הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 59144-02-18

לפני
כב' השופט חגי ברנר, סגן נשיא

המבקשת:

הבית למען ילדינו אלעד
ע"י ב"כ עוה"ד שרית דנה ויניב ספיר

נגד

המשיבים:
1. עיריית בני ברק

2. ועדת ההקצאות בעיריית בני ברק
שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד אורי הברמן ואור אבי ווזנה

3. משרד הפנים
ע"י ב"כ עו"ד מיטל בסלי-דובדבני מפרקטילות מחוז ת"א- אזרחי

4. עמותת שם אבותי
ע"י ב"כ עוה"ד תמר פולק וענבר שלח

החלטה
לפניי בקשה לצו ביניים אשר יורה למשיבה 1 להימנע מעשיית כל פעולה לקידום הקצאת המקרקעין למשיבה 4, וכן להימנע מהגשת ההסכמים, ככל שנחתמו, לאישור שר הפנים. לחלופין, וככל שההסכמים שנחתמו מול המשיבה 4 כבר הוגשו לאישור שר הפנים, מבוקש צו ביניים אשר יורה למשיב 3 שלא לקדם את אישורם וזאת עד לסיום ההליכים בעתירה.
הבקשה הוגשה בגדרה של עתירה שעניינה החלטה של המשיבה 1 שלא לתקן את טיוטת החוזה שהועבר לחתימה בהתאם להליך ההקצאות של מקרקעין לצרכי ציבור בעיר בני ברק ולגבי ההחלטה להקצות למשיבה 4 קרקעות נוספות אשר לטענת המבקשת כלל לא עמדו להקצאה בוועדת ההקצאות.

תמצית העובדות
ביום 1.5.15 פרסמה עיריית בני ברק ( להלן: "העירייה"), הודעה בדבר הקצאת קרקע ו\או מבנה בתחומה המוניציפאלי והזמינה את הציבור להגיש בקשות להקצאת הקרקעות.
ביום 30.6.15 הגישה המבקשת בקשה להקצאת קרקע לקיום פעילותה במספר מיקומים שעמדו להקצאה.
לאחר דיון בבקשה האמורה, החליטה המשיבה 2 להקצות למבקשת, לצד המשיבה 4, שטח במבנה המצוי בגוש 6123 חלקה 4, ברחוב הרצוג 9 ( להלן: "המבנה" או " המקרקעין"), כך שלמבקשת תוקצה " קומה ג' בלבד" ואילו למשיבה 4 תוקצה קרקע " מעל לשכת התעסוקה" השוכנת כיום באותו המבנה.
המבקשת סברה כי השטח שהוקצה לה אינו מתאים לצרכיה ולכן הגישה ביום 5.3.2017 התנגדות להחלטתה של המשיבה 2. התנגדות זו נדחתה ע"י המשיבה 2 ביום 22.3.17.
ביום 5.4.17 אושרו המלצות המשיבה 2 ע"י מועצת העירייה. לטענת המבקשת, חברי המועצה לא ידעו אילו הקצאות הם מאשרים, מהן הקרקעות המוקצות, למי הוקצו, מהם הנימוקים לכך וכו'. ביום 11.5.17 אישררה מועצת העירייה את המלצות ועדת ההקצאות מיום 5.4.17.
לטענת המבקשת, ביום 1.10.17 הועברה אליה טיוטת " הסכם הקצאת קרקע לתאגיד הפועל ללא כוונת רווח". לטענתה, ביום זה ביקשה לקבל גם את התשריטים הנספחים לחוזה ההקצאה ונתקלה בסירוב. כמו כן מציינת המבקשת כי בטיוטת החוזה צוין כי השטח שהוקצה לה הוא קומה ד', מעל השטח שהוקצה עבור המשיבה 4. זאת, בניגוד לאמור בהחלטת המשיבה 2 לפיה השטח שהוקצה למבקשת הינו קומה ג' במבנה.
לטענת המבקשת, בנסיבות האמורות היא סירבה לחתום על נוסח ההסכם האמור, ודרשה לקבל הסכם התואם את ההחלטות שהתקבלו במסגרת הליך ההקצאות והעתק של התשריטים כאמור. טיוטת ההסכם לא תוקנה למרות דרישתה.
לטענת המשיבה 4, ביום 1.10.17 נחתם הסכם ההקצאה בינה לבין המשיבה 1.
ביום 9.11.17 קיימה מועצת העירייה דיון בעניין אישור פרוטוקול ועדת ההקצאות. לטענת המבקשת, עניינה לא נדון בדיון זה נוכח סירובה לחתום על החוזה שהועבר לה, אך החוזה מול המשיבה 4, נדון ואושר על אף שהוא שונה באופן מהותי מהחלטותיה הקודמות של וועדת ההקצאות.
ביום 19.12.17 פנתה המבקשת באמצעות בא כוחה במכתב לראש העיריה בבקשה לתיקון טיוטת החוזה ולביטול החלטת העירייה. ביום 18.1.18 שלחה המבקשת מכתב תזכורת.
ביום 25.2.18 הגישה המבקשת עתירה מנהלית מושא הליך זה ולצידה הבקשה דנן.

תמצית טענות המבקשת
לטענת המבקשת, לאחר דחיית ההתנגדות ע"י המשיבה 2, ואישור החלטותיה על ידי המשיבה 1, הועברו הן למבקשת והן למשיבה 4, טיוטות של חוזי ההקצאה עליהן נדרשו לחתום, כאשר לשיטת המבקשת שונו פרטי הנכס האמור מקומה ג' לקומה ד', קומה גבוהה יותר, שלטענת המבקשת אינה תואמת לצרכיה.
בנוסף לכך טוענת המבקשת כי לפי תכנית המתאר החדשה נוספו לבניין זכויות בנייה ל-2.5 קומות חדשות מבלי שהנושא הובא בפני וועדת ההקצאות. לטענתה, הליך ההקצאות כפי שנוהל על ידי העירייה פגום מיסודו ונוגד את נהלי משרד הפנים ואת הפסיקה הקיימת.
המבקשת טוענת כי נפלו מספר פגמים בהליך, ובכלל זה, היעדר תשתית עובדתית, הקצאת שטח שונה מהנידון בהליך והקצאת קרקעות באופן לא שוויוני וללא הליך הקצאה כדין. המבקשת סבורה כי יש לבטל את הליך ההקצאות כולו, להתחיל אותו מחדש ולתקן את הפגמים שנפלו בו. לחלופין סבורה המבקשת כי יש להורות למשיבה 1 לתקן את נוסח הסכם ההקצאה, ולהורות למשיבות 1-2 לבטל את הסכם ההקצאה שנחתם עם המשיבה 4.
לטענת המבקשת נפלו בהליך זה פגמים מנהליים חמורים המחייבים את ביטולו, ובכלל זה העדר פרוגרמה כנדרש על פי נוהל משרד הפנים. עוד טוענת המבקשת כי החלטותיה של המשיבה 1, הן בעניין המבקשת והן בעניין המשיבה 4, אינן סבירות, מנוגדות לדין, ומנוגדות לנהלי משרד הפנים ולעקרונות המשפט המנהלי ואף מקימות חשש באשר לטוהר השיקולים שבבסיסן.
לעניין מאזן הנוחות טוענת המבקשת כי המשך תהליך ההקצאות יעמיד את בית המשפט בפני מעשה עשוי. לטענת המבקשת, מימוש ההליך המנהלי שנוהל עד כה בעניין המשיבה 4, יאיין את האפשרות להקצות למבקשת את קומה ג', כפי שהיא דורשת, ויפגע באפשרות לערוך את הליך ההקצאות מחדש.
המבקשת טוענת כי אי מתן צו ביניים יגרום לכך שהמשיבה 4 תמשיך לבסס פעילותה העתידית בשטח כך שיסוכל בירור ההליך העיקרי מושא בקשה זו ולמעשה תיפגע אפשרותה של המבקשת לקבל את הסעד לו היא עותרת ככל שעתירתה תתקבל.

תמצית טענות המשיבות

לטענת המשיבות 1-2, העתירה הינה עתירה מוקדמת אשר הוגשה בשיהוי ניכר כמו גם בחוסר ניקיון כפיים ומשכך דינה להידחות. לטענתן, מקורה של עתירה זו הינו באי הבנה של המבקשת את מצב הדברים כהווייתו או בחוסר תום לב.
לטענת המשיבות 1-2, בישיבה מיום 9.11.17 לא חל כל שינוי ביחס להקצאות שנדונו בוועדת ההקצאות ואושרו בישיבות מועצת העירייה.
לטענת המשיבות 1-2, מכיוון שלנגד עיני העירייה עמד שרטוט שונה מזה שעמד לנגד עיני ועדת ההקצאות עת קיבלה את החלטותיה לעניין ההקצאות ביחס למבקשת ולמשיבה 4, צוין בהסכם ההקצאה שהועבר לעותרת כי ההקצאה לגביה היא זו שבקומה ד' על אף שמדובר בקומה השלישית בבניין, אותה הקומה שהעותרת הבינה כי היא זו המיועדת לה. זאת, מאחר וקומה ב' שאליה התייחסה ועדת ההקצאות היא למעשה איחוד קומה ב' וקומה ג' (המשמשת כ-גלריה\עזרת נשים). כמו כן, טוענות המשיבות 1-2 כי לא חל כל שינוי מהחלטת מועצת העירייה ביום 11.5.17 עד למועד 21.3.18, מועד הגשת תגובתן לבקשה זו.
לטענת המשיבות 1-2, ביום 23.10.17 הגיע נציג המבקשת, מר אפרים פנחסי, לפגישה בעירייה בה הוצגו לו המקרקעין שהוחלט להקצות למבקשת, בליווי שרטוטים וכו'. לטענתן, נפגש מר פנחסי אף עם ראש העיר בימים 7.12.17 ו-13.12.17, כאשר תוכן שלוש הפגישות היה דומה.
לטענת המשיבות 1-2, ראוי היה להביא את דבר הפגישות של מר פנחסי ותוכנן לידיעת בימ"ש, משום שבהן הוצגו למבקשת שרטוטי המקרקעין המיועדים לה.
לטענת המשיבות 1-2, העותרת הקדימה פניה לבית המשפט בטרם שטחה התנגדויותיה בפני שר הפנים, ובטרם קיבל שר הפנים החלטה כלשהי. ככל שהשר יאשר את ההקצאה והמעשה המנהלי יהפוך סופי, תוכל העותרת לפנות לבית המשפט, ולכן העתירה והבקשה הינן בבחינת עתירה מוקדמת.
בנוסף מציינות המשיבות 1-2 כי המבקשת לא צרפה להליך את כל העלולים להיפגע מהשלכותיו.
המשיבה 4 טוענת כי הליך ההקצאה הנוגע לה אל מול המשיבה 1 הושלם וכעת נותר לבוחנו ולאשרו על ידי שר הפנים, ומשכך, ההליך הנדון הינו שונה מההליכים הנוספים המתנהלים בעתירות המקבילות בהן ניתנו צווי ביניים.
המשיבה 4 טוענת גם היא לעניין השיהוי בו נקטה המבקשת. לטענתה, הסכם ההקצאה נחתם לפני כחצי שנה, ומשכך העתירה הוגשה בשיהוי בלתי סביר.
לעניין סיכויי העתירה, טוענת המשיבה 4 כי סיכויי העתירה להתקבל נמוכים במיוחד לאור אי בדיקה של העובדות על ידי המבקשת בטרם הגשת העתירה, וכן נוכח טענות בדבר חזקת תקינות ההליך המנהלי, אי מיצוי הליכים, עתירה מוקדמת, אי צירוף משיבים, וחוסר ניקיון כפיים של המבקשת.
עוד טוענת המשיבה 4, כי לאחר קבלת אישור מועצת העיר להקצאה ואישור הגורמים המקצועיים בעירייה להקצאה, היא החלה לפעול בהסתמך על אישורים אלו, בין השאר בגיוס תרומות לשם הקמת הבניין.
המשיבה 4 טוענת גם היא כי העתירה מוקדמת וכי הוגשה בטרם מוצו ההליכים.
בהמשך לכך ולעניין מעשה עשוי טוענת המשיבה 4 כי רק לאחר אישורו של שר הפנים תהפוך ההקצאה סופית וניתן יהיה לפעול למימושה.
לטענת המשיבה 4, ככל שתתקבל הבקשה, ייגרם לה נזק כספי המגולם בדמי שכירות שהיא משלמת מידי חודש בגין מבנה ארעי, וישנה סכנה, לטענתה, שתאבד את הכספים שגויסו מתורמים לאחר קבלת האישורים כאמור. בהמשך לכך מבקשת המשיבה 4 להורות לעותרת להפקיד ערובה בסכום אשר יפצה על נזקיה .

תמצית תשובת המבקשת

המבקשת טוענת כי הצגת השרטוט כפי שהוצג ע"י המשיבה 1, ככזה התואם את המצג שהוצג בוועדת ההקצאות, אינה מתיישבת עם העובדות לאשורן. בהמשך לכך, המבקשת מטילה ספק באשר לאמינות טענת המשיבות 1-2 כי השרטוטים האמורים אכן עמדו לנגד עיני הגורמים הרלוונטיים מטעם המבקשת.
המבקשת טוענת כי הנזק העלול להיגרם לאינטרס הציבורי והנזק העלול להיגרם לה מאי קבלת הצו הינם גדולים מהנזק שייגרם משימור המצב הקיים.
המבקשת טוענת כי תגובת המשיבה 4 רצופה באי דיוקים עובדתיים ובהצגה חסרת תום לב של מצב הדברים לעניין משך והיקף פעילות המבקשת.
עוד טוענת המבקשת לעניין השיהוי, כי המעשה המנהלי עליו היא מלינה נודע לה רק ביום 1.10.17 ולא קודם לכן כפי שנטען.
באשר לכריתת החוזה ונושא ההסתמכות שהציגה המשיבה 4, טוענת המבקשת כי המשיבה 4 ידעה על טענותיה של המבקשת עוד בטרם כריתת החוזה והסתכנה ביודעין ומרצון.
לעניין הפקדת הערובה טוענת המבקשת כי מדובר בניסיון הרתעה וכי נסיבות המקרה אינן ממין הנסיבות בהן ראוי לחייב עותר בהפקדת ערובה כספית.
המשיב 3 השאיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

דיון והכרעה
לאחר בחינת טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף להפקדת ערבון להבטחת נזקי המשיבה 4.
ככלל, צו ביניים ניתן בהתחשב בשני שיקולים: האחד- סיכויי העתירה להתקבל, והשני – האם מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הצו או שמא לטובת המשיבות המתנגדות לצו [ בר"ם 5776/13 עמותת מקום להיות – בית הספר " מעיין" נ' מנכ"ל משרד החינוך, (פורסם בנבו, 26.08.2013); בר"ם 6252/12 מדיטקס בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות, ( פורסם בנבו, 29.08.2012)].
היחס בין שני השיקולים הללו הינו בבחינת " מקבילית כוחות". ככל שסיכויי העתירה גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך [ בר"ם 5338/10 מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, ( פורסם בנבו, 08.09.2010); וכן בר"ם 6072/12 יצחק דוד נ' עיריית נצרת עילית, ( פורסם בנבו, 19.09.2012); בר"ם 8601/10 ק.מ.מ מפעלי מחזור בע"מ נ' עיריית תל אביב, (פורסם בנבו, 20.12.2010)].
בנוסף נקבע בפסיקה כי מבין שני השיקולים הללו, אבן הבוחן המרכזית היא מאזן הנוחות [ בר"ם 4434/11 פי.ג'י.אל הנדסה ותכנון תחבורה בע"מ נ' נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ , ( פורסם בנבו, 11.07.2011)].
באשר לסיכויי העתירה, בשלב זה אין צורך לקבוע מסמרות. די בכך שאציין כי העתירה מעלה שאלות הראויות לליבון יסודי, במיוחד נוכח העובדה שאין זו העתירה היחידה בה נתקפת פעילותה של המשיבה 2 בסוגיית ההקצאות לצרכי ציבור . כמובן שלמשיבות טענות הגנה הראויות אף הן להשמע, לרבות טענות מקדמיות, אשר תתבררנה במסגרת העתירה העיקרית .
באשר למאזן הנוחות, יבחן בית המשפט, בין יתר שיקוליו, אם אי מתן הצו יסכל את בירור ההליך העיקרי, וכן יבחן את הצורך לשמר מצב קיים לעומת יצירת מצב חדש בטרם התברר ההליך לגופו [ בר"ם 301/03 אחים סקאל בע"מ נ' רשות שדות התעופה ( פורסם בנבו, 18.03.2003)]. צו הביניים נועד לשמור על המצב הקיים ולהבטיח את היכולת ליתן סעד אפקטיבי בהליך העיקר י [( בג"ץ 3330/97 עיריית אור יהודה נ' ממשלת ישראל (פורסם בנבו, 14.10.1997); בר"ם 5793/06 חאלד דיאב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת (פורסם בנבו, 20.09.2006)].
במקרה דנן מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקשת. ראשית, הסכמי ההקצאה טרם אושרו על ידי שר הפנים כך שממילא נדרשת המתנה נוספת של המשיבות בטרם ניתן יהיה לבצע את ההקצאות בפועל. שנית, ברי כי אם לא יינתן צו ביניים כמבוקש והליך אישור ההקצאות יימשך כסדרו באופן ששר הפנים יאשר את ההקצאות, עלול להיווצר מצב שבו לא יהיה ניתן להחזיר את הגלגל לאחור במקרה שהעתירה תתקבל. עסקינן בהקצאת קרקעות ופשיטא שהמנעות מעיכוב ההקצאה עלולה בסופו של דבר לגרום לכך שהקצאת הזכויות תהא מעשה עשוי וגמור.
מאידך, יש מקום להתנות את צו הביניים בהפקדת ערובה כספית הולמת, נוכח החשש מפני נזקים כספיים שייגרמו למשיבה 4 מחמת העיכוב בהשלמת ההקצאה, וככל שבסופו של יום העתירה תידחה. בענין זה טענה המשיבה 4 לנזק בגין תשלום דמי שכירות מיותרים בסך של 6,000 ₪ לחודש וכן הביעה חשש מפני אובדן תרומות שכבר הועמדו לרשותה בסכום כולל של 115,000 ש"ח . החשש בענין אובדן התרומות הוא חשש ערטילאי ובלתי משכנע על פניו. קשה להעלות על הדעת מצב בו צו ביניים שאין עימו כל קביעת ממצא לגופו של ענין, הוא שיגרום לתורמים לחזור בהם מתרומתם. מאידך, החשש מפני נזק בגין תשלום דמי שכירות נוספים בגין כל חודש של עיכוב בהקצאה, הוא חשש מבוסס. משכך, צו הביניים יותנה בהפקדת ערבון כספי בסך של 36,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, בקופת בית המשפט.

משכך, ניתן בזאת צו ביניים כמבוקש, בכפוף להפקדת ערבון בסך של 36,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, בקופת בית המשפט. ניתנת ארכה בת 30 יום להפקדת הערבון. ככל שהערבון לא יופקד- צו הביניים יבוטל.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ח, 25 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.