הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 57471-04-18

לפני:
כבוד ה שופטת מיכל אגמון-גונן

העותר:

לירן אזרן
ע"י ב"כ עו"ד אורי סקוזה

נגד

המשיב:
משרד הבינוי והשיכון
ע"י ב"כ עו"ד חגית שלנג מפרקליטות מחוז ת"א - אזרחי

פסק דין

חנה גרינבאום, אחת מגיבורות הספר "מיכאל שלי" מאת עמוס עוז, מספרת:
"אבי המנוח יוסף אמר בכמה הזדמנויות: אין לאנשים פשוטים שום אפשרות לבדות שקר גמור. כל העמדת-פנים היא גילוי-פנים. כמו שמיכה חרפית הרבה יותר מדי קצרה, כשמנסים לכסות את הרגלים יוצא הראש וכשמנסים לכסות את הראש מציצות הרגלים: אנשים ממציאים תירוץ פיקחי כדי להסתיר משהו, ואינם מרגישים בכך שהתירוץ מגלה בינתים איזו אמת רעה....."

העתירה שלפניי ממחישה את הדברים.

1. לפניי עתירה נגד משרד הבינוי והשיכון (להלן: משרד השיכון), שעניינה החלטת ועדת האכלוס העליונה (להלן: ועדת האכלוס העליונה ), שדחתה ביום 4.3.2018 את בקשת העותר להכיר בו כ"דייר ממשיך" לפי חוק זכויות הדייר בדיור ציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן, בהתאמה: דייר ממשיך ו חוק זכויות הדייר בדיור ציבורי). זאת, בדירה 9 שברחוב נרדור 7 בתל אביב (להלן: הדירה).

במרכז העתירה שלפניי עומדת השאלה מה ערכם הראייתי של ביקורי המעגל, האמורים לוודא מי מתגורר בנכסי הדיור הציבורי, אל מול ראיות שמגיש הטוען לזכאות, שאינם עולים בקנה אחד עם ביקורי המעגל, ובשאלה הבסיסית יותר, יחסו של הממשל לנזקקים לשירותיו.

העותר מבקש ליתן צו שיקבע כי הוא הדייר הממשיך בדירה, כהגדרתו בחוק, כי חלות עליו כל הוראות החוק הרלוונטיות להגדרה זו, וכי הוא זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה. עוד מבקש העותר לחייב את משרד השיכון בכריתת חוזה למשתכן עמו.

תמצית העובדות שלעניין
2. העותר, מר לירן אזרן (להלן: העותר או מר אזרן), הוא רווק בן 27. העותר טוען לזכויות בדירה שהושכרה במסגרת דיור ציבורי לסבו, שאול המנוח שנפטר בחודש אוקטובר 2015 (להלן: הדייר החוזי או הסב). הסב התגורר בדירה עד לפטירתו בשנת 2015 (תעודת פטירה צורפה בנספח 2 לתגובת משרד השיכון).

3. הוריו של העותר התגרשו בשנת 1991. לאחר הליך הגירושין, החל אביו של העותר לרצות עונש מאסר בפועל בן ארבע שנים. אמו של העותר, גב' ג' מ' ( לאור הפרטים הנחשפים בעתירה נשארו שמות חלק מהמצהירים חסויים, על כן, להלן: האם) מתגוררת בדיור ציבורי, ברח' משה דיין בתל אביב, החל משנת 2003 (להלן: דירת האם). לאם עוד חמישה ילדים מלבד העותר. העותר ואחיו הבכור הינם מנישואיה הראשונים של האם לאביו של העותר. שאר הילדים הינם מנישואין מאוחרים יותר. אין מחלוקת כי עד לשנת 2006 התגוררו כל ששת הילדים בדירת האם (גם היא במסגרת הדיור הציבורי). העותר טוען כי משנת 2003 עד שנת 2006 חי בדירה עם אחיו, אמו ובן זוגה החדש, ובשל הקשיים במגורים לצידו הוחלט כי יעבור לדירת הסב.

4. עובר לפטירת הסב, נערכו בדירה ביקורים (להלן: ביקורי מעגל) של נציגי חברת חלמיש - חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות שכונות בתל אביב יפו בע"מ (להלן: חלמיש או החברה לדיור ציבורי ). כמו כן נערכו ביקורים בדירת האם. על פי דוחות ביקורי המעגל בדירת הסב ובדירת האם, העותר החל לגור בדירת הסב החל בשנת 2011, כאשר לפני כן התגורר בדירת אמו. אולם, לטענת העותר, הוא עבר להתגורר דרך קבע בדיר ת הסב עוד בשנת 2006, כפי שיפורט להלן.

5. העותר טוען כי ביום 11.3.2016, הוא הגיש בקשה להקניית זכויות חוזיות בדירה, על מנת שיוכל לממש את זכותו, לטענתו, להמשיך ולהתגורר בדירה מכוח היותו "דייר ממשיך". יצוין כי לעתירה לא צורף העתק בקשה כאמור. העותר ציין כי היא הוגשה ל"משיבה", אך לא הבחין בעתירתו או בסיכומיו בין חלמיש לבין משרד השיכון. למען הסדר, יצוין כי על פי נוהל 08/19 "הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים" (18.8.2015) (להלן: נוהל דיירים ממשיכים), שעוד יידון בהמשך, בקשה להכרה כדייר ממשיך מוגשת לוועדה מחוזית מטעם החברה לדיור ציבורי (להלן: ועדה מחוזית). ערעור על החלטה של ועדה מחוזית ניתן להגיש לועדת האכלוס העליונה במשרד השיכון, המכונה גם "ועדת חריגים" (ראו סעיף 7.1.2 וסעיף 11 לנוהל דיירים ממשיכים וגם: בקי כהן קשת "ביקורי מעגל או ביקורת מעגלית" מעשי משפט ט 179, 184 (2017) , להלן: כהן קשת, ביקורי מעגל).

6. העותר מוסיף וטוען כי ביום 23.3.2017 הופסק הטיפול בבקשה שהגיש לועדה המחוזית, בשל היעדר אישור ממס רכוש בעניין הדירה. אישור זה נועד על מנת להוכיח כי אין ולא הייתה לסב ולעותר כל זכות בכל דירה אחרת. בהמשך, ולאחר שנציגי משרד השיכון הבינו כי לסב לא היו זכויות בדירה נוספת ערב פטירתו, התבקש העותר להוכיח כי אכן התגורר בדירת הסב במועדים הרלוונטיים.

7. ביום 5.2.2018 פנה העותר לועדת האכלוס העליונה. הצדדים לא צירפו כל תיעוד לפניה זו, ומן המסמכים שצורפו לעתירה, לא ברור מה הייתה החלטתה של הועדה המחוזית בעניין העותר לאחר חידוש הטיפול בבקשתו. העותר טען כי הוגשה מטעמו "בקשת ערעור" שהיוותה למעשה בקשה חוזרת, לפיה על ועדת האכלוס העליונה להכיר בעותר כ"דייר ממשיך" בדירה. משרד השיכון ציין כי בתאריך האמור ביקש העותר כי ועדת האכלוס העליונה תכיר בו כדייר ממשיך. אם כן, להלן אתייחס לפניית העותר לועדת האכלוס העליונה העליונה כערעור.

8. ביום 4.3.2018 החליטה ועדת האכלוס העליונה לדחות את ערעור העותר (החלטת הועדה צורפה כנספח ב' לעתירה), שכן מדוחות המעגל בדירת הסב ודירת האם עלה כי אינו עומד בתנאים להגדרתו כדייר ממשיך, וכמו כן אינו זכאי לדיור ציבורי בפני עצמו. בסעיף 22 לתגובת משרד השיכון לעתירה , נאמר כך:
" הוועדה בחנה את דוחות המעגל (המפורטים לעיל) שנערכו בביתו של הדייר החוזי – הסב, מהם עלה כי העותר לא התגורר עם הדייר החוזי בתאריך הקובע, כלומר מיום 8/2009 ועד למועד פטירת הדייר החוזי ברציפות, וכן את דוחות המעגל שנערכו בביקורים בבית האם (המפורטים לעיל), המעלים כי עד לשנת 2011 התגורר המערער בביתה. כן קבעה הוועדה כי העותר אינו זכאי לדיור ציבורי בפני עצמו. משכך, קבעה הוועדה כי העותר אינו עונה לתנאי דייר ממשיך, ודחתה את בקשתו".

על אף שכאמור, ההחלטה ניתנה ביום 4.3.18, פרוטוקול הועדה ובו נימוקי ההחלטה ניתנו ביום 19.7.18 (לכאורה לאחר החלטת הועדה – הפרוטוקול מצורף כנספח 18 לתגובת משרד השיכון). בסעיף 19 לתגובת משרד השיכון נאמר: "וועדת אכלוס עליונה (להלן: "הוועדה") דנה בבקשת העותר להקנות לו זכויות חוזיות בדירה כדייר ממשיך. ביום 4 במרץ 2018 דחתה הוועדה את בקשת העותר. העתק מפרוטוקול הועדה מיום 19.7.18 מצ"ב ומסומן כנספח 18" (הדגשה שלי מ' א' ג').

מכאן מתייחסת התגובה לאמור באותו פרוטוקול. לא ברור היחס בין ההחלטה מיום 4.3.18, לבין טופס הדיון הנ"ל, לפיו לכאורה התקיים דיון בבקשה לאחר שניתנה ההחלטה. נראה כי אין מדובר בטעות בתאריך, שכן טופס הדיון כולל את תאריך ההחלטה. היה מקום כי משרד השיכון יבהיר עניין זה.

מכל מקום, כנגד החלטת הועדה מיום 4.3.18, הוגשה העתירה שלפניי.

תמצית טיעוני הצדדים
טיעוני העותר
9. העותר טוען כי בעקבות נישואיה השניים של אמו, החלו להתעורר מתחים בינו לבין אביו החורג. לטענת העותר, בשנת 2006 ובעקבות מתחים אלו הוחלט כי יעזוב את דירת האם, ו יעבור להתגורר יחד עם הסב בדירה. ערב כניסתו של העותר לדירת הסב, התגוררו בדירה הסב שאול, הסבתא שולה (עם עובדת זרה שטיפלה בה) והסבתא רבתא הגב' גרצ יה.

10. לטענת העותר, אמו, שכאמור גרה אף היא בדיור ציבורי, חששה להודות כי בנה עזב את הבית. שכן, הדירה בה התגוררה אותה תקופה הייתה גדולה מזו בה התגוררה לפני כן, והיא חששה כי באם תודה לפני נציגי חלמיש כי העותר כבר אינו גר עמה, תידרש לפנות את הדירה לטובת דירה קטנה יותר. בנוסף, ניהלה האם חזית מול אביו של העותר, שעמו ידעה מערכת יחסים אלימה, וחששה כי באם יתגלה כי העותר כבר אינו גר עמה, יפתח האב בהליכי מזונות נגדה. לטענת העותר, שיקולים אלו הובילו את האם להצהיר לפני נציגי חלמיש כי העותר מתגורר עמה בדירתה בין השנים 2006-2011, למרות העובדה שהעותר לא התגורר עמה בדירתה באותה תקופה. משכך, טוען העותר, כי הנתונים המוצגים בדוחות המעגל מדירת האם, בין השנים 2006 ועד 2011, אינם משקפים את המציאות. טענות אלה של העותר גובו בתצהירה של אמו, שצורף לעתירה.

11. טענה נוספת שמעלה העותר נוגעת לדוחות ביקורי המעגל בדירת הסב. לטענת העותר, שיתפה אמו בחששותיה גם את סבו וסבתו ולכן תיאמה עמם שיתמכו בגרסתה, ולא יצהירו לפני הרשויות כי העותר גר עמם. בנסיבות אלה, כשהגיעו נציגיה של חלמיש על מנת לבצע את ביקורי המעגל, לא הצהירו הסב והסבתא כי העותר אכן גר עמם. לטענת העותר, התרשלו נציגיה של חלמיש, שכן, לדבריו, אם היו בודקים בדירה, היו מגלים כי העותר מתגורר בה. לטענת העותר, בין השנים 2007-2010 בוצעו ביקורי המעגל בזמנים בהם הוא לא נכח בדירה, ובהתאם גם לא ידע הבודק מטעם חלמיש על דבר מגוריו של העותר בדירה.

12. העותר מציין, כי בשנת 2011 נפגש על דרך המקרה עם נציגיה של חלמיש, עת ביקרו בדירה. ואכן, משעה שפגשו בעותר החל העותר להופיע בדוחות המעגל כמי שהתגורר באופן קבוע בדירה. בעניין זה טוען העותר, כי נציגיה של חלמיש עדכנו באופן ידני את פרטיו של העותר, ולא טרחו לשאול אותו או את הסב ממתי הוא מתגורר בנכס. עוד טוען העותר כי משעה שנרשם העותר כמי שמתגורר בדירה, חדלו הסב ואמו של העותר מהסתרת עובדה זו מנציגי חלמיש.

13. עוד נטען, כי עניין מגוריו של העותר בדירה היה ידוע לשכנים שהתגוררו בשכנות לסב, למכריו וחבריו כמו גם לקרוביו של העותר. העותר צירף ששה עשר תצהירים תצהירים מאת אלה, שיתמכו בטענתו כי אכן גר בדירה (ראו בנספח ד' לעתירה).

14. עוד מבקש העותר לציין כי דירת האם ודירת הסב קרובים באופן יחסי. לאור קרבה זו בין שתי הכתובות, לא היה צורך לעותר בשינוי כתובת על מנת ללמוד במסגרת לימודים כזו או אחרת, או על מנת לבקר בסניף קופת חולים אחר. משמע, לא עלה כל צורך בשינוי כתובת, ולכן גם לא טרח העותר לעדכן את מרשם האוכלוסים בעניין עד שנת 2016.

לטענת העותר, כל האמור לעיל מעיד שהוא גר בדירה עם הדייר החוזי לא פחות מ- 4 שנים עובר לפטירתו.

15. לאור האמור, טוען העותר כי יש לקבוע כי הוא בעל זכויות "דייר ממשיך" בדירה ויש להחיל עליו את הוראה 2.12.1 (להלן: ההוראה) שבנוהל דיירים ממשיכים לפיה מי שהתגורר עם הדייר החוזי בתאריך הקובע, 1.8.09, והתגורר ברציפות עם הדייר החוזי לפחות ארבע שנים לפני פטירתו יוכר כדייר ממשיך.

16. עוד נטען על ידי העותר, כי משרד השיכון פגע בזכות הטיעון שלו, שכן התצהירים שמסר לוועדה העליונה נדחו מסיבה שאינה ברורה ושאינה תואמת את דרישות משרד השיכון עצמו. בהתאם פנה למשרד השיכון על מנת לטעון בפניו בעל פה, וביקש הזדמנות להוכיח כי מקום מגוריו היה אכן בדירה במועדים הרלבנטיים . אולם משרד השיכון לא נעתר לבקשת העותר ולא העניק אפשרות כאמור. בהתאם טוען העותר, כי משרד השיכון לא העניק לו את זכות השימוע וזכות הצגת הראיות, שעה שהחליט בהחלטה כה גורלית עבורו, מבלי לשמוע אותו.

טיעוני משרד השיכון
17. משרד השיכון טען כי ועדת האכלוס העליונה הפעילה את סמכותה באופן ראוי, סביר ובהתאם לנוהלי המשרד, תוך שקילת מכלול העובדות והנתונים שהוצגו לפניה, לרבות התצהירים. ומשכך, לטענת משרד השיכון, לא ניתן לטעון כי החלטת ועדת האכלוס העליונה אינה סבירה באופן שיצדיק התערבותו של בית המשפט הנכבד.

18. לטענת משרד השיכון, וכפי שנקבע בהחלטת ועדת האכלוס העליונה, העותר אינו זכאי להיות מוכר כדייר ממשיך בדירה. שכן העותר, שהינו יחיד, לא התגורר בדירה ברציפות במשך 4 שנים מהמועד הקובע קרי אוגוסט 2009, והוא אינו זכאי בעצמו לדיור ציבורי (ראו החלטת הוועדה ב נספח 1 לתגובת משרד השיכון. אציין כי משרד השיכון הפנה גם לפרוטוקול הוועדה מיום 19.7.2018 (בנספח 18 לתגובת משרד השיכון), בו לכאורה נדונה הבקשה , אך כאמור מדובר בתאריך מאוחר לתאריך ההחלטה).

19. משרד השיכון תומך טענותיו הן בדוחות ביקורי המעגל שנערכו בדירה (ראו בנספחים 3,4,6,7 לתגובת משרד השיכון), הן בהצהרת הסב שהצהיר, לצורך קבלת הנחה בשכר דירה, ביום 28.6.2009 כי הוא מתגורר בדירה בגפו (ראו בנספח 5 לתגובת משרד השיכון), הן בהצהרותיה של האם במסגרת דוחות המעגל שנערכו בדירתה, לפיהן העותר גר עמה בין השנים 2006 ועד 2011 (ראו בנספחים 12 עד 17 לתגובת משרד השיכון).

עוד נטען כי הפעם הראשונה בה צוין בדו"ח ביקורי המעגל כי העותר גר בדירה, היא ביום 13.12.2011 (ראו בנספח 8 לתגובת משרד השיכון). בדוחות של השנים שלאחר מכן בדירת הסב , צוין כי העותר מתגורר עם הדייר החוזי (ראו בנספחים 9,10,11 לתגובת משרד השיכון).

כזכור, ביום 26.10.2015 נפטר סבו של העותר, כאשר לפי משרד השיכון "וכעולה מתמצית רישום של מרשם האוכלוסין, רק החל מחודש מרץ 2016 מופיע העותר כמי שמתגורר בדירה" (הדגשה במקור).

לטענת משרד השיכון, יש לתת משקל מועדף לביקורי המעגל, שכן אלה נערכים בזמן אמת ומהווים את הראיה המרכזית בקביעת זכאותו של המבקש להכיר בו "כדייר ממשיך". כן טוען משרד השיכון כי העותר לא הביא ראיות בעלות משקל משמעותי, שיש בהן כדי סתירת ממצאי דוחות המעגל שנערכו בזמן אמת בדירתם של האם והסב.

20. בכל הנוגע לתצהירים שצורפו לעתירה, טוען משרד השיכון כי אין בתצהירים אלו כדי לשנות את החלטת וועדת האכלוס העליונה. שכן, מדובר בתצהירים כוללניים ולא מפורטים, ללא תאריכים ספציפיים, ואין בהם כדי ללמד על מגורים רציפים בדירה. עוד נטען כי לעושי התצהירים יש אינטרס ברור לעזור לעותר ועל כן יש לתת להם משקל נמוך. בהתאם טוען משרד השיכון כי אין בהם כדי להתגבר על הראיות המנהליות שבידיו - קרי דוחות המעגל מביתם של האם והסב, וכן הצהרת הסב בזמן אמת.

21. לטענת משרד השיכון ולאור כל האמור, העותר אינו עונה על דרישות נוהל דיירים ממשיכים, שכן לא התגורר בדירה במועד הקובע, קרי 8/2009 ואינו עומד בדרישת הרציפות לפניו או אחריו. על כן, לשיטתו של משרד השיכון, יש להחיל על העותר את הוראות סעיף 3 לחוק הדיור הציבורי, בנוסחו המתוקן שלפיו על העותר לפנות את הדירה.

22. בנוסף טוען משרד השיכון, כי המשאב התקציבי המוקצה לדיור הציבורי והעומד לרשותו הינו משאב מוגבל לעומת הצרכים המרובים. לכן, מוטלת על כתפי משרד השיכון החובה לנהוג במשאבים אלו בצורה הוגנת, צודקת וראויה. בהתאם טוען משרד השיכון כי במסגרת ההליך המנהלי הנדון אין כל ביסוס חוקי להעניק לעותר את מבוקשו: העותר הוא יחיד, והדירה היא בעלת 3 חדרים ומתאימה לאכלוס משפחות בנות 5-6 נפשות. על כן, טוען משרד השיכון כי קבלת טענות העותר משמעה העדפתו על פני ציבור הזכאים בדין לדיור ציבורי, ובהתאם תהווה פגיעה בשוויון.

23. משרד השיכון טוען, כי אין לקבל את טענת העותר בדבר העובדה כי לא ניתנה לו הזכות לשימוע. זאת שכן במסגרת פנייתו לוועדת האכלוס העליונה, הגיש העותר את טיעוניו בכתב, ואף צירף תצהירים לתמיכה בהם. אלה עמדו בפני הוועדה בעת קבלת החלטתה בעניינו של העותר. משכך, לשיטת משרד השיכון, מומשה זכות הטיעון של העותר באופן ראוי והוגן.

24. לבסוף טוען משרד השיכון, כי יש לתת משקל לשיקול דעתה המקצועי של הרשות המוסמכת בהפעלת סמכויותיה, וליישם את העיקרון לפיו אין להתערב בהחלטותיה אלא בעילות המוכרות על פי המשפט המנהלי, ובהתאם למתחם התערבות צר.

ההליכים שלאחר הגשת העתירה
25. ביום 5.12.2018 התקיים דיון בעתירה. לאור העובדה כי בדוחות המעגל, הן של האם והן של הסב, מציינים הסב והאם כי העותר מתגורר בדירתה של האם ולא אצל הסב, המלצתי לעותר למחוק את העתירה. הוריתי לעותר להודיע עמדתו תוך 60 ימים.

26. ביום 5.2.2019 הגיש העותר בקשה מוסכמת למתן ארכה וכן צו להזמנת מסמכים מאגף הרווחה בעיריית תל אביב או ממשרד הרווחה, העבודה והשירותים החברתיים. נעתרתי לבקשה זו של העותר והענקתי צו להזמנת מסמכים כמבוקש, וכן ארכה בת 60 ימים על מנת שהעותר יגיש עמדתו בדבר מחיקת העתירה.

ביום 12.5.2019 הגיש העותר בקשה נוספת למתן ארכה, הפעם לשלושה חודשים. ב"כ העותר טען כי אגף הרווחה בעיריית תל אביב הערים קשיים ועל כן לא התקבל מלוא החומר הנדרש בעניין. נעתרתי גם לבקשה זו של העותר; ביום 9.9.2019 ביקש העותר ארכה נוספת עד ליום 10.10.2019, ונעתרתי גם לבקשתו זו.

27. ביום 24.10.2019 ולאחר שהעותר לא הגיש דבר, הוריתי על מחיקת העתירה, ללא צו להוצאות; ביום 27.10.2019 הגיש העותר בקשה דחופה לביטול החלטתי בדבר מחיקת העתירה, וכן ביקש לאפשר לבא כוחו להגיש עמדה קצרה עד ליום 29.10.19.

ביום 28.10.2019 עדכן ב"כ העותר כי לאחר קשיים, התקבלו אצלו מסמכים חלקיים, אלו המצויים בתיק, שמעיון בהם עולה כי אין בהם כדי לתמוך בבקשת העותר. בהתאם ביקש ב"כ העותר ליתן צו, אשר יורה למשרד השיכון להשלים את הליך הזכאות של העותר בדירה. לטענתו של ב"כ העותר יש לחרוג מהעמדה לפיה יש לתת לדוחות ביקורי המעגל משקל מועדף. שכן, יש להתחשב בין היתר בנסיבות חייו הקשות של העותר, ולתת משקל ראייתי לתצהירים הרבים שהעביר העותר, המלמדים כי העותר אכן גר בדירה.

28. ביום 6.11.2019 ביטלתי את החלטתי בדבר מחיקת העתירה מיום 24.10.2019; עוד קבעתי כי כיוון שהצדדים לא הגיעו להסכמה, על המשרד להודיע האם ברצונו להגיש כתב תשובה. ביום 8.12.2019 הגיש משרד השיכון כתב תשובה, לפיו הוא מבקש מבית המשפט לראות בתגובתו לעתירה שהוגשה ביום 20.11.2018 משום כתב תשובה מטעמו. יחד עם זאת ביקש המשרד להוסיף כי למרות הזמן הרב שהוענק לעותר על מנת שיוכל לבסס טענותיו, הגיש העותר הודעה לפיה אין בכלל המסמכים שאותרו על ידו כדי לתמוך בטענותיו. נהפוך הוא, נטען – המסמכים אותם איתר העותר יש בהם כדי לחזק את עמדת המשרד, לפיה "העותר התגורר בדירת אמו לכל הפחות עד ליום 1.5.2011" (ההדגשה במקור). לאור כל האמור לעיל, טוען משרד השיכון כי העותר לא הביא ראיות בעלות משקל משמעותי הסותרות את ממצאי דוחות ביקורי המעגל, שנערכו "בזמן אמת" הן בדירת אמו והן בדירת הסב. משכך, נטען כי יש להורות על דחיית העתירה תוך חיוב העותר בהוצאות ושכ"ט כדין.

פסק הדין ניתן לאחר שהצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית: זכויות דייר ממשיך בדיור ציבורי
29. סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור ציבורי, בנוסחו המקורי, הקנה זכות לכל מי שהוגדר כ"דייר ממשיך" להמשך שכירות בדירה. בהתאם קבעו הוראות החוק, כי "דייר ממשיך", הוא כל מי שהוא קרוב משפחה של זכאי שנפטר, או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, ובלבד שהתגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות סמוך למועד פטירת הזכאי, או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי (ראו סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור ציבורי).

הוראות סעיף 3, תוקנו ביום 23.7.2009 במסגרת תיקון מס' 3 לחוק. הסעיף החדש קובע:
"דייר ממשיך (תיקון מס' 3) תשס"ט-2009
3. (א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי – יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים."

30. הוראות התיקון באות ללמדנו, כי המחוקק ביקש להחמיר את התנאים בדבר הענקת הזכויות לדייר ממשיך. שכן נקודת המוצא כעת, היא כי בעת פטירתו של זכאי או בעת מעברו למוסד סיעודי לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה (ראו דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ג 594-593 (2013)). סעיף (ב) מחריג דייר ממשיך העומד בעצמו בתנאים לקבלת דירה ציבורית, ומבהיר כי במצב בו הזכאות היא לדירה ציבורית בשטח שונה, תוקצה לו דירה אחרת. יצוין, כי שינוי זה מבטא מעבר מתפיסה המכירה, במידה מסוימת, בזיקה קניינית ואישית של בני המשפחה של הזכאים לדיור ציבורי (עע"מ 2732/14 עופר שניידר נ' משרד הבינוי והשיכון (פורסם בנבו, 2015, להלן: עניין שניידר, בפסקה 12 לפסק דינה של השופטת דפנה ברק-ארז). תפיסה זו, ביטאה את רצונו של המחוקק כי החוק יהווה אמצעי לצמצום העוני, והעוני הבין-דורי בפרט ( כהן קשת, ביקורי מעגל, 184).

הוראות המעבר לתיקון מס' 3 נקבעו במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009. וכך נקבע בסעיף 70 (להלן: הוראת המעבר):
"70. (א) הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה ימשיכו לחול על כל מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה.
(ב) הוראות סעיף 3(א) לחוק זכויות הדייר בדיור ציבורי, כנוסחו בסעיף 69(2) לחוק זה, יחולו גם על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא אם כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך 4 שנים לפחות".

לפי הוראת המעבר, ההסדר שבסעיף 3 לפי נוסחו הקודם, יחול על מי שהתגורר ביום 1.8.2009 (להלן: המועד הקובע) עם זכאי לדיור ציבורי, והוא גר עמו ברציפות במשך 4 שנים – בין אם טרם המועד הקובע ובין לאחריו. עוד יחול ההסדר במצב בו בתאריך הקובע כבר נפטר הזכאי, אך המבקש כבר התגורר בדירה 4 שנים ברצף עד למועד הקובע, עם הזכאי או כדייר ממשיך. בכל מקרה אחר, יחולו הוראות סעיף 3 בנוסחו העדכני, המחייבות עמידה של המבקש בעצמו בתנאי הזכאות לדיור ציבורי.

31. נוהל דיירים ממשיכים, מרחיב את ההסדרים שנקבעו בחוק, ונסמך על השינויים שנעשו בו. הוראה 2.12 לנוהל דיירים ממשיכים, קובעת מי יהא זכאי להכרה כדייר ממשיך. ההוראה מחולקת לשלושה תתי-סעיפים, ולמעשה כל תת-סעיף דן בקבוצה אחרת של זכאים, בסך הכל שלוש קבוצות:
"2.12. דייר ממשיך זכאי לפי אחת מהקבוצות הבאות:
2.12.1 קבוצה א'
אם גר בדירה הציבורית עם הדייר החוזי בתאריך הקובע 1/8/09, יהיה זכאי אם התגורר ברציפות ולא פחות מ-4 שנים בדירה עם הדיר החוזי לפני פטירתו או מעברו למוסד סיעודי. תקופת 4 שנים תכלול הן מגורים לפני התאריך הקובע והן לאחריו ובלבד שכל תקופת המגורים היא רציפה.
2.12.2 קבוצה ב'
אם גר עד התאריך הקובע 1/8/09 ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך 4 שנים לפחות.
2.12.3 קבוצה ג'
אם לא התגורר בדירה הציבורית בתאריך הקובע 1/8/2009, או גר עד התאריך הקובע ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך תקופה קצרה מ-4 שנים, אך התגורר עם הדייר החוזי לפחות 3 שנים לפני פטירתו או מעבר למוסד סיעודי, יהיה זכאי רק אם יוכר כזכאי לדירה ציבורית לפי כללי הקצאת דירה בשיכון הציבורי"

ניתן לראות כי הוראת המעבר אומצה לתוך נוהל דיירים ממשיכים, וכך גם לפיו, על מנת שיחול על העותר ההסדר הקודם – עליו לעמוד בתנאים הקבועים בסעיף 12.2.1 לנוהל.

יש לתת את הדעת גם לסעיף 2.12.3. סעיף זה אינו דורש מגורים בתאריך הקובע, או מגורים בתקופה של לפחות 4 שנים טרם הפטירה או המעבר למוסד סיעודי, אלא מגורים במשך 3 שנים לפחות טרם אלה. ואולם לפי סעיף זה, מעבר לתנאי הרציפות במגורים כאמור, נדרש גם כי המבקש יוכר בעצמו כזכאי לדיור ציבורי לפי הכללים הקובעים זכאות לדירה ציבורית, לפי נוהל 08/05 "נוהל הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי" (18.7.20017) (להלן: נוהל הקצאת דירות). העותר טוען לזכאות מכוח הקבוצה הראשונה, שכן, לטענתו הוא מתגורר בדירה עם סבו החל משנת 2006.

האם יש להכיר בעותר כדייר ממשיך?
32. כאמור, טוען העותר כי הוא עומד בתנאים הקבועים בהוראה 2.12.1 לנוהל דיירים ממשיכים, שכן התגורר עם סבו עוד משנת 2006 ועד לפטירתו בשנת 2015. משכך, התגורר עמו במועד הקובע וברציפות לפניו ואחריו. לעומתו, טוען משרד השיכון כי מדוחות המעגל עולה כי העותר עבר לגור בדירה לכל המוקדם בשנת 2011, ועל כן אינו עומד בתנאי הקבוע שם, בדבר מגורים בדירה במועד הקובע.

טרם אבחן את הראיות אדגיש כי העובדה שקיים תור ארוך, הולך ומתארך לדיור ציבורי, והעובדה כי לדירה כמו זו נשוא העתירה שלפניי ממתינות עשרות משפחות, על אף שמדובר במצב עגום, אין השלכה למקרה שלפניי. שכן, אין חולק כי לו היה משרד השיכון משתכנע כי העותר התגורר בדירה מאז 2006, כפי שטוען העותר , היה זכאי להמשיך להחזיק בדירה כדייר ממשיך על פי החוק. זהו האי זון שערך המחוקק בתיקון לחוק , בין הרצון לאפשר למי שהתגוררו בדירה במועד הקובע להמשיך ולעשות כן, לבין מצב הדיור הציבורי. על כן כלל טענות משרד השיכון על התור הארוך, ועל מצבן הקשה של המשפחות הממתינות בתור, על אף שהן נכונות וקשות כשלעצמן, אינן רלבנטיות לעתירה שלפניי. וכעת אפנה לבחינת המקרה שלפניי , אך קודם לכן אעמוד על הצורך בתשתית עובדתית ראויה להחלטה המנהלית.

התשתית העובדתית להחלטה המנהלית
33. הליך מינהלי הוגן מבוסס על כמה אדנים, כשהראשון שבהם הוא תשתית עובדתית להחלטה המינהלית. אחת התכליות החשובות של המשפט המינהלי היא הבטחת תקינות ההליך שקדם לקבלת ההחלטה על ידי הרשות. תקינות ההליך היא תנאי לתוקפה של ההחלטה הנובעת ממנו. החלטה שהיא תוצאה של הליך בלתי תקין תפסל רק מטעם זה.
 
יפים לעניין זה דבריו של פרופ' יצחק זמיר בספרו הסמכות המינהלית  כרך ב' פרק 34, עמ' 1119 (מהדורה שנייה, 2011, להלן: יצחק זמיר, הסמכות המינהלית):
"רשות מינהלית סבירה...לא תקבל החלטה אלא על יסוד תשתית של עובדות.. אמנם, שיקול הדעת הוא חופש לבחור בין אפשרויות שונות, אך אין הוא חופש מוחלט. שיקול דעת אינו קפריזה, רשות מינהלית שמפעילה את שיקול דעתה ללא בירור העובדות הנוגעות לעניין ומחליטה על יסוד תחושה בעלמא, או שדעתה נחושה להגיע לתוצאה מסוימת ללא תלות בעובדות המקרה, אינה מפעילה שיקול דעת כנדרש בחוק. במקרה כזה ניתן לומר על הרשות כי היא פועלת בשרירות".
 
מטרת ההליך ההוגן היא הגנה על זכויות האזרח, על הגינות ושוויון. בנוסף, הליך ראוי המבוסס על תשתית עובדתית הולמת יוליד החלטות יעילות וראויות. ההגינות והסבירות מחייבות שכל החלטה תהיה מבוססת על תשתית של עובדות. " אין טעם בהחלטה שנימוקיה סבירים וראויים, אם אין היא מתאימה לנסיבות העובדתיות" (דפנה ברק ארז משפט מינהלי כרך א 439 (2010, להלן: ברק ארז, משפט מינהלי)). לקיומו של הליך הוגן יש חשיבות מיוחדת בהקשר של ביקורת שיפוטית, שכן הוא מאפשר לבית המשפט לבקר את אופן קבלת  ההחלטה מבלי להתערב, כלל ועיקר בשיקולי הרשות ומבלי לקבוע עמדה לגופו של עניין.
 
34. העובדות שהרשות המינהלית מתבססת עליהן הן אלו שיביאו את הרשות להחלטת בעניין העומד לפניה. על בית המשפט להזהיר את עצמו לבחון את העובדות, כפי שציין כב' השופט, לימים הנשיא, אהרן ברק בבג"ץ 297/82 עזרא ברגר נ' שר הפנים פ"ד לז (3) 29 (1983, להלן: עניין ברגר), בפיסקה 11 לפסק דינו: 
"מתוך עיסוקנו בהלכות המשפט נוטים אנו לעיתים להזניח את עובדות החיים, אך בלא קביעת עובדות אין משמעות לדין, והשולט על העובדות הוא זה המשליט את רצונו על הדין."
 
כב' הנשיא מאיר שמגר עמד באותה פרשה על שלבי ההליך המינהלי: איסוף וסיכום הנתונים לרבות חוות דעת מקצועיות נוגדות; בדיקת המשמעויות של הנתונים, ובחינת משמעות של חלופות אחרות וסיכום ההחלטה המנומקת. היינו, החלטה מינהלית צריכה להתקבל בדרך שתבטיח ביסוס עובדתי, הפעלת שיקול דעת ושקיפות (באמצעות הנמקה - ראו פסקה 3 לפסק דינו, שם).
 
בבג"ץ 2013/91 עיריית רמלה נ' שר הפנים, פ"ד מו (1) 271 בפסקה 3 (1991), ציין כב' השופט תיאודור אור לעניין זה:
"הלכה היא, שעל מנת שרשות ציבורית תמלא תפקידה כהלכה, עליה לדאוג תחילה שכל העובדות והנתונים יהיו לפניה. באין תשתית עובדתית הולמת, לא כל החשוב והנדרש להכרעה בעניין יהיו לנגד עיניה של הרשות".
 
בבג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב נ' שרת התקשורת, פ"ד מח (5) 412, 439 (1994, להלן: עניין יורונט) נקבעו כללים לעניין איסוף הנתונים וקביעת העובדות. בית המשפט קבע ארבעה מבחנים לביסוס תשתית עובדתית ראויה. הראשון, איסוף הנתונים צריך להיעשות באופן סביר לפי נסיבות המקרה; השני, השייכות לעניין. היינו, יש להתחשב רק בנתונים רלבנטיים; השלישי, אמינות הנתונים. לפי מבחן הראיה המינהלית, הרשות רשאית לסמוך רק על נתונים שאדם סביר היה סומך עליהם לצורך קבלת ההחלטה הנדונה; ולבסוף, מהותיות הראיות והנתונים. על הנתונים להיות בעלי משקל מספיק לצורך קבלת ההחלטה:
"כלל הוא, כי רשות מינהלית סבירה נדרשת לקבל החלטותיה על יסוד תשתית של עובדות... קביעת תשתית העובדות מחייבת קיומם של ארבעה מבחנים: איסוף נתונים סביר בנסיבות המקרה; הבחנה, במהלך איסוף הנתונים, בין נתונים השייכים לעניין לבין נתונים שאינם נוגעים אליו, תוך דחיית הנתונים מן הסוג האחרון; התבססות על נתונים שאדם סביר, או רשות סבירה, היו סומכים עליהם לצורך קבלת ההחלטה; וקיום תשתית ראייתית מבוססת במידה מספקת לצורך קבלת ההחלטה, על פי מהותה. לצורך מבחן אחרון זה, נתון בידי הרשות המינהלית שיקול דעת רחב, להעריך כיד המומחיות הנתונה לה, את המשמעות והמשקל של הנתונים שבפניה".
 
בית המשפט הוסיף באותו עניין כי אין מדובר בכללים נוקשים, אלא בכלים למילוי התכלית שהיא הנחת תשתית עובדתית מלאה ואמינה שניתן לבסס עליה החלטה ראויה.
 
במקרה שלפניי לא עמד משרד השיכון בחובה זו בשני היבטים, ראשית, ביקורי המעגל עליהם הסתמך משרד השיכון אינם מלאים, כפי שיבהר להלן, שנית ובעיקר, משרד השיכון לא נתן משקל לתצהירים שהביא העותר כראיות מטעמו. ואפרט.

דו"חות המעגל ומשקלם
35. משרד השיכון מסתמך כאמור בעיקר על הדו"חות מביקורי המעגל שנערכו בדירת האם ובדירת הסב (לצד הצהרה שנתן הסב בשנת 2009, לפיה העותר אינו גר עמו).

בפסיקה נקבע כי ככלל, ניתן להתבסס על דוחות ביקורי המעגל, בהיותם מסמכים הנערכים בזמן אמת (ראו בהקשר זה גם כהן-קשת, ביקורי מעגל, 186). דו"חות אלה מהווים, הלכה למעשה, את הראיה המרכזית בקביעת זכאותו של אדם להיות מוכר כ"דייר ממשיך". בית המשפט העליון דן אף בסוגיות דומות לענייננו, בהן נטען כי הזכאי שהתגורר בדירה שיקר לעורך הדו"ח, וכי בשל כך יש לייחס לאותם דוחות משקל נמוך. כך היה למשל בעע"מ 2732/14 עופר שניידר נ' משרד הבינוי והשיכון (פורסם בנבו, 28.01.2015) (להלן: עניין שניידר). ובהקשר למשקלם של דו"חות המעגל נקבע שם, על ידי כבוד השופט מני מזוז, בפסקה 10 לפסק דינו:
"אין בידי לקבל את טענת המערער כי יש לייחס משקל נמוך לדו"חות המעגל ולתצהירי הסבתא. אלה הן ראיות ישירות מזמן אמת באשר למצב העובדתי מושא המחלוקת, ואין לקבל בדיעבד טענות על שיקולים כאלה ואחרים מצד הסבתא להסתרת מידע מעורכי הביקורת, ובמיוחד כאשר זו אינה כבר בין החיים."

36. הקושי בהתבססות על דוחות ביקורי המעגל נובע מכך, שדיירים בדיור הציבורי משיבים לשאלות בעלי התפקיד המגיעים לערוך את הביקורים, כשאינם ערים לחלוטין להשלכות דבריהם. במאמרה, כהן קשת, ביקורי מעגל, מתייחסת כהן קשת לשלב עריכת ביקורי המעגל, אותו היא מכנה "שלב איסוף הראיות". כהן קשת מתארת את המפגש בין הרכז לדייר בדיור ציבורי כמאופיין על ידי מרות ומשטור: הרכז מגיע במסגרת יום עבודתו ואילו הדייר מצוי בסכנה לאבד את קורת גגו. עוד היא טוענת כי בין הצדדים קיים פער הנובע ממצבם הסוציו-אקונומי השונה. כן מתייחסת כהן קשת לעובדה לפיה הדייר מחוייב להכניס את הרכז לביתו ולאפשר לו ל תור בין חדריו, על כל המשתמע מכך (לתיאור סיטואציות דומות בארה"ב ראו: Matthew Desmond, Evicted, 186, 197, 282 (2016).

נקודה מעניינת וחשובה לענייננו היא פערי המידע בין הצדדים. וכך כותבת כהן קשת, ביקורי מעגל (ראו בעמ' 188):
"הדיירת מחויבת במתן מענה לשאלות ובמסירת מידע מלא לרכז, אולם הרכז אינו מחויב (מבחינת הדין הקיים) להסביר לדיירת את הזכויות שלה או את ההשלכות של קביעותיו. לרוב הדיירת אינה יודעת מהן ההשלכות של דבריה ואף לו היה הנהלים בהישג ידה, הרי הם סבוכים ומורכבים".

והדברים מתחדדים בענייננו, בקריאת השורות הבאות, בהן מציגה כהן קשת, ביקורי מעגל, את אותה בעייתיות, במצב בו חי אדם נוסף בבית:
"יש דואליות של התוצאות האפשריות אם תדווח הדיירת כי גר עמה אדם נוסף. מצד אחד, מסירת דבר מגוריו של האדם הנוסף, יכולה להעניק לאותו אדם, בבוא היום, ראיה על מגוריו בדירה וזכויות כדייר ממשיך. מצד אחר, אותה הדיירת נוטלת סיכון – שגבולותיו אינם ידועים לה – החל מהעלאה אפשרית של שכר הדירה, בלא שנסיבותיה הכלכליות מאפשרות לה לשלם יותר, ועד לטענה כי הפרה את החוזה...לעתים בדיונים בבתי המשפט, טוענת החברה המשכנת, כי הדיירת לא דיווחה על מגורי הדייר הנוסף בדירה היות שביקשה לרמות את המערכת ולזכות בתשלום שכר דירה מופחת. המשכה של אותה טענה הוא כי יש להחיל את הכלל "לא יהא חוטא נשכר", ולפיכך המשפחה אינה יכולה היום לשנות את הדיווח הקודם ולהרוויח מהטענה שהדייר הקודם חי בדירה".

לטעמה של כהן קשת, לאור הפערים הללו, יש להתייחס בחשדנות לפירות המפגש המתקיים במסגרת ביקורי המעגל.

37. בעניין שניידר, שגם אליו מתייחסת כהן קשת, עמדה כב' השופטת דפנה ברק-ארז בעמדת מיעוט, בהציגה עמדה הלוקחת בחשבון את אותה א-סימטריה בין הצדדים, הן באותו מקרה, הן במסגרת ביקורי המעגל בכלל. וכך כתבה (בפסקה 6 לפסק דינה):
"הלכה למעשה, נוהלי עמידר מתמרצים את הדיירים המתגוררים בדיור ציבורי, אנשים קשי יום שעל-פי רוב משתכרים לצרור נקוב, שלא להצהיר על בני משפחה הגרים עמם, הצהרה הכרוכה בהעלאתו של שכר הדירה. הדיירים מודעים לאפשרות להעלאת שכר הדירה בעודם נותנים את ההצהרה. לעומת זאת, אין הם מודעים לכך שטשטוש העובדה שגרים עמם בני משפחה נוספים עלולה להעמיד בסכנה של ממש את יכולתם של אותם בני משפחה לטעון למעמד של "דייר ממשיך". זהו מצב מובנה של אי-סימטריה במידע, העולה בחלק מן המקרים אף כדי "בפני עיוור לא תיתן מכשול". אני סבורה אפוא כי כאשר מוצגות לשוכרים בדיור הציבורי שאלות בדבר משפחה המתגוררים עמם יש לעשות כן לאחר שהשואל וידא כי הנשאל מודע לכל המשמעויות של תשובתו בטווח הארוך – ולא רק לכך שתשובה בדבר "מגורים לבד" תוביל להוזלת שכר הדירה בטווח הקצר."
(ההדגשה שלי – מ' א'-ג')
אני סבורה כי אכן, יש קושי מובנה במפגש בין דיירי הדיור הציבורי, מהאוכלוסיות היותר מוחלשות, לבין הממסד.

38. כפי שכתבתי בעבר (ראו פסק דיני בעת"מ (מינהליים ת"א) 26217-07-18 אינגה אורן נ' משרד הבינוי והשיכון (פורסם בנבו 16.03.2021), אחד החסמים המרכזיים העומדים לפני אנשים החיים בעוני למיצוי זכויותיהם, הינו חוסר אמון כמעט מובנה של הרשויות בדבריהם. חסם חוסר האמון של הרשות בפונים אליה, הוא אחד החסמים המרכזיים העומד לפני אנשים החיים בעוני. החקירות הפולשניות, כמו ביקורי המעגל, גורמות נזק גם ביצירת חוסר אמון בין האנשים החיים בעוני לסביבתם הקרובה, שהרי הם אלו הנשאלים במסגרת ביקורים אלו (לנתונים באשר לכמות ואופן החקירות והשלכותיהם החברתיות ראו: שירי רגב מסלם, הרגולציה של המשפחה בחוק הבטחת הכנסה", מחקרי משפט לב, 269, 276 (תשע"ט-2019); עוד באשר לפגיעה במרחב הפרטי של אוכלוסיות החיות בעוני ראו אצל נטע זיו, "משפט ועוני - מה על סדר היום? הצעה לאג'נדה משפטית לעוסקים בייצוג אוכלוסיות החיות בעוני", עלי משפט ד' 17, 28-30 (2005)).

39. אמנם, דוחות ביקורי המעגל הם אכן דוחות מזמן אמת, וקשה לקבל כי בכל המקרים הדיירים משקרים מסיבה זו או אחרת. בנוסף, גם אם אכן הם משקרים, לא ניתן לקבוע כי יש להתעלם מכך, ולאפשר לכל אחד לחזור בו משקריו מבלי שיהיו לכך כל תוצאות. על כן, יש לבחון את הדברים בכל מקרה ומקרה, בהתאם לנסיבות וביניהם, מספר ביקורי המעגל ואופן עריכתם, מה השקרים המיוחסים ולמי, ובעיקר, אילו ראיות אחרות מציג הפונה, כדי לסתור את ביקורי המעגל.

40. טרם אפנה לבחון את הראיות במקרה שלפניי אדגיש כי העתירה שלפניי מציפה את הבעייתיות המובנית במוסד ביקורי המעגל, בנהלי משרד השיכון הסבוכים המנחים את הוועדות ובצורך של בית המשפט להכריע על סמך אותם דוחות מביקורי המעגל, על הקושי המובנה בהם. אותו קושי מובנה מחייב את משרד השיכון לשקול לשנות את הנהלים, לרבות נוהל ביקורי המעגל, כך שניתן יהיה לוודא כי לדיירים בדיור הציבורי, קודם שהם נשאלים שאלות באשר לאנשים המתגוררים בדירה, הובהרו המשמעויות של תשובות כאלו או אחרות (כפי שקבעה כב' השופטת דפנה ברק ארז בעניין שניידר). במסגרת זו יש לשקול הכנת דפי מידע פשוטים בשפות שונות, שיחולקו לדיירי הדיור הציבורי, כך שיוכלו לפנות ולהתייעץ בעניין זה, ולאו דווקא הבהרה "על אתר" מטעם מי שעורך את הביקור, על הקשיים הנלווים לכך. כיוון שזו לא השאלה העומדת במרכזה של עתירה זו, וכיון ששינויי החקיקה יצמצמו במידת מה את הצורך בביקורים אלו, לפחות בהקשר של דייר ממשיך, אסתפק בדברים האלו.

מהכלל אל הפרט – הראיות במקרה שלפניי
ראיות משרד השיכון
41. משרד השיכון הציג שמונה (8) דו"חות מעגל מדירת הסב. לפי ארבעה מהם – אלו הם הדו"חות שנערכו בין השנים 2006-2010 – גר הסב בגפו (ראו נספחים 3,4,6 ו-7 לתגובת המשרד השיכון לעתירה). לפי ארבעת הדו"חות שנערכו בשנים 2011-2014, התגורר העותר יחד עם הסב (ראו נספחים 8-11 לתגובת משרד השיכון לעתירה). עוד הציג משרד השיכון דוחות מביקורי מעגל בדירת אמו של העותר. לפי הדוחות שנערכו בין השנים 2006-2011, התגורר העותר אותה עת עם אמו. אפרט, לפי סדר כרונולוגי, הן את תוכן הדוחות בהם צוין כי העותר לא התגורר בדירת סבו, הן את הדוחות בהן הוא מופיע כמי שמתגורר עם אמו (בדירה אחרת של הדיור הציבורי). להלן אסקור את דוחות המעגל, הקיימים והחסרים. הסקירה נערכת באופן כרונולוגי.

42. הדוח הראשון שהוצג בנוגע לדירת הסב, מיום 30.8.06 בו מצוין בדו"ח כי מתגוררים בדירה הסב (יליד 1938) ועמו אשתו שולה (ילידת 1945), וכן עובדת זרה המטפלת בה (נספח 3 לתגובת משרד השיכון). על פי הדו"ח קיימות בעיות קשות בעניינם של הדיירים. בראש ובראשונה עורך הדו"ח מציין כי הסב נכה 100%, וכי אשתו, גם היא נכה 100% מתניידת בכיסא גלגלים, עם אלצהיימר, ולא ניתן להעלות אותה לקומה שלישית. עורך הדו"ח מדגיש כי: " חייבים לארגן לו דירת 3 חדרים קומת קרקע – גרה במקום פיליפינית שמטפלת באישה ובגבר וזקוקה לחדר" (הדגשה במקור).

בעייה שניה עליה מצביע עורך הדו"ח נוגעת לאמו של הסב, סבתא רבה של העותר, גב' גרציה. עורך הדו"ח מציין כי הסב: "שטיפל באימו שהיה לה שבר ביד!!!!"....הייתה גרה בשבטי ישראל 94 – חלמיש החליף צילינדר ולקח לה את הדירה. כרגע שוכבת בשיקום באיכילוב. משתחררת בעוד כחודש ימים – לאן היא תלך? היה לה שבר באגן – ולא יכולה לעלות 3 קומות לבית של שאול". פרטתי את תוכן הדו"ח שכן עולה ממנו שעורך הדוח התרשם שקיימות בעיות רציניות (ואף ציין על גבי הדו"ח : "הוצאת דו"ח דחוף לגולן".

43. הדוח הראשון בדירת האם - ביום 26.10.06, כחודשיים מאוחר י ותר, נערך ביקור מעגל בדירת האם (נספח 12 לתגובת משרד השיכון). הדו"ח מפרט בכתב יד את שמותיהם של האם וששת ילדיה, לרבות העותר. יש לציין כי עורך הדוח הוא מי שערך את הדוחות בדירת הסב. נאמר כי הפרטים מולאו: "ע"פ בדיקת ת"ז" של האם. כלומר הסוקר לא ראה את הילדים, אלא לקח את פרטי הילדים מספח תעודת הזהות של האם (לרבות מספרי הזיהוי). בהחלט ייתכן כי העותר כבר לא התגורר בדירה במועד זה, והסוקר הניח כי כל הילדים קטינים וגרים עם אמם, ולא שאל דבר את האם, והיא מצידה לא ציינה את הדבר, אם כי חתמה על הדו"ח.

44. הדוח השני בדירת הסב, מיום 22.2.07, נערך חצי שנה לאחר הדו"ח הראשון (נספח 4 לתגובת משרד השיכון). דו"ח זה מפורט פחות. נכתב בו כי בדירה מתגוררים הסב, אשתו, ואמו של הסב, שמצויין כי גרה בסלון. עוד מצוין כי יש נזילה בכיור המטבח. הפעם לא מצוין שנמצאת פיליפינית, אולם תחת הסעיף בו יש למלא על סמך מה מולאו הפרטים נכתב "פיליפינית שלא דוברת את השפה" מילים אלו נמחקו, ותחתם נכתב כי הפרטים נמסרו ע"י "האדון שאול". כך שייתכן שגם העובדת הזרה הייתה נוכחת, על אף שהדבר לא צוין. כבר מכך נראה כי פרטי הדוח אינם מלאים ומדויקים. הסב חתם על הדו"ח.

45. הדו"ח השני בדירת האם - ביום 26.10.07 נערך דוח ביקור מעגל נוסף בדירת אמו של העותר (נספח 13 לתגובת משרד השיכון). גם כאן מופיע העותר כמי שמתגורר בדירה. גם הפעם מצוין כי הפרטים מולאו על פי בדיקת ת.ז. של אמו של העותר, ולא כי הסוקר ראה מי מהילדים.

46. דוח שלישי בדירת האם - ביום 29.1.08 נערך דוח ביקור מעגל נוסף בדירה האם (נספח 14 לתגובת משרד השיכון). הפעם שמות הדיירים מודפסים בדו"ח, כשהעותר מופיע כמי שמתגורר בדירת האם. גם כאן מצוין כי הפרטים מולאו על פי בדיקת תעודת הזהות של האם.

47. דו"ח ביקור המעגל משנת 2008 בדירת הסב חסר. יש לציין כי בשנה זו נפטרה הסבתא שולה, וכיון שלא היה עוד צורך במטפלת הסיעודית, התפנה חדר נוסף אליו עברה הסבתא רבתא, והעותר, לטענתו, המשיך לישון בסלון. העובדה שדווקא הדוח ממועד זה חסר היא משמעותית, שכן ניתן היה לבדוק אם מצוין שהסבתא נפטרה, שהעובדת הזרה הפסיקה לעבוד במקום, ואולי אף שהעותר מופיע בדוח. משרד השיכון לא נתן הסבר להיעדרו של הדוח, וגם כאן אנו רואים חוסר בתמונה הכוללת.

48. דוח רביעי בדירת האם - ביום 24.2.09 נערך דוח ביקור מעגל נוסף בדירה האם (נספח 15 לתגובת משרד השיכון). גם הפעם שמות הדיירים מודפסים בדו"ח, כשהעותר מופיע כמי שמתגורר בדירת האם. יש לציין כי לצד שמו של הבן חנן, נכתב בכתב יד – חייל. גם בדוח זה כתוב כי הפרטים מולאו על פי תעודת הזהות של האם.

49. דו"ח המעגל השלישי בדירת הסב, נערך ביום 21.12.09, כחצי שנה לאחר הצהרת הסב בבקשה להנחה בשכר דירה ולפיה הוא מתגורר בגפו , וכמעט שלוש שנים לאחר דוח המעגל הקודם (נספח 6 לתגובת משרד השיכון). הפעם שמו של הסב מודפס, ונכתב כי הוא מסר את פרטי תעודת הזהות שלו בעל פה. עוד צוין כי בתאריך 18.10.09 לא היה איש בדירה. עורך הדוח מציין כי הדייר החוזי מבקש דירת קרקע, והסב גם הפעם, חותם על הדו"ח בעצמו. על אף שהדו"ח נערך לאחר כשלש שנים, עורך הביקור לא שאל את הסב מה קרה לאימו ואשתו (על אף שמהדוחות עולה כי את כולם ערך אותו אדם). ייתכן כי הפרטים הללו נמסרו בשנת 2008, אך כאמור, דוח המעגל לשנה זו בדירת הסב חסר.

50. דוח חמישי בדירת האם - ביום 21.6.10 נערך ביקור מעגל נוסף בדירת האם (דוח הביקור צורף כנספח 16 לתגובת משרד השיכון). גם הפעם שמות הדיירים מודפסים, הפעם הן לצד שמו של הבן חנן, הן לצד שמו של העותר, הוסף בכתב יד: "חייל". העותר שירת בצה"ל בין נובמבר 2009 לנובמבר 2012. הפעם נכתב כי אמו של העותר מספרה פרטים ופרטי תעודת זהות בטלפון, כשהבן חנן חתם. היינו, האם לא הייתה בבית, ולא ניתן לדעת אם היה עוד מישהו פרט לבן חנן. היינו, הדוח אינו מתאר אפילו מי נמצא בדירה ברגע הביקור. מגיעים לבית, מבקשים מהא ם להקריא את פרטי הילדים בטלפון – וזה הדוח מזמן אמת שלגביו טוען משרד השיכון שאין ב לתו.

51. דו"ח המעגל הרביעי בדירת הסב - נערך ביום 12.10.10 וגם בו צוין כי הדייר החוזי מתגורר לבדו, ומסר את מספר תעודת הזהות שלו בעצמו וחתם על הדוח (נספח 7 לתגובת משרד השיכון).

52. דוח ששי בדירת האם - ביום 1.5.11 נערך ביקור מעגל נוסף בדירת האם (דוח הביקור צורף כנספח 17 לתגובת משרד השיכון). בדוח מצוין כי נערך ביקור קודם ביום 26.4.11 בו ככל הנראה לא היה איש בבית, וצוין כי "לפי עדות שכנה ממול הגברת מ' גרה במקום". לא צוין דבר לגבי הילדים. הפעם נמחק בכתב יד שמו של הבן חנן (הדבר עולה בקנה אחד עם תצהירו שצורף בתמיכה בעותר, ולפיו עם סיום שירותו הסדיר, עבר לדירה שכורה במרכז תל אביב); לצדו של שם העותר נרשם – חייל, ולצד שמותיהם של ארבעת הילדים האחרים נרשם: "לומדים".

53. דוח המעגל החמישי בדירת הסב – בדוח זה, מיום 13.12.11 נזכר לראשונה שמו של העותר כמי שמתגורר עם הדייר החוזי. על הדוח הודפס שמו של הסב, ובכתב יד הוספו פרטי העותר, ולצד שמו נכתב: "נכד-חייל". יש להדגיש כי גם דו"ח זה נערך ע"י אותו סוקר. יודגש כי העובדה ששמו של העותר נזכר בשנת 2011, נבעה מכך, שלטענת העותר הוא היה באופן אקראי בדירה כשהגיע הסוקר. הסוקר לא שאל לא את הסב ולא את העותר מתי עבר העותר להתגורר במקום, ולא כל פרט אחר. בהחלט ייתכן כי העותר התגורר שם קודם לכן, אך כיון שעורך הביקור לא נתקל בו, שמו לא נזכר בדוחות המעגל. לטעמי יש בכך טעם לפגם. כפי שהיה על הסוקר לשאול מה קרה עם הסבתא והסבתא רבתא, לאחר שבדוח מופיע שמו של הסב בלבד, כך היה על הסוקר לבחון ולשאול מתי הצטרף העותר לגור בדירה, ולא לציין זאת כלאחר יד בשל מפגש אקראי. זהו הפגם המרכזי בדוחות המעגל.

54. דוחות המעגל לאחר שנת 2011 בדירת הסב - בדו"חות המעגל בדירת הסב החל משנת 2012 מופיע שמו של העותר מודפס. בדוח מיום 24.4.12, כתוב לצד שמו של העותר בכתב יד – נכד, חייל. לא ברור אם נכח במקום. מצויין כי הסב מסר את פרטי תעודת הזהות בעל פה וחתם על הדוח. בדוח משנת 2013 מצוין שהדייר החוזי מסר את הפרטים ונכדו חתם. בדוח משנת 2014, לא מצוין על סמך מה מולא הדוח, ותחת החתימה נרשם "שאול" בשונה מהחתימה בדוחות הקודמים (נספחים 10 ו-11 לתגובת משרד השיכון).

55. משרד השיכון לא הגיש דוחות מעגל מדירת האם לשנים 2012-2014. הדוח האחרון שהוגש הוא מיום 1.5.11 בו מופיע שמו של העותר, כאשר בדוח המעגל בדירת הסב מיום 13.12.11 מופיע שמו של העותר כמי שגר עם הסב. כיון שלא הוגשו דוחות עוקבים מדירת האם, לא ניתן לבחון האם נשאר העותר רשום גם בדירת האם וגם בדירת הסב או ששמו נמחק מדירת האם. לכך יש חשיבות מכרעת, אך הדברים לא צורפו.

56. מכל מקום, מביקורי המעגל אכן עולה תמונה לפיה ככל שהעותר גר בדירת הסב, הרי שהן הסב, הן אמו של העותר, שיקרו, או לכל הפחות לא תיקנו את האמור בדוחות ביקורי המעגל, כשחתמו עליהם. עם זאת, יש לזכור את נסיבות החיים הקשות והמורכבות של האם ושל הסבים, כפי שהם עולים מדוחות ביקורי המעגל עצמם, ועל כן, בהחלט ייתכן כי חששו מהעלאת שכר הדירה (במקרה של הסב) או משלילת הזכאות לדירה גדולה יחסית (במקרה של האם) או שלילת תשלום המזונות עבור העותר. מצב דברים זה ממחיש את הבעייתיות עליה עמדתי לעיל.

57. ולענייננו, לטענת העותר הסיבה שלפיה יש להעדיף בעניינו את תצהירי מכריו וקרוביו על דוחות ביקורי המעגל, היא רצונה של אמו להגן על דירתה, על זכויותיה, וכן על עצמה ועל מעמדה הכלכלי מפני אביו של העותר, שלפי תצהירה עלול היה לפתוח בהליכי מזונות מולה, לו ידע כי העותר אינו חי עמה. מסיבות אלה, טוען העותר כי שיקרה אמו ושיקרו גם סבו וסבתו המנוחים, שהודרכו על ידה לעשות כן. ראשית, ברצוני לבצע אבחנה חשובה, ולהדגיש כי העותר אינו חתום על הדו"חות, ומשכך אין להטיל את ה"אשם" שבשקר על כתפיו. וכפי שכתבה כב' השופטת דפנה ברק-ארז בעניין שניידר (ראו פס' 8):
"חשוב להדגיש, כי איני מקלה ראש במתן תצהירים שאינם משקפים את האמת לאשורה, וככל שהמנוחה חתמה על תצהיר כזה ביודעין הרי שמדובר במעשה פגום מיסודו. יחד עם זאת, כאשר נבחנת הפרת הדין בדיעבד (ככל שהייתה הפרה כזו), הרי שיש לבחון את מכלול השיקולים הנוגעים לעניין ... ומכל מקום, ודאי שאין לראות במתן הצהרה כוזבת בידי קשישה קשת יום (שכלל לא בטוח כי הבינה את משמעות חתימתה על התצהיר) כמעשה הסוגר את הדלת, כשלעצמו, בפני הכרה בנכדהּ שלא היה שותף לכך, כדייר ממשיך." (ההדגשה שלי – מ' א'-ג')

58. באותו מבדילה כב' השופטת ברק ארז את המקרה ממקרה סויסה (ראו עע"מ 2851/13 אילן סויסה נ' משרד הבינוי והשיכון ( פורסם בנבו, 2014, להלן: עניין סויסה), שם המערער היה שותף פעיל בשקר (פס' 15):
"בכל הנוגע לסוגיה של הסתמכות על דו"חות מעגל, שנדונה באותו עניין באופן פרטיקולרי בלבד (ואף זאת, למעלה מן הנדרש) בשים לב לכך שהמערער באותו מקרה היה שותף פעיל למסירת מידע כוזב. לעומת זאת, בענייננו, אין כל טענה שהמערער מסר מידע כוזב או אף ידע על עריכתם של דו"חות המעגל".

כפי שציינתי, דוחות המעגל אינם מפורטים וחסרים בחלקם, עם זאת, יש בהם כדי לתמוך בטענת משרד השיכון. אולם, כאמור לעיל, יש להמשיך ולבחון את שאר הראיות. ראשית אבחן את יתר הראיות עליהן הסתמך משרד השיכון, ולאחר מכן את ראיות העותר.

ראיות נוספות עליהן נסמכה הוועדה בהחלטתה
59. בקשת הסב להפחתה בשכר דירה - ראיה נוספת היא דוח שמילא הסב ביום 28.6.09, בו הצהיר, לצורך קבלת הנחה בשכר דירה כי הוא מתגורר בדירה לבדו (נספח 5 לתגובת משרד השיכון). לטענת העותר, הסב שיקר בעניין זה כדי לזכות בהנחה, מה גם שבאותה עת היה העותר חייל. אין מחלוקת כי בקשה זו תומכת בעמדת משרד השיכון.

60. הראיות העולות מתיקי הרווחה - מדו"חות ביקורי המעגל כולם עולה כי הן האם, הן המתגוררים בדירת הסב (הסב, הסבתא והסבתא רבא) לוו במהלך השנים על ידי גורמי הרווחה. אמנם לאחר שהתקבלו מסמכים (חלקיים לאור השנים שעברו), ממחלקת הרווחה, ציין ב"כ העותר עצמו (בהודעתו מיום 28.10.19) כי אין במסמכים אלו לתמוך בטענות העותר, בין היתר משום שהסב והאם הציגו חזית אחידה לפני הרשויות, עם זאת, משרד השיכון לא הביא כל סמך הטוען בטענתו שלו.

61. הכתובת במרשם האוכלוסין - ראיה נוספת המוכיחה, לשיטת משרד השיכון את טענתו, היא העובדה שהעותר שינה את כתובתו במרשם האוכלוסין רק בשנת 2016. העותר הבהיר בהקשר זה כי לא היה מקום לעדכן את הרשויות בדבר שינוי מקום מגוריו או להחליף את סניף קופת החולים בו טופל כיוון ששתי הדירות מצויות בסמיכות רבה. אמנם, כפי שטוען משרד השיכון הרשום במרשם האוכלוסין מהווה ראיה לכאורה לנכונות הרישום האמור, וכי : " רישום המען מכוון למטרות שונות ובין היתר הוא משמש לצורך ניהול הליכים משפטיים והליכי גביית חובות באמצעות המנגנונים הממשלתיים." (עניין סויסה, בפס' 15 לפסק דינו של כב' השופט, לימים המשנה לנשיאה, חנן מלצר). עם זאת, במקרה שלפניי אין מחלוקת כי לכל הפחות החל משנת 2011 מתגורר העותר בדירת סבו, ועל כן אין בעובדה שטרח לשנות את כתובתו בשנת 2016, כדי לתמוך בטענות מי מהצדדים.

כלומר, בידי משרד השיכון ראיות לכאורה, אם כי לא מלאות כי העותר לא התגורר בדירה באותה עת. על אף החסרים, ייתכן כי לו היו ראיות אלו עומדות לבדן, ניתן היה לקבל כי העותר לא התגורר בדירה במועד הקובע.

ראיות העותר – ששה עשר תצהירים של שכנים, מכרים חברים וקרובים
62. העותר המציא ראיות לתמיכה בטענתו שלו כי עבר להתגורר עם הסבים כבר בשנת 2006, הן לפני משרד השיכון, הן לתמיכה בעתירה. לפני משרד השיכון עמדו שמונה או תשעה תצהירים של קרובים ובני משפחה (העותר מציין שמונה, אך בהחלטת משרד השיכון נאמר שעיינו בתשעה תצהירים), וכיון שהעותר ביקש להופיע לפני הוועדה ולהציג ראיות נוספות וסורב, הוא צירף לעתירה שמונה תצהירים נוספים של בני משפחה וחבר ילדות התומכים בטענתו. היינו, הוגשו ששה עשר תצהירים של שכנים, מכרים וקרובים של העותר התומכים בגרסתו.

63. למרות זאת, משרד השיכון, בתגובה לעתירה, כשלפניו מלוא התצהירים, מציין (ס' 4 לתגובה ):
"אין בתצהירים האמורים כדי לשנות את החלטת המשיבה. מדובר בתצהירים כוללניים, שכמנעט דומים זה לזה בנוסחם, כך שאין בהם כדי להתגבר על הראיות המנהליות – דוחות המעגל הן של אימו של העותר, הן של סבו, החתומים על ידם (למעוט הדוח אחד) וכן הצהרת הסב מזמן אמת".

ובהמשך, בסעיפים 42-40 לתגובה:
"העותר לא הגיש ראיות אוביקטיביות וחיצוניות התומכות בטענתה זו [השגיאה במקור], מלבד תצהירי שכנים וידידים וקרוביו של העותר, ואשר מצהירים על שנעשה ואירע בעבר..... למעלה מן הצורך תציין המשיבה כי מדובר בתצהירים כליים, בלתי מפורטים שהוכנו לצורך ההליך ובסמוך להגשתו. כך למשל, התצהירים לא כוללים תאריכים מדויקים, לא מצורפת להם אסמכתא חיצונית התומכת בנטען ובוודאי שאין בכוחם לגבור על הראיות המנהליות שבידי המשיבה שנערכו בזמן אמת.... ברור כי אין במפגשי שכנים אקראיים בלתי מפורטים וללא תאריכים ספציפיים כדי ללמד על מגורים רצופים בדירה בפרק הזמן הנדרש בחוק."
(הדגשות במקור)

64. אולם, הטיעון הבעיתי ביותר של משרד השיכון באשר לתצהירים מופיע בסיפא של סעיף 42 לתגובת משרד השיכון:
"ברור שיש למצהירים אלו, ובפרט לאימו, אביו וסבתו של העותר, אינטרס לעזור לו ולפיכך יש ליתן משקל נמוך, אם בכלל, לתצהירים אלו".

כלומר, ששה עשר אנשים, מוכנים, כך טוען משרד השיכון במשתמע, לשקר בתצהיר, כדי לסייע לעותר, ביניהם שכנים ומכרים של סביו וסבתו ז"ל. אני סבורה כי רק מסיבה זו אין מקום לדחות את העתירה, מה גם שמחצית התצהירים כלל לא עמדו לפני הועדה, ולאלו שעמדו לפניה (מרביתם של שכנים ולא בני משפחה) הועדה כלל לא התייחסה בהחלטתה. יש לזכור כי העותר ביקש להופיע לפני הועדה ולהציג ראיות נוספות וסורב.

65. כאשר שוללים מאדם זכות כה מרכזית לה הוא טוען, יש לכל הפחות להתייחס לכל הראיות אותן הציג. כאמור לעיל, ככל שהזכות הנטענת היא מבין זכויות האדם המרכזיות, ואין חולק שהזכות לקורת גג היא כזו, כך על ההחלטה המינהלית להיות מבוססת ומעוגנת יותר בראיות, גם אם ראיות מנהליות. לא ניתן לטעון, ללא כל בדיקה או ראיון עם לפחות חלק מנותני התצהירים, כי כולם, ששה עשר אנשים שונים, מתוכם שבעה שאינם קרובי משפחה של העותר, כולם שיקרו בתצהיר שנתנו, בו הם מחויבים לומר אמת. אני סבורה כי לא נטען לטעון כך גם כלפי בני משפחה, אך וודאי וודאי אין להטיל דופי מראש בחסרים, שכנים ומכרים. על כן אסקור להלן את כלל התצהירים שהגיש העותר, בין אלו שהיו לפני הועדה, בין אלו שהוגשו במצורף לעתירה.

66. תצהיר ראשון הוגש ע"י גב' פ.א., המתגוררת בסמוך לבית הסב. על פי תצהירה היא גרה בדירה באותו רחוב בבניין סמוך החל משנת 1971, וקודם לכן, נולדה וגרה בדירה באותו רחוב, בבניין סמוך אחר. לדבריה היא הכירה את סבו וסבתו של העותר, והייתה עדה לכך, שהעותר עבר להתגורר עמם החל בשנת 2006. הגב' אסרף מבהירה כי (סעיף 5 לתצהירה): " אני יודעת זאת מידיעה אישית היות והייתי שכנה קרובה מאד והייתי מבקרת בדירה תכופות היות והייתי ממש חברה, הייתי רואה את לירן [העותר] לעיתים תכופות מאוד וידעתי שהוא מתגורר בדירה".

67. תצהיר נוסף הוגש ע"י מ.י., שהתגוררה בדירה באותו בניין, בו נמצאת הדירה נשוא העתירה – נרדור 7. אותה מצהירה התגוררה במקום משנת 1973 (אז נולדה בבניין) ועד היום. לדבריה (בסעיף 5 לתצהירה) כי: " אני יודעת זאת מידיעה אישית היות ואני שכנה כל השנים וגדלנו יחד והייתי רואה את לירן [העותר] לעיתים תכופות, וידעתי שהוא מתגורר בדירה".

68. שכן וידיד נוסף של המשפחה, מר י.א., הגיש גם הוא תצהיר. לדבריו הוא מתגורר בבנין סמוך באותו הרחוב ומכיר את סבו וסבתו של העותר ואותו עצמו. לדבריו, העותר מתגורר בדירה מאז שהיה בגיל בר מצווה, וכי הוא היה באירוע וזוכר אותו. מר י.א. מבהיר שהכיר היטב את העותר וידע שהוא מתגורר בדירה. וכך העיד (בסעיף 5 לתצהירו): " אני ולירן [העותר] היינו משחקים כדורגל במגרש השכונתי והיינו [השגיאה במקור] כמו "אח גדול" שלו וגם התאומות שלי חברות טובות של לירן וגדלו איתו במסגרות השונות, כך שאני יכול לקבוע חד משמעית שהוא גר פה ברצף כל התקופה".

69. שכנה נוספת, גב' ר.ז., הגישה תצהיר, וגם לדבריה העותר התגורר עם סבו בדירה החל משנת 2006. היא עצמה התגוררה בדירה באותו בנין בין השנים 1968 ל-2016, ומאז היא משכירה את הדירה וממשיכה להגיע לבניין. גם היא מציינת כי היא יודעת את הדברים מידיעה אישית כשכנה קרובה.

70. תצהיר נוסף, של גב' ר.ב.י., הוגש גם הוא בתמיכה לטענת העותר. מדובר בשכנה הגרה "דלת מול דלת" מדירת העותר וסבו, כפי שהיא מציינת בתצהירה. לדבריה העותר התגורר במקום משנת 2006, עם הסב והסבתא ומאז פטירת הסבתא ב-2008, התגוררו העותר וסבו בדירה.

71. שכן נוסף, מר ו.ד. גם הוא מתגורר בדירה באותה כתובת משנת 1994 ועד היום, ומשנת 2010 מכהן גם כיו"ר ועד הבית. לדבריו הוא הכיר היטב את העותר: " אני שכן קרוב... בשל תפקידי לירן היה מסייע לי כל השנים, גם לפני שהתמנתי בפועל לועד, כל העת. לירן היה מסייע לי בבעיות ביוב, חשמל, גינון, הוא אחד הצעירים הבודדים בבניין, ולכן כל הזמן הסתייעתי בו". עם זאת, ככל הנראה נפלה טעות בתצהיר, שכן מר דוידוב מעיד כי "אני התגוררתי בדירה משנת 1994....אני עד לכך שלירן התגורר בדירת סבו כאשר אני עברתי להתגורר בבניין". כיון שהעותר הוא יליד 1991, ואין טענה שעבר לבית הסב בגיל שלש, הרי שהדבר אינו אפשרי. יתכן והכוונה כי מר ו.ד. מכיר את סבו וסבתו של העותר מאותו מועד.

72. עוד הגיש תצהיר חבר ילדות של העותר, ע' ג', שהיה עמו מגן הילדים, בבית הספר, ואף שחקו באותה קבוצת נוער בכדורגל. לדבריו, קשייו של ה עותר היו כה גדולים, עד שבגיל 15 לערך בשנת 2006, לא יכול היה עוד לשאת את מצב הדברים בבית ועבר להתגורר עם סבו וסבתו.

גם בני משפחתו של העותר הגישו תצהירים לתמיכה בטענתו.

73. אמו של העותר, גב' ג.מ. הגשה תצהיר בו היא מצהירה באופן חד משמעי כי העותר התגורר, החל משנת 2006, בבית סבו וסבתו ולא בביתה שלה. וכך מתארת האם את מצב הדברים באותן שנים (סעיף 3 לתצהירה, נספח ד' לעתירה):
"עברתי גירושין קשים מאביו של [העותר], בתקופה ההיא התגוררתי בדירת שיכון של 2.5 חדרים וגידלתי שישה ילדים בחדר, ולפיכך ביקשתי אז לקבל דירה חדשה וזאת בשל הצפיפות הנוראה שהייתה.
לאחר ש[העותר] עזב את ביתי פחדתי מאד שיבטלו לי את הזכות של הדירה הגדולה ברחוב .... ולכן כששאלו אותי אם [העותר] גר פה הייתי מנסה להתחמק מתשובה ברורה ואולם כשהיו שואלים אותי באופן מפורש הייתי עונה שהוא מתגורר איתי. ......מעבר לזה פחדתי מאד (!!!!) מהגרוש שלי שמא יפתח נגדי הליכים במחלקת הרווחה על הזנחתו של [העותר] והיו תביעות של מזונות ופחדתי מכל הליך שיכול להיות תוצאה של עזיבתו של [העותר] מביתי. הייתי מותשת עד היסוד בשנים שלירן עזב. הייתי מותשת מכל היחסים עם אביו של [העותר] אשר היו בריוניים מאד מצידו של הגרוש. הגרוש שלי ריצה עונש מאסר משנת 1991 עד 1995 בשל שוד וסמים כך שלא יכולתי להתמודד איתו בכלום ופחדתי מאד מאד, בלתי ניתן לתאר עד כמה סבלתי ממנו ועד כמה פחדתי ממנו. בהמשך פיתחתי זוגיות עם ר', וגם איתו לא היו לי חיים שלווים, הוא הפעיל עלינו כפייה דתית והיו יחסים מאד מתוחים בינו לבין שני הילדים שלי [מבעלי הראשון] לרבות אלימות כלפי וכלפי הילדים. קיימים תיקים פליליים ותיקים ברווחה כנגד ר' בשל אלימות במשפחה".

מהתצהיר עולה תמונה של חיים קשים של העותר ואמו. במצב דברים זה גם אם האם שיקרה בביקורי המעגל, ניתן היה לפחות לזמן אותה ולנסות ללמוד על מצב הדברים בשנת 2006, ולא לקבוע ללא כל בירור כי העותר לא גר עם סבו במועד הקובע.

74. תצהיר המתאר תמונה קשה זו הוגש גם על ידי אחיו הבכור של העותר, ח.א., שתיאר את הקשיים שלו ושל העותר בבית אמם, עם בעלה השני. האח גם מבהיר מדוע תאריך עזיבתו של העותר לבית הסב זכור לו באופן מיוחד (סעיף 5 לתצהירו, נספח ד' לעתירה):
אני זוכר שבמהלך שנת 2006 טסתי לסמסטר לימודים בשיקגו בארה"ב, וזכור לי היטב שהעותר כבר התגורר בבית סבי וסבתי באופן קבע. עוד זכור לי כי שוחחנו על העניינים האלה היות ואני הייתי עבורו משענת ואח בוגר ונושא המגורים עלה כל העת.

ומוסיף, בסע' 6 לתצהירו:
"בנוסף, אני עצמי הייתי "בורח" מבית אמי ולן באופן לא סדיר בבית סבי וסבתי. הייתי עושה זאת כדי להתנתק מהמצב בבית. כאשר הייתי אצלם אני זוכר היטב שהיינו ישנים בסלון של סבי וסבתי כאשר הייתה במקום ספה נפתחת. [העותר] היה ישן בחלק העליון באופן קבוע ואני הייתי ישן בתחתון. עוד זכור כי בסלון ישנה, בספה אחרת, סבתא רבא שלי...לא היה לנו נוח ולא הייתה לנו פרטיות ואולם זו היתה המציאות בה גדלנו ולא ידענו אחרת".

75. אביו של העותר, ג' א', מספר אף הוא כי העותר סבל קשות מהגירושין של אמו ואביו, ובשנת 2006, עזב הן את דירת האם, ואף הפסיק לבוא לישון אצל אביו, ו"מצא את מקומו" כדברי אביו, בדירת הסבים ברחוב נרדור 7.

76. סבתו של העותר (אמו של אביו), ר' א', הגישה גם היא תצהיר לפי העותר התגורר עם הסב החל משנת 2006. לדבריה, היא התגוררה בסמוך לסב ולסבתא, והייתה "סבתא קרובה מאד" כלשונה (סעיף 4 לתצהירה. גב' א' מציינת כי "[העותר] היה מגיע אלי באופן קבוע והיינו נפגשים באופן תדיר, הייתי מבשלת לו המון והיינו מאד קרובים בגלל הקרע בין ההורים [בעקבות הגירושין]".

77. גם דודו של העותר, אחיו של אם העותר, ובנו של הסב, מ' מ', הגיש תצהיר, ובו סיפר כי התגורר בסמוך לבית הוריו, והיה קרוב לעותר מאז שנולד. הדוד העיד גם הוא (סעיף 6 לתצהיר, נספח ד' לעתירה), על הקשיים שגרמו לעותר לעבור לבית הסבים, על אף הצפיפות שהייתה שם: "מעבר הדירה של העותר לבית הוריי היה הכרחי בשל נסיבות משפחתיות כאשר הוריו היו גרושים, והיה מתח אדיר בינו לבין יתר האחים ובין בן הזוג החדש של אחותי, אמו של העותר, אשר היה מתאכזר לעותר".

78. אחותו למחצה של העותר א' ב', מתארת בתצהירה כי כשהייתה לערך בת 7, בשנת 2003, עברו האם, בעלה השני וילדיה לדירה הגדולה יותר, וכי היא זוכרת שבדירה החדשה היה חדר בנים וחדר בנות, וכאשר העותר עזב, בשנת 2006 נעשה שינוי בחדרים. כן היא זוכרת שלעיתים העותר היה מגיע בערבים לשמור על הילדים. גם אחותו של העותרת מספרת על המתחים והקשיים שהיו לעותר בעקבות יחסו של אביה, בעלה השני של אמו של העותר, לעותר.

79. אחיו למחצה של העותר – ש' ב', גם הוא חזר על הדברים והבהיר מדוע הוא זוכר את השנה בה עזב העותר את הבית ( סעיף 5 לתצהירו):
"זכור לי היטב כי בקיץ 2006 היינו במתחים בשל מלחמת לבנון השנייה, ואני מאד פחדתי ורציתי מאד שהעותר יגור איתנו אבל בשלב הזה הוא התגורר בבית סבי וסבתי. זכור לי היטב שביולי 2006, עת חגגתי את יום הולדתי 8 עברתי לישון במיטתו של העותר בבית אמי, לאחר שזו התפנתה במעבר של העותר לבית סבי וסבתי. אני זוכר היטב את השיחות שניהלתי עם העותר כאשר הוא "הוריש" לי את מיטתו, היות וסבלתי באותן השנים מהרטבה בלילות והיה עניין רב בנושא וזכורות לי היטב "ההוראות" של העותר אלי."

80. אחות למחצה נוספת של העותר, ש' ב', הגישה גם היא תצהיר, לדבריה, היא חגגה בת מצוה בשנת 2007, והיא זוכרת שהעותר הגיע ישירות לאולם עם הסב והסבתא אליהם עבר כשנה קודם לכן. עוד סיפרה שהייתה לה חברה שהתגוררה בסמוך למגרש הכדורגל בו שיחק העותר, והייתה הולכת לפגוש אותו שם, כיוון שלא ראתה אותו בבית על בסיס יום יומי.

81. דודתו של העותר, אחותה של אמו, מ' צ', גם היא הגישה תצהיר בו תיארה שהייתה מעין "אמא שנייה" כלשונה, לעותר, כאשר אביה ביקש ממנה לדאוג לעותר, בשל הקשיים שחווה בבית אמו קודם למעבר. גם הדודה העידה כי העותר עבר לבית הסבים בשנת 2006.

82. משרד השיכון בסיכומים, חזר על טענתו בתגובה לעתירה כי "ברור כי אין במפגשי שכנים אקראיים בלתי מפורטים וללא תאריכים ספציפיים כדי ללמד על מגורים רצופים בדירה בפרק הזמן הנדרש בחוק. ברור שיש למצהירים אלו, ובפרט לאימו, אביו וסבתו של העותר, אינטרס לעזור לו ולפיכך יש ליתן משקל נמוך, אם בכלל, לתצהירים אלו" (סעיף 65 לסיכומים). כאמור, גם אם כך הם פני הדברים באשר למשפחתו, ואיני שותפה לכך, הרי הוגשו שבעה תצהירים של שכנים ומכרים, שאינם קרובי משפחה, שלהם בוודאי אין אינטרס בעניין, ואין להטיל כל דופי בתצהיריהם, בוודאי מבלי לערוך כל בדיקה בעניין.

83. מעבר לכך, בהחלטת משרד השיכון עצמה (להבדיל מכתבי הטענות בבית המשפט) , אין התייחסות כלל ועיקר לתצהירים. בהחלטה מצוינים אך ורק דוחות ביקורי המעגל, כבסיס עובדתי להחלטה. על כן משקל התצהירים כלל לא נבחן ע"י הועדה שקיבלה את ההחלטה בעניינו. אמנם, בטופס הדיון של הועדה מיום 18.7.18 (נספח 18 לתגובת משרד השיכון לעתירה, שכאמור, מאוחר לתאריך ההחלטה) מצוין כי: " לצורך הוכחת מגוריו מצ"ב תשעה תצהירים שונים (משפחה שכנים וחברים) המציין כי התגורר כל השנים". אולם, אין ניתוח של התצהירים נאו הבהרה מדוע לא נערכו בדיקות נוספות עם נותני התצהירים. לעניין זה יש להדגיש כי התצהירים מויעים רק בדוח המאוחר לתאריך ההחלטה, וגם בכך יש בעיתיות.

כאמור לעיל לעניין הבסיס העובדתי להחלטה המנהלית, במקרה זה לא כל הראיות שנדרשו לועדה היו לפנייה, ולא באו במסגרת שיקוליה. כמו כן לא נבחנו לעומק ביקורי המעגל, הקיימים והחסרים.

זכות הטיעון של העותר
84. עוד בחנתי את טענת העותר לפיה נפגעה זכות הטיעון שלו, שכן לטענתו התעלם המשרד מבקשתו לשטוח את טענותיו בעל פה. אמנם, נפסק כי שימוע יכול ושיעשה בכתב (ראו, בין רבים: בג"ץ 161/84 חברת ווינדמיל הוטל בע"מ נ' שר הפנים, מב(1) 793 (1984); בג"ץ 4706/02 שיח' ראיד סלאח נ' שר הפנים, נו(5) 695 (2002)). בהקשר זה, ראו דבריה של כהן קשת, ביקורי מעגל, 185, לעניין נהלי משרד השיכון, שאינם מאפשרים שמיעה בעל פה של המבקשים בהליכים השונים, לא בעצמם ולא באמצעות ב"כ, ומשכך לא מאפשרים להם לחקור את עורכי דוחות המעגל בעניינם.

עם זאת, אני סבורה כי לאור התצהירים הרבים התומכים בטענתו, היה מקום לשמוע את העותר, ואולי אף לזמן את המצהירים או לפחות לפנות לחלקם בטרם גיבשה הוועדה את עמדתה .

לקראת סיום
85. העתירה שלפניי מציפה את הבעייתיות המובנית במוסד ביקורי המעגל, בנהלי משרד השיכון הסבוכים המנחים את הוועדות ובצורך של בית המשפט להכריע על סמך ראיות המופקות בסיומם של אלה. מטבע הדברים, נסיבות חייהם של דורשי הדיור הציבורי אינן פשוטות. אני סבורה, כי על משרד השיכון לשקול בכובד ראש את המצב הקיים, ולתת את השאלה האם נהליו, ואופיו של מוסד הביקור המעגלי עושה צדק עם אותן אוכלוסיות שידן אינן משגת ונאלצות לפנות אליו לסיוע.

כך למשל, וכפי שציינה כב' השופטת דפנה ברק ארז בעניין שניידר, ראוי לוודא כי הדיירים מבינים את זכויותיהם ואת זכויותיהם העתידיות של המתגוררים עמם, על כל המשתמע מכך. בענייננו ייתכן כי הבהרה כאמור הייתה עשויה למנוע את המצב אליו נקלע העותר.

כמו כן, וזאת לאור טענתו של העותר כי דבריו היו פזורים בדירה, ראוי לשקול להוסיף לטופס הביקור סעיף העוסק במיטלטלין המצויים בדירה, או סימון "תיבת-סימון" לפיה הרכז סייר בחדרים ואימת את הצהרת הדייר בדבר מספר המתגוררים בדירה, או כי ציין מי היה נוכח בדירה, וככל שלא מדובר בקטינים, ניתן לפחות לשאול אותם לנכונות האמור. זאת כאמור בזהירות הנדרשת, ובבדיקה שאינה מפרה את זכות הדיירים לפרטיות.

סוף דבר - בחינה מחודשת של המקרה
לאור המסקנות שהוצגו לעיל, אני סבורה כי ההחלטה המינהלית של משרד השיכון לא התקבלה על סמך תשתית עובדתית מספקת, וניתוח הראיות שהיו לפני הועדה כנדרש .

עם זאת, אין מקום כי בית המשפט במקרה זה ישים עצמו במקום הועדה, שכן גם לפני בית המשפט לא הופיעו אותם מצהירים. על כן יש להחזיר את העניין לבחינה מחודשת של הוועדה המתאימה במשרד השיכון, שתדון בכלל הראיות ותנמק כנדרש את החלטתה.

לעניין זה אציין כי החלטת הועדה ניתנה ביום 4.3.18, כאשר על פי תגובת משרד השיכון, פרוטוקול הדיון ובו דיוני הועדה, נערך ביום 19.7.18, פרוטוקול המפנה לאותה החלטה. ייתכן כי מדובר בהחלטה של וועדה מאוחרת, ויש לוודא כי הוועדה המתאימה דנה ומקבל החלטה בעניין. הוועדה תשקול, כחוכמתה, האם לזמן את העותר לפניה, או מי מהמצהירים.

הוועדה תבחן את כל הראיות המנהליות, תוך התייחסות לבעייתיות עליה עמדתי באשר לחוסרים והפגמים בחלק מדוחות ביקורי המעגל, כמו גם לכלל התצהירים שהגיש העותר, ורק לאחר מכן תגיע להחלטה, תוך שתנמק אותה במפורט, בהתייחס לאמור בפסק הדין.

על כן העתירה מתקבלת במובן זה שהחלטת הועדה תבוטל, והעניין יוחזר לועדה המתאימה שתקבל החלטה חדשה ומנומקת בעניינו של העותר, כאשר כלל התצהירים, לרבות אלו שהוגשו במסגרת העתירה, מונחים לפניה.

לאור התוצאה, איני עושה צו להוצאות.

ניתן והודע לצדדים היום, כ"ה תמוז תשפ"א, 05 יולי 2021.