הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 50136-05-19

לפני
כב' השופטת צילה צפת, סגנית נשיא

עותר

עומר רמאדן
ע"י ב"כ עו"ד ג. זהבי

נגד

משיב

שר הביטחון
המטה הלאומי ללוחמה כלכלית בטרור
ע"י ב"כ פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)- עו"ד ש. בלו

פסק דין

עניינה של העתירה בהחלטות המשיבים מימים 12.11.18 ו 15.14.19 לפי סעיף 61(א) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו -2016 (להלן "חוק המאבק בטרור"), לדחות השגה נגד צו תפיסה שנחתם ביום 20.9.18 על די שר הביטחון מכח סמכותו לפי סעיף 56(ב)(1) לחוק. במסגרת ההחלטה נמסר, כי בכוונת הגורם המוסמך להמליץ לשר הביטחון להורות על חילוט הרכוש שנתפס, לפי סעיף 66(א) לחוק.

העותר תושב ג'יבלייה ברצועת עזה, טוען כי הוא סוחר כלים וציוד לבית , אותם הוא מ ייבא דרך נמל אשדוד ומכניס אותם לרצועת עזה דרך מעבר כרם שלום. ביום 28.8.18 הזמין העותר סחורה, אשר נתפס ה עם הגעתה לארץ וביום 20.9.18 ניתנה הודעה וצו תפיסה מנהלי בהתאם לסעיף 56(ב)(1) לחוק הקובעת "תכולת המכולה נתפסה מאחר שעל פי מידע מודיעיני היא נועדה לשמש ארגון טרור ולקדם את מטרותיו". העותר הגיש השגה ובקשה לביטול הצו אשר נדחתה ביום 12.11.18; בקשה לעיון חוזר נדחתה גם היא בהחלטה מיום 15.4.19.

העותר טוען כי מאז שנת 2017 הוא מיבא לרצועת עזה הסחורה שהוא רוכש מחברה סינית אשר בבעלות חסן עלואן אשר רוכש עבורו את הסחורה מיצרנים סינים על פי הזמנתו. לטענת העותר, הוא מעביר לחסן את הכספים לצורך רכישת הסחורה באמצעות בנקים והעברות בנקאיות אזי חסן שולח לו את הסחורה אשר מועברת לעזה דרך מעבר כרם שלום.

ביום 13.9.18 נדרש העותר להעביר לחסן סכום של 9439 דולר בגין הזמנה שהגיעה לנמל אשדוד. לטענת העותר, בשל השעה (לאחר 12:00) כשה בנק היה סגור, נאלץ כמוצא אחרון לפנות לחלפן כספים בשם חמיד אחמד אל חודרי (להלן "החלפן") בבקשה לבצע את העברת הכספים לחסן בסין ואף שילם על כך עמלה. העותר טוען, כי לא ידע שהחברה השייכת לחלפן הוכרזה בישראל כארגון טרור. עוד טוען העותר, כי הסחורה נתפסה עוד טרם הועברו הכספים באמצעות החלפן.

לאור כל האמור טוען העותר, כי הוא עומד בקריטריונים הקבועים בסעיף 53(2) לחוק בכך שהוא זכאי לקבל את רכושו, הוא אינו ארגון טרור, לא הואשם אי פעם בעבירות טרור, גם ברכוש עצמו לא בוצעה אי פעם עבירת טרור ואין כל ראיה כי רכש את הסחורה שלא בתום לב או שלא למטרה עליה הצהיר .

יוגדש כי העתירה אינה נתמכת בתצהיר.

המשיבה מתנגדת לעתירה. לטענתה יש לדחותה על הסף בהעדר תצהיר. לגופו של עניין נטען כי מדובר בסחורה שהיא רכוש של ארגון טרור או אמצעי למימון פעילות טרור וזאת על פי מידע מודיעיני המצוי בידי המשיב. הובהר כי תפיסת הרכוש אינה נובעת ממהות הרכוש או מתוך חשש שיגיע למאן דהוא, אלא בשל היות המ שלוח כולו רכושו של ארגון טרור, או למצער אמצעי למימון פעילותו של ארגון טרור.

במהלך הדיון בעתירה התקיים דיון במעמד המשיב בלבד, בגדרו הוצג דו"ח מודיעיני מטעמו והסבר מורחב ביחס לראיות אשר בידו המצדיקות לטעמו את דחיית העתירה.

אני ערה כמובן לחוסר הנוחות הנובע מההסדר המיוחד להצגת הראיות במעמד צד אחד ואשר אינן חשופות בפני העותר. הסדר זה נועד לאפשר הצגת ידיעות מודיעניות מבלי לחשוף את השיטה והמקור של כוחות הביטחון במטרה להאבק בטרור. בענייננו, העותר עצמו טען ל"קצה החוט" הנובע מהקשר שלו עם החלפן שהוכרז כארגון טרור וטענתו כי עובדה זו לא הייתה ידועה לו . קשה לקבל את טענת חוסר הידיעה אודות ההכרזה אשר כאמור אינה נתמכת בתצהיר ואינה מהימנה עלי.

לאחר שעיינתי בראיות המשיב לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת המשיב .
העתירה לפיכך נדחית.
אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ה' טבת תש"פ, 02 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.