הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 48747-01-19

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

העותרת

אר.אס.פי. שיקום חלפים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד בועז בן צור ועו"ד אסנת גולדשמיט - שרייר

נגד

המשיבים

  1. מדינת ישראל - משרד הביטחון
  2. האגף לפיקוח על הייצור הביטחוני (אפ"י)

ע"י ב"כ עו"ד יוסי צדוק מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

פסק דין

1. לפני עתירה מנהלית במסגרתה מבקשת העותרת לבטל את החלטת האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני (להלן גם: " אפ"י") מיום 2/12/18 ולפיה הוטל ע ל העותרת קנס אזרחי בסך 508,500 ₪ בגין הפרה של הוראות חוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני התשס"ז - 2007 (להלן: "חוק הפיקוח").

2. רקע נדרש:
א) העותרת היא חברה פרטית העוסקת לטענתה במסחר בציוד וחלפים לרכב מכני כבד לשימוש אזרחי.
ביום 19/6/16 התקבל דיווח מהמכס אודות תפיסת משלוח של העותרת המכיל 39 יחידות של אופן / טבור לטנק מג"ח בדרכו לתורכיה.

העותרת חולקת כמובן על הטענה ולפיה מדובר באופן טבור של טנק.
לטענתה, ביום 16/5/16 קיבלה הזמנה מחברה אזרחית תורכית בשם SMS SAVUNAM SANAYLL TIC.LTD.STI (להלן: "החברה התורכית" ו/או "הלקוח"), לטבורים להתקנה על זחל Housing Caterpillar Type (להלן: " הפריט").

בהתאם לדרישת הלקוח פעלו עובדי העותרת ליצור חלק חדש המותאם לדרישות הלקוח ועשו שימוש בחומר גלם שנרכש על ידי העותרת עוד בשנת 2009.
חלקים שפורקו ממכליות ורמפות שנעשה בהם שימוש בנמל ים באנטוורפן.
עובדי העותרת עשו את כל הפעולות הנדרשות על מנת שהחלקים יתאימו לייעודם - התקנה על זחל של רכב אזרחי שנועד להובלת מסע.
הסכום הכולל של המשלוח עמד על סך 5,850 דולר בלבד.

ב) העותרת טוענת, כי אין מדובר בפריט ביטחוני. אין מדובר בפריט שיש לסווגו כ"ציוד ביטחוני". לא נעשה ניסיון הפעלה של טנק כאשר הפריט "הביטחוני" הנטען מורכב עליו וכי לא היתה צריכה לקבל אישור כלשהו לייצא פריט אזרחי זה.

ג) בעקבות תפיסת הפריטים במכס, נערכה בדיקה מטעם המשיבים.
נטען על ידי המשיבים, כי אחד מהאופנים / טבורים הועבר לצורך בדיקה מעשית של התאמתו לטנק מסוג מג"ח המשמש כטנק גישור והתוצאות הראו התאמה מלאה של הפריט לטנק גישור וכי ניתן לעשות בו שימוש.
נמצא כי המספר המוטבע על הפריט אותר במערכת החלפים הצה"לית ומזוהה כמספר יצרן של טבור של טנק מג"ח.

ד) העותרת זומנה לשימוע ליום 21/2/17 - שימוע שהתקיים ביחס ל- 4 חברות המצויות בבעלות מלאה או חלקית ובניהולו של מר אריה כהן (בין באופן ישיר ובין באמצעות בני משפחתו).
הועברו לעותרת בדואר אלקטרוני מסמכים אשר לטענת המשיבים מבססים טענותיהם וזאת לקראת השימוע.
התקיימה לבקשת העותרת פגישה ביום 28/3/17 עם מומחים טכנולוגיים באפ"י ביחד עם נציגי העותרת וזאת עוד לפני השימוע.
שימוע נערך ביום 14/5/17, כאשר לאחריו הועבר מסמך הסתייגויות מטעם ב"כ העותרת מקביעתו של ראש תחום טכנולוגיות ואפ"י בכל הנוגע למישור הטכני ולטענות ה"טכניות" שהועלו על ידי העותרת.

ה) ביום 27/6/18 התקיים המשך שימוע לעותרת וביום 2/12/18 נשלחה לעותרת ההחלטה נשוא העתירה.

3. תמצית טענות העותרת:
א) החלטת אפ"י שגויה כיוון שאין מדובר בפריט שהוא בבחינת "ציוד ביטחוני" על פי חוק הפיקוח.

ב) נפל פגם מנהלי בהתנהלות המשיבות כאשר התעלמו מחוות דעת מומחה מטעם העותרת.

ג) גובה הקנס שנקבע בהחלטת המשיב הוא בלתי מידתי בנסיבות העניין.

4. תמצית טענות המשיבה:
א) יש לסלק את העתירה על הסף בשל עשיית דין עצמי וחוסר ניקיון כפיים.

ב) הפריט נשוא העתירה הוא בגדר ציוד ביטחוני לפי חוק הפיקוח והצווים הרלוונטיים.
טענות העותרת נבחנו ולא התקבלו לגופן. בניגוד לטענת המומחה מטעם העותרת, הושלמה הרכבת הפריט על טנק ובכלל זה הרכבת כיפת הטבור בגלגל המרכוב.

ג) החלטת המשיב להטיל קנס היא החלטה סבירה ומידתית שאינה מצדיקה התערבות בית משפט.

ד) גובה הקנס הוטל בהתאם לסעיף 35 לחוק הפיקוח תוך התחשבות בנסיבות ההפחתה הקבועות בסעיף 2 (1) לתקנות ההפחתה.
בנסיבות העניין, אין מקום להפחתה נוספת.

5. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין העתירה להידחות מהנימוקים כדלקמן:
א) המסגרת הנורמטיבית:
ההחלטה שאת ביטולה מבקשים היא החלטה של רשות מנהלית אשר הסתמכה על חוות דעת מקצועיות.
כל עוד ההחלטה מצויה בתחום סמכות הרשות ובמתחם הסבירות, בית משפט מנהלי אינו מתערב בהחלטה ובשיקול דעת הרשות המנהלית.
לעניין זה יפה פסק הדין אשר הוזכר על ידי ב"כ המשיבים בתשובתו לעתירה: בר"ם 3186/03 מדינת ישראל נ' עין דור פ"ד נח (4) 754 ופסקי הדין המאוזכרים שם.

לפיכך יש לבחון האם עסקינן במקרה חריג שבו המשיב חרג מגדר מסמכותו וממתחם הסבירות.

לאחר בחינת מכלול הטענות, הגעתי למסקנה כי אין כך הדבר ועל כן, אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה, כי אין הצדקה להתערבות בהחלטת הרשות המנהלית.

ב) חוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני התשס"ז - 2007:
בשנת 2007 נחקק חוק הפיקוח אשר שינה את המצב שהיה קיים עד כה.
חוק הפיקוח מאפשר פיקוח בכל עת, ללא תלות בקיומה של הכרזה על מצב חרום, כפי שהיה בעבר.
החוק מסדיר פיקוח על ייצוא של אמצעי לחימה קונבנציונאליים.

סעיף 1 לחוק מגדיר את מטרתו:
"מטרתו של חוק זה היא להסדיר את הפיקוח של המדינה על יצוא של ציוד ביטחוני, על העברת ידע ביטחוני ועל מתן שירות ביטחוני, וזאת מטעמים של ביטחון לאומי, יחסי החוץ של המדינה והתחייבויותיה הבין לאומיות ולשם שמירה על אינטרסים חיוניים אחרים של המדינה".

יצוא ביטחוני מישראל אינו אפשרי ללא קבלת רישיון מתאים.
אדם לא זכאי לקבל רישיון אלא רק אם הוא רשום במרשם היצוא הביטחוני.

בסעיף 14 לחוק הפיקוח מוסדר נושא רישיון של שיווק ביטחוני ובסעיף 15 לחוק הפיקוח נושא רישיון לייצוא ביטחוני.
הרישיון ניתן על ידי "הרשות המוסמכת" כהגדרתה בסעיף 2 לחוק הפיקוח.

בסעיף 23 לחוק הפיקוח הוסדרה עבודתה של הרשות המוסמכת כדלקמן:
"הרשות המוסמכת תפקח על יצוא ביטחוני, בהתאם להוראות חוק זה, ובכלל זה תנהל את מרשם היצוא הביטחוני בהתאם להוראות פרק ג', תחליט בבקשות למתן רישיונות שהוגשו לפי פרק ד', ובצע פעולות אחרות שהיא נדרשת לבצען לפי חוק זה".

העותרת אינה רשומה במרשם היצוא ולא הגישה בקשה לרישיון יצוא.
טענתה היא כי אינה זקוקה לרישיון שכזה , כיוון שאין מדובר ביצוא ביטחוני.
לפיכך, יש לבחון מה הוא ציוד ביטחוני, אשר מפוקח על ידי החוק.

ג) מה הוא ציוד ביטחוני:
בסעיף 1 לחוק הפיקוח מוגדר ציוד ביטחוני: "ציוד טילים, ציוד לחימה וציוד דו שימושי מפוקח".
מדינת ישראל אינה חברה בארגונים בינלאומיים המאגדים מספר מדינות שפועלות בשיתוף פעולה בתחום פיקוח והפצה של ציוד ביטחוני ודו שימושי, אך היא פועלת בשיתוף פעולה עם ארגונים שכאלו.

חוק הפיקוח מפנה לשלוש רשימות פיקוח מרכזיות שנקבעו בצווי שר הביטחון ובאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת:
(1) צו הפיקוח על יצוא ביטחוני (ציוד לחימה), התשס"ח - 2008 (להלן: "צו ציוד
לחימה").

(2) צו הפיקוח על יצוא ביטחוני (ציוד דו שימושי מפוקח), התשס"ח - 2008.

(3) צו הפיקוח על יצוא ביטחוני (ציוד טילים) התשס"ח - 2008.

ציוד לחימה הוגדר בסעיף 1 לחוק הפיקוח :
"ציוד הכלול ברשימת אמצעי הלחימה (Munitions List) שנקבעה בידי הסדר ואסנאר, כעדכונה מזמן לזמן, או ציוד אחר שנועד בעיקרו לשימוש ביטחוני, הכל כפי שקבע השר בצו".

צו ציוד לחימה קובע איזה ציוד לחימה דורש רישיון שיווק ויצוא מחוץ לשטח מדינת ישראל.

סעיף 6 (א) לצו ציוד לחימה קובע כי ציוד לחימה כולל בין היתר: "כלי רכב יבשתיים ורכיבים בעבורם, אשר תוכננו או שהותאמו במיוחד לשימוש צבאי".

ד) האם הפריט שבמחלוקת הוא בגדר "ציוד לחימה" ועל כן הינו מפוקח?
המחלוקת היתה: האם הטבור / האופן שבמחלוקת הוא ציוד ביטחוני אשר יש צורך ברישיון על מנת לייצא אותו מחוץ לישראל כטענת המשיבים, או שמא אין מדובר כלל בציוד ביטחו ני ועל כן ייצואו אינו טעון רישוי.

העותרת טוענת, כי לפי פרשנות תכליתית של חוק הפיקוח ולפיה יש למנוע מכוח החוק מניעת העברה חופשית של מצרכים ביטחוניים אל מחוץ לישראל, מניעת הברחות והפצה בלתי מבוקרת של אמצעי לחימה לגופי טרור וכיוצ"ב, אין מדובר במקרה דנן בציוד ביטחוני, זאת בין היתר מהנימוקים הבאים:
החלקים - טבורי אלומיניום אינם בעלי אופי ביטחוני ו/או צבאי.
נרכשו בשנת 2009 כחומר גלם יצוק שמקורו ממכליות ומרמפות אזרחיות.
נועד על ידי פעולות שבוצעו מטעם העותרת להתקנה על זחל של רכב אזרחי. כלומר - הפריט לא יוצר ולא תוכנן בשום אופן לשימוש ביטחוני.

בדיקה העלתה כי מק"ט היצרן לפריט הוא 9763016 ולא כנטען על ידי אפ"י כי מדובר במספר 8763016 - שהוא מוצר צבאי.
שם היצרן המוטבע הוא של חברה אמריקאית המתמחה בייצוא חלקים מאלומיניום לשימושים אזרחיים ואפילו אם נלך לשיטת המשיב 2 כי המספר הוא 8763016 הרי שאין מדובר בחברה מייצרת ציוד צבאי.
נטען, כי לפי נתוני צבא ארה"ב חלק שמספרו 8763016 אמור לכלול 10 ברגים שמספרם פורט (סעיף 58 לעתירה) ואילו הברגים על הפריט שבמחלוקת לא היו כאלו.
נטען, כי בדיקת המשיבים לא ביקשה לבחון האם מבחינה פונקציונאלית מדובר בציוד ביטחוני.
לו היתה נעשית בדיקה שכזו, והיו מבקשים להרכיב את הפריט על טנק, הוא לא היה יכול לנסוע בצורה כשירה.
נטען כי הפריט לא תוכנן ולא הותאם לשימוש צבאי ועל כן אין מקום להחיל עליו את חוק הפיקוח.
טענות העותרת נתמכו בחוות דעת מומחה אל"מ שפלר בעל ניסיון עשיר בפיתוח טנקים ומערכות רלוונטיות.
הפריט נמכר ללקוח אזרחי וגם לזהות המשתמש הסופי יש משקל כאשר בוחנים את מהותו של הפריט שבמחלוקת. (ע"פ (ת"א) 70010/03 אלי בן יהודה שופמן נ' מדינת ישראל, (21/9/04) ת.פ. (רח') 11119-03-15 פרקליטות המדינה המחלקה הכלכלית נ' אילן שמעוני יעקובי , ( 11/10/15)).

מנגד, טענו המשיבים, כי הפריט, שנתפס זוהה על פי מספר היצרן המוטבע על הפריט אשר תואם למספר יצרן של טבור מג"ח מג"ט צה"לי אשר נמצא בשימוש צה "לי עבור פלטפורמות טנק גישור וטנק חילוץ ואשר נמצא בפיקוח לפי סעיף 6 (א) לצו ציוד לחימה.
המספר הסידורי שהופיע על הפריט שנתפס הוא 8763016 ולא מספר המתחיל בספרה 9.
ביום 11/7/16 בוצעה על ידי נגדת מדור טנקים מחט"ל בדיקת התאמת אחד הטבורים מהמשלוח להתקנה על גבי טנק גישור ונמצאה התאמה להתקנה על הפלטפורמה.

אין צורך בבדיקה פונקציונאלית של הפריט על מנת לקבוע שהוא מפוקח.

בנסיבות הקיימות, די היה בכך שהפריט זוהה על פי מספר יצרן כפריט צבאי שיוצר לצורך שימוש צבאי כדי להכלילו ברשימת הפריטים המפוקחים על מנת לחייבו ברישיון יצוא.
התאמת הטבור לטנק הגישור חזקה את אותו ממצא. לאחר הגשת העתירה נערכה בדיקה טכנית נוספת על ידי גורם נוסף בצה"ל - מפקד מעבדת בקרת איכות בענף מערכות ממונעות, ועל פי תוצאות הבדיקה, הפריט שנתפס והטבור שבשימוש צה"ל הם פריטים זהים למעט הבדלים מינוריים.

עוד נטען, כי באתר האינטרנט של החברה התורכית ניתן לראות כי מדובר בחברה העוסקת ברכש ומכירה של ציוד צבאי.
גם אם מדובר בחברה אזרחית, אזי מבחן המשתמש הסופי אינו המבחן הקובע.

בפסק דין שניתן על ידי כב' השופטת מיכל אגמון גונן בבית משפט זה ביום 2/7/18 בעניינו של אריה כהן מנהל העותרת וחברה אחרת אשר בבעלותו עת"מ 29544-02-16 אריה כהן וא.לייב בע"מ נ' משרד הביטחון ואגף לפיקוח על הייצוא הביטחוני כבר נקבע, כי מבחן המשתמש הסופי אינו יכול לסייע במקרה כמו המקרה שלפנינו. (ראה סעיף 4.4 לפסק הדין).
הועלו ספיקות בנוגע למקור חומר הגלם שנרכש בשנת 2009 כנטען על ידי העותרת ואף נטען ביחס לחוות דעת המומחה, כי המומחה מטעם העותרת לא ציין לאיזה תקן צבאי הוא מתכוון. לא ציין בחוות דעתו כיצד בחן את עמידת החלק בתקן הצבאי ובאיזה מכשירים השתמש לצורך כך. לא נמצאו חיתוכים נראים לעין בפריט שנדגם על ידי אפ"י. לא הוצג דו"ח מעבדה שתמך בטענה שמדובר בחומר מסוג אלומיניום ונטען כי ממילא קיימים טבורים לכלי רק"ם העשויים גם מאלומיניום.
מה גם שבניגוד לטענת המומחה, ניתן להתרשם מהתמונות שצורפו כי בבדיקה שנערכה בצה"ל הושלמה הרכבת החלק על טנק.

בחינת הפריט שבמחלוקת נערכה על ידי אנשי מקצוע בקיאים בכך וב"כ המשיבים בתשובתו לעתירה פירט את מכלול הטענות שנטענו ביחס לטענות העותרת.

לאחר שעיינתי במכלול הטענות, ומשמצויים טיעוני המשיבים במתחם הסבירות, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת הרשות המנהלית.
הקביעה, כי מדובר במוצר מפוקח לפי חוק הפיקוח מתיישבת עם ה וראות הדין ונמצאת במבחן הסבירות, ובנסיבות אלו, אין מקום להתערב בקביעה כי מדובר בפריט מפוקח.

ה) האם נפל פגם מנהלי: התעלמות מחוות דעת מומחה:
יש להשיב על שאלה זו בשלילה.

(1) העותרת הציגה מטעמה את חוות דעתו של אל"מ (במיל') עידו שפלר.
מר שפלר בחוות דעתו (נספח 10 לעתירה) ציין, כי ערך את חוות דעתו לאחר שהוצגה בפניו חוות דעת של החטיבה הטכנולוגית של צה"ל שנמסרה לעותרת על ידי האגף לפיקוח על הייצוא הביטחוני (סעיף 16 לחוות דעתו).
כלומר - אנשי המקצוע מטעם המשיבים בחנו את הטענות.
מר שפלר ערך חוות דעתו ביחס לחלקים שנמסרו לו על ידי העותרת ותמונות. על החלק שנמסר לו הוטבע מס' המתחיל ב-9.

בחוות דעתו כתב בין היתר:
"19. הברגים שהורכבו בחלקים אלו הם ברגים מסחריים. ברגים אלה אינם עומדים בתקן צבאי, בשל אי יכולתם לעמוד בעומס ובלחץ המזקו"מ בעת נסיעה.
20. על החלק מוטב מספר - 9763016. לא מצאתי שיוך כלשהו של המספר לחלק צבאי במערכת צבאית כלשהי.
21. ממה שנמסר לי, מקור החלק מחומר גלם יצוק. בחנתי את חומר הגלם, ואני קובע כי מדובר בחומר גלם אחר (אלומיניום).
22. בחנתי את הליך השיפוץ שנעשה בחומר הגלם. הליך השיפוץ וההתאמה לא תואם לקוד MIL-SPEC - האלקטרודות לא מאושרות, והשיפוץ לא נעשה על ידי גורם בעל הסמכה לריתוך.
23. מידות החלק הנדון אינן מתאימות לטבורים לשימוש צבאי, ולא תואמות את קוד MIL-SPEC.

24. הוצגה בפני חוות דעת של משרד הביטחון ביחס לחלק זה מיום 12.7.2016. בחוות דעת זו נקבע כי מדוברת בטבור, ונעשה בדיקה של התקנתו על פלטפורמת מג"ח.
העתק חוות הדעת משרד הביטחון מיום 12.7.2016 מצורף כנספח 2.
25. אעיר, כי הממצאים המצויים בחוות הדעת של משרד הבטחון הם שגויים, נוכח שהבדיקה שנעשתה - אינה מלמדת דבר. כל שנעשה הוא ניסיון הרכבה של הטבור.
26. אלא, שההרכבה לא הושלמה. ככל לא הורכבו המסבים לראש הטבור. כמו כן, לא הורכבה כיפת הטבור. לא הושלמה הרכבת גלגל מרכוב וחיזוק הברגים בחוזק הנדרש.
27. למיטב הבנתי את האמור בחוות הדעת, לא נעשתה בדיקה פונקציונאלית - לא נבחן האם החלק המותקן עליו יעמוד בעומסי ולחצי הנסיעה אם לאו.
28. ברור לי, שלו היתה נעשית בחינה כזו, החלק עצמו היה קורס משום שאינו עומד בעומסים המאפיינים פלטפורמות מג"ח. בסבירות גבוהה היה גורם להשבתת המזקו"ם.
29. ברור לי, שלא נעשתה בדיקה של הפלטפורמה בנסיעה, משום ההבנה, שניסיון להפעיל את הפלטפורמה למטרת נסיעה, כשהחלק הנדון מורכב עליו - היה מסב נזק רב לכלי המג"ח, שעלותו גבוהה מאוד (ונאמדת במיליוני דולרים).
30. לאור האמור לעיל, אני קובע כי החלק הנדון אינו בר התקנה למכלול צבאי, וזאת במיוחד לאור שחומר הגלם של החלק הנדון הוא אלומיניום, בעוד הסטנדרט הצבאי הוא שימוש בחומר פלדה לשריון". (מתוך חוות הדעת של שפלר - הדגש אינו במקור - א.כ.).

מסקנתו היתה כי אין התאמה של הפריט הנבדק לציוד ביטחוני. לא נעשתה בדיקה פונקציונלית של החלק כיון שניסיון הפעלת הפלטפורמה עשוי לגרום נזק בלתי הפיך למכלול הצבאי ולכן אין לסווג הפריט הנבדק כמוצר ביטחוני שתוכנן ויוצר עבור שימוש ביטחוני.

(2) עוד טענה העותרת, כי הרשות סירבה לקיים שימוע "טכני" על אף שהממצא הטכני הוא בליבת המחלוקת וב"כ העותרת הביא פסיקה ממנה עולה כי כאשר מוגשת לרשות מנהלית חוות דעת בתחום שבו היא אינה יכולה לסמוך על מומחיותה, עליה לערוך בחינה מקצועית על ידי מומחים לדבר. (בג"ץ 297/82 עזרא ברגר נ' שר הפנים פד"י לז (3) 29 . ע"א (י-ם) 5068/03 עיריית ירושלים נ' מיכה ואסתר שיקלר (23/3/05).

(3) לא מצאתי לנכון לקבל את טענות העותרת.
כעולה מהמסכת העובדתית, עוד ביום 14/5/17 התקיים שימוע לעותרת (ולחברות נוספות הקשורות למנהלה מר אריה כהן) וזאת גם בנוכחות מר שפלר וגורמי מקצוע מטעם המשיבה.
מר שפלר אישר, כי יכול להיעשות בפריט שימוש ביטחוני בצבאות של מדינות עולם שלישי וכעולה מהפרוטוקול (נספח י' לתשובת המשיבים סעיף 6.3 ד'), לשאלת ר' אפ"י השיב מר עידו שפלר: "כי על אף שמוצר יהיה פגום לשימוש בצבא מערבי, יתכן ויהיה שימוש ביטחוני בצבא במדינת עולם שלישי".

סטנדרטים של תקינות ובטיחות אינם קובעים אם מוצר הוא צבאי, אם לאו.
לפי צו ציוד לחימה, די בכך שהרכיב תוכנן או הותאם במיוחד לשימוש צבאי.
(בדיוק כשם שמוצר חשמלי יישאר "חשמלי" גם אם לא יעמוד בתקן מכון התקנים אך ניתן יהיה להפעילו, לו יחובר לרשת חשמל).

לאחר השימוע שני הצדדים השלימו בדיקותיהם.
גורמי המקצוע הרלוונטיים לבדיקת טענות העותרת היו גורמי מקצוע בצה"ל והם ערכו בדיקותיהם.
אין מדובר בהתעלמות מחוות דעת מקצועית שמוגשת על ידי עותרת ולא נסתרה טענת נציג המשיבה ולפיה הפריט הרלוונטי הוא רכיב צבאי לכל דבר, גם אם הלקוח הוא חברה אזרחית.
אציין, בעניין זה את טענות המשיבה ולפיה מאתר האינטרנט של החברה התורכית - עולה כי היא מוכרת ומשווקת ללקוחות צבאיים ובאתר האינטרנט שלה ניתן לראות תמונות של טנקים.

ו) גובה הקנס שהושת:
(1) סעיף 35 לחוק הפיקוח ליצוא ביטחוני תשס"ז - 2007 קובע:
"היה לרשות המוסמכת יסוד סביר להניח כי עשה אדם מעשה או מחדל שקבועה בשלו עבירה לפי סעיף 32, רשאית היא להטיל עליו קנס אזרחי בשיעור 15% מהקנס הקבוע לפי הסעיף האמור".

סעיף 32 מחיל קנס "פי שלושים" מהקנס הקבוע בסעיף 61 (א) (4) לחוק העונשין.

בסעיף 61 (א) (4) לחוק העונשין נכתב כי בית משפט רשאי להטיל קנס עד 226,000 ₪. (סכום בסיס צמ וד על פי דין).

תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של העיצום הכספי) תשס"ח - 2008 (להלן: "תקנות ההפחתה") מאפשרות להפחית את גובה הקנס בהתאם לתקנה 2.

תקנה 2 לתקנות ההפחתה קובעת :
"מצאה הרשות המוסמכת כי נתקיימו נסיבות שלפיהן ניתן להטיל על אדם עיצום כספי לפי סעיף 36 לחוק ונתקיימה אחת או יותר מן הנסיבות המנויות להלן, תפחית לאותו אדם מסכום העיצום הכספי הקבוע בשל אותה הפרה, את השיעור הנקוב לצד אותה נסיבה, ובהתקיים כמה נסיבות – בשיעור המצטבר של השיעורים המנויים לצדן:
(1) המפר לא הפר אותה הוראה בעבר – 50%;
(2) המפר הפסיק את ההפרה מיוזמתו ודיווח עליה לרשות המוסמכת – 25%;
(3) המפר נקט פעולות למניעת הישנות ההפרה ולהקטנת הנזק, להנחת דעתה של הרשות המוסמכת – 15%" .

(2) במקרה דנן, הופחת הקנס לפי תקנה 2(1) לתקנות ההפחתה.

(3) העותרת טענה כי גובה הקנס גם לאחר ההפחתה אינו מידתי, באופן המחייב התערבות בית משפט בהחלטת הרשות המנהלית וכי ההחלטה מגבילה את חופש העיסוק של העותרת.
שווי העסקה היה נמוך מ- 20,000 ₪ ואילו גובה הקנס הוא 508,500 ₪.

(4) ב"כ המשיבים בתשובתו לעתירה ביקש לסלק העתירה על הסף בשל הסתרת מידע מטעם העותר, שכן חברות אחרות בניהולו / שליטתו של מר אריה כהן במישרין או על ידי בן משפחה עברו מספר פעמים על הוראות חוק הפיקוח.

למרות זאת, המשיבים הפחיתו את גובה הקנס ב- 50% מהשיעור הקבוע בחוק בהתאם לסעיף 2 (1) לתקנות ההפחתה כיוון שמדובר היה בהפרה ראשונה.

(5) נטען על ידי המשיבים, כי לפי התקנות אין מקום להפחתה נוספת. מחזור המכירות של העותרת בשנה שקדמה להחלטה בשימוע עמד על 8 מיליון ₪ ולכן לא ניתן היה ליהנות מהפחתה נוספת של קנס עד לגובה השווה ל- 20% ממחזור המכירות הכולל. (לפי תקנה 4 לתקנות ההפחתה).

העותרת טענה, כי אותו "מחזור" נובע רק מכך שהיא מוכרת את כל המלאי שלה וכך מחסלת את פעילותה, וכי אין מדובר במחזור מכירות "אמיתי" של עסק חי.

(6) המשיבים טענו, כי אין אפשרות ליתן הפחתה של הפסקה יזומה מצד העותרת לפי תקנה 2 (2) לתקנות ההפחתה , כיוון שהפריטים נתפסו במכס ולא היה כל הפסקה יזומה מצד העותרת.
כמו כן טענו המשיבים, כי אין בעניינינו פעילות של העותרת למניעת הישנות ההפרה לפי תקנה 2 (3) לתקנות ההפחתה.
גם אם העותרת מפסיקה את פעילותה ורק מוכרת מלאי קיים, אין מדובר בפעולות שהיא ביצעה לצורך מניעת הישנות הפרה, מה גם שמר כהן ומי שעומד מאחורי החברה מצוי בתחום של יצוא ביטחוני שנים רבות וע ד לצורך ברישיונות יצוא עבור חלקים ביטחוניים.

(7) העותרת הביאה דוגמאות לגובה קנסות שהוטלו על גורמים אחרים, כמפורט באתר האינטרנט של המשיב, על מנת להראות כי יש מקרים שבהם הושת קנס בגובה 101, 700 ₪ או 355,950 ₪ ולא גובה הקנס המקסימלי הקבוע בחוק.

ב"כ המשיבים אבחן בין אותם מקרים למקרה שלפנינו.
הדגיש, כי סכום העסקה אינו פרמטר על פי דין בנוגע לסכום הקנס. ההפחתה היחידה שניתן היה להתחשב בה על פי הדין היא הפחתה של 50% מסכום הקנס המקורי וכי במקרים שאוזכרו על ידי ב"כ העותרת נעשו הפחתות רק בהתאם לתקנות ההפחתה.

(8) בית משפט יתערב בשיקול דעת הרשות המנהלית כאשר נפל פגם בהחלטתה (היעדר סבירות, אי מתן זכות טיעון, החלטתה בניגוד להוראות הדין וכו').
כאשר ההחלטה תואמת להוראות הדין כמו במקרה שלפנינו, מצאתי כי לא יהיה זה נכון להתערב בשיקול דעת הרשות המנהלית, גם אם הרשות יכלה . כלומר- היתה רשאית ליתן לעותרת "הנחה" או "הפחתה" נוספת.

על כן, גם הצעתי לנציגי המשיבה להסכים להפחתה מסוימת נוספת מסכום הקנס.

ב"כ המשיבה לא קיבל הצעתי אך אין פירושו של דבר, כי חוסר הרצון להפחית הפחתה נוספת ורצון להיצמד ללשון תקנות ההפחתה (אשר ניתן באופן מסוים להתאימה גם לפרשנות העותרת) יוביל להתערבות של בית המשפט המנהלי בשיקול דעת הרשות כאמור.

לא מצאתי לנכון להידרש לטענות הסף בשל עשיית דין עצמי וחוסר ניקיון כפיים, שכן ממילא העתירה נדחתה לגופה.

6. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, העתירה נדחית.

ב) בנסיבות העניין ולאור גובה הקנס, לא מצאתי לנכון לחייב בהוצאות.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ט, 29 מאי 2019, בהעדר הצדדים.

/