הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 43612-04-19

לפני
כבוד השופט ארז יקואל

העותרת

חוצות זהב בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד י' מושקט, א' אשכולי

נגד

המשיבות

1.עיריית תל-אביב
2.הרשות לפיתוח כלכלי תל אביב-יפו בע"מ - נמחקה
ע"י ב"כ עוה"ד ג' כרמון, א' ענבר

3.ברעם פרסום מקורי בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד א' גלרט, ז' שקדי

4.קנית השלום השקעות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ז' לנדה, ע' שהם, א' גלזנר

פסק דין

הדיון בעתירה המנהלית שמלפניי נסב על החלטת ועדת השילוט העליונה של המשיבה 1 – עיריית תל אביב (להלן: "העירייה"), המאפשרת הצבת שלט מואר בגודל של 8x3 מ"ר, על גבי מבנה המחבר בין מרכז עזריאלי לבין תחנת רכבת השלום (להלן: "השלט").

עיקר המחלוקת כפי כתב העתירה, נעוץ בטענות העותרת לפיהן הצבת השלט פוגעת בזכותה הבלעדית לשילוט בשטחים ציבוריים שבתחום העירייה, מכוח הסכם זיכיון שנכרת עמה וכן כי הצבת השלט אינה בטיחותית ומנוגדת להוראות הדין, להנחיות הפנימיות של העירייה ביחס לשילוט ולהנחיות רשות התמרור. מנגד, נטען כי מדובר בשלט שהותקן על גבי קיר מבנה פרטי שבו פיר מעלית, באופן השולל כל פגם בהצבתו.

במוקד הדיון ניצבת השאלה, האם נודע הצדק להתערבות השיפוטית המתבקשת בהחלטה המנהלית המאפשרת את הצבת השלט במקומו.

רקע
העותרת היא חברת שילוט ישראלית, אשר זכתה במכרז שפרסמה המשיבה 2 בשנת 2018, שעניינו ב- "התקנה, תחזוקה ותפעול של מתקנים עירוניים מסוג "בילבורד" ומתן זכות פרסום על מתקנים אלו בעיר תל אביב – יפו". כפועל יוצא מזכייתה במכרז זה, התקשרה העותרת עם המשיבה 2 – חברה עירונית שבבעלות העירייה (ראו נספח 2 לעתירה).

העירייה היא הגורם המנהלי האמון, בין היתר, על מתן רישיונות שילוט בתחומיה, באמצעות ועדת שילוט הפועלת מטעמה.

המשיבה 3 היא חברת שילוט המפעילה את השלט, מכוח היתר שניתן לה מאת ועדת השילוט של העירייה.

המשיבה 4 היא החברה שהקימה את מגדלי עזריאלי ומרכז השלום, בהם המיקום שבו הוצב השלט.

ביום 2.4.19, פנתה העותרת לעירייה בבקשה לקבלת ההחלטות בדבר הצבת השלט והסברים ביחס לפשר הצבתו. ביום 14.4.19, שבה העותרת ופנתה לעירייה במכתב תזכורת ביחס לפנייתה (ראו נספח 6 לעתירה).

ביום 14.4.19, השיבה העירייה לפניית העותרת במכתב, בו טענה כי השלט הוצב בשטח שבבעלות פרטית ואינו חוסם פתחים או חלונות (ראו נספח 7 לעתירה).

ביום 15.4.19, השיבה העותרת לעירייה, כי המענה שניתן אינו מתייחס לעובדה שאין בנמצא היתר בנייה ביחס להצבת השלט וכי המבנה עליו הוצב השלט הוא חלק מתחנת הרכבת ולכן מהווה שטח ציבורי (ראו נספח 8 לעתירה). העותרת ציינה כי עד למועד הגשת העתירה לא נמסרו לידה ההחלטות המבוקשות. ביום 18.4.19, הוגשה העתירה.

ביום 1.7.19, הוגשה תגובת המשיבות 1-2, אליה צורפו חלקים מפרוטוקולים של וועדת השילוט בעניין הצבת השלט.

בפרוטוקול הראשון - מיום 30.8.18, נדחתה בקשת המשיבה 3 להצבת השלט, תוך שצוין כי המיקום המבוקש להצבתו המצוי במרחב הציבורי בתחום "זכות דרך" ולכן אין לאשר את הצבתו, אלא באמצעות זכיין עירוני ובכפוף להסכם הזיכיון (ראו נספח ג' לתגובת המשיבות 1-2).
בפרוטוקול השני - מיום 22.11.18, ניתנה למשיבה 3 אפשרות להציב שלט במקום לתקופת ביניים, לאור רגישות המיקום ואופי השלט (ראו נספח ד' לתגובת המשיבות 1-2).

בפרוטוקול השלישי - מיום 27.12.18, התקבל האישור להצבת השלט (ראו נספח ו' לתגובת המשיבות 1-2). על החלטה זו נסב הדיון וזהו לשונה:
"הבקשה להצבת שילוט בדופן גשר הרכבת נדחתה בנימוק שמיקום הגשר הוא בשטח ציבורי ולפיכך אינו בחזקת שטח פרטי, כמתחייב בהנחיות. הבקשה מובאת לדיון חוזר בנימוקים הבאים:

  1. היתר הבניה לבניין המשולש כולל התחייבות עזריאלי לבניית הגשר, כולל מעבר הולכי רגל ב "זיקת הנאה".
  2. היתר להקמת הקניון (בסיס המגדלים כולל התחייבויות היזם / עזריאלי להקמת הגשר ומתן אפשרות מעבר להולכי רגל.
  3. ברעם כבר משלמת אגרות על פרסום בגשר מזה שנים ארוכות.

לפיכך אין מניעה לאשר הצבת השלט המבוקש, בתנאים הבאים:

  1. השילוט יהיה סטטי (ללא תנועה וללא כל אשליה של תנועה. מותרת החלפת מסרים אחת ל- 24 שעות), וזאת על מנת להבטיח עמידה בתנאים הקבועים בתקנות הדרכים – שילוט לנת"א.
  2. השלט יהיה ברשת לדים שקופה ופנימית בלבד. בכל מקרה לא יאושר שילוט חיצוני, או כל שילוט המסתיר את דופן פיר המעלית.
  3. השילוט יכסה את כל שטח הקיר, כנדרש בהנחיות, ובהתאם להדמיה המצורפת לבקשה".

ביום 23.7.19 ובהתאם להחלטה מיום 16.7.19 הוגשה לבית המשפט עמדתה של חברת נתיבי איילון, שלגישת העותרת היא "הרשות" המוסמכת בהתאם לסעיף 1 בחוק הדרכים (שילוט) תשכ"ו – 1966 (להלן: "נתיבי איילון" ו- "החוק" - בהתאמה), שכן השלט מוצב בתחום "דרך נתיבי איילון".

לעמדת נתיבי איילון, דין ההיתר שניתן לשלט להתבטל לאלתר מחמת הצבתו בניגוד להוראת תקנה 3(1) ו-(2) בתקנות הדרכים (שילוט) (שלטים בנתיבי איילון) התש"ע – 2009 (להלן: "התקנות"), קרי - בתוך תחום זכות דרך נתיבי איילון - "R.O.W/ הקו הכחול" (ראו מוצג 6). נתיבי איילון הוסיפה על כך והפנתה, בתימוכין, לתוכנית החלה על המקרקעין (1205 תל אביב - להלן: "התוכנית" - ראו מוצג 1). עוד ציינה נתיבי איילון, כי הצבת שילוט מסחרי אלקטרוני במקום בו הוצב השלט, כרוכה בחשש לסיכון בטיחותי מחמת נראות גבוהה של תאורת לד חזקה. תואר כי חשש זה הובע על ידי יועץ בטיחות. סיכומו של דבר, נטען כי די בקיום אחד משלושה נימוקים - בדמות הצבת השלט בתוך זכות דרך, הצבת השלט על גבי גשר והצבת השלט על גבי מבנה המשמש את הרכבת - כדי לקבוע כי לא היה מקום מלכתחילה ליתן את ההיתר להצבת השלט. כך, כפי שנהגה וועדת השילוט בפעמיים הקודמות בהן דנה בבקשה.

בהודעתה מיום 13.8.19, הסכימה העותרת למחוק את המשיבה 2 מהעתירה ולוותר על טענותיה ביחס להפרת זכות הבלעדיות המוקנית לה מכוח הסכם הזיכיון שנערך בינה לבין המשיבה 2.

ביום 30.10.19, הגיש יו"ר התאחדות האדריכלים ובוני ערים בישראל – אדר' דוד קנפו, בבקשה להציג את עמדת ההתאחדות במהלך הדיון מחמת אי החוקיות הנטענת הכרוכה בהצבת השלט. צוינה פגיעה בזכויות אדריכלי התחנות וביצירתם וכן נטען לסיכון משתמשי הדרך בנתיבי איילון. לא נודעה התייצבות לדיון שנערך מטעם נציג התאחדות זו.
עיקרי טענות העותרת
לשיטת העותרת, השלט אינו חוקי והצבתו מנוגדת להוראות החוק, לתקנות, להנחיות השילוט של העירייה ולהחלטתה האחרונה של ועדת השילוט העליונה מיום 27.12.18.

העותרת טוענת, כי השלט נראה לעיני מי שנוהג בדרך נתיבי איילון לכיוון דרום ודי בעצם התקנתו בשטח תחום דרך נתיבי איילון, כדי לאסור על הצבתו בכל תחום התוכנית, "לרבות" על גשרים. העותרת מפנה לתוכנית בתימוכין בטענתה כי הגשר והמעלית ממוקמים ב"דרך השלום", בתוך הקו הכחול של התוכנית, כפי הודעת נתיבי איילון. כן מפנה העותרת למוצגים מטעמה, בתימוכין מתבקש בעמדתה.

אשר למוצג 2 – מכתב המשיבה 3 מיום 3.10.18 המתייחס לשילוט על גבי "גשר" ולמוצג 3 – אגרות השילוט של המשיבה 3 ביחס לפרסום מודעה "על גבי גשר הולכי רגל" - מ תבקשת גזירת מסקנה כי מדובר בהודאת בעל דין בדבר היות השלט על גבי "גשר". אשר למוצג 4 - החלטת ועדת השילוט העליונה מיום 27.12.18, המאשרת את השלט נטען כי זו הסתמכה על כך שהפרסום מבוצע על גבי "גשר". אשר למוצג 5 - החלטות ועדת השילוט מהימים 30.8.18 ו- 22.11.18, נטען כי אלו שחות על היות השטח בו הוצב השלט מרחב ציבורי - בניין המשמש לגשר ותחנה לאיסוף נוסעים והורדתם באמצעות מעלית פנימית. אשר למוצג 7 – צילום מסך בדבר עוצמת בהירות השלט עד שעות הערב, נטען כי השלט מהווה מסך מהבהב המופעל במשך שעות היום והלילה. אשר למוצג 8 - תמונת המקום, נטען כי לפיה לא ניתן לכחד כליל שהשלט נחזה כחוסם את קיר או חזית בניין המעלית, בניגוד להוראת תקנה 5 (2) בתקנות. העותרת מפנה לקביעת ועדת השילוט, לפיה: "השלט יהיה ברשת לדים שקופה ופנימית בלבד. בכל מקרה לא יאושר שילוט חיצוני או כל שילוט המסתיר את דופן המעלית". נטען כי השלט הותקן בניגוד לכך, כשילוט חיצוני ותוך חסימת פתחים. כבר כאן אציין, כי לא ברור לחלוטין אם קיימים חלונות או פתחי מילוט אחרים בקיר זה. אשר למוצג 9 - היתר בנייה 4-980264 מיום 17.3.98 ותשריט ההיתר ביחס לגשר ולמעלית, נטען כי בסעיף 6 להיתר צוין, כיצד: "לא יותר שילוט על הגשר לרבות שילוט הכוונה" וזאת בניגוד להיתר הלא רלוונטי שצורף כנספח 1 לתגובת המשיבה 4. העותרת מוסיפה על כך ומפנה להוראות תקנה 2 (1) בתקנות וטוענת, כי אין להתקין במקום שלט הנראה למשתמשי הדרך , אלא אם ניתן היתר מטעם הרשות המאשרת – היא הוועדה המקומית (ראו הוראות תקנה 1 בתקנות וסעיף 3(ג)(1) בחוק). לשיטתה, לא קיים היתר בניה לשלט, משלא הוצג. העותרת מדגישה בהקשר זה, כי הצבת השלט נעשתה תוך הפרת הנחיות השילוט של העירייה לגבי "מתקני שילוט הנשקפים לנתיבי איילון" (ראו מוצג 10), נוכח שהשלט נשקף לנתיבי איילון, נוכח שהוא לא הוצב במגרש ריק, נוכח שלא ניתן לו היתר בניה ונוכח שמדובר בקונסטרוקציית ברזל במשקל כבד , העלולה לסכן את משתמשי הדרך, תחנת הרכבת ומעלית התחנה. אשר ל מוצג 11 - הנחיות השילוט לגבי "שילוט במסכים אלקטרוניים", טוענת העותרת להפרתן, בשל הצבה חיצונית של השלט, תאורתו שאינה מעומעמת בשעות הערב ואינה כבויה בשעות הלילה. העותרת מדגישה אף את סעיף 7 להנחיות אלו לפיו לא תותר הקמת שלט בשטח ציבורי וטוענת, כי גשר הרכבת ומעלית הגשר הם חלק בלתי נפרד מתחנת הרכבת, המהווה מבנה ציבורי.

העותרת מוסיפה על כך ומפנה להוראת סעיף 3(ג)(1) בחוק וטוענת כי אין בנמצא אישור של הוועדה המקומית להצבת השלט ולשיטתה, אין די ברישיון שניתן להצבתו ו ממילא הוועדה המקומית איננה יכולה לנפק היתר שכזה לאור לשון ההיתר של הגשר עצמו.

העותרת מסכמת וטוענת, כי התנהלות העירייה בעצם מתן ההיתר לשלט, חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות, השקיפות וההגינות בהן היא מחויבת כרשות מנהלית .
עיקרי טענות העירייה
לטענת העירייה, השלט אינו מוצב על "מתקן" כהגדרת החוק אלא על דופן פיר מעלית, המהווה קיר בנין ומכאן, שאין תחולה להוראות הדין ולהנחיות עליהן מבקשת העותרת להסתמך.

הודגש, כי השלט אינו מוצב על גשר, במובנו כהוראת תקנה 3(1) בתקנות וכי עיון בתכנית היתר הבניה הרלוונטי מגלה שהמעלית כולה בנויה "מחוץ" לגשר, בפיר חיצוני. הובהר, כי אף שייתכן שפיר זה נשען בחלקו על עמוד אחד של הגשר, הגשר אינו נשען עליו. מכאן מתבקש היסק לפיו המעלית והגשר מהווים יחידות הנדסיות נפרדות, כך שלא ניתן לייחס את המעלית לגשר והמעלית אינה הגשר עצמו.

כן נטען, למקור עיצובי בלבד ל דרישה כי רשת הלד ממנה עשוי השלט תהא בחלק הפנימי של פיר המעלית ו אין כל ענין בטיחותי כזה או אחר בהצבתה מן הצד החיצוני של פיר המעלית. לעמדת הרשות, הנחיות מנהליות נועדו להנחות את שיקול דעתה וככלל, סטייה מהן אינה מביאה לבטלות ההחלטה שהתקבלה.

עוד הובהר, כי לאחר שביקשה את אישורו של מהנדס בהקשרי בטיחות הצמדת השלט לצד החיצוני של פיר המעלית, נחה דעתה של העירייה כי אין הצדק להוסיף ולעמוד על דרישתה שהשלט יוצמד לצד הפנימי של הפיר. צוין, כי בהיות השלט רשת שקופה כנזכר, אין בהצבתו כדי לפגום בחזות המבנה, או להסתירו. אף אשר לעצמת התאורה ולפיזורה, צוין כי אין הבדל בהצבה חיצונית או פנימית של השלט.

לעניין טענת העותרת כי הצבת השלט טעונה היתר בנייה מאת הוועדה המקומית, מבהירה העירייה כי אין בנמצא שלט שמסלול רישויו כולל היתר בנייה ואישור הוועדה המקומית.

אחרון אך לא בחשיבותו, טוענת העירייה כי יש להעדיף את פרשנותה על פני עמדת נתיבי איילון. בד בבד, מכירה העירייה אף בפרשנות שנתנה נתיבי איילון למהלך הדברים והודיעה כי תקבל כל החלטה שיפוטית בדבר פרשנות התקנות. העירייה הוסיפה על כך והבהירה, כי אין בעובדה בדבר מוכנותה לקבל היתכנות לקיומה של פרשנות נוספת לתקנות, כפשרנותה של נתיבי איילון, כדי להעיד שעמדתה "השתנתה מקצה לקצה", או כי "חזרה בה" מעמדתה, כטענת העותרת.
עיקרי טענות המשיבה 3
המשיבה 3 טוענת כי היא שייצרה והתקינה את השלט בהתאם להיתר שניתן כדין. הודגש, כי חלה על הנושא חזקת התקינות המנהלית, שלא נסתרה, לאחר שהגורם המקצועי והמומחה – היא ועדת השילוט – בחנה את הנושא לגופו לאחר שהונחו מלפניה טענות בגדרי דיון נוסף. לעמדת המשיבה 3, מדובר בהחלטה המצויה בגרעין הקשה של שיקול הדעת המקצועי-מנהלי, שאין הצדק להתערב בו בנסיבות העניין.

המשיבה 3 מוסיפה על כך וטוענת, כי יש להעדיף פרשנות שפגיעתה בזכות הקניין פחותה ובעניין זה, מודגשת הסתמכותה על ההיתר שניתן, כדי השקעת מאות אלפי ₪ לשם ייצור השלט הייחודי והתקנתו . הובהר, כי הסרת השלט תסב נזקים כלכליים כבדים. עוד מציינת המשיבה 3, כי נתיבי איילון לא נקטה כל פעולה בנושא, משהיא עצמה מיקמה בסמוך שלט מטעמה וכי העותרת אינה נקיית כפיים ותמת לב, הן בשל השיהוי בהגשת העתירה והן בשל תכליתה, שנועדה להפעיל לחץ פסול על העירייה על מנת לשפר את תנאיה החוזיים של העותרת ולפגוע במשיבה 3 בהיותה מתחרה עסקית.

לגופן של טענות העתירה, מצטרפת המשיבה 3 לעמדת העירייה לפיה אין בהצבת השלט כדי להפר את הוראת תקנה 3(1) בתקנות, משהצבתו מתכתבת עם ההוראות, התקנות וההנחיות המנהליות ומשהשלט אינו מצוי בתחום "דרך נתיבי איילון" אלא "בסמוך ובצמוד לה", כהוראת סעיף 6ב(1) בחוק. לגישת המשיבה 3, לא ניתן לקבל טענה לפיה השלט ממוקם על גשר, בהיותו מותקן על גבי פיר מעלית המשמש יחידה עצמאית מהגשר וחיצונית לו, פיר שנבנה כחלק בלתי נפרד מ"מרכז עזריאלי" ומתוחזק ומופעל בידי גורם פרטי. המשיבה 3 מוסיפה על כך ומדגישה, כי המעלית והפיר שבו היא ממוקמת אינם חלק מתחנת הרכבת, שכן היא משמשת את הציבור במעברו בין הקניון לבין תחנת הרכבת ובעיקר נוסעים מוגבלים בתנועתם, באופן המאפשר הנגשה מלאה לבאי הקניון. מכאן, מבקשת המשיבה 3 ללמוד כי אין בסיס לטענת העותרת שהשלט הוצב על מתקן המשמש את הרכבת.

אשר לטענה בדבר חסימת פתחי מילוט, מבהירה המשיבה 3 כי פיר המעלית הוא תא סגור כך שהשלט אינו מכסה פתחי דלתות או פתחי מילוט חזיתיים אחרים. כן מפנה המשיבה 3 לתיעוד שהגישה, המלמד כי השלט אינו בעל מסך נע או מתחלף, אינו יוצר אפקט של תנועה ואינו מסנוור. נוסף על כך, מפנה המשיבה 3 לקביעות הנדסיות התומכות בכך שהשלט אינו מעמיס על פיר המעלית ואין בו פגם בטיחותי. לעניין היות השלט פנימי או חיצוני, נטען שלא בכדי דרישה זו נשמטה מההיתר, בהיעדר היתכנות פיזית להתקנה פנימית של השלט בפיר ויש לקבל את עמדת העירייה לפיה מדובר בדרישה עיצובית גרידא.

המשיבה 3 סבורה כי אין בסיס לפרשנות שמבקשת העותרת ליתן למונח "דרך נתיבי איילון" בתקנות, כמתייחס לתחום "הקו הכחול" של התוכנית. המשיבה 3 מפנה להליכי חקיקה ולדברי ההסבר שביסודה, מהם היא מבקשת ללמוד כי הושבה האפשרות להציב שלטי פרסום בנתיבי איילון, מעבר לגבולות הפיזיים של הכביש עצמו, כהוראת סעיף 6ב בחוק, כפי שהתקבלה סופו של יום ולפיה השלט "יותקן בסמוך לדרך או בצמוד לה". עוד לגישת המשיבה 3, גם השימוש בביטוי "כמפורט בת וכניות", היא להגדיר את המונח "כביש מס' 20".

עוד נטען, כי הצבת השלט אינה מנוגדת להנחיות השילוט של הרשות. לשיטת המשיבה 3, בשונה מהמקרה הנדון, העותרת נסמכת על הנחיות בדבר מתקני שילוט, בעוד שהרשות רשאית לסטות מהנחיותיה במקרים מתאימים לאחר הפעלת שיקול דעת, כפי שאירע במקרה הנדון. יתרה מכך, המשיבה 3 סבורה כי העותרת אינה תמת לב לנוכח שהיא עצמה מציבה שלטים ללא היתר.
עיקרי טענות המשיבה 4
המשיבה 4 טוענת אף היא, כי העתירה הוגשה בחוסר תום לב, תוך ניצול לרעה של הליכי משפט ותוך ניסיון להשיג יתרון מסחרי ובלעדיות שלא כדין בתחום שלטי החוצות המקומי. הובהר, כי עיקר טענת העותרת בעתירתה נעוץ בהפרה לכאורה של זכות הבלעדיות שהוענקה לה לשיטתה, בגדרי הסכם "מתקני הבילבורד" עם הרשות ודבר לא מנע ממנה מלהגיש תובענה אזרחית. עוד צוין, כי רק לאור התייחסויות שנשמעו במהלך הדיון המקדמי, ויתרה העותרת על טענותיה בהקשר זה ואז – במטרה להביא להפסקת פעילות השלט – התמקדה בטענות שלא נכללו בעתירה, בדמות בטיחות השלט ומשתמשי הדרך כעמדת נתיבי איילון.

גם המשיבה 4 סבורה כי אין מקום להתערב בשיקול דעת הרשות לאחר שניתן לשלט היתר כדין מאת הגורם המאסדר הרלוונטי שבחנו וניפק לו היתר בהתאם לדרישות החוק והתקנות. הודגש, כי השלט בטיחותי לרבות מבחינה קונסטרוקציה, כפי אישור שהוצג (ר' פרו' עמ' 2 שורות 14-15), כפי הודעת המשיבה 3 בהתאם לבדיקות שנערכו לאחרונה וכפי אישור מהנדסים מהימים 17.7.19 ו- 22.7.19.

לשיטת המשיבה 4, עמדת נתיבי איילון משוללת יסוד משאין היא הרשות המוסמכת בעניינו של השלט. נטען, כי סמכותה של נתיבי איילון כרשות המוסמכת, נוגעת אך ב"סילוק שלט שהותקן ללא היתר", בעוד שהשלט כאן זכה להיתר. מכאן מבקשת המשיבה 4 להסיק כי אין לעמדת נתיבי איילון תרומה לדיון, שכן ממילא שיקול הדעת בנושא מסור כולו לרשות. גם כאן נטען, כי השלט אינו מוצב בתחום דרך נתיבי איילון, אינו מוצב על גשר, אינו מוצב על מבנה המשמש את תחנת הרכבת, אינו יוצר אשליה של תנועה ומוצב בהתאם לדרישות החוק והתקנות. אשר לעמדת נתיבי איילון לפיה יועץ בטיחות הביע חשש כי הצבת השלט כרוכה בחשש לסיכון בטיחותי, נטען כי עמדה זו לא נתמכה בחוות דעת רלוונטית והיא אינה מתכתבת עם העובדות שהציגה המשיבה 3.

הצדדים הפנו לאסמכתאות משפטיות בתימוכין בטענותיהם.
דיון והכרעה
מבלי לקבע את שיקול דעתי ביחס לגופן של טענות הצדדים, הצעתי בתום הדיון למחוק את העתירה ולמצות את מכלול הטענות מול העירייה. כך, באופן שיאפשר השגת מסקנה מושכלת שתתייחס, בין היתר, לעמדת נתיבי איילון שלא הונחה לנגד עיני העירייה עובר להגשת העתירה וכן לאור שנזנחו טענות העותרת ביחס למישור היחסים החוזיים (ראו הודעתה מיום 13.8.19). לא מן הנמנע כי מנימוקים אלו ראוי היה להורות על סיום הדיון בתובענה מבלי לקבע מסמרות ותוך שמירת טענות הגורמים הרלוונטיים. יחד עם זאת, לא ראיתי כיצד יצא אינטרס הציבור חסר והיפוכו של דבר, ככל שהרשות תשוב ותשקול את הנתונים כולם ותגבש, היא עצמה, את ההחלטה בנושא. מכל מקום, משהצעותיי לא התקבלו, אין לי אלא לפסוק על פי הנתונים שמלפניי בראי הוראות הדין המנהלי.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובעמדת נתיבי איילון ולאחר התחשבות במכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על השבת סוגיית הצבת השלט במקומו לבחינת הרשות. זאת, מבלי לכבול את שיקול דעתה , או לקבע מסמרות בנושא ו על מנת שתתקבל החלטה כוללת ומושכלת שתתחשב במכלול השיקולים הנדרשים לעניין ובתוך 45 ימים ממועד מתן פסק דין זה.

בתמצית אציין, כי לא ראיתי לנכון לאפשר ביקורת שיפוטית ביחס לעמדת נתיבי איילון, מבלי שזו נבחנה קודם לכן על ידי הרשות המנהלית ומבלי שמוצו ההליכים בגדרה. לאור המשקל ולו הלכאורי שיש לייחס לעמדת נתיבי איילון, יש לגבש החלטה מנהלית בנושא השלט שתהווה תוצאה של האפשרות הסבירה ביותר לדידה של הרשות , בתוך מתחם האפשרויות הסבירות שמלפניה, בראי כלל הטענות הרלוונטיות.

אבאר להלן את הנימוקים שביסוד מסקנתי זו.

ככלל, בית המשפט לעניינים מנהליים אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעתו שלו. עיקר הביקורת השיפוטית על החלטות הרשות מתמקד בבחינה האם החלטת הרשות והאופן שבו התקבלה, חרגו ממתחם הסבירות המנהלי באופן מהותי היורד לשורשו של עניין (ראו למשל בג"ץ 3017/2005 חברת הזרע 1939 בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה משרד הפנים (23.3.2011)). בחינה זו, יסודה בשאלות האם החלטת הרשות התקבלה על פי אמות מידה של הגינות, מידתיות, תום-לב, יושר, שוויון ובהיעדר שרירות. על בית המשפט להוסיף ולבחון, האם השיקולים הרלוונטיים הובאו בחשבון, האם ההחלטה התבססה על שיקולים בלתי רלוונטיים או על תשתית נתונים ראויה.

תשתית נתונים זו, עשויה לכלול קבלת מידע, או חוות דעת והיוועצות בגורמים שונים (ראו ע"א 5142/96 כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל (18.3.99); בג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת (16.11.94)). מדובר בעניין שבשיקול דעת הרשות, כך שלא ניתן לגרוס שאי-היוועצות, משמעה היעדר תשתית ראייתית ראויה שעל-פיה התגבשה ההחלטה המנהלית (ראו בג"ץ 4790/14 יהדות התורה נ' השר לשירותי דת (19.10.14) (להלן: " בג"ץ יהדות התורה"); בג"ץ 366/81 לשכת מפעילי אוטובוסים לתיור נ' שר האוצר (17.4.83)).
על כך נקבע, כי יש לבחון אם שקלה הרשות - "... את כלל השיקולים הרלוונטיים; אם לקחה בחשבון את כל הנתונים הצריכים לעניין; ואם נתנה משקל ראוי לכל אחד משיקולים אלו והגיעה לנקודת איזון ראויה. בעניין זה נתון לרשות מתחם סבירות שבתוכו רשאית היא לפעול בהתאם לשיקול דעתה..." (ראו בג"ץ יהדות התורה).

התעלמות משיקול ענייני היא פגם שיש ביכולתו לפסול את ההחלטה המנהלית ובמיוחד כך, שעה שעסקינן בשיקול מרכזי שאילו נלקח בחשבון, היה בכוחו להביא לשינוי ההחלטה (ראו בג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים פ"ד לז(3) 29, 49; בג"ץ 2031/91 עיריית רמלה נ' שר הפנים פ"ד מו(1) 271, 279; בג"ץ 11437/05 קו לעובד נ' משרד הפנים (13.4.11)). כך נקבע, כי :
"בקביעת גבולותיו ל"מתחם סבירות" יש להתחשב, בין השאר בשאלה, אם הרשות הציבורית נתנה משקל ראוי לגורמים הרלוואנטיים השונים שבהם עליה להתחשב. החלטתה של רשות מנהלית תיפסל בשל חוסר סבירות, אם המשקל שניתן לגורמים השונים אינו ראוי בנסיבות העניין. אכן, שקלול ואיזון זה הם מעיקרי תפקידיה של הרשות הציבורית, והביקורת על אופן ביצועם נתונה לבית המשפט" (ראו בג"ץ 341/81 מושב בית עובד נ' המפקח על התעבורה פ"ד לו(3) 349).
ובהתאמת הדברים למקרה הנדון; נחזה כי עמדת נתיבי איילון הונחה מלפני העירייה, לראשונה, בגדרי הדיון בעתירה זו, ולאחר שניתנה זה מכבר ההחלטה בדבר הצבת השלט. בנסיבות אלו, אני סבור כי אין זה נכון שעמדת נתיבי איילון והשלכותיה על אופן הפעלת שיקול הדעת המנהלי מטעם העירייה וגורמיה, תתברר לראשונה בגדרי העתירה המנהלית שמלפניי, מבלי שניתנה לעירייה ההזדמנות להביא נתונים אלו בגדרי שיקוליה. במיוחד כך, בהינתן שעל עמדתה של נתיבי איילון נסב כעת חלקו הארי של הדיון ולאור עמדה זו, העירייה מאשרת היתכנות לקיומה של פרשנות אחרת ביחס להצבת השלט.

הפעלת ביקורת שיפוטית על החלטה מנהלית שלא כללה בחינה של טענות אלו, משמעה בחירת האפשרות הסבירה במקום הרשות והחלפת שיקול דעתה בשיקול דעתו של בית המשפט בנושאים המצריכים מומחיות בהיבטים מקצועיים פרטניים שבתחום השילוט ו הבטיחות. תוצאה שכזו אינה מתיישבת עם עקרונות המשפט המנהלי. אינני מוצא לנכון לאפשר דיון, לראשונה מלפניי , ב תחולת התוכנית, בהיקפו של קו הכחול וביתרת ההיבטים אליהם הפנתה נתיבי איילון ובהם נקשרו טענות הצדדים.

אני סבור, אפוא, כי על העירייה והגורמים המקצועיים הפועלים מטעמה, לשוב ולשקוד על המדוכה בנושא הצבת השלט ובכלל זה, להידרש לעמדת נתיבי איילון, לתחולת הוראות הדין, הנחיות, תוכניות סטטו טוריות, "קו כחול" ויתרת הנתונים העולים מטענות הצדדים. גם אם מדובר בחשש בעלמא ביחס לבטיחות שהעלה יועץ הבטיחות כהפניית נתיבי איילון – אני סבור כי אין להמר על כך שחשש זה יתממש. ראוי שמלוא הטענות ובכלל זה אלו הקשורות בביטחון הציבור תעמודנה לבחינת הרשות. שקילת עמדתה של רשות התמרור רלוונטית, בין אם ניתן היתר ובין אם לאו, שעה שאף בשיקולי בטיחות עסקינן.

לא מן הנמנע, כי עמדת התאחדות האדריכלים ובוני ערים בישראל תובא אף היא בחשבון כלל שיקולי הרשות , מבלי לקבע מסמרות גם בהקשר זה.

אשר לשיקולים תכנוניים שיכול וקשורים בנושא כטענת העותרת, ככל שסבורה הרשות שיש להעביר הקשרים אלו להתייחסותן של רשויות התכנון, חזקה עליה כי כך ייעשה וככל שלא כך, חזקה עליה כי תנמק מדוע.

לאחר שתתקבל החלטה ממצה, ניתן להעבירה תחת שבט הביקורת השיפוטית ולא היפוכו של דבר.

אינני סבור כי העובדה שעמדת נתיבי ישראל ושאר הנדבכים הנדרשים למתן החלטה מנהלית שלמה לא נשקלו מבעוד מועד, מייצרת הכרח לביטול הצבת השלט כבר כעת, בבחינת 'אקס-אנטה'. אכן, פרוטוקולי הוועדה לקוניים ביתר וההחלט ה שבמוקד הביקורת המנהלית התקבל ה מבלי שנשמעה עמדתה של נתיבי איילון. על פניהם של דברים, לא ניתן להתעלם מהקושי המסוים הנעוץ בתקינות החלטת הרשות, בהיותה נעדרת התייחסות לשקילת כלל הנתונים הרלוונטיים וכן לתשתית העובדתית המלאה הנדרשת לגיבוש החלטה מנהלית סבירה, על מנת שזו תעמוד במבחני המשפט המנהלי. בנסיבות אלו, לא ניתן לכחד את החשש כי החלטת הרשות התקבלה מבלי שכל הנתונים הרלוונטיים היו מלפניה.

יחד עם זאת, לא ראיתי כיצד יפגע איזה מהאינטרסים שעל הפרק ככל שיוחזר הנושא לדיון מלפני הרשות, תוך שכל הנתונים הרלוונטיים יפרסו מלפניה ותתקבל החלטה משלימה בהקדם. כפי שציינתי, תשתית נתונים עשויה לכלול קבלת מידע או חוות דעת והיוועצות בגורמים שונים, אולם מדובר בעניין שבשיקול דעת ולא ניתן לגרוס שאי ־קבלת עמדת נתיבי ישראל מבעוד מועד, עולה בהכרח כדי התעלמות משיקול משמעותי, או כדי היעדר תשתית נתונים ראויה (ראו ע"א 5142/96 ו-בג"ץ 987/94 הנ"ל וכן בג"ץ יהדות התורה)).

נוסף על כך, לא הונח מלפניי נתון מכוחו ניתן לגבש ממצא ממשי בדבר קיומו של סיכון בטיחותי הנובע מהצבת השלט לאחר שאנשי מקצוע נתנו דעתם לנושא במהלך הדיון. אני סבור כי האיזון המתבקש בין הצורך בשקילת כלל השיקולים והסתמכות על תשתית ראייתית מלאה, לבין האינטרס הציבורי, יימצא ביטוי על דרך הקצבת פרק זמן של 45 ימים לשם השלמת ההליך המנהלי בדבר הבחינה המחודשת של הצבת השלט.

כפי שציינתי, אין בפסק דין זה כדי לקבע מסמרות בסוגיות שהעלו הצדדים, נתיבי איילון ואיגוד האדריכלים. אין בפסק דין זה כדי לכבול את שיקול דעתה של הרשות אם להותיר את הנושא להכרעת וועדת השילוט, שלא מן הנמנע ששיקול דעתה הוא עיצובי בלבד (ר' פרו' עמ' 2 שורה 21), או להכרעת גורם תכנוני, או לשילוב בין גורמים שונים. כך, ביחס לאישור התקנת השלט וככל שתאושר, ביחס לדרך ההתקנה (פנימית או חיצונית, רשת לדים, שעות תאורה וכדומה).
סוף דבר
ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש ולאור המקובץ, העתירה מתקבלת בחלקה, במובן זה שההיתר המבוקש לשלט ישוב ויבחן על ידי הגורמים הרלוונטיים ברשות. על העירייה לגבש החלטה, לאחר שקילת מכלול הטענות וזאת בתוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין.

לאור התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב במכלול הנסיבות, לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות ואני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לידי ב"כ הצדדים.

ניתן היום, י' שבט תש"פ, 05 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.