הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 40350-07-20

לפני
כבוד ה שופט ארז יקואל

העותרים

  1. נילי וינברג
  2. ד"ר משה וינברג

ע"י ב"כ עו"ד ח' אבשלום

נגד

המשיבים

1. ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד ה' גורדון
2. רשות הרישוי המקומית לתכנון
ע"י ב"כ עו"ד י' כהן
3. שמואל וילוז'ני
4. איריס וילוז'ני
ע"י ב"כ עו"ד ע' קוקיא

פסק דין

לפניי בקשה לסילוק העתירה על הסף משום טענות לשימוש לרעה בהליכי משפט, שיהוי וחוסר סמכות עניינית.

רקע

העתירה שבכותרת מהווה חוליה נוספת בשרשרת הליכים משפטיים בין הצדדים. העובדות הצריכות לעניין פורטו בהרחבה בהחלטות שניתנו באותם הליכים (ראו למשל: בר"ם 699/20 וינברג נ' ועדת הערר לתכנון ולבניה – מחוז תל אביב (10.2.2020); בר"ם 4452/20  וינברג נ' ועדת הערר לתכנון ולבניה – מחוז תל אביב (1.7.2020)). ואלו עיקרי הדברים.

המשיבים 4-3 מתגוררים בצמוד לעותרים (להלן, ביחד: "וינברג") וביקשו להוציא היתר בניה לצורך הרחבת ביתם. ביום 1.8.2019 קיבלה המשיבה 2 את בקשת המשיבים 3-4 להיתר בניה, חרף התנגדות וינברג. ערר שהגישו וינברג על החלטת המשיבה 2 נדחה על הסף על ידי המשיבה 1 ביום 18.11.2019 (להלן: "ועדת הערר" ו- " החלטת ועדת הערר", בהתאמה).

וינברג הגישו עתירה מינהלית בהקשר להחלטת ועדת הערר וכן בקשה לצו ביניים בגדרי עת"מ 11798-12-19 (להלן: "התיק המקביל"). מספר שבועות לאחר הגשת העתירה בתיק המקביל , נודע לוינברג, לטענתם, שהחלטת ועדת הערר התקבלה תוך ניגוד עניינים מצד יו"ר הועדה.

בתשובה שהגישו וינברג בעניין צו הביניים בתיק המקביל , הועלתה לראשונה טענתם בדבר ניגוד עניינים , תוך שציינו כי הם שוקלים את תיקון עתירתם. ועדת הערר הגישה תצהיר לתיק המקביל ולפיו יו"ר ועדת הערר לא הייתה מצויה בניגוד עניינים בקבלת החלטת ועדת הערר. בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ק' ורדי) דחה את הבקשה למתן צו ביניים ובהמשך דחה בקשה שהגישו וינברג לעיון חוזר בהחלטתו. בקשת רשות ערעור שהגישו וינברג לבית המשפט העליון נדחתה בגדרי בר"ם 699/20.

ביום 3.2.2020 הגישו וינברג בתיק המקביל בקשה לתיקון העתירה בדמות תוספת טענותיהם בנ ושא ניגוד העניינים שהתרחש לשיטתם (להלן: " בקשת התיקון"). בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ר' ברקאי) דחה את בקשת התיקון, הן מחמת שיהוי והן לגופם של דברים, משהתרשם כי מדובר ב-"ספקולציה". בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בגדרי בר"ם 4452/20, תוך שנקבע כי אותה החלטה אינה מסוג ההחלטות שניתן להשיג עליהן בדרך של הגשת בקשת רשות לערער , בהתאם לסעיף 12(ב) בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: "החוק").

או אז פנו וינברג בעתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, ב גדרה ביקשו להורות על ביטול החלטת ועדת הערר, מן הטעם שזו ניתנה בניגוד עניינים (בג"ץ 4623/20). וינברג טענו באותה עתירה, כי קיימת תשתית ראייתית איתנה בתימוכין באותו ניגוד עניינים, והוסיפו על כך , בהתייחס להחלטה שניתנה בבקשת התיקון, כי "לא ברור מדוע החליט בית המשפט המחוזי (...) לדחות את הבקשה לתיקון העתירה".

בפסק דינו מיום 12.7.2020 דחה בית המשפט העליון את העתירה על הסף, תוך שנקבע כי מקומן של טענות וינברג לעניין ניגוד העניינים הוא בעתירה מינהלית, להבדיל מעתירה לבג"ץ. נקבע, כי אמנם בקשת רשות ערעור שהגישו וינברג על ההחלטה בבקשת התיקון נדחתה (כך שלכאורה נמנעה מהם האפשרות לקיים דיון בסוגיית ניגוד העניינים), אך פתוחה בפניהם הדרך להעלות טענותיהם בעניין זה במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי בעתירה המנהלית, ככל שיוגש. עוד נאמר, כי דיון בעתירה בבג"ץ לגופה יאפשר, הלכה למעשה, לעקוף את הוראת סעיף 12(ב) בחוק, המקבעת את סוגי ההחלטות עליהן ניתן להגיש בקשת רשות ערעור.

לאחר מכן, הגישו וינברג את העתירה דנא, בה ביקשו הצהרה לפיה יו"ר ועדת הערר פעלה בניגוד עניינים בעת קבלת החלטת ועדת הערר . לעניין זה נטען - כפי שנטען בהליכים הקודמים שפורטו לעיל - כי בן זוגה של יו"ר ועדת הערר הוא שמאי מקרקעין שהועסק במשרד שמאות אשר נתן שירותי ייעוץ לרשות הרישוי. לפיכך, הודגש, כי אי-משיכת ידה של יו"ר ועדת הערר מעיסוק בעניין מושא הדיון, עומד בניגוד להתחייבות מפורשת שנחתמה על-ידה שלא לעסוק בהליך הקשור ללקוח של גוף ב ו מועסק בן -זוגה. על כן, ביקשו וינברג להצהיר כי החלטת ועדת הערר פסולה וחסרת תוקף.

טענות הצדדים

ביום 21.9.2020 הגישה ועדת הערר את הבקשה שמלפניי לסילוק העתירה על הסף. לשיטתה, טיעוניהם של וינברג בעתירה דנא נדונו והוכרעו על ידי מספר ערכאות ואין לתת יד לניסיונם לעקוף החלטות שיפוטיות באותו עניין ממש , תוך ניצול לרעה של הליכי משפט. עוד נאמר, כי העתירה לוקה בשיהוי, שכן העילה במרכזה התגלתה לוינברג בחודש דצמבר 2019, בעוד שהעתירה הוגשה בחודש יולי 2020. אף נטען לחוסר סמכות עניינית, זאת משום שהעתירה אינה תוקפת החלטת רשות בענייני תכנון ובניה, אלא את ההחלטה, כביכול , של יו"ר ועדת הערר להשתתף בדיון בערר.

בתחילה, ביקשה ועדת הערר, כסעד חלופי, להורות על איחוד ה עניינים בין העתירה שבכותרת לבין העתירה הנדונה בתיק המקביל. אולם, בהמשך הודיעה כי היא אינה עומדת על סעד חלופי זה, בשים לב להחלטה לדחות את בקשת התיקון.

בתגובתם, טוענים וינברג כי לא קיימת זהות בין העילה בעתירה שלפניי לבין זו שבתיק המקביל. בעוד שהסוגיה הנדונה שם היא החלטה של ועדת הערר תוך חריגה מהדין המהותי (על פי הטענה), העתירה כאן עוסקת בנושא ניגוד העניינים, שלא הוכרע לגופו על ידי א יזו מהערכאות השונות . נאמר, כי וינברג רשאים להגיש עתירה נפרדת, מקום שהתנהלות הרשות מקימה שתי עילות שונות ונפרדות . הודגש, שהיה ותסולק עתירתם זו, תימנע מוינברג זכותם הבסיסית כי עניינם יידון בפני בית המשפט. אשר לסוגיית הסמכות העניינית, טענו וינברג , כי השתתפות י ו"ר ועדת הערר בדיון בעניינם היא בגדר החלטה שבגינה ניתן לעתור לבית משפט זה. בהקשר זה הפנו וינברג לדברי בית המשפט העליון, לפיהם מקומן של הטענות לעניין ניגוד העניינים בעתירה מינהלית. אשר לטענת השיהוי הודגש כיצד וינברג לא שקטו על שמריהם ופנו ל בית המשפט בתיק המקביל כשהתגלו להם לראשונה העובדות הרלוונטיות.

המשיבים 2-4 הצטרפו ל עמדת ועדת הערר. בתגובתם, אף משיבים 3-4 טענו כי וינברג עושים שימוש לרעה בהליכי משפט ומטרידים את כל הנוגעים בדבר בטענות ממוחזרות שכבר הוכרעו ונדחו.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ואף בטענות הרלוונטיות בתיק המקביל, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל משלא נמצא מקום להותיר את ההליך שמלפניי על כנו. להלן טעמיי.

כפי שעולה מהשתלשלות העניינים שנסקרה לעיל, טענת העותרים שהועלתה לפניי בדבר ניגוד עניינים מצדה של יו"ר ועדת הערר נטענה מלפני ערכאות שונות, נדונה וטרם נסתם עליה הגולל. כנזכר, תחילה פנו וינברג בבקשת התיקון בתיק המקביל כדי שזו תכלול גם את עילת ניגוד העניינים. בקשה זו נדחתה, הן מטעמי שיהוי והן מן הטעם ש"לא הונחה כל תשתית ראיתית לכאורה לספקולציה הנטענת בדבר קיומו של ניגוד עניינים". בקשת רשות ערעור שהגישו וינברג על החלטה זו נדחתה אף היא . גם עתירה לבג"ץ שנסמכה על אותן טענות, נדחתה על הסף. כעת, מבקשים וינברג להעלות את טענותיהם לניגוד עניינים בפעם הרביעית ובגדרי הליך נפרד . זאת אין לאפשר.

לא ראיתי לנכון לאפשר קיומו של הליך משפטי נפרד נוסף אשר ל החלטת ועדת הערר. האינטרס הציבורי מחייב כי לא יתקיימו דיונים נפרדים ומקבילים באותו עניין, אף אם מדובר בהסתעפויות שונות של הנושא הנדון . זאת, משום ש הליכים מקבילים שלא לצורך עלולים להביא להכרעות סותרות ויש בהם כדי להביא לאובדן משאב ציבורי יקר בדמות זמן שיפוטי על חשבון תור המתדיינים האחר.

אין שינוי מהותי בגזרת העובדות המהוות מסד לעתירה בין הנטען מלפניי לבין הנטען בסעיפים 1-8 בבקשה לתיקון בתיק המקביל. נחזה כי עיקר העתירה כאן נעוץ בהשגות על ההחלטה שניתנה בבקשת התיקון. זאת, בעיקר, בהדגשי וינברג מדוע אין עסקינן ב- "ספקולציה". בגדרי הבקשה הנדונה לסילוק העתירה שבכותרת על הסף וינברג אף משיגים לעניין השיהוי אליו התייחס בית המשפט בתיק המקביל. לא ברור כיצד מתבקש בית משפט זה לחרוג מהמתווה המפורש כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון ואף להוסיף על כך ולבחון את האדנים עליהם נשענה החלטת עמיתתי בבקשת התיקון בתיק המקביל.

בפסק דינו בבג"ץ 4623/20 הורה בית המשפט העליון כי מקומן של טענות וינברג בנוגע לניגוד עניינים הוא בגדרי עתירה מינהלית. עם זאת, לא שוכנעתי כי משמעות הדבר היא שנמצא מקום להגשת עתירה מינהלית נפרדת, נוסף על זו המתבררת בתיק המקביל ביחס לאותה החלטה. בתיק המקביל כבר תלויה ועומדת עתירה התוקפת את החלטת ועדת הערר, בגדרה בא על הפרק הקשר ניגוד העניינים הנטען . מיצוי הליכים ביחס לתיק המקביל מהווה את האכסניה המתאימה לבירור טענות הקשורות באותה החלטה ו אופן בו התקבלה. אף שבקשת התיקון נדחתה כך שבשלב זה לא יתאפשר בירור של סוגיית ניגוד העניינים לגופה בגדרו של התיק המקביל, בית המשפט העליון הורה במפורש על המתווה הראוי והנכון בכגון דא . ככל ש בסופו של יום תידחה עתירתם של וינברג בתיק המקביל ויוגש על ידם ערעור על פסק הדין , תיוותר האפשרות להשיג אף על החלטת הביניים שדחתה את בקשת התיקון. לפיכך, לא מן הנמנע כי אותו מיצוי הליכים יכלול התייחסות לטענה בעתירה דנא לפיה קיימת "תשתית ראייתית יציבה" ל קיומו של ניגוד עניינים בפעולתה של יו"ר ועדת הערר .

משכך, אין יסוד לטענת וינברג בדבר פגיעה בזכות גישתם לערכאות ומניעת יומם בבית המשפט .

לא ראיתי צורך בהתייחסות נרחבת ליתרת טענות הצדדים בשים לב לתוצאה אליה הגעתי. אך אציין כי הקשר השיהוי מהווה חלק מההחלטה בבקשת התיקון ואין מקום שאדרש אליו בנפרד . לעניין הסמכות העניינית כבר ניתנה החלטה בדבר מקומ ן של טענ ות וינברג.

סוף דבר

לאור כל המקובץ, אני מורה על מחיקת העתירה ועל ביטול הדיון הקבוע .

לעניין הוצאות משפט. התחשבתי בתוצאה אליה הגעתי, בשלב הדיוני המוקדם בו מסתיים ההליך, בחזרת ועדת הערר מבקשתה לאיחוד עניינים לאחר שכבר התקבלה תגובת וינברג, בהיקף הטיעון המשתנה מטעם הצדדים ובמכלול נסיבות העניין. וינברג יישאו בהוצאות ועדת הערר בס כום כולל של 7,000 ₪ ובהוצאות המשיבים 3-4 בסכום כולל של 2,000 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים ו רק ככל שלא ישולמו במועד, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ט' חשוון תשפ"א, 27 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.