הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 40336-10-19

לפני
כב' השופט קובי ורדי , סגן נשיא

המבקשת:

עזיזה חסין
ע"י ב"כ עו"ד יניב יחזקאל
במינוי לפי חוק הסיוע המשפטי

נגד

המשיבה:
עיריית בת-ים
ע"י ב"כ עו"ד אורי הברמן ויוגב קסלסי

החלטה
בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית כנגד המשיבה בגין חיוב המבקשת בחובות מוניציפאליים עבור השנים 1995-2016 בסך כולל של כ-400,000 ש"ח.
טענות הצדדים:
בבקשתה, מפנה המבקשת לכך שהיא אישה קשת יום, גרושה בת 59, הסובלת משלל בעיות רפואיות, אשר נאלצה במהלך השנים לגדל בגפה את ששת ילדיה, ביניהם ילדה נכה, ללא כל סיוע מאביהם שהיה מכור לסמים.
כמו כן, המבקשת מפנה לכך שהמשיבה הגישה כנגדה בעבר תביעה כספית (ת.א. 1975-12-16) אשר נמחקה לבקשת המשיבה עצמה ביום 18.3.19. לטענת המבקשת, גם במסגרת ההליך דשם היא הייתה מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי, כאשר לאחר מחיקת התביעה הוגשה בקשה להרחבת המינוי לבחינת הגשת העתירה דנן. זאת, כאשר הרחבת המינוי כאמור אושרה אך לאחרונה.
בהקשר זה מציינת המבקשת כי ספק רב אם עניינה היה מגיע לפתחו של בית המשפט ללא התערבותה של הלשכה לסיוע משפטי, וזאת לאור מצבה הסוציואקונומי.
המבקשת מפנה גם לכך שנפסק לא אחת כי כאשר הנסיבות הינן חיצוניות למבקש ואינן תלויות בו, יטה בית המשפט לקבל את הבקשה. עוד טוענת המבקשת כי הארכת המועד נדרשת לשם מיצוי זכויותיה ולמען לא תמצא את עצמה ואת ילידיה נזרקים לרחוב ללא כל פתרון צודק וראוי.
עוד טוענת המבקשת כי לא ייגרם למשיבה כל נזק מקבלת הבקשה.
המשיבה מתנגדת להארכת המועד וטוענת כי אין כל הצדקה לאי הגשת העתירה במועד.
לשיטת המשיבה, הבקשה לוקה בשיהוי סובייקטיבי שכן המבקשת קיבלה הודעות לתשלום חוב/תזכורות מדי שנה ולפיכך היא ידעה על חובותיה והייתה מסוגלת להשיג על השומות בדרך המקובלת במועד הרלוונטי. בהקשר זה מציינת המשיבה כי המבקשת אף הגיעה מעת לעת להסדרי תשלום עם גורמים שונים בעירייה.
המשיבה מדגישה כי מועד התגבשות החוב הוא מועד התגבשות העילה וכי ממנו יש למנות את המועד שבו היה על המבקשת להגיש עתירה מנהלית, ולא כפי שלשיטתה מנסה המבקשת לטעון – ממועד מתן פסק הדין בהליך האזרחי.
לעניין השיהוי האובייקטיבי, טוענת המשיבה כי מעבר לפגיעה באינטרס ההסתמכות שלה, הרי שקבלת הבקשה תוביל לפגיעה בה ובקופתה הציבורית תוך פגיעה בציבור תושביה.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה להארכת מועד, בתשובה לבקשה ובתגובה לתשובה, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל.
תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן: " התקנות"), קובעת כי יש להגיש עתירה ללא שיהוי, ולא יאוחר מ-45 ימים מהיום שבו נודע לעותר על ההחלטה (או מהיום בו ההחלטה פורסמה כדין), וזאת בכפוף להארכת מועד על-ידי בית המשפט על פי תקנות 3(ג) ו-38 לתקנות.
החלטת בית המשפט בעניין זה אמורה להיות מונחית על פי דיני השיהוי הכלליים, המתחשבים בהיבט הסובייקטיבי והאובייקטיבי של השיהוי, ובחשיבות הנושא העומד על הפרק מבחינת שלטון החוק והאינטרס הציבורי (ע"א 6365/13 בר אור נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז צפון (26.2.02); בר"ם 7885/13 מגל נ' משרד הביטחון האגף לשיקום נכים- קצין התגמולים (12.5.14)).
באשר לשיהוי האובייקטיבי ולהסתמכותה של המשיבה כנטען על ידה, הרי שלא ניתן להתעלם מההליך האזרחי שהתנהל ומהחלטת בית המשפט דשם בבקשת המבקשת לביטול פסק הדין שניתן תחילה בהיעדר הגנה (ראו החלטה מיום 17.1.18 בת.א. 1975-12-16 (להלן: "התיק האזרחי")). במסגרת החלטה זו, ציין בית המשפט דשם כי בחינת טענת המבקשת בדבר ההתיישנות מביאה למסקנה כי יש בה ממש ובהינתן הוכחתה עשויה התביעה כנגד המבקשת להידחות, ולו באופן חלקי. במצב דברים זה ובהתחשב בכך שבסופו של יום נמחקה התביעה האזרחית לבקשתה של המשיבה, ברי כי לא יכולה הייתה להיווצר אצל המשיבה הסתמכות.
כך גם נוכח האמור בפסק הדין של בית המשפט בתיק האזרחי במסגרתו נקבע כי ככל שהמשיבה תנקוט בהליכי גבייה מנהליים כנגד המבקשת, הרי שהאחרונה תהא רש אית להעלות טענותיה נגד ההליכים ואי מתן אפשרות שכזו למבקשת יעמידה בפני שוקת שבורה לאחר שהעלתה טענות בתיק האזרחי וכעת לא תוכל להעלותן במישור המנהלי.
כך גם לא ניתן להתעלם מכך שבית משפט השלום בתיק האזרחי ציין שככל הנראה חוב העבר התיישן ושהמשיבה ביקשה למחוק את התביעה האזרחית ביוזמתה תוך חיוב המשיבה בתשלום הוצאות למבקשת.
באשר לשיהוי הסובייקטיבי, ככל שמדובר בפרק הזמן שחלף מאז ניתן פסק הדין בתביעה האזרחית ועד למועד הגשת העתירה דנן, הרי שבתקופה זו הונחה בפני הלשכה לסיוע משפטי בקשה להרחבת המינוי. אכן, לא ניתן להתעלם מכך שהרחבת המינוי אושרה עוד ביום 21.5.19, אך דומה כי אין "להעניש" את המבקשת על נסיבות חיצוניות שאינן תלויות בה אלא בלשכה לסיוע משפטי ו/או בבא כוחה.
יחד עם האמור, לא ניתן להתעלם מטענת המשיבה בדבר השיהוי שחל מאז התגבש החוב (בגין השנים 1995-2016) ועד למועד הגשת התביעה האזרחית (1.12.16), בהן לכאורה המבקשת נמנעה מלפעול על מנת למצות את זכויותיה, בין אם בעצמה ובין אם באמצעות סיוע מטעם הלשכה לסיוע משפטי.
אולם, אף אם נניח כי במובן מסוים לוקה הבקשה בשיהוי סובייקטיבי, הרי שיש לבחון גם את חשיבות הנושא העומד על הפרק מבחינת שלטון החוק והאינטרס הציבורי - רכיב המהווה חריג למקרים בהם מתקיימים יסודותיו של השיהוי. בגדר יסוד זה נבחנת השאלה האם, ככל שבית המשפט יקבל את טענת השיהוי ויימנע מלדון בעתירה גופה, עלולים להיפגע עקרונות היסוד של שלטון החוק או האינטרס הציבורי (עע"ם 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע (7.12.06)).
בענייננו, לא ניתן להתעלם מכך שמדובר באישה קשת יום המיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי, כאשר החוב הנטען עומד על סך של כ-400,000 ש"ח. לפיכך, נראה כי בנסיבות העניין, האינטרס הציבורי מטה את הכף לכך שהמבקשת תקבל את יומה בבית המשפט וטענותי ה יתבררו לגופו של עניין. כך גם בהתחשב באמור בהחלטת בית המשפט בתיק האזרחי מיו ם 17.1.18 והאמור בפסק הדין דשם, ובכך שהמשיבה ביקשה למחוק את התביעה האזרחית בתיק האזרחי ופנתה למסלול הגבייה המנהלית ואין להשאיר את המבקשת חסרת אונים ללא אפשרות להעלות את טענותיה גם במ סלול המנהלי.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת כך שמוארך המועד להגשת העתירה המנהלית עד למועד הגשתה בפועל.

בהתחשב בכך שכתב העתירה הוגש זה מכבר במסגרת ההליך דנן (על אף שלא היה מקום לעשות כן בטרם הוארך המועד כמבוקש) ובהתחשב בכך שהמבקשת פטור מתשלום אגרת בית משפט בהיותה מיוצג ת על פי מינוי הלשכה לסיוע משפטי, בירור העתירה ייעשה במסגרת הליך זה ולא באמצעות הגשת עתירה חדשה ונפרדת (כפי שיש לעשות בדרך כלל).

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים ותנתב את העתירה לשמיעה בפני שופט מנהלי.

ניתנה היום, י"ב חשוון תש"פ, 10 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.