הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 31004-12-18

לפני
כב' השופט ק ובי ורדי, סגן נשיא

המבקשת:

1. עוז בקרה וחידוש בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ארז טיקולסקר וטל עפרוני

נגד

המשיבות:
1. מי בת-ים תאגיד מים וביוב בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אייל בוקובזה

2. אשדוד תשתיות (יב) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עדי ליבוביץ

החלטה
בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית שעניינה תקיפת החלטת ועדת המכרזים במשיבה 1 בדבר זכייתה של המשיבה 2 במכרז מס' 3/18 לחידוש צנרת ביוב בקווים העירוניים (להלן: "המכרז") שנתקבלה ביום 6.11.18 .
זאת, עד לחלוף 45 יום, או כל מועד אחר שייקבע, מן המועד בו תימסר למבקשת החלטת המשיבה 1 בנוגע לטענותיה בעניין אי עמידתה של המשיבה 2 בתנאי הסף שנקבעו במכרז.
רקע עובדתי:
במכרז התמודדו המבקשת והמשיבה 2, כאשר ביום 7.11.18 הודע למבקשת כי הצעתה לא נבחרה כזוכה במכרז.
ביום 8.11.18, פנתה המבקשת למשיבה 1 וביקשה לעיין במסמכי תיק המכרז, ולטענתה חלק ממסכים אלה הועמדו לעיונה ביום 12.11.18.
בהמשך, ביום 18.11.18 פנתה המבקשת למשיבה 1 וטענה כי המשיבה 2, שנבחרה כזוכה במכרז, אינה עומדת בתנאי הסף שנקבעו בו ועל כן יש לבטל את ההחלטה בדבר זכייתה.
ביום 20.11.18, הודיעה המשיבה 1 למבקשת כי טענותיה, כפי שהועלו במכתב מיום 18.11.18, נבחנות על ידי עובדי ויועצי המשיבה 1, כי מכתב המבקשת הועבר להתייחסות המשיבה 2 וכי עד להודעה אחרת לא תקודם ההתקשרות עם המשיבה 2.
ביום 21.11.18, פנתה המבקשת פעם נוספת למשיבה 1 והוסיפה טענה לטענותיה שהועלו במכתב מיום 18.11.18.
ביום 28.11.18, העבירה המשיבה 1 לעיונה של המבקשת את התייחסות המשיבה 2 לטענות המבקשת, תוך שניתנה למבקשת ההזדמנות להשיב להתייחסות זו עד ליום 3.12.18, וכך עשתה המבקשת.
ביום 13.12.18 הוגשה הבקשה מושא החלטה זו.

טענות הצדדים:
בבקשתה, טוענת המבקשת כי הגשת העתירה עשויה להתייתר ככל שבסיום הבדיקה יתקיים דיון חוזר בוועדת המכרזים ויוחלט לקבל את טענותיה ולבטל את זכייתה של המשיבה 2.
כמו כן, לטענת המבקשת הארכת המועד המבוקשת אינה צפויה להסב נזק למי מן המשיבות, כאשר המשיבה 1 התחייב ממילא שלא להתקשר בשלב של עם המשיבה 2 עד להשלמת בדיקת הטענות.
המשיבה 1 הודיעה כי היא מסכימה להארכת המועד כמבוקש.
המשיבה 2 מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין שום הצדקה להארכת המועד, בהתחשב בעובדה שההודעה בדבר אי הזכייה נמסרה למבקשת עוד ביום 7.11.18 והמבקשת השתהתה.
כמו כן, לטענת המשיבה 2, נגרם וייגרם לה נזק כתוצאה מקבלת הבקשה, וזאת מאחר שלטענתה היא נערכה ונערכת לביצוע העבודות נשוא המכרז כאשר התחייבות המשיבה 1 שלא לקדם את ההתקשרות עמה הובאה לידיעתה אך במסגרת הבקשה להארכת מועד.
עוד טוענת המשיבה 2 כי אין מקום "לבטח" את המבקשת מפני טענת שיהוי וטענת בדבר היעדר סמכות עניינית של בית משפט לדון בעתירה.
בתגובתה לתשובת המשיבה 2, שבה המבקשת על טענותיה תוך שהיא מדגישה כי פעלה ללא כל שיהוי, כאשר היא פנתה למשיבה 1 באופן מיידי וניהלה עמה תכתובת אינטנסיבית בנושא.

כך גם טוענת המבקשת כי לאחר שהגיעה למסקנה כי החלטת המשיבה 1 צפויה להתעכב בשל קיומו של הליך בדיקה מעמיק, הזדרזה היא ופנתה לבית המשפט בבקשה דנן. בהקשר זה מדגישה המבקשת כי הבקשה הוגשה בטרם חלף המועד להגשת העתירה.
עוד בהקשר זה טוענת המבקשת כי יש להמתין להשלמת הבדיקה על ידי המשיבה 1 וכי אין מקום בשלב זה לנהל הליך של עתירה מנהלית אשר ייתכן ותתייתר.
לעניין הנזקים הנטענים על ידי המשיבה 2, טוענת המבקשת כי מכתבה הראשון מיום 18.11.18 הועבר למשיבה 2 על מנת למנוע הסתמכות מצדה על הבחירה בה, כאשר לטענת המבקשת במצב דברים זה מנועה המשיבה 2 מלהעלות טענות בדבר הסתמכות על תוצאות המכרז.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה להארכת מועד ובטענות הצדדים, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל.
תקנה 3 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן: "התקנות"), קובעת כי יש להגיש עתירה ללא שיהוי ולא יאוחר מ-45 ימים מהיום שבו נודע לעותר על ההחלטה (או מן היום בו ההחלטה פורסמה כדין), וזאת בכפוף להארכת מועד על-ידי בית המשפט על פי תקנה 3(ג) ותקנה 38.
החלטת בית משפט בעניין זה אמורה להיות מונחית על פי דיני השיהוי הכללים, המתחשבים בהיבט הסובייקטיבי והאובייקטיבי של השיהוי ובחשיבות הנושא העומד על הפרק מבחינת שלטון החוק והאינטרס הציבורי ((ע"א 6365/00 בר אור נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז צפון (26.3.02); בר"ם 7885/13 מגל נ' משרד הביטחון האגף לשיקום נכים - קצין התגמולים (12.5.14) (להלן: " עניין מגל"); בר"ם 3802/12 ארלט יזמות בנין והשקעות בע"מ נ' ועדת הערר מחוז דרום (12.09.16)).
בענייננו, בחינת נסיבות העניין מלמדת כי הבקשה אינה לוקה בשיהוי.
על היעדרו של שיהוי סובייקטיבי ניתן ללמוד מכך שמיד עם קבלת ההודעה אודות אי-הזכייה במכרז, פנתה המבקשת וביקשה לעיין במסמכי המכרז. כך גם, המבקשת לא השתהתה וכשישה ימים לאחר שהחומר הועמד לעיונה פנתה למשיבה 1 ושטחה טענותיה לעניין אי עמידתה של המשיבה 2 בתנאי הסף.
בנסיבות אלה, ברי כי המבקשת לא שקטה על שמריה ופעלה ללא לאות, כפי שמצופה ממנה, מאז קבלת ההחלטה מיום 8.11.18 ועד למועד הגשת הבקשה להארכת המועד.
לעניין השיהוי האובייקטיבי, ברי כי במקרה שבו מועלות טענות כנגד זכיית מציע במכרז, מן הראוי שהן ייבחנו על ידי עורך המכרז שייתן בהן החלטה בהקדם האפשרי כדי שכל הצדדים יוכלו לכלכל צעדיהם, מה גם שייתכן ובעקבות החלטה זו תבוטל זכיית מציע במכרז ותקבע זכייתו של אחר, והצדדים המשתתפים במכרז צריכים להיות מודעים לכך ולקחת זאת בחשבון.
כך גם הבקשה להארכת המועד הוגשה במסגרת פרק הזמן בו הייתה רשאית המבקשת להגיש עתירתה מבלי להיזקק להארכת מועד.
בנוסף, לא ניתן גם להתעלם מהסכמת של המשיבה 1, מפרסמת המכרז, להארכת המועד המבוקשת.
לאור כל האמור לעיל, ומבלי לגרוע בטענות הצדדים לגופן, מוארך המועד להגשת העתירה המנהלית עד לחלוף 45 ימים ממועד החלטת המשיבה 1 בטענותיה של המבקשת לעניין אי עמידת המשיבה 2 בתנאי הסף של המכרז.
בנסיבות העניין לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ט, 26 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.