הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 28511-02-21

לפני
כבוד סגן הנשיא, השופט אליהו בכר

עותר

סעדו זינב
ע"י ב"כ עו"ד אמיר בדראן

נגד

משיבים

1.מדינת ישראל - משרד התחבורה, רשות הס פנות והנמלים
ע"י ב"כ עו"ד מיכל פליגלר (שטיין) מפמת"א (אזרחי)
2.מנהל נמל יפו
3.חברת אתרים תל אביב חברה לפיתוח אתרי תיירות בת"א יפו
שניהם ע"י ב"כ עו"ד טלי רוד ו/או מיכאל ספרן ו/או רועי כהן

פסק דין

לפניי בקשה לסילוק על הסף של העתירה מחמת חוסר סמכות עניינית.
עניינה של העתירה להורות על ביטול החלטת המשיב ה 1 מיום 29.6.2020 להוציא צו פינוי וגריטה לכלי השייט של העותר בנמל יפו, על פי סעיף 28 לפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א – 1971 (להלן: "פקודת הנמלים"). (ההחלטה מיום 29.6.2020 להלן: "צו הפינוי").
טענות העותר
העותר הוא דייג מזה 60 שנים, דור שביעי למשפחת דייגים בנמל יפו ומשמש כיו"ר ועד הדייגים בנמל. העותר הוא הבעלים של כלי השייט מושא העתירה, וכן של שני כלי שייט נוספים. כלי השייט מושא העתירה בנוי מעץ, אורכו 14 מטר, רוחבו כ-4 מטר וגובהו כ-5 מטר ובשל מימדיו יש קושי להזיזו . כלי השייט שימש בעבר כסירת דייג פעילה במשך 30 שנה, ומזה שנים מוספן בנמל יפו (קרי אינו עגון במי הנמל אלא מצוי מחוץ למים בחלק התפעולי של הנמל - המספנה ), והעותר זקוק לעוד כ-8 חודשים על מנת לסיים את שיפוץ הכלי ולהורידו למים. נטען כי גריטת כלי השייט תסב לעותר נזק בלתי הפיך בשל של כחצי מיליון ₪. לעתירה צורף רישיון שייט שהיה בתוקף עד ליום 26.9.2009.
לגופו של עניין נטען כדלקמן: כי צו הפינוי הוא צו דרקוני נגד כלי שייט שננטשו בים/טבעו, ואילו כלי השייט מושא העתירה נמצא ביבשה והועמד שם ע"י המורשים לכך מטעם נמל יפו; כי כלי השייט אינו נטוש אלא מצוי בשיפוץ; שלפני הוצאת צו הפינוי לא פנו לעותר בדרישה להזיז את כלי השייט ולא בוצע לו שימוע; שעל פי סעיף 27(ד) לפקודת הנמלים, כדי להוציא צו פינוי יש לפעול על פי התוספת הרביעית בתקנות הנמלים 1971, אך הן אינן חלות על נמל יפו ובהעדר תקנות לצו הפינוי אין על מה להסתמך; כי צו הפינוי לא נמסר לו כדין; כי הוצאת צו כה דרסטי בימי סגר מעלה חשש לשיקולים זרים; כי הרצון האמתי מאחורי הוצאת הצו הוא תביעה לסילוק כלי השייט, תביעה שצריכה להתברר בפני ערכאה שיפוטית מוסמכת, אך הרשות ביקשה לעקוף את הבירור המשפטי והעובדתי ופעלה בצו ארכאי; כי יש אי דיוקים בעובדות עליהן נסמכת ההחלטה ויש לא הועברו לעותר מלוא המסמכים בבסיס ההחלטה; כי על פי צו הפינוי הואצלה סמכות הממונה על הנמלים למנהל נמל יפו, אולם אין אסמכתא לסמכות המדינה להאצלה כזו, ובמיוחד כשבפועל הביצוע ניתן לחברת אתרים, חברת עירונית פרטית שספק אם ניתן להאציל אליה סמכויות; כי ההחלטה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות, ורומסת ברגל גסה את הסכם הפשרה משנת 2019 בין חברת אתרים לדייגים.
בהודעה משלימה, לאחר הוראת בית המשפט לעותר להבהיר את נושא הסמכות, טען העותר כי פרט 14 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס – 2000 (להלן: " החוק") דן בענייני תעבורה ותת סעיפיו (ב) ו-(ג) דנים בענייני ספנות. נ טען כי המגמה היא העברה של עניינים מנהליים מבג"ץ מבית המשפט לעניינים מנהליים וכי הסמכות מועברת כ"חטיבה" ולא פר הליך ספציפי, ו "חטיבת דיני הספנות" היא חלק מהתוספת הראשונה לחוק. העותר הפנה לה"פ (חיפה) 35249-09-16 מדינת ישראל נ' חברת נמל חיפה בע"מ (20.5.2019) שם נקבע כי גם עניינים שאינם מצויים בתוספת הראשונה יכול ויימסרו להכרעת בית המשפט לעניינים מנהליים, וטען כי בעניינו יש צורך בבירור טענות עובדתיות וגם מטעם זה יש לבית משפט זה סמכות.
עוד נטען כי על אף שהצו הוצא לכאורה מכוח סמכותה של רשות הספנות והנמלים, מי שהוציאו ואחראי לקיומו ואכיפתו הוא מנהל נמל יפו אליו הואצלה הסמכות; שהצו הוצא לבקשת מנהל נמל יפו; שנמל יפו עבר מבעלות המדינה לבעלות עיריית ת"א שמפעילה את הנמל ולה כל הסמכויות; שהמדינה עמדה על כך שחברת אתרים בע"מ, המנהלת את נמל יפו, תחתם על התחייבות לפיצוי למקרה של נזק בתהליך הפינוי והגריטה, כתנאי להאצלת הסמכות ; ושמפניות ב"כ העותר למדינה, הובהר לו שאין לרשות הספנות והנמלים כל עניין בצו, והסמכות הרלוונטית היא מנהל נמל יפו; לאור האמור נטען כי אין מנוס מהקביעה שההחלטה של הרשות ניתנה מנמל יפו.
טענות המשיבה 1 - המדינה
המדינה טענה כי יש לסלק את העתירה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ומקומית. המדינה הפנתה לסעיף 5(1) לחוק, וטענה כי הסעיפים בתוספת הראשונה אליהם הפנה העותר – פרט 14 על תת סעיפים – אינם מקנים סמכות לבית משפט זה. נטען שההחלטה מושא העתירה מתייחס ת לפקודת הנמלים , שאינה נזכרת בתוספת הראשונה המפנה לסעיפי חוק ספציפיים . נטען שגם בעניין חברת נמל חיפה אליו הפנה העותר, נקבע שאם יש שיקול דעת האם להעביר עניינים שלא נמסרו במפורש לבית המשפט לעניינים מנהליים , סמכות זו מסורה לבג"ץ ולא לבית המשפט לעניינים מנהליים. עוד נטען שההחלטה מושא העתירה ניתנה על ידי בר יגאל מאור, הממונה על הנמלים, שמקום מושבו בחיפה ועל כן הסמכות המקומית היא בבית המשפט המוסמך במחוז חיפה. נטען כי אצילת הסמכות למנהל נמל יפו היא לעניין ביצוע הסילוק, אולם העתירה היא נגד ההכרזה על כלי השייט כנטוש וההוראה לסלקו – והחלטות אלו התקבלו במחוז חיפה.
טענות משיבים 2-3
המשיבים 2-3 טענו אף הם כי יש להורות על מחיקת העתירה בהעדר סמכות עניינית בדומה לטענות המדינה. עוד נטען כי שהעתירה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, תוך סילוף והסתרת פרטים מהותיים, וכן כי הוגשה בשיהוי חריף כשצו הפינוי נמסר לעותר זה מכבר.
נטען כי אי פינוי כלי השייט גורם לנזקים אדירים משלא ניתן להשלים עבודות תשתית חיוניות. נטען כי כלי השייט מצוי מחוץ למי הנמל מזה כ-20 שנה והוא מהווה סכנה ל סביבה (גם על פי דוח המשרד להגנת הסביבה) ומכשול לפעילות בנמל, כשבחודשים האחרונים פועלים המשיבים לשיפוץ הנמל והמספנה ובמסגרת זו פונו גרוטאות כלי שייט רבים משטח המספנה. נטען כי כלי השייט הוא גרוטאה ונטוש, ומצוי במרכז השטח בו אמורות להתבצע פעולות תשתית, וללא פינויו לא ניתן לבצע תעלות ניקוז מי-ים, שעלול לסכן את מבנה "מחסן 3" שעתיד להיות מאוכלס ע"י בי"ס לחינוך ימי ותנועת הנוער צופי-ים יפו. נטען כי במשך שנים נשלחו לעותר מס' דרישות לפינוי כלי השיט, לפחות מחודש פברואר 2018 ואילך, אך העותר התעלם מדרישות אלו ולא פינה את כלי השייט ביוזמתו. נטען כי כלי השייט אינו בשיפוץ, אלא משמש את העותר כמחסן או מקום מפגש חברתי. עוד נטען כי פעולות המשיבים בוצעו כדין ובכלל זה הוצאת צו הפינוי, ביצוע ההאצלה, מסירת הצו וכיו"ב.
המשיבים הדגישו שהם אינם מתעקשים על גריטת כלי השייט, אלא רק על פינוי מהמספנה, ולכן בחודשים שחלפו מאז הוצאת צו הפינוי, ניסו לבוא בדברים עם העותר לפינוי כלי השייט מרצון – לרבות על חשבון המשיבה 2 לכל יעד בו יבחר העותר, והס כמה כי כלי השייט יושב לנמל יפו בעתיד אם וכשיהיה כשיר לכך, א ך השיח לא הוביל להבנות מחייבות.
תגובת העותר לטענות המשיבים לסילוק על הסף
העותר טען שאין צו מנהלי פורמלי שהוצא על פי סעיף 27 לפקודה – מכתב מר רוני זיסו מרכז בכיר ברשות הספנות והנמלים מיום 2.6.20 הוא "מכתב תזכורת אחרונה" וכי אם מר זיסו אכן הוציא צו הוא פעל בחוסר סמכות כיוון שהסמכות לא הואצלה לו (אלא למנהל נמל יפו); נטען שאין לרשות הספנות והנמלים סמכות בשטח היבשתי; נטען שהמשיבות לא הפנו לפסק דין שבו העניין נשוא העתירה נדון בבג"ץ; נטען כי נמל יפו עבר לרשות לפיתוח כלכלי – חברה פרטית של עיריית ת"א וכי המספנה בנמל היא בבעלות חברת אתרים ומכאן המספנה אינה בבעלות המדינה ואין למדינה סמכות לעניין כלי שייט המצויים במספנה והסמכות המקומית אף היא בבית המשפט בת"א.
לגופן של טענות המשיבים 2-3, נטען, בתמצית, שכלי הש ייט אינו נטוש, שאף המשיבים 2-3 טוענים שהעותר עושה בו שימוש כמחסן, צימר וכיו"ב וכי לא הוצג דו"ח הספנה שיוכיח שכלי השייט הוא גרוטאה. עוד נטען, כי הסמכות להוצאת צו על פי הפקודה דורשת שכלי השייט יהיה טבוע ונטוש, היינו 2 תנאים מצטברים בענייננו כאמור מד ובר בכלי המצוי ביבשה.
השתלשלות ההליכים
בד בבד עם הגשת העתירה, הגיש העותר בקשה לצו ביניים וצו ארעי למניעת ביצוע הפינוי והגריטה, שנקבעו ליום לאחר הגשת העתירה. ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע צו הפינוי, על מנת שלא יגרם נזק בלתי הפיך.
המשיבים 1-3 ביקשו לתת החלטה בבקשה לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות, נטען כי מדובר בטענה כבדת משקל והכרעה בה תביא לחיסכון בזמן שיפוטי ובהוצאות לצדדים. נטען כי הותרת כלי השייט בנמל מעכבת ביצוע עבודות תשתית קריטיות במתחם המספנה בנמל, שמביא לנזקים בלתי מבוטלים הן למשיבים 2-3 והן לבעלי כלי שייט אחרים בנמל שזקוקים למספנה.
בדיון לפניי הסכימו העותר ומשיבים 2-3, מבלי להיכנס לשאלת הסמכות ולשאלות המשפטיות השונות, לבחון אפשרות להעביר את כלי השייט למספנה או אתר אחר לצורך המשך השיפוצים לפרק זמן של 8 חודשים. אם בפרק זמן זה יתקבל היתר כושר שייט יושב הכלי לנמל יפו, ואם לא יתקבל היתר שייט הכלי ייגרט.
על אף מאמצי המשיבים 2-3, לרבות נכונות ם לשאת בעלויות השונות, למרבה הצער לא הגיעו הצדדים להסכמות. בנסיבות אלו, אין מנוס מהכרעה בטענות חוסר הסמכות.
דיון והכרעה
מצאתי כי דין העתירה סילוק על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.
ס' 5(1) לחוק קובע כי "בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה – (1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה...".
ההחלטה המנהלית הנתקפת בעתירה היא מכתב ו של מר יגאל מאור, הממונה על הנמלים, ברשות הספנות והנמלים, מיום 29.6.2020. המכתב מופנה למר אילן בן יקר, מנהל נמל יפו. נושא המכתב הוא: "פינוי כלי שיט 71349 נטוש וחסר כושר שיט מנמל יפו", ונקבע בו בין היתר כי "... מתוקף סמכותי לפי סעיף 28 לפקודת הנמלים.. ובכפוף לחתימת מורשי החתימה של חברת אתרים.... על כתב ההתחייבות המצורף למכתבי זה, אני מאשר לך להוציא מתחום נמל יפו, את כלי השיט... בבעלות מר סעדו זיינב".
בענייננו, לא הרשות/הגוף שקיבל את ההחלטה (רשות הספנות והנמלים) ולא סוג העניין (סילוק כלי שייט על ידי הממונה על הנמלים) מצוי ים בתוספת הראשונה. אף אם אקבל את טענת העותר כי פרט 14 לתוספת הראשונה שעוסק ב"תעבורה" הוא הרלוונטי לעניינו, בפרט 14 מפורטים חיקוקים מסוימים, כגון פקודת התעבורה וחוק הטיס, אך פקודת הנמלים אינה נזכרת שם. יתרה מכך, המחוקק בחר להכניס לפרט 14(ב) ו-(ג) ענייני ספנות ספציפיים שאינם רלוונטיים לענייננו , כדלקמן: "החלטה של הממונה על הרישום לפי סעיף 5 בחוק הספנות (כלי שיט זר בשליטה של גורם ישראלי), התשס"ה-2005" ו-"החלטה של המנהל לפי סעיפים 2 ו-6 עד 9 לחוק ספנות חופית (היתר לכלי שיט זר), התשס"ו-2005". קרי לא רק שפקודת הנמלים אינה מנויה בפרט 14, אלא שבענייני ספנות המחוקק בחר להכניס לתחולת החוק החלטות ספציפיות בלבד (והשווה לפרט 14(א) החל באופן כללי על פקודת פקודת התעבורה ללא הפנייה לסעיפים ספציפיים , למעט בחריגים המפורטים שם; כן השוו לדוגמה לפרט 12 לתוספת שעוסק ב" מינהל אוכלוסין, עובדים זרים ומסתננים..." המפנה לחוקים ולא לסעיפי חוק ספציפיים). בנסיבות אלו, עניינה של העתירה אינו מצוי בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים.
ער אני לגישה כי "את הסייג הקבוע לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירות לפי סעיף 5(1) לחוק יש לפרש בצמצום, בהתאם לתכליותיו האובייקטיביו ת והסובייקטיביות (כמפורט להלן) כך שרק עניינים בעלי חשיבות ציבורית כללית יגיעו לפתחו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק " (בג"ץ 280/21 האחים מאיה תמ"א 38 בע"מ נ' מועצת העיר פתח תקווה, פס' 8 לחוו"ד של כב' השופט פוגלמן (25.02.2021) ). ברם, מעת שמדובר בעניין שבאופן מובהק טרם הוסדר בחוק בתי משפט לעני ינים מנהליים, אין לבית משפט זה סמכות לדון בו ולא מצאתי שניתן לקנות סמכות על דרך פרשנות מרחיבה לפרט 14 כפי שמבקש העותר, לנוכח ההוראות הברורות בו. מכל מקום, ומבלי להביע עמדה, ייתכן שאין הכרח כי המחלוקות בנושא כלי השייט יתבררו דווקא בבג"ץ (ר' ע"א 3901/11 מחקשווילי נ' רשות המיסים בישראל, פס' 28 לחוו"ד כב' השופטת ברק-ארז (07.08.2012) ).
סוף דבר
העתירה נדחית בשל חוסר סמכות עניינית.
העותר יישא בהוצאות משיבים 2-3 בסך 5,000 ₪. לא מצאתי להורות על הוצאות למשיבה 1, שלא הגישה תגובה לגופו של עניין.
על מנת לאפשר לעותר מיצוי הליכים, ככל שיחפוץ בכך, הצו הארעי שניתן יעמוד בתוקף עד ליום 21.4.2021.

ניתן היום, ל' ניסן תשפ"א, 12 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.