הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 28407-02-21

מספר בקשה:8
לפני
כבוד ה שופטת הדס עובדיה

מבקשת

התאחדות בוני הארץ
ע"י ב"כ עוה"ד איל מאמו ודנה פריד אשריאל

נגד

משיבים

אבנר שחם ו-87 א ח'
ע"י ב"כ עוה"ד ענת בירן רקם ואינה טל
ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז תל אביב
ע"י עו"ד עמיקם אשל מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)
הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב
ע"י ב"כ עוה"ד שמואל שטטר
דוד פאר ו-35 אח'
ע"י ב"כ עוה"ד עזרא קוקיא ודנה שטיר

החלטה בבקשת התאחדות הקבלנים בוני הארץ להצטרף להליך כידידת בית המשפט ולחלופין כמשיבה

לפניי בקשת התאחדות הקבלנים בוני הארץ (להלן: "התאחדות הקבלנים" או "ההתאחדות") להתיר לה להצטרף להליך בעתירה מנהלית על החלטת ועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז תל אביב (להלן: "ועדת הערר") מיום 29.12.2020 (להלן: "ההחלטה" או "החלטת ועדת הערר") שביטלה את החלטת הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב (להלן: "הועדה המקומית") לאשר הריסה של שני בניינים קיימים ברחוב לוי יצחק 15-17 בתל אביב הידועים כגוש 6955 חלקות 74 ו-119 (להלן: "המגרש"), אשר אינם בנויים בקיר משותף והקמה של שני בנייני מגורים חדשים בקיר משותף במגרש (להלן: "הקיר" ).

דברי רקע
עניינה של העתירה בתמצית הוא בטענת העותרים, שהם בעלי זכויות במגרש, כנגד החלטת ועדת הערר לקבל את ערר המשיבים , בעלי זכויות במקרקעין שברחוב לוי יצחק וברחובות הסמוכים, שהגישו התנגדויות לבקשות העותרים לקבלת היתרי בנייה.
בעתירה נטען בתמצית: כי התערבות ועדת הערר בשיקול דעת הועדה המקומית נעשתה בחריגה מסמכות, בין היתר באשר החלטת הועדה המקומית נתנה על בסיס שיקול דעתה המקצועי והיא תואמת לקריטריונים לבניה ב קיר משותף שנקבעו על-ידי צוות התכנון של הועדה המקומית; אישור בקשה להיתר בניה בקיר משותף אינו מהווה הקלה ואינו כפוף להליך של פרסום והתנגדויות, ואינו מקנה זכות ערר לשכנים, אלא מצוי כולו בשיקול דעתה התכנוני של הועדה המקומית; אין מדובר לפיכך בסטייה מתכנית ולא הייתה סמכות לועדת הערר להגדיר את החלטת הועדה המקומית כסטייה מתכנית יש מאין; גם לגופה ההחלטה שגויה. מבוקש לבטל את החלטת ועדת הערר ולהותיר על כנה את החלטת הועדה המקומית.
טרם הוגשו תגובות המשיבים לגוף העתירה.

עמדות הצדדים וטענותיהם בבקשת ההצטרפות בתמצית
טענות המבקשת בתמצית
לעניין בקשת ההצטרפות סבורה התאחדות הקבלנים כארגון המייצג של הקבלנים והבונים בישראל שכ- "בעלי זכויות ו/או בעלי עניין בפרויקטים להתחדשות עירונית (גם ברובע 3 בתל אביב) ומהוויים את הגורם המבצע של אלו" הם עלולים להיות מושפעים לרעה מדחיית של העתירה. מדובר בפגיעה כלכלית שתגרם להם מ"כל שינוי והרחבה בלתי מוצדקת וללא סמכות של "זכות" מתנגדים להיתר להגיש עררים" ועוד. הצטרפות ההתאחדות כידידת בית המשפט או כמשיבה מבוקשת עקב חשיבות העתירה, השלכות הרוחב שלה, לפי הנטען, וזאת לאור ניסיונה הרב וידיעותיה בסוגיות תכנוניות ובאשר ביכולתה להציג טיעונים חדשים ורלוונטיים ולייצג צד נוסף והוא ציבור הקבלנים והבונים. אם לא תצורף כמבוקש יהיה בכך כדי לפגום בדיון ובירור העתירה והסוגיות העקרוניות העומדות בבסיסה ילקו בחסר.

עמדות הצדדים שכנגד: העותרים תומכים בבקשה, הועדה המקומית מותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ועדת הערר והמשיבים הנוספים מתנגדים לבקשה. לא ראיתי לנכון לפרט את טיעון המתנגדים לצירוף משמצאתי לנכון לקבלו בשלמות.

דיון והכרעה
אקדים ואציין כי מצאתי לדחות את בקשת התאחדות הקבלנים על כל חלקיה. אין בהחלטה ובנימוקיה כדי לקבוע מסמרות בכל דבר ועניין הנוגע להכרעה בגוף העתירה. להלן נימוקיי:

מקורו של המושג " AMICUS CURIAE " - ידיד בית המשפט בין היתר במשפט הרומי , והוא אומץ בדין הישראלי בפסיקת בתי המשפט. רוחו ועיקרו אומץ גם במספר חוקים בהם ניתן מעמד בהליך למוסדות וגופים שאינם מעורבים ישירות במחלוקת.
מטרת כלי עזר זה היא לסייע לבית המשפט, על -ידי מי שאינו צד ישיר לסכסוך שמתנהל, אשר מייצג מתוקף תפקידו או עיסוקו, אינטרס או מומחיות כלשהי, שיש אינטרס להשמיעה בפני בית המשפט במסגרת ההליך המתקיים.

פסק הדין המנחה בסוגיה הוא פסק דינו של כב' הנשיא ברק (כתוארו אז) במ"ח 7929/96 כוזלי נ' מדינת ישראל (11.09.1997). שם עתרה הסניגוריה הציבורית להתיר לה להגיש טיעון בכתב במעמד של ידיד בית המשפט, ולהביע את עמדתה ביחס לסוגיות הנוגעות בין היתר להשפעתו של ייצוג בלתי נאות שנתן בערכאה הראשונה במסגרת בקשה למשפט חוזר. בקשתה התקבלה. נפסק כי לבית המשפט סמכות לצרף, אף מיוזמתו במקרים מתאימים, צדדים להליך במעמד ידיד בית המשפט והודגש :

"יש לעמוד על המשמר בעניין זה ולוודא, שאכן יש בצירוף צד נוסף להליך כדי לתרום הן לדיון עצמו והן לאינטרס הציבורי. יש לבחון בכל מקרה ומקרה, אם אין בצירוף האמור משום פגיעה ביעילות הדיון, בצדדים לסכסוך עצמו ובזכויות היסוד שלהם. על חלק משיקולים אלה עמדתי בעבר, בצייני: "יש מקום לשקול הצטרפותו של עותר 'ציבורי' נוסף או של משיב 'ציבורי' נוסף, אם מתוך בקשתם נראה כי הם מוסיפים לעמדת הצד שאליו הם מבקשים להצטרף. אין מקום להצטרפותם של עותר 'ציבורי' נוסף או של משיב 'ציבורי' נוסף, אם מתוך בקשתם נראה כי הם חוזרים על עמדות שכבר נטענו על-ידי הצד שאליו הם מבקשים להצטרף" (בג"ץ 5368/96 פנחסי נ' היועץ המשפטי לממשלה, בעמ' 373). ובפרשה אחרת ציינתי: "...יש מקום לצירופם של עותרים (או משיבים) נוספים רק 'אם יש יסוד להניח, כי בהצטרפותם יהיה כדי לתרום תרומה מחדשת, שהיא בעלת משמעות בהקשר לסוגיה המתבררת לפני בית-המשפט, ואם יש, מאידך גיסא, מקום לחשש, שהבירור הנאות ילקה בשל אי-צירופו של צד נוסף'" (ראו בג"ץ 5883/93 יהלום נ' המפקח הכללי, משטרת ישראל ". (שם. בפסקה 45 לפסק הדין). ראו בנוסף: דנ"פ 9384/01 אל נסאסרה נ' לשכת עורכי-הדין בישראל פ"ד נט(4) 637(2004); בג"ץ 769/02 הועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל , פ"ד נז(6) 285 (2006); ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי סא(1) 461 (2006) הצטרפות במעמד ידיד בית משפט בהסכמת הצדדים עשור ל"ידיד בית - המשפט": ניתוח אמפירי של החלטות בתי־ המשפט עיוני משפט לד 2011 ,667-706.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות איני סבורה כי עלה בידי התאחדות הקבלנים להראות מהי התרומה הפוטנציאלית שלה לבירור המחלוקת, בשים לב לזהותה, וטענותיה, ולזהות הצדדים להליך משני צדי המתרס: הועדה המקומית ובעלי זכויות במגרש - מצד אחד, וועדת הערר וקבוצת בעלי זכויות במגרשים שכנים -מהעבר השני. כולם בקיאים בתורה מנוסים בעשייה, מיוצגים על ידי עורכי דין מהשורה הראשונה במגזר הציבורי והפרטי. מה מותר ההתאחדות על אלה? במה תוכל לסייע לבירור המחלוקת או לאינטרס הציבורי? איני סבורה כי עלה בידה לשכנע בכך. מנגד יש מקום לסבור כי ההצטרפות המבוקשת תאריך ותסרבל את ההליך שלא לצורך.

תשים ההתאחדות את מבטחה בטוענות מטעם העותרים, שייציגו את האינטרסים שהיא מבקשת לקדם ויביאו טיעון שלם וסדור בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים בעתירה בפני בית המשפט . ממילא לא נתן לומר כי התאחדות הקבלנים תפגע מקבלת העתירה, לצורך צירופה כמשיבה בהתאם להוראת תקנה 6(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א – 2000.

ניכר מטיעונה של ההתאחדות כמפורט בבקשתה כי יש בו אך חזרה על הנטען בעתירה, ולהעלות טענות חדשות, שממילא לא הובא להן רמז בבקשה, לא נתן במסגרת הדיונית של ההליך.

לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות ועדת הערר בסך 1,500 ₪ והמשיבים שביצוג עו"ד קוקיא ושטיר (ביחד) בסך 1,500 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, י"ב אלול תשפ"א, 20 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.