הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 28207-05-18

לפני
כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא

העותרת

הרצליה למען תושביה
ע"י ב"כ עו"ד המפל עמית

נגד

המשיבים

  1. עיריית הרצליה
  2. משה פדלון
  3. מאיה כץ

שלושתם ע"י ב"כ עו"ד יונתן הראל
4. משרד התחבורה/המשרד הראשי
ע"י ב"כ עו"ד קרן יוסט

פסק דין

1. שני סעדים בעתירה אחת שעניינה תכנון שכונת הרצליה ב', לרבות פרויקט "הרצליה הילס" המהווה חלק בלתי נפרד ממנה:

א. תכנון דרכי גישה/יציאה לשכונה.
ב. מדיניות הועדה המקומית לתכנון ולבניה בהרצליה בקשר ליישום תמ"א 38 בשכונה.

2. נתבקשה ונתקבלה תשובה מקדמית, אף עמדת העותרת לסוגיות מסוימות העולות מתשובה זו.

3. דין העתירה, על שני הסעדים המבוקשים בה, להידחות על הסף.

תכנון דרכי גישה

4. העותרת מבקשת לחייב את המשיבים לפעול כך ש"הכניסות והיציאות העתידיות לשכונת הרצליה הילס, אשר הולכת ונבנית בסמיכות לצומת הסירה בכביש החוף, יתוכננו וייעשו, לפי תכנון הולם וסביר, לא דרך הכניסות והיציאות הקיימות בהרצליה ב' ולא בהתמזגות עם הכניסות והיציאות הקיימות של הרצליה ב', אלא בחיבור ישיר לכביש הראשי, קרי כביש החוף ולנתיבי התנועה בו ולא דרך שכונת הרצליה ב'".

סעד זה תולה העותרת בהתחייבויות שניתנו על ידי המשיבים 2 ו-3 באירועים ומפגשים שונים, שערכו השניים עם תושבים בעיר, בהם הבטיחו, כי הכניסות והיציאות מהרצליה הילס לא תהיינה דרך הכניסות והיציאות מהרצליה ב' (סעיף 15 לעתירה). בעתירה מבקשת העותרת לאכוף התחייבויות/הבטחות אלה על המשיבים.

5. "הכניסות והיציאות" נושא העתירה הן חלק ממחלף תעבורתי המיושם במסגרת תכנית תשתית לאומית שאושרה על ידי המועצה הארצית לתכנון ולבניה וממשלת ישראל ( תת"ל 15. סעיפים 6 ו-29 לתשובה לעתירה). בענייננו, מבקשת העותרת את התערבות בית משפט זה בהוראות התכנית הקובעות, בין היתר, את הסדרי הכניסה והיציאה לשכונה וממנה מ/ואל המחלף המדובר (סעיפים 12-6 לתשובה לעתירה).

תת"ל 15 הינה תכנית מתאר ארצית שנתאשרה בידי ממשלת ישראל בשלהי שנת 2007 ואינה בת תקיפה בבית המשפט לעניינים מנהליים לא בתקיפה ישירה גם לא בתקיפה עקיפה (ראו בהקשר זה פריט 10 בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 במשולב עם סעיף 76ג לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965; כן ראו עת"מ (ת"א) 19500-05-13 עמותת הרצליה למען תושביה נ' עיריית הרצליה; 18.12.14 (לא פורסם)).

6. אף אם תאמר, כי יש מקום שבית משפט זה יידרש לסעד המבוקש בעתירה בהקשר הנדון, הרי שאין בידי לתתו אך על סמך "ההבטחה המנהלית" הנטענת מהטעם הפשוט שההבטחה שניתנה, ככל שניתנה, לא ניתנה על ידי מי שהוסמך לתיתה במועד בו ניתנה , בענייננו המשיבים 1 ו-2, בהיות התכנית תכנית תשתית לאומית, שכאמור אושרה על ידי המועצה הארצית לתכנון ולבניה והממשלה. זאת ועוד, ההבטחה כוונה לניסיונות לשנות את "רוע הגזירה" בכך שיוקם צוות מקצועי במשותף עם המשיבים. בנוסף, ראש העיר הבטיח, כי יעשה כל שביכולתו כדי לשנות את מצב הדברים וכך עשה בשעה שניהל דין ודברים בינו לבין גורמים מקצועיים מהמשיב 4, או אז הוחלט על הקמת הצוות המקצועי כאמור. כך או כך – ראש העיר לא התחייב מפורשות, כי סדרי התנועה ישתנו אלא שהוא יבקש זאת משר התחבורה, דבר שקיבל ביטוי הלכה למעשה, ולפיכך לא ברורה לי הטרוניה של העותרת. העותרת דורשת את אכיפת ההבטחה בשעה שראש העיר יישם את דבריו, ואלה קיבלו ביטוי ממשי במעשיו של ראש העיר. מכל מקום, גם אם ראש העיר הבטיח, כי התכנון התחבורתי לא יעמוד על תלו, משאין זו מסמכותו לשנות את התכנון האמור, עמדת העותרת אינה ברורה באשר לחיוב המשיב 4 לקיים את ההבטחה. הטעם הברור הוא, כי אף אחת מזרועות המשיב 4 לא הבטיח לציבור תושבי העיר את אשר הבטיח ראש העיר.

7. מעבר לכך, העתירה בהקשר זה כוללנית ונעדרת תשתית עובדתית ו/או מקצועית שיש בה כדי ללמד, ולו בבחינת פתח דבר, על בסיס מסד תכנוני, כי התכנון אותו היא מבקשת לבטל יגרום לבעיות הנטענות בעתירה. בית המשפט לעניינים מינהליים איננו מוסד תכנון על; המחלף הוא חלק מתת"ל 15 והיציאות והכניסות אליו הן חלק בלתי נפרד ממנו.

תמ"א 38

8. גם חלק זה של העתירה לוקה בכלליות ובהעדר תשתית עובדתית ו/או מקצועית והסעד המבוקש במסגרתו מופנה כלפי המשיבים הלא נכונים. ההחלטה נושא העתירה (נספח א/1 לעתירה) ניתנה על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה, שהינה ישות נפרדת מעיריית הרצליה, המשיבה 1. ב"כ העותרת, שתשומת לבו הוסבה לכך, ביקש בעמדתו להצעת בית המשפט לשקול את מחיקת העתירה, לצרפה. בנסיבות העניין ולנוכח אופי העתירה, אינני רואה מקום להיעתר לבקשה זו. מעבר לכך, מדובר בהחלטה תכנונית הנמצאת בד' אמותיו של מוסד התכנון; ההחלטה הינה זמנית – מדובר בהקפאה ולא בביטול – עד להתקיימות התנאי המפורט בה; ההחלטה לא מונעת ממי שיבקש ליזום פרויקט מכוח תמ"א 38 לפנות למוסד התכנון ולנסות לקדם את הפרויקט, וככל שיסורב תעמוד לו הזכות לערור ולעתור בהתאם; זאת ועוד, כמו שישנם כאלה בעד תמ"א 38, יש גם אלה המתנגדים לכך, ואיני סבור שיש ליתן בידי העותרת את המעמד לפנות ולבקש את ביטול ההחלטה שעה שייתכן שיהיו תושבים שדווקא סומכים ידיהם עליה.

סוף דבר

9. העתירה נדחית בהתאם לתקנה 7(א)(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.
הגם שהוגשה תגובה מקדמית, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

שאול שוחט, שופט, סג"נ

ניתן היום, כ' אדר א' תשע"ט, 25 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.