הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 14840-05-16

לפני
כב' השופט ק ובי ורדי, סגן נשיא

העותרות:
1. הום פלייס מגורים והשקעות בע"מ

2. אי סי עדן גרופ בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אילון עישר

נגד

המשיבים:

  1. עיריית רמת גן
  2. הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן
  3. עו"ד אביבית מאור נמרוד - יו"ר ועדת המשנה לתכנון ובניה
  4. אדר' עליזה זיידלר גרנות - מהנדסת העיר רמת גן

ע"י ב"כ עו"ד אמיר חיל

5. חברת החשמל לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עומר לירן

6. תאגיד מי רמת גן בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלי אליאס

7. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

8. ועדת הערר
ע"י ב"כ עו"ד תמר ברעם מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

החלטה
מדובר בעתירה שהוגשה לכאורה על ידי שתי העותרות כשנרשם בעתירה שאת שתיהן מייצג עורך דין עישר. בעתירה מבוקש היה ליתן צו לביטול החלטת המשיבה 1 להוציא צו המורה למשיבות 5-7 להפסיק ליתן שירותים לארבע קומות בנכס ברחוב ז'בוטינסקי 43 ברמת-גן.
ביום 24.5.16, דחיתי את הבקשה למתן צו ביניים שהגישו העותרות תוך חיובן בתשלום הוצאות בסך 10,000 ₪ למשיבה 8 וכן 10,000 ₪ למשיבות 1-4 ביחד.
ביום 25.9.16, ניתן פסק דין על ידי כבוד השופטת ד"ר אבניאלי שמחקה את העתירה מחמת חוסר מעש (לאחר שהבניין פונה מהדיירים שעשו בו שימוש לצורכי מגורים).
ביום 28.4.19, הוגשה הבקשה מושא החלטה זו - בקשה לביטול חיובה של העותרת 1 (להלן: "המבקשת") בתשלום הוצאות משפט בסך כולל של 20,000 ₪ לטובת המשיבות 1-4 ו-8 במסגרת החלטה בבקשה למתן צו ביניים מיום 24.5.16.
טענות הצדדים:
לטענת המבקשת, היא שכרה בניין והשכירה אותו לעותרת 2 כשוכרת משנה, כאשר האחריות לניהול הבניין חלה על העותרת 2. לפיכך, טוענת המבקש ת כי צורפה בשוגג להליך המשפטי שבכותרת, מבלי שהיא או עורך דינה ידעו עליו. בהקשר זה טוענת המבקשת כי היא מעולם לא הסמיכה את עו"ד אילון עישר לפעול בשמה ולא חתמה על ייפוי כוח עבורו וכי נודע לה על ההליך המשפטי רק לאחר שהגיע עיקול מהבנק.
לטענת העותרת 2, ביום 2.9.14, במסגרת הדיון שהתקיים בינה לבין המבקשת בתא"ח 31651-03-14, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה לפיה המבקשת תסמיך את העותרת 2 לפעול בשמה בכל הנוגע להיתר הבנייה וההיתר לשימוש חורג. עוד טוענת העותרת 2 כי בהתאם להסכמה כאמור, ביום 29.1.15, נחתם ייפוי כוח שאומת על ידי בא כוח המבקשת לפיו הסמיכה המבקשת את העותרת 2 לפעול בכל הנוגע להיתר לשימוש חורג, לרבות נקיטה בהליכים משפטיים.
כך גם מפנה העותרת 2 לכותרת העתירה דנן בה נרשם כי העתירה מוגשת על פי ייפוי כוח שנתנה המבקשת לעותרת 2 ומוסיפה כי טענת המבקשת לפיה היא לא ידעה על ההליך היא טענה שקרית, כאשר מנהל העותרת 2 יידע את נציגי המבקשת בדבר הגשת העתירה ובהליכים הנוגעים לשימוש החורג.
לטענת המשיבות 1-4, תמוה מדוע המבקשת "התעוררה" רק עתה וככל הנראה לא בכדי נמנעה מלפרט במסגרת בקשתה מתי לכאורה נודע לה על ההליך ו/או על תוצאותיו.
גם כך טוענות המשיבות 1-4 כי הן הסתמכו על תוצאות ההליך, לרבות ההחלטות החלוטות שנתקבלו במסגרתו, ואין מקום לפתוח אותו כעת. לחילופין, כך לשיטת המשיבות 1-4, לכל היותר, הואיל ולכאורה עסקינן במחלוקת בין המבקשת לבין העותרת 2 ועוה"ד שייצג אותן, באפשרותם לפנות לערכאות המתאימות מבלי לערב את המשיבות.
עוד טוענות המשיבות 1-4 כי פועל יוצא מהבקשה דנן הוא ביטול פסק דין חלוט מחמת מרמה לכאורה לאור צירופה כביכול של המבקשת בעל כורחה להליך וכי לגבי בקשות מסוג זה נקבע שיש להגישן כתובענה עצמאית ולא במסגרת התיק שבו ניתן פסק הדין החלוט.
לטענת המשיבה 8, טענות המבקשת הינן טענות כבדות משקל הנטענות למעלה משלוש שנים לאחר שניתן פסק הדין ובית המשפט קם מכיסאו. זאת ועוד, לשיטתה, מדובר בטענות הדורשות בירור עובדתי באמצעות הליך הוכחות, כאשר בית משפט זה אינו הערכאה הדיונית המתאימה לעשות כן.
לגופו של עניין, המשיבה 8 מבהירה כי היא אינה מוותרת על החוב הפסוק לטובתה וטוענת כי ככל שיימצא כי יש מקום לקבל את טענות המבקשת, הרי שיש להשית את מלוא החיוב בהוצאות המשפט על שכמה של העותרת 2.
זה המקום לציין כי המשיבות 5-7 (אשר לא נפסקו לטובתן הוצאות משפט) הותירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.
במסגרת התגובות לתשובות המשיבות 1-4 ו-8, טוענת המבקשת כי היא "התעוררה" רק עתה מכיוון שנודע לה על עיקול חשבון הבנק אך בשנת 2019.
עוד במסגרת התגובות חוזרת המבקשת על טענתה לפיה היא אינה קשורה להליך שבכותרת וצורפה אליו במרמ ה, וכן מוסיפה כי המשיבות היו צריכות לוודא האם היא קשורה לעניין על ידי קריאה של חוזה השכירות או בכל דרך אחרת.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובות לבקשה, ובתגובות לתשובות, אני סבור כי דין הבקשה להידחות.
בפתח הדברים יש להידרש לשאלת טיבה של הבקשה אשר לדידי אינה מהווה אך "בקשה לביטול הוצאות" אלא הלכה למעשה מהווה בקשה לביטול ההחלטה מיום 24.5.16 שדחתה את בקשת העותרות למתן צו ביניים במסגרתה נפסקו ההוצאות. זאת, כאשר בהתחשב בכך שהעתירה הסתיימה זה מכבר ביום 25.9.16 עם מתן פסק הדין, הרי שההחלטה כאמור "נבלעה" בפסק הדין ומשמעות ביטולה לכאורה כביטול פסק הדין כולו.
כך בעיקר שעה שהטענה העומדת בבסיס הבקשה הינה כי המבקשת כלל לא הייתה צד להליך וקביעה מעין זו אינה יכולה להתייחס לכאורה אך לבקשה למתן צו ביניים אלא להליך כולו, כשהמבקשת בחרה שלא לפעול בהליך לביטול ההחלטה כולה בצו הביניים ו/או ביטול פסק הדין אלא רק את ביטול ההוצאות שנפסקו לחובתה במסגרת ההחלטה בבקשה למתן צו ביניים.
זאת ועוד, הרי שהמבקשת אינה טוענת כי מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אלא בקשה לביטול החלטה/פסק דין בטענה למרמה ו/או ייצוג על ידי עורך דין בהיעדר הסמכה. בנסיבות אלה, וכפי שנקבע זה מכבר, הדרך הדיונית הראויה להעלאת טענות המבקשת הינה באמצעות הגשת תובענה חדשה ולא באמצעות הגשת בקשה במסגרת ההליך דנן כשלוש שנים לאחר שבית המשפט סיים מלאכתו וקם מכיסאו (ראו לעניין זה רע"א 2066/10 ג'אבר נ' מימון (11.8.10); ה"פ (ת"א) 10355-99 לייבוביץ נ' מיסטר מאני ישראל (1997) בע"מ (27.3.12)).
זאת ועוד, הרי שלא ניתן להתעלם מטענות העותרת 2 לעניין הסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של החלטה ביום 2.9.14 בתא"ח 31651-03-14 ולעניין קיומו של ייפוי כוח מיום 29.1.15 מאת המבקשת לביצוע פעולות שעניינן בהיתר לשימוש חורג, לרבות פתיחה בהליך משפטי (טענות אשר המבקשת נמנעה מלהתמודד איתן במסגרת תגובותיה).
במצב דברים זה, ברי כי הדיון בבקשת הביטול כרוך גם בהגשת ראיות חדשות ובבירור עובדתי (ראו לעניין זה ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ (7.4.03)). כך, אף כאשר השאלה העומדת בבסיס העניין הינה האם מי שהתיימר לייצג את המבקשת בהליך היה מוסמך לעשות כן (ראו לעניין זה בש"א (ת"א) 3395/08 קורינטוס ביזנס אינק נ' כנף מפעלי הנדסה וטקסטיל בע"מ (26.3.08)).
אם למבקשת יש טענות במישור היחסים בינה לבין העותרת 2 ו/או כנגד עורך הדין שייצג לכאורה את העותרות, עלייה לפעול בהליכים כנגדם באמצעים העומדים לרשותה.
בבחינת למעלה מן הצורך, אני מוצא מקום לציין כי על אף שהטענות העומדות בבסיס הבקשה ותגובות המבקשת הינן טענות עובדתיות, הרי שהמבקשת נמנעה מלצרף תצהיר לתמיכה בטענות אלו.
כך גם נמנעה המבקשת מלהתמודד, במסגרת תגובותיה, עם טענות העותרת 2 לעניין הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה ולעניין ייפוי הכוח כמפורט לעיל.
לאור כל האמור, הבקשה נדחית מבלי לגרוע מזכות המבקשת לפעול בהליכים אחרים לביטול ההוצאות שנפסקו לחובתה. לפנים משורת הדין ובנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג אב תשע"ט, 14 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.