הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 13759-11-18

לפני
כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא

העותרות

  1. דניה סיבוס בע"מ
  2. China Civil Engineering Construction Corporation

שתיהן ע"י ב"כ עו"ד צחי שרף

נגד

המשיבה

עיריית תל אביב יפו
ע"י ב"כ עו"ד גיא מונין

החלטה לבקשת מחיקת העתירה/עיכוב בירורה

1. לטענת העותרות השטחים נושא העתירה (מכולות, שטח מעבר מקורה ושטח מגרש חניה; להלן: " השטחים שבמחלוקת") מצויים כולם ב"מקרקעין" שהם חלק ממסילת ברזל שבבנייה, ולכן על פי דין הם מהווים "רחוב" ו/או "אדמת בניין" לעניין ארנונה . ככאלה, פטורים הם מתשלו מה.

2. לגישתן, השתת ארנונה על השטחים שבמחלוקת היא פעולה ב'חריגה מסמכות שדינה בטלות' החורגת בהיקפה מעניינם הפרטי של הצדדים ולה השלכת רוחב לאומית וארצית. לעותרות גם הטענה, כי אין לעירייה סמכות להשית ארנונה, מאחר שלא סופקו שירותים מוניציפאליים למקרקעין בתכנית. לפיכך, כך העותרות, הסמכות לדון בטענותיהן מסורה לבית המשפט לעניינים מינהליים ואינן כפופות להליכי השגה וערר לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: " חוק הערר").

3. עמדת המשיבה - חרף ניסיונן של העותרות להציג את הנושא כסוגיה של חוקיות או של חריגה מסמכות, אין מדובר במקרה שכזה. השאלה המהותית שבמחלוקת היא האם ניתן לגבות בגין השטחים שבמחלוקת ארנונה כ'בניין' וכ'קרקע תפוסה' (לפי העניין) או שמא לא ניתן לגבות בגינם ארנונה בהיותם "רחוב" ו/או "אדמת בניין" (כמשמעות מונחים אלה בפקודת העיריות [נוסח חדש]). מחלוקת זו מצויה בסמכותם של מנהל הארנונה ושל ועדת הערר לפי חוק הערר, ולא לבית המשפט זה.

מכאן בקשת המשיבה למחיקת או לעיכוב העתירה שבכותרת.

4. לאחר עיון בתגובת העותרת ובתשובת המשיבה, נחה דעתי, כי דין הבקשה להתקבל.

5. די בכך שנפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 8470/13 קרן קיימת לישראל נ' עיריית נצרת (פורסם בנבו, 11.11.2014) (להלן: " פרשת קק"ל"). במקום קק"ל תירשמנה העותרות כדי להגיע למסקנה, כי יש לקבל את הבקשה:

"להשקפתנו, המחלוקת בין הצדדים בשאלת חיובן של דניה סיבוס ואח' בארנונה בגין השימוש בנכסים נושא העתירה, לרבות טענת ן כי הנכס הוא בבחינת "אדמת בניין" או "רחוב", או בלשונו של החוק "טעות בציון סוג הנכס", נופלת לגדר סמכותה של ועדת הערר. ככלל, משנקבעו בחוק הליכים מיוחדים להשגה ולערר יש למצותם לפני הטריבונל המוסמך. יתרונותיהם של טריבונלים מעין אלה ידועים וברורים: הם נהנים ממומחיות מיוחדת המושגת על ידי שילוב של אנשי מקצוע העוסקים בתחום הרלוונטי; ומסדרי דין גמישים המאפשרים הליך יעיל, זול ומהיר בהשוואה לבתי המשפט (רע"א 2524/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד(4) 481, 491-490 (2000)).

גם במקרה שלפנינו אין עילה לחרוג מן הכלל האמור, וזאת אף אם השאלה שבמחלוקת מגלה פוטנציאל להשפעת רוחב כטענת העותרות. הכרעת ועדת הערר נתונה לערעור מנהלי בבית המשפט לעניינים מינהליים, ועל פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית משפט זה. ברור אפוא כי ההכרעה בוועדת הערר איננה סוף פסוק, וטענה בדבר "עקרוניות" הסוגיה, אין בה כדי לחסום את ההליך לפניה ולייתר את השלבים הקבועים בדין לבירור מחלוקות בנושא סיווג. מטיעוני באת כוחה המלומדת של העירייה למדנו כי נושא העתירה תלוי ועומד לפני ועדת הערר, והדיון בסוגיה קבוע לחודש זה. טענות הצדדים שמורות להם אפוא לדיון לפני ועדת הערר, ואין בדברינו עד כה משום נקיטת עמדה לגופו של עניין."

6. בפרשת קק"ל נשלחה לקק"ל הודעת חיוב בארנונה בגין שטחי יערות בתחום עיריית נצרת. קק"ל הגישה עתירה מינהלית כנגד החיוב. העירייה טענה, בין יתר טענותיה, כי הסמכות לדון בשאלה אם מדובר בקרקע שניתן לגבות בגינה ארנונה או שמא המדובר ב'אדמת בניין' או ב'רחוב' שאין לחייבם בארנונה, מסורה לסמכותם הייחודית של מנהל הארנונה וועדות הערר, שם קיים לקק"ל סעד חלופי. בית המשפט לעניינים מינהליים קיבל את עמדת העירייה לעניין הסמכות העניינית ועל כך הוגש ערעור מטעם קק"ל (וכן ערעור מטעם העירייה בסוגיית הרטרואקטיביות).

בית המשפט העליון קבע, כי הסמכות לדון בשאלה אם יערות קק"ל הם שטח שניתן לגבות בגינו ארנונה או שמא מדובר ב"אדמת בניין" או "רחוב" (שלא ניתן לגבות בגינם ארנונה) מסורה לוועדת הערר.

כך גם בענייננו.

7. אוסיף ואומר, כי להבדיל מעת"מ (ת"א) 55495-05-15 דניה סיבוס בע"מ נ' עיריית בת ים (פורסם בנבו, 31.05.2016) (להלן: " פרשת עיריית בת ים"), העותרות כאן הגישו ערר על החלטת מנהל הארנונה בעניין זה ממש, ערר תלוי ועומד אותו , אגב , בקשו להקפיא עד הכרעה בעתירה זו. אילו העותר ות סברו כי מדובר בסוגיה בעלת חשיבות עקרונית ומיוחדת, הרי שהדבר היה בא לידי ביטוי בהגשת העתירה לבדה . טרם ניתנה הכרעה בערר ועתה הן מבקשות לעקוף את הליך הערר במסווה של "סוגיה עקרונית" (רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד(4) 481, 492 (2000); להלן: "פרשת עיריית רעננה"). במצב דברים זה יש להעדיף את ניהול הליך הערר על פני בירור העתירה בשלב מוקדם זה.

8. יובהר, כי אין בהחלטתי זו כדי לחסום את דרכה של העותרת להביא את עניינה לפני בית המשפט לעניינים מינהליים במסגרת ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר. טענת העותרת בדבר חריגה מסמכות נובעת משאלת הסיווג או השימוש בשטחים נושא העתירה, המצויה בסמכותה הייחודית של ועדת הערר כאמור (סעיף 3(א)(2) לחוק הערר) והחלטתה של הוועדה נתונה לערעור לפני בית משפט זה.

כך גם לגבי הטענה להעדר שירותים מוניציפליים שאף היא עניין לוועדת הערר לענות בו.

9. הבקשה מתקבלת. העתירה נמחקת. ישיבת יום 6.2.19 מבוטלת.
העותרות תשלמנה למשיבה הוצאות הבקשה בסך 2500 ₪.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ט, 24 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

שאול שוחט, שופט, סג"נ