הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 11997-11-13

לפני:
כבוד ה שופטת מיכל אגמון-גונן

העותרים:

  1. רוני שמואל
  2. סבח שמואל

ע"י ב"כ עו"ד רוני יאיר זילכה

נגד

משיבים

עיריית בני ברק
ע"י ב"כ עו"ד אריאל יונגר

החלטה

עניינה של העתירה שלפניי לחייב את הועדה המקומית בני ברק ( להלן: הוועדה המקומית) לדון בבקשה להיתר בנייה שהגישו העותרים בשנת 2009. בעתירה ניתן פסק דין בהעדר התייצבות מטעם העותרים לדיון שנקבע. החלטה זו עניינה בבקשה לביטול פסק הדין שהגישו העותרים.

אין מדובר בבקשה רגילה לביטול פסק דין. ברקע, יחסים בני למעלה משלושים שנה בין עיריית בני ברק ( להלן: המשיבה או העירייה) לעותרים, שתחילתה בפינוי העותרים משטח שהיה להם בפרדס כץ, שם יושבו במעברה עם הגיעם ארצה בשנת 1949. במעברה ניהלו בני משפחת שמואל, ביניהם העותר 2 – מסעדה, חנות ירקות ועסקים נוספים במשך שנים ובה מצאו את פרנסתם. במקום בו הייתה המסעדה, רצו לסלול את כביש מבצע קדש. לצורך כך באו בדברים עם בני המשפחה וחתמו עמם על הסכם לפיו יפנו את המקום ויקבלו מקום חילופי בו יוכלו להמשיך ולנהל מסעדה. העתירה שלפניי נוגעת לניסיון נוסף של העותרים, לקבל היתר בניה, בעקבות אותו הסכם משנת 1972.

הנימוק המרכזי שמעלה המשיבה נגד הבקשה לביטול פסק דין הינה, שבהליכים אזרחיים שהתנהלו בין הצדדים, הוברר כי לעותרים אין זכויות במקרקעין, ועל כן, אינם רשאים להגיש לבקשה להיתר בנייה.

לאור האמור לעיל, אפתח בסקירה, ולו בראשי פרקים, של היחסים בין העותרים לעירייה. כל העובדות המפורטות להלן מבוססות על מסמכים שהגישו הצדדים במהלך ההליך שלפניי ( טענות שלא גובו במסמכים אינן נזכרות).

1. רקע הדברים
המקרקעין נשוא הבקשה להיתר בנייה שהגישו העותרים, הינם ב גוש 6643 , חלקה 99 ( להלן: המקרקעין). יש להדגיש כי במהלך הדיונים בין הצדדים, בכתבי האישום ובבקשות השונות שיפורטו להלן, נזכרו חלקות נוספות, וזה המקור לחלק מהמחלוקות בין הצדדים. המקרקעין רשומים על שם עיריית בני ברק ( נסח הרישום צורף כנספח 1 לגובה המקדמית של המשיבה).

העותר 2, מר סבח שמואל ( להלן: מר סבח או העותר 2 ), הינו אביו של העותר 1, מר רוני שמואל ( להלן: רוני או העותר 1 ).

המקרקעין, בשטח של כמעט 2 דונם, נמסרו לאביו של מר סבח, סבו של רוני, ולבניו, בשנות ה-70 של המאה הקודמת ( הסכם מיום 22.12.72 בין ה"ה דוד שמואל, סבח שמואל, דוד שמואל ופאוזי שמואל לבין העירייה, צורף כנספח ב' לעתירה). השטח נמסר להם כנגד שטח קרקע אחר שהיה מוחזק על ידם, בו ניהלו מספר עסקים, לרבות מסעדה מהם התפרנסו. אותו שטח נדרש לעירייה לצורך סיום סלילת כביש ( הדיונים שקדמו להסכם צורפו כנספחים ב' ו-ג' לעתירה).

ביום 28.11.75 התקיים דיון בועדה בהרכב ה"ה ראש העירייה, הרב יצחק מאיר; מ"מ רה"ע מר פתאל כרמי; סגן רה"ע מר אהרון קופלוביץ' וחבר הנהלת העירייה מר יצחק זילברמן ( סיכום הדיון צורף כנספח 7 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). בסיכום נקבע כך:
"1. העירייה תפעל לקבל את השטח בכביש הרצליה, גוש 6643 חלקה 8, בחכירה ממנהל מקרקעי ישראל.
2. העירייה תחכיר למש' שמואל סבח, מרח' מבצע קדש 19 בני ברק, שטח של עד 400 מ"ר לשם הקמת מסעדה ובית קפה תמורת תשלום סמלי לעירייה.
3. מש' שמואל סבח תקים מבנה טרומי על השטח אשר יועד לה.
4. במידה והעירייה תזדקק לשטח הנ"ל, מתחייבת משפחת שמואל סבח לעבור לשטח אחר.
5. ייחתם חוזה החכירה בין העירייה ובין משפחת שמואל סבח.
6. תכניות בניית המבנה הטרומי של משפ' שמואל סבג, תזדקקנה לאישור של ועדת המשנה לתכנון ולבניה של עיריית בני ברק......
10. עם מתן השטח לחכירה למשפחת סבח שמואל, לא תהיינה למשפחה כל דרישות נוספות לעירייה לא בתחום הכספי ולא בכל תחום אחר, ובכך מסתיימות כל התביעות של משפחת סבח שמואל כלפי העירייה."

ביום 16.5.76 הוגשה בקשה ע"י מר סבח לבניית בית קפה/מסעדה ( נספח 9 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17).

ביום 23.5.76 נחתם הסכם בין מר סבח לעירייה, מכוחו מחזיק מר סבח במקרקעין לשימושו ולשימוש בני משפחתו. החלקה הסמוכה נמסרה לבני משפחת סבג (במסמכים מופיעים גם השמות צבאג וצבר, להלן: סבג). החוזה שנחתם עם מר סבח אינו חוזה חכירה אלא חוזה בר רשות על אף שבסעיף 14 לחוזה נכתב שהוא נערך בהתאם להחלטת הנהלת העיריה מס' 494 שאושרה ביום 28.10.75 ( נספח 10 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17).

ביום 7.9.76 כותב מהנדס העיר אינג' כהן למהנדס התברואה המחוזי מר הפטמן, בקשר לבקשה להקמת בית קפה/מסעדה של מר סבח ( המכתב צורף כנספח 11 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). במכתבו מבהיר מהנדס העיר כי בנסיבות המיוחדות של המקרה " נחתם חוזה חכירה...במקרה מיוחד זה מדובר על שיקום משפחה שניהלה שנים רבות מסעדה בשטח המעברה, במקום שעכשיו נסלל כביש מבצע קדש והיה צריך לשקמה מחדש". מהנדס הועדה מבהיר כי בנסיבות אלו אושרה הקמת מסעדה או בית קפה על שטח ציבורי פתוח, וביקש ממהנדס התברואה להתייחס לבקשה לגופה ולאשרה בתנאי התברואה המתאימים.
(הדגשה שלי – מ' א' ג').

ביום 15.4.77 שב מהנדס העיר וכותב למר הפטמן בנוגע למסעדה של מר סבח בחלקה 8 בגוש 6643 ( המכתב צורף כנספח 12 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). במכתב מציין מהנדס העיר כי:
"הבניין הוא בן קומה אחת בלבד, איננו גמור אלא קיים שלד והוא מיועד למסעדה בלבד לאותה משפחה שהחזיקה שנים רבות מסעדה בשטח המעברה וקיבלה מאת העירייה מקום זה בצורת פיצוי...
כ"כ הוכן חוזה חכירת משנה בין הנ"ל [ מר סבח] והעירייה מאחר והעירייה חוכרת את השטח כשטח ציבורי מאת מינהל מקרקעי ישראל"
(הדגשה שלי – מ' א' ג')

במהלך השנים נטענו ע"י מר סבח טענות שונות כלפי העירייה, הן בנוגע למימוש ההסכמים הנ"ל, הן בנוגע להתנהלותה מול בני משפחת סבג, שכניו למתחם, כפי שיפורט להלן.

כך, ביום 10.9.77 כותב ב"כ מר סבח, עו"ד יצחק שמשי, לראש עיריית בני ברק, ומלין על כך כי בהסכם בין העירייה למר סבח נקבע כי מר סבח יהיה בר רשות במקרקעין, על אף שמדובר היה בפיצוי למסעדה שהייתה למר סבח ( המכתב צורף כנספח 13 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). עו"ד שמשי מבקש כי סעיף 2 להסכם יתוקן וכי יקבע כי מר סבח הינו חוכר של הקרקע.

ביום 19.3.78 ניתן היתר בניה ( מס' 6568) למר סבח להקמת בית קפה-מסעדה ומקלט, מכוח החלטת הועדה המקומית מיום 8.3.76 ( היתר הבנייה צורף כנספח 14 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17).

בשנת 88 מגיש מר סבח בקשה נוספת להיתר בניה ( צורפה כחלק מנספח 3 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). הבקשה היא לחלק מחלקה 99 בגוש 6643, לתוספת יחידות בקומה א, ובניית קומה נוספת ( בקשה 20250 או 105/88). ההחלטה, הרשומה על גבי חותמת על היתר הבניה היא: "להעביר לדיון בהנהלה". מאוחר יותר יש חתימות נוספות הנוגעות לתיקונים נדרשים בבקשה ( נספח 27 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17).

ביום 25.6.91 ניתן אישור מהנדס העיר בשעתו, מר יוסף יהודה כהן, לפיו מר סבח הגיש בקשה בתכנית מצב קיים, על הקמת המבנים הזמניים ( מכולות) ברח' אבוחצירא 58, בגוש 6643 חלקה 99 ( חלק מנספח 4 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17).

ביום 12.7.91 דנה הועדה המקומית בתכנית 1591 שהוגשה ע"י מר סבח, להכשיר מצב קיים, להקמת מבנים זמניים בהם מכולות ( כפי שעולה ממכתב מהנדס העיר לב"כ העותרים מיום 14.4.96, שצורף כנספח ב' לתגובת המשיבה מיום 12.1.15). בהחלטה נאמר כך: "מאחר ואין חתימת בעלים, אין אפשרות לדון על הבקשה ובדיקת נושא הבעלות".

ביום 14.5.92 נחתם הסכם בין העירייה לבין רוני, לפיו הרשתה העירייה לרוני לעשות שימוש בשטח של כ-100 מ"ר, המצויים בשטח שבשימושו של אביו, מר סבח ( ההסכם צורף כנספח ב' לעתירה וכן לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). בהסכם נאמר במפורש כי כיון שמדובר בשטח ציבורי פתוח, יותר לרוני, להשתמש במקום רק בשימוש המותר על פי תכנית המתאר בשטח ציבורי פתוח. עוד הוסכם כי לא יותר לרוני לבנות בשטח האמור בנייה קבועה, וכי לא יותר לו להשתמש במקום למכירת מזון מבושל. נקבע עוד כי כל בניה בשטח האמור מותנה בקבלת היתר בניה, וכל עסק, בקבלת רישיון עסק.

רוני לא עשה שימוש באותם מאת המטרים שהוקצו לו, אלא פלש לשטח ציבורי סמוך, הנמצא גם הוא בבעלות העירייה והקים עליו סככה ומבנים ( ראו גזר דינה של השופטת אגי מיום 26.4.98 צורף כנספח 7 לתגובת המשיבה). לטענתו, שהועלתה בהליכים השונים, עשה כן בשל השתלטותה של משפחת סבג על אותו שטח או חלק ממנו.

ביום 7.12.92 ניתן כנגד מר סבח גזר דין בתיק פלילי 594/90, בו נקבע כי על מר סבח להסיר תוך 14 חודשים, חמש מכולות שהציב על המקרקעין, אלא אם יקבל היתר כדין ( תיאור כתב האישום, מופיע בכתב אישום מאוחר מיום 24.4.94, בגין אי מילוי ההוראה ( כתב האישום המאוחר צורף כחלק מנספח 4 לתגובה המקדמית של המשיבה).

ביום 3.2.93 מתקיימת ישיבה בלשכת ראש עיריית בני ברק. ראש העיר בשעתו היה הרב ירחמיאל בויאר ( פרוטוקול הישיבה צורף כחלק מנספח 4 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). בדיון היו נוכחים העותרים עם בא כוחם עו"ד גדי רחמים. ב"כ העותרים הציג את מערכת ההסכמים בין הצדדים וטען כי בעת החתימה על ההסכמים מר סבח לא היה מיוצג, ועל כן, על אף שהובטח לו כי יקבל זכויות חכירה בשטח החלופי, בפועל קיבל זכויות של בר רשות בלבד. עוד הציג את ההליכים הפליליים המתקיימים בקשר למבנים שהוקמו בשטח ללא היתר בנייה. ב"כ העותרים הבהיר כי הוגשה בקשה לתכנית שתאשר את המצב הקיים, ובקשתו היא כי העירייה תאשר את הבקשה בתור בעלת הנכס.

מהנדס העיר, מר יהודה כהן, מציין בפרוטוקול כי: "אין התנגדות לקבלת ההיתר בכפוף לכך שהדבר יתאים למצב המשפטי". בסיכום נכתב כך:
"לאור הנ"ל כב' רע"ה הביע נכונות לבדוק דרכים מתאימות על מנת לעזור למשפחה ועל מנת לאפשר הגדלת שטח חכירה והיתר מתאים.
סוכם שיש להפנות תוכן פגישה זו אף ליועץ המשפטי של העירייה על מנת שיבדוק דרכים מתאימות משפטיות לקידום הנ"ל"

ביום 29.4.93 פונה עו"ד גדי רחמים בשם מר סבח, ליועץ המשפטי לעירייה, ומבקש, בהתאם לפרוטוקול הנ"ל, כי היועמ"ש לעירייה יפעל למימוש אותה החלטה ( נספח 33 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17).

ביום 12.8.93 פנו ה"ה אלכס ווזנר, יצחק רייכמן ויורשי המנוח יוסף קסלר, בעלי החלקות הסמוכות ( חלקות 57, 60 ו-63 בגוש 6643), לעירייה. הפונים טענו כי הקימו תחנת דלק על חלקותיהם, והלינו על כך כי צד ג' פולש לשטחי העירייה הסמוכים לחלקותיהם ( המכתב צורף כנספח 9 לתגובה המקדמית של העירייה). לטענתם הפולש חסם את המעבר בחלק הצפוני של חלקותיהם.

ביום 18.8.93 הוצא צו הפסקה מנהלי כנגד מר סבח, בגין עבודות שבוצעו במקרקעין ללא היתר בנייה כדין ( צו ההפסקה המנהלי צורף לתגובה המקדמית של המשיבה וכן כנספח 33.1 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). בצו ההפסקה המנהלי צוין כי על המקרקעין ( חלקה 6643 בגוש 99, רח' אבו חצירא 58 ( דרך הרצליה): "בונים סככה בצד מזרח, ללא היתר". מצב הבנייה באותו שלב היה: "6 עמודים בגובה 4 מ' במידות 5 X 15 – הניח שני קונטיינרים". על פי האמור בצו, הצו נמסר למר סבח, שסירב לחתום על קבלתו.

ביום 30.8.93 השיב מהנדס העיר לבעלי החלקות הסמוכות כי הוצא צו הריסה מנהלי למבנים שנבנו ללא היתר ( מכתבו צורף במסגרת נספח 9 לתגובה המקדמית של המשיבה).

ביום 12.9.93 שלח מהנדס העיר בני ברק מכתב למר סבח, בו הוא מפנה את תשומת לבו לכך שהמבנה שהוא בנה, נבנה ללא היתר, על תוואי דרך ציבורית, ולא על הקרקע שהעירייה הקצתה לשימושו הזמני של מר סבח ( המכתב צורף כחלק מנספח 4 לתגובה המקדמית של המשיבה). במכתב מודיע מהנדס העיר כי הוצא צו הריסה מנהלי למבנים על המקרקעין ( המכתב מאוחר לצו ההריסה).

בשנת 1993 הוגש כתב אישום נגד רוני ( ת.פ. 300/93 מדינת ישראל נ' רוני שמואל), בגין הקמת מבנים על המקרקעין בניגוד לתכנית המתאר התקפה, אשר קבעה את ייעוד המקרקעין לדרך ציבורית ( כתב האישום צורף כנספח 3 לתגובה המקדמית של המשיבה). על פי כתב האישום, הקים רוני סככה ממתכת הנתמכת בעמודי פלדה בשטח של כ-70 מ"ר ומתחתיה שני מבנים בשטח כולל של כ-32 מ"ר. כיון שכתב האישום אינו נושא תאריך לא ניתן לדעת האם הוגש לפני או אחרי שרוני הגיש את הבקשה להיתר בנייה.

ביום 20.10.93 הגיש רוני בקשה להיתר בנייה למצב קיים לגבי אותם מבנים, המצויים מחוץ לתחום מאת המטרים שהוקצו לו על פי ההסכם משנת 1992 ( בקשה מס' 2112).

ביום 23.1.94 נדונה הבקשה ונדחתה בהעדר אישור הבעלים, עיריית בני ברק. זאת, בשל העובדה שהמבנים לא הוקמו בשטח שיועד לשימושו של רוני על פי ההסכם.

ביום 24.4.94 הוגש כתב אישום נגד מר סבח ( ת.פ. 141/94 מדינת ישראל נ' סבח שמואל), בגין אי כיבוד הצווים ופסקי הדין שניתנו בעניין עבירות הבנייה שהוא ביצע על המקרקעין ( כתב האישום צורף כחלק מנספח 4 לתגובת המשיבה).

ביום 5.7.94 ניתן פסק דין בת.פ. 300/93. כיון שגזר הדין ניתן לאחר שבקשתו של רוני להיתר בניה נדחתה, הודה רוני בעובדות כתב האישום ונקבע כי עליו להרוס את הבנייה, אלא אם יקבל היתר כדין בתוך שנה, היינו, עד ליום 6.7.95 ( תאור פסק הדין מופיע בהכרעת הדין בת.פ. 399/95 שצורף כנספח 44 לתצהירו של רוני מיום 21.11.17).

באותו מועד, 5.7.94, הורשע רוני בת.פ. 60/94 בניהול עסק של מזנון במבנים הבלתי חוקיים שהקים במקרקעין, ללא רישיון עסק. בית המשפט הורה לרוני לסגור את המזנון בתוך שנה ממועד גזר הדין, אם לא יקבל רישיון לעסק.

בשנת 1995 הגישו בני משפחת שמואל תובענה כנגד משפחת סבג ( ת.א. (שלום ת"א) 50177/95 סבח שמואל ואח' נ' פנחס סבג ואח').

ביום 27.7.95, הוגש כתב אישום נוסף כנגד רוני ב ( ת.פ. 399/95 מדינת ישראל נ' רוני שמואל, כתב האישום צורף כנספח 5 לתגובה המקדמית של המשיבה). בכתב אישום זה הואשם רוני שלא הרס את המבנים שהצטווה להרוס בפסק הדין בת.פ. 300/93.

ביום 19.10.95 הגישו שני העותרים בקשה להיתר בנייה למבנה מסחר ותעשייה. תיאור הבקשה היה: "בקשה עקרונית לשימוש חריג בניין תעשייה ( מסחר) מש' סבח". הבקשה התייחסה למבנה קבע בן 3 קומות וחניון תת קרקעי, בשטח של כ-2100 מ"ר, כאשר הכוונה הייתה להעביר למבנה זה את המזנון שהוחזק ע"י רוני ונוהל ללא רשיון עסק ( העתק בקשה 2399 צורף כחלק מנספח 4 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17).

ביום 13.11.95 התקיים דיון ראשון בכתב האישום שהוגש כנגד רוני בת.פ. 399/95 (הפרוטוקול צורף כנספח 41 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). לדיון הופיע מר סבח, טען כי בנו סובל מבעיות בריאותיות והוסיף כי הוגשו בקשות להיתר, ועדיין לא ניתנה תשובת הועדה. כב' השופטת יהודית שיצר, קבעה בהחלטתה באותו מועד כי:
"מאחר והוגשו בקשות להיתר ועדיין אין תשובה של הועדה, תדאג התביעה לברר ולהחיש את הטיפול של הועדה המקומית לתכנון ולבנייה".

ביום 10.12.95 פונה ב"כ העותרים, עו"ד בנימין אהרון למחלקת ההנדסה בעירייה, וליועץ המשפטי שלה, עו"ד קיסטר, ומבקש לקבל מידע על חלקה 99 בגוש 6643, זאת מכוח סעיף 119 א' לחוק התכנון והבנייה ( המכתב צורף כנספח 39 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). לטענתו המידע נמסר לבני משפחת סבג.

בשלהי שנת 1995 נשרף ארכיב מחלקת ההנדסה בעיריית בני ברק, ותיקי הבניין של מרבית המבנים במקרקעין וסביבתם, נשרפו כליל. גם מסיבה זו קשה להתחקות על ההיסטוריה וההיתרים (או העדרם) לגבי המבנים במקום.

ביום 5.2.96 מתקיים דיון שני בע.פ. 399/95 (הפרוטוקול צורף כנספח 41 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). רוני הופיע לדיון וטען כי הוא ואביו הגישו שלש בקשות להיתר והוסיף:
"נקבעה פגישה עם בוקובזה ודוידוביץ' והאחרון חלה. העירייה לא מתפקדת. אני 23 שנה במקום. מבקשים ארכה ודחייה. מטפלים עם 2 עו"ד בכל העניין"

כב' השופטת יהודית שיצר קובעת בהחלטתה באותו מועד:
"גם בתיק זה כמו בתיקים אחרים עולה כי אזרחים לא מצליחים לטפל בענייניהם בעיר בני ברק בשל חוסר תפקוד של הועדות המתאימות. איני רואה טעם בניהול הליכים משפטיים כאשר נמנע מהאזרח טיפול אדמיניסטרטיבי תקין וסדיר כנדרש בחוק.... בנסיבות אלה אמשיך בדיון לאחר שתתקיים ישיבה עם הנאשמים ותנתן החלטה ע"י גורם מוסמך בעירייה.
אני מבקשת מיו"ר הועדה הקרואה לדאוג אישית למינוי אדם מוסמך שיטפל בעניינו של הנאשם וימציא תשובה חד משמעית לגבי עמדת העירייה."

ביום 8.4.96 , כותב עו"ד אהרון בנימין, ב"כ העותרים בשעתו ליו"ר וחברי הועדה הקרואה לניהול ענייני עיריית בני ברק, (מכתבו צורף כנספח ו/1 לעתירה). במכתב טוען ב"כ העותרים כי על אף שהוגשו בקשות לקבלת היתרי בניה ע"י העותרים אלו לא נדונו. עו"ד אהרון בנימין מציין במכתבו כי בחודש יוני 1991 הודיע מהנדס העיר דאז, מר יהודה כהן כי הבקשה תדון באחת מישיבות הועדה הקרובות, אך הדבר לא קרה. ב"כ העותרים טוען כי העותרים קיבלו את המקום לשימושם בזכות ולא בחסד, וכי אין להשלים עם מצב בו העירייה מחד מנהלת הליכים פליליים כנגד העותרים ומנגד לא דנה בבקשותיהם להסדיר את הבנייה, באמצעות בקשות להיתרי בנייה שהגישו. ב"כ העותרים חוזר ומבקש כי ידונו בבקשות העותרים להיתר בנייה.

ביום 14.4.96 משיב מהנדס העיר לב"כ העותרים לגבי תכנית מצב קיים 1591. מהנדס הועדה ציין כי הועדה דנה בתכנית ביום 12.7.91 ודחתה את הבקשה בהעדר חתימת הבעלים. עוד ציין מהנדס העיר כי מאז הוגשו בקשות נוספות, וכי באותה עת עמדה לדיון בקשה מס' 2399, שהייתה אמורה להיות נידונה באחת מישיבותיה הקרובות של הועדה ( המכתב צורף כנספח ב' לתגובת המשיבה מיום 12.1.15).

ביום 21.4.96 הגיש דוד סבג ( צבאג) תלונה למהנדס העיר על הבנייה הבלתי חוקית של רוני ומר סבח וטען כי הוא נלחם בפלישות על חשבונו ( צורף כנספח 43 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17).

ביום 23.4.96 דנה הועדה המקומית בבקשה 2399. על פי הפרוטוקול מדובר בבקשה לשימוש חורג ( נספח 42 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). בסעיף 10, הערות מהנדס העיר צוין כך:
"1. ראה טיפול הפיקוח
2. צו מניעה שהוצא ע"י השכן.
3. אין אישור הנהלה".

לא נאמר אם התקיים דיון, ובסוף העמוד יש החלטה לדחות את הבקשה " עקב אי התאמה לתב"ע הקיימת" (החלטת הועדה צורפה כנספח א' להודעת המשיבה מיום 12.1.15 אמנם בתאריך כתוב 06 אולם מדובר בוועדת משנה 16/96)).

ביום 19.5.96 כתב מהנדס הועדה מכתב נוסף לב"כ העותרים דאז אהרן בנימין ( במענה לפנייתו שלא צורפה מיום 16.5.96). מכתב זה מתייחס לתכנית 2399 בנוגע להקמת מבנה בן 3 קומות והעתקת המזנון אליו. יש להדגיש כי במכתב מתייחס מהנדס הועדה לבקשה 2399 כבקשה להקמת מבנה בן 3 קומות, בעוד שבפרוטוקול הועדה שדנה בבקשה 2399 נאמר שמדובר בבקשה לשימוש חורג, שנדחתה כאמור, כחודש ימים קודם לכן. מכל מקום, מהנדס הועדה מבהיר כי הועדה דחתה את התכנית בשל אי התאמה לתב"ע הקיימת. מהנדס הועדה ציין כי אי ההתאמה נובעת בעיקרה מכך שמדובר בבקשה לבניית בניין בן 3 קומות בשטח שייעודו שטח ציבורי פתוח. גם הפעם ציין מהנדס הועדה כי נדרשת חתימת הבעלים, עיריית בני ברק, על גבי התכנית ( המכתב צורף כנספח ב' להודעת הועדה המקומית מיום 12.1.15). עוד ציין כי בהעדר חתימת בעלים לא ניתן לקדם את התכנית.

ביום 21.5.96, פנה ב"כ חברת תחנת דלק אצטדיון בע"מ ( שבבעלותה אותה תחנת דלק במקרקעין הסמוכים). במכתב מציין ב"כ התחנה כי ה"ה רוני ושבח שמואל מנהלים מזה כשנתיים וחצי מסעדה הממוקמת בחלקה על המקרקעין בו לתחנה זכויות ( כחוכרת), כאשר למבנה אין היתר בניה, ולמסעדה אין רישיון עסק. ב"כ התחנה מציין כי אותה פלישה נדונה בת.א. 28214/94 לפני כב' השופט שמעוני בבית משפט השלום בתל אביב. ב"כ התחנה מציין כי לאחרונה הובא לידיעתו כי העותרים הגישו בקשה לשימוש חורג במסעדה. מטרת המכתב הייתה להביע את " התנגדותה החד משמעית" של התחנה לשימוש החורג שהתבקש. ב"כ התחנה מציין את ההליכים הפלילים שהתנהלו בקשר למבנה בת.פ. 300/93.

ביום 8.3.97 הורשע רוני בעבירה של אי ציות לצו בית משפט, עבירה על סעיף 18 לחוק רישוי עסקים ( על פי גזר הדין מיום 20.4.98 שצורף כנספח 7 לתגובה המקדמית של המשיבה). מדובר בניהול מזנון ללא רישיון במבנים הבלתי חוקיים שהקים רוני במקרקעין.

ביום 17.3.97 הורשע רוני בת.פ. 399/95 בעבירה של הפרת צו בית משפט (( הכרעת הדין צורפה כנספח 44 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). מהכרעת הדין עולה כי מדובר בהפרה של צו הריסה בת.פ. 309/94 שניתן ביום 5.7.84 בו הצטווה רוני להרוס את הבניה בחלקה 99 בגוש 6643 – סככה ממתכת על עמודי פלדה בשטח של כ-70 מ"ר, ושני מבנים בשטח כולל של כ-32 מ"ר. על פי עדות מפקח הבניה, המבנים והסככה לא נהרסו עד למועד הדיון. המפקח הציג תמונות שצולמו כחודשיים קודם לכן, בהם נראית הסככה והמבנים בהם פועל מזנון. רוני לא טען בדיון כי הרס את שהצטווה להרוס. טענותיו התמקדו בהפרת הסכם שנחתם בינו לבין העירייה. רוני טען כי הוא ואביו, מר סבח, ניסו לבוא בדברים עם גורמים מוסמכים בעירייה, אך ללא הצלחה.

במסגרת הכרעת הדין, קבעה כב' השופטת זהבה אגי כי אמנם בין רוני לעיריית בני ברק נחתם הסכם, לפיו התירה לו העירייה לעשות שימוש בשטח של כ-100 מ"ר בחלקה הנ"ל, אולם, כך נקבע כממצא עובדתי בהכרעת הדין, הסככה והמבנים נשוא צו ההריסה לא נבנו על השטח שהועמד לרשותו של רוני על פי ההסכם עם העירייה. למסקנה זו הגיעה השופטת אגי, לאחר שהעיד לפניה המודד שערך את התשריט שנספח להסכם בין רוני לבין העירייה.

ביום 26.4.98 ניתן גזר דין כנגד רוני בגין שני אישומים שונים שהדיון בהם אוחד ( ת.פ. 399/95 ות.פ. 2580/97 (גזה"ד מצורף כנספח 7 לתגובה המקדמית של המשיבה). ת.פ. 399/95 דן בהפרת צו ההריסה נשוא ת.פ. 300/93 ות.פ. 2580 דן בהפרת צו סגירת המזנון נשוא ת.פ. 60/94. בגזר הדין מפרטת כב' השופטת זהבה אגי, כי מאחר ולרוני היו טענות כבדות נגד העירייה על הבטחות שלא מומשו, היא התירה לו, במסגרת הטיעונים לעונש, להביא ראיות על מאמצים שעשה לקיים את צווי בית המשפט. לצורך כך זומנו מר בויאר, ראש העיר הקודם של בני ברק בשעתו, וכן מר יהודה כהן, שהיה מהנדס העיר בשעתו. כב' השופטת זהבה אגי, קבעה במסגרת גזר הדין, כי לא היה כל בסיס לטענותיו של רוני, לפיהן בקשותיו ופניותיו לעירייה לקבלת היתר לא זכו לכל התייחסות. לדבריה, הסיבה לכך שרוני לא עשה שימוש באותם מאת המטרים שהוקצו לשימושו על ידי העירייה, נעוצה בסכסוך אזרחי שהיה לו עם בני משפחת סבג, הליך שהיה מצוי אז בבית משפט השלום בתל אביב. באותו הליך טען רוני כי בני משפחת סבג פלשו לשטח שהוקצה לו על פי ההסכם, או חסמו את הגישה אליו, כך שלא יכול היה למצוא שם את פרנסתו ( סעיף 13 לגזר הדין). אולם, השופטת קבעה כי כיון שדברים אלו היו ידועים עוד כשניתן גזר הדין בת.פ. 300/93, שם לא עורר רוני טענה זו, וכיון שחלפו שלש שנים בהם היה יכול רוני למצות הליכים כנגד משפחת סבג, ככל שהיה ממש בטענותיו לעניין פלישה לשטח שהובטח לו, לא מצאה בכך טעם להצדקת אי ההריסה.

עם זאת, במסגרת העונש, התחשב בית המשפט בכך שרוני הצהיר כי הוא מוכן להעתיק את המזנון לשטח שניתן לו על פי ההסכם משנת 1992.

באותו יום עצמו, ה- 26.4.98 ניתן גזר דין בת.פ. 141/94 מדינת ישראל נ' סבח שמואל, במסגרתו הורשע מר סבח בגין אי קיום צו בית משפט אשר הוציא צו הריסה נגדו בת.פ. 594/90 כבר בשנת 1992 בגין עבירות בנייה שביצע על המקרקעין ( גזר הדין צורף כנספח 6 לתגובה המקדמית של המשיבה). על המקרקעין נותרו 2 מכולות מתוך אלו שהיה על מר סבח להרוס. בית המשפט ( כב' השופטת זהבה אגי) התחשבה במצבו הבריאותי הקשה של מר סבח בשעתו, שעבר תאונת דרכים, והטילה עליו קנס על הצד הנמוך.

ביום 26.10.98 נדונה בקשה 2921 של העותרים להיתר בניה, בישיבת הועדה המקומית לתכנון ובניה ( הפרוטוקול צורף לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). הפעם מהות ופרוט הבקשה: "בקשה עקרונית להעתקת קיוסק". הערות מהנדס העיר הן:
"1. ראה צו הריסה לקיוסק הקיים שהוקם על תואי דרך מתוכנן
2. צריך אישור הנהלה
3. המקום יתואם עם אגף הנדסה ע"ג התכנית
4. [בכתב יד] ראה הקצאה לרוני שמואל בעבר שמומש לא במקום המיועד"

החלטת הועדה היא:
"לדון ע"ג תכנית להקמת קיוסק בהתאם להקצאה הקודמת, במקום כפי שיתואם עם אגף ההנדסה ומחוץ לתוואי הדרך המתוכנן ובתנאי אישור הנהלה [ הנהלת העיר] ובתנאי הריסת הקיוסק הקיים בהתאם להחלטת בית המשפט".

ביום 9.1.99 נחתם חוזה שכירות בין העירייה לרוני ( צורף כנספח 2 לתצהירו של רוני מיום 21.11.17). ההסכם עוסק במזנון בשטח של 25 מ"ר המצוי על שטח ציבורי שבבעלות העירייה, בפינת הרחובות כהנמן-עזרא בבני ברק, גוש 6190 חלקות 603, 838, 840.

ביום 2.1.01, פונה עו"ד שיוביץ, בשם מר סבח, למחלקת ההנדסה בעירייה בבקשה לעיין בתיק בנין 6643/99 ברח' מבצע קדש 56 של משפחת צבאג, בשל ההליכים המתקיים בין משפחת שמואל למשפחת צבאג במסגרת ת.א. 501777/95 בבית משפט השלום בתל אביב ( המכתב צורף כנספח 50 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17).

ביום 16.1.01, בעקבות בקשה זו של ב"כ העותרים, לקבל את תיק הבניין, כתב אד' ישראל קשטן, מהנדס העיר, כי תיקי הבניין של חלקה 99 בגוש 6643 וכל המסמכים הכלולים בהם: "נשרפו כליל בשריפה במשרדי המחלקה בשלהי שנת 1995 " (נספח 51 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17).

ביום 24.4.03 ניתן פסק דין בת.א. (שלום ת"א) 50177/9 6 שמואל ואח' נ' סבג ואח' (פורסם בנבו), בו תבעו משפחת שמואל סבח ורוני את משפחת סבג ( צבאג) פנחס סבג ודוד צבר ובני משפחת סבג תבעו את בני משפחת שמואל בתביעה שכנגד. פסק הדין ניתן ע"י כב' השופטת דניה קרת מאיר, שכיהנה, בשעתו, בבית משפט השלום. בתביעה נטען כי התובעים, בני משפחת שמואל הם בעלי זכויות חזקה בלעדיות ובעלי רשות יחידים לעשות שימוש ולהרשם כחוכרים בשטח בגודל של 1,500 מ"ר בחלקה 99 בגוש 6643 ברח' מבצע קדש בבני ברק. ההסכמים בין מר סבח לעיריית בני ברק ובין רוני לעיריית בני ברק צורפו לתביעה. טענת התובעים הייתה כי בני משפחת סבג פלשו לשטחם. הנתבעים, בני משפחת סבג, טענו כי מדובר בשטח ציבורי פתוח בו בנו התובעים ללא היתר והביאו לתמיכה את ההליכים הפליליים בעניין. כן טענו, בתביעה שכנגד, לנזקים שנגרמו להם בשל המבנים הלא חוקיים שהקימו בני משפחת שמואל, החוסמים את הכניסה הצפונית לשטחם.

כב' השופטת דניה קרת מאיר, מציינת בפסק הדין כי בעקבות התביעה נערכו מגעים בין הצדדים לעיריית בני ברק, במסגרתם הוגשו תכניות בניה ע"י מר סבח, כדי שניתן יהיה לבנות בחלקה ( סעיף 2 לפסק דינה). עוד ציינה, כי לאור האמור הוזמן מהנדס העירייה לישיבת תזכורת. בפסקה 2 לפסק דינה היא מציינת לעניין זה:
"בסופו של דבר, התייצב מהנדס עירית בני ברק בישיבת תזכורת אשר התקיימה ביום 2.12.99. מהנדס העיר הלין על כך כי הוא הוזמן לדיון בסכסוך שבין שני אזרחים. מהנדס העיר בני ברק הסביר כי הם רואים במקרקעין כאחת מהעתודות האפשריות של העיר וכי כרגע נמצאת תכנית בהתהוות, תכנית בנין ערים 572. עפ"י תכנית זו מיועד כל המתחם, הכולל את המקרקעין, לשטח מסחרי ולא לשטח ירוק. העיריה יושבת בנפרד עם כל אחד מהצדדים על מנת לפתח את האזור וכי הוא מציע שבמקום שהצדדים יתעמתו ביניהם, העיריה תנהל עמם מגעים על מנת לגרום לפיתוח האזור.
לדבריו, התכנית החדשה הינה מאד מורכבת ותכנונה החל לפני 3 שנים. מתוכננת פגישה עם ראש העיר ומתכנן המחוז על מנת לאשר עקרונית את התכנית ולקבוע את המסגרות לשימושים החורגים. עוד הודיע מר כהן כי תוך חודש ידע מה הכיוון לגבי השימושים החורגים מתכנית זו.
בימ"ש ביקש כי מהנדס העיר יודיע לבימ"ש לאחר אותה פגישה את עמדת עירית בני ברק באשר להסדר אפשרי לגבי התובעים.
לא התקבלה בבימ"ש הודעה כלשהי או עמדתה של עירית בני ברק. לכן לא נמצא פתרון לסכסוך שבין הצדדים מחוץ לכתלי בימ"ש באמצעות הסדר של התובעים עם עירית בני ברק.
לאור זאת נקבע התיק להוכחות."

כב' השופטת דניה קרת מאיר קבעה מספר ממצאים בפסק דינה בנוגע לזכויות העותרים במקרקעין. בעמ' 8 לפסק הדין נקבע:
"הן לסבח והן לרוני הוענקה זכות שימוש בחלקים מסוימים בתוך חלקה 99 אשר הוגדרה לעיל כ"חלקת סבח". עם זאת אינני רואה כל בסיס לטענותיו של סבח על פיו קיבל בדרך של הסכמה או הבטחה כלשהי מאת ראש עירית בני ברק שטחים נוספים מעבר לאלו המצוינים בהסכמים הכתובים ואין כל שחר לטענתו כי הוא זכאי להחזיק בשטח של 1,500 מ"ר או 2,000 מ"ר עפ"י גרסה אחרת אותה העלה.
יש לכן לקבוע כי התרשים נ/2, אשר נערך בשנת 1992 מבטא אכן באופן נכון את זכויות החזקה של התובעים במסגרת חלקת סבח כפי שתשריט זה הוכן ע"י המודד אלבז מטעם עירית בני ברק.
בתרשים נאמר במפורש כי הוא מראה את הקצאת השטח לשימוש לרוני שמואל לפי החלטת העיריה, כאשר שטח נוסף בקצה המערבי של החלקה מתוחם ומגדיר את שטח השימוש המוקצה לסבח שמואל.
נראה לכן כי כל ניסיון נוסף של התובעים לעשות שימוש בחלקים אחרים של החלקה איננו תואם את ההרשאה שניתנה להם.....
אין ספק כי התובעים פעלו בחלקה כתוך שלהם והקימו מבנים שונים מבלי שקיבלו היתרי בניה כדין.
בכל מקרה, יש לראות בתובעים כמי שהחזיקו בחלקת סבח במשך מספר רב של שנים וזאת עוד לפני שהנתבעים הקימו מבנים קבועים בשטח שהוא מדרום לחלקת סבח."

באשר לטענות העותרים על התנהלות משפחת סבג כלפיהם נקבע ( בעמ' 11 לפסק הדין):
"התובעים לא הניחו כל תשתית ראייתית לטענותיהם המשתלחות כלפי הנתבעים כפי שהועלו הן בכתב התביעה, הן בתצהירים והן בחקירה הנגדית. כל טענותיהם של התובעים בדבר אלימות פיזית או מילולית מצד הנתבעים אינה אמינה עלי.
יש לציין כי סבח הורשע באיום כלפי שכניו במתחם. התנהגותו במשך הדיון היתה רחוקה מלהיות הולמת ובעקבות זאת אף הפסקתי את הדיון.
לא רק בפני התנהג התובע בצורה בלתי נאותה. גם במסגרת ההליך הפלילי צוין ע"י כב' השופטת אגי כי היא נאלצה להזמין משטרה על מנת להרחיק את התובעים מהמקום לאחר שהתפרעו בביהמ"ש ( החלטה במסגרת נ/15).
על רקע זאת קשה לקבל את טענתם של התובעים כי הנתבעים הם אלה אשר נהגו כלפיהם באלימות."

בסיכום נדחתה מרבית התביעה כמו גם מרבית התביעה שכנגד.

ביום 16.12.03 פונה עו"ד רפאל שיוביץ, בשם מר סבח, למהנדס העיר מר קשטן ( המכתב צורף כנספח 55 לתצהירו של רוני מיום 21.11.17). בתצהיר מלין עו"ד שיוביץ, על כך שהעירייה מעלימה עין מבנייה ללא היתר של מספחת סבג בהיקפים עצומים של אלפי מ"ר, בעוד שאינה מטפלת בבקשות מר סבח ומשפחת שמואל להיתרים. עו"ד שיוביץ מבקש לקיים פגישה בנושא.

ביום 7.1.04 פונה מר מוטי גור, מרכז פיקוח שטחים אורבניים ביחידה לפיקוח על הבנייה במחוז ת"א של משרד הפנים, למר דודו עמר, המנהל האדמיניסטרטיבי בעיריית בני ברק ( המכתב צורף כנספח 56 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). מר גור צרף למכתבו את תלונותיו של עו"ד שיוביץ בהקשר לבנייה הלא חוקית, לטענתו, של משפחת סבג, וביקש את התייחסות העירייה לאמור בתלונות. כן ביקש דיווח בכתב על פעולותיהם בנדון.

ביום 12.12.07 פונה עו"ד משה יצחק אוסדיטשר, בשם רוני, לעיריית בני ברק ( המכתב צורף כנספח ו/2 לעתירה). במכתב נאמר כי לרוני יש שטח בגוש 6643 חלקה 99, שבו הופקדה ת.ב.ע. ההופכת את הגוש בכללותו לשטח מסחרי. עו"ד אוסדיטשר מבהיר כי מצבו הכלכלי של רוני קשה, וכי הוא מפרנס יחיד של שלש משפחות, ומבקש לברר כיצד יוכל רוני לעשות שימוש בנכס עד לכניסת התב"ע לתוקף.

ביום 25.9.08 מגישים העותרים ערר לוועדת הערר במחוז תל אביב כנגד הועדה המקומית בני ברק ובו הם טוענים כי הועדה המקומית מסרבת במשך שנים לאשר שימוש חורג במקרקעין ( נספח ז' לנספח 4 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). בערר מלינים העותרים על כך כי לכל שכניהם במתחם ניתנו אישורים לשימושים חורגים, המתאימים לתב"ע המתוכננת במקום, ורק הם לא מקבלים את האישור. העותרים מוסיפים ומלינים על כך שתחת קבלת האישור מנהלת נגדם העירייה הליכים פליליים בגין בנייה ללא היתר. הוועדה לא דנה בערר בהעדר החלטה קונקרטית של הוועדה המקומית.

ביום 9.4.09 נחתם חוזה שכירות בין סבח שמואל לחברת אייבורי מחשבים בע"מ, לפיו השכיר מר סבח מבנה בשטח כולל של 200 מ"ר הבנוי על מקרקעין החכורים מעיריית בני ברק, ומהווים חלק מחלקה 8 בגוש 6643 ( המקרקעין הצמודים) (החוזה צורף כנספח 8 לתגובה המקדמית של המשיבה). גם כאן, על פני הדברים לא מדובר בחלקה נשוא בקשת ההיתר.

בדצמבר 2009 הגישו סבח שמואל, ברוך שמואל, רוני שמואל ושמעון שמואל בקשה להיתר בניה לתוספת למבנה קיים ובניה חדשה, ולצדה טופס שכותרתו: "טופס בקשה לבנייה בנכס עירוני" ( הבקשה והטופס צורפו כנספח ז' לעתירה). על גבי הטופס, תחת הכותרת: אישור מחלקת נכסים – אגף ההנדסה, נכתב:
"הננו מאשרים כי הנכס העירוני הנ"ל הוקצה למבקש בהתאם להחלטת מועצת העירייה מס' 26 מיום 25.9.92 למטרת קיוסק/מזנון כ-110 מ"ר ולפיכך אין לנו התנגדות לבקשה הנ"ל.
ייעוד: שדה. הריני לאשר שהחלקה בבעלות עיריית בני ברק"

על הדברים חתומה גב' ציפורה לנדאו, מנהלת מחלקת נכסים בעיריית בני ברק ביום כג' כסלו תש"ע [10.12.09].

בהמשך הטופס יש מקום לאישור מחלקת רישוי באגף ההנדסה, לאישור היעמ"ש של הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ולאישור ראש העיר – כולם נותרו ריקים. מתחת למקום בו אמורה להיות חתימת ראש העיר נכתב בכתב יד, על ידי מי שחתימתו אינה קריאה, כך:
"יש להחתים את ראש העיר טרם דיון
10.12.09"

לצד דברים אלו יש חתימה של אגף ההנדסה בעיריית בני ברק מיום 22.12.09.

ביום 2.6.10 פונים העותרים ובני משפחותיהם לראש העיר דאז , הרב יעקב אשר, ליועמ"ש של העירייה עו"ד אונגר ולמהנדס העיר מר קשטן, בבקשה לברר מה נעשה עם בקשתם להיתר מיום 22.12.09. בשל חשיבותו לעניין שלפניי, אביא את המכתב במלואו ( על המכתב חותמת " נתקבל" מלשכת ראש העיר מיום 3.6.2010, צורף כנספח 72 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17):
"1. הנדון: תוכנית בנייה מסודרת שהוגשה והתקבלה בצירוף חלק מהמסמכים הרלבנטיים לעירייה ושנמסרו למר יהודה וצלר, על מנת לקבל היתרי בניה בגינה בשטח מתחם המקרקעין שבהחזקת בני משפחתנו, בגוש 6643 חלקה 99 ברחוב מבצע קדש 58 בני ברק.
2. כמו כן, כידוע, התולדה עריכת תוכנית הבנייה הזו, שהוגשה, נעשתה בהחלטה ובהסכמה מלאה, מפורשת, מדוייקת, לפי הנחייתו ובקשתו האישית של כבוד ראש העיר יעקב אשר, שהופנתה אל משפחתנו ואל עורך הדין שלנו באותה פגישת הישיבה שהתקיימה קודם לכן בלשכתו, עם כבוד ראש העיר ועוזרו האישי יהודה וצלר, שהיו נוכחים בה עורך הדין שלנו, משה יצחק אוסדיטשר, שמואל סבח, רוני, ברוך ושמעון. הישיבה נועדה לבירור הוכחת זכויות הבנייה והזכויות למיניהן, המגיעות לבני משפחותינו במתחם שטח המקרקעין בחלקה המתוחמת ממערב וממזרח, של כ-2000 מ"ר, שמחזיקים בה בזכות מכוח הקצאות, הרשאות והסכמות למיניהן, כדין אשר משפחתנו מחזיקה בה מזה 36 שנה ברציפות, ונוהלו בה במשך שנים עסקים למיניהם וזאת מכוח הזכויות שפינו אותנו משטחים ומעסקים במקומות אחרים של שני דונם, ובגין פיצוי כספי נוסף שהעירייה דאז התחייבה לשלם לנו בגין הפינוי ולא שילמה אותם. בנוסף, גם בשל פינויו של שמואל רוני ממקום אחר אשר יש לו ביד הסכם חכירה חתום עם העירייה, המדבר בעד עצמו, לבניית מאה מטר בנייה למזנון כשר, המתועד בתשריט המפה המצורפת לו.
3. כמו כן, באותה ישיבה של המשא מתן, משפחותינו העלו בפני כבוד ראש העיר את הצגת המסמכים הרלונטים למיניהם, לגבי הזכויות שמגיעות לבני משפחותינו, זכויות שלא היו מוטלות בספק. נוסף על כך, זכויות אלה היו ידועות זה מכבר לראש העיר המכובד מפגישות אחרות עם עורך הדין שלנו, רפאל שיוביץ, ובגין כך, כבודו השתכנע ברצונו הטוב לעזור הפעם לפתור חלק מבעייותינו הכאובות הללו, ואז נתן את דעתו והוראתו זו, שנכין במהרה את תוכנית הבנייה המצומצמת ונגישה למחלקת ההנדסה, בהבטיחו שהוא אישית יעשה הכל כדי לקדם אותה לאשרורה להיתרי בנייה. יודגש, על סמך החלטתו והבטחתו זו של כבודו, משפחותינו הכינו מפות פוטוגרפיות אצל מודד מוסמך, אשר עלותה הכללית כ-80 אלף ₪, שבקושי יכולנו לעמוד בה. יש לציין, גם את הייעוץ המשפטי המעמיק שקיבלנו מעורך הדין אילן בומבך, המתמחה במיוחד בדיני זכויות בנייה ומקרקעין. לאחר שבדק את המסמכים הרלוונטיים, פסק חד משמעית שיש למשפחתנו זכויות בניה במקרקעין אלו.
4. כמו כן, בשם כל בני משפחותינו, אנו מבקשים בזאת מכבוד ראש העיר יעקב אשר ומעוזריו לאשר לנו סופית את תוכנית בנייה זו, שהוגשה לידיכם להיתרי בנייה כחוק. ו/או לחלופין, להיתר חורג זמני.
5. כמו כן, אנו מבקשים גם הפעם מכבוד ראש העיר ומעוזריו, בכל לשון של בקשה, לא לתת ידיכם לשום גורם כלשהו, מכל סיבה שהיא, מלעכב ו/או לטרפד, את אשרורה של תכנית בנייה זו שלנו, כי כל הסמכות בידכם להחליט על אשרורה. יש להדגיש, כאן ומיד, כל הגוש, החלקה ומסביב להם, שהיו שטחים ציבוריים פתוחים, אינם קיימים יותר, נמחקו ומתו. זאת משום שהם הפכו מזה שנים רבות למתחמים של עשרות עסקים מסחריים אדירים בגודלם, ובבנייה מתמשכת ללא הפסקה, ללא סוף, על ידי גורמים שלהם תאוות בצע, אוכלי חינם, שאין להם כלל את הזכויות בדומה לזכויות האדירות שיש למשפחותינו. מפליא הדבר, שהעירייה מעלימה עין מהם כליל, בשיטתיות, כך שכולם בונים ללא זכויות בנחת, ורק מאיתנו העירייה מונעת מלבנות ומלהתקיים. מכל האמור לעיל, במידה והפעם לא תיישמו את בקשתנו זו, מחויבת המציאות, נאלץ לבסוף שתהיה כאן שערוריה מהגדולות שידעה המדינה, אשר תפורסם בכל גלי התקשורת [ כך במקור] והעיתונות עד תום. על כן, מן הדין ומן הצדק המוסרי, כמתחייב, לענות לנו בכל מקרה דחוף לבקשתנו זו, בחיוב לאלתר.
6. כמו כן, מכל האמור לעיל, אין ולא יהיה ויתור מכל סוג שהוא מלפגוע בזכויות של בני משפחותינו, ואין במכתבנו זה, במה שלא נאמר בו, בכדי לגרוע ו/או להמעיט מכל זכות ו/או טענה השמורות למשפחותינו על פי כל דין ו/או קבלת סעד ובני משפחותינו שומרים לעצמם בכל עת נתונה, את הזכות לתבוע את עיריית בני ברק והאחראים על כל מה שעוללו והזיקו ועשקו את מעמד זכויות בני משפחותינו, בגין הפגיעה הנפשית הקשה בנו, לרוב הפסדי פרנסה כלכליים וההוצאות הרבות של כל הזמנים, שגרמתם לבני משפחותינו בכוונה תחילה וממשיכים אתם להתעלם ולהתחמק ולפגוע בנו.
בכל הכבוד הראוי,
על החתום מטה,
בשם כל בני משפחותינו אלה
בני שמואל, רוני שמואל, שרון שמואל וסבח שמואל"

ביום 10.6.12 מאושרת למתן תוקף תכנית בב/572, לפיה המקרקעין כולם מיועדים לייעוד מסחרי ( אזור " מסחר מעורב").

ביום 12.11.13 הוגשה העתירה שלפניי הוגשה ונקבעה לדיון לפני כב' השופטת דפנה אבניאלי מבית משפט זה. דיון ראשון בעתירה התקיים ביום 5.3.14. כיון שהתגובה לעתירה הוגשה ברגע האחרון, ביקש ב"כ העותרים לדחות את הדיו, וזה נדחה ליום 22.6.14. ביום 18.6.14 ביקשו העותרים לדחות את מועד הדיון הן בשל אבל משפחתי, הן בשל העובדה כי: "בקשת המבקשים למתן היתר נמצאת בהליך מתקדם ואף לדברי ב"כ המשיבה יתכן ובזמן הקרוב יומצא ההיתר...". לאור האמור נדחה הדיון ליום 19.10.14.

ביום 19.10.14 התקיים דיון בעתירה, בו טען ב"כ העותרים כי העותרים אינם מצליחים לקבל היתר לבנות על שטח שקיבלו כפיצוי כנגד שטח אחר. הדיון התנהל בנוגע לשאלה האם היה על העותרים להקדים ולפנות לוועדת הערר. בסיום הדיון וכיון שלא היה בידי המשיבה את ההחלטה ממנה ניתן היה להסיק האם היה על העותרים לפנות לוועדת הערר, הורתה כב' השופטת דפנה אבניאלי לוועדה המקומית להגיש את אותה החלטה, והורתה לעותרים, להודיע בתוך 30 ימים מאותו מועד האם בכוונתם להמשיך בעתירה כפי שהוגשה. ב"כ העותרים לא עשה כן, וביום 21.12.04, קבעה השופטת בהחלטה כי על העותרים לנמק מדוע לא תימחק העתירה בשל חוסר מעש בתוך 30 יום.

ביום 29.12.14 הודיע ב"כ העותרים כי הועדה המקומית לא המציאה את ההחלטה שהתחייבה להמציא, ולאור האמור לא יכולים היו לעותרים להביע עמדה לפני בית המשפט. בית המשפט חזר והורה למשיבה להמציא את ההחלטה האמורה.

ביום 12.1.15 הודיעה המשיבה כי בארכיב מנהל ההנדסה לא נמצא המסמך שכותרתו " בקשה להיתר בנייה" נשוא העתירה המנהלית (אותה בקשה משנת 2009) . לטענתה, אותה בקשה, שצורפה כנספח ז' לעתירה, מעולם לא הוגשה לוועדה. הועדה המקומית ציינה כי במנהל ההנדסה מצויות בקשות אחרות שהוגשו ע"י העותרים ונדונו.

ביום 4.3.15 הודיעו העותרים על החלפת ייצוג, ובא כוחם החדש, עו"ד רוני יאיר זילכה ביקש וקיבל ארכה להגשת התגובה מטעמם להודעת הועדה המקומית. ביום 19.4.15 התבקשה ארכה נוספת לצורך ניסיון לפתור את הסכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט. העותרים לא מסרו הודעה במועד שביקשו, וכב' השופטת אבניאלי שוב התרתה כי בהעדר תגובה תמחק העתירה מחוסר מעש. ביום 8.7.15 התבקשה וניתנה ארכה נוספת. בבקשה הובהר כי בניסיון לפתור את המחלוקת הוזמנה חוות דעת מומחה וכן חוקר פרטי שיבחן את זכויות הצדדים בשטח.

ביום 9.11.15 ביקש ב"כ העותרים כי יקבע קדם משפט, לאור טענת ב"כ העותרים, כי ב"כ המשיבה אינו מקיים עמו את הפגישה המובטחת. עוד טען בבקשה כי ממצאי חוות הדעת מצביעים על עוולות חמורות שנעשו בקרקעות מדינה ושיתוף פעולה עם גורמים זרים, כך לטענתו. קדם משפט נקבע ליום 7.12.15.

ביום 7.12.15 התקיים דיון שני בעתירה לפני כב' השופטת דפנה אבניאלי, בו טען ב"כ העותרים כי יש בעיות קנייניות, ושיקולים זרים המעורבים בתהליך. לטענתו: "הסיפור הוא סיפור של עירייה הנשלטת ע"י קבוצה של עבריינים" (דבריו בעמ' 7 לפר' ש' 33) ובהמשך:
"מדובר על מקרה שהלקוח שלי היה שם בשטח הזה, הוא ויתר על שטח אחר שהיה לו, במסגרת חילופי שטחים, הוא ישב שם במקרקעין, ומאז ישבו שם קבוצה של עבריינים שהם מנהלים את החב' הכלכלית ובונים שם ללא היתר, כאשר הם חומדים את הקרקע של הלקוח שלי, שמנסה עשרות שנים לקבל היתר בניה ולא מצליח לקבל אותו."

ב"כ העותרים ביקש רשות לתקן את העתירה לאור חוות הדעת שקיבל.

ב"כ המשיבה הכחיש את הדברים בתוקף. לטענתו, הועדה לא דנה בבקשת העותרים להיתר בנייה מיום 22.12.09 כיון שמהנדס העיר הודיע לב"כ הקודם של העותרים כי בהעדר חתימת בעלים, היינו העירייה, לא תועבר הבקשה לדיון. ב"כ המשיבה הבהיר כי אינו יודע מה היו השיקולים שהביאו את ראש העיר לא לחתום. לטענתו, ככל שראש העיר לא חתם, היה על העותרים לצרף את ראש העיר כמשיב.

בסיום הדיון ניתן פסק דין בעתירה ע"י כב' השופטת דפנה אבניאלי, בו נקבע כך ( עמ' 11 לפר' מיום 19.11.15 ש' 20 – עמ' 12 לפר ' ש' 26):
"אין חולק, כי ראש העיר לא חתם על הבקשה. אין חולק אף כי אין בפי המשיבה הסבר לכך שראש העיר לא חתם, כפי שהונחה על ידי מהנדס העיר לעשות. ב"כ המשיבה אף ציין כי אין באפשרותו לומר מה היו השיקולים, אם בכלל, שגרמו לכך שראש העיר לא חתם על הבקשה. האם סירב לחתום מנימוקים ענייניים? האם לא חתם מפני שלא ידע שעליו לחתום על הבקשה? האם חשב שהוראת מהנדס העיר כי יש להחתים את ראש העיר הינה הוראה שגויה ולכן לא חתם? כל האפשרויות מתקבלות על הדעת, אך הסבר מפי ב"כ המשיבה - אין.

עוד יצוין כי אין חולק כי בהעדר חתימה, לא דנה הועדה המקומית כלל בבקשה ואף לא קיבלה החלטה שלא לדון, לאחר שתנאי החתימה על ידי ראש העיר לא התקיים כנדרש.

העותרים עומדים איפוא בפני שוקת שבורה. הנחייתו של מהנדס העיר, הגורם המוסמך המייעץ מטעם המשיבה העצמה, להחתים את ראש העיר טרם דיון בבקשה – לא בוצעה. ההחלטה של הועדה המקומית שלא לדון בבקשה ללא החתימה – לא ניתנה. חלוף השנים מאז שנת 2009, לרבות הדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 19.10.14 לא חולל שום שינוי, ולמעשה מה שהיה נכון לשנת 2009 נכון גם עתה בשנת 2015.

מדובר במצב דברים בלתי נסבל שבית המשפט אינו יכול להשלים עמו. בנסיבות אלה, הוצע לב"כ המשיבה להסכים כי הבקשה להיתר תובא לדיון בפני הועדה המקומית, אשר תיתן החלטה בבקשה כפי שתמצא לנכון לפי שיקול דעתה. ב"כ המשיבה סירב להצעה זו וטען שוב, כי ללא חתימת ראש העיר, אין מקום להחזיר את הנושא לדיון בפני הועדה המקומית. הרי לנו מעגל שוטה סובב סביב עצמו, כשהמשיבה מסרבת לקדמו בכל דרך שהיא, ואף אינה מספקת מענה סביר להתנהגותה זו.

לא נותרה לבית משפט זה ברירה אלא לקבוע, כי צודקים העותרים בטענתם, כי הבקשה שהגישו ביום 22.12.09 נותרה ללא החלטה, ואין באפשרותם לקדמה מאחר והעירייה מסרבת לסייע ואינה מבצעת את חובתה להתייחס לבקשה וליתן לגביה החלטה, אשר ממנה יוכלו העותרים לדעת כיצד ניתן לקדם את עניינם, אם בכלל.

התוצאה היא שהעתירה מתקבלת במובן זה שאני מורה לראש העיר לפעול על פי הנחייתו של מהנדס העיר מיום 10.12.09 ולחתום על הבקשה טרם דיון בה בפני הועדה המקומית. לאחר שראש העיר יחתום, כפי שהונחה על ידי מהנדס העיר, יובא הנושא לדיון בפני הועדה המקומית, אשר תדון בבקשה להיתר לגופה ותיתן החלטתה.

בשולי הדברים אציין, כי פסק הדין ניתן במתכונתו זו בלית ברירה, לאחר שכל הניסיונות לפתור את הבעיה בהסכמה עם ב"כ המשיבה ותוך שיתוף פעולה מצידה, לא נענו.
המשיבה תשלם לעותרים הוצאות העתירה בסך 15,000 ₪.".

ביום 7.1.16 השיב עו"ד אריאל יונגר, בשם עיריית בני ברק, למכתביו של עו"ד רוני זילכה ( המכתבים של עו"ד זילכה לא צורפו. תשובת העירייה צורפה כנספח 77 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). במכתב מכחיש עו"ד יונגר את הטענות שהעלה עו"ג זילכה במכתביו כלפי העירייה, וציין כי מדובר ברשות הפועלת על פי דין. עו"ד יונגר הוסיף כי המסמכים שצירף עו"ד זילכה אינם מקימים זכות כלשהי מעבר לאמור באותם מסמכים.

ביום 5.1.16 הוגש ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינה של כב' השופטת דפנה אבניאלי בעתירה שלפניי ( הערעור צורף כנספח 78 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). בערעור הלינה המשיבה על כך שלא התבקש הסעד שניתן, וכי פסק הדין ניתן במסגרת דיון מקדמי, טרם הייתה לעירייה שהות להגיש כתב תשובה. בפתח הערעור, בתיאור הצדדים נכתב כי: "המשיבים דנא [ רוני ומר סבח] יושבים כפולשים בחלקה 99 בגוש 6643 שבבעלות העירייה ואשר ייעודה הוא שטח ציבורי פתוח כבר עשרות בשנים". זאת, כאשר בשנת 2012 ניתן תוקף לתכנית בה מוגדר כל השטח כמסחרי מעורב.

ביום 7.3.16 הגיש עו"ד רוני יאיר זילכה, ב"כ מר סבח, בקשה לעיריית בני ברק ולוועדה המקומית לתכנון ולבניה בני ברק, לקבל מידע מכוח הוראות חוק חופש המידע בקשר לתכנית המתחמים בב/572 (הפנייה צורפה כנספח 76 לתצהירו של רוני מיום 21.11.17). כן ביקש היתרי בניה למקרקעין נשוא העתירה ומקרקעין סמוכים.

ביום 5.7.16, הגישה עיריית בני ברק תובענה לפינוי מושכר כנגד רוני, לפינוי נכס ברחוב השומר 68 פינת רחוב עזרא, הבנוי על חלק מחלקות 603 ו-840 בגוש 6190 ( תא"ח 10589-07-16) לטענת העירייה באתה תובענה, רוני ביצע בשטח זה עבודות בניה ללא היתר. על פניו נראה כי תובענה זו אינה עוסקת בשטח נשוא העתירה ( הנמצא ברחוב מבצע קדש). עם זאת רוני טוען באותו עניין כי קיימות לו זכויות מכוח אותם הסכמים מכוחם הוגשה גם הבקשה להיתר בנייה העומדת בבסיס העתירה שלפניי.

בספטמבר 16, הגיש מר רוני שמואל המרצת פתיחה כנגד עיריית בני ברק ( ה"פ 13857-09-16, להלן: המרצת הפתיחה), בה ביקש סעדים בנוגע לקרקע שקיבל, בין היתר עסק חלופי. רוני ביסס את טענותיו על אותם הסכמים היסטוריים. המרצת הפתיחה הוגשה ככתב ההגנה בתביעת הפינוי.

ביום 26.10.16 ניתן פסק דינו של כב' השופט אליהו בכר בעתירת חופש מידע שהגישו העותרים ( עת"מ 916-05-16 שמואל נ' עיריית בני ברק, פסק הדין צורף כנספח 80 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). על פי פסק הדין הגיעו הצדדים להסכמות בדבר המסמכים שיועברו, זאת כנגד תשלום אגרות כדין.

ביום 1.1.17 ניתנה החלטתו של כב' השופט יגאל נמרודי בבקשה להעברת הדיון בתביעת הפינוי לסדר דין רגיל ( תא"ח 10589-07-16, ההחלטה צורפה כנספח 84 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17). כב' השופט ציין בהחלטתו ( עמ' 1 ש' 26-24): "המחלוקת בין הצדדים – כפי שהיא נחזית מהשוואה של כתבי הטענות – אינה בהיקף שניתן לקיים בירור בעניינה במסגרת הליך יחיד וקצר"

ביום 25.1.17, העביר עו"ד יונגר בשל העירייה, לעו"ד זילכה עבור העותקים, שוברי תשלום בגין העברת המסמכים בהתאם לפסק דינו של כב' השופט אליהו בכר ( המכתב צורף כנספח 81 לתצהירו של רוני מיום 12.11.17) וביום 23.1.17, שילמו העותרים אגרה בסכום של 6,400 ₪ ( האישור צורף כנספח 82 לתצהירו).

ביום 20.2.17 ניתנה החלטת בית המשפט בתיק הפינוי, לפיה ההליכים יעוכבו עד להכרעה בהמרצת הפתיחה.

ביום 13.3.17 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור שהגישה עירית בני ברק על פסק דינה של כב' השופטת דפנה אבניאלי בעתירה זו. כך נקבע בפסק הדין:
"בהמלצתנו, הסכימו המשיבים כי פסק הדין נושא הערעור יבוטל והדיון יחזור את בית המשפט המחוזי...".

ביום 27.3.17 הועבר התיק לדיון לפניי. בהחלטתי מאותו מועד הוריתי לצדדים להבהיר האם יש נכונות בוועדה המקומית לדון בבקשה להיתר. הצדדים לא עשו כן, וקבעתי כי אם לא יודיעו כאמור תמחק העתירה מחוסר מעש.

ביום 5.5.17 הודיע ב"כ העותרים כי הוא מבקש לתקן את העתירה, לאור מסמכים שקיבל, אך הציע כי הצדדים יפנו לגישור. המשיבה לא הגיבה לבקשות , וביום 17.5.17 ביקש ב"כ העותרים כי בהעדר תגובה תינתן החלטה על תיקון העתירה כפי שביקש.

באותו יום עצמו, 17.5.15, הגיבה המשיבה לבקשה וטענה כי בבקשה לתיקון עצמה, מודים העותרים כי העתירה כפי שהוגשה מספר שנים קודם לכן אינה יכולה לעמוד. לטענתה מדובר בניסיון להגיש עתירה חדשה. המשיבה סירבה להצעה לפנות לגישור.

ביום 18.5.17 הגיב ב"כ העותרים וטען כי הסכים שהערעור יתקבל, שכן בבית המשפט העליון הובהר כי לא הוגשה תשובה ופסק הדין שניתן ע"י כב' השופטת אבניאלי, כלל לא התבקש. לטענתו, העותרים רשאים לבקש לתקן את עתירתם. בהחלטתי מיום 23.5.17 קבעתי, כי כיון שבית המשפט העליון הורה לקיים דיון בעתירה שהייתה לפניו, אין מקום לתיקון העתירה. עם זאת, קבעתי כי בדיון שיתקיים אתיר לב"כ העותרים להציג אישור, שהיה בידיו לטענתו, על כך שהבקשה להיתר בנייה התקבלה. דיון בעתירה נקבע ליום 29.10.17.

ביום 28.6.17 ניתנה החלטה של כב' השופטת רחל ברקאי בהמרצת הפתיחה, לפיה הסעד היחיד בסמכות בית המשפט המחוזי שטרם חלה לגביו התיישנות הינו טענת התובע לזכות בעלות במקרקעין מכוח הסכם משנת 1992 ( החלטתה מיום 28.6.17). בעקבות ההחלטה ביקש מר רוני שמואל למחוק את המרצת הפתיחה. בבקשה שהגיש, ביום 1.10.17, ציין כך:
" לאחר מתן ההחלטה התובע שקל שוב צעדיו והוא מבקש למחוק את הסעד האחרון ואלו טעמיו:
א. בירור סעד זה מקדים את זמנו משום שיהיה נכון לשקול הזקקותו לסעד זה לאחר שמיעת העדים בבית משפט השלום, למעשה אותם עדים. הכפילות בשמיעתם ממש ממש מיותרת ואין בה כל צורך.
ב. התובע נפגש עם ראש העיר ועם מייצגי הנתבעת במטרה לסייס את המחלוקות בדרכי נועם. במהלך פגישה זו הועלתה תרעומת מצד הנתבעת כי קשה לשוחח פשרה בזמן שנבחר מסלול משפטי. משכך, ועל מנת ליתן סיכוי טוב יותר להליכי הפשרה הודיע התובע לח"מ כי יפעל למחיקת הסעד האחרון שנותר."

ביום 17.10.17 ניתן פסק דינה של כב' השופטת רחל ברקאי בו הורתה על מחיקת המרצת הפתיחה לבקשתו של רוני.

ביום 19.11.17, לאור סיום ההליך בהמרצת הפתיחה, ניתנה החלטתו של בית המשפט השלום בתביעת הפינוי, לחדש את ההליכים בתובענה.

ביום 29.10.17 התקיים דיון מקדמי בעתירה לפניי, אליו לא הופיעו העותרים ובא כוחם. ב"כ המשיבה טען כי בעניינם של הצדדים לעתירה, מתקיים הליך נוסף, הליך אזרחי של המרצת פתיחה, לפני כב' השופטת רחל ברקאי. לדבריו, המבקשים בהליך האזרחי הודיעו לבית המשפט שהם מבקשים למחוק את המרצת הפתיחה, לרבות סעד הצהרתי על קיומה של חכירה לדורות לטובתם, כאשר קיומה של זכות חכירה זו עמודת בבסיס העתירה שלפניי, שכן, לטענת העירייה היא לא חתמה על הבקשה כבעלים, בהעדר זכויות לעותרים. לטענתו, העותרים הודו בהליך האזרחי כי אין להם שום זכות קניינית בקרקע ולכן העתירה מתייתרת. ב"כ המשיבה ביקש כי העתירה תמחק.

כיון שסברתי כי ב"כ העותרים לא התייצב בשל מחיקת ההליך האזרחי, כך שהסעד שהתבקש בעתירה התייתר, ניתן על ידי פסק דין המורה על מחיקת העתירה.

בהמשך אותו יום, ה-29.10.17, מסרה המשיבה הודעת עדכון לבית המשפט באשר להמרצת הפתיחה אליה צורפה המרצת הפתיחה, ובקשת העותר כי ההליך ימחק, וכן את פסק הדין שניתן ( ה"פ 13857-09-16). עיון בהליך מעלה כי את המרצת הפתיחה הגיש מר רוני שמואל לבדו ובו ביקש ארבעה סעדים בנוגע להסכמים בין הצדדים, ולזכויות שיש לו במבנים שבנה. בהמרצת הפתיחה נטען כי עבריינים, כלשונו, ממשפחת סבג ( מנחם סבג ודוד סבג) קיבלו מהעירייה בדרכים אלו או אחרות מקרקעין, ואף הקימו עליהם מבנים, הכל שלא כדין וללא היתר, באותו מקום בו היה אמור מר רוני שמואל לקבל מקרקעין לשימושו. כאמור, המרצת הפתיחה נמחקה עוד טרם הדיון לפניי.

ביום 30.10.17 הגיש ב"כ העותרים בקשה לביטול פסק הדין. זו הבקשה שלפניי. לאחר שהוגשה תגובת העירייה, הוריתי לעותרים להגיש תצהיר שבו יפורטו כל ההליכים המקבילים.

ביום 21.11.17 הוגש תצהיר מטעם העותרים חתום ע"י רוני. רוני מתאר את השתלשלות העניינים משנות ה-70 ועד ימינו, ומעלה בעיקר את הטענה לפיה משפחת פשע איימה על נציגי העירייה, וכתוצאה מכך קיבלה את המקרקעין שהיו מיועדים לעותרים. רוני צירף מסמכים רבים לתצהירו.

ביום 12.11.17 הוריתי לעירייה להגיב בתצהיר מטעמה, ובעיקר לפרט האם לאור השתלשלות העניינים האמורה, יש מקום להמשיך ולדון בעתירה.

ביום 21.11.17 ביקשה העירייה כי תצהירו השל רוני ימחק, שכן העובדות הכלולות בו מהוות, הלכה למעשה, עתירה חדשה. בהחלטתי מיום 26.11.17, הוריתי למשיבה להגיש תצהיר כאמור בהחלטתי הקודמת. תצהיר הוגש ביום 17.12.17, ובו פירוט על עתירת חופש מידע שהגישו העותרים וכן על תביעות הפינוי והמרצת הפתיחה.

2. טענות הצדדים
ב"כ העותרים טען כי הדיו היה רשום ביומנו, אך בשל טעות, כאשר נמחק ההליך האזרחי, מחק בטעות מיומנו את הדיון בעתירה זו בשל טעות משרדית. עוד טען כי לאור החלטת בית המשפט לפיה יותר לו להציג בדיון מסמך לפיו המשיבה קיבלה את הבקשה להיתר בנייה, ברור הוא כי העותרים לא ויתרו על הדיון בעתירה. ב"כ העותרים ביקש כי יוטלו עליו הוצאות ולא על העותרים, שכן מדובר בתקלה שנפלה מלפניו.

המשיבה טוענת כי לאור מחיקת ההליך האזרחי, הובהר כי אין לעותרים כל זכות במקרקעין. עוד טענה המשיבה, כי על העותרים לנמק מדוע לא הודיעו לבית המשפט על ההליך האזרחי ותוצאותיו. לטענתה הסעד המבוקש בעתירה הוא כי העירייה תדון בבקשה להיתר, אך היתר ממילא לא ינתן בהעדר זכויות במקרקעין לעותרים.

3. דיון והכרעה
הבאתי את השתלשלות העניינים באריכות כיוון ששני הצדדים לא פרשו את התמונה במלואה לפני בית המשפט. מתיאור הדברים לעיל עולה כי מערכת היחסים בין העותרים לעירייה, הן כבעלת המקרקעין, הן כרשות הרישוי, ארוכים וסבוכים כשתחילתם בשנות השבעים של המאה הקודמת.

יש להדגיש כי ההליכים הפליליים כנגד רוני ומר סבח בגין עבירות בניה שונות התקיימו בעיקרם, בשנות ה-90 של המאה הקודמת. עוד יש לציין שבמהלך כל השנים הוגשו בקשות שונות להיתרים, והיתר בניה אחד אף ניתן. זאת, כשבפועל קיימים מבנים שבנו העותרים על המקרקעין.

מההליך שהתנהל עד כה, הן בתחילה לפני כב' השופטת דפנה אבניאלי, הן לפניי, ומהמסמכים בתיק עולה, כי הנימוק המרכזי של העירייה לכך שהועדה המקומית לא דנה בבקשת העותרים להיתר בנייה הינה שהעירייה כבעלים אינה מוענה לחתום על הבקשה להיתר. לטענתה, לעותרים אין זכויות במקרקעין, ועל כן לטענתה אין לכך מקום.

בנסיבות אלו, גם לו היה ניתן פסק דין בעתירה זו, ובית המשפט היה מורה לעירייה לדון בבקשת העותרים לצו מניעה, ממילא הבקשה הייתה נדחית מאותו הטעם בדיוק.

עוד יש להדגיש כי העותר 1 הגיש את המרצת הפתיחה, במסגרתה עתר לסעדים רבים, ביניהם זכויותיו הקנייניות ובסופו של יום ביקש למחוק את המרצת הפתיחה. בטיעונים בבקשה לביטול פסק דין טען ב"כ העותרים כי במחיקה לא התכוון לוותר על טענותיו הקנייניות, אלא היה סבור כי אין לקיים הליך כפול בשאלות אלו, במקביל להליך בבית משפט השלום.

בתביעת הפינוי המתנהלת בבית משפט השלום, טוענת העירייה כי לעותר 1, רוני שמואל, אין זכויות במקרקעין, בעוד שרוני טוען כי קיימות לו ולמשפחתו זכויות כאמור. הליך זה קבוע לשמיעת ראיות ליום 6.3.19.

לאור כל האמור לעיל, אין בשלב זה מקום לבטל את פסק הדין עד שינתן פסק דין חלוט בתביעת הפינוי. תביעת הפינוי מתבררת לפני ערכאה דיונית בהליך בו יתבררו ויקבעו ממצאים עובדתיים, מה שקשה יותר לעשות במסגרת הליך של עתירה מנהלית. גם לו ההליך לפניי היה מתנהל, היה מקום להתלות את העתירה, עד לסיום ההליך בבית משפט השלום.

על כן פסק דיני יישאר על כנו. עם זאת, אני מאפשרת לעותרים להגיש בקשה מחודשת לביטול פסק דין, לאחר שינתן פסק דין חלוט בתביעת הפינוי שהגישה העירייה נגד מר רוני שמואל, ובלבד שבפסק הדין יקבע כממצא עובדתי כי לרוני או לבני משפחתו קיימות זכויות במקרקעין.

בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ח, 17 יוני 2018, בהעדר הצדדים.