הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 11969-09-19

לפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיא קובי ורדי

העותר:
שי קינן
ע"י ב"כ עו"ד מתן ח. פריידין

נגד

המשיבים:

1.עירית חולון
2.אמנון ארץ קדושה
ע"י ב"כ עו"ד שחר בן עמי, אייל שטרנברג ואביבה לוי

פסק דין

בקשה מטעם המשיבים לסילוק העתירה על הסף או לחילופין העברתה לבית הדין לעבודה מחמת היעדר סמכות עניינית של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה, שעניינה ביטול החלטת המשיבה 1 מיום 7.8.19 למנות את המשיב 2 החל מיום 12.8.19 לתפקיד גזבר העירייה, לאור קיומו לכאורה של חשש סביר לפגמים מנהליים ומוסריים.
טענות הצדדים
המשיבים טוענים כי עניינה של העתירה הוא מינויו של המשיב 2 כגזבר המשיבה 1, עיריית חולון, כאשר הסעד העיקרי המבוקש במסגרתה הוא ביטול החלטת המשיבה למנות את המשיב 2 לתפקיד. לאור הסעד המבוקש ונוכח העובדה כי המשיב 2 עובד מזה שנים בעיריית חולון, הסמכות הבלעדית לדון בעתירה נתונה לבית הדין לעבודה בלבד. שכן, אין חולק כי הסמכות הבלעדית בכל הנוגע למינוי עובדים ופגמים שנפלו, ככל שנפלו במינויים, נתונה לבית הדין לעבודה.
לשיטת המשיבים סמכותו של בית הדין לעבודה תולה עצמה במהות היחסים בין התובע לנתבע ולא בסעד (כהוראת סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק")), לרבות בעניין מינוי עובדים כמנוי בתוספת הראשונה לחוק – בקיום יחסי עובד ומעביד, רשאי תובע בבית דין לעבודה לתבוע כל סעד שבית הדין מוסמך ועשוי ליתן. זאת, כאשר עניינים שבסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה.
עוד טוענים המשיבים כי כאמור בסיפא לסעיף 24(א)(1א) לחוק אחת מהעילות המצויות בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה היא תובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי קבלתו, הוראה אשר פורשה על ידי הפסיקה כמעניקה לבית הדין לעבודה סמכות לדון גם בנוגע להפסקת העסקתו של אדם.
כמו כן, לטענת המשיבים גם במידה וייטען כי עסקינן בתקיפת החלטות מנהליות, טיעון זה אינו מצדיק הפקעת סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, אשר מוסמך לשקול שיקולים מנהליים ככל שהם רלוונטיים.
המשיבים מפנים בבקשתם לפסיקה בה חברי מועצה שונים פנו לבתי הדין לעבודה בבקשה לפסול מינוי של עובדי רשות מקומית ואף פסיקה בה בתי משפט מעבירים את התיקים לבתי דין לעבודה.
בתגובתו לבקשה טוען העותר כי הסמכות לדון בעניינו מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים. זאת, משום ועתירתו אינה נוגעת ליחסי עבודה אלא לנושא מנהלי מובהק- בחינת החלטתה המנהלית של המשיבה 1 למנות את המשיב 2 לתפקיד גזבר העירייה, חרף התנהלותו הפסולה, זאת תוך שקילת שיקולים זרים, אי העמדת תשתית עובדתית ראויה וחריגה ממתחם הסבירות.
העותר מפנה בתשובתו לעת"מ 13888-03-16 חוכמיא נ' מועצה מקומית בית דגן ואח' אשר במסגרתה נדונה שאלת מינוי גזבר למועצה המקומית ונקבע שם כי הסמכות העניינית לדון בתיק זה מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים. עוד מפנה העותר להליך נוסף אשר החל בבית הדין לעבודה והועבר לבית המשפט לעניינים מנהליים בנימוק שהעתירה מתמקדת בסוגיית מכרז לקבלת עובד, אלא בהחלטה המנהלית של חברי המועצה.
בתגובתם לתשובת העותר חוזרים המשיבים על טענותיהם ומוסיפים כי פסקי הדין אליהם הפנה העותר בתשובתו אינם רלוונטיים לענייננו וממילא נדונו על ידי בית המשפט העליון בעע"מ 5292/17 סלים סלימאן ואח' נ' אחמד ג'בארין ואח' (15.4.18) (להלן: "עניין ג'בארין") בו הוחלט כי הסמכות מסורה לבית הדין לעבודה. כמו כן, לטענת המשיבים עניינה של עתירה זו לא בבקשה לביטול החלטה מנהלית באשר היא אלא ביטול החלטה לאחר ביצועה, שמשמעותו האופרטיבית היא פיטור עובד אשר התקבל לתפקידו כדין ואשר מועסק בעירייה מזה שנים.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בעתירה, בבקשה לסילוק על הסף ובתגובה לבקשה, אני סבור כי דין העתירה להימחק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.
אין חולק כי במרכזה של העתירה דנן עומד מינויו של המשיב 2 לגזבר המשיבה 1.
החוק העניק סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה לדון בכל ענין הנוגע ליחסי עבודה (סעיף 24 לחוק) ובנוסחו המתוקן מעניק לו החוק את הסמכות הייחודיות לדון בין היתר בתובענות שעילתן "בקבלת אדם לעבודה או באי קבלתו".
מינוי של גזבר עיר מתבצע בידי מועצת העירייה, לפי סעיף 167(ה)(2) לפקודת העיריות [נוסח חדש] ובהתאם לסעיף 5(1) לחוק בית משפט מנהליים, תש"ס-2000 בשילוב פרט 8 לתוספת הראשונה, מסורה הסמכות לבית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה נגד החלטות של רשות מקומית ושל נושאי משרה או תפקיד בה בכל ענין (למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים) ואולם לעניין קבלת אדם לעבודה או אי קבלתו הוראת חוק כללית זו נסוגה בפני הוראת החוק המיוחדת הקבועה כאמור בסעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה, זאת על פי הכלל הפרשני היסודי לפיו דין מיוחד דוחה דין כללי. זאת, כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון בעניין ג'בארין.
כך גם, במסגרת סמכותו של בית הדין נדרש הוא לא פעם לצורך הכרעה בעניין הנוגע ליחסי עבודה לדון גם בהיבטים משפטיים החורגים מתחום דיני העבודה, כבענייננו, עניינים מנהליים.
בעניין ג'בראין כפי שטענו גם המשיבים, ציין השופט עמית: "בערכאות הדיוניות שוררת אי בהירות לגבי מקרים בהם הפעולה הנתקפת היא בשלב השני של המינוי, הוא השלב של אישור מועצת העיר. פסק דינו של חברי השופט מזוז מפזר את הספקות בנוגע לסמכות העניינית, כך שיש לראות את הליך המינוי על שני שלביו כמקשה אחת הנוגעת להליך של קבלת לעבודה, ומכאן שהסמכות העניינית נתונה ליבת הדין לעבודה מכוח סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה".
נוכח האמור, ולאור מהותו של העניין המרכזי בעתירה, בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה. כמובן שבפני העותר סלולה הדרך לפנות באמצעות ההליך המתאים לערכאה המתאימה.

לאור כל האמור אני מורה על מחיקת העתירה ויתכבד העותר ויגיש את ההליך הראוי במסגרת בית הדין לעבודה.
אני מחייב את העותר לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.
המזכירות תשלח העתק מפסק דין לצדדים.

ניתן היום, ח' תשרי תש"פ, 07 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.