הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 10295-02-19

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

העותר

בנימין ברכה

נגד

המשיבות

1.משרד הרישוי חולון
2.המשרד לביטחון פנים משטרת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד יוסף מנסור
מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)

פסק דין

1. לפני עתירה מנהלית שהוגשה ביום 5/2/19 ובמסגרתה מבוקש:
א) להורות למשרד הרישוי לעדכן נכונה את רשומותיו .לנפק ולמסור לעותר רישיון נהיגה.

ב) לקבוע כי אין הצדקה לעיכוב במסירת רישיון נהיגה לידי המבקש בשל טענה ולפיה לכאורה הוא לא הפקיד את רישיונו.

2. מכתב העתירה לא ניתן להבין במדויק את הרקע לפסילתו של העותר מלהחזיק ברישיון נהיגה.
מקריאת העתירה עולה, כי הוגשה בעקבות הודעת משרד הרישו י מיום 2/8/18 (נספח א' לעתירה) לעותר לפיה הוא פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה הואיל והורשע בעבירות תנועה המפורטות במסמך וצבר לחובתו 38 נקודות .
לפיכך לפי סעיף 69 א' לפקודת התעבורה וחלק ז' לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") עליו לבצע אמצעי תיקון: פסילה לשלושה חודשים וחידוש לאחר מבחן עיוני בנהיגה.

על גבי המסמך כתוב כי על העותר להפקיד את רישיונו עם קבלת ההודעה בתוך 45 יום וכי הוא רשאי לפנות בבקשה להשמיע את טענותיו בפני רשות הרישוי בעניין אמצעי התיקון שהוטלו עליו וכי "מידע, פרטים והנחיות בגב הטופס ובצרופה".

3. העותר טוען, כי אין חולק על כך שרישיון הנהיגה שלו לא הושב לו פיזית על ידי משרד הרישוי וכי הוא קורבן של מלחמת סמכויות בין רשות הרישוי לבין מזכירות בית משפט לתעבורה.
יש לבטל את העונש שנקוב בהודעת משרד הרישוי מיום 2/8/18 וזאת ללא צורך בכך שהוא יפקיד רישיון נהיגה.

4. במענה למכתב מיום 2/8/18 שלח העותר מכתב ביום 5/9/18 למשרד הרישוי (נספח ב' לעתירה). הוא ביקש את ביטול ההחלטה בשל כך ש- 8 נקודות מתוך 38 הנקודות הן בגין אישום שטרם הוכרע בבית המשפט לתעבורה בירושלים (תת"ע 10573-03-18).
העותר מציין בעתירתו הליך קודם שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב ה"פ 62045-07-14 . (להלן: " ההליך הקודם").

5. ההליך הקודם:
ביום 31/7/14 הגיש העותר המרצת פתיחה לבית משפט המחוזי בתל אביב נגד משרד התחבורה ונגד מזכירות בית משפט לתעבורה וביקש להזין את רשומות משרד הרישוי בכך שהוא הפקיד רישיון נהיגה במזכירות בית משפט במסגרת תיק תעבורה 36584/05.
המדינה ביקשה למחוק את המרצת הפתיחה בשל היעדר סמכות עניינית וכן בשל כך שהתייתר הצורך בהליך, כיוון שהרישום במאגר הנתונים של משרד הרישוי בדבר הפקדת הרישיון במזכירות בית המשפט לתעבורה, התמלא.
הרישום עודכן ביום 3/9/14 ובאותו מועד מחק משרד הרישוי את רישום הפסילה במאגר המידע של רשות הרישוי.

המדינה ציינה בבקשתה לסילוק על הסף בה ליך הקודם, כי אין ברישום בדבר הפקדת הרישיון כדי ללמד על זכותו של המבקש לקבל רישיון נהיגה באופן מיידי.
הרישיון מוחזר לפי הוראות הדין ובכלל זה תקנה 172 א' לתקנות התעבורה הקובעת כי ביטול רישיון נהיגה לנהג במשך תקופה העולה על שנה אחת, מחייב ביצוע מבחן עיוני ומעשי.
בפסק דין שניתן על ידי כב' השופטת יעקובוביץ ביום 21/1/15 נמחקה התובענה.
נקבע (סעיף 3 לפסק הדין), כי המבקש אינו חולק על העובדה כי לאחר שהגיש את התובענה עודכן הרישום כמבוקש, וכן צוין בסעיף 4 לפסק הדין, כי בית משפט לא היה מוסמך ממילא ליתן את הסעד שהתבקש על ידו.
כב' השופטת יעקובוביץ ציינה בפסק דינה, כי בנוגע לטענות העותר ביחס להנפקת רישיון הנהיגה הוא יכול להגיש עתירה מנהלית.

6. העותר אינו מפרט בעתירה מה נעשה על ידו בפרק הזמן שבין ינואר 2015 ועד פברואר 2019 ביחס לכך שמשרד הרישוי אינו מנפיק לו רישיון נהיגה מזה שנים רבות וכי לפי הרישומים במשרד הרישוי תוקף רישיון הנהיגה שלו פג ביום 13/7/10. כלומר לפני כ- 9 שנים.
לגבי תקופה זו של כ- 4 שנים מקדיש העותר סעיף אחד בעתירה במסגרתו נכתב בסעיף 6.9:
"המבקש שב ונתייצב בפני מזכירות "רשות הרישוי", אשר השיבו ואמרו כי נראה על פניו, שהנושא הוסדר, וכתב רישיון נהיגה ישלח למבקש".
לאחר מכן נכתב בסעיף 6.10 לעתירה כי קיבל את המכתב מיום 2/8/18 ובעקבותיו הוא מגיש את העתירה.

7. תשובת המשיבים לעתירה:
נטען כי לפי רישום משרד הרישוי, תוקף רישיון הנהיגה של העותר פג ביום 13/7/10.
לפי הרישומים, נכון ליום 16/5/19 ,חסרה הפקדת רישיון נהיגה של העותר ביחס לשלושה תיקים (107308-14, 90281-13, 566711-14) וכן ביום 22/1/15 הוטלה הגבלה באופן מקוון על ידי לשכת ההוצל"פ על רישיונו של העותר.

פורטו אמצעי התיקון שהוטלו על העותר בגין צבירת נקודות בשנים 2015 - 2018 וצוין כי העותר לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו בהודעת הפסילה מיום 2/8/18 ולא פנה למשרד הרישוי על מנת לט עון את טענותיו בעניין.

לתשובה צורף מכתב משרד הרישוי מיום 16/5/19 (נספח 5) אשר נשלח לטענת ב"כ המשיבים ישירות גם לעותר, ובמסגרתו פורט כי לפי הרישומים של משרד הרישוי , ב שלושת התיקים לא היו הפקדות של רישיון הנהיגה וכן נכתב בסעיף 5 למכתב:
"אי לכך, בקשתך שבנדון נדחית עד להפקדת אישורי הפקדה או תצהיר חלף רישיון נהיגה במזכירויות בתי המשפט שנתנו לך את פסילותיך נשוא פנייתך זו.
תקנה 557 (ה) לתקנות התעבורה, קובעת כי אם המציא בעל הרישיון את הרישיון לרשות וחלה עליו, בשל פסילה אחרת, חובה להמציאו פעם נוספת לרשות לפי חלק זה, ימציא לה אישור על ההמצאה הקודמת, שנתנה לו הרשות שלה המציא את הרישיון, ומרוץ תקופת הפסילה לא יתחיל לפני שהמציא את האישור כאמור. תקנה זו תחולתה מיום 30.3.11.
בשולי הדברים אציין כי כיום עומד לחובתך אמצעי תיקון מסוג קורס בסיסי / מתקדם / פסילת רישוי ל- 3 חודשים (תקנה 549 (א) - (ד) לתקנות התעבורה".
עוד נכתב, כי לאחר שיתקבלו ממזכירויות בתי המשפט אישורים על ההפקדה, בתום תקופת הפסילות על העותר לפנות למשרד הרישוי על מנת להתחיל אמצעי תיקון מסוג פסילה של 3 חודשים ומבחן עיוני ובנוסף לקבוע בדיקות ומבחנים מחדש שתקבע רשות הרישוי.
צוין, כי נכון למועד כתיבת המכתב, עדיין לא בוטלה ההגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה בלשכת ההוצל"פ.

ב"כ המשיב פירט בתשובתו את המסגרת הנורמטיבית לפי פקודת התעבורה ותקנות התעבורה על מנת להמחיש , כי כל עוד לא מופקד הרישיון לא מתחיל מניין הימים לכניסת הפסילה לתוקף ולפי תקנה 557 (ב) לתקנות התעבורה, כאשר מוכח כי רישיון הנהיגה שנפסל אבד או שאין לבעל הרישיון עותק של הרישיון, אזי מתחיל מירוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה הצהרה של בעל הרישיון לרשות שהטילה אותה.
תצהיר זה מכונה: "חלף רישיון".

ב"כ המשיבים סוקר את התקנות העוסקות בצבירת נקודות ובאמצעי תיקון על מנת להמחיש כי אמצעי התיקון הם מצטברים.

חידוש הרישיון נעשה רק לאחר שאמצעי התיקון מבוצעים. הודעה על אמצעי תיקון נשלחה לעותר כנדרש לפי תקנה 550 לתקנות התעבורה. העותר לא טען ובוודאי שלא סתר את חזקת המסירה הקבועה לתקנה 550 לתקנות התעבורה ולא הוכיח כי לא קיבל את הודעת הפסילה - שיטת ניקוד מיום 22/2/2014 מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו.
על העותר הוטלה החובה להמציא אישור המצאה קודמת או להפקיד את הרישיון בבית משפט שפסל את רישיון הנהיגה שלו ומירוץ תקופת הפסילה לא מתחיל לפני המצאה שכזו.
העותר לא הצליח להצביע על פגם שנפל בהחלטה המצדיק התערבות של בית משפט מנהלית ודין העתירה להידחות.

8. העותר טען בדיון כי יש לסלק את תשובת המשיב לעתירה בשל היעדר תצהיר התומך בתשובה.
אלא שרוב רובה של התגובה הוא ביחס לעניינים משפטיים ולא מצאתי עובדות השנויות
במחלוקת.
העותר לא מסכים לרישום פסילת רישיונו במחשב משרד הרישוי אך אינו חולק על העובדה שרישום כזה קיים במחשב משרד הרישוי ולכן לא נפל פגם לפי תקנה 10 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א 2000.(להלן:" תקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים")
יצוין, כי לפי תקנה 10 (ה)לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים, כאשר כתב תשובה לא הוגש לפי התקנה, אין צורך "לסלק" את כתב התשובה מתיק בית משפט אלא המשיב רשאי להעלות טענותיו בדיון ברשות בית משפט.
למותר לציין, כי רוב טענותיו העובדתיות של העותר, כעולה מפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 12/6/19, לא נכתבו בעתירה וממילא לא נתמכו בתצהיר.

9. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין העתירה להידחות מהנימוקים כדלקמן:
10. העותר הוא זה שנצמד בטיעוניו בעל פה לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א - 2000, ולפיכך אפתח את ההכרעה במחדל העותר שיש בו כשלעצמו עילה לדחיית העתירה.
שיהוי:
טענות העותר בנוגע לנכונות / אי נכונות הרישום במשרד הרישוי ביחס לרישיון הנהיגה שלו הועלו כבר בהליך הקודם.
בחודש ינואר 2015 הסבה כב' השופטת יעקובוביץ את תשומת לב העותר לכך שניתן להגיש עתירה מנהלית בעניין, אך רק בחלוף כ-4 שנים מצא לנכון להגיש עתירה וזאת בניגוד מוחלט לתקנה 3 לתקנות בתי השפט לעניינים מנהליים.
זאת ועוד, לכאורה העתירה המנהלית הוגשה בגין הודעת הפסילה מיום 2/8/18, ומשלא ניתן מענה למכתב העותר מיום 5/9/18 (נספח ב' לעתירה), אך העתירה הוגשה רק ביום 5/2/19. זמן רב לאחר המועד הקבוע בסעיף 3 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים.

11. דין העתירה להידחות גם לגופה.
בעתירה עצמה קיים חסר עובדתי וכרונולוגי מובהק.
בדיון שהתקיים אפשרתי לעותר לטעון באריכות.
בדיון אישר העותר, כי תיקון הרישום במחשב משרד הרישוי לאחר ההליך הקודם נעשה. (עמ' 2 שורה 6 לפרוטוקול).
כמו כן אישר, כי בשנת 2010 רישיונו בבית משפט לתעבורה, נשלל אם כי הוא אינו זוכר
"באיזה נושא" וכן עלה מהדיון כי העותר מודע בהחלט למנגנון "חלף רישיון" - תצהיר שיש למלא, כאשר הרישיון באופן פיזי אינו בידיו. (ראה עמ' 2 שורות 12-14 לפרוטוקול).
מדברי העותר בדיון עלה, כי למרות שלפי רישומי משרד הרישוי אין לו רישיון בתוקף משנת 2010, הוא מלין על כך, שכאשר הוא נוהג ללא רשיון בתוקף ושוטר תנועה עוצר אותו, ניתן לו דו"ח על נהיגה ללא רישיון.
עוד ציין, כי הוא מקליט כל פניה לרשות הרישוי ואף פנה למשרד הרישוי, אך לעתירתו לא צירף שום ראיה לכך (תמליל, קלטת או תיעוד אחר בדבר פניה כלשהי מינואר 2015 ועד לספטמבר 2018).
כאשר נשאל בנוגע לכך שלפי מחשב משרד הרישוי קיימת הגבלה בעניין רישיונו מלשכת ההוצל"פ, השיב כי אין יותר הגבלה כזו.
מפנה לכך שמתוך 38 הנקודות שנזקפו לחובתו, אזי 8 נקודות הן בגין הליך שעדיין תלוי ועומד בבית משפט לתעבורה.

בכל הכבוד, אין מקומן של טענות אלו בנוגע לדו"ח משטרתי זה או אחר שקיבל להתברר במסגרת העתירה המנהלית.
לעותר אין רישיון נהיגה בתוקף מזה כ- 9 שנים. גם אם אין רישיון נהיגה פיזי ברשותו לצורך הפקדה במזכירות בית משפט לתעבורה, אזי הוא יכול לנקוט במנגנון המכונה "חלף רישיון".

על פי דיני התעבורה, כאשר רישיון נהיגה אינו בתוקף מעל שנה יש צורך באמצעי תיקון כפי שנקבע, ואין כל סיבה בדין לפטור את העותר מקיום דיני התעבורה.
העותר אשר לדבריו מקליט ומתעד את שיחותיו עם גורמי משרד הרישוי, לא הראה ולו לכאורה, כי הוא ביקש להפקיד "חלף רישיון" באותם תיקי תעבורה שהמשיב ציין את מספריהם, וכי סורב.
לא נימק, מדוע אין זה סביר לבקש ממנו אמצעי תיקון כתנאי לקבלת רישיון ולא מצאתי כי החלטת המשיב מיום 2/8/18 - בעניינה לכאורה הגשה העתירה, איננה סבירה.
זה המקום לציין, כי בית משפט לעניינים מנהליים יתערב בהחלטת הרשות המנהלית רק כאשר יש בה משום חוסר סבירות קיצוני ומהותי. (בג"ץ 4769/95 מנחם רון נ' שר התחבורה, פ"ד נז (1) 235, 269.
בג"ץ 376/81 לוגסי נ' שר התקשורת, פ"ד לו (2) 449, 453-454).
הודעת הפסילה מיום 2/8/18 אינה עונה לקריטריונים אלו.

12. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין העתירה להידחות.

ב) העותר ישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ט, 13 יוני 2019, בהעדר הצדדים.