הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עמ"נ 67450-12-19

לפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיא קובי ורדי

מערערים

1.טינה לופז
2.מינין רודריגז
3.אליאנה לופז
4.מיכל לופז
ע"י ב"כ עוה"ד ד"ר דוד תדמור, פרי רוס,
רוזה ליסנינסקי ושירי קטלן

נגד

המשיבה:

מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה
ע"י ב"כ עו"ד יוסי צדוק
מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

פסק דין
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים בתל-אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 26.12.19 בערר (ת"א) 4998-19 בה נדחתה בקשת המבקשים לדחיית מועד השימוע שנקבע להם ליום 31.12.19, עד לבירור טענותיהם בנוגע לאופן בו מוטל על המשיבה לערוך שימוע זה ועד להחלטה שתתקבל בבג"ץ 8579/19 רילאשיון ואח' נ' שר הפנים ואח' (להלן: "ההליך בבג"ץ") שהגישו ב"כ המבקשים בהליך אחר שבו ניתן בבית המשפט העליון ביום 25.12.19 צו ארעי להקפאת ההליכים עד לדיון שיהיה בבג"ץ זה.
לטענת המבקשים, בית הדין לעררים שגה כשקבע כי אין קשר בין ההליך בבג"ץ לבין השימוע שנקבע למבקשים, כאשר הצו הארעי שניתן בהליך בבג"ץ משליך על עניינם ומצדיק גם כאן את הקפאת ההליכים עד הכרעה בהליך בבג"ץ.
כן טוענים המבקשים כי ישנה פגיעה בזכות הטיעון שלהם ובשימוע שלא מאפשרים לערכו בנוכחות כל ב"כ המבקשים (ארבעה עורכי דין ומתמחה, כדברי המבקשים) כשניתן לאפשר תנאים אלו, וכן לא מאפשרים להם לטעון בכל מהלך השימוע בשם המבקשים (טענות שתקפו גם בערעור נפרד).
לטענת המשיבה מדובר בבקשה נוספת הנעשית בניגוד להחלטתי בעניינם של המבקשים בפסק הדין שניתן על ידי ביום 27.11.19 (בעמ"נ 54235-11-19) (להלן: " פסק הדין הקודם") בו נדחה על הסף ערעור המבקשים למניעת הליך השימוע בערעור מוקדם הלוקה באי מיצוי הליכים.
לטענת המשיבה, ההליך בבג"ץ עוסק במבקשים אחרים ובנסיבות אחרות, בלא שנוהל הליך פרטני בעניינם של רילאשיון בבית הדין לעררים.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולדחות את הערעור לגופו.
כפי שציינתי בפסק הדין הקודם בעניינם של המבקשים, לא היה מקום לדחות את מועד השימוע בטרם התקיים עקב הטענות שהועלו כנגדו שכן מדובר באי מיצוי הליכים, הליך מוקדם וניסיון למנוע הליך של בירור, שימוע וקבלת החלטה, שלא ברור כלל האם יתקפו אותה כשתתקבל אותה החלטה (שכן ישנה אפשרות שטענות המבקשים יתקבלו) ובמסגרת תקיפת אותה החלטה, אם תיעשה, ניתן יהיה לטעון את כל הטענות גם כנגד הליך השימוע שנעשה והפגמים שנפלו בו (בדיעבד ולא מראש), כאשר, כפי שציינתי בפסק הדין הקודם וכפי שציין גם בית הדין לעררים בהחלטתו, טענות המבקשים כנגד השימוע הנוכחי, כמו גם ההחלטה שתתקבל בעקבותיו, שמורות להם לצורך העלאתן בהליך המתאים.
המבקשים, שעשו כבר דין לעצמם עת שביום 3.12.19, מועד השימוע הקודם שנקבע, לאחר שבפסק הדין הקודם דחיתי את בקשתם לדחות את מועד השימוע, סירבו לקיום השימוע עקב זאת שמחמת חוסר מקום אפשרו להם נוכחות של עו"ד מייצג בלבד (ולא ארבעה עורכי דין ומתמחה, כדברי המבקשים), מנסים כעת למנוע שוב את קיומו של השימוע שנקבע להם למחר.
כפי שציין בית הדין לעררים בהחלטתו, ככל שהדבר מתאפשר מבחינת התנאים הפיזיים במתקן המשיבה בו יתקיים השימוע (ואני אוסיף משלי שמן הראוי ואף מצופה שהמשיב ה תעשה כל מאמץ לאפשר את השימוע במקום שבו יהיו תנאים פיזיים לנוכחות של מספר אנשים רב באופן שיוכלו כולם להיכנס לשימוע) ברם אם הנ"ל יימצא בלתי אפשרי, יתקיים השימוע בהתאם לתנאים ולמירב עורכי הדין האפשרי שייכנסו לחדר השימוע (מינימום שניים) שייערך לפי נהלי הרשות וכלליה הנוכחיים (כמו לגבי השמעת הערות לפני השימוע או בסיומו אך לא במהלכו ולא כפי שמבקשים המבקשים שעורכי הדין ישמיעו את כל הטענות בשימוע), תוך שמירת טענות המבקשים גם בעניין זה והפגמים הנוספים הנטענים לגבי הליך זה, במידת הצורך, במסגרת תקיפת ההחלטה שתתקבל לאחר השימוע.
כך גם כפי שקבע בית הדין לעררים בהחלטתו אין בכך שקיים הליך בבג"ץ בעניינם של אחרים, שלא עררו כלל דרך המסלול של בית הדין לעררים, ושניתן בהליך בבג"ץ צו המקפיא את ההליכים, כדי להשליך על ההליך דנן שבו כאמור ניתנה כבר החלטה על ידי לכך שיש לערוך את השימוע ורק לאחר מכן לטעון את הטענות ( הנשמרות) לגבי הפגמים שנפלו בו.
לאור כל האמור, הערעור נדחה.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' טבת תש"פ, 30 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.