הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עמ"נ 54235-11-19

לפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיא קובי ורדי

המערערים:

1.טינה לופז
2.מינין רודריגז
3.א.ל
4.מ.ל
ע"י ב"כ עו"ד דוד תדמור ואח'

נגד

המשיבה:

1. רשות האוכלוסין ההגירה
ע"י ב"כ עו"ד אלה גלילי סחר מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי).

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים בערר (ת"א) 4715-19 (הדיין דורפמן מרט), במסגרתו מבוקש להורות על דחיית הליך השימוע עד אשר הרשות תיערך לביצועו, ותקבע נהלים מתאימים בהתאם לעקרון טובת הילד.
לצד הערעור הוגשה בקשה למתן סעד זמני, במסגרתו מבוקש להורות למשיבה כי היא אינה רשאית לערוך למערערים הליך שימוע אשר היה קבוע ליום 28.11.19 ונדחה כנראה ליום 3.12.19, עד אשר יעשה הנדרש לקיום עקרון טובת הילד ויישומן של ההנחיות המחייבות שהוצאו על ידי משרד המשפטים בנוגע לאופן ניהול הליכי הרחקה ומשמורת של משפחות מהגרי עבודה המטופלות בילדים.
רקע עובדתי
המערערים הם בני משפחה- המערערת 1, נתינת הודו, שהתה בישראל מספר שנים ברישיון עבודה מסוג ב/1, אשר לטענתה היה בתוקף עד לשנת 2012. המערער 2, נתין הודו, נכנס לישראל ביום 25.11.06 ברישיון עבודה מסוג ב/1 אשר היה בתוקף עד ליום 31.8.14. המערערות 3 ו-4 הן בנותיהן הקטינות אשר נולדו בישראל בשנים 2012 ו-2018 בהתאמה (בנות שבע שנים ושנה).
ביום 7.11.19 עוכבו המערערים, נערך להם שימוע והוצאו כנגדם צווי משמורת והרחקה.
עוד באותו היום הגישו המערערים לבית הדין לעררים ערר ((ת"א) 4715-19) התוקף את צווי המשמורת וההרחקה. בסמוך הודיעה המשיבה כי לאחר התייעצות עם גורמים מקצועיים הוחלט לשחרר את המערערים בכפוף להפקדת ערבות להבטחת יציאתם מישראל ובכפוף להתחייבותם להתייצבות במשרדי המשיבה ביום 11.11.19.
המערערים התייצבו במשרדי המשיבה במועד שנקבע ונמסר להם כי ייערך בעניינם שימוע ביום 14.11.19, אשר בעקבותיו תתקבל החלטה חדשה אודות עניינם ומעמדם בישראל. בעקבות קביעת השימוע, הגישה המבקשת בקשה למחיקת הערר.
ביום 12.11.19 ביקש בא כוחם של המערערים מהמשיבה לדחות את מועד השימוע משום שהוא אינו שוהה בארץ במועד שנקבע, אך המשיבה דחתה את בקשתו. לפיכך, עוד באותו היום הגישו המערערים בקשה לבית הדין לעררים לדחות את השימוע.
ביום 13.11.19 הגישו המערערים לבית הדין לעררים בקשה בהולה למתן החלטה בבקשה להורות למשיבה לדחות את השימוע.
עוד באותו היום הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור (רע"מ 29602-11-19) על אי היעתרותו של בית הדין לעררים לבקשתם לדחיית מועד השימוע, בקשה שנדחתה על ידי.
ביום 13.11.1, בית הדין לעררים נעתר לבקשתם הטכנית של המערערים לדחיית מועד הדיון על מנת שבא כוחם יוכל להיות נוכח בשימוע וקבע מועד חדש לעריכתו ביום 28.11.19. כך גם, עוד באותו היום, ניתן פסק דין במסגרתו נדחה הערר, כפי שיפורט להלן.
ביום 14.11.19 הגישה המשיבה בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית הדין לעררים על דחיית מועד השימוע, אשר נדחתה.
ביום 24.11.19 הגישו המערערים את הערעור דנן ובקשה למתן סעד זמני וצו ארעי. כאשר נקבע בהחלטתי כי, בין היתר, בכך שנכון למועד ההוא השימוע היה קבוע ליום 28.11.19 אין מקום ליתן צו ארעי במעמד צד אחד.
לטענת המערערים, היום, 27.11.19, הודיעה להם המשיבה כי מועד השימוע נדחה ליום 3.12.19 בשעה 10:00.
פסק דינו של בית הדין לעררים
בית הדין לעררים קבע כי הטענות בנוגע למישור המהותי לדחיית מועד השימוע עד לקביעת נהלים מוסדרים בהתאם למכתב משרד המשפטים מיום 10.10.19 (להלן: "מכתב משרד המשפטים"), דינן להידחות. זאת, משום שעיקרו של המכתב מתייחס לקביעת נהלים המסדירים את התנאים והפרוצדורות לעניין שימוע מגיל 12 ובמקרה דנן מדובר בקטינות מתחת לגיל 12 ועל כן הן אינן אמורות לעבור שימוע.
עוד קבע בית הדין לעררים כי משהחליטה המשיבה לקבל החלטה חדשה בעניינם של המערערים, יש לאפשר לה לעשות כן ואין מקום להשאיר את הערר תלוי ועומד עד למתן החלטה חדשה של המשיבה , כאשר אם תתקבל החלטה חדשה ויופעלו צווי הרחקה כנגד המערערים תהא להם הזכות לתקיפה בערר שיוגש לבית הדין לעררים.
כך גם, בית הדין לעררים קבע כי הוא אינו מוצא לנכון להשיב לידי המערערים את הערובה הכספית לאלתר ולשחררם ללא תנאים, אך הבהיר כי עד למתן החלטה חדשה בעניינם, המערערים ישהו בישראל באותם תנאי שחרור כפי שנקבעו על ידי המשיבה ביום 7.11.19.
לאור כל האמור, בית הדין לעררים הורה על מחיקת הערר.
טענות הצדדים
בערעורם טוענים המערערים כי החלטת בית הדין סותרת פסיקה קודמת של בית הדין עצמו, כי בית הדין שגה בהתעלמו מההבחנה בין סוגיית שמיעת הילד ובין סוגיית טובת הילד, מהדין הנוהג לעניין טובת הילד ומההסדרים ואמות המידה שנקבעו בדין לעניין טיפול בילדים ובחינת טובתם.
כמו כן, טוענים המערערים כי קיום השימוע בשלב זה הוא בלתי חוקי, בלתי תקין ויש למנעו. עוד טוענים המערערים כי יש לעצור את המשך ההליכים ביחס לילדים בגילאי בית ספר למהגרי עבודה ומשפחותיהם, לכל הפחות עד לתיקון הפגמים באופן קבלת ההחלטה על שינוי המדיניות ועד לתיקון הפגמים בהליך עצמו- עריכת שימועים ולא חקירות, בהתאם לנהלים אשר יפנימו את החובה לשקול שיקולים של טובת הילד, בנוכחות ועל ידי אנשי מקצוע שעברו הכשרה לכך, על פי קריטריונים ברורים ותוך קיום הסטנדרטים שקבע המחוקק ביחס להליכים בהם מעורבים קטינים.
במסגרת תשובתה של המשיבה לבקשה למתן סעד זמני הועלתה, בין היתר, טענה כי דין הבקשה והערעור גופו להידחות על הסף.
זאת, בין היתר, משום היות הערעור מוקדם, שכן טרם ניתנה החלטה סופית בעניינם של המערערים ושהמשיבה הסכימה זה מכבר לקיים שימוע למערערים 1 ו-2 בו יילקח בחשבון עיקרון טובת הילד, וזאת על אף שממילא אינן נכנסות הקטינות בגדר מכתב משרד המשפטים לגבי עריכת שימוע לילדים מעל גיל 12 . עוד טוענת המשיבה כי המערערים מבקשים לעצור את עריכת השימוע וקבלת ההחלטה בעניינם ולהשאירם בארץ ללא נקיטת הליכים, כאשר אין לכך כל עילה.
כמו כן, לטענת המשיבה לא נפל כל פגם בהחלטת בית הדין לעררים שלא לדחות מטעמים מהותיים את השימוע למערערים. זאת, בפרט כאשר לטענתה ההנחיות בכל הנוגע לשקילת טובת הילד רועננו עוד בחודש ספטמבר 2019, אך לא הובילו להקפאת הליכי האכיפה או לביטולם של הליכים קודמים.
בתגובתם המערערים חוזרים על טענותיהם בערעור גופו וטוענים כי אין לחסום זכותם לגישה לערכאות ולחייבם לעבור שימוע בלתי חוקי ופוגעני רק בכדי לתקוף בדיעבד את עריכתו הפסולה.
כמו כן, טוענים המערערים כי שינוי המדיניות של המשיבה בלתי חוקי ותוצאותיו פסולות וכי המשיבה מתעלמת מחובתה להטמיע את עקרונות טובת הילד, כאשר גם בתשובתה לסעד הזמני אינה משיבה על טענות בנוגע לאופן עריכת השימועים ויישום העקרונות לתשאול ילדים מהחקיקה הישראלית הנוהגת וכי די בכך כדי לקבל את הבקשה למתן סעד זמני ולקביעת דיון לגופו של עניין בערעור.
עוד טוענים המערערים כי המשיבה טועה ומייחסת להנחיות משרד המשפטים תחולה אך ורק ביחס לילדים מעל גיל 12, אולם, ככל שמשרד המשפטים התייחס לחובה לערוך שימוע רק בנוגע לילדים מעל גיל 12 אין מקום לספק כי הנחיותיו בנוגע לחובה לשקול את טובת הילד מתייחסות לכל הליך שבו מעורבים ילדים.
כך גם, טוענים המערערים כי המשיבה מתייחסת בזלזול לחובה שהוטלה עליה על ידי משרד המשפטים לערוך התאמות בנהליה בכל הנוגע לטיפול במשפחות הכוללות קטינים וכי על אף פניותיהם המשיבה לא העבירה דבר ולא נמצא זכר להנחיות מרועננות מחודש ספטמבר.
זאת ועוד, טוענים המערערים כי הודאתה של המשיבה כי טרם ערכה כל הדרכה בעניין מעידה כי היא אינה ערוכה לקיים שימועים למשפחות עם ילדים ואין לאפשר לה לעשות זאת.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות החלטתי לדחות את הבקשה למתן סעד זמני ואת הערעור על הסף, כשלמעשה הערעור עוסק בסעד זהה לבקשה לסעד הזמני של מניעת השימוע (שהיה קבוע למחר (28.11.19) ונדחה כנראה ליום 3.11.19).
לטעמי מדובר בבקשה ועתירה מוקדמת הלוקה באי מיצוי הליכים וניסיון למנוע הליך של בירור ושימוע בטרם תתקבל ההחלטה בעניינם של המערערים, כשלא ברור כלל אם ההחלטה תהיה כזו שתוביל לתקיפתה וכאשר במסגרת תקיפת ההחלטה, אם תיעשה, ניתן יהי ה לתקוף גם את הליך השימוע שנעשה, כולל חוקיותו והפ גמים שנפלו בו, אך זאת בדיעבד ולא מראש.
אינני סבור שיש מקום למניעת עריכת השימוע בטרם ידוע מה תהא ההחלטה שתתקבל בו ובטרם קבלת החלטה לגופה, כאשר ייתכן בכלל שבעקבות השימוע לא יהיה צורך בתקיפת ההחלטה (כך, אם לדוגמא תתקבל עמדת המערערים ואז כמובן שהם לא יטענו כנגד חוקיות השימוע), כאשר אחרי השימוע פתוחה הדרך למערערים לתקוף, במידת הצורך , את ההחלטה שתתקבל ואף לטעון לבטלותה מחמת טיעון זה או אחר , כולל עקב הליך השימוע שייעשה ולהגיש הליכים משפטיים כנגד החלטה זו ואין מקום למניעתו כליל של השימוע מראש (ראו לעניין מקרים בפסיקה שבהם נדחו הן הבקשה והן העתירה על הסף ונקבע שאין מקום שלא לערוך שימוע עקב אי מיצוי הליכים והיות הבקשה/עתירה מוקדמת בג"ץ 3796/15 דוראד אנרגיה בע"מ נ' הרשות לשירותים ציבוריים-חשמל (12.7.15), בג"ץ 4099/15 חברת גינדי החזקות בע"מ נ' הרשות להגנת הצרכן וסחר ההוגן (9.7.15)).
כך גם לא ניתן להתעלם, כפי שנאמר בפסק דין של בית הדין לעררים , שההחלטה שהתקבלה במחלקת ייעוץ וחקיקה המצוינת במכתב מיום 10.10.19 שבעקבותיו תועבר הדרכה וי יערכו התאמות בנהלי רשות האוכלוסין וייקבעו נהלים להסדרת התנאים והפרוצדורות לגבי שימוע שייערך לילדים מעל גיל 12 לפני גירוש, עוסק בכלל בילדים מעל גיל 12 בעוד הקטינות במקרה דנן הינן בגילאים של 7 שנים ושנה אחת, כך שלכאורה גם לפי מכתב זה (וגם לפי ההיגיון בהתחשב בגיל הפעוט של הקטינות) אין מקום לערוך להן שימוע ומדובר בשימוע שנערך להורים, כאשר לא הוחלט גם על ידי המשיבה על ביטול ו/או הקפאת כל ההליכים הקשורים להרחקה מן הארץ ושלא לנקוט בהליכי אכיפה ולפי עמדת המשיבה רועננו כבר ההנחיות ונשאר רק לקיים הדרכה, אך הדבר לא עוצר את הליכי האכיפה.
בכל מקרה, טענת המערערים כלפי השימוע שנעשה להם, חוקיותו, תוקפו ואי יישום הנהלים ותכולתם, והטענות, בין היתר, לגבי השאלה האם טובת הקטינות נלקחה בחשבון במסגרת קבלת ההחלטה בעניין ההרחקה מן הארץ , יישמרו להם , במידת הצורך, לאחר השימוע ובמידה ויתקפו את ההחלטה שתתקבל בשימוע יוכלו לטעון בהליכים משפטיים גם את הטענות הנטענות כיום, שכאמור הינן מוקדמות לטעמי, כפי שצוין גם בבית הדין לעררים בפסק דינו ובטענות המשיבה.
לפיכך, דין הערעור והבקשה להידחות על הסף.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט חשוון תש"פ, 27 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.