הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עמ"נ 29467-05-19

לפני
כב' השופט ק ובי ורדי, סגן נשיא

המבקשת:

אולגה זרקה
ע"י ב"כ עו"ד אורי בר-און

נגד

המשיבה:
מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה
ע"י ב"כ עו"ד עדי שם טוב ילוז
מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

החלטה
בקשה למתן סעד זמני לפיו לא יינקטו הליכי אכיפה והרחקה כנגד המבקשת עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים בערר (ת"א) 5244-18 (כבוד הדיין אילן חלבגה) מיום 18.3.19, במסגרתו נדחה הערר על החלטת המשיבה לדחות, בסדר דין מהיר, את בקשת המבקשת למקלט מדיני.
הרקע העובדתי:
המבקשת, אזרחית אוקראינה, נכנסה לישראל ביום 8.9.16 באשרת תייר מסוג ב/2 אשר עמדה בתוקף למשך 18 ימים, קרי עד ליום 26.9.16.
ביום 21.6.17, הגישה המבקשת בקשה למקלט מדיני ביחידת הטיפול במבקשי המקלט.
ביום , 2.10.17 נערך למבקשת ריאיון ובסיומו נערכה חוות דעת פרטנית בעניינה. במסגרת חוות הדעת נקבע, בין היתר, כי המבקשת לא העלתה נסיבות ייחודיות . לפיכך, וכן על בסיס סקירה מקיפה של המצב הקיים באוקראינה, הומלץ לדחות את הבקשה בסדר דין מהיר בהתאם לסעיף 5.2 לנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל.
המלצה זו אומצה על ידי הממונה ביחידת הטיפול במבקשי המקלט, תוך שנקבע כי בשל אזור מגוריה הנטען של המבקשת, בדונייצק, ולאור החלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה מיום 15.2.17, יש להעביר את הבקשה לבחינה נוספת אצל ראש מנהל אכיפה וזרים.
לאור האמור, הבקשה הועברה להחלטת ראש מנהל אכיפה וזרים אשר ביום 23.10.17 אישר את המלצת הממונה בדבר דחיית הבקשה בסדר דין מהיר .
הודעה על החלטת המשיבה כאמור נמסרה למבקשת ביום 29.10.17.
כנגד החלטת המשיבה כאמור, הגישה המבקשת ערר לבית הדין לעררים, וביום 18.3.19, הערר נדחה, כפי שיפורט להלן, תוך שנקבע כי על המבקשת לעזוב את ישראל עד ליום 24.3.19.
ביום 21.4.19, פנתה המבקשת לבית הדין לעררים בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, וביום 28.4.19 עיכב בית הדין לעררים את הביצוע כאמור למשך עשרה ימים.
ביום 12.5.19, שוב פנתה המבקשת לבית הדין לעררים בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, וזאת עד למועד הגשת הערעור דנן (יוער כי החלטת בית הדין לעררים בבקשה זו לא הובאה לידיעת בית המשפט).
ביום 14.5.19 הוגש הערעור דנן ולצדו הבקשה מושא החלטה זו.

פסק הדין של בית הדין לעררים:
במסגרת פסק דינו, קבע בית הדין לעררים כי עיון בטענותיה של המבקשת ובחינת נסיבותיה האישיות מעלה כי לא עלה בידה להוכיח קיומו של "פחד מבוסס היטב מפני רדיפה" כקבוע באמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים.
ביחס לרכיב הסובייקטיבי של "פחד מבוסס היטב מפני רדיפה", קבע בית הדין לעררים כי התנהלות המבקשת במהלך השנים לא הייתה כזו המאפיינת אדם נרדף או חושש לחייו. בהקשר זה הפנה בית הדין לעררים, בין היתר, לכך שהמבקש הגישה את הבקשה למקלט מדיני אך בחלוף תשעה חודשים ממועד כניסתה לישראל.
על כך הוסיף בית הדין לעררים וקבע כי אף אם נניח כי מתקיים רכיב סובייקטיבי, הרי שלא עלה בידה של המבקשת לבסס את הרכיב האובייקטיבי של פחד כאמור.
בהקשר זה ציין בית הדין לעררים כי המבקשת הודיעה שלא ניסתה להתגורר בחבל ארץ אחר באוקראינה מהטעם כי אינה דוברת את השפה האוקראינית וכי מי שמדבר בשפה הרוסית מתייחסים אליו בבוז. זאת, כאשר לשיטתו מדובר בטענה שבעלמא שלא הובאה לה כל ראיה, כאשר ידוע כי מרבית אוכלוסיית אוקראינה דוברת את השפה הרוסית.
כך גם הפנה בית הדין לעררים לכך שהמבקשת, בדרכה לישראל מאוקראינה, עברה בטורקיה מבלי שהגישה שם בקשה למקלט מדיני. בנסיבות אלה, קבע בית הדין לעררים כי המבקשת נמצאת כמי שבוררת בין מדינות - דבר שאינו הולם את מי שנס על נפשו.
לאור כל האמור, קבע בית הדין לעררים כי המבקשת לא הניחה נסיבות ייחודיות ופרטניות המצדיקות בחינת בקשתה שלא בהתאם לסדר דין מהיר וכי לפיכך הח לטת המשיבה מצויה במתחם הסבירות, כאשר לא נפל בה כל פגם מנהלי או אחר המצדיק את התערבותו של בית הדין. לפיכך, הערר נדחה, והמבקשת חויבה בתשלום הוצאות המשיבה בסך של 6,000 ₪. כמו כן, נקבע כי על המבקשת לצאת מישראל לא יאוחר מיום 24.3.19.

טענות הצדדים:
במסגרת הבקשה למתן סעד זמני, טוענת המבקשת כי אי היענות לבקשה תרוקן מתוכן את הערעור שכן יהא עלייה לעזוב את המדינה לאלתר באופן בו לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו.
לשיטת המשיבה, דין הבקשה להידחות. זאת, כאשר לטענתה לא נפל כל פגם בפסק הדין, ובוודאי שלא פגם המצדיק את התערבותו של בית המשפט. בהקשר זה מפנה המשיבה לכך שבית הדין לעררים הוא הערכאה המומחית בנושאי הגירה, כניסה לישראל ואזרחות.
לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי בקשת המקלט של המבקשת נבחנה באופן ראוי ומקצועי על ידי היחידה המטפלת. כך גם טוענת המשיבה כי המבקשת לא תמכה טענותיה לגבי סכנת הרדיפה וסכנת החיים בראיות ממשיות.
המשיבה מוסיפה וטוענת כי המבקשת לא מיצתה את האפשרות למצוא חלופת מגורים מחוץ לאזור העימות באוקראינה. בהקשר זה מציינת המשיבה כי בית הדין לעררים בחן את טענת המבקשת לפיה היא לא ניסתה להתגורר בחבל ארץ אחר באוקראינה בגלל שפתה אולם מצא כי אין לקבלה.
זאת ועוד, לטענת המשיבה, המבקשת אינה מתנהלת כמי שחוששת לחייה כאשר הגישה את הבקשה למקלט כמעט שנה לאחר הגעתה לישראל.
באשר למצב המדיני באוקראינה, טוענת המשיבה כי הוא נבחן על ידי הגורמים המקצועיים אצל המשיבה ועל ידי בית הדין לעררים, תוך שניתנה התייחסות קונקרטית לתושבי המחוזות דונייצק ולוגנסק ונקבע כי אין מניעה כללית, בהיעדר נסיבות פרטניות, לתושבי מחוזות אלו להעתיק את מקום המגורים בתחומי אוקראינה.
ביחס למאזן הנוחות, טוענת המשיבה כי המבקשת לא ביססה את טענתה לפיה עשוי להיגרם לה נזק ככל שתשוב לאוקראינה, ולפיכך , כך לשיטת המשיבה, הנזק הכרוך בדחיית הבקשה אינו בלתי הפיך. כמו כן, המשיבה מפנה לכך שהמבקשת תוכל להמשיך בהליכים להסדרת מעמדה (בפרט כשהיא מיוצגת) גם כשהיא אינה שוהה בגבולות הארץ ולכך שלמדינה אינטרס ציבורי מובהק בהרחקת שוהים בלתי חוקיים מישראל.
בתגובתה לתשובת המשיבה, טוענת המבקשת כי סיכויי ערעורה הינם כאלה המספקים לצורך קבלת הסעד הזמני. לטענתה, היא הציגה עובדות באשר למצב הקשה והסכנה השוררת במחוז ממנו הגיעה ובנסיבות אלה, הדרישה לפיה עליה ליתן הוכחה כי תהא בסכנה אישית, כמו גם הטענה כי ביכולתה לחזור למחוז אחר באוקראינה, מהוות הכבדה יתרה והצבת רף העולה על הנדרש.
כמו כן, המבקשת טוענת כי עצירתה בטורקיה היוותה מלכתחילה תחנת ביניים בדרך לישראל וכי הפחד והחרדה אשר ליוו אותה שעה שנסה מארצה לא אפשרו לה להגיש בקשה למקלט "בהזמנות הראשונה". כך גם, לטענתה, היא לא הגישה את הבקשה מיד עם הגעתה לישראל שכן הגיעה למדינה זרה ובהיותה מצויה בחרדה עזה מאפשרות גירושה למדינת מוצאה לא היה בידה הידע הדרוש בנוגע להגשת בקשה למקלט מדיני ומועדיה.
בכל הנוגע למאזן הנוחות, טוענת המבקשת כי ככל שתדחה בקשתה והיא תאלץ לשוב לאוקראינה ולמחוז מוצאה, הדבר יהווה פגיעה קשה ובלתי הפיכה שכן היא תהא נתונה בסכנת חיים ממשית. זאת, כאשר למשיבה לא ייגרם כל נזק.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה למתן סעד זמני, בתשובה לבקשה ובתגובה לתשובה, כמו גם בערעור עצמו, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.
השיקולים המרכזיים שישקול בית המשפט בבקשה למתן סעד זמני בערעור דומים בעיקרם לאלה הנשקלים בבקשות אלה בהליך אזרחי. על המבקש מוטל הנטל להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד - שיש להליך הערעור סיכוי להצליח, והאחר - שמאזן הנוחות מטה את כף המאזניים להיעתר לבקשה (בן-נון וחבקין, הערעור האזרחי (2012), 586-687; עע"ם 6754/13 שרסטה נ' משרד הפנים (16.2.14)).
שני תנאים אלה אינם נבחנים במנותק זה מזה, אלא נשקלים על בסיס "מקבילית כוחות" לפיה ככל שסיכויי העתירה להתקבל גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת "מאזן הנוחות" ולהיפך (בר"מ 7582/12 אג'ה פריידי נ' משרד הפנים (13.12.12)).

סיכויי הערעור:
מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אני סבור כי בנסיבות העניין סיכויי הערעור נמוכים. זאת, כאשר עיון בפסק דינו של בית הדין לעררים, מעלה כי הוא מפורט ומנומק ולכאורה אין עילה להתערב בו.
כמו כן, הרי שבהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון, בית הדין לעררים מתאפיין במקצועיות ובמומחיות בתחום עיסוקו (בר"ם 5893/15 kesta נ' משרד הפנים (1.9.15); בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים (27.8.15)), ובנסיבות בהן עסקינן בסעד זמני בערעור הרי שהתנאים הינם מחמירים שכן עם מתן פסק דינו של בית הדין לעררים משתנה "נקודת האיזון" בין הצדדים (עע"ם 2435/11 סימוב נ' שר הפנים (23.5.11), צוטט בהסכמה בעע"ם 1011/13 waz zongjian נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 6.5.13)).
בהקשר זה יש לציין כי הפסיקה קובעת כי על המבקש הנטל להוכיח כי הוא זכאי לקבל מעמד של פליט ולהביא ראיות לכך שנשקפת לו סכנת חיים בארצו ( עע"ם 7854/12 פלונית נ' משרד הפנים (25.8.15); עע"ם 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים (25.4.13)). זאת, כאשר נראה לכאורה כי המבקשת לא הציגה ראיות מספקות להנחת התשתית העובדתית לטענותיה בדבר רדיפתה והסכנה הנשקפת לה ולחייה (עת"מ 28650-01-11 קוסיאק נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (8.3.11), כאשר לא מספיקה הערכה עצמית וחשש סובייקטיבי (עע"ם 5590/12 Kamanda נ' משרד הפנים (23.12.12)) וכאשר הטענה בדבר מחוז מוצאה קיבלה מענה במסגרת הסקירה המקיפה של המצב הקיים באוקראינה. זאת ועוד, הרי שלא ניתן להתעלם מכך שבקשת המקלט של המבקשת לא נדחתה ככל בקשות המקלט הנדחות בסדר דין מהיר, אלא הועברה לבחינה נוספת של ראש מנהל אכיפה וזרים אצל המשיבה.

מאזן הנוחות:
באשר למאזן הנוחות, דעתי היא כי הוא אינו נוטה לטובת המבקשת בהתחשב בין היתר בדין העצמי שעשתה המבקשת במשך תקופה ארוכה, כאשר המשיכה לשהות בארץ למרות שתוקף רישיונה פג וכאשר פעלה להגשת בקשת המקלט אך בחלוף כ-9 חודשים. עשיית דין עצמי זו יכולה להשליך על ההליך כולו ובוודאי על דחיית הבקשה לסעד זמני (עמ"נ 42778-11-17 גרסימוב נ' רשות האוכלוסין וההגירה (19.12.17); בר"מ 2132/16 רשות האוכלוסין-משרד הפנים נ' Kesta Brhane (10.5.16)) .
זאת ועוד, הרי שכאמור לעיל, אני סבור כי המבקשת לא ביססה כדבעי את טענתה לעניין הנזק שעשוי להיגרם לה לכאורה ככל שתשוב לאוקראינה, כאשר כאמור בפסק דינו של בית הדין לעררים, בפניי המבקשת עומדת האפשרות לעבור למחוז אחר באוקראינה (כפי שאף עשתה בטרם הגיעה לישראל) ובכך להימנע מפני אותה רדיפה נטענת (שלא הוכחה) ( עמ"נ 63072-01-19 KRAVTSOVA נ' מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה (28.2.19)).
כך גם המבקשת יכולה גם להמשיך בהליכים להסדרת מעמדה (בפרט כשהיא מיוצגת) גם כשהיא אינה שוהה בגבולות הארץ. זאת, כאשר מעבר לאינטרס הציבורי שבכיבוד פסקי דין ושמירה על עקרון החוק, הרי כבר נפסק לא אחת כי נזק הכרוך בדחיית בקשה למתן סעד זמני של מניעת הרחקה מהארץ אינו בלתי הפיך ((עע"ם 2435/11 סימוב נ' שר הפנים (23.5.11); עע"ם 1903/14 טרספה נ' משרד הפנים (29.5.14); עע"ם 3658/11 תיאודור נ' שר הפנים (19.5.11)).
בטרם סיום יצוין כי לטעמי אין לעשות גזירה שווה, לעניין מאזן הנוחות, בין נסיבות העניין בעמ"נ 59523-01-19 אראק ואח' נ' מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה (6.2.19) אליו הפנתה המבקשת (שם נעתרתי לבקשה למתן סעד זמני בערעור שעניינו בקשת מקלט של אזרחית אוקראינה) לבין נסיבות העניין דנן. זאת, כאשר כפי שצוין בעניין דשם, השיקול שהכריע את הכף הוא שמדובר היה במבקשות – אם ובתה – כאשר הבת הנה תינוקת בת כשנה בלבד והאם שהתה בישראל שנים רבות .
לאור כל האמור לעיל, הבקשה למתן סעד זמני נדחית.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים ובכפוף להפקדת העירבון תקבע את הערעור לדיון בפני שופט מנהלי.

ניתנה היום, ב' סיוון תשע"ט, 05 יוני 2019, בהעדר הצדדים.