הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עמ"נ 17732-10-16

לפני
כבוד ה שופטת עמיתה יהודית שטופמן

מערערים

ד"ר משה וינברג, עו"ד ת.ז. XXXXXX476
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר משה ויינברג ואח'

נגד

משיבים

ועדה מקומית לתכנון ובנייה תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד נ. בראונשטיין ואח'

פסק דין

נושא העתירה:
ערעור על החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה מחוז תל אביב ( להלן – " ועדת הערר") מיום 7.7.2016, לפיה נדחה הערר שהגיש המערער כנגד חיובו בהיטל השבחה, בהתאם לשומה מכרעת שניתנה ביום 2.1.2013, בשל מתן הקלות בהיתר הבניה, לנכס שבבעלות המערער ברחוב רוטשילד 135, תל אביב.

העובדות העיקריות, הדרושות לענייננו הן כדלקמן:
המערער הינו הבעלים של הנכס נשוא הערעור ברחוב רוטשילד 135 תל אביב, הידוע כחלקה 149 בגוש 7085 ( להלן – " הבניין" או " הנכס").
בעת הגשת הערעור בוצעו בבניין עבודות שיפוץ, אשר בגינם הוצא היתר בניה מספר 12-0528 ( להלן – " היתר הבנייה"). היתר זה כלל בקשה לשינויים והקלות מהיתר בנייה קודם (מספר 07-X944) ועל פיו הותרו -
א. ניוד שטחים לא מנוצלים בין הקומות.
ב. ביטול מרפסות שירות.
ג. הקמת מתקני חנייה לכל הדירות.

בשל היתר בנייה זה הזמינה המשיבה שומת היטל השבחה מטעמה, לבחינת עליית ערך המקרקעין. בשומה זו נקבע היטל השבחה בסכום של 461,570 ש"ח.
בעקבות שומה זו פנה המערער לפי סעיף 14( ב)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה – 1965 ( להלן – " החוק"), בבקשה למנות שמאי מכריע. כשמאי מכריע מונה השמאי מר משה נדם.

המערער הגיש לשמאי המכריע שומה מטעמו השונה משומת המשיבה, וביום 23.1.2013 נתקבלה השומה של השמאי המכריע שקבעה היטל השבחה בסכום של 425,000 ש"ח.

ביום 5.3.2013 הוגש ערר ( תא/85050/13) על החלטת השמאי המכריע לוועדת הערר.

ביום 7.7.2016 ניתנה החלטת ועדת הערר אשר דחתה את כל טענות המערער וקבעה כי מדובר בנושאים מקצועיים " המצויים בלב שיקול דעתו של השמאי המכריע" וכי "מרבית הטענות הינן הלכה למעשה ויכוח בין שמאי העורר [ המערער י.ש.] לבין השמאי המכריע ובכך אין כדי להצדיק התערבות בשומה מכרעת" (עמ' 2 להחלטה בערר, נספח א לעתירה).

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

טענות הצדדים:
המערער
המערער מפנה למחלוקת שנתגלעה בין שמאים מכריעים בסוגית היטל ההשבחה.
המערער טוען כי שגתה ועדת הערר משלא התייחסה לסוגיות עקרוניות ומהותיות בעניין חיוב המערער בהיטל השבחה ( סעיף 24 לסיכומי המערער). המערער טוען כי בבסיס הטלת היטל השבחה מצוי הצורך באחידות ובשוויון בהטלת החיוב ובגבייתו, בין הנישומים השונים. לטענתו, במקרה בו חלוקים ביניהם שמאים מכריעים בנוגע לעצם החיוב בהיטל השבחה, בנסיבות זהות, בהכרח יגרם חוסר שוויון בין נישומים, ולכן נדרשה התערבות ועדת הערר ( סעיף 33-34 לסיכומי המערער). המערער טוען כי ברכיב של מתקן החניה, שהוא הרכיב בעל המשמעות הכספית הגבוהה ביותר, יש להעדיף את קביעתה של שמאית מכריעה אחרת, השונה מקביעת השמאי המכריע במקרה דנן, אשר לפיה ניתן להקים מתקני חניה במסגרת הזכויות המוקנות בתכנית ע'-1 ולכן אין המדובר בהשבחה (סעיף 65 לסיכומי המערער). מכל מקום, לטענת המערער במקרים שבהם קיימת מחלוקת לגבי עצם קיומו של אירוע המס, יש להעדיף את עקרון השוויון ולהכריע לטובת האזרח ( סעיף 41 לסיכומי המערער) אין לאפשר, לדעת המערער, מצב בו חלק מן ה נישומים משלמים היטל השבחה וחלקם א ינם משלמים , והכל בשל זהותו ודעתו של שמאי זה או אחר (סעיף 69 לסיכומי המערער).

טוען המערער כי לאחר תיקון חוק התכנון והבניה ( תיקון מס' 84 והוראת שעה), התשס"ח-2008), ס"ח 2165 ( להלן – " תיקון 84 ") ניתן לתקוף גם החלטות שמאיות וההפניה לוועדת הערר אינה מוגבלת רק לטענות משפטיות או פגמים מהותיים ( סעיף 32 לסיכומי המערער). כמו כן, טוען המערער כי חוסר התערבותה של ועדת הערר, לאור המחלוקת הקיימת בין שמאים ולאור עקרון השוויון, מהווה " טעם לפגם" המחייב התערבות בית המשפט (סעיף 43 לסיכומי המערער).
בסוגיית ניוד השטחים טוען המערער כי מדובר במימוש זכויות מוקנות שבגינן שולם כבר בעבר היטל השבחה ולכן תשלום נוסף יהווה כפל מס ( סיכומי המערער סעיפים 45-46). המערער טוען כי אין שינוי בשווי הדירה בשל ביטול מרפסות השירות מאחר שתכנית 2331 היא תכנית נפחית ולכן במסגרת קווי הבניין זכאים הדיירים לנצל את כול השטחים כשטחים עיקריים, ואין כל משמעות לסיווגם כשטחים עיקריים או כשטחי שירות(סיכומי המערער סעיף 59). בשאלת מתקני החניה טוען המערער כי השמאי המכריע טעה בסיווג מספר וסוג החניות במצב הקודם, ובכל מקרה המדובר בניצול זכויות המותרות במסגרת תכנית ע-1 ולכן אין המדובר בהשבחה כלל ( סיכומי המערער סעיף 65).
המשיבה
טוענת המשיבה כי מדובר בתקיפת שומת היטל השבחה בגלגול רביעי, ולטענתה, הערעור תוקף קביעות שמאיות ומקצועיות בלבד, לאחר שאלה כבר נבדקו שוב ושוב ונמצא כי לא נפל בהם פגם מהותי כלשהו שהוא התנאי להתערבות בשומה מכרעת ( סעיף 13 לסיכומי המשיבה). לטענת המשיבה בעניין זה לא מתקיים ולו אחד מן המבחנים שנקבעו בבר"מ 3644/13 משרד התחבורה נ' גלר דוד ואארורה ואח' ( פורסם בנבו, 23.4.2014) (להלן – " עניין גלר") המגדירים את אמות המידה להתערבות שיפוטית בשומה מכרעת ( סעיף 15 לסיכומי המשיבה). המשיבה טוענת כי יש לדחות את טענות המערער, שבחר לפנות להכרעה של שמאי מכריע לפי סעיף 14( ב)(1) לתוספת השלישית, ובכך ויתר על כל טענה שיש לו כנגד עצם החיוב, והגדיר את המחלוקת בעניין גובה החיוב בלבד ( עמוד 3 לסיכומי המשיבה).
לטענת המשיבה השומה הוצגה בהתייחס לשלושת הרכיבים כמפורט, אשר אושרו במסגרת הקלה, המהווה אירוע מס המחייב הטלת היטל השבחה לפי הגדרת " השבחה" בסעיף 1 לתוספת השלישית לחוק. בנוסף טוענת המשיבה, כי טענות המערער בדבר 'העדר שוויון' לא עלו במסגרת השומה הנגדית או הערר, אלא עולים בערעור זה לראשונה, ודי בסיבה זו על-מנת לדחות את הערעור ( סעיף 20 לסיכומי המשיבה). לטענת המשיבה יש לדחות את טענות העדר השוויון שכן מדובר בטענות כנגד בסיס השיטה לקביעת היטל השבחה, וידוע כי לכל שמאי מכריע שיקול דעת עצמאי בקביעת השומה ( סעיף 56 לסיכומי המשיבה). יתרה מכך, הפעלת שיקול דעת עצמאי היא חובתו של השמאי המכריע .
המשיבה טוענת שהיטל ההשבחה בעניינו נגבה בשל הקלות שניתנו מהיתר הבנייה, ולכן אין לקבל את טענת המערער כי היטל השבחה שולם כבר בעבר בשל ניוד השטחים. באשר לטענות המערער הנוגעות למתקני החניה, טוענים המשיבים כי סיווג מקומות החניה על-ידי השמאי המכריע בוצע לאור התכניות להיתר הבניה שהוגשו על-ידי המערער, ולכן אין לקבל את טענות המערער הנוגעות לטעות בסיווג החניה ( סעיף 37 לסיכומי המשיבה). בסוגיות מרפסות השירות טוענת המשיבה כי החלטת ועדת הערר, לפיה משהוגדר שטח כשטח שירות זה השימוש שיש לעשות בו נכונה היא ותואמת את הדין, ואין לקבל את טענת המערער בעניין זה ( סעיף 29 לסיכומי המשיבה). כמו כן, לטענת המשיבה יש לדחות את טענת המערער המתייחסות לזכויות המוקנות בתכנית ע-1 משהמדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן רק בערעור זה העלה המערער טענה זו לראשונה, וכי מדובר בטענה כנגד עצם החיוב בהיטל השבחה בגין הקלה שניתנה ( סעיפים 41 – 45 לסיכומי המשיבה).

דיון והכרעה:

סבורה אני כי דין הערעור להידחות, וזאת משני טעמים מרכזיים. האחד הוא כי מקובלת עלי החלטת ועדת הערר לפיה טענות המערער הינן טענות 'שמאיות' שאין מקום להתערב בהן. הטעם השני הוא שסבורה אני שהיטל ההשבחה הוטל כדין, ואין חריגה מהאיזון שבין עקרון השוויון לבין האינטרס הציבורי.

התערבות בהחלטת ועדת הערר
בטרם אדרש לטענות המשפטיות שמעלים הצדדים רואה אני לנכון להדגיש את היקף הביקורת השיפוטית שבית המשפט יפעיל בבחינת החלטות ועדת הערר, ובמיוחד במקרים של ערר על החלטות של שמאי מכריע. הן ועדת הערר והן השמאי המכריע הינם גופים מקצועיים המומחים ברזי המקצוע. יתרה מכך, מדובר בשני גופים מעיין שיפוטים, המחויבים לכללי הצדק הטבעי כגון זכות הטיעון, ניגוד עניינים וחוסר סבירות.
תיקון 84 לחוק חיזק את מעמדו של השמאי המכריע כגוף מעיין שיפוטי בקביעת תנאי כשירות וכללים לניגוד אינטרסים ( בר"מ 6744/14 ג'י ישראל מרכזים מסחריים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון (פורסם בנבו, 05.03.2015); בר"מ 3644/13 משרד התחבורה נ' גלר דוד ואארורה ואח' (פורסם בנבו, 23.04.2014)). על מעמדו של השמאי המכריע הן כסמכות מקצועית והן כגורם מעיין-שיפוטי פסקה כב' השופטת ברק-ארז כך:
"בדברים אלה [התנאים שנקבעו לעבודת השמאי המכריע בתיקון 84 י.ש.] יש כדי להצביע על מעמדו של השמאי המכריע לאחר תיקון 84 כגורם ניטראלי ואובייקטיבי ועל חיזוקם של המאפיינים המעין-שיפוטיים בפעילותו. זאת, לצד ההנחה העומדת בבסיס מינויו של השמאי המכריע לפיה הוא ניחן במומחיות ובכישורים מקצועיים לחוות דעה בשאלות שמאיות" (בר"מ 6744/14 ג'י ישראל מרכזים מסחריים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון (פורסם בנבו, 05.03.2015).
בשל כך נקבע בפסיקה ענפה (עניין גלר; ברמ 9547/10 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מודיעין- מכבים- רעות נ' יצחק גונן (פורסם בנבו, 5.3.2015); בר"מ 1874/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' רויטל אנג'ל (פורסם בנבו, 01.05.2012); בר"מ 2237/11 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "שורקות" נ' מימי גרמנוב (פורסם בנבו, 23.09.2012)) כי ועדת הערר תיטה לקבל את חוות דעתו של השמאי המכריע , למעט במקרים שבהם נפלו פגמים מהותיים בשומה , ובמיוחד במקרים בהם ארעה פגיעה בעקרונות המנהליים החלים על השמאי המכריע כגוף מעיין-שיפוטי. כמו כן, בשים לב למומחיות שני הגופים, הביקורת השיפוטית של בית המשפט תתמקד בבחינת פעולות השמאי המכריע וועדת הערר בהתאם לכללים המנהליים, ובחינת הפעלת שיקול דעתם במסגרת מתחם הסבירות המתאים:

"ועדת הערר היא גוף מקצועי בעל ידע ומומחיות בנושא פיצויים והיטל השבחה. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיה של ועדת ערר בשאלת אופן חישוב היטל ההשבחה והוא אינו מחליף את שיקול הדעת המקצועי של חבריה בענייני תכנון ובניה בשיקול דעתו. בית המשפט בוחן את אופן הפעלת שיקול הדעת והאם ההחלטה שנתקבלה מצויה בגדר מתחם הסבירות בהיותה החלטה שרשות מנהלית סבירה יכולה הייתה לקבל בנסיבות העניין. התערבות בית המשפט בהחלטת ועדת הערר תעשה רק אם נפל בה פגם מתחום המשפט המינהלי, כמו חוסר סמכות, חוסר סבירות, אפליה, הפעלת שיקולים זרים, חוסר תום לב, ועוד" עמ"נ (מינהליים ת"א) 65422-12-15 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הרצליה נ' קוזניץ בוריס (פורסם בנבו, 29.10.2017)

בעניין גלר קבע בית המשפט עליון אמות מידה ברורות להתערבות ועדת ערר בשומת השמאי המכריע. כך נקבע שוועדת הערר תיטה לקבל את שומת השמאי המכריע במקרים "[ש]מסקנותיו הושתתו על שיטה שמאית מקובלת ועל מסד עובדתי הולם, וזאת אף אם קיימות גישות מקצועיות שונות בשאלה שבמחלוקת". ומנגד ועדת הערר תתערב בשומת השמאי המכריע במקרים של פגיעה בכללים המנהליים כגון ניגוד עניינים ועוד. בנוסף תתערב ועדת הערר אם שומת השמאי המכריע אינה מבוססת על מסד עובדתי הולם, לא ניתן ביסוס להחלטת השמאי או שהחלטתו אינה הגיונית.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את החלטת ועדת הערר לפיה טענות המערער הנוגעות לשאלת ניוד השטחים, ביטול מרפסות השירות ואישור מתקן החניה הינן טענות שמאיות שאינן מעלות פגם מהותי , המצדיק את התערבות של בית המשפט, כנגד חוות דעתו של השמאי המכריע וועדת הערר. כך, לא מצאתי פגיעה בכללים המנהליים. השמאי המכריע ניהל דיון בנוכחות הצדדים , ע רך פרוטוקול מסודר ו הקפיד על שמיעת שני הצדדים, לא נטען ולא הוכח כי זהו מקרה של ניגוד אינטרסים או כי השמאי פעל בחוסר תום לב. כן, אני מוצ את כי טענות השמאי מבוססות במידה מספקת על בסיס חישובים הגיוניים, תוך התייחסות לשומ ות שני הצדדים והפעלת שיקול דעת עצמאי. כמו כן ביסס השמאי המכריע את החלטותיו על בסיס שומות קודמות של שמאים אחרים במצבים דומים. יתרה מכך, בהחלטתה הייתה ועדת הערר מודעת לכך שיתכנו עמדות שונות בין שמאים מכריעים בנושאים שונים (החלטת ועדת הערר, נספח א לעתירה), אולם כאמור לעיל בעניין גלר, אין בגישות מקצועיות שונות לקבוע כי נפל פגם מהותי בעבודת השמאי.
לפיכך, מקובלת עלי עמדת ועדת הערר לפיה אין מקום להתערב בהחלטות השמאי המכריע.

יחד עם זאת, אתייחס לטענות המערער לפגיעה בעקרון השוויון, והאם הייתה צריכה ועדת הערר להתערב בקביעת השמאי המכריע.

היטל השבחה- תשתית נורמטיבית
היטל השבחה נגבה מתוקף סעיף 196 א לחוק. מדובר במס המוטל על בעלי מקרקעין או חוכרים לדורות, בשל השבחת המקרקעין כתוצאה מפעילותיה של הרשות ( א' נמדר, היטל השבחה ( חושן למשפט,2011) (להלן – " נמדר")). מטרתו של ההיטל היא כיסוי את הוצאות התכנון והפיתוח שמבצעות הרשויות, כמוגדר בסעיף 13 לתוספת השלישית לחוק. עקרון נוסף שבבסיס ההיטל הוא עקרון הצדק החלוקתי, הקובע כי מי שהתעשר בשל פעילות רשויות התכנון ראוי שיחלוק התעשרות זו עם הציבור ( נמדר עמ' 36-37; דנ"א 3768/98 קריית בית הכרם בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, נו(5) 49, 62-63 (2002).
על-פי סעיף 1(א) לתוספת השלישית ניתן להטיל היטל השבחה בגין שלוש פעולות תכנון: אישור תכנית, מתן הקלה והתרת שימוש חורג. נקבע כי חובה שיתקיימו שני תנאים מצטברים לצורך הטלת ההיטל: 1. עליית שווי המקרקעין; 2. עליית השווי היא בשל אחת משלוש פעולות התכנון לעיל (רעא 3002/12 הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים נ' אליק רון (פורסם בנבו, 15.7.2014) .
בענייננו, היטל ההשבחה הוטל בשל מתן ההקלה שאיפשרה הגדלת זכויות בניה בנכס, הקמת קומה שישית, הרחבת הדירות על חשבון מרפסות השירות ומתן מענה למצוקת החניה לכל דייר, לעומת המצב הקיים. מדובר במתן הקלה מתכנית שניתנה על-ידי המשיבה למערער ( נספח ג לכתב התגובה) ועל כן הטלת היטל ההשבחה מבוססת על פעולות התכנון המנויות בחוק. שאלת עליית שווי המקרקעין, היא ההשבחה, היא שאלה שמאית מובהקת, לאחר שנקבע כי ההיטל הוטל כדין. לאור ההקלות האמורות, המגדילות את סך הזכויות בנכס, ומהוות שינוי והקלה מההיתר הבניה שניתן ומהתכנית, סבורה אני כי אכן ההיטל הוטל כדין.
יתרה מכך, חזקה על המערער כי אף הוא סבור היה כי עצם הטלת ההיטל הינו כדין, וזאת בהתאם לסעיף 14( ב)(1) לתוספת השלישית הקובע:
" בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), החייב בהיטל רשאי, אם אין הוא חולק על החיוב כשלעצמו, לפנות, בתוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א), לפי העניין, ליושב ראש מועצת שמאי המקרקעין בבקשה שימנה שמאי מכריע לצורך הכרעה בעניין גובה החיוב;... " (הדגשה שלי י.ש.).
לכן בהתייחס לסעיף 14(ב)(1) אם בחר נישום לבקש מינויו של שמאי מכריע, ולא להגיש ערר לוועדת הערר, מעלה עליו הכתוב שאין הוא חולק על עצם החיוב בהיטל השבחה, במאובחן מגובה ההיטל, השנוי במחלוקת. (עת"מ (חי) 36735-05-13 אנרג'יקס – אנרגית מתחדשות בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה חיפה, (פורסם בנבו, 29.8.13).
בענייננו, פנייתו של המערער לשמאי המכריע משמעה כי נכון למועד הפניה לא חלק המערער על עצם חיוב בתשלום היטל ההשבחה, אלא רק על גובה החיוב.
נראה כי די בקביעה זו על-מנת לדחות את הערעור, שכן משעה שהסכים המערער לעצם החיוב בהיטל השבחה, לא ניתן לקבל, בשלב הערעור , את טענותיו כנגד עצם הטלת ההיטל.
יחד עם זאת, ומלמעלה מן הצורך, אתייחס גם לטענותיו של המערער בדבר הפגיעה בעקרון השוויון בהטלת היטל השבחה, אם נפלה מחלוקת בין שמאים מכריעים. לעניין עקרון השוויון אמרה כב' הנשיאה ביניש כי:
"החובה לנהוג בשוויון משמעה מתן יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים ( ראו בג"ץ 4541/94 אליס מילר נ' שר הבטחון, פ"ד מט(4) 94, 111-110 (1995); בג"ץ 678/88 כפר ורדים נ' שר האוצר, פ"ד מג(2) 501, 508 (1989)). זהו אחד הכללים הבסיסיים בשיטת המשפט שלנו. אכן, לא כל הבחנה מהווה הפליה" (בג"צ 4124/00 ‏ ‏ ארנן יקותיאלי ז"ל נ' השר לעניני דתות, פ''ד סד(1) 142).

הצורך במינוי שמאי מכריע מתעורר כאשר קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי גובה ההיטל. מטבע הדברים, שומות השמאים מטעם הצדדים נוטים לעיתים לצדד בעמדת הצד שמינה אותם ( ע"א 4542/98 ‏ עיזבון המנוח חיים היימן ז"ל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, הדרים, פ''ד נד(5) 849), כך שעצם מינויו של השמאי המכריע נועד ליישב את המחלוקת בין הצדדים, במטרה להגיע לגביית מס אמת ושמירה על האינטרס הציבורי של חלוקת האושר והשתתפות בהוצאות התכנון. כמו כן, מינוי השמאי המכריע נועד לשמירה על אינטרס הפרט לבל ייגבו ממנו כספים שלא כדין. לשם השגת מטרה זו, נקבע כי על השמאי המכריע לפעול בעצמאות, לפי שיקול דעתו המקצועית, לאחר ששמע ובחן את טענות הצדדים ואת השומות הנוגדות, וכך נקבע בהתייחס לתפקידו של השמאי המכריע:
"מדובר בשומה של שמאי זה על-פי מיטב ידיעתו, ניסיונו ומומחיותו. הצדדים בחרו אותו בשל הערכתם אותו כשמאי, ובוודאי מתכוונים שיקבע את שומתו על-פי מיטב שיקול-דעתו." (ע"א 4542/98 ‏ עיזבון המנוח חיים היימן ז"ל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, הדרים, פ''ד נד(5) 849).
לשם ביצוע תפקידו מצופה מן השמאי המכריע כי יבחן הכרעות של שמאים מכריעים אחרים לגבי נכסים דומים ובסביבת הנכס הנדון כבסיס לקבלת החלטתו. ( ישראל שמעוני, גופים מעין-שיפוטיים - שמאי מכריע, ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה (2016), 227). עם זאת, כדברי כב' הנשיאה דורית ביניש, מהות השוויון היא גם מתן יחס שונה לשונים. הסתמכות על שומות מכריעות אחרות, הנוגעות לנכסים אחרים ונסיבות אחרות, יכולה להוות בסיס להשוואה להכרעתו של השמאי המכריע, אך לא ניתן לקבוע כי תמיד חייבת להיות קביעה אחידה בין שמאים, קל וחומר, משהמדובר בנכסים שונים.
בענייננו, בחן השמאי המכריע בשומתו את קביעותיהם של שמאים מכריעים אחרים, לעניין קביעת ערכי החניות בנכס ( נספח ט לתגובה המקדמית, עמ' 71-72). על בסיס שומות אלה הגיע למסקנתו הסופית לגבי שווי הקרקע. כמו כן, בחן השמאי המכריע את טענות הצדדים ואת השומות הנוגדות, ועל בסיס אלה ובחינתו העצמאית קבע את קביעותיו. החלטת ועדת הערר שלא להתערב בשומתו של השמאי המכריע אינה היעדר פעולה, כפי שטוען המערער, כי אם החלטה לקבל את שומת השמאי המכריע, ובכך קבעה הוועדה כי עצם החיוב בהיטל בענייננו הינו כדין. יתרה מכך, ועדת הערר ביקשה הבהרות מן השמאי המכריע ורק לאחר קבלתן נתנה את החלטתה הסופית, כך שלא ניתן לטעון שטענותיו של המערער לא נבחנו ביסודיות.
איני מוצאת פגיעה בעקרון השוויון כפי שטען המערער. סבורה אני כי הן השמאי המכריע והן ועדת הערר ביצעו הליך כדין, וכי טענותיו של המערער נבחנו לעומקן והתוצאה היא הטלת היטל המהווה מס אמת, העומד בחובת השוויון ותואם את האינטרסים הציבוריים והפרטיים.
כמו כן, איני מקבלת את טענת המערער כי הוא נתון " לחסדיו או לגחמותיו" (סיכומי המערער סעיף 27) של שמאי כזה או אחר. הבחירה לפנות לשמאי מכריע הייתה בידי המערער. כאמור לעיל, סבורה אני כי החלטת השמאי המכריע מבוססת דיה וכי החלטה זו עברה ביקורת מתאימה על-ידי ועדת הערר. לכן, לא נתון המערער ל'חסדים' או ל'גחמות', כי אם לשיקול דעת מקצועי וביקורת מקצועית, שבמקרה זה נוגדת את דעתו של המערער, אך תואמת את הדין.

סוף דבר:
טענות המערער נבחנו עתה זו הפעם השלישית, וסבורה אני כי על פי דין אין לקבלן
הערעור נדחה. החלטת ועדת הערר עומדת בעינה.
אין צו להוצאות וכול צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ח, 10 ביוני 2018 בהעדר הצדדים.