הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עמ"נ 14032-04-15

לפני
כבוד ה שופטת עמיתה יהודית שטופמן

מערערת

מ.צ.פ. אחזקות נדל"ן בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד כץ גבע, איצקוביץ KGI

נגד

משיב

עיריית תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד קרן מלר

פסק דין

א. נושא העתירה:

א. לפני ערעור מנהלי שהגישה חברת מ.צ.פ אחזקות נדלן בע"מ כנגד החלטה של ועדת הערר לענייני ארנונה אשר דחתה את העררים שהגישה המערערת כנגד החלטת מנהל הארנונה של עת"א, וקבעה כי תשלום הארנונה שחויבה בו בגין שנות המס 2013-2014 הושת עליה כדין.

ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:

הנכס נשוא הערעור הוא חניון הממוקם ברח' יגאל אלון 126 בתל אביב ומחויב בארנונה בספרי העירייה בגין ח-ן לקוח 10471614 (להלן: "הנכס"). חברת "גוש חלקה 7093 חלקה 162, ח.פ. 510583156 (להלן: "חב' חלקה 162") הייתה רשומה כמחזיקת כלל החניון.
חב' חלקה 162 הגישה עררים בשנים 2004-2008 בטענה כי היא אינה מחזיקה בכל החניון, אולם טענותיה נדחו. בעקבות דחיית העררים הגישה חב' חלקה 162 ערעור מנהלי, עמ"נ 150/09, אשר התברר בפני כבוד השופטת רות רונן.
במסגרות הדיון בערעור המנהלי המליצה כב' השופטת רונן כי העירייה תפנה לבעלי החניון ולמחזיקים השונים הרשומים ע"ג שילוט החניון, במטרה להסב את חיובי המס על שם המחזיק בחניות.

בהתאם לכך, ביום 6.12.2009 נשלחה הודעה לכל הבעלים, וביניהם המערערת בהליך דנן, המיידעת אותם על ההליך בבית המשפט, והזמנה להביע עמדתם בכתב או להביע עמדתם במסגרת דיון שנקבע בפני כב' השופטת רונן (נספח א' לתגובה מטעם המשיב).
ביום 20.1.2010 התקיים דיון בבית המשפט לעניינים מנהליים והמערערת לא התייצבה לדיון.
לטענתה, ההזמנה לדיון נשלחה לכתובת שגויה ולכן לא ידעה על הדיון. המשיב טוען כי המערערת ידעה בבירור על דבר קיום הדיון. לראיה מצטט המשיב את דברי מנכ"ל העותרת מתוך הפרוטוקול של דיון ההוכחות בוועדת הערר: "אני יודע שהיו הליכים בין גרוס שהחזיק את החניון לבין אחרים, אני אישית לא ראיתי המסמך ולא יודע מה תוכן פסק הדין".
בעקבות פסק הדין של כב' השופטת רונן, חיוב החניון פוצל מיום 1.1.2007, ולכן המערערת רשומה כמחזיקה בחניות שבבעלותה מהתאריך האמור.
החל מיום 1.2.2009 שכרה "א. שגיב ושות' עורכי דין" מהמערערת שטח משרדי בנכס, וההסכם שנכרת בין המערערת לבין א. שגיב כלל שישה מקומות חניה.
החל מיום 1.2.2011 המשרדים ובכללם החניות על פי החוזה, מוחזקים על ידי "שגיב בלזר ושות' עורכי דין".
במרץ 2011 קיבלה המערערת הודעת דרישה בגין חובות ארנונה בגין החניות, בסך 15,566.56 ₪ נכון ליום 31.12.2010 (נספח ב' לכתב העתירה).
ביום 14.4.2011 הגישה המערערת השגה (נספח ג' לכתב העתירה) על החיוב בטענה שהחניות אינן מוחזק ת על ידה.
ביום 13.8.2013 קיבלה המערערת הודעה על "מכירת נכסי מקרקעין וזכותו של החייב לברור הנכס שיימכר" בגין חוב הארנונה המתייחס לחניות (נספח ד' לכתב העתירה).
ביום 22.8.2013 הגישה המערערת השגה נוספת כנגד החיוב וההודעה שהתקבלה (נספח ה' לכתב העתירה).
המשיב דחה את השגת המערערת והאחרונה הגישה ערר על תשובת המשיב. המשיב הגיש כתב תשובה לערר. המערערת הגישה בנוסף השגה וערר בשנת המס 2014. שני העררים אוחדו לתיק אחד שנוהל בפני ועדת הערר לענייני ארנונה בתל אביב, וזו דחתה את הערר שהגישה המערערת, מכאן הערעור המנהלי.

ג. טענות הצדדים

המערערת טוענת כי מדובר בדרישת תשלום בגין נכס שאינו מוחזק על ידה ולא הוחזק על ידה בשנות המס - נשוא החיוב. בנוסף, המערערת טוענת כי שגתה ועדת הערר לענייני ארנונה שדחתה את ערר המערערת, בקובעה כי המערערת לא הודיעה כראוי על שינוי שם המחזיק בחניות.
המערערת טוענת כי בחודש מרץ 2011 קיבלה לראשונה הודעת דרישה בגין חובות ארנונה בגין החניות, לפיה נדרשה המערערת לה סדיר חובות ארנונה בסכום של 15,566.56 ₪ נכון ליום 31.12.2010. המערערת טוענת כי במסגרת הודעה זו הובא לידיעתה, לראשונה, כי היא מחויבת בגין החניות שא ינן מוחזק ות על ידה ולא הוחזק ו על ידה בשנות המס נשוא ההליך.
לטענת העותרת, המחזיקים בחניות במועדים הרלבנטיים היו כדלהלן:
עד לחודש ינואר 2009 הוחזק ו החניות ע"י חברת חלקה 162, אש ר גבתה דמי שימוש בגינן.
מיום 1.2.2009 החניות הוחזק ו על ידי "א. שגיב ושות עורכי דין" שכרתו הסכם שכירות עם המערערת בגין שימוש בנכס הראשי – 159 מ"ר משרדים (נספח י' לכתב הערעור).
מיום 1.2.2011 החניות מוחזק ות על ידי "שגיב בלזר ושות' עורכי דין", שכרתו הסכם שכירות עם המערערת בגין שימוש בנכס הראשי (נספח יא לכתב הערעור).

לפיכך, לטענת המערערת, יש להסב חיוב הארנונה על המחזיקים כמפורט.

המערערת טוענת כי ביום 14.4.2011 הגישה השגה להודעה מחודש מרץ 2011. ועדת הערר החליטה לעניין זה כי "אין אנו מקבלים את טענתה כי מכתבה מיום 14.4.2011 מהווה השגה כנדרש בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו 1976, שכן השגה יש להגיש למנהל הארנונה המשיב".

המערערת טוענת כי שגתה הועדה בקביעה זו, ומפנה לפס"ד בעניין עת"מ (ב"ש) מכשירי תנועה בע"מ נ' עיריית אשדוד שם דן בית המשפט בשאלה האם בנסיבות העניין בו הגיעו השגות לידי עובדת המזכירות יש לראות את מנהל הארנונה כאילו קיבל לידיו את ההשגות.

בית המשפט קבע בעניין זה:

"מטרת סעיף 4 לחוק הינה לשמור על מינהל תקין ולמנוע חוסר התייחסות וזלזול מצד הרשות המנהלית לאזרח... בענייננו, אין הבדל בין מסירה למזכירת מנהל הארנונה לבין מסירה למזכירות הכלכלית... קבלת ההשגות במזכירות הכללית של העירייה כמוה כקבלת ההשגות במשרדו של מנהל הארנונה".

כך או כך ביום 27.6.2012 שלחה המערערת בפקס העתק ההשגה למר רועי ממחלקת הארנונה, וזאת בהתאם לבקשתו הטלפונית. כלומר, לטענת המערערת אין מחלוקת שההשגה הגיעה ליעדה לא יאוחר מיום 27.6.2012.

המערערת לא קיבלה מענה להשגה הנ"ל ולכן , לטענתה , סברה כי עדכון שם המחזיק בוצע במלואו.

לטענת המערערת, כאשר החלה לקבל דרישות עיקול בגין החוב הנטען הבינה שהעניין לא טופל והגישה השגה נוספת ביום 22.8.2013.

בהתאם לאמור בכתב התשובה לערר, טוענת המערערת כי הסכמי השכירות האמורים עודכנו ע"י העירייה ביחס לנכס הראשי (159 מ"ר משרדים), אולם, ככל הנראה, עקב שגגה או חוסר תשומת לב לא שינתה העירייה את שם המחזיק בגין החניות נשוא הערעור, וזאת למרות ההתייחסות המפורשת בעניינן.

בסעיף 12 בהסכם השכירות נקבע:

"12.1 חניות בבניין
12.1 השוכר מצהיר ומאשר בזאת כי הובהר לו וידוע לו כי המושכר כולל 6 חניות ו/או זכות לחניות בחניון הבניין... תשלום דמי השכירות בגין החניות ישולם ביחד ובנוסף לדמי השכירות כעולה מסעיף 9 לחוזה זה.

12.2 המשכיר מתחייב להקצות מקום ספציפי לחניות השוכר ולזהותם בשילוט ברור ונראה לעין"

לעניין הסכם השכירות קבעה ועדת הערר:

"לא נוכל לקבל את עמדת העוררת שעל המשיב להתעמק ולקרוא כל חוזה על כל סעיפיו שנמסרים לידיו".

המערערת טוענת כי מדובר בקביעה שגויה. מחלקת הארנונה בעיריית תל אביב איננה מסכימה לשנות שם מחזיק בלא שהיא מקבלת לידיה את הסכם השכירות המלא. לפיכך, מקשה המערערת, מדוע נדרש ההסכם במלואו , אם העירייה כלל איננה מתכוונת להתעמק ולקרוא כל חוזה על כל סעיפיו.

מוסיפה המערערת וטוענת, כי כשם שהעירייה אינה רואה במערערת מחזיקה בנכס הראשי, אין זה סביר שתראה במערערת מחזיקה בחניות. לטענת המערערת ברור כי אין זה סביר שהסכם השכירות יהווה אסמכתא ראויה לעדכון הנכס הראשי ולא יהווה אסמכתא ראויה לעדכון שם המחזיק בחניות, אשר לגביו נמצאת התייחסות מפורשת במסגרת אותו הסכם שכירות.

לפיכך טוענת המערערת כי יש להורות למשיב לעדכן את שמות המחזיקים בחניות, בהתאם לשמות ולמלוא התקופות המפורטות לעיל.

לחילופין ולמצער, טוענת המערערת כי יש להורות למשיב לנהוג ע"פ הקבוע בסעיף 325 בפקודת העיריות, נוסח חדש:

"חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בניין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה".

כלומר, לטענת העותרת יש להורות למשיב לעדכן שם המחזיק החל ממועד הגשת ההשגה ביום 14.4.2011, ולפחות ממועד קבלת העתק השגת המערערת בפקס ביום 27.6.2012.

לחילופי חילופין, טוענת המערערת כי יש להורות למשיב לעדכן את שם המחזיק החל ממועד הגשת ההשגה נשוא ערר זה (השגה מיום 22.8.2013).

לעניין טענת המשיב לפיה העירייה אכן שלחה למערערת דרישות קודמות בגין החניות , המערערת מדגישה כי המדובר במסמך שלא הגיע לידי המערערת ואשר המערערת ראתה אותו לראשונה במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפני ועדת הערר. המסמך מוען לרח' יד החרוצים 14 בתל אביב, הכתובת הרשומה של המערערת אצל רשם החברות. כתובתה הנכונה של המערערת הוא רחוב יגאל אלון 126 בתל אביב, אלא שנפלה טעות ברישום אצל רשם החברות. משמדובר בטעות של רשם החברות שאינה תלויה במערערת, ביקשה המערערת מועדת הערר להתעלם מאותו מכתב אשר עלול, לכאורה, לערער את מהימנותו של המצהיר מטעם המערערת.

לטענת המשיב לפיה החניות אינן מסומנות, טוענת המערערת כי החניות אכן מסומנות ומשולטות (דוגמא בסעיף 42 לכתב הערעור) וכי המשיב כלל לא טרח לסייר בנכס ולבדוק את נכונותן של טענות העותרת. לכן אף קביעת ועדת הערר כי: "מסקנתנו היא כי החניות דנן לא סומנו ע"י העוררת ולא ע"י משרד עורכי הדין... בהיעדר תשריט או תיחום מדויק של החניות, מיקומן ושטחן, לא ניתן היה לרשום את עוה"ד כמחזיקים בחניות יחד עם משרדם", היא, כך לדעת המערערת, קביעה שגויה.

מוסיפה המערערת וטוענת כי מאחר שההשגה לא נענתה מעולם, יש לפעול על פי האמור בסעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976, ולקבל את ההשגה. ובלשון הסעיף:

"(א) מנהל הארנונה ישיב למשיג תוך שישים יום מיום קבלת ההשגה.
(ב) לא השיב מנהל הארנונה תוך שישים יום – ייחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה, זולת אם האריכה ועדת הערר האמורה בסעיף 5, תוך תקופה זו, את מועד מתן התשובה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שתקופת ההארכה לא תעלה על שלושים יום".

ד. לטענת המשיב דין הערעור להידחות, שכן עיקרו דן בשאלות עובדתיות הנתונות להכרעתה של ועדת הערר, שאין מקום להתערב בהן במסגרת ערכאת הערעור. המשיב טוען כי החלטת ועדת הערר מצו יה ללא ספק במתחם הסבירות, ולכן על בית המשפט להותיר את החלטת הועדה על כנה.

לטענת המשיב אין מקום להתערבות בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטת ועדת הערר נשוא העתירה. ההלכה קובעת כי רק במקרים בהם החלטת ועדת הערר חורגת ממתחם הסבירות באופן קיצוני יתערב בית המשפט, והתערבות כזו תיעשה רק במקרים חריגים ומיוחדים.
בנוסף טוען המשיב, כי המערערת עותרת כי בית המשפט יתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי ועדת הערר, התערבות שיוחדה על פי ההלכה למקרים חריגים ויוצאי דופן שאינם מתקיימים במקרה זה (לעניין זה מפנה המשיב לע"א (תל אביב יפו) 3154/05 מרדכי חן נ' רפיאזדה קשני מהרדד ואח' וכן לע"א 558/96, 1240/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל חנן ו-32 אח').

לטענת המשיב הלכה פסוקה היא כי בית המשפט המנהלי אינו מתערב בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי ועדת הערר אלא אם נפלה טעות בולטת על פניהן (לעניין זה מפנה המשיב לעמ"נ (ת"א) 252/06 נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב; עמ"נ (ת"א) 274/05 מנהל הארנונה נ' קו אופ הריבוע הכחול בע"מ; עמ"נ (חי') 347/06 שטראוס שיווק בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית חיפה).

דברים אלה יפים גם בענייננו, מקום בו הועדה קבעה קביעה עובדתית שהיא על דרך השלילה, ולפיה לא הוצגה לה תשתית ראייתית מבוססת, התומכת בטענות המערערת לעניין המחזיקים בחניות.

לטענת המשיב, יש לדחות את טענת המערערת לפיה יש להסב את חיוב הארנונה בגין החניות ל- "א. שגיב ושות' עורכי דין" מיום 1.2.2009 ועד ליום 31.1.2011.
ביום 2.2.3009 הוגשה לעירייה בקשה לחילופי מחזיקים ע"י א. שגיב ושות' בצירוף חוזה שכירות (נספח ה' לכתב התגובה). בעקבות קבלת ההודעה הסב המשיב את חיובי הארנונה בגין המשרד ע"ש א. שגיב. בבקשה מצוינים פרטי המשרד ופרטי חשבון המים ואין אזכור לחניות נשוא ערעור זה.
המערערת טוענת כי היה על המשיב לחייב את א. שגיב גם בגין החניות נשוא הערעור מכוח סעיף 12 לחוזה. אך ביום בו הוגשה ההודעה והחוזה ע"י א. שגיב, החניות כלל לא היו בחזקתה של המערערת, אלא בחזקתה של חב' חלקה 162 ולכן החשבון נשוא הערעור כלל לא היה קיים.
מוסיף המשיב וטוען, כי גם אם החניות היו בחזקתה של המערערת ביום 2.2.2009, המשיב לא היה מעביר את החניות ע"ש א. שגיב בהסתמך על הבקשה וחוזה השכירות שהומצאו לו, שכן לא ניתן לומר, בהסתמך על המסמכים שהוגשו , כי הועברו לא. שגיב חניות ספציפיות.
בהסתמך על סעיף 12 לחוזה השכירות, א. שגיב לא קבלו זכות למקומות חניה ספציפיים, ולא נכתב בחוזה השכירות היכן החניות ממוקמות או כיצד הן ממוספרות. כמו כן, לא צורף לחוזה תשריט סימון של חניות ספציפיות.
לאור כל זאת, בהתייחס לתקופת המחלוקת 31.1.2011 – 1.2.2009, המשיב טוען כי לא הוגשה לו הודעה בהתייחס לחניות, וכן טוען כי הסכם השכירות בין המערערת לבין א. שגיב איננו מתייחס כלל לחניות מסויימות.

עוד טוען המשיב כי יש לדחות גם את טענת המערערת לפיה יש להסב את חיובי הארנונה בגין החניות על שם "שגיב בלזר ושות' עורכי דין" מיום 1.2.2011 ואילך.
ביום 3.10.2011 נתקבלה בקשה לעדכן שם מחזיק מ: "א. שגיב" ל" "שגיב בלזר ושות' עורכי דין" (נספח ז' לכתב התגובה).
לבקשה צורף נספח לחוזה השכירות ממנו עולה כי הצדדים ממשים את האופציה להארכת חוזה השכירות. על גבי הבקשה מתנוסס מספר חשבון 10381172 שהוא מספר החשבון של המשרד, וגם בבקשה זו אין אזכור לחניות נשוא העתירה. בעקבות הבקשה הוסב חיוב המשרד כמבוקש.

מדגיש המשיב וטוען כי ביום הגשת הבקשה החניות היו רשומות על שם המערערת, שכן הבקשה הוגשה לאחר מתן פסק דינה של כב' השופטת רונן.
גם כאן טוען המשיב כי לא הוגשה לו הודעה באשר לחניות.

לעניין החלטת ועדת הערר, טוען המשיב כי החלטת הועדה מנומקת ומסתמכת על כל החקיקה והפסיקה המתווה את ההלכה בסוגיות שבמחלוקת. הוועדה בחנה בקפידה את התשתית העובדתית שהונחה בפניה וקבעה כדלקמן:

"טענת העוררת כי לא קיבלה את הודעת החיוב בגין החניות ולא ידעה על החיוב אינה מקובלת עלינו... עיון במוצג... ששוגר... לכתובת הרשומה אצל רשם החברות – יד החרוצים 14 ת"א חזקה שתקבלה אצל העוררת".
"לא הונחה בפנינו שום ראיה מצד העוררת כי פעלה לסימון במקומות הספציפיים ובהצבת שילוט מתאים כנאמר בסעיף הזה (סעיף 12 לחוזה), או שהודיעה למשיב במועד חתימת ההסכם, או בסמוך, כי יש לרשום את החניות ע"ש עורכי הדין".
"בהעדר תשריט או תיחום מדויק של החניות, מיקומן או שטחן, לא ניתן היה לרשום את עוה"ד כמחזיקים בחניות יחד עם משרדם... לעניין זה נפנה לקבוע בעמ"נ 265-09-12 אמות השקעות בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו".
"אין אנו מקבלים את טענת העוררת כי החוזים שהוגשו בפנינו די בהם כדי להסב את החניות על שם עורכי הדין, כפי שהוסב משרדם".

ה. לטענת המשיב, נציגי האגף לחיובי ארנונה עשו מספר ניסיונות בתאריכים שונים לת יאום ביקורת בחניון אך ללא הצלחה, ובמכתב שנשלח למערערת נושא תאריך 9.4.2014 פורטו כל המועדים הנ"ל. ב"כ המערערת התבקש ליצור קשר על מנת לתאם ביקורת ולא עשה כן. בס' 4 להחלטת הועדה צוטט מכתב זה.

המערערת טוענת כי אי שינוי שם המחזיק בחניות על ידי העירייה נובע משגגה וחוסר תשומת לב. לטענת המשיב, מהאמור לעיל עולה כי טענה זו של המערערת הינה שגויה מן היסוד. המערערת לא הודיעה על קיומם של מחזיקים אחרים בחניות, המערערת לא הגישה למשיב הודעה כאמור בס' 326 לפקודת העיריות באשר לחניות, ולא יצאה ידי חובתה כאשר ציינה בסעיף 12 לחוזה השכירות כי המושכר כולל חניות, אך לא ציינה , ספציפית, באילו חניות מדובר.

ו. דיון

לפני ערעור על החלטה של ועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית תל אביב יפו, אשר השאלה המרכזית בו עניינה רישום נכסים בכלל וחניות בפרט לצורכי גביית ארנונה.

הועדה קבעה כי "בהעדר תשריט או תיחום מדויק של החניות, מיקומן או שטחן, לא ניתן היה לרשום את עוה"ד כמחזיקים בחניות יחד עם משרדם... לעניין זה נפנה לקבוע בעמ"נ 265-09-12 אמות השקעות בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו".
עוד קבעה הוועדה: "אין אנו מקבלים את טענת העוררת כי החוזים שהוגשו בפנינו די בהם כדי להסב את החניות על שם עורכי הדין, כפי שהוסב משרדם".

אם כך, הטענה העיקרית אותה עלינו לברר היא טענת המערערת לפיה הימצאות סעיף הנוגע לחניות, בתוך הסכם שכירות המתייחס לשטח המשרדי דינה כרישום והודעה לעירייה בדבר העברת ההחזקה בחניות. בנוסף עלינו לעמוד על טיבו של סעיף 12 לחוזה השכירות המדובר לעניין רישום החניות לצורכי ארנונה, בהיעדר פרטים מזהים של החניות ומיקומן.

סעיף 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע כדלקמן:

"נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם הייתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם – ואם הייתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו – למסור לעירייה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנ ונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה".

סעיף זה מבהיר היטב כי קיימת חובת הודעה לעירייה על כל שינוי במחזיקו של נכס המחויב בארנונה. הסעיף מפרט כי ההודעה תפרש את שמו של השוכר, אך שותק לגבי הפירוט הנדרש בקשר לנכס עצמו. לעניין זה נקבע בעמ"נ 265-09-12 אמות השקעות בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו:

"הנטל להוכיח מיהו המחזיק בשטח מסויים מוטל על המבקש. קיומו של שלט בו רשום שמו של אדם פלוני איננו יכול להחליף את ההודעה הנדרשת ע"פ החוק ואיננו מעיד כי אכן בחניה מחזיק אותו פלוני. לפי רישומי העירייה המערערת היא המחזיקה בחניות ואם רצתה המערערת להסב רישום זה, היה עליה לפעול בדרך הקבועה בסעיף 326 לפקודת העיריות".

פסק דין זה עסק, בדומה לענייננו, בהודעת העברת בעלות של חניות לצורכי חיוב ארנונה. בהתאם לאמור לעיל קבע בית המשפט כי על המבקש להסב את רישום הנכס המופיע בספרי העירייה, מוטל הנטל להוכיח מיהו המחזיק. סעיף 326 לפקודת העיריות לעיל הוא הקובע מהי הדרך בה יש לפעול להוכחת העברת בעלות. עוד נקבע:

"טענות המערערת לפיהן "נשלחו הודעות כאשר צורף החוזה" (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 10.2.13) וכי "המשיב יודע היטב... על פי הודעות שנמסרו למשיב..." (סעיף 25 לערעור) אינן מספיקות להוכחת העובדה כי המשיב אכן קיבל את הודעות המערערת וחוזי שכירות מפורטים וברורים.
גם אם היו וישנם שוכרים אחרים והמערערת אינה יכולה להשתמש במקומות החניה, היה עליה להודיע מיהם המחזיקים תחתיה ולמסור הודעתה לפי החוק. כל עוד לא ביצעה זאת כנדרש, באופן מסודר ומפורט, היא אינה יכולה להלין אלא על עצמה" (שם).

עולה בבירור, איפוא, כי על המחזיק בנכס ע"פ רישומי העירייה, שברצונו להסב את הנכס לשמו של מחזיק אחר, מוטל הנטל להוכיח כי לנכס מחזיק אחר, וזאת על דרך הודעה כמפורט בחוק, באופן מסודר ומפורט.

כאמור, המערערת לא הודיעה כדין על העברת ההחזקה בחניות למשרד עורכי הדין. המערערת טוענת כי די בהגשת חוזה השכירות במלואו כדי לקיים את חובת ההודעה. טענת המערערת מבוססת, כאמור, על דרישת העירייה להמציא לה את החוזה במלואו , בצירוף לבקשה ל עדכון פרטי נכס. בענייננו, החוזה הוגש לעירייה כנספח לבקשה לעדכון פרטי נכס לעניין הנכס הראשי בלבד – שכן מספר הנכס המופיע על גבי הבקשה גופה הוא מספר הנכס של המשרדים עצמם (נספח ה' לתגובה מטעם המשיב). מספר הנכס של החניות איננו מופיע על הבקשה עצמה, ולא קיים טופס בקשה אחר הנושא את פרטי החניות. אציין כי אינני סבורה כי העותרת עמדה בחובת ההודעה המפורשת העולה מפקודת העיריות.

לאור האמור לעיל, לא ניתן לראות את הדברים המופיעים בסעיף של נספח לבקשה שעניינה נכס אחר, כעומדים בנטל ההוכחה כנדרש על פי סעיף 326 לפקודת העיריות.

נניח, כי בשעת הדחק ובנסיבות מסוימות ניתן לקבל צורה כזאת של הודעה. ברם , אינני סבורה כי נוסחו נטול הפרטים של סעיף 12 לחוזה השכירות יקיים את הדרישה להודעה מסודרת ומפורטת.

סעיף 12 להסכם השכירות קובע:

"12. חניות בבניין
12.1. השוכר מצהיר ומאשר בזאת כי הובהר לו וידוע לו כי המושכר כולל 6
חניות ו/או זכות לחניות בחניון הבניין... תשלום דמי השכירות בגין החניות ישולם ביחד ובנוסף לדמי השכירות כעולה מסעיף 9 לחוזה זה.
12.2. המשכיר מתחייב להקצות מקום ספציפי לחניות השוכר ולזהותם בשילוט ברור ונראה לעין".

לשון הסעיף אינה מפרטת באלו חניות ספציפיות מדובר, ולא חולק שום מידע המאפשר למשיבה המעיינת בחוזה לדעת אלו חניות שוכר המשכיר. המערערת טוענת כי "אין זה סביר שהסכם השכירות יהווה אסמכתא ראויה לעדכון הנכס הראשי ולא יהווה אסמכתא ראויה לעדכון נכס החניה". אולם חוזה השכירות איננו יכול להוות אסמכתא לעדכון נכס הח ניה, משלא מפורטים בו פרטי החניה.
נראה לי איפוא, כי שגתה המערערת בכך שלא הודיעה לעירייה על שינוי המחזיקים בחניות כנדרש על פי דין.

ז. עניין נוסף שיש להידרש אליו, הוא הבקשה שהוגשה ע"י המערערת להוספת ראיות אשר לא הוגשו על ידי המערערת לוועדת הערר. כאמור, טענת המערערת היא כי מתוקף סעיף 12 לחוזה השכירות קמה לה הטענה כי המדובר בחניות מסומנות ומדווחות כנדרש. בהמשך, ביקשה העותרת לצרף ראיות המעידות על סימון החניות, ועל כך שניתן לראות כי המשיבה ידעה שמשרד שגיב בלזר עו"ד הוא המחזיק בחניות. מנגד טוען המשיב, כי אין להתיר שינוי הוספת ראויות על אלה שהובאו בפני ועדת הערר, כאשר בנקל ניתן היה להגיש ראיות אלה בשלב ההשגה בפני מנהל הארנונה או בפני ועדת הערר בשלב הערר.

העותרת ביקשה לצרף ארבע ראיות חדשות:

א. דו"ח ביקורת שנערך ע"י חוקר שומה מטעם העירייה ביום 10.7.2011;
ב. תגובת חברת גוש חלקה בעמ"נ 20008-10-12 אורדב ואח' נגד מנהל הארנונה ונגד חב' גוש חלקה;
ג. תצהיר מטעם חברת גוש חלקה שהוגש בתיקי ערר 140003962, 140003963, 1400003993;
ד. דו"ח ריכוז ועיבוד נתונים שהוגש ע"י חברת גוש 7093 חלקה בעמ"נ 150/09 המבוסס על דו"ח מאוקטובר 2007.

אתחיל ואומר כי כל הראיות הנוספות אותן מבקשת העותרת להגיש אינן רלבנטיות לערעור, משאינן מתייחסות לשנות המס שבגינן הערעור, 2014 – 2013.

זאת ועוד, נראה לי כי הצדק עם המשיב. הדיון מתייחס לנקודת זמן ספציפית בה ועדת הערר (ומנהל הארנונה לפניה) קיבלו החלטה בהתייחס לכלל הראיות שהיו בפניהם. בהתאם לכך, החליטה הועדה כי לא ניתן לקבוע שהעברת הבעלות על החניות נעשתה כנדרש, וכי הן אינן מסומנות ב אופן ספציפי.
החלטה זאת נכונה היא לאור כלל הראיות שהוגשו לועדה עובר לקבלת ההחלטה, ומבוססת על המערכת העובדתית שהונחה הן על ידי המשיב והן על ידי המערערת .
החלטת הועדה נראית ראויה על פי הראיות שהיו ל פניה בחתך הזמן הרלוונטי, ולא ניתן להתערב בהחלטתה, בנסיבות אלה.

ח. על כל אלה נראה לי כי דין הערעור להידחות ואני דוחה את הערעור.

אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

אציין כי תכננתי ליתן את פסק הדין זה מכבר, אלא שבשל עומס רב הדבר לא
עלה בידי, ועם הצדדים הסליחה.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ז, 01 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.