הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עמ"נ 1200-09-20

לפני
כבוד ה שופט ארז יקואל

המבקש/המערער

נייק דסאי סאמיר פנדהרי
ע"י ב"כ עו"ד י' כרמלי

נגד

המשיבים

  1. שר הפנים
  2. יחידת RSD מבקשי המקלט
  3. רשות האוכלוסין וההגירה

ע"י ב"כ עו"ד א' גלילי סחר

החלטה

בקשה למתן סעד זמני לפיו המבקש לא יורחק מן הארץ ויעוכבו הליכי אכיפה כנגדו. זאת, עד להכרעה בערעור המינהלי שהגיש על פסק דינו של בית הדין לעררים בתל אביב בערר 3106-19 מיום 14.7.20 (כב' הדיינת ב' תם, להלן: "פסק הדין"). בגדרי פסק הדין נותרה על כנה החלטת המשיבה 2 שדחתה את בקשת המבקש למקלט מדיני וניתנה הוראה לפיה עליו לצאת את הארץ בתוך 14 ימים.

רקע ותמצית טענות הצדדים

המבקש, נתין הודו, נכנס לישראל לראשונה ביום 6.9.09 כשברשותו רישיון עבודה מסוג ב/1 בענף הסיעוד אשר חודש מעת לעת והיה בתוקף עד ליום 7.3.18.

המבקש יצא את הארץ לביקור במדינת המוצא בשנים 2013 ו- 2017. כניסתו האחרונה לארץ הייתה ביום 6.8.17. ביום 20.3.19 הגיש המבקש בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל וזאת, כטענתו, משום סכסוך קרקעות משפחתי (ראו נספח ב' לתגובת המשיבים). ביום 15.5.19 נערך למבקש ראיון שגם במהלכו חזר על תיאור הסכסוך המשפחתי הקשור בחלקת אדמה בהודו ולעימות אלים שהתפתח בהקשר זה עם בן-דודו. אף נטען, כי פניית המבקש למשטרה לא ה ניבה דבר. לשאלה מדוע הגיש את בקשת המקלט שלא בסמוך לכניסתו האחרונה לישראל, השיב המבקש כי היה לו רישיון עבודה בתוקף ולאחר שמעסיקו האחרון נפטר הוא פנה בבקשת המקלט משום רצונו להישאר בישראל. המבקש הוסיף על כך וטען להעדר בעיות עם רשויות החוק במדינת המוצא ועל רקע אחר והשיב כי הוא חושש לשוב לארצו כי : "אין לי שום דבר, אין לי כסף אין לי בית, איך אני יכול לחזור". הובהר, כי פרט לבן-הדוד הנזכר אין למבקש בעיות נוספות בארצו והוא מבקש להישאר בישראל עד 3 שנים נוספות " עד שאני אאסוף קצת כסף ואחזור להודו" (ראו פרוטוקול הראיון - נספח ג' לתגובת המשיבים).

ביום 29.5.19 נדחתה בקשת המבקש על הסף משום שיהוי בהגשתה ובהעדר הוכחה כי צפויה לו סכנה במדינת המוצא. על החלטת זו הוגש ערר לבית הדין לעררים. או אז, העלה המבקש לראשונה את הטענה כי הוא נרדף בארץ המוצא בשל נטייתו המינית. לאחר דיון שהתקיים במעמד המבקש ובא כוחו ניתן פסק הדין.

בפסק הדין, דחה בית הדין לעררים על הסף את הערר שהגיש המבקש על ההחלטה לדחות את בקשת ו לקבלת מקלט מדיני. בית הדין התרשם מהראיון שנערך למבקש לאחר שקיבל ייעוץ משפטי ו לא מצא כי המבקש העלה טעמים מיוחדים המצדיקים חריגה מהוראת הנהלים החלים. הודגש, כי המבקש הגיש את בקשת המקלט בחלוף 10 שנים ממועד כניסתו לישראל ולאחר פקיעת רישיון עבודתו. הכל, על אף שלטענתו הקשיים הקשורים בה ימלטותו מארץ המוצא החלו עוד בשנת 2009. בית הדין הוסיף על כך והתרשם כי הגרסה העובדתית ששטח המבקש אינה מעוררת חשש לסכנה ממשית לחייו. ניתנה התייחסות לטענת המבקש בדבר הסכסוך המשפחתי, שאינה מהווה עילת מקלט ו לכך שטענתו אינה מתיישבת עם הביקורים העיתיים שערך בארץ המוצא. עוד הובהר, כי המבקש שלל רדיפה על רקע דתי פוליטי ואחר ולא הוכיח כי תימנע ממנו הגנת הרשויות במידת הצורך. הובהר, כי המבקש אף לא מיצה חלופת מגורים בארץ המוצא בטענה כי אזל כספו. אשר לטענה שבכתב הערר הקשורה בנטייתו המינית של המבקש – צוין כי אין לה זכר בראיון ואף לא בגרסה שנמסרה על ידו בדיון מלפני בית הדין. בית הדין הוסיף כי בהינתן הנחת אמת בגרסה זו, אין בכך כדי לשנות מהתוצאה, משגילה המבקש את נטייתו עוד בשנת 2009 וחששו מתמקד בקהילה הקרובה אליו בכפר בו התגורר. מכאן, שלא נמצא מקום להשיב את הבקשה לבחינה נוספת.

לאור אלו, לא נמצא פגם שנפל בהחלטה לדחות את בקשת המקלט של המבקש בסדר דין מהיר.

המבקש טוען, כי דחיית הבקשה לסעד זמני עלולה לגרום לו לנזק בלתי הפיך שעה שעסקינן בדיני נפשות. לשיטתו, נפלה שגגה יסודית מלפני המשיבים שעה שבקשת המקלט שהגיש נדחתה על הסף בגין שיהוי. המבקש סבור, כי עניינו הפרטני לא נבחן בנפש חפצה על אף טענותיו העקביות. הודגש, כי המבקש הגיע לישראל מפאת בריחה ממדינת המוצא על רקע רדיפה מינית ודתית וביקש להח ל בחיים חדשים בענף הסיעוד. לגרסת המבקש הוא כלל לא ידע על הליך הבקשה למקלט ומשום כך יצא ממדינת המוצא בתקווה כי יוכל לשוב אליה. המבקש מדגיש כי ראויה אבחנה מי שנכנס לישראל כתייר והמתין שנים ארוכות עד שהגיש את בקשת מקלט לבין עניינו שלו, כמי שאחז אשרת שהייה כדין כמטפל סיעודי ובסתר ליבו תקווה שהתבד תה שהמצב במדינתו ישתפר בהמשך. המבקש מפנה לדבריו כפי שנשמעו מלפני בית הדין מהם נשקף פחד לבקר במדינת המוצא ושגם ביקוריו לוו ברדיפה ובסיוע מחבריו להבריחו ו כן הדגיש כי קהילתו דוחה אותו. לגרסת המבקש, הוא תיאר את הדברים כולם בראיון שנערך לו אך נתקל בצרחות ובאמירה שלא לחשוף את נטייתו המינית. המבקש סבור כי שגגה נפלה מלפני בית הדין שעה שפסק הדין אינו כולל התייחסות לאמירות כגון אלו תוך שבית הדין קיבע דעה מראש וללא נפש חפצה. הודגש אף כיצד כבר הובהר שהסכסוך המשפחתי בארץ המוצא נובע מנטייתו המינית השונה של המבקש.

המבקש בסברה, כי בית הדין לא בחן את טענותיו במשנה הזהירות הנדרש על פי דין כדי למנוע נזק בלתי הפיך . נטען שמקום שקיימת ראשיתה של סכנת חיים די בכך שבקשת המקלט תבחן בנוהל רגיל להבדיל ממקוצר. המבקש מוסיף על כך ו מצביע על פרסום על דבר נטייתו המינית ברבים בשל סכסוכו העסקי עם בן -דודו, באופן שהביא לתקיפתו בביקורו האחרון , משום אותו סכסוך ומשום הלעג כלפיו, הכל כדי "התרת דמו". המבקש מצביע על נתונים נוספים בהקשר זה שמפאת צנעת הפרט לא ארחיב ב תיאורם.

המבקש אף טוען, כי בארץ המוצא אין כל הג נה חוקית לאזרחים במצבו ולתחושתו, אין כל אוזן קשבת למשטרה המקומית בנושא. המבקש מסכם בטענה כי אך באמצעות מתן סעד זמני כמבוקש ניתן למנוע פגיעה אנושה בזכויות להליך הוגן ואף בחייו. המבקש מפנה לאסמכתאות בתימוכין בבקשתו.

למול המבקש, טוענים המשיבים, כי לא נפל כל פגם בפסק הדין המנומק והמפורט, שהתבסס על תשתית עובדתית מוצקה ומקיפה כפי שנבחנה. לשיטתם, הקביעות שבגדרי פסק הדין הן ראויות וסבירות בנסיבות העניין ; דבק שיהוי בהגשת הבקשה לקבלת מקלט ו אין בסיכויי הערעור ובמאזן הנוחות כדי לתמוך בעמדת המבקש. המשיבים מפנים אף הם לאסמכתאות בתימוכין בטענותיהם ומ דגישים את ההתפתחות בגרסאות המבקש המשמשות מסד לבקשת המקלט מטעמו, את הימנעותו מלהוכיח כי צפויה לו סכנה במדינת המוצא ואת עשייתו דין עצמי בכך שבמשך למעלה משנה שהה בארץ שלא כדין לאחר שפג רישיונו.

ניתנה למבקש זכות להשיב לתגובת המשיבים, אך הוא בחר להפנות לנימוקי הבקשה וכתב הערעור.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על המבקש סעד זמני בערעור מוטל הנטל להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים. הראשון – סיכויי הצלחת הליך הערעור, השני - הטיית מאזן הנוחות את כף המאזניים לעבר היעתרות לבקשה (ראו מבין רבים: עע"ם 6754/13 שרסטה נ' משרד הפנים (16.2.14)). תנאים אלו אינם נבחנים במנותק זה מזה, אלא על יסוד "מקבילית כוחות". משמע, ככל שסיכויי הערעור להתקבל גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת "מאזן הנוחות" ולהיפך (ראו מבין רבים: בר"ם 7582/12 אג'ה פריידי נ' משרד הפנים (13.12.12)).

אשר לסיכויי הערעור. מבלי לקבע מסמרות, התרשמתי כי סיכויי הערעור אינם מן המשופרים. בית הדין לעררים מתאפיין במקצועיות ובמומחיות בתחום עיסוקו (ראו: בר"ם 5893/15 kesta נ' משרד הפנים (1.9.15); בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים (27.8.15)). עם מתן פסק דינו של בית הדין, משתנה "נקודת האיזון" בין הצדדים ו מחמירים התנאים בעת בחינת בקשה לסעד זמני בגדרי ערעור על אותו פסק דין (ראו: עע"ם 2435/11 סימוב נ' שר הפנים (23.5.11); עע"ם 1011/13 waz zongjian נ' משרד הפנים (6.5.13)).

פסק הדין מפורט ומנומק דיו . נחזה כי הובאו בחשבון כל השיקולים והנתונים הרלוונטיים בהתאם לדין החל ולכאורה , אין עילה להתערב במסקנותיו ובקביעותיו. טענותי ו הרלוונטיות של המבקש לא נעלמו מעיני המשיבה 2 ובית הדין. על המבקש חל הנטל להוכיח זכאות לקבל מעמד של פליטה ולהציג ראיות בתימוכין בסכנת החיים הנטענת הנשקפת ל ו בארצ ו (ראו: עע"ם 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים (25.4.13)). נחזה כי המבקש לא הציג ראיות מספקות בתימוכין בתשתית העובדתית של גרסת ו בדבר רדיפת ו על רקע אותו סכסוך קרקעות נטען ולא ניתן הסבר מספק אשר לעיתוי גרסתו הנוכחית.

המבקש אף לא הציג ראיות מספקות בדבר חוסר יכולתו הנטען לזכות בהגנה מהרשויות הרלוונטיות בארץ המוצא. אין די בסבר ה בלבד כי המשטרה לא תוכל לסייע ל ו או בטענה לקונית שלא נתמכה בדבר לפיה פנייתו הקודמת למשטרה לא הניבה דבר. המבקש לא הציג ראיות בדבר חוסר יכולתו להעתיק את מגורי ו לאזור אחר בארצ ו שם לא יהא חשוף לאותה סכנה לכאורית נטענת . כפי התרשמות בית הדין , המבקש לא הוכיח שתמנע ממנו ההגנה המתאימה אם ישוב לארצו ואף ביקורי ו בארצו בשני מופעים לכל הפחות אינם מסיעים במבוקש ו להכליל את נסיבותי ו הנטענות בגדרי אמנת הפליטים.

דברים אלו נקשרים במאזן הנוחות, שמצאתי כי הוא אינו נוטה לכיוון המבקש ובחדות הנדרשת לנוכח סיכויי הערעור . כנזכר, המבקש לא ביסס כדבעי טענות בדבר נזק שעלול להיגרם לו לכאורה ככל ש ישוב לארצו, אף אם לא למקום הולדתו. נוסף על כך, הנזק הכרוך בדחיית בקשה למתן סעד זמני של מניעת הרחקה מהארץ אינו בלתי הפיך (ראו: עע"ם 1903/14 טרספה נ' משרד הפנים (29.5.2014)); עע"ם 3658/11 תיאודור נ' שר הפנים (19.5.2011); בר"ם 4329/16 ריבלין נ' שר הפנים (30.5.2016)). גם בעניינ ו של המבקש, ככל שיוסדר מעמדו, הוא יוכל לשוב לישראל וייצוגו יאפשר לו להמשיך בהליכים להסדרת מעמדו גם כשה וא אינו שוהה בגבולות הארץ.

אין להתעלם מהתנהלות המבקש הכרוכה בעשיית דין עצמי. מאז המועד בו פג תוקף האשרה שניתנה לו ועד המועד בו הוגשה בקשת המקלט חלפה מעל שנה, תקופה בה שהה בישראל בניגוד לדין, ללא היתר, מבלי שהגיש כל בקשה להסדרת מעמדו. עסקינן בעשיית דין עצמי שאיננה מבוטלת והיא משליכה על ההליך כולו ובוודאי על דחיית הבקשה לסעד זמני (ראו: עמ"נ 42778-11-17 גרסימוב נ' רשות האוכלוסין וההגירה (19.12.17); בר"מ 2132/16 רשות האוכלוסין-משרד הפנים נ' Kesta Brhane (10.5.16)). תימוכין במסקנתי מצאתי בשיהוי הנחזה שדבק בהגשת הבקשה לקבלת מקלט, כהפניית המשיבים - בחלוף מעל שנה מיום כניסתו האחרונה של המבקש לישראל ובחלוף כ-10 שנים ממועד כניסתו הראשונה לישראל, פרוץ סכסוך הקרקעות הנטען וגילוי נטייתו המינית .

יפים לענייננו הדברים שנקבעו בהקשר דומה של בקשה לסעד זמני ב- עע"מ 7094/12 דויטשוילי נ' מדינת ישראל (13.1.2013), כך:

" הנטל על המבקשים אף כבד במיוחד, הן נוכח אופי הבקשה שלפני (סעד זמני בערעור...והן בשל השיקול שהמבקשת-החוטאת לא תצא נשכרת מכניסתה שלא כדין לארץ...אשר למאזן הנוחות, ברי כי הרחקתו של אדם מן הארץ אינה דבר של מה בכך. עם זאת, הנזק העלול להיגרם כתוצאה מדחיית הבקשה למניעת הליכי ההרחקה מן הארץ בשלב הערעור אינו בלתי הפיך, שכן ככל שיתקבל הערעור תוכל המבקשת לשוב ולהיכנס כדין לישראל... יש לזכור כי במקבילית כוחות עסקינן, ומבחני סיכויי הערעור ומאזן הנוחות הם מבחנים מצטברים, ועל כן, חרף הקושי הטמון בהרחקת אדם מן הארץ, אין בכך כדי לרפא את סיכויי הערעור הנמוכים" (ראו אף עמ"נ 21179-08-20 דיאס נ' משרד הפנים (23.8.20), כהפניית המשיבה, אשר לעשיית דין עצמי והימנעות מהוכחת הטענה שגרסה זו הובאה כבר במהלך הראיון אך לא מצאה ביטויו בפרוטוקול הראיון).

ביתרת טענות הצדדים, אף בהקשרי סף, לא מצאתי ממש לעת דיונית מקדמית זו והן נשמרות לדיון בערעור עצמו ככל שיוותר בו צורך. לאור המקובץ, הבקשה למתן סעד זמני נדחית. החלטת המשיבים תבוצע בתוך 14 ימים ובהתאם להתכנות השבת המבקש למדינת המוצא.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשפ"א, 08 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.