הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי 30

העותר

דב ינאי
ע"י ב"כ עו"ד סיון חורש

נגד

המשיבים

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד גליל שחר

פסק דין

עניינה של עתירה זו היא תקיפת החלטת ועדת הערר לפי חוק כלי הירייה, התש"ט-1949, מיום 4.8.19, אשר דחתה את עררו של העותר על החלטה קודמת שניתנה בעניינו, במסגרתה בוטלו לעותר רישיונות לנשיאת כלי ירייה ולתעודת מדריך ירי.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת
העותר יליד 1971, שירת כשוטר במשטרת ישראל במשך כעשרים שנה, מחודש אוקטובר 1995 ועד לחודש מאי 2017. העותר החזיק הן ברישיון מדריך ירי והן ברישיון לכלי ירייה מסוג אקדח החל משנת 1993.
עם שחרורו משירות במשטרת ישראל החל העותר לעבוד כמדריך ירי ו מדריך קרב מגע.

ביום 13.5.19 קיבל העותר הודעה ולפיה רישיון הנשק שבידו בוטל בעקבות העובדה שביום 16.3.19 נפתח נגדו תיק חקירה בחשד לאיומים ותקיפת עובד ציבור, כאשר כנגד העותר תלוי ועומד מאסר מותנה וכן הרשעות קודמות בעבירות אלימות .
בלשון ההודעה:
"תיק מחודש 03/2019 בגין תקיפת עובד ציבור + כנגד הנדון תלוי ועומד מאסר מותנה בן 3 חודשים בגין הרשעה בפסק דין מיום 11.3.18, בגין עבירת תקיפה סתם מחודש 02/2013, וכן כנגד הנדון תלוי ועומד מאסר מותנה בן 5 חודשים בגין פסק דין מיום 01/06/2016 בגין עבירת תקיפה סתם מחודש 06/2014

אין חולק, כי בעקבות קבלת הודעה זו, הפקיד העותר, ביום 16.5.19, את כלי היריה שהיה ברשותו בתחנת המשטרה.
גם אין חולק, כי עם שלילת רישיון לנשיאת כלי הירייה נשללה מן העותר האפשרות להמשיך בעבודתו כמדריך ירי ומדריך קרב מגע מאחר וחטיבת האבטחה שללה ממנו את הן את תעודת מדריך הירי והן את תעודת מדריך קרב המגע.

ביום 4.7.19 הגיש העותר ערר על החלטה זו.
ביום 1.8.19 המליצה משטרת ישראל לדחות את הערר שהגיש העורר, מטעמי שלום הציבור ובטחונו.
ביום 4.8.19 ניתנה החלטה בערר, שהיא מושא הדיון, במסגרתה ניתנה הדעת לעברו הפלילי והרשעותיו הקודמות של העותר בעבירות אלימות, כמו גם לקיומו של תיק חקירה (מב"ד) שעניינו חשד לביצוע עבירות תקיפה ואיומים כלפי עובד בית הספר מחודש מרץ 2019.
במסגרת אותה החלטה נקבע, כי נשקלו טענותיו של העותר והאינטרס שלו לשאת כלי יר ייה מצד אחד, וכן נשקלה עמדת משטרת ישראל שעניינה הגנה על שלום הציבור ובטחונו, ובאיזון השיקולים נתקבלה החלטה המטה את הכף לטובת שלום הציבור ואי מתן רישיון לעותר .

במסגרת העתירה חזר וציין העותר, מפי באת כוחו , כי רישיון כלי ירייה משמש אותו לצרכי פרנסה כשהוא עוסק כמדריך קרב מגע, מדריך ירי, וכי נטילת הרישיון ממנו גודעת את מטה לחמו.
לטענה ב"כ העותר, בנסיבות העניין בהן מדובר בעותר אשר שירת שנים ארוכות את מערכת הביטחון יש מקום, גם בהינתן אירועי האלימות בהם הורשע, כדי לשנות את נקודת האיזון באופן מאוזן יותר אשר, ל טענתה, לא נשקל על ידי המשיבה. לדידה, היה זה אך נכון יותר להגביל את שלילת הרישיון באופן שיותר לו להחזיק בכלי ירייה במקום עבודתו , כמדריך ירי, וכי בתום יום העבודה יופקד הנשק בכספת במקום העבודה, באופן ה מאזן נכון יותר, כך לטענתה, בין השיקולים העומדים על הפרק.
ב"כ העותר ציינה, כי לאחר הרשעותיו הקודמות בעבירות אלימות לא נשלל ממנו הרישיון לשאת כלי ירייה וכי היה זה אך בעקבות החקירה החדשה אשר נפתחה בעניינו ואשר לטענתה נסגרה בעילה של חוסר עניין לציבור.
בהינתן האמור, טענה כי היה זה מן הראוי לשנות את נקודת האיזון ולהותיר בידי העותר האפשרות להמשיך ולהתקיים בכבוד. לדידה, משלא נדרשה לכך ועדת הערר נפל פגם בהחלטתה ויש לקבוע כי החלטתה נגועה בחוסר סבירות.

ב"כ המשיבה חזרה ועמדה על מדיניות המשיבה בכל הנוגע להחזקת כלי ירייה ברשות הציבור באופן שנועד לבטא את האיזון הראוי בין האינטרס להבטיח את בטחונו של הפרט, העלול לה ימצא בסיכון, לדוגמא עקב תחום עיסוקו או מקום מגוריו, לבין האינטרס להגן על שלום הציבור העלול להיפגע כתוצאה מהמצאות כלי ירייה בידי הציבור והגעתם לידי גורמים עוינים.
ב"כ המשיבה הוסיפה ועמדה על התבחינים למתן רישיון לכלי ירייה, אשר מפורסמים בציבור, כאשר נקודת המוצא הינה כי רשויות הביטחון הם הגופים האחראים לביטחון תושבי המדינה וכי מתן רישיון ינתן אך בנסיבות מתאימות על פי תבחינים קבועים.

לגופן של טענות, טענה המשיבה כי החלטת פקיד הרישוי לבטל את רישיון כלי הירייה לעותר נעשתה על בסיס המלצת קצין משטרה בכיר, בהתאם לנהלים, ועל בסיס החשש הסביר לשלום הציבור, הנשקף ממעשיו ועברו של העותר, בין השאר הרשעות בפלילים בעבירות אלימות וכן תיק חקירה חדש שעניינו תקיפת עובד ציבור.
לטעמה, המדובר במצבור ראיות מנהליות המלמדות על רמת מסוכנות אשר הצדיקה את המעשה המינהלי והוא שלילת רישיון כלי הירייה של העותר. לטענתה, המדובר בהחלטה מקצועית שקולה ומידתית אשר התקבלה לאחר שנבחנו כל השיקולים הן נסיבותיו האישיות של העותר והן בטחון הציבור וחיי אדם.
בהינתן האמור, טענה ב"כ המשיבה כי גם אין לקבוע נקודת איזון אחרת, לה טען העותר ולפיה ינתן לעותר רישיון כלי ירי מוגבל לשימוש במקום עבודתו.

לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים, לא מצאתי כל בסיס להתערב בהחלטת המשיבה שהינה החלטה מקצועית, מנהלית, שקולה ומידתית, אשר נתנה את הדעת לכל התשתית הראייתית שבאה בפניה ואשר לגביה אין חולק.
הלכה היא משכבר הימים, כי בית המשפט המינהלי, עת נדרש לבחון את פעולות הרשות, ינהג הוא בזהירות רבה ורק בנסיבות בהן ימצא פגם ו/או חוסר סבירות בשיקול הדעת של הרשות, כי אז ורק אז, יתערב במעשה המינהלי.

העותר בעברו איש משטרה מוערך ביותר ואולם, בשנים האחרונות צבר לחובתו הרשעות בפלילים בעבירות אלימות, כאשר לאחרונה הוגשה נגדו תלונה חדשה המלמדת לכאורה על התנהלות אלימה כלפי המתלונן.
גם אם בסופו של יום נסגר התיק מחוסר עניין לציבור וגם אם הכחיש העותר המיוחס לו במסגרת אותה תלונה הרי שכלל הנסיבות והראיות שהצטברו נגדו מעידים כי העותר מתקשה לשלוט על כעסיו.
נתתי את הדעת לטיעוניו של העותר, כי מתפרנס הוא מהדרכת ירי בכלי נשק, אימוני קרב מגע ואימוני ירי, ואולם אין באמור כדי לשנות את נקודת האיזון כפי שטענה באת כוחו.
ריבוי האירועים הנזקפים לחובת העותר, על רקע תיק החקירה החדש שנפתח בעניינו, הם אלה שהביאו להחלטה הנדונה . העובדה כי תיק החקירה החדש נסגר מחמת העדר עניין לציבור איננה שוללת את בסיס הראיות המצוי בתיק.
בהינתן האמור, לא מצאתי כל פגם או חוסר סבירות המצדיק התערבות בית המשפט. גם אם היה נכון לשנות את נקודת האיזון לה טענה ב"כ העותר, הרי שמ דובר בעניין הנתון לשיקול דעת הרשות ובית המשפט לא ישים עצמו במקום הרשות ולא יחליף את שיקול הדעת של הרשות אלא רק בנסיבות בהן נמצא כי נגועה היא בחוסר סבירות או פגם קיצוני. כאמור, אין זה המקרה כאן ולא מצאתי כל הצדקה להתערב בהחלטת המשיב. האינטרס הציבורי של הגנה על שלום הציבור ובטחונו קודם לכל, ואין לאזרח כל זכות מוקנית להחזיק ברישיון כלי ירייה.

סוף דבר, לא ראיתי לנכון להתערב בהחלטת המשיב. המדובר בהחלטה מינהלית, ראויה, שקולה, מאוזנת וסבירה שלא מצאתי כל הצדקה להתערב בה.

העותר יישא בהוצאות המשיבה בסך של 2000 ₪.

ניתן היום, ה ' שבטד' שבט תש"פ, 30 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.