הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי 26

מספר בקשה:14

העותרת

קול מבשר בהרי ירושלים (ע"ר)
ע"י ב"כ עו"ד אריה ארבוס ועו"ד יהודה לוזון

נגד

המשיבים

1.משרד החינוך/האגף לחינוך התיישבות
ע"י ב"כ עו"ד שרה בלו – פמת"א אזרחי

2.קרית חנוך מבשרת ציון בהרי ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד חגי קורצוויל ועו"ד אלעד קורצוויל

פסק דין

בפני עתירה במסגרתה מבקשת העותרת, כי החלטת המשיב 1, המינהל לחינוך התיישבותי פנימייתי ועליית הנוער במשרד החינוך (להלן: "המשיב"), שלא להמשיך לפקח ולתקצב את הפנימייה שהעותרת מפעילה - תבוטל, וכי בית המשפט יורה על המשך הפיקוח והתקצוב של המשיב, הכל בטענה כי החלטת המשיב התקבלה בחוסר סמכות שלא על ידי הגורם המוסמך, בניגוד לפרוצדורה הראויה וללא מתן זכות שימוע, עיון וטיעון כדין, תוך הסתרת מידע, ובאופן שיש בה כדי ליצור אפליה לרעה של העותרת, מתוך שיקולים זרים. עוד נטען, כי החלטת המשיב סוטה סטייה ניכרת ממתחם הסבירות ומשכך יש להתערב בה.

תמצית העובדות הדרושות
העותרת, עמותת קול מבשר בהרי ירושלים (להלן: "העותרת"), מפעילה מזה 50 שנים ישיבה תיכונית ( כתות ט' – יב') בשם "קול מבשר" (להלן: "הישיבה" או "בית הספר"), אשר פועלת ברישיון כנדרש לפי חוק הפיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969, וכן הוכרה כמוסד חינוכי "מוכר שאינו רשמי" בהתאם להוראות תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד-1953.
במקביל מפעילה העותרת פנימייה, אשר תלמידי הישיבה מתגוררים בה. יצוין, כי הפעלת פנימייה אינה מוסדרת בהוראות חוק או תקנות ולא נדרש לשם כך רישיון. אלא שככל ופנימייה מבקשת להיות "מפוקחת" או "מפוקחת ומתוקצבת" על ידי המדינה, עליה לעמוד בדרישות המשיב, שהוא הגורם הממשלתי המוסמך לתת אישור להפעלת פנימיות מפוקחות ומתוקצבות.
פנימיית העותרת הינה בגדר פנימייה מפוקחת ומתוקצבת על ידי המשיב מזה כ-20 שנה (כאשר עד לשנת 2017 הפיקוח והתקצוב היה באחריות מחוז ירושלים של משרד החינוך, וממועד זה ואילך על ידי המשיב).

בראשית דרכה פעלה הישיבה תחת עמותה בשם "קריית חינוך בהרי ירושלים" במתחם שהוחכר לה (להלן: "המתחם") על ידי רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רשות המקרקעין"), כאשר בשנת 2004, בעקבות סכסוכים וקשיים כלכליים שונים, פוצלה הפעילות למספר עמותות, כשמאז העותרת מפעילה את פעילות הישיבה התיכונית והפנימייה, כאשר במתחם פועלות 2 עמותות נוספות המפעילות מוסדות חינוך לבוגרים.

המשיבה 2, קריית חנוך מבשרת ציון בהרי ירושלים, ע"ר (להלן: "המשיבה 2"), צורפה להליך לבקשתה, בהחלטה מיום 23.8.21, וזאת בטענה כי היא בעלת עניין, בהיותה בעלת זכות החכירה במתחם, ובתוך כך של השטח עליו מפעילה העותרת את הישיבה והפנימיה. יצוין, כי בין המשיבה 2 לבין העותרת סכסוכים באשר לזכות העותרת להמשיך ולפעול במקרקעין, ובתוך כך התנהלו ומתנהלים בין הצדדים הליכים משפטיים שונים, כולל תביעה מטעם המשיבה 2 לביטול מעמדה של העותרת כ"ברת רשות" במקרקעין ותביעה לפינויה, וזאת בין השאר על רקע מחלוקת כספיות בין הצדדים.

ביום 8.2.2018 נערכה ביקורת במתחם בית הספר אשר העלתה, בין היתר, כי "שער גדול מעל גן הירק פתוח לרווחה לאורך כל הסיור". בהינתן האמור פנה המשיב אל העותרת ודרש את טיפולה הדחוף בנושא בטיחותי זה. סיורים נוספים התקיימו ביום 16.12.2018 וביום 18.12.2018 אשר הצביעו על קיומם של קשיים שונים. ובפרט העובדה כי במתחם קיים כולל נוסף של 20 משפחות, ישיבה ופנימייה של 100 בוגרים נעל גיל 18 ותלמוד תורה.

בתוך כך צוין כי בכל הנוגע לניהול המקום אין מנהל אחד למתחם שעל פי שיקול דעתו ינוהל המקום; אין הפרדה בין קטינים לבגירים ואין דרישה להעדר עבירות מין כנדרש בחוק ולא קיימות במקום מדיניות וגורמים אחראים לבטיחות ובטחון. (ראו דו"ח ביקורת מיום 18.12.2018 – נספח 6 לתגובת המשיב)

בתוך כך, בסוף שנת 2019 פנתה המשיבה 2 אל המשיב והעלתה טענות הנוגעות למערכת היחסים בינה לבין העותרת, ובכלל זאת טענות באשר לזכותה של העותרת להמשיך להחזיק בשטח בו מצויה הישיבה והפנימייה.
לטענת העותרת, העמותות הנוספות והמשיבה 2 ביקשו להביא לסגירתה ולהדיר את רגליה מהמתחם וטענו כנגדה, כי אין היא יכולה להמשיך ולשבת במתחם, מאחר ולצד הישיבה אותה היא מנהלת בה לומדים קטינים, נמצאים תלמידים בגירים מהעמותות הנוספות, והדבר יוצר סיכון עבור התלמידים הקטינים.

בחודש מרץ 2020 ערך המשיב סיור בבית הספר ובפנימייה, שבעקבותיו התחדד המצב בשטח בדבר אי הפרדה בין קטינים בגירים במתחם, וניתנו הוראות להגברת ההבטחה במקום, בין השאר גידור מתחם העותרת, פיקוח וביקורת של מאבטחים בשערי הכניסה למתחם, פיקוח של הרשות, מינוי רכז ביטחון ועוד. (ראו דו"ח ביקורת מהסיור, נספח 8 לתגובת המשיב)

בהמשך למגעים שהתנהלו בין הצדדים, ובכלל זאת סיורים נוספים בשטח ודיון בנושא מוגנות התלמידים בהשתתפות מנהל הישיבה, הודיע המשיב, בחודש יולי 2020, כי על העותרת להתקין גידור תקני סביב שטח הפנימייה, הכולל שער כניסה ומאבטח, כפי שעולה מסיכום דו"ח ביקור, מיום 13.7.20, בזו הלשון:
"2. ע"פ דרישתנו ועד ה 1 בספטמבר מנהל קול המבשר יתקין גידור תקני סביב הפנימייה, גידור (בגובה הדרוש ע"פ חוזר מנכל) הכולל שער כניסה שם יופעל מאבטח מוס"ח כל יום החל משעות הערב ועד הבוקר. לדברי מנהל קול המבשר אין לו בעיה לעמוד בהנחיה זו עד ה 1 בספטמבר..."
(ראו דו"ח מיום 13.7.21, נספח 9 לתגובת המשיב).

בחודש אוגוסט 2020 הקימה העותרת גדר פנימית סביב הפנימייה, אלא שזמן קצר לאחר מכן, הושחתה הגדר באופן חלקי, לטענת העותרת על ידי נציגי העמותות הנוספות, כאשר מנגד לעמדת המשיבה 2 העותרת אינה רשאית להקים את הגדר ללא היתר בנייה כדין ובכל מקרה אינה רשאית להמשיך לשבת במקום.

ביום 22.3.21 מונתה על ידי מנהלת המשיב ועדה לבחינת התכנות המשך פעילות פנימיית העותרת נוכח בעיית מוגנות התלמידים. ביום 9.4.21 קבעה הוועדה כי בעיית מוגנות התלמידים באה לידי ביטוי: "בחוסר היכולת של הישיבה להפריד באופן פיזי בין מתחם פעילות תלמידי הפנימייה ומגורי התלמידים לבין שאר תלמידי קריית החינוך הבוגרים שפועלים במקום", והמליצה להסיר באופן מידי את הפיקוח על הפנימייה בתום שנת הלימודים תשפ"א.
(ראו החלטה מיום 9.4.21, נספח 13 לתגובת המשיב).

על פי העותרת, ביום 21.4.21 כאשר ביקשה לקלוט תלמידים חדשים לשנת תשפ"ב, גילתה היא במקרה, כי אפשרות הרישום לשנת תשפ"ב נחסמה, וכי היא אינה יכולה לרשום תלמידים חדשים במערכת, וזאת בנימוק שהמשיב הסיר את הפיקוח מהישיבה.
(ראו הודעת מחלקת הרישום, נספח 1 לעתירה).

ביום 29.4.21 פנתה העותרת אל המשיב בבקשה לקבל הסברים באשר להחלטה שהתקבלה בעניינה (ראו מכתב העותרת אל המשיב, נספח 2 לעתירה).
על פי המשיב, למעשה בשלב זה טרם התקבלה החלטה בעניין העותרת, אך בעקבות ישיבה פנימית שנערכה, מנהלת אגף קליטה הורתה למנהלות אזורי הקליטה שלא לקלוט באותה עת תלמידים חדשים, כאשר נוכח פניית העותרת הובהר כי תימשך קליטת תלמידים חדשים אך על תנאי.

ביום 6.5.21 זומנה העותרת לפגישה שנערכה באמצעות ה-zoom, ואשר הוגדרה כ"שיחת בירור" בהשתתפות נציגי המשיב - מנהלת האגף, הגב' אילנה נולמן, והיועץ המשפטי של האגף, מנהל הישיבה וב"כ העותרת. במסגרת פגישה זו, נאמר לעותרת, כי המשיב מתכוון להפסיק את הפיקוח על הפנימייה לאור קיומו של קושי לספק מוגנות לתלמידי העותרת. העותרת הלינה על כך שדבריה לא נשמעו בטרם התקבלה החלטה בעניינה, וביקשה כי ההחלטה תבוטל, וכי ייערך לה שימוע מסודר בטרם קבלת החלטה תוך שמיעת טענותיה בלב פתוח ונפש חפצה. כן ביקשה כי דרישות המשיב יוגדרו במפורש תוך פירוט המקור החוקי לאותן הדרישות, תוך שטענו כי הדרישה להקמת גדר פנימית מפלה אותה לעומת מוסדות חינוך אחרים. על פי העותרת, נציגי המשיב סרבו להציג רשימה מפורשת של דרישות או לפרט את המקור להן.

באותו היום -6.5.21 (יום ה'), בשעות הערב, שלח המשיב לעותרת זימון לשימוע בכתב, אשר צוין בו כדלקמן:
"הנדון: הסרת הפיקוח של המינהל לחינוך התיישבותי מישיבת קול המבשר בשל היעדר מוגנות
בהמשך לשיחת הבירור... הודיעה הנהלת המינהל כי על רקע קושי לספק מוגנות לתלמידי הפנימייה, שוקלת הנהלת המינהל להסיר את הפיקוח על פנימיית קול המבשר, וזאת מהטעמים שלהלן:
... בשל העובדה כי במתחם בו פועלת הישיבה מתקיימת פעילות של מוסדות נוספים, כאשר חלק מהלומדים בהם הינם בגירים ובמתחם מתגוררות משפחות, ולא מתקיימת הפרדה בין המבוגרים השוהים במקום לבין מתקני הישיבה. גדר שהוקמה במקום, במטרה ליתן מענה לבעיה האמורה, הוסרה.
ביום 2.8.2020 הודיעה המועצה המקומית מבשרת ציון כי אינה יכולה לערוב לביטחונם ומוגנותם של התלמידים הלומדים בישיבה.
למותר לציין כי לידי המינהל הגיעו הודעות מטעם עמותת קריית החינוך [הכוונה למשיבה 2 - ר.ב], אשר מפעילה את המתחם, לפיהן היא ביטלה 'את כל ההסכמים עם עמותת ישיבת קול המבשר, לרבות ביטול מעמדה...כ'ברת רשות' במתקני ובשטחי קריית חינוך' ודרשה מהישיבה לפעול לפינוי כל המבנים והשטחים בהם עשתה... שימוש מכוח ההסכמים'. מכאן עולה לכאורה כי לישיבה אין זכויות בקרקע ובמבנים בהם היא עושה שימוש, וכי לא ניתן יהיה לבצע פעולות בינוי באופן מידי להבטחת מוגנות תלמידי הפנימייה המתגוררים בישיבה.
על יסוד כל האמור לעיל, היעדר יכולת לספק מוגנות, והיעדר זכויותיה לכאורה של הישיבה לעשות שימוש בנכסים בהם היא פועלת, שוקלת הנהלת המינהל להביא לסיום את הפיקוח על פנימיית הישיבה, על כל המשמעויות הנובעות מכר.
[המספור השגוי - במקור, ר.ב] נעיר כי עד לבירור והחלטה סופית של הנהלת המינהל ביחס למוגנות התלמידים המתחנכים בישיבה, רישום והשמת תלמידים חדשים לשנת הלימודים תשפ"ב הינו על תנאי בלבד.
בטרם תגובש החלטת הנהלת המינהל, מוזמנים נציגה המוסמכים של הישיבה להעלות את מלוא טענותיהם בכתב עד ליום 13.5.2021".
(ראו העתק מכתב הזימון והנספחים לו, נספח 3 לעתירה).

לטענת העותרת, מכתב זה הגיע לידיה ביום 9.5.21 (יום א'), והותיר לה 3 ימי עבודה בלבד לתת מענה מפורט לשימוע, כאשר ביום 12.5.21 ביקשה העותרת אורכה להגשת טיעוניה (ראו נספח 4 לעתירה).
בתשובתו, מיום 13.5.21, ציין המשיב כי לא מצא מקום לקבל את הבקשה, וקבע כי על העותרת להשלים את כל הטענות עד ליום 16.5.21 בשעה 10:00 (ראו נספח 5 לעתירה).

ביום 16.5.21, שלחה העותרת מענה לטענות שהועלו במכתב הזימון, תוך שהלינה על סד הזמנים הקצר שניתן לה ליתן תגובתה, בהינתן חג השבועות שעמד בפתח, ועל אי מתן זכות שימוע כדין. לגופו של עניין, ציינה העותרת, כי היא נוקטת בפעולות לתיקון הגדר הפנימית, ובתוך כך נוקטת בפעולות כנגד מי שפועל להריסתה. עוד נטען, כי לעותרת זכות לעשות שימוש במקרקעין, שהוקצה לה על ידי המנהל, וכי לעמותת קריית חינוך אין כל סמכות לשלול את זכות השימוש של העותרת במקרקעין (ראו נספח 6 לעתירה).

ביום 19.5.21 התקבלה החלטת המשיב, היא למעשה ההחלטה מושא העתירה, לפיה הודיע המשיב על הסרת הפיקוח והתקצוב של העותרת החל מיום 31.8.21. יחד עם זאת, הותיר המשיב בידי העותרת אפשרות לתקן המצב ולבצע הפרדה בין התלמידים לבין הבגירים עד לסוף חודש יוני 2021.

וכך נקבע בהחלטה:
"1. לאחר שקראנו את טענותיכם במכתבכם מתאריך 16.5.2021 שהוגדר במסגרת שימוע בכתב, ולאחר ששקלנו היטב את טענותיכם אל מול המצב הקיים בשטח, החלטנו, כי על אף טענותיכם שהנכם פועלים בשטח לתיקון המצב, הרי שנוכח המצב הקיים לא נוכל ליתן לכם עוד שהות להתארגנות או להעלאת טענות נוספות במסגרת השימוע שנעשה לכם. בהתחשב במצב הדברים בשטח, החלטתנו הינה כמפורט להלן:
2. בעיית חוסר המוגנות ידועה לכם מזה זמן רב... זאת בשל העובדה כי במתחם בו פועלת הישיבה, מתקיימת פעילות של מוסדות נוספים, כאשר חלק מהלומדים בהם הינם בגירים ובמתחם מתגוררות משפחות, ולא מתקיימת הפרדה בין המבוגרים השוהים במקום לבין מתקני הישיבה בה מתחנכים קטינים. גדר שהוקמה על ידכם במקום, במטרה ליתן מענה לבעיה האמורה, הוסרה, כך שבפועל אין כל אמצעי הפרדה.
...
5. ברם, על אף האפשרויות שהיו לכם עד כה לפעול לקיומם של אמצעי ההפרדה, לאחר הריסת הגדר שהוקמה על ידכם, ואשר אתם מפרטים במכתבכם, בפועל לא נעשה דבר וזאת למרות החיוניות הקיימת לכך לשם שמירת מוגנותם של התלמידים.
6. נוכח האמור, החלטתנו היא, כי הפיקוח והתקצוב של המינהל יוסרו מהפנימייה. החלטה זו תכנס לתוקף החל מ-31.08.2021.
7. עם זאת, ככל שינקטו על ידכם האמצעים לקיומה של הפרדה ממשית וקבועה בין הפנימיה לבין המתחם בו מצויים הגירים, תוכלו לפנות אל המינהל בבקשה לחדש את הפיקוח והתקצוב על הפנימיה, לאחר הצגת ההפרדה שבוצעה והבטוחות להישאותה לאורך זמן יחד עם עמידה בכל יתר הדרישות בהתאם לנהלים הרלבנטיים עד סוף יוני 2021".
(להלן: "ההחלטה מיום 19.5.21") (ראו נספח 7 לעתירה).

העותרת המשיכה לפעול בכדי לשנות את החלטת המשיב ולהחזיר את הפיקוח והתקצוב של הפנימייה, כאשר בתוך כך פעלה להוצאת צו מניעה ארעי האוסר על פגיעה בגדר הפנימית שנותרה (זאת במסגרת הליכים אזרחיים המתנהלים אל מול העמותות הנוספות, ת"א 28108-10-20), קבלת חוו"ד בטיחות (ראו נספח 9 לעתירה), גיבוש מתווה בטיחות בשיתוף עם אגף חירום וביטחון ברשות המקומית (ראו נספח 8 לעתירה). לאור זאת, פנתה העותרת, ביום 30.6.21, אל המשיב וטענה כי היא עומדת בכל דרישות הבטיחות ועל כן יש לאשר את המשך הפיקוח והתקצוב (ראו נספחים 9 ו-10 לעתירה).

ביום 19.7.21 העביר המשיב אל העותרת את התייחסותו למתווה שהוצע על ידה, וציין כי לשם השבת הפיקוח והתקצוב יש להשלים את התקנת הגדר וכן פירט תנאים נוספים (ראו מכתב מיום 19.7.21, נספח 24 לתגובת המשיב).
בהמשך נערך סיור נוסף במקום כשלאחריו הובהר כי לא ניתן לאשר מתווה כזה או אחר ללא השלמת הגדר הפנימית (ראו נספח 25 לתגובת המשיב).

ביום 26.7.21 שבה ופנתה העותרת אל המשיב בטענה, כי לא קיבלה מענה לפנייתה מיום 30.6.21. במסגרת פנייתה, הלינה על כך שלא הוצגה בפניה אסמכתא חוקית לדרישה להקמת הגדר הפנימית, וכן על כך שהדרישה הופנתה אליה באופן מפלה לעומת מוסדות אחרים, והוסיפה וציינה כי ביום 20.7.21 ניתן פסק דין בת"א 35945-05-16 במסגרתו התקבלה תביעת העותרת כנגד עמותה נוספת אשר מחזיקה בחלק של הפנימייה, ובית המשפט הורה לעמותה הנוספת לפנות את מבנה הפנימייה (ראו נספחים 11 ו-12 לעתירה).

ביום 9.8.21 דחה המשיב את בקשת העותרת להשבת הפיקוח והתקצוב, תוך שדחה את המתווים השונים שהוצעו על ידי העותרת (ראו נספח 15 לעתירה). בתוך כך, ציין המשיב כי דרישתו להקמת הגדר הפנימית מסתמכת על הוראות חוזר מנכ"ל - עג/2 (א) - נוהלי בטחון בבתי ספר - אבטחת פנימיות/כפרי נוער - פרק 61 - 5.3, ונוהלי בטחון בבתי ספר - פרק 54 - 5.3.

וכך צוין במכתב התשובה מטעם המשיב:
"1. במתחם הקריה בו קיימים בית ספר ופנימייה קיימות שלוש אוכלוסיות - אוכלוסיית תלמידי הישיבה התיכונית (החטיבה העליונה), אוכלוסיית התלמידים הבגירים-"האברכים" וכן עובדי הקריה ומשפחותיהם...
..
4. מבנה הפנימיה כולל אגף למגורי התלמידים של הישיבה התיכונית (החטיבה העליונה) ואגף נפרד ומופרד של אברכים. בהתאם לפסק הדין של בית המשפט השלום בירושלים בת"א 35945-05/16 מתאריך 25.7.2021 מגורי האברכים נדרשים להתפנות עד סוף חודש ספטמבר 2021.
5. נוכח המצב בפועל, אגף רישוי מוסדות חינוך הוציא ב- 9.5.2021 התראה/שימוע לפני ביטול רישיון להפעלת הישיבה התיכונית בשל בעיות הבטיחות הקיימות בבית הספר - חוסר הפרדה בין התלמידים לבין הבגירים הלומדים במקום וכן צוין ענין הסכסוך המשפטי בין עמותת קול המבשר לבין עמותת קריית חינוך, המקשה על ביצוע פעולות בינוי להבטחת המוגנות של התלמידים והחניכים הלומדים והמתגוררים במקום.
...
הקשיים הקיימים במוגנות מבנה בין הספר והפנימיה –
לעניין זה אנו מפנים להוראות חוזר מנכ"ל- תשע"ג/2(א) מ-10.10.12
נוהלי בטיחות ובטחון בבתי ספר- אבטחת פנימיות/כפרי נוער - פרק 5.3-61
נוהלי בטיחות ובטחון בבתי ספר- פרק 5.3-54

א. גדר היקפית - קריית החינוך מוקפת גדר ולה שני שערים שאחד מהם אינו מבוקר ולרוב פתוח בשל כניסת המשפחות הגרות במקום.
ב. חוסר הפרדה בתוך מבנה בית הספר- בשל הימצאותן של קהילות שונות ברחבי המבנה הבית ספרי, שביניהן בגירים רבים שאינם חלק מקהילת הישיבה התיכונית, ממשיכה להתקיים ברחבי המבנה תנועה חופשית של הקטינים- תלמידי הישיבה התיכונית והאברכים- הבגירים. כיום אין הפרדה בין אוכלוסיות אלה. כאמור, הן הכניסה לבית הספר אינה מופרדת והן חצר המבנה אינה מופרדת בין האוכלוסיות.
ג. חוסר הפרדה בין הפנימיה לבין מבנה בית הספר- אמנם בתוך הפנימיה יש הפרדה בין אוכלוסיית התלמידים לבין האברכים- הבגירים, אבל אין אמצעים משמעותיים להפרדה בין מבנה הפנימיה למבנה בית הספר באופן שיחצוץ הרמטית בין אוכלוסיית הקטינים לאוכלוסיות הבגירים.

המתווים שהוצעו ע"י קול המבשר:
...
אשר למתווה הראשון - המתווה אינו ישים מאחר שעל פי שיקול דעתם של מר בני אלחילו, מנהל אגף חירום וביטחון של המינהל לחינוך התיישבותי בשיתוף עם מר עידו לוי, מנהל תחום בטחון, בטיחות ושעת חירום, מחוז ירושלים ומנח"י, לא ניתן לקיים פיקוח צמוד של מבוגרים על כל תלמיד ותלמיד בשטח כל כך נרחב 24 שעות ביממה לאורך כל השנה. נוכח הסכסוך המשפטי הקיים בין עמותת קול המבשר לעמותת קריית חינוך, אף האמצעים שננקטו בשטח כמו בניית גדר לא הושלמו.
אשר למתווה השני - מתווה זה מתבסס על פסק דינו של בית המשפט בירושלים ולפיו מבנה הפנימייה יפונה מיושביו הבגירים ויאפשר כי החדרים שיפונו ישמשו את התלמידים ככיתות לימוד.
לעניין זה יצוין, כי מדובר בפסק הדין שאמור להיות מיושם לאחר תחילת שנת הלימודים (עד סוף חודש ספטמבר). כמו כן, אין מדובר בפסק דין חלוט, ועדיין ניתן לערער עליו (ניתן ב-25.7.2021).
יתירה מזו קיים גוף שלישי במקום- עמותת קריית חינוך הבהיר למינהל לחינוך התיישבותי, כי אינו צד לאותו הליך ויש לו סכסוך משפטי מתמשך עם עמותת קול המבשר. כלומר, לא ברורה התכנות הפינוי וכל המתווה בנוי על הנחות שבשלב זה לא ברור האם ומתי ייושם.

לסיכום, נוכח האמור לעיל, לא ניתן בשלב זה, פחות משלושה שבועות לפני תחילת שנת הלימודים, להצביע על מתווה שיתן מוגנות לתלמידים הלומדים ומגוררים במקום, שכן אין אמצעים ישימים לקיומה של הפרדה זו. המצב הקיים אינו עומד בדרישות המפורטות בחוזר המנכ"ל, כפי שפורט לעיל. לפיכך, אין בידי המינהל לשנות מהחלטתו ולהשיב את הפיקוח לפנימייה בשלב זה וכל עוד לא גובש וממילא לא מתאפשר יישומו של מתווה אשר יבטיח את מוגנותם של תלמידי הישיבה התיכונית".
(ראו נספח 15 לעתירה).

ביום 15.8.21 פנתה העותרת אל המשיב עם הצעת מתווה נוסף, לפיו תועבר "כל הפעילות (כפי שמופיע במתווה שבוצע) לחלק הפנימיה שנמצא כיום בידינו. בכך יוסר החשש ולא יהיה מקום להסתייגות שהעליתם" (ראו נספח 16 לעתירה).
לטענת העותרת, מתווה זה יאפשר את פתיחת שנת הלימודים תשפ"ב כסדרה. פנייה זו לא נענתה, אלא שלטענת המשיב העתירה הוגשה בטרם הייתה לו האפשרות להשיב לפנייה זו.

יודגש, כי כל ההליכים אשר פורטו לעיל מתייחסים לשאלת הפיקוח והתקצוב של פעילות הפנימייה, אשר בפועל המשיכה בפועלה גם בשנת הלימודים תשפ"ב, ללא הפיקוח והתקצוב אשר כאמור הוסר ועל כך העתירה, כאשר במקביל לכל אלו מתנהלים באגף הרישוי במשרד החינוך העוסק ברישוי בתי ספר הליכים בעניין רישיון העותרת לנהל את הישיבה התיכונית, ואולם בשלב זה הרישיון שריר וקיים, וסוגיה זו אינה מענייננו.

למען שלמות התמונה, אפרט להלן את ההוראות הרלוונטיות מתוך חוזר מנכ"ל עג/2(א):
"54 - 5.3 נוהלי ביטחון בבתי הספר – מבוא
1. תמצית
1.1 חוזר זה מרכז את כל ההוראות וההנחיות המחייבות המתייחסות לתכנון, לארגון ולביצוע של הביטחון במערכת החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי... בתוך בית הספר...
...
3. התחולה
כלל בתי הספר בפיקוח משרד החינוך.
...".

"56 - 5.3 נוהלי ביטחון בבתי הספר – עקרונות האבטחה
...
2. שיטת האבטחה
...
2.4 מרכיבי ביטחון, בטיחות וחירום
...
2.4.2 מרכיבי הביטחון, הבטיחות והחירום שחובה להתקינם בכל בית ספר על פי הנחיות משטרת ישראל
א. גדר תקנית תקינה...".

"61 - 5.3 נוהלי ביטחון בבתי הספר – אבטחת פנימיות / כפרי נוער
...
3. אבטחת המוסד הפנימייתי
...
3.3 כללי האבטחה במוסד
3.3.1 כללי
האבטחה במוסד הפנימייתי תתבסס על –
...
ב. מערך אמצעי ביטחון פיזיים וארגוניים, ובכלל זה גדרות, שערים, אמצעי קשר, מערכות כריזה, מוקדי חירום וכו';
...
3.4 אמצעים טכניים
3.4.1 גדרות
חובה על הבעלות להתקין גדר תקנית מסביב למוסד הפנימייתי על כל מתקניו...".

טענות העותרת
טוענת העותרת, כי החלטת המשיב להפסיק את הפיקוח והתקצוב של הפנימייה, התקבלה מבלי שנערך לה שימוע כדין, כאשר גם השימוע בכתב שנערך בשלב מאוחר יותר לא נעשה כדין ומבלי שניתן לעותרת זמן סביר ליתן תגובתה.

עוד טוענת העותרת, כי החלטת המשיב ניתנה בחוסר סמכות, שכן המשיב, כיחידת סמך במשרד החינוך אינו מוסמך להורות על הסרת פיקוח או שלילת תקצוב, והמשיב לא הפנה למקור סמכותו. לטענת העותרת, על פי תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד-1953, השר הוא הגורם המוסמך לעניין תקצוב מוסדות מוכרים, ובהעדר הוראה אחרת, השר הוא גם מי שאמור להיות מוסמך לשלול את התקצוב. העותרת ציינה כי לעניין זה אין להבחין בין בית הספר לבין הפנימייה, שכן הפנימייה היא חלק מהפעילות של המוסד המוכר על פי התקנות הנ"ל.

נטען, כי המשיב נעדר סמכות לדרוש הקמת גדר פנימית כתנאי להמשך הפיקוח והתקצוב, דרישה אשר עד לתשובתו האחרונה של המשיב מיום 9.8.21 לא נתמכה באסמכתא (דבר שפגע בזכות העיון של העותרת), ובכל מקרה הסתמכות המשיב על חוזר המנכ"ל כפי שעשה - אין בה כדי להוות אסמכתא לדרישתו, שכן חוזר המנכ"ל אינה חל במקרה זה. בהקשר זה נטען, כי קביעת כללים והנחיות המחייבים בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים נתונה אך ורק לשר החינוך בהתייעצות ועדת החינוך של הכנסת והם מעוגנים בכללי פיקוח על בתי-ספר (מבחנים למתן רישיונות), תשל"א-1971, המפנים לחוזרי המנכ"ל בעניין בטיחות, ולא בטחון כפי שהסתמך המשיב. עוד נטען בהקשר זה, כי בכל מקרה, על פי חוזר המנכ"ל עליו הסתמך המשיב ניתן לחייב בהקמת גדר היקפית ולא גדר פנימית בתוך בית הספר.

בהקשר זה, לאחר שהתקיים דיון בפניי, ביקשה העותרת להפנות לפסק דין שניתן בת"א (נת') 8237/06 איתי חלה נ' בי"ס אמי"ת כפר בתיה (פורסם בנבו, 3.2.13) ולטעון בהסתמך עליו כי המשיב מושתק מלטעון לתחולת חוזרי המנכ"ל. המדובר בתביעת נזיקין בה נתבע המשיב כאחראי לנזק שנגרם לתלמיד מנפילה מעץ כמפעיל בית ספר. המשיב טען שם כי הוא פטור מאחריות לנזק ודחה את הטענה כי יש תחולה לחוזרי המנכ"ל שאינם חלים על בתי ספר המצויים בתוך כפרי נוער המוקפים בגדר היקפית, כאשר מר בני אלחלו (שהיה מעורב גם בעתירה שבפניי) העיד כי חלוקה למתחמים פנימיים מנוגד לרעיון החינוכי של כפר נוער. לאור זאת, טענה העותרת כי המשיב מנוע מלטעון כעת לתחולת חוזר המנכ"ל ולקיומה של חובה להקמת גדר פנימית.

הוסיפה וטענה העותרת, כי הדרישה להקמת גדר פנימית נעשתה באופן בררני ומפלה כלפי העותרת, בעוד שלא הועלתה כלפי מוסדות חינוך אחרים בנסיבות דומות. יצוין, כי טענה זו הועלתה באופן כללי בלבד בעתירה, בעוד שבדיון שנערך בפני, הרחיבה העותרת בעניין זה וטענה כי בישראל יש מספר מרכזי חינוך גדולים, הדומים באופיים לקריית החינוך שבענייננו, והפנתה למוסדות החינוך כדוגמת "גבעת וושינגטון" ו"הכפר הירוק", אשר לטענתה המצב הקיים בקריות חינוך אלו דומה למקרה דנן, ואולם כלפיהם לא הועלתה כל דרישה לביצוע הפרדה באמצעות גדרות פנימיים.

ועוד טענה כי נפלו פגמים רבים בהחלטה, כך למשל כאשר הוקמה "ועדה מייעצת" אשר העותרת לא ידעה על קיומה או המלצתה אלא בדיעבד; מתן הוראה שלא לרשום תלמידים חדשים, מבלי לעדכן את העותרת, ולכאורה לפני שהתקבלה החלטה פורמלית בעניין הסרת הפיקוח והתקצוב מהפנימייה; מעורבות משיבה 2 ללא ידיעת העותרת תוך התחשבות בטיעוניה על ידי המשיב, דבר המהווה שיקולים זרים. כל אלה, לטענת העותרת, פוגעים בהליך קבלת ההחלטה באופן מהותי, תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, באופן המצדיק התערבות בית המשפט בהחלטה.
לטענתה, כאשר מדובר בשלילת וביטול זכות שבידי הפרט, נדרשים שיקולים כבדי משקל, דבר שלא מתקיים במקרה זה, וכן כי יש בהחלטה המשיב להסיר את הפיקוח והתקצוב משום פגיעה בזכות לחינוך ובחופש העיסוק של המורים וצוות ההוראה, וכי מדובר בהחלטה שאינה מידתית מאחר ומשמעותה "זריקת" עשרות תלמידים לרחובות סמוך לתחילת שנת הלימודים מקום בו ניתן להבטיח את מוגנות התלמידים גם בדרכים אחרות מלבד הקמת גדר פנימית.

לאור כל האמור, עתרה העותרת כי תפסל החלטת המשיב והוא יחויב להמשיך את הפיקוח והתקצוב של העותרת.

טענות המשיב
בפי המשיב טענה מקדמית לפיה העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, מקום בו החלטת המשיב בדבר הפסקת הפיקוח והתקצוב ניתנה עוד ביום 19.5.21 (ראו נספח 7 לעתירה), כאשר במסגרת החלטה זו הובהר כי היא תיכנס לתוקפה ביום 31.8.21, וכי ככל שתעמוד העותרת בתנאים להבטחת מוגנות התלמידים עד לסוף חודש יוני 21' תיתכן בחינה מחדש של ההחלטה. בהקשר זה, טוען המשיב, כי קיום מגעים אל מול הרשות אין בה כדי לרפא את השהוי.

עוד טוען המשיב, כי העותרת מנועה מלטעון להעדר סמכות מקום בו לא העלתה טענה זו בפני הרשות והמשיכה לנהל עמה מגעים, וכי בכל מקרה המשיב הוא הגורם המוסמך להעניק את התקצוב בהתאם להוראות שונות ומשכך גם לבטלו.

לגופה של טענה טען המשיב, כי סמכותו לדרוש הקמת גדר פנימית נובעת ממספר מקורות, ביניהם קובץ נהלים שכותרתו "הישיבה התיכונית הפנימייתית" משנת תשס"ה (ראו נספח 33 לתגובת המשיב), כאשר המשיב הדגיש כי אומנם אין חובה להיות תחת פיקוחו ותקצובו לשם הפעלת פנימייה ואולם פנימייה המבקשת את פיקוחו ותקצובו של משרד החינוך כפופה לדרישות השונות, וביניהם עמידה בהוראות קובץ הנהלים הנ"ל. עוד הפנה המשיב להוראות חוזר מנכ"ל עג/2(א), כפי שפורט בסעיף 22 לעיל, על הוראותיו השונות.
בהקשר זה, עמד המשיב על דרישתו להקמת הגדר הפנימית סביב הפנימייה, וגרס כי במתחם מספר מוסדות חינוך אשר מתוכם רק הישיבה התיכונית והפנימייה מפוקחים על ידו, דבר היוצר מורכבות. המשיב עמד על כך שהמתווים השונים שהעלתה העותרת נבחנו לגופם וכי אין בהם די כדי לספק המוגנות הנדרשת.

עוד נטען, כי אין כל בסיס לטענות העותרת בדבר אי מתן זכות שימוע ופגיעה בזכות העיון, ובדבר היות ההחלטה נגועה בשיקולים זרים, כאשר המשיב הקפיד להבהיר עמדתו לפיה הסכסוכים הפנימיים בין העותרת לבין המשיבה 2 והעמותות האחרות אינם מעניינו.

אשר לטענת האפליה שנטענה ולפיה הדרישה להקמת גדר פנימית הועלתה כלפיה באופן מפלה ובררני אל מול מוסדות חינוך אחרים, כגון גבעת וושינגטון והכפר הירוק (כפי שפירטה במסגרת הדיון בפניי) - טוען המשיב, כי טענה זו לא פורטה כנדרש בעתירה, מלבד טענה כללית, ודי בכך כדי לדחותה. מעבר לכך, הסביר המשיב במסגרת השלמת הטיעון שהגיש בעניין זה, כי אין להשוות בין הנסיבות בענייננו לבין המצב הקיים בכפר הירוק ובגבעת וושינגטון, שהינם כפרי נוער, הכוללים בית ספר, פנימייה ומשק חקלאי, ומהווים כולם יחידה אחת הנתפסת כמוסד חינוכי, המנוהל על ידי גורם אחד, המפקח ומנהל את ביטחונם של הקטינים. נטען, כי במתחמים הנ"ל פועלים גופים כלכליים המתנהלים בצורה של "משק סגור" הכפופים למנהל כפר הנוער, ורווחים שפעילותם מניבה משרתת את פעילות כפר הנוער לטובת החניכים הלומדים והמתגוררים בתחום כפר הנוער. צוין, כי אומנם בגבעת וושינגטון ובכפר הירוק אכן אין גדר פנימית המקיפה את הפנימיה, ואולם, בשונה ממצב הדברים בענייננו, הרי ששם קיימים הסדרים קפדניים אחרים אשר לעמדת הגורמים המקצועיים במשיב מספקים את המעטפת הנדרשת לטובת שמירה על מוגנות התלמידים הלומדים בבית הספר והמתגוררים בפנימייה, שעיקרם: (א) הנהלה מרכזית בראשה מנהל כפר אליו כפופים כל הגורמים הפועלים בכפר בכל הנוגע לנושאי הבטיחות והביטחון; (ב) קיומן של תכניות אבטחה הכוללות ניטור תנועה על ידי מוקד פעיל כל העת, אבטחה קבועה ורכבי התערבות העומדים לרשות המאבטחים וקציני הביטחון לאורך כל שעות היממה; (ג) מערך אבטחה הכולל קצין ביטחון המועסק במשרה מלאה ובין 6 ל-9 מאבטחים לאורך כל שעות היממה; (ד) תקנוני כניסה למתחם כפר הנוער המחייבים את הגורמים המורשים הנכנסים אל המתחם; פקודת אבטחה לסדרי אבטחה במקום; (ה) קיומה של גדר היקפית תקינה ומבוקרת סביב שני כפי הנוער; (ו) מוסדות החינוך המצויים בתוך שני כפי הנוער מגודרים ומאובטחים, בנוסף לגדר ההיקפית; (ז) כל מתחם חפר הנוער מרושת במצלמות מעקב, כחלק מאמצעי הניטור הפועלים בהם; (ח) כל הבגירים הלנים בשני כפי הנוער מחזיקים באישור היעדר עבירות מין.
לעומת זאת, הסביר המשיב, כי במתחם בו פועלת העותרת המצב שונה, כאשר פועלים במתחם מוסדות נוספים במסגרתם שוהים בגירים במתחם, כאשר אין הנהלה אפקטיבית מרכזית אחת בעלת יכולת ממשית של אכיפת אמצעים והסדרים שיש בהם כדי לדאוג למוגנות התלמידים הקטינים (ואף להיפך נוכח המחלוקת הרבות בין העותרת לבין העמותות האחרות והמשיבה 2), ואין מדיניות סדורה בנושא כניסה אל המתחם הלימודי. עוד נטען, כי אין הפרדה אפקטיבית בין מבנה הפנימיה ליתר המתחם; אין קצין ביטחון במקום; לא מתקיים ניטור של התנועה ואישור כניסת רכבים למתחם; מועסקים 3 מאבטחים בלבד, כשבכל רגע נתון מצוי רק מאבטח אחד במקום; הגדר ההיקפית אינה שלמה ויש בה פרצות ואין שליטה של היוצאים והנכנסים למתחם כולו.
המשיב הוסיף והרחיב, כי על אף שנושא בית הספר אינו מושא עתירה זו, הרי גם בעניין זה בשונה מכפי הנוער שפורטו בהם בתי הספר במתחם מגודרים, הרי שבמקרה של העותרת בית הספר אינו מגודר ושותפים ללימודים בו בגירים מהכולל לאברכים לצד תלמידי הישיבה התיכונית הקטינים.

לגופו של עניין, הדגיש המשיב כי החלטתו להסיר את הפיקוח והתקצוב מהפנימייה שמפעילה מהעותרת נעשה לאחר שנשקלו מלוא טענות העותרת, אשר ידעה כבר מסוף שנת 2018 (ראו מכתב מיום 18.12.18, נספח 6 לתגובת המשיב) על הקושי הקיים בסוגיית מוגנות התלמידים הקטינים בפנימייה , תוך שניתנה לה הזכות להציג טענותיה בכתב, ותוך ניהול מגעים רבים עם העותרת בניסיון למצוא פתרונות כאלו ואחרים, שלא הבשילו.

לבסוף, באשר לטענה כי המשיב מושתק מלדרוש הקמת גדר פנימית בהסתמך על חוזרי המנכ"ל נוכח עמדת המשיב כפי שהוצגה בפסק הדין שניתן בת"א (נתניה) 8237/06 חלה נ' ביה"ס עמית כפר בתיה הנ"ל ולפיה המתחם בכפר הנוער אינו אמור להיות מגודר, טוען המשיב, כי לא רק שטענה זו מהווה הרחבת חזית, כאשר אין כל הצדקה להעלותה בשלב מאוחר ורק לאחר קיום הדיון בעתירה, אלא שדינה להידחות לגופה, נוכח השוני בנסיבות.
נטען, כי העותרת בענייננו אינה כפר נוער והרציונל החינוכי הקיים בכפר נוער אינו חל במקרה דנן ואין כל סיבה שלא לקיים חלוקה למתחמים פנימיים בענייננו. זאת ועוד, נטען כי בשנים הרלוונטיות לא היו בגירים בכפר בתיה, היא הנתבעת בתיק 8237/06 , וכך גם היה מנהל אחד שקבע מדיניות כניסה ושהייה בכפר, וכך גם הייתה במקום גדר היקפית תקנית ומערך אבטחה, דברים שאינם קיימים במקרה דנן.

תשובת העותרת
העותרת חזרה ארוכות על טענותיה והשיבה לטענת השיהוי שנטענה כנגדה כי אין לקבל את עמדת המשיב לפיה ההחלטה מושא העתירה היא ההחלטה מיום 19.5.21, ומשכך נגועה העתירה בשיהוי ניכר.
לטענתה, במסגרת החלטה זו, מיום 19.5.21, ניתנה לעותרת אפשרות להציג פתרונות להבטחת מוגנות התלמידים עד ליום 30.6.21, כפי שעשתה העותרת בפועל. לטענת העותרת, אלמלא המשיכה ופעלה אל מול המשיב, היו מעלים כנגדה טענה של אי מיצוי הליכים, כשלטענתה עד להגשת תשובת המשיב לעתירה לא ידעה את תוכן ההחלטה, ורק עם הגשת התשובה התברר כי המדובר בהחלטה ולפיה לא ינתן עוד תקצוב הפנימייה.
ההחלטה הנתקפת על ידה היא, אפוא, החלטה מיום 9.8.21 ולפיה דחה המשיב את הצעות המתווה שהוצעו על ידה.

עוד טענה לעניין השיהוי כי גם אם קיים שיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי, הרי שבמקרה דנן קיימת פגיעה בשלטון החוק, מאחר וההחלטה ניתנת שלא על ידי הגורם המוסמך, המצדיקה במקרה זה דחיית טענת השיהוי.

במסגרת השלמת טיעון שהגישה העותרת ביום 19.9.21 לאחר שנערך הדיון בעתירה, עמדה העותרת על טענתה ולפיה, אין כל אסמכתא בדין המחייבת דווקא הקמת גדר פנימית לשם הבטחת מוגנות התלמידים במקרה דנן.
לטענתה, לא רק שקיים ספק בדבר תחולת חוזרי המנכ"ל עליהם מסתמך המשיב, אלא שבחינתם של חוזרים אלה לגופו של עניין מלמדת כי הם אינם מחייבים הקמת גדר פנימית. העותרת יצאה כנגד ניסיון המשיב לערוך אבחנה בינה לבין מוסדות חינוך אחרים, כגון גבעת וושינגטון והכפר הירוק, כשלטענתה נימוקי המשיב דווקא מחדדים את טענתה לקיומה של אפליה. נטען, כי נימוקי המשיב לאבחנה בין העותרת לבין כפרי נוער אחרים אינם מסבירים מדוע לא נדרשת באותם כפרי נוער גדר פנימית וכי אין קשר בין אינטרסים כלכליים המפעילים את כפרי הנוער או בין קיומה של הנהלה אחת או מספר מנהלים לבין שאלת מוגנות התלמידים מפני פגיעות מיניות מצד בגירים. בנוסף, נטען, כי כפי שקיים בכפרי הנוער האחרים, גם אצל העותרת קיימות תכניות אבטחה לאורך כל שעות היממה, כמו גם הימצאות מאבטחים בשטח ובקרה על כניסת גורמים למתחם.
העותרת שבה וטענה לפסלות החלטת המשיב והצורך להתערב בה.

טענות המשיבה 2
המשיבה 2 צורפה להליך זה, לבקשתה, לאחר שטענה כי העותרת פעלה בחוסר ניקיון כפיים כשלא צירפה אותה כצד להליך, כאשר לטענתה היא בעלת עניין בהיותה בעלת זכות החכירה בשטח המתחם בו פועלת הפנימייה והישיבה התיכונית שהעותרת מפעילה וכן המוסדות של העמותות הנוספות. המשיבה 2 עמדה על טענותיה לפיהן לעותרת אין זכות לשבת במקרקעין וכי עומדת כנגדה תביעת פינוי שהגישה כנגדה. עוד טענה משיבה 2 כי הקמת הגדר הפנימית מושא העתירה דרושה היתר בנייה ומשכך הקמתה על ידי העותרת, ללא היתר, מהווה עבירה פלילית.

המשיבה 2 הרחיבה טענותיה גם לגוף המחלוקת וטענה, בדומה לטענות המשיב, כדלקמן: העתירה הוגשה בשיהוי ניכר; העותרת מושתקת מלטעון כנגד סמכות המשיב ליתן ההחלטה לאחר שהמשיכה לקיים מולו מגעים מבלי להעלות טענה כלשהי כנגד סמכותו; העותרת ידעה מהו הבסיס הנורמטיבי לדרישה להקמת הגדר הפנימית; אין לקבל את ניסיון העותרת להציגה כמי שלא ידעה על ההליכים המתנהלים בעניינה עוד.

אציין כבר עתה כי הסכסוך האזרחי הקיים בין העותרת לבין המשיבה 2 אינו מענייננו זה וענייננו מתמצה בטענת העותרת בדבר פסלות החלטת המשיב. תשובת המשיבה 2 אך נועדה כדי להבהיר את המצב העובדתי הקיים במקום בהיותה בעלת זכות החכירה במתחם.

דיון והכרעה
במרכזה של העתירה הן טענות מקדמיות בדבר קיומו של שיהוי, הן טענות בדבר פגמים בהליך קבלת החלטת המשיב בדבר הפסקת הפיקוח והתקצוב, כגון, אי מתן זכות שימוע כדין, קבלת החלטה שלא על ידי הגורם המוסמך, אפליה אל מול מוסדות חינוך אחרים ועוד, והן טענה להעדר מקור נורמטיבי לדרישה המהותית להקמת גדר פנימית סביב הפנימייה כתנאי להמשך קיומו של הפיקוח והתקצוב ולבסוף ובהינתן הנטען מבקשת העותרת לתקוף, את סבירות ההחלטה.

שיהוי
לא יכול להיות ספק, כי ההחלטה הפורמלית אשר לגביה יש לבחון את שאלת השיהוי הינה החלטת המשיב מיום 19.5.21 (ראו נספח 7 לעתירה), אשר התקבלה בהמשך להליך שימוע בכתב, ולאחר שנבחנו טענות העותרת, ואשר במסגרתה נקבע באופן מפורש כי הפיקוח והתקצוב מהפנימייה יוסר החל מיום 31.8.21, ולא החלטה המאוחרת שניתנה ביום 9.8.21 הדוחה את המתווים שהציעה העותרת.
אמנם, בהחלטה מיום 19.5.21 ניתנה לעותרת הזדמנות לפעול לתיקון הדרוש תיקון עד לחודש יוני אותה שנה ואולם, לא היה בכך כדי להאריך המועד לשם תקיפת ההחלטה ובפרט כשעיקר טענות העותרת מבוססות על טענות בדבר העדר סמכות ו/או העדר בסיס נורמטיבי להחלטה שניתנה ו/או פגמים באופן קבלת ההחלטה. בהקשר זה, אין בידי גם לקבל את טענת העותרת כי מחובתה היה להמשיך ולקיים מגעים עם המשיב שאחרת יטען נגדה לאי מיצוי הליכים, כאשר בכל מקרה הלכה ידועה היא כי המשך קיום מגיעים עם הרשות אין בה כדי להתגבר על טענת שיהוי [ראו בג"צ 410/78 מילס ישראל בע"מ נ' שר האוצר, פ"ד ל"ג (1) 271,273].

ככל שסברה העותרת בזמן אמת כי החלטת המשיב נגועה בפגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין, היה עליה לעתור כנגד החלטה זו בסמוך לאחר קבלתה. והכל בהתאם להוראות תקנה 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התס"א-2001, לפיה יש להגיש עתירה לבית המשפט ללא כל שיהוי לפי נסיבות העניין ולא יאוחר מ 45 ימים מיום שהעותר קיבל הודעה עליה מבקש הוא להשיג.
המסקנה המתבקשת היא כי פניית העותרת לבית המשפט בענייננו נגועה בשיהוי ניכר, סובייקטיבי ואובייקטיבי, המצדיקים את דחיית העתירה על הסף.
שאלת תקצובה של הפנימייה שמפעילה העותרת בוודאי משפיעה על החלטות אחרות של המשיב בדבר תקצוב של מוסדות אחרים, כמו גם יכולה להשפיע על החלטות של תלמידים האם להירשם למוסדות העותרת אם לאו. העובדה שבמסגרת החלטת המשיב ניתנה לעותרת הזדמנות לפעול לתיקון המצב על דרך של הסרת הליקויים הבטיחותיים והבטחת מוגנות התלמידים, אין בה, ככל שלא עמדה בדרישות, כדי לשנות מההחלטה בדבר הסרת הפיקוח והתקצוב.
זאת ועוד, לא מצאתי כי במקרה דנן מתקיים אינטרס ציבורי המצדיק שמיעת העתירה לגופה חרף השיהוי, כאשר כפי שיפורט, אין בידי לקבל טענות העותרת לפגמים אחרים בהליך.

טענות בדבר פגמים בהליך קבלת ההחלטה
העדר סמכות - כפי שטען המשיב, אני סבורה, כי העותרת מושתקת מלטעון כי החלטת המשיב התקבלה שלא על ידי הגורם המוסמך ו/או במחשכים ו/או שלא על בסיס תשתית חוקית. לו סברה כך, היה עליה להעלות טענה זו בפני המשיב ולא להמשיך ולנהל מגעים עם המשיב ולהציג בפניו מתווים שונים לפתרון בעיית ביטחון התלמידים במטרה לענות על דרישותיו. מקום שכך פעלה העותרת גילתה היא דעתה כי מרכינה היא ראש בפני החלטת המשיב ו על כן היא מושתקת מלטעון לקיומם של פגמים בהחלטה.
מעבר לכך, טענות העותרת מתבססות על תקנות מוסדות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד-1953, כשלטענתה על פי תקנות אלה הגורם המוסמך להכיר ולתקצב מסודות מוכרים הוא שר החינוך. ואולם אלה מתייחסות להכרה במוסד חינוך, דהיינו בהכרה בבית ספר, ואינן רלוונטיות לפנימיות. כאמור, הפעלת פנימייה אינה מחייבת רישיון, ואולם פנימייה המבקשת להיות תחת פיקוח ותקצוב משרד החינוך כפופה למרותו של המשיב והוא הגורם הקובע אם לאשר פיקוח ותקצוב של פנימייה ללא קשר לתקנות בעניין מוסדות מוכרים.
מענה בנדון ניתן לעותרת מהלשכה המשפטית של המשיב ביום 9.8.2021.

זכות שימוע – כפי שפורט לעיל ביום -6.5.21 שלח המשיב לעותרת זימון לשימוע בכתב, לו השיבה העותרת, על אף שהלינה על קוצר הזמנים. ואולם, על כך השיב המשיב כי נדרשת קבלת החלטה בנדון לאלתר על מנת שהמשיב יוכל להיערך בהתאם אל מול עובדי ההוראה המועסקים על ידי המשיב.
טענות העותרת כנגד פרק הזמן אשר הוקצה לה לשם הצגת טענותיה במסגרת שימוע נדחות. אין מדובר במצב דברים שאינו ידוע לעותרת או בהחלטה אשר התקבלה במפתיע שהרי הליכים אלו בנדון החלו כבר בשנת 2018 והמשיכו בשיח מתמשך בין העותרת למשיב. לפיכך, די בימים הבודדים שעמדו לרשות העותרת כדי שתביא טענותיה בכתב בפני המשיב. מה גם שגם לאחר מתן ההחלטה בעניינה ניתנה לעותרת האפשרות להציג מתווים בניסיון לפתור המצב.
טענת העותרת בדבר חובת עריכת שימוע בעל פה אף היא דינה להידחות. המשיב היה רשאי לקיים שימוע בכתב (ראו לעניין זה בג"ץ 6437/04 טל תבורי (קטינה) באמצעות אמה רעיה תבורי נ' משרד החינוך (ניתן ביום 11.8.2004))

סבירות ההחלטה וטענת האפליה –
די בהכרעתי לעיל בטענות סף כדי לדחות העתירה. ואולם, לא אעשה מלאכתי קלה ואדרש לטענות העותרת לגופה של החלטה. כשבפיה טענות לפיהן החלטת המשיב נגועה בשיקולים זרים עת מפלה אותה ביחס לפנימיות אחרות, עת מעמידה בפניה דרישות חסרות עוגן משפטי, כמו גם דוחה פעם אחר פעם את המתווים שהציגה.
בחנתי טענות אלו ולא מצאתי בהן מן הממש. החלטות המשיב התקבלו על בסיס המצב העובדתי בשטח במהלך השנים האחרונות. העותרת היתה מודעת לדרישות המשיב ואף פעלה להתקנת גדר אשר תפריד את הפנימייה מיתר המתחם בו שוהים בגירים. לפיכך, מושתקת העותרת מלטעון טענה בדבר חוסר סבירות של דרישה זו. לגופו של עניין נמצא כי דרישה זו מעוגנת בחוזר המנכ"ל כפי שפורט לעיל, וכן בקובץ הנהלים הנוגע למתן תקצוב לפנימיות.
כאמור, בפועל הוקמה הגדר על ידי העותרת ואולם, הגדר נפרצה בשל סכסוך אזרחי שיש לעותרת עם בעלת זכויות החכירה במקרקעין, שאין זה מענייננו.
נמצא כי אלמלא המחלוקת שבין העותרת למשיבה 2 היה בא הדבר לידי פתרון על דרך של הקמת הגדר, שבפועל הוקמה אך נהרסה חלקית על ידי מי מהגורמים האחרים השוהים במקום. מחלוקת אזרחית שבין השתיים הביאה את העותרת להפנות חיציה כלפי המשיב ואולם, אין בידי כד לסייע.
ניסיונה של העותרת להסתמך על עמדת המשיב בת"א (נתניה) 8237/06 הנ"ל כאסכמתא לטענת השתק שיפוטי כנגד הדרישה להקמת גדר פנימית ותחולת חוזרי מנכ"ל – דינה להידחות, הן מאחר וטענה זו נטענה בתום הליך הדיוני וההשלמות שניתנו לצדדים אך בטענת האפליה שנטענה, והן לגופו של עניין, עת מדובר בנסיבות שונות לחלוטין, כפי שעמד על כך המשיב, כמפורט לעיל.

ועוד בעניין סבירות ההחלטה - אמנם, העותרת נמצאה מפוקחת ומתוקצבת שנים רבות על ידי המשיב ואולם, אין באמור כדי לדחות את עניין ביטחונם של הקטינים השוהים במקום, גם אם לא הוקפד בעבר, וככל שלא תעמוד העותרת בדרישות המשיב לא תזכה להמשך תקצוב.
מקום בו אין חולק כי במתחם הקריה קיימות שלוש אוכלוסיות - אוכלוסיית תלמידי הישיבה התיכונית (החטיבה העליונה) הכולל אגף למגורי התלמידים , אוכלוסיית התלמידים הבגירים-"האברכים" וכן עובדי הקריה ומשפחותיהם, מחייב הדבר קיומה של הפרדה בין התלמידים לבין הבגירים הלומדים במקום .
בפועל נמצא, כי ענין הסכסוך המשפטי בין המשיבה 2 לבין העותרת, הוא זה המקשה על ביצוע פעולות הבינוי לשם הבטחת המוגנות של התלמידים והחניכים הלומדים והמתגוררים במקום.

המתווים שהוצעו על ידי העותרת כחלופה להתקנת גדר במקום אין די בהם ולא מצאתי כי נפל פגם או חוסר סבירות בסירובו של המשיב לאשרם.
הפעילות הקיימת במתחם מחייבת הפרדה של הקטינים הלומדים בישיבה התיכונית ובה גם פנימייה, והגנה עליהם, מפני הבגירים השוהים במתחם. המצב הנוכחי של העדר הפרדה המאפשר תנועה חופשית של הקטינים- תלמידי הישיבה התיכונית (תלמידי העותרת) והאברכים- הבגירים השוהים במתחם, אינו מאפשר על פי מדיניות המשיב המעוגנת בחוזר מנכ"ל, אותה רואה אני כמדיניות סבירה ושקולה, מתן חסות של המשיב לעותרת . כך, בהתאם, המתווים שהוצעו על ידי העותרת בין אם קיומו של פיקוח צמוד על הבגירים ובין אם כנטען על ידי העותרת כי בידיה פסק דין של בית המשפט השלום בירושלים לפינוי הבגירים ממבנה הפנימיה (פעילות המופעלת על ידי גורם אחר), אין בכך די. הן מאחר ולא ניתן לקיים פיקוח צמוד של מבוגרים על כל תלמיד ותלמיד בשטח כל כך נרחב 24 שעות ביממה לאורך כל השנה. והן מאחר והמתווה המבוסס על פסק דינו של בית המשפט בירושלים ולפיו מבנה הפנימייה יפונה מיושביו הבגירים ויאפשר כי החדרים שיפונו ישמשו את התלמידים ככיתות לימוד, אין בו די. שהרי כל עוד פסק הדין אינו מיושם (ועניין לנו בפסק דין שאינו חלוט), ולא בוצע הפינוי בפועל, לא ניתן לראות בהחלטת המשיב הדוחה מתווה זה כבלתי סבירה. מה גם כי לעותרת קיים סכסוך משפטי מתמשך עם המשיבה2 אודות החזקת העותרת במקום היינו, כי לא ברורה התכנות הפינוי.

בהינתן כל האמור, משנמצא כי העותרת איננה עומדת בדרישות המבטיחות את שלומם של הקטינים, תלמידי הישיבה התכונית, לא ראיתי כל בסיס להתערב בהחלטת המשיב.

טענת העותרת ולפיה החלטת המשיב פוגעת בזכות לחינוך וחופש העיסוק של המורים וצוות ההוראה אין בה כדי לסייע. באיזון האינטרסים העומדים על סדר היום גובר אינטרס שלומם של הקטינים.
המדובר, אפוא, בהחלטה מידתית וראויה. כאשר גם לאחר קבלת החלטת המשיב מיום 19.5.2021 הותיר המשיב בפני העותרת דלת פתוחה על מנת שתתקן הנדרש לשם המשך קבלת תקצוב מהמשיב. ועוד קודם לכן לאורך זמן רב היתה מודעת העותרת לדרישות המשיב ואף פעלה ליישם הדרישות על דרך של הקמת גדר, אשר נפרצה על ידי גורם שלישי, באופן שיש בו כדי להשתיקה בטענותיה בדבר אי מתן פרק זמן סביר לתחולת ההחלטה.

טענת האפליה, אף היא אין בה דבר. כפי שצוין לעיל, עניינה של העותרת שונה ממוסדות החינוך האחרים כלפיהם טענה לאפלייתה. השוני העיקרי הוא בעצם העובדה כי בהעדר מנהל אחד האחראי והשולט בכל הנעשה במתחם, על כל הגופים הפועלים בו, כפי שנעשה במוסדות האחרים , עליהם הצביעה העותרת, קמה החובה לקיומה של הפרדה פיסית על דרך של הקמת גדר. בהתאם, דין טענת האפליה להידחות.

זה המקום לחזור ולחדד הלכה המוטבעת עמוקות בעולם המשפט המנהלי ולפיה תפקידו של בית המשפט המנהלי הוא אך לבחון אם נפל פגם או חוסר סבירות בשיקול דעת הגוף המנהלי. רק וככל שימצא פגם שכזה יידרש בית המשפט לעניין. בית המשפט המנהלי לא ימיר את שיקול דעתה של הרשות בשיקוליו הוא והתערבותו, ככל שתהיה, תיעשה בהקפדה רבה ורק בנסיבות בהן ימצא כי נפל פגם היורד לשורש ההחלטה, או בנסיבות בהן נמצא כי ה משיב חרג מסמכותו, פעל בחוסר תום לב או בחריגה קיצונית ממתחם הסבירות. אין זה המקרה כאן.

סוף דבר
בהינתן כל האמור לעיל העתירה נדחית. הן מטעמי שיהוי והן לגופו של עניין.
הסכסוך המשפטי בין העותרת לבין המשיבה 1 מעיב ומקשה על ביצוע פעולות בינוי הגדר שנועדו להבטיח המוגנות של התלמידים והחניכים הלומדים והמתגוררים במקום. אין בידי בית המשפט, בהליך זה כדי לסייע.
ככל שטרם נבחן המתווה האחרון שהציעה העותרת, מיום 15.8.21 , מן הראוי לעשות כן.

זה המקום לחזור ולהדגיש, כי אין כל חובה לקבל רישיון להפעלת פנימייה ואין כל חובה כי פעילות הפנימייה תהיה מפוקחת (ומתוקצבת) על ידי המשיב ועל כן אין בהחלטה זו כדי להביא לסגירת הפנימייה. כל כולה של החלטה זו עניינה ברצון העותרת כמפעילת פנימייה לזכות בתקצוב המשיב, שאז חייבת היא לעמוד בדרישות הפיקוח של המשיב ולתת מענה ראוי שיבטיח את ביטחונם של הקטינים השוהים במקום.

העותרת תישא בהוצאות המשיב בסך כולל של 10,000 ₪.

ניתן היום, כ' תשרי תשפ"ב, 26 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.