הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בע"ח 59291-06-19

לפני
כבוד ה שופט אברהם הימן

המבקש

עופר בוהדנה

נגד

המשיבה

מדינת ישראל

החלטה

לפני עתירות לגילוי ראיה המוגשת מכוח סעיף 45 לפקודת ראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הר איות").

רקע דיוני

נגד המבקש ועוד 17 נאשמים הוגש ביום 13.7.15 כתב אישום במסגרת פרשה המכונה "פרשה 512".
כתב האישום כולל אישומים רבים, מתוכם מיוחסת למבקש מעורבות במסגרת האישום הרביעי.

בתמצית בלבד יצוין כי כתב האישום שהוגש נגד המבקש מייחס לו קשירת קשר יחד עם אחרים שפעלו במסגרת ארגון פשיעה, ביניהם שני עדי מדינה, להוציא לפועל "תכנית חיסול" להמתתו של זאב רוזנשטיין, באמצעות מטען חבלה רב עצמה שהונח על גג "צ'יינג'" שאותו נהג רוזנשטיין לפקוד באופן קבוע. מכתב האישום עולה כי המבקש היה מעורב בתכנון וביצוע התכנית, אשר בסופו של דבר גרמה למותם של שלושה בני אדם ולפציעתם של 51 בני אדם נוספים, בהם רוזנשטיין, מאבטחיו ועוברי אורח. בגין מעשים אלו יוחסו למבקש 3 עבירות רצח, 3 עבירות חבלה בכוונה מחמירה במסגרת ארגון פשיעה , ריבוי עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות במסגרת ארגון פשיעה , ריבוי עבירות של גרימת חבלה של ממש במסגרת ארגון פשיעה, וכן עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע במסגרת ארגון פשיעה .

המשפט מתנהל מזה זמן, ובמהלכו, בחודש יוני 2019, העיד המבקש כעד הגנה.
השתלשלות ההליכים עד לשימוע שתי העתירות לפני פורטה במלואה בהחלטת הרכב השופטים הדן בתיק העיקרי תפ"ח 31343-04-19 ביום 12.1.20, ובעניין זה אפנה לשם.

לצורך החלטה זו, יצוין כי ביסוד שתי העתירות טענת המבקש לפיה עד המדינה ש.כ מפלילו לשווא על רקע סכסוך ביניהם, כי בהתאם לפרפרזה המצויה בחומר החקירה נאמר לעד המדינה ש.כ בשנת 2010 שהמבקש נשלח לחסלו בהוראת שלום דומרני וכי נודע למבקש שעל פי רישומי שב"ס מדווח על סכסוך בינו לבין עד המדינה ש.כ האוסר שהייתם יחדיו.

העתירה הראשונה הוגשה ביום 26.6.19 על ידי בא כוחו הקודם של המבקש, עו"ד אלי בניה, במסגרתה עותר המבקש לחשוף את מלוא ידיעה מס' 10-0328-383 ואת מוסר הידיעה, אשר מתמציתה עולה כי ש.כ קיבל מידע לפיו המבקש אמור לחסלו בשליחותו של שלום דומרני. המבקש טוען כי המידע החסוי האמור עשוי לסייע לו לבסס את טענתו בדבר סכסוך קודם בינו לבין עד המדינה ש.כ ולהפריך את טענת המשיבה כי התנהלותו של המבקש מול עד המדינה ש.כ כאילו אינו מסוכסך עמו מפריכה את טענתו. המבקש סבור כי המידע החסוי יסייע בידו לקעקע את אמינות עדותו של עד המדינה ש.כ לפיה אין לו סיבה להפליל את המבקש לשווא, לפי שזו הראיה המרכזית עליה נשענת המשיבה לביסוס האישום נגדו. המבקש טוען כי הצורך לגלות את מלוא הידיעה ואת מקורה, אותו יבקש המבקש להעיד, דרוש לצורך עשיית צדק וגובר על האינטרס הציבורי שבאי גילויה משום פגיעה בבירור האמת.

העתירה השנייה הוגשה ביום 23.7.19, אף היא על ידי בא כוחו הקודם של המבקש, במסגרתה עותר המבקש להמציא לעיונו את הדו"חות המודיעיניים הכוללים התראות ואזהרות שקיבל עד המדינה ש.כ מהמשטרה וכן את שמו של הגורם אשר הזהיר את עד המדינה ש.כ באותו עניין.

שתי העתירות הובאו תחילה בפני המותב הדן בתיק העיקרי, אשר הורה על דיון מאוחד . ביום 12.1.2020 קבע המותב הדן בתיק העיקרי כי החלטה בשתי העתירות מצריכה עיון בחומר שאת הסרת חסיונו מבקש המבקש וכי חשיפתו למידע הרגיש עלולה לשבש את ההליך הפלילי ועל כן נכון היה להעביר את הדיון בעניין למותב אחר. בעקבות כך, הועברו שתי העתירות לדיון בפני תוך שנקבע באותה החלטה כי אם לאחר שאעיין במידע החסוי אמצא כי אין מניעה שהמותב בתיק העיקרי ייחשף אליו, תועבר ההכרעה בעתירות לאותו מותב.

בדיון שהתקיים לפני ביום 10.2.20 פתח בא כוחו הנוכחי של המבקש עו"ד אהוד בן יהודה טיעוניו בבקשה כי הדיון בעתירות יועבר לשופט אחר. בהחלטה מאותו היום דחיתי הבקשה. הדיון בעתירות נדחה למועד אחר אליו הוזמן קצין המודיעין הרלבנטי.
בדיון שהתקיים לפני במעמד צד אחד ביום 20.2.20 שמעתי את נימוקי ההתנגדות של בא כוח המשיבה.

דיון והכרעה

חיסיון ראיה משום האינטרס הציבורי של ביטחון המדינה או ביטחון הציבור, הינו חריג לכלל המחייב את התביעה למסור לעיון הנאשם וסניגורו את כל הראיות הנוגעות לאישום.

הבקשות שלפני הן לגילוי ראיות אשר חוסות תחת תעודות חיסיון שהוצאו לפי סעיף 45 לפקודת הראיות.

סעיף 45(א) לפקודת הראיות קובע כדלקמן:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בענין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה, ובהליך פלילי – כי הראיה עשויה להועיל להגנת הנאשם ומידת התועלת שבה להגנה עולה על העניין שיש לא לגלותה, או שהיא חיונית להגנת הנאשם".

באשר למבחן לגילוי ראיה החוסה תחת תעודת חיסיון, בהתאם להוראת החוק האמורה, נקבע כדלקמן:

"הסיפא, המודגשת בציטוט דלעיל, הוספה אך לאחרונה, בנוסח זהה בסעיפים 44 ו-45, במסגרת, וזאת במסגרת תיקון רחב לפקודת הראיות ולחסד"פ בנושא חומר מודיעיני (חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 75, התשע"ו-2016, ס"ח התשע"ו 1140). תוספת זו היא למעשה הבהרה וקונקרטיזציה, בנוגע להליך פלילי, של המבחן הכללי, המופשט יותר, הקבוע בסעיפים אלה לגבי חשיפת חומר חסוי: "כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה."

בהתאם לתיקון, מקום שהראיה החסויה "חיונית להגנת הנאשם", אזי הכף נוטה לטובת חשיפת המידע החסוי. מקום שבית המשפט מורה על חשיפת ראיה חסויה בשל היותה חיונית להגנתו של הנאשם, על התביעה לבחור בין חשיפת הראיה לבין ביטול ההליך הפלילי כדי להימנע מחשיפת הראיה הכרוכה בפגיעה באינטרס חיוני ... לעומת זאת, מקום שהראיה עשויה "להועיל" להגנת הנאשם, אך אינה בגדר ראיה "חיונית" להגנתו, יש לערוך איזון בין מידת התועלת להגנת הנאשם לבין עוצמת האינטרס הציבורי המוגן על ידי תעודת החיסיון.

מהי ראיה "חיונית להגנת הנאשם"? על כך עמד בית משפט זה לא פעם בפסיקתו. כך למשל נאמר בענין פלוני הנזכר לעיל:

"המבחן לחיוניותה של ראיה להגנתו של נאשם הוא אם יש בה 'פוטנציאל מזכה', קרי, אם הראייה עשויה לעורר ספק סביר באשמתו" (ההדגשות שלי- א.ה).

בבואי ליישם הכללים כפי שנקבעו על ידי פסיקת בית המשפט העליון, כאמור לעיל, על הבקשות שלפני, אין לי אלא להפנות לפרוטוקול החסוי ולמפורט בו. אני מודע לכך, שלמעשה הנימוקים להחלטה זו , סמויים הם ואינם גלויים, אך אין מנוס מלנקוט בדרך זה.

כפי שעלה בדיון שלפני, ולאחר שעיינתי במידע החסוי שבבסיס העניין, באת י לכלל מסקנה כי אין לחשוף זהותו של המקור. ראוי לציין, וכפי שהדבר בא לידי ביטוי שבמהלך הדיון, ב יררתי עם קצין המודיעין אשר נכח באולם, מי הוא המקור ומה הקשר שלו לנושא. מסקנתי היא, שמעבר לכך שחשיפת המקור המודיעיני יש בה כדי לסכן אותו, כמו גם, לפגוע בעקרון החשוב של הפעלת מקורות מודיעיניים על ידי המשטרה, שהעיקר הוא בכך שאין בחשיפת זהות המקור כדי לסייע להגנת המבקש כהוא זה. אין בכך ולו בשמץ כדי חיוניות להגנה או לתרום במשהו להגנת המבקש וממילא גם אן בה כדי להועיל להגנתו.

באשר לתוכן המידע. לאחר שאני שוקל האמור במידע אל מול הפרפרזה שהוגשה לבא כוח המבקש ואשר הייתה ידועה מתחילת המשפט, ברור הוא שאין המידע חיוני להגנה. די בפרפרזה ובשימוש מושכל בה על ידי הסניגוריה, כדי לייתר הצורך בחשיפת המידע בשלמותו. יתירה מזו, אני סבור כי לא זו בלבד שאין בתוכן המלא של המידע המודיעיני כדי להוות ראיה חיונית או מועילה להגנה, אני סבור כי אין מקום לחשוף את המותב הדיוני לאמור במידע. בעניין זה לא התעלמתי כהוא זה מבקשת המבקש ומטענתו כי לא תטען טענת פסלות על ידו או על ידי הנאשמים האחרים, אך אין בכך כדי לשכנעני שיש מקום לחשוף את המותב הדיוני לתוכן המידע (הידיעה) הסודי.

אשר על כן, בשים לב לאי חיוניות או תועלת תוכן המידע המודיעיני, ואל העובדה הברורה שלדעתי אין לחשוף את המותב הדיוני לאמור במידע, אני דוחה הבקשה.

הפרוטוקול החסוי והמסמכים החסויים שהוגשו במהלך הדיון במעמד צד אחד יוכנסו למעטפה וייגנזו בכספת בית המשפט.

המזכירות תעביר את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ל' שבט תש"פ, 25 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.