הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בע"ח 27869-04-20

לפני
כבוד ה שופט אברהם הימן

המבקש

אבי רוחן

נגד

המשיבה

מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לעיון בשאלות שהפנתה המשיבה לעדי מדינה במסגרת הליכי ריאיון עדים, שנערכו במטרה לרענן את זיכרונם של העדים ולהכינם לישיבת ההוכחות.

נגד המבקש ו- 17 נאשמים נוספים הוגש ביום 13.7.2015 כתב אישום המייחס להם שורה של עבירות אשר בוצעו במסגרת ארגון פשיעה בינלאומי, בפרשה רחבת היקף שזכתה לכינוי "פרשה 512".

במסגרת כתב האישום יוחסו למבקש עבירות של ניהול ומימון פעילות בארגון פשיעה, שלוש עבירות רצח, עבירות של חבלה בכוונה מחמירה במסגרת ארגון פשיעה, עבירות אלימות וכן עבירות סמים ועבירות מס . שלב ההוכחות במשפט החל ביום 5.2.2017. ביום 23.10.2018 הסתיימה פרשת התביעה לאחר שנשמעו 72 עדים. ביום 16.12.2018 החלה פרשת ההגנה, ונסתיימה.

הבקשה הנדונה הוגשה לאחר ששלב ההוכחות במשפט הסתיים.

בדיון שהתקיים לפני ביום 6.5.2020 שמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים.

בא כוח המבקש הפנה לבש"פ 1378/20 זגורי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.4.20) (להלן: "עניין זגורי") כבסיס הלכתי לבקשתו, ועתר לקבל לעיונו את השאלות שהפנתה המשיבה לעדי המדינה י.מ, י.א, ה.צ ו- ש.כ במהלך ריענון עדותם.

באת כוח המשיבה טענה, בתגובה, כי חובתה להמציא להגנה חומרים של ריאיון עדים קמה רק כאשר במהלך ריאיון העד נשאל הוא שאלה ובתשובתו היה כדי שינוי מהותי בגרסתו. הפרקליטה הציגה לעיוני מסמכים בהם פירוט תשובות עדי המדינה י.מ, י.א, ש.כ ו- ה.צ במהלך ריענון שנערך עמם (להלן: "מסמכי ריענון") . באשר לעד המדינה י.מ טענה הפרקליטה כי לא שינה גרסתו, וממילא לא קיימות שאלות בעניין שינוי גרסה. באשר לעדי המדינה י.א, ש.כ ו- ה.צ טענה הפרקליטה כי שאלות שהופנו אליהם במהלך ריענון זיכרונם נרשמו והועברו לעיון ההגנה במסגרת מסמכי הריענון שהועברו זה מכבר להגנה.

בא כוח המבקש טען בתורו כי לא ייתכן שלעדי המדינה נערכו ראיונות במשך פרקי זמן ארוכים ואולם לא נשאלו שאלות. ככל שניתן להבין מטיעוניו הרי למעשה טוען הוא שהמסמכים שהוגשו לעיונו המבטאים את הראיונות של עדי המדינה חסרים הם לפי שאין הם כוללים כל השאלות שנשאלו הללו במסגרת הראיונות.

אכן, על פי הדין, לא כל ראיון עד שנערך על ידי התביעה בטרם העיד בבית המשפט, נחשב לחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], ה תשמ"ב-1982, וכי יש לבצע הבחנה בין אותם מקרים בהם העד חוזר על גרסתו בחקירותיו הקודמות לבין המקרים בהם העד מוסר מידע מהותי חדש. וכך סוכמה ההלכה בעניין זגורי שאוזכר לעיל, פסקה 22 להחלטה:

"במקרים מן הסוג הראשון, התביעה איננה חייבת להעביר לנאשם את תוכן הראיון ואת תיעודו. לא כך הוא במקרה השני, שבו קמה חובה כאמור כמצויין על ידי בבש"פ 213/19 הנ"ל. דברים אלו, כמובן, אינם חדשים והם מושרשים היטב בפסיקתנו. כך, בעניין בורוביץ נקבע כי "כאשר עד מוסיף בראיון מיוזמתו פרטים עובדתיים חדשים, העשויים להיות רלוונטיים לכתב האישום ומהותיים, בין לחיזוק עמדת התביעה ובין לתמיכה בהגנת הנאשם, מוטל על התובע לשקול אם בנסיבות העניין מן הראוי להפנות את העד להשלמת חקירה. מכל מקום, מוטל על התובע לתעד את אותם פרטים נוספים ומהותיים שמוסר העד בראיונו ולהעב ירם מבעוד מועד לידיעת הסניגוריה" (שם, בעמ' 846); וראו גם בג"ץ 841/19 [פורסם בנבו] בפסקאות 21-16".

באת כוח המשיבה הצהירה לפני כי במהלך ריענון לעד י.מ, הלה לא שינה גרסתו, וממילא לא נשאל ולא הוצגו בפניו שאלות שהובילו אותו לשינוי גרסתו. כידוע, וכפי שנאמר בעניין זגורי, פסקה 56 להחלטה:

"דינים שמחייבים את המדינה לגלות לנאשם את כל חומר החקירה אשר נאסף בעניינו מכילים בחובם את חזקת התקינות. חזקה זו קובעת כי הצהרת המדינה על כך שהעמידה לרשות הנאשם את כל חומר החקירה שהלה זכאי לעיין בו ולהעתיקו – בכפוף לחומרים שלגביהם נטענה טענת חסיון או קיימת מחלוקת והם הועברו לבדיקת בית המשפט – תיחשב להצהרת אמת, זולת אם יוכ ח כי המדינה לא מילאה אחר חובתה ... בנסיבות אלו, בית המשפט אשר מקיים הליך לפי סעיף 74( ב) ל חסד"פ או דן בערר במסגרתו של סעיף 74( ה) לחוק חייב לקבל את הצהרת המדינה כמות שהיא ולסמוך על היותה נכונה ".

באשר לעדי המדינה י.א, ש.כ ו- ה.צ, מסמכי הריענון מתעדים את אשר הוצג בפניהם לרבות שאלות בודדות . אין מקום לחייב את המשיבה להעביר לעיון ההגנה מעבר לכך, היות וממילא לא נטען ולא הוכח כי עדים אלה שינו גרסתם במהלך הריענון, במידה או באופן המצדיקים חיובה של המשיבה בהמצאת שאלות שהופנו אל אותם עדים, מעבר לביטוי השאלות המתועד במסמכי הריענון. בכך יש ליתן מענה ברור אף לתמיהתו של הסניגור בקשר לכך.

בשולי החלטה זו, ולאו דווקא משום שוליות העניין, בא כוח המבקש, העושה מן הסתם עבודתו ותפקידו נאמנה, חוזר פעם אחר פעם, ואין ההליך שלפני בבחינת הליך בודד, ומטיל ספק באמינות התשובות שמקבל הוא מהמשיבה. אין בכך פגם, שהרי משימה מוטלת על כתפיו להגן על אדם הנאשם בעבירות כה חמורות וטוען לחפותו, אלא שתהייה מסוימת יש ותעלה מתוך התנהלות זו. עניין לנו עם חזקת תקינות הרשות. וככל שבאי כוח המשיבה, משיבים לסניגור תשובות, כפי שבמקרה שלפני, שמא יש וראוי שהסניגור יקבלן? שאלה שלא מצאתי להמשיך ולדון בה אלא אותיר אותה לתשומת לב הצדדים.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אייר תש"פ, 10 מאי 2020, בהעדר הצדדים.