הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת 16

בפני
כבוד השופט גדי צפריר

בעניין:

פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980  
הפקודה
ובעניין:
מרון סלימאן ת.ז. XXXXXX781
החייב

ובעניין:
כונס הנכסים הרשמי
הכונ"ר

ובעניין:
עו"ד איהאב סבאח
המנהל המיוחד

ובעניין:
יחיא אבו זינב
הנושה

החלטה

זהו ערעור החייב על החלטת המנהל המיוחד, מיום 10.8.2019 , בהתאם לסעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל {נוסח חדש], תש"ם – 1980, אשר קיבל את בקשת הנושה יחיא אבו זינב (להלן, "הנושה") להארכת מועד להגשת תביעת חוב מטעמו (להלן: "תביעת החוב").
העובדות הדרושות לענין:
ביום 18.2.2018 ניתן צו כינוס לנכסי החייב. צו הכינוס פורסם ברשומות ביום 11.3.2018. עד עתה, החייב טרם הוכרז פושט רגל.

ביום 15.3.2018 הומצא העתק צו הכינוס לידי בא כוחו של הנושה, עו"ד פראג' מאזן.

ביום 25.12.2018 הגיש הנושה תביעת חוב לתשלום סך של 425,187 ₪. תביעת החוב הוגשה כחלוף 9 חודשים ו – 10 ימים לאחר שצו הכינוס הומצא. כלומר, 3 חודשים ו – 10 ימים לאחר שחלף המועד להגשת תביעת חוב בהתאם לתקנה 76(א) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה – 1985.

יחד עם תביעת החוב, הגיש הנושה בקשה להארכת המועד להגשתה וכך נימק:

"עורך דין פראג' נעדר מהמשרד בשנה האחרונה לתקופות ממושכות בשל נסיבות אישיות והפקיד את הטיפול בענייני הוצאה לפועל ותביעות חוב בידי עורכת דין אשר עבדה במשרד, ונתגלה לו כי הטיפול לא נעשה במרבית התיקים".

לבקשה זו צירף ב"כ החייב, עו"ד פראג' תצהיר מטעמו ובו ציין כי בשל נסיבות אישיות והיסח הדעת, תביעת החוב הוגשה באיחור.

ביום 22.7.2019, טרם שהכריע המנהל המיוחד בתביעת החוב, הגיש החייב בקשה למתן הוראות ובה ציין כי במצבת החובות המוצהרים נותרו שתי תביעות חוב, תביעת החוב נשוא ערעור זה בסך 425,187 ₪ ותביעת חוב נוספת בסך 759.60 ש"ח. לפיכך, ביקש החייב להורות למנהל המיוחד לדחות את תביעת החוב אשר הוגשה באיחור ולגבש את מצבת הנשייה של החייב על סך 759.60 ₪.

ביום 10.8.2019 קיבל המנהל המיוחד את בקשת הנושה להארכת המועד להגשת תביעת החוב ונימק זאת בכך שמדובר בחוב המבוסס על פסק דין מנומק של בית משפט השלום בצפת (43798-05-10), לאחריו נקט הנושה הליך גבייה בלשכת ההוצאה לפועל. עוד הוסיף כי התחשבות במכלול האינטרסים, זכויות הגורמים המעורבים בהליך, השלב בו נמצא ההליך (שלב בירור וטרם גובשו מסקנות או מתווה), מידת הנזק שעלול להיגרם ודיני הצדק מביאים לקבלת הבקשה להארכת המועד.

ביום 7.10.2019 הגיש החייב ערעור על החלטה זו, בדבר הארכת המועד.

כעולה מהודעת הערעור וכפי שאף עלה במהלך הדיון מיום 28.10.2020, הצדדים ממקדים טענותיהם כלפי הארכת המועד בלבד ולא נשמעה כל טענה ביחס להכרעה בתביעת החוב לגופה, אף כי לצדדים ניתנה האפשרות לעשות כן, (ראה פר' מיום 26.2.20).

טיעוני הצדדים:
לטענת החייב, בקשת הנושה התקבלה מנימוקים כלליים וללא כל הצדקה ממשית. החייב הצהיר בבקשתו על החוב כלפי הנושה והמציא את צו הכינוס לידי ב"כ הנושה כדין ביום 15.3.2018. הנושה הגיש את תביעת החוב יותר מ-9 חודשים לאחר מסירת צו הכינוס לידי ב"כ ובאיחור של כ-4 חודשים מהמועד הקבוע בחוק.

אין מדובר בענייננו בנסיבות נדירות שיש בהן כדי לקבוע כי הנושה לא יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד. בבקשתו להארכת המועד להגשת תביעת החוב ציין ב"כ הנושה, עו"ד פראג', כי במהלך השנה האחרונה הוא נעדר ממשרדו לתקופות ממושכות בשל נסיבות אישיות והפקיד את הטיפול בענייני הוצל"פ ותביעות חוב בידי עו"ד אשר עבדה במשרדו ונתגלה לו כי מרבית התיקים לא טופלו. טענות ב"כ הנושה, אשר לא הכחיש קבלת צו הכינוס או ידיעה על קיומו של הליך הפש"ר, לא נתמכו באסמכתאות, לרבות תצהיר מטעם עוה"ד אשר עבדה במשרדו.

עוד טען החייב, כי קבלת הבקשה פוגעת בו ומשפיעה על מצבת הנשייה אשר התגבשה לגביו שכן, בקופת הפש"ר מצויים כספים, אשר יש בהם כדי לכסות 100% דיבידנד של תביעות החוב שהוגשו, לרבות הוצאות הליך, ללא תביעת החוב נשוא הערעור. החייב אף הוסיף כי קבלת הבקשה להארכת מועד נוגדת את הלכת בית המשפט העליון ותפתח פתח עקרוני לנושים להגשת תביעות חוב באיחור.

הנושה התנגד לערעור. לטענתו, הוא הלווה לחייב כספים לצורך הקמת עסק בריבית בנקאית בלבד, בהיותם חברים ומתוך אמון בחייב, שהוא קצין בדרגה גבוהה במשטרת ישראל. הנושה טען, כי עשה כל שבידו על מנת לקבל בחזרה את הכספים אשר הלווה לחייב, תחילה בדרכי שלום, בהתערבות ראש המועצה ומכובדים מהכפר, עד שלבסוף נאלץ להגיש תביעה משפטית ולפעול נגד החייב בהוצל"פ לשם מימוש זכויותיו. גם במהלך קיומו של תיק ההוצל"פ, הסכים הנושה להסדרים נוחים, אולם החייב לא קיים אף אחד מאותם הסדרים.

לטענת הנושה, הוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על קיומו של הליך פשיטת הרגל ועל צו הכינוס שניתן במסגרתו, מאחר שהיה מיוצג על ידי ב"כ, עו"ד פראג', אשר במהלך שנת 2018 נעדר מעבודתו לתקופה ממושכת מטעמים אישיים. לאחר חזרתו לעבודה סדירה לקראת סוף שנת 2018 ומיד עם ידיעתו על קיומו של הליך פשיטת הרגל, הגיש ב"כ הנושה את תביעת החוב ובקשה להארכת מועד להגשתה בצירוף תצהיר תומך.
הנושה טען, כי הבקשה הוגשה בתחילת ההליך ובטרם ניתנו בו החלטות לגופו של עניין ובוצעו פעולות מהותיות על ידי המנהל המיוחד. החייב מודע לקיומו של החוב ואף הצהיר עליו בבקשתו לפתיחת ההליך ואין באיחור בהגשת תביעת החוב בכדי לשנות את מצבו לרעה. החייב פעל בחוסר תום לב כלפיו ולא ייתכן כי בשל כשל טכני יתחמק מהחזר חובו לו.

לפיכך, בהתחשב בנסיבות, ובהתאם לריכוך שחל בפסיקת ביהמ"ש העליון בעניין הטעמים הנדרשים לצורך הארכת התקופה להגשת תביעות חוב בהליכי פש"ר, דין הערעור להידחות.

המנהל המיוחד התנגד לערעור. לעמדתו, מכלול הנסיבות מטות את הכף לקבלת בקשת הנושה להארכת המועד להגשת תביעת החוב מטעמו.

המדובר בנושה פרטי. מועד הגשת תביעת החוב, כ-4 חודשים לאחר שהמועד להגשתה חלף, אינו חורג באופן ניכר מהקבוע בהוראות הפקודה. החוב הנתבע נשען על פס"ד מנומק שניתן לאחר התדיינויות מול החייב, ולאחר שהנושה פעל לגביית חובו באמצעות לשכת ההוצל"פ. החייב ידע והצהיר על החוב הנתבע ולא ציפה ולא סמך על כך שלא תוגש תביעת חוב במועד.

בנוסף לכך, הן בעת הגשת תביעת החוב והן כיום, ההליך היה ועודנו בשלב התחלתי, וזאת מחמת מחדלי החייב מול יתר הנושים והתנהלותו, וכן בעקבות משיכת 4 תביעות חוב וכריתת הסכמים עם נושים בסמוך לאחר מתן צו הכינוס ללא ידיעת מי מבעלי התפקיד וביהמ"ש והדברים נמצאים בבירור המנהל המיוחד בשל חשש להעדפת נושים אסורה. בשל כך, טרם גובשו מסקנות מטעם בעל התפקיד אודות מצבת הנשייה או גורל ההליך.

לאור האמור, מידת הפגיעה בנושה, ככל שיתקבל הערעור, עולה לאין שיעור על מידת הפגיעה בחייב וביתר הנושים ואין כל הצדקה למחוק בשל עניין פרוצדוראלי חוב של מאות אלפי שקלים שאין עליו חולק, שכן, הדבר יביא לעיוות דין וניצול לרעה של ההליך. לפיכך, דין הערעור להידחות.

דיון והכרעה
סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 קובע כי תביעת חוב תוגש תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס:

"נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע".
מגבלת ששת החודשים הקבועה בחוק היא מגבלה מהותית ולא פורמלית - טכנית בלבד. הרציונל שבבסיס הוראה זו, הוא הגברת הוודאות בהליך פשיטת הרגל, וזכותם של כלל נושי החייב לדעת בתוך פרק זמן סביר את מצבת הנשייה והנכסים העומדים לרשותו של החייב, בין היתר, כדי לגבש עמדתם בהמשך הליכי פשיטת הרגל.
ראה רע"א 3702/17 ד"ר עבדאללה חג'אזי נ' עו"ד ליאור מזור , סע' 10 (27.6.2017)

על מנת להאריך מועד להגשת תביעת חוב מעבר לששת החודשים, על בעל התפקיד להשתכנע "כי הנושה לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד. לשם כך, על הנושה להוכיח "טעמים מיוחדים". בחלוף השנים חל ריכוך בעמדת הפסיקה בעניין "הטעמים המיוחדים" הנדרשים לצורך סעיף 71(ב). אמנם אי הידיעה בפועל, כשלעצמה, אין בה די כדי להקים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת תביעת החוב. אולם, הריכוך בעמדת הפסיקה משמעו בחינה של כלל הנסיבות בכל מקרה לגופו, תוך יצירת איזון בין זכויות הנושים וזכויות החייב, ראה לענין זה רע"א 8855/14 זקי דבריקו נ' עו"ד שלמה הנדל (סע' 6) (29.3.2015).

אמנם, גם על פי הגישה המקלה, הפרסום ברשומות ובעיתונות מקים חזקה לכאורית לגבי ידיעתו של הנושה אודות צו הכינוס, שאם לא כן עלולה להתרוקן מתוכן דרישת הפרסום. עם זאת, אין מדובר בחזקה חלוטה ואף הנטל לסתור אותה אינו כבד (רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) [פורסם בנבו] (21.8.2012)).

על פי הגישה המקלה יש לבחון את כלל הנסיבות בכל מקרה לגופו, תוך איזון בין תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות הנושים וזכויות החייב. גישה זו מייחסת משקל משמעותי להתנהגותו של החייב. נפסק, כי במצבים שבהם בשל צירוף נסיבות שונות, ובהן העדר מחלוקת של ממש על אודות החוב, אי-גרימת נזק למי מהצדדים, אי-חלוקת דיבידנד לנושים והעדר פגיעה באינטרס ההסתמכות מצד מי מבעלי הדין, יש להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב.

"אכן, כאשר טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת. בשלב זה אף אינטרס ההסתמכות של הנושים האחרים, שהגישו את תביעות החוב שלהם במועד, אינו בעל עוצמה רבה במיוחד... ..יש לזכור כי אל מול האינטרסים של הנושים שהגישו את תביעות החוב שלהם במהלך תקופת ששת החודשים הקבועה בחוק עומד הנושה המבקש את הארכת המועד, שטוען אף הוא לזכויות מול החייב, ושבדרך כלל לא ידע בפועל אודות צו הכינוס או הפירוק. הנהגת גישה מחמירה כלפי האפשרות למתן ארכה להגשת תביעת החוב תביא לכך שעם סיום הליך חדלות הפירעון בהפטר של החייב, או בחיסול החברה שבפירוק, יאבד הנושה את זכות התביעה שלו..... בהעדר פגיעה של ממש ביעילות הליך חדלות הפירעון או בקידומו נראה כי נדרשת הצדקה משמעותית כדי לשלול מנושה מעין זה את האפשרות להגיש תביעת חוב" (הנשיא א' גרוניס ברע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) (סע' 14) (21.8.2012).
וראה גם :

"ככלל, ניתן לסכם כי על פי ההלכה הפסוקה, במצבים שבהם בשל צירוף נסיבות שונות, ובהן העדר מחלוקת של ממש על אודות החוב, אי גרימת נזק למי מהצדדים, אי חלוקת דיבידנד לנושים והעדר פגיעה באינטרס ההסתמכות מצד מי מבעלי הדין, יש להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב" פשר (נצ') 66257-09-16 מפעלי אחים עאמר נ' הכונ"ר (עמ' 13).
עוד לענין זה ראה רעא3702/17 ד"ר עבדאללה חג'אזי נ' עו"ד ליאור מזור, סע' 12 (27.6.2017).
לאחר עיון בנימוקי הערעור ובתגובות המנהל המיוחד והנושה, טיעוני הצדדים בדיון שנערך ביום 28.10.20, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

מדובר בנושה פרטי אשר הלווה לחבר (החייב) סכום לא מבוטל, משלא החזיר החייב את חובו, פעל הנושה במשך שנים רבות בניסיון להיפרע מן החייב, בדרכים שונות, ללא כל הצלחה. תחילה בדרכי נועם באמצעות גורמים חברתיים ולאחר מכן, בפנייה לבית המשפט אשר אישר את החוב בפסק דין מנומק. משלא קוים פסק הדין, נאלץ הנושה לנקוט בהליכי הוצל"פ נגד החייב. החייב לא הכחיש את חובו לנושה ואף הצהיר עליו בבקשתו למתן צו כינוס. כל אלו מהווים שיקולים רלוונטיים לצורך הארכת המועד.

בבואנו לבחון את אינטרס כלל הנושים וזכויותיהם בהליך, עולה כי לבד מתביעת חוב זו, קיימות כנגד החייב לכל היותר עוד שתי תביעות חוב, האחת בסך 759.60 ₪. ביחס לתביעת חוב נוספת, העניין טרם הוכרע. כך, שאין מדובר בנושים רבים אשר ממתינים לחובם זמן רב ובשל הארכת מועד זו, יפגעו באופן משמעותי. ההיפך הוא הנכון, דחיית הבקשה של הנושה להארכת המועד תוביל לפגיעה קשה בו שכן יאבד את תביעתו המקורית. מה גם שתביעת חוב זו כבר הוכרעה למעשה.

מנגד, התנהגותו של החייב בהליך, נגועה במחדלים. הוא אינו מגיש דו"חות חודשיים כנדרש, לא המציא מסמכים אותם נדרש להמציא לידי המנהל המיוחד והחל מחודש 11/18 הפסיק לשלם את צו התשלומים וצבר 21 פיגורים בסך של 42,000 ₪, לא ניתן לקבל את עמדת החייב כי על פי חישוביו קופת הפש"ר עומדת על 100% דיבידנד ועל כן, הוא פטור מתשלום – בבחינת עשיית דין עצמית.

בנוסף לכך, החייב הצהיר בבקשתו על חוב בסך כולל של 1,020,439 ₪ ל-5 נושים. במסגרת ההליך הוגשו נגד החייב 6 תביעות חוב בסך של 980,590 ₪. 4 תביעות חוב ע"ס כולל של 554,643 ₪ נמשכו על ידי הנושים בסמוך לאחר מתן צו הכינוס או הופחת סכומן, זאת, בעקבות הסכמים שנכרתו בין החייב לנושים וקבלת תשלומים ללא מעורבות מי מבעלי התפקיד או אישור ביהמ"ש. והדברים נמצאים בבירור המנהל המיוחד בשל חשש להעדפת נושים אסורה וניצול לרעה של צו הכינוס.

עוד הסביר המנהל המיוחד כי שיתוף הפעולה של החייב בהליך איננו ראוי.

בסיכום, התנהלות החייב הובילה לכך שעד עתה, כשנתיים לאחר פתיחתו, טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך. לא גובש הסדר נושים או תוכנית פרעון ובוודאי שלא חולק דיבידנד לנושים.

תביעת החוב הוגשה על ידי הנושה באיחור שאינו עולה על 4 חודשים.

יצוין, בהמצאת העתק צו הכינוס לידי בא כוחו של החייב יש לראות המצאה כדין. הטענה כי יש להמציא את העתק צו הכינוס לידי הנושה עצמו בעת שהוא מיוצג לא נתמכה באסמכתאות ומעבר לכך, ב"כ הכנ"ר ציין כי יש לראות בהמצאה זו כהמצאה כדין.

אולם, במקרה כאן, אף כי כאמור היתה המצאה של צו הכינוס לידי ב"כ החייב, הרי משהתקבל ההסבר של עו"ד פראג', ניתן לקבוע כי על רקע מכלול הנסיבות המפורטות לעיל ומשך האיחור, הארכת המועד היתה מוצדקת ואין זה מסוג המקרים המצדיקים התערבות בשקול הדעת של בעל התפקיד (ראה ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני, סע' 16 (27.12.2010).

לסיכום, בשל המצב ההתחלתי בו נמצא ההליך, טרם חולק דיבידנד ואף לא קיימת פגיעה באינטרס ההסתמכות של מי מבעלי הדין, התנהגותו העקבית של הנושה לגביית החוב, התנהלות החייב בהליך ומחדליו, המשמעות של דחיית בקשת הנושה מגבשים את המסקנה כי החלטת המנהל המיוחד ראויה.

דחיית בקשת הנושה, עלולה לאיין את יכולתו לגבות את חובו מהחייב ולהביא לכך שעם סיום הליך חדלות הפירעון בהפטרו של החייב, יאבד את זכות התביעה שלו. מנגד, הארכת המועד להגשת תביעת החוב לא צפויה לפגוע ביעילות ההליך ובאפשרות לקידומו ואין בה כדי לפגוע באינטרסים של יתר הנושים, כמו גם באינטרס ההסתמכות של החייב.

לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת ה מנהל המיוחד. הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשפ"א, 16 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.