הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת 04

בפני
כב' השופטת עינב גולומב

בעניין:

פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980  
הפקודה
ובעניין:

ובעניין:
חיים נבו

עו"ד דורון זר
החייב

הנאמן.

ובעניין:
כונס הנכסים הרשמי

הכונ"ר

החלטה

לפני בקשת החייב להחלת צו הפטר שניתן לו על חוב מזונות שהוא חב לגרושתו.

לחייב ניתן צו כינוס ביום 7.7.15. נגד החייב הוגשו תביעות חוב בסך 1,231,322 ₪, מהם סך של 364,849 ₪ חוב מזונות כלפי גרושתו.

בדיון מיום 29.10.18 הוכרז החייב פושט רגל ונקבעה לו תכנית פירעון לתשלום 18,000 ₪ ב- 45 תשלומים של 400 ש"ח. לאחר שהחייב שילם את סכום התכנית (תוך הקדמת תשלומים), ניתן לו ביום 1.11.19 הפטר.

מספר חודשים לאחר מתן ההפטר הגיש החייב "בקשה להרחבת ההפטר" ו החלתו על חוב מזונות שהוא חב לגרושתו. הגרושה התנגדה לבקשה תוך שציינה כי החייב לא שילם את חובו משך כ- 25 שנים. הנאמן התנגד לבקשה בטענה דיונית של מועד הגשתה. הכונ"ר בעמדה שהגיש התנגד לבקשה מטעמים לגופו של עניין.

לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובות מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

ראשית יצויין כי יש טעם לפגם באופן ובמועד העלאת טענות החייב בנסיבות תיק זה. עיון בפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בתיק (בפני מותבים קודמים) , מעלה כי כל הצדדים, לרבות החייב (שהיה מיוצג אותה עת), פעלו ב הליך מתוך מודעות והבנה כי חוב המזונות איננו בר הפטר בנסיבות . עוד עולה, כי הדבר נלקח בחשבון במסגרת גיבוש תכנית פירעון לחייב, שהיתה תכנית מקילה למדי. ראו בעניין זה פרוטקול הדיון מיום 28.11.17, בו צויינו עקרונות מוסכמים לתכנית פירעון תוך שצויינה בפרוטוקול הבנת הצדדים כי "החייב לא יופטר מחוב המזונות למל"ל או לנושה" (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 16-20). כן ראו פסה" ד מיום 29.10.19, בו אושרה בהסכמה תכנית הפירעון, תוך שצויין כי: "ברקע הסכמה זו, עומדת כאמור העובדה כשחובות המזונות והקנסות אינם מופטרים" (עמ' 5, ש' 2-5). הינה-כי-כן, אי-תחולת ההפטר על חוב המזונות היתה ידועה ואף מוסכמ ת לאורך ההליך, וכאמור הדבר אף נשקל לטובת החייב ב קביעת מתווה תכנית הפירעון. בבקשת החייב שהוגשה בדיעבד ולאחר מתן הפטר, אין כל טענה מבוססת לשינוי נסיבות. נוכח האמור, ספק רב אם יש הצדקה להידרש כעת לנושא פעם נוספת.

מכל מקום, אף לגופו של עניין סבורני כי אין לקבל את הבקשה. בהתאם לסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם – 1980 , הכלל הוא כי צו הפטר איננו פוטר מחוב מזונות. בכך משתקפת עמדת המחוקק הרואה בחיוב המזונות חיוב ייחודי, הן משום המאפיינים החברתיים-סוציאליים שבו והן בשל ההיבט המוסרי של חובת הפרט לזון את ילדיו הקטינים. לפי הפקודה, לבית המשפט שיקול-דעת לפטור מחוב מזונות, בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת. בהלכה הפסוקה נקבע כי חריג זה ייושם במשורה , ורק בהתקיים נסיבות חריגות המצדיקות את הדבר. עיון בפסיקה מעלה כי החריג יושם בעיקר במקרים בהם מדובר בנסיבות אישיות מורכבות וקשות, כגון – נכות משמעותית, היעדר יכולת השתכרות והיעדר נכסים, בשילוב עם אופן ההתנהלות החייב בהליך הפש"ר והשפעתו על התמשכותו, נסיבות אי-תשלום המזונות, האם נעשו על-ידי החייב במהלך השנים ניסיונות לשלם את החוב או חלקו, וכד' (ראו: ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן (26.9.16); ע"א 7082/13 ד.מ נ' י.מ (12.10.2015)).

בענייננו, לפי המסמכים שצורפו מדובר בחוב בגין מזונות שהושתו על החייב במקור בהסכם גירושין שנחתם בינו לבין גרושתו ביום 26.1.93 , בו נקבע כי החייב ישלם מזונות ארבעת ילדיו בסכום של 6,000 ₪ לחודש (1,500 ₪ לילד) , הסכם שאושר ע"י בהמ"ש ביום 7.2.93. בשנת 1997 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה בתביעה להפחתת המזונות, בטענה כי אין בידו לשלם את הסכום שנקבע בהסכם. תשלום המזונות הוקפא תחילה בהחלטה שיפוטית ועל רקע הליכי מו"מ , בשנת 1998 נפסקו מזונות זמניים בסך 650 ₪ לילד ובשנת 1999 ניתן פסק-דין אשר קבע כי סכום המזונות הקבוע יהיה כסכום שנפסק למזונות זמניים.

עיקר טענותיו של החייב נסבות על החיוב גופו ועל אי-קיום הסכם הגירושין על-ידי גרושתו בכל הנוגע לחלוקת הרכוש. החייב טוען כי במסגרת הסכם הגירושין העביר לגרושתו את כל נכסיו ואילו היא, מצידה, לא קיימה את חלקה בהסכם, אך עמדה על חיוב המזונות. בטענות אלה אין כדי להצדיק החלת ההפטר על המזונות. מדובר בטענות המתייחסות למהלך ארוך שנים של סכסוף בין בני-הזוג, שתחילתו בשנות ה- 90 של המאה הקודמת, ואשר נוגעות לחיוב המזונות גופו כפי שנפסק ולאופן יישום הסכם הגירושין . כאמור לעיל, טענות שהעלה החייב נגד סכום המזונות נדונו בתביעה שהגיש בשעתו לבהמ"ש, וסכום המזונות הופחת. טענות החייב המועלות כיום כנגד גרושתו ביחס לאי-קיום הסכם הגירושים, כ- 20 שנים לאחר הגירושין וההתדיינות בנושא המזונות , אינן עניין לבקשה מעין זו שלפני, ומכל מקום לא הונחה בהקשר זה תשתית עובדתית מספקת המאפשרת לקבוע ממצאים של ממש. ככל שהחייב סבר כי לא די היה בהפחתה שנעשתה בשעתו או כי גרושתו הפרה את ההסכם , היה עליו לפעול למימוש זכויותיו בזמן אמת, דבר אותו נמנע משום-מה מלעשות.

מבחינת נתוני החייב להיום, נציין כי החייב בן 64 שנים, לטענתו לא עובד ומקבל קצבת הבטחת הכנסה. לטענת החייב, מצבו הרפואי איננו שפיר ו הוא סובל ממחלת פרקינסון. אולם החייב לא צירף מסמכים רפואיים עדכניים (צורף מסמך משנת 2018) , כך שמצבו הרפואי והתפקודי להיום לא הוכח כלל ועיקר. מהמסמכים שהוגשו במהלך ההליך עולה כי בשנת 2018 הוכר החייב ע"י המוסד לביטוח לאומי כבעל נכות זמנית בשיעור 10% בלבד בגין מחלתו הנזכרת, ונתונים אחרים כאמור לא הוצגו. נציין כי לאורך כל הליך הפש"ר השתכר החייב תקופות חלקיות בלבד ובשכר נמוך, מבלי שהוצגה בשום שלב אסמכתא המעידה על מגבלה לעבוד ולהשתכר (על רקע זה הועלו טענות מצד הנאמן לאי-מיצוי כושר השתכרות ), וכאמור לא הוצגו מסמכים כלשהם המעידים על שינוי במצבו להיום . לפי שניתן להבין מהחומר שהוגש, החייב לא שילם משך שנים מזונות, הן הסכום שנקבע בהסכם הגירושין והן הסכום המופחת שנקבע בעקבות בקשתו שלו.

אכן, חוב המזונות הוא בן שנים רבות וילדיו של החייב בגרו זה מכבר, אולם לא די בחלוף הזמן כלשעצמו , במהלכו התמיד החייב באי-תשלום חובו, כדי להצדיק החלת החריג ולפטור מחובות מזונות. נסיבות אחרות שיהיה בהן להצדיק החלת החריג, לא הוכחו.

אשר על כן הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשפ"א, 04 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.