הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת 03

בקשה מס' 15
בפני
כבוד השופט גדי צפריר

בעניין:

פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980  
הפקודה
ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:
גרשוני אורן ת.ז. XXXXXX768

עו"ד מיכל גלבוע

בנק לאומי לישראל בע"מ
החייב

המנהלת המיוחדת

הנושה

ובעניין:
כונס הנכסים הרשמי
הכונ"ר

החלטה

החייב הינו שכיר בחברה ונטל הלוואה בבנק. ההלוואה ניתנה לאחר שהחייב העביר לבנק התחייבות של החברה לפיה תנכה ממשכורתו את ההחזר החודשי לכיסוי הלוואה זו. האם לאחר מתן צו הכינוס, רשאי המעביד להמשיך ולנכות ההחזרים לטובת הבנק או המדובר בהעדפת נושים אסורה?

העובדות וטענות הצדדים:
החייב נטל הלוואה בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן : "הבנק") בסך של 50,000 ₪ ביום 26.1.2015 ולצורך כך חתם על בקשה לקבלת אשראי באותו היום (להלן: "הסכם ההלוואה").
תנאי למתן ההלוואה היה התחייבות המעסיקה של החייב, חברת די.פי.אל תעשיות מוצרים בע"מ (להלן: "החברה"), אל הבנק לנכות ממשכורתו של החייב מדי חודש סך ההחזר החודשי של ההלוואה (887.37 ₪). התחייבות זו בדבר הוראה בלתי חוזרת נחתמה ביום 22.1.2015 על ידי החייב והחברה (להלן: "המסמך").
ביום 22.05.18 ניתן צו כינוס לנכסי החייב.
ביום 07.08.18 פנה מעסיקו של החייב למנהלת המיוחדת וביקש הוראותיה לעניין המשך החזר ההלוואה החודשי המשולם לבנק ישירות ממשכורתו של החייב.
המנהלת המיוחדת, אשר סברה כי המדובר בהעדפת נושים אסורה, הורתה למעסיק לחדול לנכות את תשלומי החזר ההלוואה ממשכורתו של החייב. בהמשך, לאחר שפנה אליה ב"כ הנושה הגישה את הבקשה שלפניי.
המנהלת המיוחדת סבורה כי המסמך אינו מקנה לבנק עדיפות בגביית חובו על פני נושים נוספים בהליך וכי אין מדובר בהמחאת זכות, אלא במסמך הנותן הוראות אופרטיביות למעסיק בקשר להלוואה. לטענתה, אם ייקבע כי מדובר בהמחאת זכות, המדובר בהמחאה על דרך השעבוד הטעונה רישום, בהתאם לסעיף 97(א) לפקודה, דבר שלא נעשה. באשר לטענת הנושה כי המסמך נכנס לגדר החלופה השנייה בסעיף 97(ב), סבורה המנהלת המיוחדת כי, ככל שייקבע כי המסמך אכן מהווה המחאת חוב, הרי שבהתאם לפסיקה צודק הבנק בטענותיו.
לטענת הבנק, המסמך מהווה המחאת זכות על דרך המכר העומדת בתנאי החלופה השנייה של סעיף 97(ב) לפקודה, שעניינה "זכויות קיימות או עתידות לבוא לפי חוזים שפורטו בהמחאה", וזאת מאחר שמדובר בזכות החייב לקבל שכר מהמעסיק, שבאופייה הינה "זכות מתמשכת" לפי חוזה ההעסקה שבין המעסיק לחייב ומשום שההמחאה משמשת מדי חודש לפירעון ההחזרים ואין מדובר בבטוחה למקרה חרום. עוד מציין הבנק כי יש לקרוא את מסמך ההלוואה יחד עם המסמך ולפרשם כמקשה אחת.
לטענת החייב, המסמך אינו מהווה המחאת זכות, שכן הוא נעדר פרטים מהותיים ואינו מקים חבות חוזית ישירה בינו לבין הנושה. ככל שייקבע, כי המדובר בהמחאת זכות, יש לסווגה כהמחאת זכות על דרך השעבוד, הטעונה רישום, דבר שלא נעשה, על כן, אין לה תוקף כלפי בעלת התפקיד.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובסבב התגובות וכן במסמך ובהסכם ההלוואה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להכיר במסמך כהמחאת זכות על דרך המכר ולכן יש להתיר את המשך הניכוי מהשכר עד לפירעונה המלא של ההלוואה.
הצדדים אינם חולקים על הקשר שבין שני המסמכים וכך יש לראות אותם. שני המסמכים מקימים את ההתקשרות שבין הבנק לחייב. מעיון במסמך ובהסכם ההלוואה עולה, כי המסמך נועד להבטיח את זכות הבנק לקבל את החזר ההלוואה מתוך משכורתו של החייב וניתן להניח, ברמת ודאות גבוהה, כי לולא חתם החייב על המסמך, לא היתה ניתנת לו ההלוואה. משני המסמכים עולה כוונה ברורה של החייב להעביר אותו חלק ממשכורתו אל הבנק עד לסילוק ההלוואה. יצויין, במסמך, נתן החייב, הסכמה בלתי חוזרת אשר איננה ניתנת לשינוי לניכוי החזר ההלוואה.
העובדה שבמשך שנים התבססו הצדדים על המסמך כדי לגבות את החזר ההלוואה ממשכורתו של החייב מחזקת את המסקנה כי מדובר בהמחאת זכות ואין נפקא מינה שהמסמך אינו נושא בכותרתו את המילים "המחאת זכות" או שחתומים עליו החייב ומעסיקו בלבד. סבורני כי בידי הבנק המחאת זכות בלתי חוזרת לניכוי החזר ההלוואה משכרו של החייב.
עוד, יש לברר האם צו הכינוס גובר על המחאת הזכות (התשובה לכך תינתן באמצעות סיווגה של המחאת הזכות) והאם יש בהתנהלות הבנק משום העדפת נושים אסורה. סעיף 97 לפקודה נותן מענה לשאלה זו:
"(א) המחה אדם לאחר זכויות קיימות או עתידות לבוא והוכרז לאחר מכן פושט רגל, לא תהיה להמחאה תוקף כלפי הנאמן לענין הזכויות שלא נפרעו לפני תחילת פשיטת הרגל, אלא אם נרשמה ההמחאה בזמן ובדרך שנקבעו בתקנות.
(ב) האמור בסעיף קטן (א) לא יחול על המחאת זכויות כלפי חייבים שפורטו בהמחאה ושזמן פרעונן חל בשעת ההמחאה או לפניה, או זכויות קיימות או עתידות לבוא לפי חוזים שפורטו בהמחאה, או המחאת זכויות הכלולה בהעברת עסק בתום-לב ובתמורה".
התשובה לשאלה תמצא בסעיף 97(ב) לעיל. שתי דרכים עיקריות להמחאת זכות, על דרך המכר או על דרך השעבוד. המסקנה ביחס לטיבה של המחאת הזכות תתקבל, באמצעות פרשנות ההסכם אליו הגיעו הצדדים ובאמצעות הדרך בה נהגו הצדדים.
במקרה כאן, העניק החייב, הממחה , זכות בלתי חוזרת ובלתי ניתנת לשינוי לבנק לגבות מתוך משכורתו את אותו החזר הלוואה.
כך יש לראות המחאת זכות זו: החייב, בעל הזכות החוזית לקבלת משכורת מהחברה, העביר את זכותו זו , באופן בלתי חוזר, לבנק. זו המחאת זכות מוחלטת אשר איננה ניתנת לשינוי (ראה ע"א 7281/15 קופאס נ' אגרקסקו , סע' 30 (ניתן ביום 22.5.2018)). ניתן לומר כי היסוד הקנייני, הזכות החוזית של החייב (בחלקה העולה כדי החזר ההלוואה), עברה לבעלות הנמחה, הבנק.
המחאת הזכות אינה משמשת כאמצעי להבטחת קיום התחייבות החייב כלפי הבנק או כבטוחה למקרה חירום, אלא ההמחאה משמשת מידי חודש לפירעון ההחזרים השוטפים של ההלוואה. מכאן שאין מדובר בהמחאת זכות על דרך השעבוד, הטעונה רישום, אלא בהמחאת זכות על דרך המכר.
המדובר בענייננו בהמחאת זכות ספציפית (ניכוי מהמשכורת) כלפי חייב ספציפי בנוגע לזכויות עתידיות, כאשר זכות החייב לקבל שכר מהמעסיק הינה זכות מתמשכת הנובעת מחוזה ההעסקה שבין המעסיק לחייב. הצדדים פעלו על פי הסדר זה במשך שנים. לפיכך, יש לקבוע כי מדובר בהמחאת זכות מוגנת ותקפה כלפי המנהלת המיוחדת לפי סעיף 97(ב) לפקודה בחלופה שעניינה "זכויות קיימות או עתידיות לבוא לפי חוזים שפורטו בהמחאה".
הנושא נדון בפסיקה לא אחת ובמקרים דומים הוכרה זכות הבנק להמשיך ולנכות כספים על פי המחאת זכות שנחתמה לצורך סילוק הלוואה ספציפית, ר' פש"ר (חיפה) 8637-12-17 אורית להב נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה (מיום 11/03/18); פש"ר (חיפה) 62895-02-16 אלירן עובדיה נ' בנק אוצר החייל בע"מ (מיום 16/05/17); פש"ר (ת"א) 24652-06-15 בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' קרול מנש (מיום 02/10/15) והפסיקה המפורטת בו; פש"ר 47864-11-13 בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' אלדד להב (מיום 30/01/16).
לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. הבנק זכאי להוסיף ולגבות ההלוואה ממשכורת החייב עד לפירעון המלא של ההלוואה.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ט, 03 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.