הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 71593-03-19

בפני כב' השופט עאטף עיילבוני
בעניין:
אמקו ים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אליהו מאיר ממשרד עו"ד י. פרימס ואח'
התובעת

נגד

ובעניין:
1. החברה הכלכלית לפיתוח עפולה בע"מ, ח.פ. 512415464
ע"י ב"כ עו"ד עופר רזניק ואח'
2. עיריית עפולה
ע"י ב"כ עו"ד אבי גולדהמר ואח'
3. אסתר דהן
4. אלי מאיר וקנין
5. מיכאל ברקן
ע"י ב"כ עו"ד שמואל קזס ואח'
6. שלמה מליחי
7. ישראל קנטור
ע"י ב"כ עו"ד שי גרנות ואח'
8. עו"ד יצחק מירון
ע"י ב"כ עו"ד שמואל קזס
9. חביב פרץ
ע"י ב"כ עו"ד שי גרנות ואח'

הנתבעים

נגד

ובעניין:

  1. תומר חדד, מנכ"ל לשעבר של חכ"ל עפולה
  2. עו"ד יצחק מירון, ראש העיר לשעבר

ע"י ב"כ עו"ד שמואל קזס ואח'

3. א.ש. רונן הנדסה אזרחית בע"מ - ניתן פס"ד

4. איל זיו
ע"י ב"כ עו"ד שמואל קזס ואח'

צדדים שלישיים

החלטה
בבקשות 17, 29 ו- 30

ענייננו בתובענה כספית שהגישה חברת אמקו ים בע"מ נגד החברה הכלכלית לפיתוח עפולה (נתבעת 1), עיריית עפולה (נתבעת 2) ונושאי משרה בחברה הכלכלית (נתבעים 3-9).

על פי הנטען בתובענה, אמקו ים זכתה במכרז שאותו פרסמה החברה הכלכלית עבור עיריית עפולה, לתכנון והקמת מבנים במסגרת פרויקט שיקום מתחם תחנת הרכבת הטורקית בעפולה והסבתו למוקד תרבות ובילוי. מהתובענה עולה כי מיד עם הכרזתה כזוכה במכרז, החלה התובעת בביצוע העבודות על פי ההסכם, ובתוך כך, הציבה 12 מבנים באתר וכן השלימה ייצור כל יתר המבנים בפרויקט. דא עקא, שבהיעדר היתר בניה מתאים להצבת אותם מבנים, הופסק ביצוע העבודות והתובעת נאלצה לפרק ולאחסן את המבנים שייצרה, על חשבונה.

עיקר טענות אמקו ים בתביעתה מופנות כנגד החברה הכלכלית ועיריית עפולה. עילות התביעה נגד יתר הנתבעים מצומצמות ביותר, ולמעשה, נזכרות רק בשני סעיפים בכתב התביעה (סעיפים 24 ו- 25 לכתב התביעה). מפאת חשיבותם, יובאו להלן סעיפים אלה כלשונם:

"24. הנתבעים מס' 3-9, בהיותם דירקטורים ונושאי משרה בחכ"ל, לא פעלו ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר בנסיבות דנן ובכלל זה לא נקטו בפעולות הנדרשות לקבלת המידע הנדרש לצורך ביצוע הפרוייקט – בכלל, והוצאת היתר בנייה – בפרט, ו/או הפעולות הנדרשות לשם ביצוע הפרוייקט עד תומו, בין היתר, כנדרש על פי סעיף 253 לחוק החברות תשנ"ט-1999.
25. הנתבעים מס' 3-9, בהיותם דירקטורים ונושאי משרה בחכ"ל, התרשלו כלפי התובעת בכך שלא הודיעו לתובעת עובר להתקשרותה בהסכם כי אין בידי חכ"ל היתר בנייה כדין כפי הנדרש לביצוע הפרוייקט, בכך שלא גרמו לחכ"ל להוציא את היתר הבנייה עד מועד תחילת העבודות, בכך שלא גרמו לחכ"ל להוציא היתר בנייה כאמור אשר יאפשר ביצוע הפרוייקט לאחר תחילת העבודות בידי התובעת ובכך שלא הקפידו שפעולות החכ"ל בקשר לפרוייקט תהיינה במסגרת סמכויות העיריה, כאמור בסעיף 249א(2) לפקודת העיריות [נוסח חדש]".

סעיפים אלה, כאמור, הם הסעיפים היחידים המועלים בתובענה ביחס לנושאי המשרה והדירקטורים בחברה הכלכלית, תוך שעיקר ההתייחסות בתובענה היא לעילות התביעה כנגד חברה הכלכלית ועיריית עפולה, הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי.

בקשה מס' 17 עניינה בקשת הנתבעים 6, 7 ו- 9 להורות על סילוק התביעה שהגישה נגדם התובעת על הסף לפי תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). על צד העיקר, נטען כי התביעה מנוסחת בצורה עמומה וללא כל פירוט עובדתי קונקרטי ביחס לנתבעים אלה, במטרה להפעיל על הנתבעים לחץ לא הוגן.

להשלמת התמונה יצוין כי הנתבע 6, הנו חבר מועצת העיר ומכהן כיום כסגן ראש עיריית עפולה ויו"ר הוועדה לתכנון ובניה; הנתבע 7 הנו מהנדס העירייה ושימש כדירקטור בחברה הכלכלית עד לסוף שנת 2016, ובהמשך, החל מחודש אוקטובר 2018; ואילו הנתבע 9 הנו חבר מועצה המכהן כסגן ראש העירייה, אשר שימש עד ליום 26.1.17 כדירקטור בחברה הכלכלית.

הבקשה דנא מטעם הנתבעים 6, 7 ו- 9 לסילוק התביעה נגדם על הסף נסמכת, כאמור, על הוראות תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לבית המשפט לצוות על מחיקת כתב תביעה שאינו מראה עילת תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם. מחיקת תביעה על הסף מחמת העדר עילה תתאפשר מקום בו גם לו יוכחו העובדות שבכתב התביעה, לא יהא התובע זכאי לסעד המבוקש. כלי זה מחייב נקיטת משנה זהירות, והשימוש בו יעשה רק במקום שברור וגלוי, על פני הדברים, שאין לתובע כל סיכוי להשיג את הסעד המבוקש על ידו (רע"א 1383/07 חברת שמעון צרפתי בע"מ נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (14.04.2010)).

אשר למקרים בו מועלית נגד נושאי משרה בחברה עילת תביעה אישית, כבר נפסק כי על המבקש להטיל אחריות אישית על נושא משרה בחברה להצביע על עילה ספציפית נגד אותו גורם, ובתוך כך, להניח תשתית עובדתית וראייתית אשר ממנה עולה כי מתקיימים יסודות העוולה כלפי אותו נושא משרה עצמו (באופן אישי וישיר), שאם לא כך – ניתן אולי להיפרע מהחברה, אך לא מהאורגן או נושא המשרה (ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי, סד(1) 398 (2010)). זאת ועוד, במקרים שבהם הוטלה אחריות אישית ישירה מכוח עוולה נזיקית, הודגש כי מדובר בנסיבות מיוחדות, כאשר עלה בידי התובע לבסס מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה של נושה המשרה (שם).

לדידי, בנסיבות המקרה שלפנינו, אין מנוס אלא להורות על סילוק התובענה על הסף נגד נתבעים 6, 7 ו- 9 על הסף, נוכח העובדה שכתב התביעה, בנוסחו הנוכחי, מבקש להעלות נגדם טענות בעלמא, ללא פירוט ממוקד של המעשים ו/או המחדלים הנטענים כלפיהם, ובאופן שאינו מאפשר לאמקו ים לבסס את זכותה להיפרע מהם, באופן אישי.

כאמור, נתבעים 6, 7 ו- 9 הנן אורגנים של החברה הכלכלית ונתבעים באופן אישי בגין התנהלותם בכובעם זה. עילת התביעה נגד נתבעים אלה נבחנת על פי הנתונים המפורטים בכתב התביעה, ועל פיהם בלבד. משמעות הדברים היא כי גם אם במסגרת תשובת התובעת לבקשה לסילוק התביעה על הסף, פורטו טענות נוספות (בין היתר בהסתמך על דו"ח מבקר המדינה שעל פי הנטען נערך בעניין שבמחלוקת – ומבלי להתייחס לשאלת קבילותו של הדו"ח), הרי משלא בא זכרן של הטענות קודם לכן, בהליך העיקרי, יש לבחון קיומה של עילת תביעה אישית נגד נושאי המשרה על יסוד הנטען בכתב התביעה, ובו בלבד.

כתב התביעה (וליתר דיוק: שני הסעיפים הבודדים המתייחסים לאחריות נושאי המשרה בחברה הכלכלית) אינו מעלה כל עובדה ממנה ניתן לייחס לנתבעים 6, 7 ו- 9 אחריות אישית לאי הוצאת היתר בנייה לביצוע העבודות בפרויקט ולהקפאת הפרויקט. הטענה הכללית בסעיפים 24 ו- 25 לכתב התביעה בדבר התרשלות ואי נקיטת אמצעים סבירים, ללא הנחת המסד העובדתי הדרוש לצורך כך – אין בה די. בתוך כך, לא פורט באופן קונקרטי באילו נסיבות פעלו נושאי המשרה, כיצד התקבלו ההחלטות העסקיות, מה היה חלקו של כל נושא משרה בקבלת ההחלטות, איזה מידע היה ברשותם בדבר ביצוע הפרויקט וקבלת היתר הבנייה, אילו פעולות ננקטו לצורך קבלת המידע, באיזה אופן התקיים הליך קבלת ההחלטות של נושאי המשרה בחברה הכלכלית, באיזה אופן התבטא העדר פיקוח מצדם על פעילות החברה הכלכלית – וככלל, מהן העובדות הרלוונטיות המקימות אחריות אישית של נושאי משרה בחברה הכלכלית כלפי אמקו ים.

אמקו ים, כאמור, מבססת את עילת התביעה נגד נושאי המשרה (ובפרט, הנתבעים 6, 7 ו- 9) על הוראות סעיף 253 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, שכותרתו "אמצעי זהירות ורמת מיומנות". דא עקא שלא הובהר (לפחות ברמה העובדתית) באיזה אופן התנהלו נושאי המשרה, כיצד הופעל שיקול דעתם בזמן אמת, מה הייתה מידת מעורבותם בתהליכים שקדמו לאירועים דנא וכיצד ניתן להסיק מהתנהלותם כי אמנם הפרו את החובה המוטלת עליהם בסעיף זה.

יושם אל לב כי אי מתן פרטים עובדתיים במסגרת התביעה אינו עניין פורמלי-טכני בלבד, אלא נושא מהותי ומרכזי, שכן היעדר פירוט מספיק עלול להכשיל את הנתבעים ולפגוע בהגנתם, על כל המשתמע מכך.

לטענת אמקו ים, בשלב התביעה אין צורך להציג פירוט דקדקני של מעשי ומחדלי כל אחד מהנתבעים. ואולם, אפילו פירוט ראשוני ומינימלי ברמה העובדתית בשאלה אילו פעולות היה על נושאי המשרה לבצע והם לא ביצעו – לא הוצג. אשר לטענת אמקו ים שלפיה הנתבעים יכולים היו לדרוש מסירת פרטים נוספים, הרי שבצדק טוענים הנתבעים כי אין הצדקה לחייבם "להקים" את עילת התובענה של התובעת ולאפשר לה מקצה שיפורים, מקום בו מלכתחילה לא טענה במפורש מהן העובדות המקימות את העילה בגינה נתבקש הסעד כלפיהם.

אם נסכם לרגע את מצב הדברים עד כה: משלא טרחה אמקו ים לפרט במסגרת התובענה את מלוא העובדות המקימות לה עילת תביעה אישית נגד נתבעים 6, 7 ו- 9, נושאי משרה בחברה הכלכלית, ובתוך כך, לא פירטה מהם המעשים או המחדלים המקימים לה עילת תביעה אישית נגדם (להבדיל מהעלאת הטענה המשפטית בסעיפים 24 ו- 25 לתביעה), ממילא שגם אם תנוהל התביעה, לא תוכל להוכיח עובדות שלא נטענו במישור היחסים האישי בינה לבין נושאי המשרה.

יוער כי הואיל ובמסגרת התובענה תוקפת אמקו ים החלטות עסקיות של החברה הכלכלית, מן הראוי היה, לפחות בהיבט של עילת תביעה נגד נושאי המשרה בחברה הכלכלית, להידרש במסגרת התובענה, ביתר פירוט, לעובדות שיש בהן כדי ללמד על הפרת חובת הזהירות המוטלת על נושאי המשרה, נוכח הכלל בדבר שיקול הדעת העסקי, היוצר לטובת נושאי המשרה "חזקת תקינות" ראשונית. בתוך כך, על אמקו ים היה לפרט, ולו ברמה הנטענת בלבד, מהו המסד העובדתי שהוביל לקבלת ההחלטות בחברה הכלכלית, מהי מידת תום לבם של נושאי המשרה, האם קיבלו החלטה מיודעת, אם לאו, האם פעלו מתוך ניגוד עניינים וכיוצא בזה. בהעדר פירוט עובדתי בנדון במסגרת התובענה, ניתן כבר מטעם זה "לחסום" את התביעה נגד אותם נושאי משרה.

בנסיבות אלה, משעה שבכתב התביעה לא פורטו עובדות המקימות עילות תביעה אישיות נגד נושאי המשרה, למצער ביחס לנתבעים 6, 7 ו- 9 (שבעניינם אתרכז לעת הזו, שעה שהבקשה לסילוק התביעה על הסף הוגשה על ידם בלבד), ומשעה שכתב התביעה בעניינם מנוסח באופן כללי המעלה לכל היותר טענה משפטית כלפיהם (אך אינו מפרט את העובדות המקימות את אותה טענה), אין בידי אמקו ים כל סיכוי להשיג את הסעד המבוקש על ידה נגדם .

בבואי לחתום החלטה זו הגישה התובעת בקשה לעיכוב מתן ההחלטה בבקשת הסף שהגישו נתבעים 6, 7 ו- 9, עד לאחר קבלת פרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון של החברה הכלכלית ועיון בהם. לא אוכל להיעתר לבקשה זו.

מלכתחילה היה על התובעת לכלול את מלוא העובדות המקימות עילת תביעה נגד נתבעים אלה במסגרת התביעה, ולא להמתין עד להשלמת ההליכים המקדמיים, כדי "להקים" באמצעותם את עילת התובענה, זאת בדגש לכך שעסקינן בתובענה שהוגשה עוד ביום 31.3.19. יודגש כי ככל שבמועד הגשת ההליך טרם התגבשה התמונה העובדתית המרכיבה את עילת התובענה נגד נתבעים 6, 7 ו- 9, משום שלתובעת היו חסרים מסמכים אלה ואחרים, דומה כי לא היה מקום להגשת הליך "חסר" מלכתחילה. ודוק: הואיל ועסקינן בגוף ציבורי, ממילא עמד לרשות התובעת די והותר זמן לפעול לקבלת המסמכים, בכל האמצעים העומדים לרשותה על פי דין, מה גם שלא הייתה כל מניעה כי תעתור לקבלת סעד מתאים בנדון במסגרת התובענה. משלא פעלה התובעת כנדרש בהקשר זה – אין לה להלין אלא על עצמה.

על יסוד האמור לעיל, אני נעתר לבקשה מס' 17 ומורה כי התביעה נגד נתבעים 6, 7 ו- 9 תימחק במסגרת פסק דין חלקי שיינתן במקביל להחלטה זו.

אני מחייב את אמקו ים לשלם לכל אחד מהנתבעים 6, 7 ו- 9 סך כולל של 2,000 ₪ בגין הוצאות בקשה זו (היינו: סכום הוצאות כולל של 6,000 ₪). סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לאור התוצאה שאליה הגעתי ובכל הנוגע לבקשות מס' 16 ו- 19, שתיהן בקשות זהות להכיר בחסינות הנתבעים 6, 7 ו- 9 כעובדי ציבור, הרי משסולקה התביעה נגד נתבעים 6, 7 ו-9 על הסף, מתייתר הצורך להכריע בבקשות אלה.

לאחר שהוריתי על סילוק התביעה נגד נתבעים 6, 7 ו- 9 על הסף, תודיע התובעת, אמקו ים, בתוך 14 ימים מהיום, אם היא עומדת על המשך ניהול התביעה כנגד יתר נושאי המשרה, הנתבעים 3, 4, 5 ו- 8.

בנסיבות אלה, אני מעכב את ההכרעה בבקשה מס' 23 (הכרה בחסינות נתבעים 3, 4, 5 ו- 8 כעובדי ציבור), עד לאחר קבלת הודעת התובעת אם בכוונתה להמשיך בניהול התביעה נגדם, חרף האמור בהחלטה זו.

ככל שהתובעת תודיע כי היא עומדת על המשך ניהול התביעה נגד נתבעים 3, 4, 5 ו- 8, תגיש העירייה, בתוך 30 ימים לאחר מכן, עמדתה לגבי בקשה מס' 23, להכיר בחסינות אותם נתבעים כעובדי ציבור.

בקשות נוספות שהוגשו במסגרת ההליך דנא הן בקשות מס' 29 ו- 30 להורות על סילוק הודעות לצד שלישי שהגישה החברה הכלכלית נגד תומר חדד (מנהל לשעבר של החברה הכלכלית) ונגד עו"ד יצחק מירון (ראש העיר עפולה לשעבר).

במסגרת הודעת צד ג' שהוגשה נגד תומר חדד, נטען כי ההודעה מוגשת נגדו בהיותו מנכ"ל החברה הכלכלית לשעבר ומנהל הפרויקט נושא התביעה. כל שנטען כלפיו, באופן ישיר הוא כי עסקינן ב"מי שהיה אמון על הפרויקט והוצאת ההיתרים ו/או האישורים הנדרשים, לפני הפרויקט או במהלכו" (סעיף 11 להודעת צד ג'). זאת ותו לא.

במסגרת הודעת צד ג' שהגישה החברה הכלכלית נגד עו"ד יצחק מירון, נטען כי ההודעה נגדו מוגשת בהיותו ראש העיר לשעבר של עפולה ואחד מיוזמי ומנהלי הפרויקט. כל שנטען כלפיו באופן אישי (בהודעת צד ג' הנושאת שני עמודים בלבד), ובניסוח זהה להודעת צד ג' שהוגשה נגד תומר חדד, הוא כי עסקינן ב "מי שהיה אמון על הפרויקט והוצאת ההיתרים ו/או האישורים הנדרשים, לפני הפרויקט או במהלכו" (סעיף 11 להודעת צד ג').

גם בהקשר זה, ובדומה לתשתית העובדתית התומכת (או ליתר דיוק: אינה תומכת) בכתב התביעה, מצאתי כי הודעת צד ג' מנוסחת באופן כוללני ופשטני מדי, ואין בה כל ביסוס, בין בהיבט העובדתי ובין בהיבט המשפטי, המקים עילת תביעה של התאגיד (החברה הכלכלית) נגד נושאי משרה בו.

לא פורט באיזה אופן, בין בהיבט העובדתי ובין בהיבט המשפטי, אחראים צדדי ג', באופן ישיר, למעשים ו/או לפעולות של החברה הכלכלית, באיזה אופן הופרו חובותיהם, מדוע על צדדים אלה מוטלת אחריות אישית לאי קבלת היתר הבנייה ולהפסקת הפרויקט, איזה תפקיד מילאו בהקשר הספציפי של הפרויקט דנא, מדוע קיימת עילת תביעה אישית של החברה הכלכלית כלפיהם, באילו עילות משפטיות הם נתבעים במסגרת הודעת צד ג', וכיוצא באלה פרטים וטענות שמצאתי כי היו חסרים גם בתביעה העיקרית.

עסקינן בהודעות צד ג' זהות (כלפי שני בעלי תפקידים בחברה הכלכלית) שאינן מפורטות, אינן מציגות את המסגרת העובדתית והמשפטית המקימה אחריות אישית של נושאי המשרה, ואינן מבססות את זכותה של החברה הכלכלית להיפרע מאורגנים שלה, באופן אישי, בייחוד בהינתן הפסיקה המלמדת כי ממילא מדובר בכלי שניתן לעשות בו שימוש בנסיבות מיוחדות בלבד.

כאן המקום להדגיש, שוב, כי עילת התביעה נגד הצדדים השלישיים נבחנת על פי הנתונים, העובדות והטענות המפורטים בהודעת צד ג', כפי שנוסחה. בנסיבות אלה, העובדה כי החברה הכלכלית פירטה עובדות וטענות נוספות במסגרת תשובתה לבקשה לסילוק הודעת צד ג' על הסף, אינה מעלה ואינה מורידה מבחינתנו, ומשלא בא זכרן של הטענות בהודעת צד ג' עצמה, יש לבחון קיומה של עילת תביעה אישית נגד נושאי המשרה על יסוד הנטען בהודעת צד ג', ובה בלבד.

בנסיבות אלה, אני קובע כי לא עלה בידי החברה הכלכלית להראות במסגרת הודעת צד ג' שהוגשה ביחס לתומר חדד ועו"ד יצחק מירון, עובדות המבססות עילת תביעה אישית נגד צדדי ג' אלה, ומשכך, אני נעתר לבקשות מס' 29 ו- 30 ומורה כי הודעת צד ג' נגד צדדים שלישיים אלה אלה תימחק במסגרת פסק דין שיינתן במקביל להחלטה זו.

אני מחייב את החברה הכלכלית לשלם לכל אחד מצדדים שלישיים אלה (תומר חדד ועו"ד יצחק מירון) סך כולל של 2,000 ₪ בגין הוצאות בקשה זו (היינו: סכום הוצאות כולל של 4,000 ₪). סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, כ' תמוז תש"פ, 12 יולי 2020, בהעדר הצדדים.