הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 66489-12-19

בפני
כבוד ה רשמת עינב גולומב

תובעת

יקב דלתון בע"מ

נגד

נתבעים

  1. יקב דלתא בע"מ
  2. מנשה אלגאלי
  3. יהודה כמיסה

החלטה

שתי בקשות עומדות להכרעה – בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה ובקשת הנתבעים להעברת התביעה לדון בבית משפט השלום בשל חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה. כפי שיפורט להלן – הבקשה השניה (העברת התביעה לבית משפט השלום) הוגשה ראשונה, ולאחריה עתרה התובעת לתיקון כתב התביעה. שתי הבקשות מתקשרות לפסה"ד שניתן ברע"א 6500/19 ד"ר שרון גבריאל נ' רונן וטורי (פורסם במאגרים (2020) (להלן – עניין גבריאל), בעניין הסמכות העניינית לדון בתביעות מתחום הקניין הרוחני הכוללות סעדים שאינם כספיים.

רקע:

1. התובעת היא יצרנית יינות ובעלת סימן מסחר "דלתון" וסימני מסחר נוספים הקשורים אליו. הנתבעת 1 אף היא חברה המייצרת יין, תחת השם "דלתא".

2. בכתב התביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעים נטען כי הנתבעת 1 עושה שימוש בסימן דלתא – DELTA, הדומה עד כדי להטעות לסימן המסחר של התובעת. על רקע זה נטען כי הנתבעת 1, וכן הנתבעים 2 ו-3 המפעילים אותה, מבצעים כלפי התובעת שורה של עוולות - הפרת סימני מסחר, גניבת עין, גזל, הפרת חובה חקוקה ועוולות לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981.

3. בכתב התביעה התבקש סעד כספי בסך 500,000 ₪ , עפ"י מסלולים חלופיים – פיצויים, השבת רווח או פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1990. כמו-כן התבקשו סעדים לא כספיים בדמות צווי מניעה אשר יאס רו על הנתבעים שימוש בסימנים המפרים ועל ביצוע פרסומים בהתאמה, וכן צוו עשה של איסוף מוצרים. בנוסף התבקש להורות לנתבעים להגיש בתוך 30 ימים מיום פסה"ד דו"ח המפרט את הש ימוש שנעשה ע"י הנתבעים במוצרים המפרים הנטענים.

4. ביום 12.7.20 הגישו הנתבעים בקשה להורות על העברת התביעה לדון בבית משפט השלום, וזאת מחמת חוסר סמכות עניינית, בקשה המתבססת על פסה"ד בעניין גבריאל. סמוך לאחר מכן הגישה התובעת, מצידה, בקשה לתיקון כתב התביעה, באופן שסכום התביעה יתוקן מסך של 500,000 ₪ לס ך של 2,510,000 ₪. יצויין כי עוד קודם לכן הגישו הנתבעים בקשה לעיכוב הליכים, בשל כך שמחלוקת בין הצדדים באשר לרישם סימן מסחר "דלתא" על שם הנתבעת 1 תלויה ועומדת כיום בפני רשם הפטנטים , אולם בטרם הוכרעה בקשה זו הגישו הצדדים את הבקשות שלעיל. נוכח מהות הבקשות הנ"ל, ברי כי יש להכריע בהן תחילה, וכך ייעשה להלן.

תמצית טענות הצדדים:

5. כאמור, הנתבעים הגישו בקשה להורות על העברת התביעה לדון בבית משפט השלום. בבקשה טענו כי בהתאם לפסה"ד בעניין גבריאל, ומשהתובעת העמידה את סכום התביעה על סך 500,000 ₪, ונמנעה מלהציג נתונים כלשהם באשר לשווי הסעדים בכתב התביעה שאינם כספיים, ובהתחשב בהערכת התובעת את נזקיה ויתר נתוני המקרה, הרי שהתביעה איננה בסמכותו של בית המשפט המחוזי אלא של בית משפט השלום.

6. בתגובתה לבקשה הפנתה התובעת לבקשתה שהוגשה במקביל, בה עתרה כאמור לתיקון כתב התביעה. הן בבקשה לתיקון כתב התביעה והן בתגובתה לבקשת הנתבעים להעברת התביעה לבהמ"ש השלום, טענה התובעת כי בעקבות ההלכה החדשה שנקבעה בעניין גבריאל, נוצר לראשונה צורך להעריך ולכמת את שווי התביעה, הכולל אף את הסעדים שאינם כספיים. התובעת טענה כי יש להתיר לה לתקן את כתב התביעה נוכח השינוי במצב המשפטי שאירע לאחר הגשת כתב התביעה כאמור לעיל, ובשים לב למגמה הליברלית הנוהגת ביחס לתיקון כתבי טענות ו בפרט כאשר מדובר בשלב מקדמי מאוד של ההליך ובטרם הוגש כתב הגנה. לטענתה, נוכח בקשתה לתיקון כתב התביעה, וככל שתתקבל, מתייתרת הבקשה להעברת התביעה לבית משפט השלום. למען הזהירות ביקשה היא להאריך המועד להגשת תשובתה לבקשה להעברת התביעה עד לאחר ההכרעה בבקשה לתיקון כתב התביעה.

7. הנתבעים בתגובתם לבקשה לתיקון כתב התביעה טוענים כי אין להיעתר לה. לטענתם, העיקרון המנחה בבקשה לתיקון כתב תביעה על ידי שינוי סכום התביעה הוא היעתרות לה כאשר מתברר לתובע שסכום התביעה הוערך על ידו בחסר ולמעשה הסכום המגיע לו גבוה יותר. במקרה דנן לא נטען כי השתנה דבר מהבחינה העובדתית, לא הוגש על ידי התובעת תצהיר ולא נטען כי הי א העריכה את שווי התובענה בחסר. התיקון המבוקש של סכום התביעה הינו מלאכותי וללא בסיס כלשהו, והוא נועד רק כדי ל נסות להקנות סמכות לבית משפט זה, בניגוד לעקרונות שנקבעו בעניין גבריאל. עוד לטענתה, התיקון המבוקש אינו דרוש לבירור השאלות שבמחלוקת, בגדר תנאי למתן היתר לתיקון כתב התביעה. כתב התביעה המקורי מציג את כל הפלוגתות הדרושות לשם הכרעה ולא הוצג שום מידע חדש אשר יכול להאיר על המחלוקת בין הצדדים.

8. הנתבעים טוענים עוד כי התובעת לא הרימה הנטל להוכיח את שווי התביעה. התובעת העמידה את סכום התביעה על סך 500,000 ₪, ובבקשת התיקון מבקשת להעמידו על 2,510,000 ₪, וזאת מבלי שהיא הציגה כל תחשיב של שווי הסעדים המבוקשים על ידה, הן בכתב התביעה והן בבקשה לתיקונו. לטענתם, לא בכדי הדבר, שכן אין כל חישוב הגיוני וסביר אשר יכול להביא לקביעת הערך הנטען. בהקשר זה הם מציינים, כי הנתבעת החלה למכור יין תחת השם DELTA, רק בקיץ 2019 ועד כה מכרה בישראל 60,000 בקבוקים בלבד. בהתחשב בהיקף פעילותה של הנתבעת 1, ובהינתן סכום הפיצוי לו עתרה התובעת בכתב התביעה, הרי שכל אומדנה סבירה תוביל למסקנה כי התביעה אינה בסמכות בית משפט זה.

9. בתשובת התובעת היא שבה על טענותיה כי התיקון המבוקש לא נדרש א לא בשל שינוי המצב המשפטי בעקבות פסה"ד בעניין גבריאל, ולאחר שנקבע כי בתביעה מהסוג הנדון יש להעריך את שווי הסעדים הלא כספיים ואת סכום התביעה הכולל. לטענתה, הפסיקה אליה מפנים הנתבעים באשר לתיקון סכום תביעה אינה רלוונטית לענייננו, שעה שמדובר בתיקון פורמלי הנדרש בהתאם להלכה החדשה שנקבעה. עוד טוענת התובעת, כי יש לדחות את טענת הנתבעים בדבר אי-הרמת הנטל להוכחת שווי התביעה לצורך קביעת הסמכות העניינית. לטענתה, נושא הסמכות העניינית צריך להידון בנפרד וקביעות באשר לשווי התביעה לא ניתן לעשות אלא לאחר בירור ראיות, בעוד שבשלב הנוכחי די אם היא תפרט את שווי כלל הסעדים ותשלם אגרה בהתאם , כפי שמבקשת היא לעשות בבקשת התיקון. עוד מציינת התובעת בהקשר זה, כי לפי האמור בכתב התביעה הנתבעים מפרים זכויותיה באתר האינטרנט, ברשתו ת החברתיות, בנקודות המכירה , בסימון הסימנים המפרים על גבי יינות ועל גבי מוצרים נלווים. עולה מכך כי החשש לה פרה/הטעיה קיים בכל המישורים . טענות הנתבעים בדבר משך פעילותה של הנתבעת 1 והיקף המכירות בארץ אינן רלוונטיות, שכן התביעה עוסקת בשימוש בסימני המסחר המפירים בכל מקום לרבות מכירות לחו"ל וביחס לעבר ולעתיד כאחד.

דיון והכרעה:

10. ענייננו כאמור בשתי בקשות הטעונות הכרעה. מתקיימת ביניהן זיקה ברורה, שכן שתיהן מתקשרות לפסה"ד בעניין גבריאל ובמובן זה מתקשרות זו לזו. אציין כי אינני רואה הצדקה לדחות את ההכרעה בבקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום לאחר ההכרעה בבקשה לתיקון כתב התביעה, ולקיים בה דיון נפרד תוך מתן אפשרות להשלמת תגובות, כבקשת התובעת, שכן הדבר איננו יעיל ואיננו מוצדק עניינית. לאחר שלצדדים ניתנה הזדמנות לטעון ביחס לשתי הבקשות, יוכרעו הן לפיכך להלן.

11. אשר לבקשה לתיקון כתב התביעה;

12. כידוע, הגישה ביחס לבקשות לתיקון כתב תביעה היא ככלל ליברלית, באופן הנותן דגש ובכורה לקידום הכרעה מהותית בשאלות הנתונות באמת במחלוקת בין הצדדים. זאת בפרט עת הבקשה מוגשת בשלב מקדמי, כפי ש הדבר הוא בענייננו. עם זאת, בקשה לתיקון כתב תביעה, לרבות ביחס לסעדים, איננה עניין "טכני" בלבד שניתן לדלג מעליו, ועליה לעמוד בכללים שהותוו בדין בהקשר זה, הן בא שר לאופן הגשת הבקשה והן באשר לתוכנה. בענייננו, לאחר בחינת הדברים, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה, מהטעמים אליהם אעמוד להלן.

13. ראשית, הבקשה לא הוגשה כהלכה משלא צורף לה תצהיר. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, קובעת ביחס לב קשה לתיקון כתב תביעה כי "תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות". התצהיר נדרש הן ביחס לפירוט הנסיבות שהביאו לצורך בהגשת בקשת התיקון, והן ביחס לעובדות עצמן (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מ הדורה עשירית 2009), עמ' 161-162). בענייננו, התיקון המבוקש נוגע לסעיף הסעדים תוך שינויו מהיסוד ; הסעד הכספי הנפרד נמחק ונטען לשווי כספי כולל של כלל הסעדים – הן פיצויים והן סעדים שאינם כספיים, יחדיו, בסך 2,510,000 ₪. ל שווי זה ולבסיס לו אין זכר בכתב התביעה המקורי. שינוי/תוספת מעין זו מחייבת פירוט כדבעי הנתמך בתצהיר. על-אף האמור, הבקשה, אשר הוגשה באופן לאקוני ביותר בכל הנוגע לגוף התיקון המבוקש, הוגשה ללא תצהיר. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

14. שנית, ולגופו של עניין, דומה כי האמור לעיל מתקשר לגישת התובעת כפי שהיא משתקפת בתגובותיה, לפיה מדובר בעניין "פורמאלי" של תיקון סכום התביעה. לא ניתן לקבל עמדה זו בנסיבות דנן . התיקון המבוקש בענייננו נוגע לבסיס סמכותו העניינית של בית משפט זה. הדבר עולה מטענות התובעת עצמה בדבר העומד ברקע הגשת הבקשה, כמו-גם העובדה כי הבקשה הוגשה מיד לאחר שהנתבעים הגישו בקשה בה נטען לחוסר סמ כות עניינית. מדובר בעניין מהותי שלא ניתן לראותו בנסיבות כפורמאלי בלבד. כפי שנקבע בעניין גבריאל, סמכותו העניינית של בית המשפט נקבעת בשים לב לשווי התביעה, הכולל הן את הסעדים הכספיים הנתבעים בה והן את שווי הסעדים שאינם כספיים, ככל שניתן להעריך אותם. בענייננו, התובעת איננה טוענת כי לא ניתן להער יך את שווי הסעדים הלא כספיים שתבעה, אלא היא נוקבת בבקשתה בסכום מסוים. כפי שנפסק בעניין גבריאל, הערכת שווים של סעדים לא כספיים מחייבת הנחת תשתית נתונים מתאימה, על בסיסה ניתן לבצע אומדן, ולו אומדן גס. בהינתן השלב המקדמי שברגיל מתעורר בה שאלת הסמכות העניינית, אומדן זה נעשה על יסוד הפירוט בכתב התביעה עצמו. מכאן, שבקשה לתיקון כתב תביעה, המייסדת עצמה על העקרונות שנקבעו בעניין גבריאל, מצריכה הנחת תשתית הולמת בהקשר האמור . זאת לא עשתה התובעת. כפי שיפורט בהמשך, הן כתב התביעה והן הבקשה לתיקונו, אינם מפרטים תשתית כלשהי באשר לשווי הסעדים הלא כספיים. מבחינה זו, אף אין בתיקון כתב התביעה המבוקש כדי להועיל ולקדם את ההכרעה במחל וקת ביחס לסמכות העניינית, שכן התובעת לא הניחה תשתית מינ ימלית לעניין זה ב בקשתה או בטיוטת כתב התביעה המתוקן שצורף לה.

15. נוכח המקובץ, דין הבקשה לתיקון כתב התביעה בענייננו להידחות.

16. הבקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום;

17. משנדחתה הבקשה לתיקון כתב התביעה, תיבחן הבקשה להעברת התביעה לבית משפט שלום על יסוד כתב התביעה כפי שהוגש. יוער עם זאת, בהמשך לאשר צויין לעיל, כי אף אם היה התיקון מותר, לא היה בכך לכאורה כדי לשנות לגורל הבקשה הנוכחית, וזאת בשל הצורך לבצע אומדן של שווי התביעה בקביעת הסמכות העניינית , משהעניין הועמד במחלוקת, שהנטל להניח את היסוד לו מוטל על התובעת, ובהיעדר תשתית בעניין זה אף בתיקון כפי שהתבקש.

18. לגופם של דברים; בהתאם לסעיף 51(א) ו- 40(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, הסמכות העניינית לדון בתביעה אזרחית נקבעת לפי סכום התביעה או שווי הנושא; כאשר אלה אינם עולים על 2,500,000 ש" ח הסמכות היא לבית משפט השלום, ואילו הסמכות לדון בתביעות שסכומן/שווין גבוה מכך – היא לבית המשפט המחוזי. כפי שנקבע בעניין גבריאל, בתביעות הכוללות הן סעד כספי והן סעדים שאינם כספיים , כגון צווי מניעה וכד', ובכלל זה – בתביעו ת מתחום הקניין הרוחני, יש להעריך את השווי הכולל של הסעדים, ובהתאם תיקבע הסמכות העניינית.

19. בענייננו, בכתב התביעה העמידה התובעת את הסעד הכספי על סך של 500,000 ₪. בנוסף נתבעו סעדים שאינם כספיים. ביחס לסעדים אחרים אלה, יש להעריך, במידה והדבר אפשרי, את "שווי הנושא", שהוא אומדן הערך הכלכלי אותו ניתן לייחס לאינטרס עליו מבקש התובע להגן (עניין גבריאל, שם בפסקה 30). במקרים של נכס שהינו ערטילאי כדוגמת זכויות קניין רוחני, אופן ביצוע הערכה אינו תמיד קל, אולם נפסק כי גם במקרים אלו ניתן על דרך הכלל להעריך, ולו באופן גס, את שווי האינטרס הנפגע העומד בבסיס הסעד המבוקש; "האומדן יתבסס בעיקרו על המידע שהובא במסגרת כתב התביעה, ולכן מטבע הדברים יהיה פחות מדויק" (פסקה 35 בעניין גבריאל). עוד נפסק, כי הנטל להניח תשתית/בסיס להערכת שווי הסעדים הלא כספיים, מונח על כתפי התובע:

" כאשר נתבעים הן סעד כספי בסכום הנמוך מ-2.5 מיליון ש"ח, והן סעד שאינו כספי שהערכת שווי נושאו נמוכה מ-2.5 מיליון ש"ח, הנטל להוכיח כי הצטברות הסעדים הללו מוציאה את התביעה מסמכות בית משפט השלום ומביאה אותה לגדר סמכות בית המשפט המחוזי, מוטל על התובע, וזאת בהתאם לכלל הרגיל, לפיו הנטל להוכיח אמיתותה של טענה רובץ על הטוען לה"
(עניין גבריאל, פסקה 37).

20. בענייננו, עיון בכתב התביעה (וכאמור – אף בבקשה לתיקון כתב התביעה וטיוטת כתב התביעה המתוקן שצורפה לו), מעלה כי התובעת לא הניח ה כל תשתית של ממש בעניין זה. לא הוצגו נתונים או תחשיב כלשהו, ולו גולמי וגס, של השווי הכלכלי של הזכות עליה באה התביעה להגן. יתרה מזאת, אותם נתונים שכן צוינו על-ידי התובעת בכתב התביעה , אינם תומכים באופן משכנע בטענתה. כך, התובעת העמידה כאמור את הרכיב הכספי בתביעה – הנזק שנגרם לה מפעולות הנתבעים על סך של 500,000 ₪, סכום הנמוך בהרבה מתקרת סמכותו של בית משפט השלום. כפי ש עולה מפסה"ד בעניין גבריאל, סכום הפיצוי שהוערך על-ידי התובע עשוי להיות אינדיקציה אף לצורך הערכת שווי כלל התביעה (ראו : עניין גבריאל, פסקאות 38 ו-39). זאת ועוד, בכתב התביעה צויין לעניין פעילות הנתבעת 1 כי למיטב ידיעת התובעת " יקב דלתא משווק כמות קטנה יחסית של בקבוקי יין" (סעיף 16 לכתב התביעה), דבר שאף הוא איננו משתלב בטענה כי שווי האינטרס הכלכלי שביסוד התביעה דנן חורג מגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום. לא למותר אף לציין, כי השווי לו טענה התובעת בבקשה לתיקון כתב תביעתה, מצוי (לשיטתה) בקרוב מאוד לגבול סמכותו של בית משפט השלום (2,510,000 ₪ לעומת 2,500,000 ₪). דומה כי בכך יש ביטוי, לכל הפחות, ל היעדר מובהקות הטענה בדבר חריגת שווי התביעה בנסיבות דנן מתקרת סמכותו של בית משפט השלום.

21. אשר לטענת התובעת כי יש לה ותיר את בירור שווי התביעה לשלב הראיות ולא לעסוק בכך בשלב מקדמי זה, אין בידי לקבלה. כפי שאף נקבע בעניין גבריאל, ההכרעה באשר לשווי התביעה לצורך קביעת הסמכות העניינית תיעשה ככלל בתחילת ההליך ועל יסוד המידע שהובא בכתב התביעה, אף שמטבעם של דברים אומדן על בסיס זה יהיה פחות מדויק (שם בפסקה 35). עוד נפסק, כי ציון בכתב התביעה בדבר "שמירת הזכות" לתקן את כתב התביעה בהמשך ההליך ולאחר בירור מלוא התמונה בדבר היקף ההפרות הנטענות, א ין בה לשנות באשר לסמכות העניינית, אשר "נקבעת על פי המידע הקיים ביום הגשת התובענה" (פסקה 38). יצויין כי אף בעניין גבריאל, כמו בענייננו, התבקש (באחת התביעות שנדונו שם), סעד של הגשת דו"ח מפורט של כל השימושים המפרים והרווח שהופק מהם, אולם כאמור לא נמצא כי יש בסעד זה להוציא את התביעה מגדר סמכותו של בית משפט השלום. הפניית התובעת להחלטה שניתנה בעניין ת"א 36443-11-19 (מחוזי – ת"א – יפו) ROLEX SA (חברה זרה) ואח' נ' פולו פרסום וסחר בע"מ (פורסם במאגרים) (2019), אין בה כדי להועיל לה, שכן החלטה זו קדמה לפסה"ד בעניין גבריאל, אשר הבהיר וחידד את העקרונות והכללים החלים בסוגייה מושא דיוננו ו את אופן בחינת הסמכות העניינית.

22. סיכומם של דברים ; הנתונים הקיימים כפי שפורטו בכתב התביעה, אינם תומכים בטענות התובעת לעניין הסמכות העניינית, וכאמור תשתית אחרת לא הובאה על-ידה. הנתונים שכן צוינו בכתב התביעה , לפיהם – לשיטתה של התובעת – לנתבעת 1 היקף פעילות ומכירות נמוך יחסית, ובנוסף לכך - סכום הפיצויים שהועמד בתביעה על סך 500,000 ש"ח, תומכים במסקנה כי שווי התביעה מצוי בסמכותו של בית משפט השלום.

23. אשר על כן אני מקבלת את בקשת הנתבעים ומורה על העברת התביעה לדון בבית משפט שלום.

24. המזכירות תמציא החלטה זו לכב' נשיא בתי משפט השלום במוז צפון, לצורך ניתוב של התיק.

25. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, י"ט תשרי תשפ"א, 07 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.

עינב גולומב, שופטת
רשמת בית המשפט המחוזי-נצרת