הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 60919-11-16

לפני כבוד השופט הבכיר שאהר אטרש

התובעת:
עו"ד דניאלה אברמוביץ – כונסת נכסים

נגד

הנתבעים:
.1 מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל
ע"י פרקליטות מחוז צפון
.2 אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ 57-001557-8
ע"י ב"כ עוה"ד ניצן טבנקין ואח'
.3 הסוכנות היהודית לארץ ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד בשמת ללוש

פסק דין

ענייננו בתביעה למתן פסק דין הצהרתי וצו עשה לרישום זכויותיו של מר רועי כרמלי ( להלן: "החייב") בנכס הידוע כמשק 76 במושב אמירים ( להלן: "הנכס") בספרי הנתבעים.

הצדדים והרקע הרלבנטי:

התובעת, עו"ד דניאלה אברמוביץ, מונתה ככונסת נכסים על זכויותיו של החייב בנכס ( להלן: "התובעת" או " כונסת הנכסים"), וזאת על-פי פסק הדין שנתתי ביום 19.4.2015 בה"פ ( מחוזי-נצ') 44576-11-14.

הנתבעת 1, רשות מקרקעי ישראל ( להלן: "רמ"י") מנהלת על-פי דין את מקרקעי ישראל לרבות במושב אמירים; הנתבע 2, אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ( להלן: "המושב" או " האגודה") מנהל את המקרקעין שהוקצו על-ידי הנתבעות 1 ו- 3 ; הנתבעת 3, הסוכנות היהודית לארץ ישראל ( להלן: "הסוכנות") חוכרת את המקרקעין מרמ"י ומעניקה לחברי המושב זכויות מסוג בר רשות.

בפסק הדין מיום 16.8.2011 ב- תמ"ש 37000-01 חייב בית המשפט לענייני משפחה בחיפה ( כב' השופטת א. מירז) את החייב לשלם לתובעות שם - ה"ה מגל עדנה ואורה פולק ( להלן: "הזוכות") פיצויים בסך 868,291 ₪. החייב לא פרע את חובו, ולכן ביום 28.6.2012 הגישו הזוכות את פסק הדין למימוש בלשכת ההוצאה לפועל. הזוכות ביקשו, בין היתר, לעקל את זכויותיו של החייב בנכס וכן עתרו למינוי כונס נכסים על זכויותיו וזאת על מנת שניתן יהיה לגבות את החוב; משהתברר כי הזכויות בנכס אינן רשומות על שם החייב, כך שלא ניתן לממש את העיקול שהוטל במסגרת ההוצאה לפועל, הגישו הזוכות תובענה במסגרת ה"פ ( מחוזי-נצ') 44576-11-14. ביום 19.4.2015 ניתן פסק דין לפיו התביעה נתקבלה, וניתן צו המורה על מינויה של ב"כ הזוכות, עו"ד דניאלה אברמוביץ ( התובעת כאן), ככונסת נכסים על מלוא זכויות החייב בנכס, זכויות המעוקלות לטובת הזוכות, ומתן סמכויות לכונסת הנכסים לבצע ולהשלים את כל הפעולות הנדרשות לצורך רישום הזכויות בנכס על שם החייב ברשויות השונות ( להלן: "פסק הדין").

ענייננו בנכס אשר לא נעשה לגביו רישום ראשוני. החייב ירש את זכויותיה של גב' רומה צור ז"ל ( להלן: "גב' צור" או " המורישה") בנכס. הזכויות בנכס טרם הוסדרו, ולכן הן אינן רשומות על-שם המנוחה או החייב.

טענות התובעת

התובעת טוענת כי מדובר בנכס שהוא " משק" או " נחלה". לטענתה, עמדת רמ"י והמושב, לפיה, הנכס הוא " מגרש" הנה שרירותית ואינה מבוססת.

לאחר מינויה ככונסת נכסים, פעלה התובעת מול הנתבעים לשם רישום הזכויות בנכס על-שם החייב, אולם הנתבעים 1 ו- 2 העמידו בפניה דרישות לא סבירות אשר לא ניתן לקיימן בנסיבות הכינוס: רמ"י דרשה מהתובעת להמציא מסמכים ותצהירים ( דוגמת: כתב וס"ר, תצהיר – מועמדות לחכירת מגרש מגורים) המתעלמים מהמצב הייחודי של הכינוס. בנוסף, רמ"י התנתה את אישור העיסקה בתשלום דמי היוון בהתאם להערכת שמאי; ואילו המושב קבע בהחלטת האסיפה הכללית מיום 19.12.2015 כי האגודה לא תתנגד לרישום ראשון של המגרש על-שם החייב בכפוף לתשלום על-ידי כונסת הנכסים של כל חוב הרובץ על המגרש כלפי האגודה.

לטענת התובעת, דרישות רמ"י והמושב לתשלום חובות כתנאי לרישום הזכויות על-שם החייב מנוגדות להלכה הפסוקה. לדידה, הם מנסים ליצור לעצמם שלא כדין מעמד של דין קדימה לחוב במקום שהחוק אינו מעניק להם מעמד כזה.

התובעת מלינה על התנהלות רמ"י אשר לטענתה מסכלת את רישום הזכויות ומונעת ממנה לפעול בהתאם למינויה ככונסת נכסים, תוך פגיעה בכינוס, בזכויות הזוכות ואף בזכויות החייב, ובניגוד לחובות המוטלות עליה כרשות מינהלית.

בתובענה עותרת התובעת למתן פסק דין הצהרתי וצווי עשה כדלהלן:

ליתן פסק דין הצהרתי, לפיו, זכויות החייב בנכס שהוא משק חקלאי – בית ושטח של 5 דונמים מסביבו ירשמו על שמו בכל הרשויות המתאימות לרבות הנתבעים.
להורות לנתבעים לפעול ככל הנדרש לרישום הזכויות בנכס על-שם החייב ברישום ראשוני, בהתאם להוראות פסק הדין.
להורות לנתבעים להמציא כל מסמך ולבצע כל פעולה שתידרש לצורך רישום הזכויות והכל תוך זמן קצוב.
להורות כי לצורך רישום הזכויות יפעלו הנתבעים בדרך המתאימה לכינוס כאשר לא ידרשו חתימת מסמכים אשר לא ניתן לספקם בנסיבות העניין.
לקבוע כי הנתבעים אינם רשאים להתנות את רישום הזכויות בסילוק כל חוב נטען על ידם, וכי הם אינם רשאים לסכל או למנוע את הרישום בהתניית תשלום.
ליתן צו עשה או כל סעד אחר שיידרש על-מנת לאכוף ולבצע את רישום הזכויות בנכס ברישום ראשוני על-שם החייב.

טענות הנתבעת 1 – רמ"י

לגבי הגדרת הנכס - מדובר בנכס שלגביו לא נעשה רישום ראשוני, ולכן הגדרת הנכס נעשית על- ידי האגודה, שמסרה כי מדובר במגרש ולא בנחלה. משזו העמדה, נתבקשה התובעת להמציא את המסמכים הנדרשים על-פי החלטת מועצת מקרקעי ישראל הרלבנטית, היא החלטה 914.

תקן הנחלות באגודה (80 נחלות) מלא, כך שבשלב זה אין אפשרות להקצות נחלה או לערוך עסקה ביחס לנחלה.

רמ"י מתנגדת לסעד המבוקש, לפיו ייקבע כי הנכס הוא נחלה.

טענות הנתבע 2– המושב/האגודה

בהתייחסו להתניית רישום הזכויות בנכס בתשלום חובות הרובצים עליו – טוען המושב כי מדובר בנוהל מקובל ולגיטימי במושבים.

לעניין הגדרת הנכס – מדובר במגרש שמעולם לא הוסב לנחלה.

האגודה טוענת כי פעלה לאורך כל הדרך בשקיפות, בתום לב, בהגינות ובאחריות. האגודה מילאה את כל דרישותיה של התובעת בזמן סביר.

התובעת אינה זכאית לקבלת הטבות וזכויות אך ורק מכוח היותה כונסת נכסים או מכוח נסיבותיו של המקרה. על התובעת לפעול בהתאם לנהלים המקובלים לצורך רישום הזכויות בנכס, לרבות תשלום בגין החובות הרובצים על הנכס.

טענות הנתבעת 3 - הסוכנות

נעתרתי לבקשת הסוכנות ופטרתי אותה מהתייצבות לדיונים. הסוכנות חזרה על עמדתה באשר לנכס מושא הסכסוך, כפי שהובאה בפסק הדין, ולפיה קיימת אי-בהירות באשר למעמד הנכס, וכי הגורמים הרלבנטיים להגדרת הנכס במטרה לאפשר לסוכנות לרשום את הזכויות בו הם רמ"י והמושב. עוד הוסיפה, כי התביעה אינה מעלה סעד נגד הסוכנות, ולכן היא מותירה את ההכרעה בתביעה לשיקול דעת בית המשפט, ותכבד כל החלטה שתינתן על ידו.

הסכמה דיונית

במהלך הדיון מיום 22.5.2018, ולאחר שמיעת עדותו של מר משה זרחי ( ששימש יו"ר הוועד באגודה בשנות התשעים) ובהמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים לרשימת מוסכמות, לפיה:

מוסכם כי גב' צור ז"ל נתקבלה כחברה במושב.
מוסכם כי המושב נתן בזמנו רשות לגב' צור לגור בבית ולעבד את הקרקע שבנכס.
גודל הנכס הוא כפי המופיע בתוכנית התב"ע, והוא לא השתנה מאז.
גב' צור ז"ל והגורמים האחרים לא הסדירו את זכותה במגרש.

השאלות שנותרו שנויות במחלוקת בין הצדדים הן בעיקר:

האם זכאית גב' צור ז"ל או מי שבא במקומה ומטעמה להירשם כבעל זכויות בנכס, בשים לב למדיניות של רמ"י בעניין זה.
יוער, כי בהודעתה מיום 4.6.2018 התנגדה התובעת לנוסח שאלה זו, ועמדה על נוסח אחר לפיו: "האם זכאית גב' צור ז"ל או מי שבא במקומה ומטעמה להירשם כבעל הזכויות במגרש בגודלו כפי הקיים בתב"ע, או בגודל אחר, בשים לב למדיניות רמ"י בעניין", ובמילים אחרות ( כפי שהופיעה בסיכומיה)- "מהו שטח המגרש אשר הזכויות בו עתידות להירשם על-שם החייב".
כפי שהוסכם בין הצדדים, הנכס היה מוחזק בידי המנוחה ולאחר מכן בידי החייב וזכויותיהם בנכס לא נרשמו כלל. כמו כן, פסק הדין וההחלטה מיום 7.5.2015 בבקשה לתיקון טעות בפסק הדין ( נספחים מת/3 – מת/5 לתצהיר מר מגל מטעם התובעת) קבעו כי החייב הוא הבעלים של מלוא זכויותיה של המנוחה בנכס והוא מי שזכאי להירשם תחתיה כבעל מלוא הזכויות ככל שיושלם הרישום. לכן, נותרה לדיון והכרעה השאלה באשר לגודל המגרש שיירשם.

מהם המסמכים שיש להמציא לצורך השלמת רישום הזכויות.

כיצד יש להתייחס לעניין חובות המיסים ( לזכות האגודה) הרובצים על הנכס וכן תשלומים לרמ"י בגין הקצאה שתבוצע לנכס ככל שתבוצע.

טענות הצדדים בסיכומיהם:

סיכומי התובעת

בסיכומיה, הביעה התובעת את מורת רוחה מתפקודם של הנתבעים. לשיטתה, הנתבעים פעלו ברשלנות, ממניעים ואינטרסים זרים תוך הפרה של החובות המוטלות עליהם ותוך שהם מסכלים את רישום הזכויות בנכס.

באשר לשאלה הראשונה - התובעת טוענת בסיכומיה כי שטח הנכס כפי שמופיע בתב"ע הוא 3 דונמים, אך היא סבורה כי שטח הנכס, כפי שתואר במסמכים שונים ובעדויות, הוא 5 דונמים. כונסת הנכסים מתנגדת לטענת רמ"י, לפיה, מדיניות רמ"י כיום מחייבת לבצע פרצלציה ( חלוקה) של המגרש באופן ששטחו של המגרש יעמוד על דונם אחד, בהיותה הרחבת או שינוי חזית אסורים. התובעת מוסיפה, כי המורישה ואחריה החייב החזיקו בפועל בשטח בגודל 5 דונמים ברשות ובהסכמת הנתבעים, במשך שנים רבות תוך שהם מסתמכים על מצגיהם. התנהלות הנתבעים כיום איננה עולה בקנה אחד עם נורמות ההתנהגות המצופות מרשות ציבורית, ורומסת את זכויות האזרח שהסתמך על ההבטחה השלטונית.

באשר לשאלה השנייה – טוענת התובעת כי החוב הנטען ע"י המושב נובע משימוש בשירותים שהמושב בחר להמשיך לספק לחייב מבלי לנקוט נגדו בהליכי גבייה, ולכן המושב אינו רשאי לדרוש מכונסת הנכסים לשאת בחובות אלה ואינו רשאי להתנות את רישום הזכויות בתשלום כאמור. לשיטתה, דרישת המושב מנוגדת לדין; המושב מנצל לרעה את הכינוס ומבקש ליצור מעמד של " דין קדימה" לחוב, מקום שהדין אינו מעניק לו מעמד כזה.

באשר לשאלה השלישית – התובעת מבקשת כי בית המשפט יורה לרמ"י לרשום את הזכויות בנכס על שם החייב בהתאם להוראות סעיף 7 ( ב) לפסק הדין, מבלי להתנות את הרישום בקבלת מסמכים כלשהם.

יצוין, כי בגדרו של סעיף 7 ( ב) לפסק הדין ניתן צו המורה למשיבים שם ( המושב, רמ"י והסוכנות) או מי מהם, או לכל רשות אחרת, לרשום את זכויות החייב בנכס.

התובעת עותרת בסיכומיה למתן הסעדים שלהלן:

לרשום את הזכויות בנכס על שם החייב ברישום ראשוני as is בשטח הקיים ומבלי שתבוצע חלוקה.
להורות למושב לבצע את הרישום ללא כל התניה בקשר עם תשלום חובות.
להורות לרמ"י לבצע את הרישום ללא התניה בקשר עם תשלום המגיע לה , ולקבוע כי תשלומים אלה ישולמו מקופת הכינוס לאחר מימוש הנכס.
להורות לרמ"י לבצע את רישום הזכויות בנכס בהתאם להוראות פסק הדין [ סעיף 7 ( ב)] וללא כל התניה בקשר עם מסמכים והצהרות.
ליתן כל הוראה, צו עשה או סעד אחר שיידרשו על מנת לאכוף ולבצע את רישום הזכויות בנכס ברישום ראשוני על-שם החייב.

מטעמי זהירות מבקשת התובעת היתר לפיצול סעדים כדי לשמור על זכותה לתבוע סעדים כספיים.

סיכומי הנתבעת 1 - רמ"י:

מדובר ברישום ראשוני של הנכס. על הרישום להתבצע בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל התקפה במועד ההקצאה לעניין רישום זכויות במגרש, לאחר המצאת מסמכים נדרשים ( תוך ויתור על אלו שלא ניתן לספקם, בכפוף לסמכותה של רמ"י והחלטתה), ויש לשאת בתשלומים הנדרשים בגין רישום הזכויות בנכס כפי שיתבקשו ע"י רמ"י. התובעת ככונסת נכסים אינה פטורה מכך שעל ענייניה יחולו החלטות מועצת מקרקעי ישראל, נהלי רמ"י וחובת השוויון מול אחרים אשר אינם זוכים לדחיית מועד בתשלום הנדרש בגין הקצאת/רישום זכויותיהם בנכס.

לעניין גודל המגרש - רמ"י מבהירה כי החלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 914 שעל פיה יש לערוך את ההקצאה של הנכס היום, תקפה כבר משנת 2001 – זמן רב לפני שהתובעת פנתה לרמ"י בבירור סיווג הנכס, ולאחר שכבר בעבר נעשתה פנייה לחייב להסדיר את זכויותיו לפי אותה החלטה והוא נמנע מלעשות כן. בהתאם לסעיף 4 להחלטה 914 גודל המגרש שיוחכר ייקבע ע"י רמ"י. לפיכך, הצורך בחלוקת הנכס, שעל-פי התב"ע גודלו 3 דונמים, נובע מהחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונוהלי הרשות. דין טענות התובעת לגבי גודל המגרש והסעד לרישומו as is להידחות גם בשל הרחבת חזית.

לעניין המסמכים הנדרשים לביצוע הרישום - התובעת נתבקשה על-ידי רמ"י להמציא את כל המסמכים הנדרשים על-פי החלטה 914. ייתכן כי התובעת נתקלה בקושי בהמצאת המסמכים הנדרשים, אך בקשתה לבצע את רישום הזכויות בנכס ללא דרישת מסמכים הנה מרחיקת לכת ואינה מתיישבת עם המצב המשפטי החל על העניין.

לעניין בקשת התובעת כי לא ייגבה על-ידי רמ"י תשלום בעת רישום הזכויות בנכס –הצעה זו כבר נבדקה ונמצאה כבלתי אפשרית על-ידי רמ"י, וכך דווח לבית המשפט.

רמ"י מבקשת מבית המשפט שלא ליתן משקל להודעה שהגישה הסוכנות לתיק, שבמסגרתה נטען לחוסר דיוק בעדויות, שכן ההודעה הוגשה לאחר הליך ההוכחות, ללא נטילת רשות להגישה, ולא דרך תעודת עובד ציבור. ככל שהסוכנות ביקשה ליטול חלק בהליך או לחקור את העדים – היה עליה לעשות כן בזמן אמת.

סיכומי הנתבע 2 – המושב

דרישת התובעת לרשום את הנכס as is חריגה, קיצונית, אינה מפורטת ומהווה הרחבת חזית אסורה. נהוג לעשות רישום זכויות בנכס בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל התקפה במועד ביצוע הרישום – החלטה 914, לפיה, הנכס יעבור פרצלציה. לא ניתן להחריג את הנכס מהליכי ההסדרה והרישום התקפים והנוהגים, ולמושב אין כל השפעה על האופן בו יוסדרו הזכויות במגרש.

התובעת לא הוכיחה רשלנות או בעייתיות בהתנהלות המושב, ולא הוכיחה כי המושב התנהל באופן המזכה אותה בפיצוי כפי שביקשה בסיכומיה. לאורך השנים עמדת המושב הייתה חד-משמעית וקוהרנטית, לפיה, הנכס הנו מגרש ולא משק או נחלה.

המושב ורמ"י לא נשאו מעולם בחובה להסדיר את הזכויות בנכס. לשיטת המושב הסיבה היחידה לכך שהנכס טרם חולק, הוסדר ונרשם נעוצה במאבק שהתנהל משנת 2013 אשר בבסיסו היה סירוב התובעת להסתפק במגרש, וניסיונה להגדיל את קופת הכינוס באמצעות הגדרתו כנחלה.

באשר לשאלת התניית רישום הזכויות בנכס בתשלום החובות הרובצים עליו – טוען המושב כי בעקבות הדיון מיום 27.2.2017 הביע המושב במסגרת תצהיר שהוגש מטעמו את הסכמתו להסדרת החובות בעת העברת הזכויות בנכס לצד ג'. התובעת בסיכומיה התעלמה מן האמור בתצהיר המושב. המושב מדגיש כי הוא הסכים כאמור שלא להתנות את רישום הזכויות בנכס בסילוק החובות הרובצים עליו, ובכך מתייתר לכאורה הסעד המבוקש בסעיף 27(5) לכתב התביעה ובסעיף 36(2) לסיומי התובעת, אלא שהמושב עומד בסיכומיו כי הסכמה זו לא תיכלל בפסק הדין לאור ההאשמות שהתובעת הטיחה בו. לטענת המושב – אין בהסכמה האמורה כדי למנוע ממנו לממש את זכויותיו בכל דרך שימצא לנכון.

ככל שלמושב מוקנית הזכות לגבות חובות הרובצים על הנכס, הרי שבאפשרותו לפעול למימוש זכות זו, ולא ניתן למנוע זאת ממנו באופן גורף ומראש. במידה והמושב יפעל בדרכים לגיטימיות, ראויות וחוקיות לגביית החובות המגיעים לו, תוכל התובעת לפעול כראות עיניה כדי להתמודד עם פעולותיו.

בהתייחס לבקשת התובעת לפיצול סעדים – המושב מתנגד לבקשה ומפנה לתגובתו מיום 1.1.2017.

ראיות הצדדים

בדיון מיום 22.5.2018 נשמעה מטעם התובעת עדותו של מר משה זרחי ששימש יו"ר הוועד באגודה בשנות התשעים.

בדיון מיום 19.12.2018 נשמעו מטעם התובעת העדים הבאים: גב' דינה אדר, סגנית מנהלת מחלקת חוזים חקלאיים ברמ"י; גב' יפה בלישה, עובדת מזה 25 שנים ברמ"י - כיום סגנית גזברית, ובעבר עבדה במחלקה החקלאית; מר אלעד מגל, בנה הבכור של גב' עדנה מגל – אחת הזוכות בתיקי ההוצל"פ נגד החייב; ומטעם רמ"י נשמעו שתי העדות: גב' איריס ורד, ראש צוות שימושים חקלאיים ברמ"י מחוז צפון; וגב' קרן פרנקל, סגנית ראש צוות מגורים ברמ"י מחוז צפון.

בדיון מיום 7.1.2019 נשמעה מטעם התובעת עדותו של מר תמיר ברקין, מנהל מרחב צפון ברמ"י מזה כשבע שנים; ומטעם המושב נשמעה עדותו של מר נתן און בר, יו"ר הוועד באגודה בשנים 2000- 2010.

מטעם הסוכנות הוגשה תעודת עובד ציבור של מר ערן מוטרו, מנהל תחום עסקאות בחטיבת הנכסים של הסוכנות היהודית לארץ ישראל.

דיון והכרעה

כפי המוסכם בין הצדדים, גב' צור ז"ל נתקבלה כחברה במושב, והמושב נתן לה בזמנו רשות לגור בבית ולעבד את הקרקע שבמגרש 76. עוד מוסכם כי גב' צור ז"ל והגורמים האחרים לא הסדירו את רישום זכותה במגרש.

לעניין גודל המגרש, הוסכם כי גודלו הוא כפי המופיע בתוכנית התב"ע - והוא לא השתנה מאז. גודלו של המגרש לפי תוכנית התב"ע הוא 3 דונמים – כך לפי העדויות ( ראו: עדותו של מר תמיר ברקין בעמ' 41 ש' 9 ובעמ' 45 ש' 8 לפרוט' 7.1.2019; סעיף 19 לתצהירו של מר נתן און בר, אשר כיהן במועדים הרלבנטיים לתובענה ועד לחודש ינואר 2017 כיו"ר ועד האגודה), וכן לפי גירסת התובעת עצמה ( ראו: סעיף 20 לסיכומיה).

שלוש שאלות עיקריות נותרו שנויות במחלוקת והן:

מהו גודל השטח שיירשם על-שם החייב;
מהם המסמכים הנדרשים לצורך ביצוע הרישום;
כיצד יש להתייחס לעניין חובות המיסים לזכות האגודה הרובצים על הנכס וכן לעניין תשלומים לרמ"י בגין ההקצאה של המגרש, ככל שתהיה.

דיון והכרעה בשאלה הראשונה- גודל המגרש לרישום:

בכתב תביעתה, עתרה התובעת למתן פסק דין הצהרתי לפיו הנכס הוא נחלה וביקשה לחייב את הנתבעים לרשום את הנכס - בית וחמישה דונמים מסביבו על-שם החייב. התובעת עתרה לראשונה, בסיכומיה, לרישום הזכויות בנכס על שם החייב, ברישום ראשוני AS IS, בשטח הקיים ומבלי שתבוצע חלוקה (סעיף 26 וסעיף 36(1) לסיכומים).

שינוי הסעד בא בעקבות ההסכמה לגבי הגדרת הנכס כמגרש שגודלו כפי שמופיע בתוכנית התב"ע. באשר לסעד המבוקש בסיכומים, אין בידי להיעתר לסעד זה. בית המשפט אינו מתערב בדרך רישום הזכויות בנכס, שכן אין עומדת בפנינו עתירה נגד החלטה מינהלית או מדיניות של הרשות, והתובעת לא העלתה טענות במישור הזה. כונסת הנכסים מבקשת לרשום את הנכס במצבו כיום בהתעלם מהוראות הדין הרלבנטי, הנהלים, המדיניות והחלטות מועצת מקרקעי ישראל החלות במועד ההקצאה. החרגת הליכי רישום הנכס מן הכללים החלים והנהוגים בעת ההקצאה, באופן שהנכס יוקצה במלואו ללא חלוקה, הנה בבחינת הענקת הטבה כספית לקופת הכינוס באופן המפר את השוויון עם אחרים ומנוגד לדין החל על הקצאת הנכס.

גם גרסת כונסת הנכסים כי טענות רמ"י והמושב בדבר תחולת המדיניות לפיה יש לחלק את הנכס ( כך שגודל המגרש לא יעלה על דונם אחד) מהווה שינוי או הרחבת חזית אסורה – דינה דחייה, שכן כבר בכתב הגנתה של רמ"י הודגש, כי ההקצאה תבוצע בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל התקפות במועד ההקצאה ( סעיף 27 לכתב ההגנה). רמ"י הבהירה בסיכומיה, כי גודל השטח אף הוא ייגזר מהחלטת המועצה הרלבנטית להקצאת מגרש ובהתאם למדיניות רמ"י החלה במועד ההקצאה – והצביעה על הסעיף הרלבנטי מתוך החלטת המועצה מספר 914 המסמיך אותה לעשות כן ( סעיף 15 וסעיף 42 לסיכומים). יצויין, כי אף בנוסח שהציעה התובעת בהודעתה לשאלה הראשונה השנויה במחלוקת כתבה כי הרישום הוא "... בשים לב למדיניות רמ"י בעניין", כך שאין להתעלם ממדיניות זו התקפה והחלה על הנכס בענייננו.

לעניין טענות התובעת בדבר הסתמכות החייב על מצגי הנתבעים ועל הבטחה שלטונית כי הנכס לא יחולק ( בעמ' 8 לסיכומיה) – טענות אלה לא הוכחו ודינן להידחות. התובעת לא הוכיחה כי החייב הסתמך, הוטעה או הוכשל ע"י מי מהנתבעים בדומה למקרה שבפסק הדין שציטטה בסיכומיה ( ת"א ( מחוזי-ב"ש) 22214-11-14 ברסיסה נ' מ"י – רשות מקרקעי ישראל, 10.2.2017 - שם נחתם חוזה בין התובע לעמידר המקנה לתובע זכאות במגרש הצמוד לדירת המגורים מעבר לזכויות בדירת המגורים, לימים המדיניות השתנתה אך התובע המשיך ועשה שימוש בכל השטח משך כ- 40 שנה מבלי שנטענה כלפיו כל טענה. לכך התווספה התנהלות עמידר שם שלימדה על הכרתה בזכויותיו של התובע במלוא השטח בכך שאישרה עיסקת מכר בין התובע ובין צד ג').

החייב עצמו לא הוזמן למתן עדות, והתובעת שבאה בנעליו לא הציגה ראיות שיש בהן כדי לבסס את הסתמכותו על הבטחה שלטונית או מצג של הנתבעים לפיו הובטח לחייב או ניתן לחייב להבין ולסמוך כי שטח הנכס לא יחולק בעת ההקצאה.

מעבר לעובדות המוסכמות, לפיהן, המנוחה התקבלה כחברה במושב שנתן לה רשות לגור בבית ולעבד את הקרקע שבמגרש 76, לא פירטה התובעת מהם אותם מצגים עליהם הסתמכו המנוחה או החייב שיש בהם כדי לבסס את טענתה להבטחה שלטונית שתחייב את הנתבעים להקצות לחייב את הנכס ללא חלוקה.

באשר למועד בו חל שינוי במדיניות ההקצאה באופן המגביל את שטח הנכס שיוקצה ( סעיפים 21, 23 לסיכומיה) ציינה רמ"י, כי החלטת המועצה 914 שעל פיה יש לערוך את ההקצאה היום- תקפה כבר משנת 2001 ( סעיף 41 לסיכומיה).

באשר לבקשות החייב או מי מטעמו לרישום הנכס על שמו - מר נתן אור בר, אשר שימש כיו"ר ועד האגודה בשנים 2010-2000, סיפר בעדותו כי עת פנה אליו החייב בראשית שנות האלפיים כדי להסדיר את רישום הזכויות בנכס על שמו, הובהר לו כי בעת ההקצאה הנכס יחולק, והחייב התנגד לכך ( עמ' 45 ש' 32-22 לפרוט' 7.1.2019). מאז החייב לא פנה בבקשה נוספת לרישום הזכויות בנכס על שמו, וכונסת הנכסים מונתה לתפקידה זה רק בשנת 2015, משמע- גם במועד פניית החייב בבקשה לרישום הזכויות על שמו וגם במועד כניסת הכונסת לתפקידה, שאז היא החלה בפניותיה ( שלא נתגבשו לכדי בקשה לרישום מסיבות העולות מהתביעה עסקינן) לא חל שינוי במדיניות הנוהגת, היא החלטת המעוצה 914 שחלה בכל המועדים הרלבנטיים הנ"ל. בנוסף, ביום 11.9.2014 שלחה רמ"י לחייב מכתב לפיו התבקש להסדיר את זכויותיו במגרש 76 במושב ולפעול בהתאם להחלטת המועצה 914 ( ראו: נספח יג' שצורף לתצהיר גב' קרן פרנקל מטעם רמ"י) לפיה יש לבצע חלוקה בנכס, והחייב נמנע מלעשות כן. התובעת לא הצביעה על שינוי באותה מדיניות, ולא הוכיחה כי החייב הוטעה או הוכשל על ידי הנתבעים או מי מהם.

דיון והכרעה בשאלה השנייה- המסמכים שיש להמציא לצורך השלמת רישום הזכויות בנכס:

בעניין זה ביקשה התובעת בכתב תביעתה שבית המשפט יורה כי לצורך רישום הזכויות יפעלו הנתבעים בדרך המתאימה לכינוס ולא ידרשו חתימת מסמכים דוגמת ויתור על סודיות רפואית, "תצהיר- מועמדות לחכירת מגרש מגורים" ומסמכים שלא ניתן לספקם בנסיבות הכינוס ( סעיף 27 (4) לכתב התביעה). בסיכומיה מבקשת התובעת שבית המשפט יורה לרמ"י לפעול לרישום הזכויות בנכס בהתאם לסעיף 7 ( ב) לפסק הדין, מבלי להתנות את הרישום בקבלת מסמכים כלשהם.

אין מקום לפטור את התובעת מהמצאת מסמכים בהתאם להחלטת המועצה הרלבנטית והנהלים, שכן הדבר מנוגד לדין שיש להחיל על העניין, פוגע בשוויון מול אחרים שמתבקשים לפעול בהתאם לנהלים ולהמציא את המסמכים הנדרשים, ופוגע בתפקודה התקין של רמ"י, ולפיכך אני דוחה את הסעד הגורף המבוקש בסיכומי התובעת.

מר תמיר ברקין הבהיר בעדותו בבית המשפט כי אין נוהל שונה או מותאם מבחינת המסמכים הנדרשים למקרה של כינוס נכסים ( עמ' 40 ש' 29 לפרוט' 7.1.2019), ודבריו נאמנים עלי.

חרף האמור, יש להתאים את המסמכים הנדרשים לנסיבות העניין כאשר מדובר בכינוס נכסים וחייב שאינו משתף פעולה עם כונסת הנכסים. ואכן, הגם שבאיחור, השכילה רמ"י לעשות כן: גב' קרן פרנקל, סגנית ראש צוות מגורים ברמ"י מחוז צפון, התייחסה בתצהירה לטענות התובעת בדבר הקושי בלהמציא את כל המסמכים הדרושים בהתאם להחלטת המועצה 914, והציעה כי התובעת תפרט אילו מסמכים היא אינה יכולה להמציא ומדוע, ורמ"י תוכל להסתפק במסמך חלופי או אחר ( סעיף 5 לתצהירה). בעדותה מיום 19.12.2018 התייחסה גב' פרנקל למסמכים הנדרשים ביתר פירוט, מבלי שתשובתה תחייב לעניין אישור עסקה ( כפי שהחלטתי בעמ' 32 לפרוט').

בנסיבות כמפורט לעיל, אין זה סביר לדרוש מהתובעת בתור כונסת נכסים להמציא מסמכים אשר לא ניתן לספקם בנסיבות העניין.

דיון והכרעה בשאלה השלישית: חובות המיסים ( לזכות האגודה) הרובצים על הנכס ותשלומים לרמ"י בגין ההקצאה שתבוצע, ככל שתבוצע

חובות לאגודה

התובעת ביקשה להורות למושב לבצע את רישום הזכויות ללא כל התניה בקשר עם תשלום החובות ( סעיף 27 (5) לכתב התביעה). בסיכומיה ( סעיף 36 (2)) חזרה וביקשה אותו סעד, זאת בהתעלם מהסכמתו, של מר און בר להצעת בית המשפט ( כב' השופט אשר קולה) מיום 27.2.2017, לפיה, עניין החובות יוסדר בעת העברת הזכויות לצד ג' (סעיף 6 לתצהירו). אמנם בסיכומים מטעם המושב הביע בא-כוחו את מורת רוחו מהתעלמות התובעת מהסכמה זו, אך אין בכך כדי לאיין או לפגום באותה הסכמה. האגודה שבה בסיכומיה על הסכמתה שלא לעכב את הליכי רישום הזכויות בנכס והסדרתו בדרישה לתשלום חובות, אך עמדה על זכותה לממש את זכויותיה לפעול בדרכים לגיטימיות, ראויות וחוקיות על מנת לגבות את הכספים המגיעים לה מהחייב. טענת התובעת איפוא באשר להתניית המושב את רישום הזכויות בתשלום החובות איננה רלבנטית יותר ומתייתרת.

תשלומים לרמ"י בעת רישום הזכויות
בשונה מעמדת המושב, רמ"י מתנגדת לאפשר לתובעת לשלם את התשלומים המתחייבים מרישום הזכויות מקופת המימוש בעת מכירת הנכס לצד ג'. ב"כ רמ"י הבהירה כי הצעה זו נבדקה ונמצאה כבלתי אפשרית וכך דיווחה לבית המשפט ( ראו: דבריה של עו"ד אונגר עמית בעמ' 34 ש' 22-13 לפרוט' 7.1.2019). מר ברקין השיב במסגרת עדותו כי גם במקרה של כינוס לא ניתן לדחות את התשלומים ולקבלם בשלב מימוש הנכס, וכי לפי הפרצדורה החלה הנכס יתומחר והזוכה ישלם לרמ"י ויקבל את הזכויות בנכס ( עמ' 41 ש' 7-4 לפרוט' 7.1.2019). גם גב' פרנקל העידה לעניין הפרוצדורה החלה, לפיה, לאחר הגשת בקשה לרישום זכויות ביחד עם המסמכים הנדרשים, פונה רמ"י לשמאי מטעמה שיתמחר את הנכס; לאחר מכן רמ"י צריכה לאשר את המפרט הכספי, וממועד קבלת האישור עומדים לחייב 90 ימים לתשלום. גב' פרנקל השיבה להצעת הכונסת, לפיה התשלומים לרמ"י יהיו בדין קדימה בעת מימוש הנכס, כי הדבר אינו אפשרי ( עמ' 33 ש' 21-17 ועמ' 34 ש' 9-4 לפרוט' 19.12.2018). בהינתן הנוהל הנהוג כפי שתואר על-ידי מר ברקין וגב' פרנקל, אין מקום לצוות לרמ"י לפעול בניגוד לאותו נוהל באופן המקנה לתובעת יתרון הפוגע בשוויון מול אחרים, הגם שהתובעת לא הצביעה על מקור סמכותו של בית המשפט להורות כפי גירסתה.

הבקשה לפיצול סעדים:
בפתיחת ההליך הגישה התובעת בקשה למתן היתר לפיצול סעדים כדי שתוכל להגיש הליך נוסף, כספי, המתייחס לנזקים שנגרמו וייגרמו לכינוס כתוצאה ממעשי ומחדלי הנתבעים. הנתבעים 1 ו- 2 התנגדו בתגובותיהם לבקשה. התובעת חזרה על אותה בקשה גם במסגרת סיכומיה.

הבקשה לפיצול סעדים התבססה בעיקרה על טענת התובעת באשר לעמדת הנתבעים בעניין הגדרת הנכס ( ראו גם: סעיפים 5-3 לתשובת כונסת הנכסים לתגובת המושב). לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, לפיה, הנכס הנו מגרש כפי שטענו הנתבעים ולא נחלה כטענת התובעת, נשמט הבסיס מתחת לבקשתה, ודינה להידחות. בנוסף, לא שוכנעתי כי יש מקום למתן היתר כמבוקש, שכן התובעת לא הצביעה על נזק שנגרם או עלול להיגרם לה או לחייב, המצדיק זאת, ולא הצביעה על אינטרס לגיטימי המצדיק קבלת הבקשה ( ראו: ע"א 571/88 בנייני איפל בע"מ נ' סתוי, 22.8.1990).

סוף דבר:

לאור כל המקובץ לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומורה כדלהלן:

באשר לגודל המגרש – גודל המגרש ייקבע בהתאם להחלטת מועצת ישראל מס' 914 ובהתאם לנהלי רמ"י.
התובעת 1 - רמ"י תשיב בכל ההקדם לפניות התובעת לגבי המסמכים הנדרשים לצורך הגשת הבקשה להקצאת המגרש, ולא תדרוש ממנה בתור כונסת נכסים להמציא מסמכים אשר לא ניתן לספקם בנסיבות העניין.

התובעת תגיש בכל ההקדם בקשה בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל 914, לרבות המסמכים המבוקשים, בהתאם לאמור לעיל.

הנתבעים יפעלו לרישום הזכויות בנכס על שם החייב, בכפוף לנהלי רמ"י לרבות בעניין המועד לתשלום הסכומים המתחייבים מההקצאה והרישום.

החובות למושב ישולמו בעת מימוש הנכס מקופת הכינוס, כפי הסכמת הצדדים.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשע"ט, 18 יוני 2019, בהעדר הצדדים.