הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 51130-01-15

מספר בקשה:45
בפני
כב' השופט זיאד הווארי, סגן נשיא

מבקשים

  1. זעבי ראאיף חומוס 11 בע"מ
  2. זועבי עומר

נגד

משיבה

אלקטרה תשתיות חופרי השרון בע"מ

החלטה

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 26.1.20, במסגרתו דחיתי את תביעת המבקשים במלואה וקיבלתי מנגד באופן חלקי את תביעת המשיבה. בסיכומו של פסק הדין חייבתי את המבקשים לשלם למשיבה סכום של 2,168,064 ₪ בתוספת מע"מ.

ביום 26.2.20 הגישו המבקשים את הבקשה דנן. המבקשים טענו כי סיכויי הערעור אשר בכוונתם להגיש הינם גבוהים, תוך שהפנו למספר נקודות בהן לטענתם שגה בית המשפט. הוסיפו כי בשים לב לסכום בו חוייבו, קיים חשש כי המשיבה לא תוכל להחזירו היה ויזכו בערעור וכי ביצוע פסק הדין עלול בסבירות גבוהה להביא לקריסתם.

ביום 3.3.20 הגיבה המשיבה לבקשה וביקשה לדחותה. המשיבה הפנתה לפסיקה הקובעת כי אין ככלל מקום לעכב ביצוע פסק דין כספי. עוד טענה המשיבה כי אין במצבם הכספי הקשה של המבקשים, אשר מכל מקום לא הוכח, בכדי לעכב את ביצוע פסק הדין. עוד הוסיפה כי גם היה ויזכו המבקשים בערעור, לא תהיה להם כל בעיה לגבות בחזרה את כספם. לבסוף טענה כי אף לגופו של עניין, סיכויי הערעור שיוגש הינם נמוכים מאוד.

ביום 10.3.20 הגישו המבקשים תשובה לתגובה, בה חזרו על עיקרי טענותיהם. בנוסף הודיעו כי כבר הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את הבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

כידוע, הלכה היא כי בית המשפט ישתמש בסמכותו לעכב ביצוע פסק דין רק בהתקיים שני תנאים מצטברים. הראשון - סיכויי ההצלחה בערעור; השני - שאם יזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין כבר בוצע, יהא זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו. (ראו בש"א 86/89 ישראל הרפז נ' עופר אחיטוב, פ''ד מג(1)).

מקום בו פסק הדין ניתן על ידי, הרי שמטבע הדברים איני מתכוון להיכנס לעומק סיכויי הערעור. אומר רק בתמצית כי לא מצאתי ממש בטענות אותן העלו המבקשים לעניין זה.

בכל הנוגע למאזן הנוחות, הרי שנקבע לא פעם כי אין מעכבים ביצוע פסק דין כספי, שכן המדובר בחיוב שביצועו הוא הפיך, וזאת למעט כאשר הוכח כי הזוכה נתון בקשיים כלכליים או שנסיבותיו הן כאלה שקיים חשש שימנעו את השבת הסכום בידו במקרה של קבלת הערעור (ראו ע"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי, פ"ד מג(2) 172 (1989); ע"א 3841/11 קלוגר נ' איזיקוביץ (2.8.11)).

בעניינינו, טענת המבקשים כי לא יוכלו לקבל חזרה את כספם באם יתקבל הערעור שהגישו נטענה בעלמא וללא כל תמיכה מינימלית. לאור האמור, הרי שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים אף בנוגע בתנאי זה.

נותרה אם כן רק שאלת הנזק אשר עלול להיגרם למבקשים אם לא יינתן עיכוב הביצוע. אכן, כפי שציינה המשיבה, אף בסוגיה זו לא הניחו המבקשים תשתית עובדתית מספקת, ומכל מקום כבר נקבע בפסיקה כי הכבדה על חייב המתקשה לפרוע את חובו אינה כשלעצמה עילה לעיכוב ביצוע של פסק דין (בש"א 4403/94 ויצמן נ' דאודי, 14.8.94). עם זאת, בשים לב לגובה הסכום בו חוייבו המבקשים, אשר עולה על שני מיליון ₪, ובשים לב למסמכים שכן צורפו לבקשה, נחה דעתי כי אכן קיים חשש מבוסס יחסית כי תשלום מיידי של הסכום עלול לפגוע פגיעה לא מבוטלת בתפקודם של המבקשים.

בנסיבות אלו נכון הייתי לשקול את עיכוב ביצוע פסק הדין עד להגשת הערעור, אולם משעה שהמבקשים הודיעו תשובתם לתגובה כי הערעור על פסק הדין כבר הוגש, אין לטעמי כל נימוק המצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין על ידי. כמובן שמורה למבקשים הזכות לפנות לערכאת הערעור בכל בקשה שימצאו לנכון ולשם כך נכון אני לתת עיכוב ביצוע קצר ביותר של פסק הדין.

5. אשר על כן אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. עם זאת ועל מנת לאפשר למבקשים להגיש בקשה מתאימה בעניין לערכאת הערעור, באם ירצו בכך, אני מעכב את ביצוע פסק הדין עד ליום 22.3.20.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ד אדר תש"פ, 10 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.