הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 45379-12-17

לפני כבוד השופט יונתן אברהם
התובע
יאסין שנאעה ת.ז. XXXXXX651
ע"י ב"כ עוה"ד עלי עארף

נ ג ד

הנתבעים
.1 פאיק בכר ת.ז. XXXXXX605
.2 עו"ד איאד מוחמד נוג'ידאת
ע"י ב"כ עו"ד נאיל חכים

פסק דין

הצדדים לתביעה:
התובע, תושב עראבה הינו יליד שנת 1937. התובע הינו הבעלים של מספר חלקות קרקע הרשומות על שמו בלשכת רישום המקרקעין ובין היתר, הוא הבעלים הרשומים של 1/4 מחלקה 78 גוש 19372 בשטח של 12,953 מ"ר (להלן: "החלקה"). החלקה מצויה בבקעת נטופה הסמוכה לישוב בועיינה נוג'דאת.

הנתבע 1, הינו תושב הכפר בועיינה נוג'ידאת. הנתבע 2 הינו עו"ד במקצועו (ייקרא להלן גם : "עו"ד נוג'ידאת").

טענות התובע:

בתוך החלקה הנ"ל עובר וסלול כביש מס' 785 החוצה את החלקה (להלן: "הכביש"). לכביש זה מתוכננת הרחבה נוספת. חלקו של התובע (אותו שטח של 12,953 מ"ר בחלקה הנ"ל) לאחר הפרשות לכביש הנ"ל מצוי משני צדיו של הכביש הן צפונית והן דרומית לכביש. מגרש שהוגדר כמספר 78/4 מצוי בצדו הצפוני של הכביש ומגרש שהוגדר כמס' 78/5 מצוי בצדו הדרומי של הכביש, הכל בהתאם לתשריט המודד מר איסמעיל ראוף שצורף לתביעה (נספח 2), וזאת לפי לבקשת התובע לחלק לו את מגרש 78/4 לשני בניו.

ביום 9.5.13 מכר התובע למר בכר מחמוד (בנו של הנתבע 1, שיקרא להלן "מחמוד" . אציין כי תחילה, בכתב התביעה צויין כי מדובר באבי הנתבע 1, אולם, טעות זו תוקנה הן בכתב ההגנה, הן בסעיף 2 לנ/5 והן בסעיף 2 לסיכומי התובע) שטח של 762 מ"ר בזכויותיו במגרש מס' 78/5 אשר הוגדר כמגרש 78/5/3 ויתרת זכויותיו במגרש (78/5) בשטח של 2,608 מ"ר (הוגדר כמגרשים 78/5/1 + 78/5/2) השכיר התובע למר מחמוד הנ"ל.

עוד באותו היום (9.5.13) ובאותו מעמד נערכו ונחתמו עוד שני הסכמי מכר בין התובע לבין מר מחמוד הנ"ל. בהסכם הראשון מכר התובע למר מחמוד הנ"ל את כל זכויותיו בחלקה 66 בגוש 19364 בשטח של 2,212 מ"ר שהינם 1/4 מהחלקה. במסגרת הסכם מכר נוסף, מכר התובע למר מחמוד הנ"ל את כל זכויותיו בחלקה 61 בגוש 19364 בשטח של 1,825 מ"ר המהווים 278/2856 מהחלקה.
כל ההסכמים שנערכו בן התובע לבין מר מחמוד הנ"ל נערכו ונחתמו בפני עו"ד מוחמד אבו יונס.

לטענת התובע, לאחרונה (לא צוין מתי) הוא הגיע למשרדו של בא כוחו על מנת להעביר לבניו את הקרקעות שנותרו בבעלותו בחלקות כדלקמן: חלקה 60 גוש 19367, חלקה 28 גוש 19372 וחלקה 78 גוש 19372. לטענתו, לאחר הוצאת נסחי רישום מעודכנים לשלושת החלקות הנ"ל (לא צוין המועד), הוא נדהם לגלות כי חלק מזכויותיו בחלקה 78 הנ"ל, דהיינו 2061 מ"ר נרשמו בלשכת הרישום על שם הנתבע 1, וזאת למרות שמעולם לא היתה ביניהם כל עסקת מכר.

לטענת התובע, למחרת (לא צוין למחרת איזה יום) ה וא פנה באמצעות בא כוחו ללשכת רישום המקרקעין וצילם שם את התיק ביחס לשטח של 2061 מ"ר הנ"ל. כמו כן, התובע הגיע אף ללשכת מיסוי מקרקעין ונדהם לגלות כי קיים דיווח על עסקה שנערכה לכאורה ביום 25.5.15, בינו לבין הנתבע 1 ביחס לשטח של 2,061 מ"ר שהושלמה ברישום. כמו כן, יש דיווח על עסקה אחרת מיום 28.5.16 ביחס אליה טרם הושלם הרישום בלשכת הרישום.

עוד טען התובע, כי הוא הוא הזמין ממשרדי מיסוי מקרקעין את התיקים ביחס לעסקאות הנ"ל וקיבל העתק מהמסמכים בשני התיקים.
לטענתו, עיון בהעתק מהמסמכים ביחס לעסקה מיום 25.5.15 העלה, כי הנתבע 2 (עו"ד נו ג'ידאת) הוא זה שטיפל באותה עסקה ואישר את חתימות התובע לכאורה על העסקה, ודיווח על העסקה ביום 2.11.15. כן עלה ממסמכים אלו, כי שטח העסקה עומד על 2061 מ"ר, וכי הנתבע 1 שילם את מס השבח שחל על העסקה.
עיון במסמכים ביחס לעסקה מיום 28.5.16 העלה, כי התובע מ כר לכאורה את זכויותיו בחלקה הצפונית לכביש והידועים כמגרש 78/4 וכן את השטחים שהופקעו לטובת הכביש. בתיק זה אין כל ייצוג וחתימות התובע לא מאומתות. דיווח על העסקה נעשה ביום 31.5.16. הנתבע 1 שילם חלק ממס שבח שחל על העסקה.

לטענת התובע, הוא אינו מכיר את עו"ד נוגידאת, מעולם לא פגש אותו ומעולם לא חתם בפניו על מסמך כלשהו , לרבות על מסמך למכירת קרקע לנתבע 1, ולא ביקש שייצג אותו בעסקה כלשהי. כן טען, כי כל המסמכים אשר נחתמו לכאורה בפניו הם מזויפים ו/או הוא הוחתם על המסמכים תוך הצגת מצג שווא.

לטענת התובע, הוא מעולם לא הציע לנתבע 1 למכור לו את יתרת זכויותיו בחלקה 78 הנ"ל ו/או חלק מהן, וכי הוא מעולם לא קיבל ממנו סכום כלשהו בגין מכירת קרקע ו/או על חשבון מכירת קרקע כלשהי וכי הוא לא התקשר עמו בעסקאות הנ"ל מיום 25.5.15 ו- 28.5.16, וכי מדובר במעשה מרמה גדול.

עוד טען, כי הוא אף לא הציע למכור לנתבע 1 קרקע כלשהי ולא נפגש אתו לצורך עסקה כלשהי ולא התקשר אתו בעסקה כלשהי, לא קיבל ממנו כל תמורה כלשהי, מעולם לא חתם על הסכם מכר ו/או ייפוי כוח בלתי חוזר ו/או הצהרה למיסוי מקרקעין . חתימתו של התובע נעשתה לטענתו בנסיבות מחשידות תוך כדי זיוף, הטעיה ורמאות. התובע טען, כי הוא פנה למשטרה והגיש תלונה כנגד הנתבעים.

עוד טען התובע, כי הוא פנה לעו"ד מוחמד אבו יונס (עו"ד שבפניו נחתמו ההסכמים של התובע עם בנו של הנתבע 1) על מנת לברר את פשר העניין. לטענתו, הוא "נדהם לדעת גם כי אביו של הנתבע 1 הגיע למשרד עו"ד מוחמד אבו יונס וקבל את כל התיקים שלו אצל עו"ד מוחמד אבו יונס". לטענתו, "אביו של הנתבע 1 היה בן בית אצליהם ונתן בו אמון מלא". (ראו סע' 19-20 לתביעה).

לטענת התובע, מדובר בקנוניה בה מעורבים הנתבעים תוך ניצול מצבו של התובע על מנת להתעשר שלא כדין, ומשכך דין העסקאות להתבטל.

עוד טען, כי מעיון בהסכמים ביחס לעסקאות מיום 25.5.15 ומיום 28.5.16 עולה כי מס שבח שחל על העסקאות ישולם ע"י המוכר, ברם התובע מעולם לא קיבל הודעה ו/או דרישה לתשלום מס שבח כלשהו בגין העסקאות הנטענות, וכי נתבע 1 שילם את המס שחל על העסקה הראשונה על מנת לזרז ולסיים את הרישום על שמו, כאשר ביחס לעסקה השנייה שילם נתבע 1 חלק מהמס החל.

לאור האמור לעיל, עתר התובע להצהיר, כי העסקאות שנערכו בינו (לכאורה) לבין נתבע 1 חסרות כל תוקף ובטלות, וכן כי ייפויי הכוח הבלתי חוזרים הינם בטלים. כן עתר לקבל צו המצהיר, כי חתימת התובע על ההסכמים, ייפוי הכוח ההצהרות ושטרי המכר בטלים, וצו המורה לרשם המקרקעין לבטל את הרישום ביחס לעסקה מיום 25.5.15 בהתאם לשטר מס' 7811/2016/1 בחלקה 78.

אציין, כי עם הגשת התביעה הגיש התובע גם בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד האוסר על המשיבים לעשות כל דיספוזיציה בחלקה דנן (כאמור חלקה 78 גוש 19372). ביום 23.12.17 ניתן על ידי צו מניעה ארעי בכפוף לתנאים. לאחר דיון בבקשה במעמד שני הצדדים ולאור הסכמת הצדדים, ניתנה על ידי ביום 16.1.18 החלטה ולפיה צו המניעה הארעי שניתן יהפוך לצו זמני ויעמוד על כנו עד להכרעה בתובענה גופה.

הגנת הנתבעים:
התביעה מקורה בנקמה ומהווה דוגמא קלאסית לניסיון כושל מטעם התובע לביטול שתי עסקאות מקרקעין אשר נרקמו כדין בין התובע לבין נתבע 1. התביעה נולדה על רקע סכסוך שנתגלע בחודש 11/2017 בין התובע לבין נתבע 1, ורק אז החל התובע במסע הכחשת החתימות.

התביעה הינה תביעת סרק, חסרת כל שחר ובסיס שהוגשה שלא כדין והכל במטרה לפגוע בזכויות הקניין של נתבע 1 ביחס לשתי העסקאות הנ"ל. נטען, כי התביעה הינה קנטרנית, טורדנית הוגשה בחוסר תום לב משווע, תוך הסתרת וסילוף העובדות במטרה להתעשר על חשבון הנתבעים שלא כדין. עוד נטען, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר כך שנגרם לנתבעים פגיעה מהותית ביכולתם להתגונן בהליך ו/או נזק ראייתי.

הנתבעים 1-2 לא הכחישו את התקיימות העסקאות מיום 9.5.13 עם בנו של נתבע 1 (כמפורט בסע' 7-8 לתביעה).

נטען כי מגרש 78/4 נמכר ע"י התובע לנתבע 1 בהתאם להסכם מכר מיום 25.5.15 במסגרתו נמכר זכויות בשטח של 2061 מ"ר, ובהתאם להסכם מיום 28.5.16 התובע מכר לנתבע 1 זכויות בשטח של 10,130 מ"ר.
נטען, כי נתקיימו כל התנאים לאכיפת הסכמי המכר בגין שתי העסקאות הנ"ל, לרבות גמירות דעת סופית מטעם התובע והנתבע 1, ולכן אין כל עילה בדין לביטולן.

עוד נטען, כי אין כל הצדקה לביטול שתי העסקאות שכן ביטולן יגרם לנתבעים נזק בלתי הפיך, וכן פגיעה בזכות הקניין של הנתבע 1. כמו כן הדבר יציף את בתי המשפט בתביעות זהות דבר שיגרום להתעשרות מוכרים שלא כדין על חשבון קונים.

לחילופין נטען, כי אף העדר חתימתו של התובע על הסכמי המכר אינה שוללת את העברת הזכויות לידי הנתבע 1 , והתובע מחויב על פי הסכמי המכר הנ"ל כלפי הנתבע 1, שעה שנתן את הסכמתו ו/או הרשאתו ו/או הצהרתו ו/או הבטחתו ו/או התחייבותו המפורשת או מכללא לכך.

נטען, כי הנתבעים הסתמכו על הבטחתו ו/או הצהרתו ו/או התחייבותו ו/או הרשאתו של התובע לקיום הסכמי המכר, הם שינו את מצבם לרעה ולכן התובע מנוע ומושתק מלהתכחש לחתימותיו על הסכמי המכר ביחס לשתי העסקאות.

נטען כי התובע מושתק ומנוע מלהתכחש לעסקת המכר מיום 25.5.15 וזאת אף לאחר שחתם בפני הנתבע 2 על הסכם המכר וחתימתו אושרה, קיבל את התמורה המוסכמת וכתב את שמו על החלקים המועברים בתשריט החלוקה, וכן מנוע מלהתכחש לעסקת המכר מיום 28.5.16 לאחר שאישר בפני הנתבע 2 את חתימתו על גבי ההסכם קיבל את מלוא התמורה וכתב את שמו בתשריט החלוקה.

נטען כי נסיבות המקרה מלמדות כי התובע, ידע ו/או היתה עליו החובה לדעת אודות שתי עסקאות המכר הנ"ל והוא לא עשה דבר. שתיקתו ו/או התנהגותו ו/או זלזולו ו/או חוסר אחריותו ואף רשלנותו של התובע מהווים הסכמה ויש בהם כדי להכשיר את שתי העסקאות.

נטען, כי התנהגות התובע מהווה גמירות דעת לביצוע שתי העסקאות כאשר הנתבעים הסתמכו על מצגו ו/או הבטחתו ו/או אישורו של התובע.

הנתבעים לא הכחישו את טיפולו של עו"ד נוג'ידאת בשתי העסקאות ותשלום מס שבח ע"י נתבע 1, אשר נעשה לטענתם בהסתמך על הבטחת התובע למכור לו קרקע.
ביחס לעסקה מיום 28.5.16, טען עו"ד נוג'יאת, כי משסיר ב התובע לחתום בפניו על מסמכי עסקת המכר מיום 28.5.16 לא אומתה חתימתו של התובע על ידו והמסמכים למס רכוש הוגשו ללא ייצוג.

באשר לטענה של התובע, כי הוא אינו מכיר את עו"ד נוג'ידאת נטען, כי טענה זו מוכחשת וכי התובע נפגש עם עו"ד נוגי'דאת בביתו בצוותא עם נתבע 1 ואף שתה אצלו קפה.

באשר לטענה של התובע, כי הוא לא קיבל הודעה ו/או דרישה לתשלום מס שבח, נטען כי נשלחו על ידי מס רכוש לכתובתו של התובע הודעות בדבר חיוב מס שבח שחלו על התובע, כאשר התובע מסר את ההודעות המקוריות לנתבע 1 על מנת שישלם אותן.

חומר הראיות:
מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע (ת/13). כן הוגש תצהירו של מר איסמעיל ראוף – מהנדס גיאודטי ומודד מוסמך (ת/3). כן הוגש תצהירו של מר סעיד דראושה (ת/8). כן הוגש תצהירו של מר נאדר עדנאן עאסלה (ת/9). כן הוגש תצהירו של מר ופיק יוסף נאסר (ת/10) . כן הוגש תצהירה של גב' ראויה יאסין – בת התובע (ת/11). כן הוגש תצהירו של מר אוסאמא יאסין – בן התובע (ת/12). עדים אלו נחקרו בפניי. כן העידו בפניי מטעם התובע, ללא שהוגש תצהיר מטעמם – עו"ד מוחמד אבו יונס, וכן עו"ד עבד עדוי. כן העידה הגב' הלא שפיק נסיר – חלפנית כספים.
כן הוגשה מטעם התובע חוות דעת של המומחה לזיהוי חתימות ומסמכים – מר רון שי (ת/1 ו- ת/2). כן הוגשה חוות דעת של המומחה מר רוני אברהמי – מהנדס רדיו ותקשורת סלולארית (ת/15). המומחים הנ"ל נחקרו בפניי על חוות דעתם.

כן הוגש מטעם התובע, מסמך בקשה לרישום במקרקעין (ת/4). כן הוגשו מכתבים מיום 15.12.18 ומיום 5.1.19 (ת/6- ת/7). כן הוגש דף ועליו נכתב בכתב יד מספרי ת. זהות (ת/14). עוד הוגש שאלון ותצהיר תשובות לשאלון (ת/16- ת/17).

מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע 1 (נ/8). כן הוגש תצהירו של עו"ד איאד נו ג'ידאת (נ/6). כן הוגש תצהירו של מר חסן בכר נושא (נ/4), ותצהירו של מר מחמוד בכר נושא (נ/5). עדים אלו נחקרו בפניי. עוד הוגש מטעם הנתבעים חוזה מיום 9.5.13 (נ/2), דרישה לתשלום מס שבח (נ/3), מסמך אודות מינויי סלולרי (נ/7) וחשבונית של חברת בכר פאיק חברה לבניין (נ/9). כן הוגשה מטעם הנתבעים 1-2 חוות דעת של המומחית – קרן רווה (נ/1), גרפול וגית מומחית לזיהוי כתב יד אשר נחקרה בפניי.

מטעם בית המשפט הוגש ו חוות דעתו של המומחה לזיהוי כתב יד , ד"ר מדרכי ורדי (מש/1, מש/2).

דיון והכרעה:
הערה כללית ומקדימה – כל ההדגשות אינן במקור, אלא אם צוין אחרת.

תחילה אדון בטענות הסף שהעלו הנתבעים בכתב הגנתם. בכתב הגנתם טענו הנתבעים 1-2, כי התביעה היא קנטרנית וטורדנית. כן טענו, כי התביעה הוגשה בשיהוי רב באופן שגרם לנתבעים פגיעה מהותית ביכולתם להתגונן כראוי בהליך המשפטי ו/או נזק ראייתי.

בסיכומיהם זנחו הנתבעים 1-2 את טענות הסף הנ"ל. בהקשר זה אציין, כי דין טענה שנטענה בכתבי הטענות, ברם לא הועלתה בסיכומים, אם בשל שגגה או במכוון – כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה (ראו למשל – 3250/02 וינצלברג נ' ש.א. דיזל פרטס בע"מ ([פורסם בנבו], 7.7.2005)).

לפיכך, הרי שאני דוחה את הטענות של הנתבעים בדבר שיהוי בהגשת התביעה ובדבר היותה של התביעה טורדנית וקנטרנית.

מכאן אדון להלן במחלוקת לגופה.

האם נתקיימו העסקאות?

המחלוקת בתיק דנן נסובה סביב השאלה האם נתקיימו שתי עסקאות המכר מיום 25.5.15 ומיום 28.5.16. לטענת התובע כאמור הוא מעולם לא התקשר עם נתבע 1 בעסקאות הנ"ל , לטענתו, החתימה שלו על המסמכים נשוא עסקאות המכר הנ"ל נעשתה תוך כדי זיוף ורמאות (סע' 17 לתביעה). הנתבעים מנגד טוענים כי נתקיימו עם התובע העסקאות הנ"ל.

על "נטל השכנוע", "נטל הראיה" ו- "נטל ההוכחה":
בטרם אתייחס לטענות לגופו של עניין אסקור תחילה את המונחים "נטל השכנוע" "נטל ההוכחה" ו- "נטל הבאת הראיות".

המושג "נטל השכנוע" (מכונה לעיתים כ"נטל ההוכחה" או "החובה מספר אחת" (ראו ע"א 641/66 אריה נ' קליבנסקי (1967)), הוא החובה המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו במידת ההוכחה הנדרשת במשפט. במשפט האזרחי, כידוע, החובה המוטלת על בעל הדין היא להוכיח את טענותיו במאזן הסתברויות. נטל השכנוע הוא אפוא "החובה העיקרית במשפט" ועל פי רוב הוא קבוע ואינו עובר משכמו של בעל דין לשכם יריבו. השאלה על מי רובץ נטל השכנוע נקבעת על פי הדין המהותי ואי-עמידה בנטל פירושה דחיית טענותיו של מי שהנטל מוטל עליו . יודגש, כי נטל השכנוע איננו אחד במשפט. אמנם, נהוג לומר כי נטל השכנוע במשפט האזרחי מוטל על התובע, שכן "המוציא מחברו עליו הראיה". אלא שכאמור, השאלה על מי רובץ נטל השכנוע נקבעת על פי הדין המהותי, ועל כן בעניינים מסוימים במשפט, יתכן שנטל השכנוע ירבוץ, לצורך אותו עניין, על כתפיו של הנתבע, הגם שנטל השכנוע להוכחת טענות התביעה ממשיך לרבוץ על כתפיו של הטוען להן, הוא התובע (ראו רע"א 1530/13 אדוארד גדלוב נ' הארגז אדוארד גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ (05.05.2013) (להלן:" עניין גדלוב").

"נטל הבאת הראיות" מתאר את החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. זהו נטל דיוני, המוטל על בעל הדין להביא ראיות כדי לעמוד בנטל השכנוע – אם נטל זה מוטל עליו – או כדי לשמוט את הקרקע מתחת לראיות שהביא יריבו – אם נטל השכנוע מוטל על זה האחרון. נטל הבאת הראיות אמנם מוטל בתחילה על מי שנושא בנטל השכנוע, אך הוא עשוי לעבור מבעל דין אחד לאחר במהלך המשפט. כך, כאשר הצד שנשא בנטל הבאת הראיות הביא די ראיות כדי להוכיח את טענתו, עובר נטל זה, להביא ראיות, אל בעל הדין השני, כדי להוכיח את טענתו ולהפריך את טענתו של הראשון (ראו לעניין זה ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר (2001), וכן עניין גדלוב הנ"ל פסקה 9).

עוד נקבע בפסיקה, לגבי סכסוך הנוגע לזכויות במקרקעין, כי: " כאשר אדם ידוע כבעליה של חלקת קרקע, וחברו טוען שהוא קנה אותה ממנו, החבר הוא הטוען לשינוי המצב הקיים, ועליו לשאת בנטל הראיה" (ראו רע"א 296/11 מוחמד נג'אר נ' שאוקי חמדאן עליאן (23.2.2012)). כן נקבע, כי נטל השכנוע מוטל על הטוען להצהרה בדבר תוקפה של עסקת מקרקעין שערך (ראו גם – ע"א 3147/07 יצחק חנאי נ' אלי חנאי (2009)). וכן נקבע, כי: " לכך יש להוסיף כי במקרה דנן הבעלים נדרש להוכיח עובדה שלילית - שהוא לא מכר למשיב את הדירה. כידוע, בהוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי, ניתן להסתפק בכמות פחותה של ראיות" וכי: " כמות זו יכול שתהיה זעירה למדי" (ראו רע"א 296/11 הנ"ל, וכן ראו ע"א 296/82 נבנצאל נ' ג'רסי (1986)).

מן הכלל אל הפרט:
במקרה דנן התובע שהיה הבעלים הרשומים של 1/4 מחלקה 78 גוש 19372 (כאשר הנתבעים לא חלקו על כך ראו ס' 9 לכתב ההגנה), טוען, כי לא מכר לנתבע 1 את זכויותיו בחלקה 78 הנ"ל. להוכחת הטענה הצהיר התובע, בסע' 23 לתצהירו (ת/13), כדלקמן:

"הנני להצהיר כי מעולם לא הצעתי לנתבע מס. 1 למכור לו יתרת זכויותיי בחלקה 78 הנ"ל או חלק מהם וכי מעולם לא קיבלתי ממנו סכום כלשהו בגין מכירת יתרת זכויותיי בחלקה 78 הנ"ל כפי שטוען הנתבע מס. 1 או על חשבון מכירה כלשהי בחלקה 78 הנ"ל מעבר לעסקאות מיום 9/5/13 וכי אני לא התקשרתי עם הנתבע מס.1 בשתי העסקאות הנ"ל מיום 25/5/15 ו- 28/5/16 ולא קיבלתי כל תמורה בגינם.."
כן הצהיר בסע' 24 לתצהירו:
"הנני להצהיר כי מעולם לא הצעתי למכור לנתבע מס.1 ולא מכרתי לו יתרת זכויותי בחלקה 78 הנ"ל ו/או חלק מהן מעבר להסכמים מיום 9/5/13 עם בנו ולא ניפגשתי איתו לצורך עסקה כלשהי בינינו מעבר לעסקאות מיום 9/5/13, מעולם לא התקשרתי איתו בעסקה נוספת כלשהי ולא מכרתי לו זכויות כלשהן בחלקה 78 הנ"ל מעבר לעסקה מיום 9/5/13 ולא קיבלתי תמורה כלשהי ומעולם לא חתמתי על הסכם מכר או יפוי כוח בלתי חוזר או הצהרה למיסוי מקרקעין להם טוען נתבע מס. 1 והחתימות שלי ביחס לעסקאות מיום 25/5/15 ו- 28/5/16 נעשתה בנסיבות מחשדות תוך כדי זיוף, קנוניה, הטעיה ורמאות".

כן הצהיר עוד התובע (בסע' 25 לתצהירו), כי הוא לא חתם בפני עו"ד איאד על מסמכים כלשהם למכירת הקרקע לנתבע 1.

גרסתו של התובע ולפיה לא התקשר עם הנתבע 1 בעסקת מכר אף לא נסתרה בחקירתו הנגדית. התובע דבק בגרסתו כפי שעלה בכתב התביעה (ס' 7-8) כי הוא חתם אך על 3 הסכמים (הסכמי מכר) עם בנו של הנתבע 1, הכל כדלקמן (בעמ' 53 שורות 1-3):
"ש. יכול להיות שאתה חתמת על הסכמי המכר נשוא התביעה, אך שכחת או לא הבנת או לא ידעת?
ת. אני חתמתי? עם מחמוד היו שלושה הסכמים, שלושה מכירה חצי דונם בחלקה 78 והשכירות היא 78".

מכאן שהתובע יצא ידי חובתו בנטל (הזעיר) הרובץ עליו.

לעניין זה אפנה לע"א 7303/01 עסאף נ' מינהל מקרקעי ישראל (2003), בו נקבע כדלקמן:
" כלום עמד המערער בטל השכנוע שרבץ עליו? לשאלה זו יש לדעתי להשיב בחיוב. יש לזכור כי ענייננו בהוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי, שלגבי הוכחתה כדי הרמת נטל הבאת הראיות לשם העברתו אל הצד שכנגד ניתן, ככלל, להסתפק בכמות פחותה של ראיות ...בתצהירו, שהיה עדות ראשית מטעמו, העיד המערער כי מעולם לא חתם על ההסכם או על ייפוי-הכוח, וכי מעולם לא קיבל כל תמורה עבור זכויותיו במקרקעין. בהגשת תצהירו יצא המערער ידי חובת נטל הבאת הראיות שרבץ עליו..".

בכך הועבר נטל הבאת הראיה אל שכמם של הנתבעים לסתור את גרסת התובע.

הנתבעים מצדם נסמכים כאמור על שני הסכמי מכר מיום 25.5.15 ומיום 28.5.16 (נספחים 10 ו-13 לנ/8). כעולה מהסכם המכר מיום 25.5.15, הרי שהתובע התחייב לכאורה למכור לנתבע 1 2,061 מ"ר בחלקה 78 גוש 19372 בהתאם לתשריט החתום והערוך על ידי המודד איסמעיל ראוף מכפר עראבה. כן עולה, כי הממכר מצוי בחלקו הדרומי של כביש 785 "כאמור בתשריט המצ"ב, החתום ע"י המוכר לרבות חתימה על מיקום המגרש, ע"י המוכר, (להלן: המגרש ו/או הממכר)". אציין, כי כעולה מהתשריט הרי שהממכר הנ"ל גובל בחלק שנמכר על ידי התובע למר מחמוד בכר, בנו של הנתבע 1 (ראו גם סע' 10 לנ/8). עוד אציין, כי הממכר המדובר הינו חלק ממגרש 78/5, אשר הושכר לבנו של הנתבע 1 במסגרת הסכם שכירות מיום 9.5.13. בסופו של ההסכם מיום 25.5.15 מצויות חתימות התובע והנתבע וכן חתימתו של הנתבע 2.

בהסכם המכר הנוסף (כאמור, מיום 28.5.16), התחייב התובע לכאורה למכור לנתבע 1 את זכויותיו במגרש ב 78/4 בשטח של 10,130 מ"ר. אציין כי מדובר בחלקה המצויה בחלק הצפוני של כביש 785). בסופו של ההסכם מצויה חתימת התובע כמוכר והנתבע 1 כקונה. לא מצויה חתימת הנתבע 2.

ביחס לעסקה מיום 25.5.15 אף צורפו ייפוי כוח בלתי חוזר החתום לכאורה על ידי התובע והנתבע 1 ומאומת ע"י הנתבע 2, הצהרה על מכירת/ רכישת זכות במקרקעין החתומה על ידי שני התובע והנתבע 1 והמאומתת ע"י הנתבע 2 ביום 25.5.15. כן צורפו לתיק 4 שיקים (צילום) בסך של 45,000 ₪ כל אחד, שעל גביהן מצויה לכאורה חתימתו של התובע. שיקים אלו המהווים לטענת הנתבעים חלק מהתמורה ששולמה לתובע בגין המכר נשוא ההסכם מיום 25.5.15. ביחס לעסקה מיום 28.5.16 אף הוגשה לתיק הצהרה עליה מתנוססת לכאורה חתימת המוכר (התובע), וכן טופס חישוב מס שבח מקרקעין החתום על ידי המוכר (התובע). כן צורפו שני תשריטי חלוקה שעל גביהם כתב התובע את שמו בערבית במיקום החלקים המועברים.

הצדדים חלוקים באשר לאותנטיות החתימות של התובע על שני הסכמי המכר עליהם נסמכים הנתבעים. כן חלוקים הצדדים ביחס לאותנטיות חתימות התובע ביחס ליתר מסמכים הנ"ל הקשורים לעסקאות המכר (הכוונה לייפוי הכוח, מסמכי רשות המיסים ומסמכי לשכת הרישום). כן חלוקים הצדדים ביחס לאותנטיות כתיבת שמו של התובע על תשריטי החלוקה (נספחים ג'- ד' לכתב ההגנה) .

טרם אדרש למחלוקת הנ"ל אני רואה לנכון להתייחס לטענת הנתבעים בסיכומיהם ולפיה בהתאם לפסיקה נטל ההוכחה כי החתימה זויפה מוטלת על הטוען לזיוף, קרי התובע. הנתבעים הפנו בעניין זה לע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי. עוד טענו כי טענת הזיוף הינה טענה חמורה, ולכן מידת ההוכחה הנדרשת בהליך האזרחי להוכחת טענות מרמה וזיוף אינה מידת ההוכחה הרגילה של מאזן ההסתברות אלא מידת הוכחה מוגברת. בעניין זה הפנו הנתבעים ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון. נטען, כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו.

אכן כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע, כאשר רף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי הוא גבוה יותר. עם זאת, בענייננו מדובר בטענת התובע המבקשת לקעקע את גרסת הרוכשים (הנתבעים) בדבר אמיתותם של הסכמי המכר והמסמכים הנלווים לעסקאות נשוא הסכמי המכר ובו בעת רומזת על מעשה מרמה.
לעניין זה נקבע בע"א 2032/06 אמנון האגי נ' עזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן (1.2.09) כדלקמן:
"בכל הקשור לטענת זיוף הסכם המכר, הרי שאין בעובדה כי המשיבים הם אלו שהעלו את הטענה האמורה כדי להעביר את נטל השכנוע בנקודה זו על שכמם, הואיל וטענת הזיוף שנטענה מפי המשיבים "אינה אלא הכחשה באמיתות המסמך" ומששימש המסמך להוכחת זכויותיהם של המערערים בשני-שליש מחלקה 1, עליהם גם הנטל להוכיח כי מסמך זה הינו אוטנטי".

במקרה דן טענת התובע הינה בעלת יסוד שלילי והתובע אינו נדרש לכמות הוכחה מוגברת, שכן טענת הזיוף במקרה דנן "אינה אלא הכחשה באמיתות" הסכמי המכר והמסמכים הנלווים.
משהובהר האמור, אדרש להלן למחלוקת בדבר אותנטיות החתימות.

אוטנטיות החתימות:
קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני. הראשונה באמצעות עדות ישירה, היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה. השנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן, והשלישית, על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתם למסמך שבדיון( ראו ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים (1993)).

עוד נקבע בע"א 5293/90 הנ"ל כי:
"המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. הווי אומר, כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור".

באשר לדרך הראשונה (להוכחה כי החתימות דנן שייכות לתובע), הרי שאל מול עדותם של הנתבעים עומדת הכחשתו של התובע, מה גם שהנתבע 2 לא היה נוכח במועד החתימה לכאורה על ההסכם מיום 28.5.16 והמסמכים הנלווים לאותה עסקה. כמו כן לא הוצגה כל עדות של אדם המכיר את חתימות התובע ובה אישר אותו אדם כי אלה הן חתימותיו (הדרך השנייה). באשר לדרך השלישית הרי שהוגשו לתיק חוות דעת.

הנתבעים הגישו את חוות דעתה של הגב' קרן רווה (נ/1). הגב' רווה ציינה, כי היא בדקה את המסמכים שבמחלוקת – 2 הסכמי המכר מיום 25.5.15 ומיום 28.5.16 (מקור), וייפוי הכוח הבלתי חוזר מיום 25.5.15 (מקור). כן בדקה צילומי שיקים מהשנים 2014-2015 שעליהם מופיעה חתימתו של התובע השנויה במחלוקת. הגב' רווה השוותה את החתימות הנ"ל לחתימות התובע המופיעות על 4 מסמכים אחרים שהינם 3 צילומי חוזה מכר מיום 9.5.13, וחוזה שכירות מיום 9.5.13 (מקור).

הגב' רווה קבעה, כי כאשר השוותה את חתימות התובע שבדקה (אלו שבמחלוקת) אל מסמכי השוואה אחרים היא ראתה, כי קיים דמיון ברור (בינ יהן). הגב' רווה אף צרפה לחוות דעתה טבלה ובה הופיעו בעמודה הימנית של הטבלה תחת הכותרת: "מסמכים בבדיקה" חתימות התובע השנויות במחלוקת ובצידה השמאלי תחת הכותרת: "מתוך מסמכי ההשוואה" חתימות התובע ממסמכי השוואה. בסוף הטבלה ציינה הגב' רווה בעמודה הימנית של הטבלה תחת המילים "תיאור כללי-" (של החתימה) כדלקמן: "מדובר בחתימה מפושטת, לא קריאה, המזכירה בצורתה הכללית את הספרה 4, או מעין דגל". כך גם ציינה הגב' רווה בעמודה השמאלית של הטבלה ביחס לחתימות ההשוואה.

הגב' רווה אף תארה בעמודה הימנית של הטבלה את מהלך החתימה השנויה במחלוקת. הגב' רווה ציינה , כי מהלך החתימות שבמחלוקת הינו כדלקמן - "החתימה מתחילה בצד ימין עם מעין קרס קטן הפונה שמאלה, ממנו ממשיך קו אופקי מעט אלכסוני כלפי מטה ושמאלה, מגיע לחלק השמאלי של החתימה ופונה חזרה באופן חד, שאף חוזר ועולה על חלק מהקו הקודם, אך מתרומם ממנו מעלה. בהמשך ישנו עיצוב במרכז החתימה של צורה אשר מותירה את הרושם של מעין שני להבי מספריים פתוחים לכיוון ימין. משם יש עלייה כלפי מעלה גבוה וירידה חדשה אשר גם היא עולה על חלק מהקו הקודם. הקו האופקי יורד מטה בחוזקה וחוצה את הקו האופקי, עד מתחת לשורה, לרוב מסתיים בסגנון מחטי. החתימה נכתבת בקווים חזקים, חדים ללא כל סימני עצירה או היסוס". במילים אלה בדיוק תארה הגב' רווה בעמודה השמאלית של הטבלה, אף את מהלך החתימה של התובע במסמכי ההשוואה (ראו עמ' 6 לחוות הדעת).

משכך קבעה הגב' רווה, כי החתימה היא בעלת מבנה מסוים אופייני וקבוע, חוזרת על עצמה ועל ייחודיותה הן במסמכים לבדיקה והן במסמכים להשוואה. כן קבעה, כי ניתן לראות בבירור, כי אלמנטים אישיים הקיימים בעקביות בחתימה של התובע מופיעים גם בחתימות על המסמכים לבדיקה. כן קבעה, כי קיים דמיון מהותי וניכר בין החתימות בבדיקה כשייכות לתובע לבין החתימות האותנטיות. הגב' רווה קבעה כי, השואה בין החתימות לבדיקה ובין החתימות של התובע מובילה למסקנה ברורה ולפיה מדובר באותו הכותב. אין כל זיוף.

התובע הציג מנגד חוות דעת של מר רון שי – מומחה לזיהוי חתימות ומסמכים (ת/2) (להלן: "מר שי") כן הציג חוות דעת נוספת של מר שי (ת/1). אציין, כי במסגרת חוות הדעת נשוא ת/1 נבדקה אך חתימה של התובע לכאורה על בקשה לרשום מקרקעין (ת/4) בחלקה 78 גוש 19372 בשטר 9635/15/2-3 אשר אומתה ע"י הנתבע 2 ביום 22.4.14. לאמור, אין המדובר במסמך הרלוונטי לעסקאות שבמחלוקת. מדובר במסמך הרלוונטי לעסקאות אותן ערך התובע עם בנו של התובע – מר מחמוד בכר (ראו סע' 27 לת/13, תצהירו של התובע), ואשר ביחס לעסקאות אלו אין כל מחלוקת בין הצדדים (ראו סע' 7 לכתב התביעה וסע' 16 לכתב ההגנה).

בחוות דעתו הרלוונטית לעסקאות המחלוקת (קרי ת/2), בדק מר שי את חתימות התובע השנויות במחלוקת על גבי המסמכים המקוריים הבאים: שני שטרי מכר מקוריים שבמחלוקת וייפוי כוח בלתי חוזר שבמחלוקת ביחס לרישום 2061 מ"ר מחלקה 78 גוש 19372 (הכוונה היא ביחס לעסקה מיום 25.5.15). כן בדק 4 שיקים שבמחלוקת שמספריהן 1563480, 1563481, 1563482, 1563483 כ"א על סך של 45,000 ₪ (שעל גביהן מצויה לכאורה חתימת התובע, ושהיוו לטענת הנתבע 1 חלק מהתמורה ביחס לעסקה מיום 25.5.15) כן בדק מר שי את חתימות התובע לכאורה על הסכמי המכר מיום 25.5.15 ומיום 28.5.16, ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 25.5.15. כן בדק מר שי את חתימת התובע על גבי הדיווח למס רכוש בגין העסקאות הנ"ל. מר שי השווה את החתימות הנ"ל שבמחלוקת לחתימות התובע על מסמכים אקראי מקוריים אחרים שצוינו בחוות דעתו (עמ' 3 לת/2). כן ערך מר שי הכתבה לתובע.

מר שי קבע בחוות דעתו, כי שטף הקו שונה בין חתימות ההשוואה לבין החתימות שבמחלוקת. כן קבע, כי המבנה הבסיסי של החתימות שונה בין חתימות ההשוואה לבין החתימות שבמחלוקת. מרחב ההשתנות הטבעית של חתימות ההשוואה של התובע רחב יותר ובעל צורות שונות. חתימות התובע גמישות יותר מאשר הממצאים שבחתימות המחלוקת. הדינמיקה התנועתית בחתימת המחלוקת עצורה ובלומה יותר בעוד שחתימות ההשוואה הן יותר גמישות ומתפשטות לכיוונים שונים. עוד ציין, כי ישנם הבדלים ביחסי הגדלים והכיוונים של קווי החתימה שונים בין חתימות ההשוואה לחתימות המחלוקת.

כעולה מחוות דעתו של מר שי, מאחר ומדובר בתופעות ייחודיות כגון שטף הקו, כווני הקווים, יחסי גדלים ומבנה בסיסי של אותיות והיות ותופעות אלו הן תופעות גרפיות המבוססות על דפוסי תנועה פיזיולוגיים, הרי שהן מאפיינות בצורה ייחודית את כתב ידו ואת חתימתו של אדם מסוים ומבדילות אותו באופן ברור מכל אדם אחר. לפי קביעתו, הואיל ונמצאו חוסר התאמה ואף סתירות בתכונות הללו, הרי שניתן לומר, כי התובע אינו החותם.

נוכח הפער בין שתי החוות הדעת הנ"ל מונה על ידי מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר מרדכי ורדי (להלן: "ד"ר ורדי"), שלא בהסכמה. בחוות דעתו (במש/1) ד"ר ורדי בדק מסמכים מקוריים של חתימות שנויות במחלוקת, במיסוי מקרקעין (תיק מס' 116086133) חתימות התובע מתאריך 28.5.16 – שתי חתימות על הצהרה, 3 חתימות על הסכם המכר וחתימה על שומה עצמית. כן בדק בתיק מס' 115139628 חתימות שנויות במחלוקת מתאריך 25.5.15: חתימה על הצהרה, על הסכם וחתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר. כן נבדקו בבנק הפועלים את חתימות (התובע) על 4 שיקים מקוריים. כן נבדק בלשכת רישום המקרקעין שני שטרי מכר וייפוי כוח בלתי חוזר וכן בקשה לרישום מקרקעין (ביחס לבקשה זו כבר ציינתי לעיל, כי מדובר כאמור בבקשה ביחס לעסקאות שאינן שנויות במחלוקת ראו גם ס' 6 לחוות הדעת של ד"ר ורדי). ד"ר ורדי בדק את המסמכים הנ"ל אל מול מסכמים אחרים שעל גביהם מצויה חתימת התובע שאינה שנויה במחלוקת.

אף ד"ר ורדי תיאר בחוות דעתו באופן כללי את החתימה. תחת הכותרת "ממצאים ומסקנות" ציין ד"ר ורדי, כי באופן כללי ניתן לתאר את החתימה כשרבוט אשר מעוצב במשיכת קו יד אחת. הוא מתחיל בצד ימין פונה שמאלה נעצר לפעמים בחזרה קצרה ימינה ושוב שמאלה ואז חוזר ימינה מבצע מעין קשת חוזר שמאלה, עולה מעלה ויורד מטה, כאשר בעליה מעלה יש גיוון לפעמים עם תוספת של לולאה בדרך.

ד"ר ורדי הפנה בחוות דעתו (בעמ' 3) לארבע חתימות שנויות במחלוקת שהופיעו על גבי ארבעת השיקים, כן הפנה לשלוש חתימות נוספות שנויות במחלוקת ממסמכים שנבדקו על ידו בלשכת רישום המקרקעין, וכן הפנה לארבע חתימות שאינן שנויות במחלוקת. ד"ר ורדי צין, כי הדבר הבולט לעין בהשוואה בין כל החתימות השנויות במחלוקת לחתימות האותנטיות הוא שבחתימות השנויות במחלוקת יש עקביות ודמיון רב בין חתימה אחת לאחרת. כלומר תחום הגיוון שלהן קטן מאוד בהשוואה לתחום הגיוון הטבעי הגדול המתגלה בחתימות האוטנטיות. ד"ר ורדי אף הדגים בחוות דעתו את הגיוון שבחתימות האותנטיות.

לפיכך, מסקנתו של ד"ר ורדי היתה כי מי שזייף את החתימות השקיע בשכלול היכולת לחקות דגם חתימה אותנטי מסוים, ברם הוא טעה בכך שלא חיקה את הגיוון הטבעי (של החתימה).
כן ציין כי אילו היה עליו לבחון רק חתימה אחת, ולקבוע אם יש זיוף יתכן הוא היה מתקשה להגיע למסקנה שיש זיוף, זאת מאחר והחיקוי הוא טוב. אלא שמאחר וקיימות מספר חתימות (שנויות במחלוקת) ובכולן החיקוי הינו טוב אך גם דומה מאוד בכל אותן חתימות, אז הוא בוחן האם גם אצל האדם שחתימתו שנויה במחלוקת יש נטייה לעצב חתימה עקבית דומה ומוקפדת לכל אורך הדרך, או שיש לו נטייה לגוון על פי אופיו, ולא עקב תנאי כתיבה שונים.

לשיטתו של ד"ר ורדי במקרה דנן הזייפן הקפיד לעצב חתימה שאותה הוא תרגל וכמעט לא סטה מהדגם שתרגל, וזאת על מנת שהחתימה תראה אותנטית ללא רעידות ובביטחון רב. נטען כי בכך טעה הזייפן באשר נמצא כי לתובע אין נטייה לעצב בעקביות כזאת את צורת חתימתו. לאור זאת הגיע ד"ר ורדי למסקנה, כי בסבירות גבוהה ביותר החתימות של התובע זויפו על כל המסמכים נשוא הדיון.

לאחר שבחנתי את חוות דעת המומחים והתרשמתי מעדויותיהם, סבורני כי אין בחוות דעתה של הגב' רווה כדי להטות את הכף לטובת הנתבעים. להלן יובאו נימוקיי.

ראשית, הגב' רווה בחוות דעתה כלל לא בדקה את כל מסמכי המחלוקת שעליהם לכאורה מצויה חתימתו של התובע. הגב' רווה העידה, כי מסמכי המחלוקת אשר בא כוח הנתבעים העביר לה הם: שני ההסכמים (הכוונה מיום 25.5.15 ומיום 28.5.16), ייפוי הכוח והעתק של השיקים (ראו בעמ' 32, שור' 12-16). כאשר נשאלה הגב' רווה האם התייחסה למסמכי המחלוקת המצויים במיסוי מקרקעין, בלשכת רישום מקרקעין או בבנק הפועלים אשר התובע צרף העתק מהם בתביעתו , היא השיבה: "אני לא הייתי במוסדות האלה ולא בדקתי... " (עמ'32, שור' 24). כאשר נתבקשה הגב' רווה לעיין במסמכי מקור במחלוקת שנמצאים במיסוי מקרקעין לרבות הצהרה, וכן הסכם השיבה: "האם אתה מראה לי מסמכים שלא ראיתי עדיין? לא אוכל להתייחס אליהם. אני אוכל להתייחס רק למסמכים שבדקתי" (עמ' 34 שורות 7- 14), וכן העידה בהמשך: " אני לא יודעת מה יש במיסוי מקרקעין, אתה לא יכול לשאול אותי על משהו שלא ראיתי" (עמ' 34, שורות30-31). קרי, המדובר בחוות דעת חסרה.

בנוסף, רוב המסמכים שבדקה הגב' רווה היו העתק צילומים של המסמכים ולא מקור. מתוך 11 מסמכים (במחלוקת ושלא במחלוקת שבדקה) 7 מתוכם היו צילום (צילומי 4 השיקים, וכן 3 צילומים של מסמכי השוואה). כאשר נשאלה מדוע לא ביקשה את המקור של 4 השיקים, השיבה: ".. זה החומר המיטבי שהיה ברשותי באותו הזמן. אם יש עכשיו אותם לבדיקה, אשמח לקחת אותם ולבדוק אותם במעבדה שלי בדיקה נוספת" (בעמ' 33, שור 11-16). כאשר צוין בפניה כי המומחה מטעם התובע והמומחה מטעם בית המשפט בדקו את השיקים בבנק ללא כל בעיה השיבה: "זה היה אחרי שכתבתי את חוות דעתי ולו נתבקשתי לגשת לשם, הייתי כמובן בשמחה ניגשת לשם" (בעמ' 33, 19-20). כאשר נשאלה למה לא ביקשה לקבל מסמכי מקור נוספים (להשוואה) על מנת ללמוד על הכיוון בחתימת התובע, השיבה כי: "כל החתימות האלה הן ברורות שאפשר בהחלט ללמוד על אופן כתיבה של החותם באותו הזמן " (בעמ' 33, שור7-8) ולא טענה כי לא היה בהישג ידה מסמכי מקור שכאלה.
בעניין זה אציין, כי כאשר מומחה עורך חוות דעת על בסיס צילומים, כאשר אין כל הסבר מדוע לא הומצאו למומחית מסמכי המקור, ברי הוא כי הדבר מחליש את תוקפה של הבדיקה שערכה המומחית (ראו בעניין זה גם – ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל (15.3.2011)).

כמו כן, מעיון בחוות דעתה של הגב' רווה עולה כי היא בססה את המסקנה של על תיאור טכני של החתימה איך החתימה נראית מהבחינה הוויזואלית שלה (ראו בעמ' 6 לחוות דעתה של הגב' רווה, תחת הכותרת: "מהלך החתימה). בחוות דעתה של הגב' רווה אין כל התייחסות לדפוס ומאפייני התנהגות החותם בחתימה. אין כל התייחסות לטווח השונות הטבעי בחתימות האותנטיות של התובע. לטעמי לא ניתן אך על סמך של צורת החתימה מהבחינה הוויזואלית להחליט, כי מדובר באותו החותם. מטבע הדברים, הדבר הבסיסי שהזייפן יקפיד עליו הינו ויזואליות החתימה, קרי שהחתימה תראה דומה לחתימה האותנטית, אלא אם כן מדובר בזייפן גרוע. לכן יש חשיבות גדולה לשאלה "איך" בוצעה החתימה (האם בצורה עיקבית או מפוזרת) ולא רק לשאלה "מה" ביצע החותם (חתימה מתחיל בצד ימין פונה שמאלה וכיוצב').

בעדותה אמנם העידה הגב' רווה, כי: " טווח השונות הטבעי שלו [הכוונה של החותם] הוא מאוד קטן. אין לו וריאציה גבוהה מאוד בתוך החתימה שלו. גם בתוך חתימות להשוואה, אפשר לראות חתימות שהן מאוד דומות ") בעמ' 33, שור' 30-31).
יחד עם זאת, עת הוצגו בפניה של גב' רווה שלושה שיקים שאינם במחלוקת, שאחד מהם צורף לתצהירו של הנתבע 1 והיא נשאלה האם נכון הוא שהגיוון של החתימה בשלושת השיקים הללו הינו שונה היא השיבה: "אני לא יכולה להתייחס למסמכים שלא ראיתי ולא בדקתי לראשונה על דוכן העדים" (בעמ' 34, שורות 1-3). וכן בהמשך עת נשאלה: "שאלתי היא פשוטה, לעיין בעין בלתי מקצועית אפילו", היא השיבה: "אתה שואל אותי כמומחית. כדי לענות כמומחית, אני האחראית לעשות את הבדיקות בצורה עמוקה ורצינית". התרשמתי כי הגב' רווה התחמקה מלבחון מסמכים שהוצגו לה במהלך דיון, ולחוות דעה בנוגע לאותו גיוון נטען בחתימות שהוצגו לה הגם שעניין זה לא דרש ממנה השקעה רבה.
נוכח כל האמור לעיל יש לטעמי כדי לפגום באמינות חוות דעתה של הגב' רווה. אוסיף לכך, כי התרשמתי באופן בלתי אמצעי כי אכן קיים שוני בין החתימות של התובע האותנטיות לבין השנויות במחלוקת ולכך עוד אתייחס בהמשך.

ד"ר ורדי (מומחה בית המשפט) מנגד הסתמך בחוות דעתו על מסמכי מקור הן ביחס למסמכי הבדיקה (מסמכי המחלוקת) והן ביחס למסמכי ההשוואה (ראו סע' ב 1 לבמש/1). כן בחן את מסמכי המחלוקת שהוגשו אף ללשכת הרישום וכן למיסוי מקרקעין, דבר שלא קיבל ביטוי בחוות דעתה של הגב' רווה.

בעדותו חזר ד"ר ורדי על מסקנות חוות דעתו עת עמד ההבדלים שבין החתימות שבמחלוקת לבין החתימות האותנטיות של התובע, כאשר לדבריו, בחתימות האותנטיות נמצא "גיוון שונה, כלומר כל פעם החתימה שונה", לעומת החתימות שבמחלוקת אשר הן בגדר "חתימה שטנצית" שהינה אותה החתימה בכל פעם (עם גיוון מינורי).

וכן העיד ד"ר ורדי ביחס למסקנות חוות דעתו באשר להימצאות השוני הנ"ל בין החתימות שבמחלוקת לבין החתימות האותנטיות (בעמ' 12, שורות 26-35):

" מי שזייף מכר דגם מסוים, חתימה מסוימת אותנטית, תרגל את זה וכרגע על כל המסמכים, חתם באותו שנץ [צ"ל "שטנץ", י"א], את אותה חתימה שהוא תרגל. לעומת זאת, אפשר לראות בעמוד 3 לחוות דעתי בשורה 3 שהחתימות האותנטיות יש בהן גיוון, גיוון שונה, כלומר כל פעם החתימה שונה, כלומר החותם האותנטי אין לו את אותו סגנון שטנצי שכל פעם מדייק לחתום את אותה חתימה כל פעם. ..מה שגיליתי בתיק הזה זה שהחתימות של התובע, יש בהן גיוון רב. האדם אינו מסוגל לחתום פעמיים באותו שטנץ. לעומת זאת, בכל המסמכים השנויים במחלוקת שעמדו בפניי בחוות דעתי הראשונה, אנחנו מגלים חתימה שטנצית, בדיוק אותו דבר כל הזמן, זו הטעות הגדולה של הזייפן".

וכן העיד בעמ' 13, שורות 1-8:
"ש. תוכל להראות לי חתימה שטנצית שהמזייף חיכה חלילה ולקח אותה למד אותה והעתיק אותה בכל יתר החתימות?
ת. כן. אני מפנה לעמוד 4 למטה לחוות דעתי, מה עשיתי? אני חיפשתי את החתימות האותנטיות שהכי קרובות לשטנץ שהזייפן בחר לחכות ושמתי 2 חתימות, רשום 15 ו- 16 שאפשר לראות שהן דומות לחתימות הרבות השנויות במחלוקת ואני כותב בחוות הדעת שאילו היתה לי חתימה אחת שהיא שנויה במחלוקת, רק אחת הייתי בבעיה, לא הייתי מגיע לאותה וודאות שאני יש לי היום בחוות הדעת, בגלל שהזייפן נאלץ לחתום מספר פעמים ולא פעם אחת ופה הוא טעה, שהוא הקפיד לעשות כל פעם אותה חתימה, דבר שהתובע לא מסוגל לעשות".

וכן באותו עמ' שורות 23-25:
" חוזר ואומר, הזייפן שזייף פה לפי דעתי את החתימות, עשה עבודה טובה. הטעות היחידה שלו זה שהוא לא גיוון, שהוא חתם כל הזמן אותו שטנץ וזה לא אופייני לחתימות של התובע".

כן העיד בעמ' 15 שורות 15-18:
"במקרה בפנינו, כל מי שיסתכל על ה- 4 חתימות בעמוד 3 בשורה הראשונה, רואה את הדמיון. רואים את הדימיון בין חתימה אחת לשנייה. שהוא משווה לשורה השלישית, החתימות האותנטיות, רואה את ההבדלים.
...
ש. רוצה להראות לך שבחתימות בשורה הראשונה בעמוד 3 שהן שנויות במחלוקת, יש גיוון..
ת. מינורי.
ש. לא מינורי.
ת. זה אדם, לא מכונה.
ש. יש לך את מה שנקרא את האות ע', המספריים, בחתימה אחת היא יותר ארוכה ממספר שתיים.
ת. מינורי. תשווה למה שקורה למטה, את הפערים".

וכן העיד בהמשך (בעמ' 16, שורו 17-18): "גם הזייפן הוא בן אדם ולכן כבן אדם אנחנו גם אצלו נמצא וריאציות מסוימות אבל צריך למדוד את הוריאציות ואצלו הן מינוריות בעדו שאצל התובע את מאג'וריות".

אציין כי עדותו הנ"ל של ד"ר ורדי לא נסתרה, וניסיונו של ב"כ הנתבעים לערער את אמינותו של ד"ר ורדי לא צלח. הסבריו במהלך עדותו נטעו ביטחון בנאמר בחוות דעתו. כמו כן התרשמתי כי ד"ר ורדי הפגין בקיאות בתחום מומחיותו.

יתרה מכן, ד"ר ורדי אף תמך את ממצאיו הנ"ל בדוגמאות בדבר אותו גיוון מג'וארי בחתימות האותנטיות של התובע אל מול גיוון מינורי בחתימות השנויות במחלוקת.

כך למשל, בעמ' 3 לחוות דעתו ציין ד"ר ורדי, כי הגיוון בחתימות האותנטיות (הפנה לשורה שלישית בעמ' 3 במש/1) מתבטא בזווית הפתיחה בין הקו העולה לקו היורד שבחתימה. בחתימה הימנית בעמ' 3 למטה הזווית בולטת ואילו בחתימה השמאלית הזווית הינה אפס, כי הקו היורד דורך על הקו העולה. כן ציין ביחס לחתימות אותנטיות אלה, כי "הקשת בצד ימין בולטת ימינה לקו היורד בחתימה השמאלית אך נמצאת בצד שמאל שלו בחתימה הימנית".
בעמ' 4 לחוות דעתו הפנה ד"ר ורדי לחתימות אותנטיות של התובע, חתימות 15-16. אף ביחס אליהן ציין ד"ר ורדי, כי אמנם הדמיון בין חתימות אלו לבין החתימות השנויות במחלוקת הינו רב, ברם ניתן להבחין בהבדל ביניהן "בקשת בצד ימין היותר מעוגלת מאשר בחתימות השנויות במחלוקת". לעומת זאת, תחום הגיוון הטבעי של החתימות שבמחלוקת קטן מאוד בהשוואה לחתימות האותנטיות (כפי שעולה מהתמונות של החתימות עמ' 3 שורות 1-2 לתמונות החתימות).

מסקנות חוות דעתו של ד"ר ורדי נתמכו אף במסקנות המומחה מטעם התובע, מר רון שי. בעדותו חזר מר שי על ממצאי חוות דעתו כדלקמן (עמ' 23 שורו 24-32):
"ש. אז תראה לי בבקשה חתימות שאתה עשית לגביהן השוואה. איך הגעת למסקנה של זיוף?
ת. יש כאן דף מסומן 32-5 ל –ת/2, זהו אוסף של מסמכי מחלוקת ומולו אני בוחר כאן גם אחד מהדפים, דף 32-52, חתימות מ- 1 עד 21 שאלו חתימות שאין מחלוקת לגביהן, שהן חתימות ההשוואה של התובע. אני רואה בחתימות המחלוקת שזה באותו דף מ-א' עד ל- ח', מתכוון לדף 32-5, כשאני משווה את תנועת הקווים בחתימות שאין מחלוקת שהן התובע ואותן חתימות שהן במחלוקת, רואה שאותן החתימות במחלוקת הן יותר קשיחות, הקווים יותר קשיחים, החיבורים יותר, נעשו בתנועות שבלוניות חוזרות על אותה תנועה בדיוק, בעוד שהחתימות התובע ב- 32-52 יש בהן שינויים טבעיים שמעידים שבעצם משויכים ומזהים את התובע, החתימות האחרות, אותן חתימות מחלוקת הן פשוט חוזרות על עצמן באופן שבלוני לגמרי". (ראו גם עדותו בעמ' 25, שורו 3-4).

וכן (בעמ' 25, שור' 7- 14):
ש. אתה טוען שיש דמיון בין החתימות שבמחלוקת לבין החתימות שלא במחלוקת?
ת. אני טוען שיש דמיון שטחי אבל הוא לא מספק את הדרישה של המומחים. הדרישה של המומחה היא שיהיה פה אוסף של תכונות שיחזרו על עצמם במקומות אחרים. לקח פה את החתימות של התובע ולמד אותם בעל פה ומצייר את הקווים חזור ושוב בצורה כשרונית אבל זה לא הכניס לפה את התכונות שאם התובע היה עושה זאת, לא יכל להימנע מלהכניס אותן. זה לא בכוונה, זו תנועה אוטומטית אצל התובע, לא ניתן את הדין והדעת שברגע שחותם את חתימותיו האמיתיות עושה כך וכך. ..יש כאן תנועה שמישהו בדף 32-5 שזה מספר חתימות במחלוקת, שמישהו ישב ולמד ומעתיק את זה".

הנה כי כן, לאחר שבחנתי את חוות הדעת ושמעתי את העדויות מצאתי לנכון להעדיף את מסקנות חוות דעתו של ד"ר ורדי כפי שמצאו את ביטויין אף בחוות דעתו של מר שי (ת/2). מסקנותיו של ד"ר ורדי שכנעו אותי והן מקובלות עליי, מסקנתו הינה מבוססת ומנומקת, וזאת בניגוד לאמור בסיכומי הנתבעים (סע' 40).
לא למותר להעיר, כי להגשת חוות דעת מומחה יש משמעות רבה וניתן לבסס על פיה קביעה ביחס לאמיתות מסמך, "אולם המסקנה הסופית מוסיפה להיות בידי בית – המשפט הוא, ולא אחר, צריך להשתכנע באמיתות החתימה" (ע"א 46/77 הינץ נ' בנק ברקליס דיסקונט (31.1.79)).
במקרה דנן לא אוכל לומר כי השתכנתי באמיתות החתימות על גבי מסמכי המחלוקת. אין ספק כי לאחר שעיינתי בחתימות המחלוקת אל מול החתימות המופיעות על מסמכי ההשוואה ושאינן במחלוקת, מצאתי כי אכן קיימים הבדלים בולטים לעין (אף לא מקצועית) בין החתימות כפי שעמדו עליהם ד"ר ורדי ומר שי, וכי אכן טווח הגיוון של התובע בחתימות האוטנטיות שלו גדול יותר מאשר החתימות אשר במחלוקת.התובע אינו נוהג לחתום בצורה עקבית כפי שהוצגו בחתימות שבמחלוקת. על מנת להיווכח בכך בצורה ברורה ניתן לעיין למשל בעמ' 3 לבמש/1 וכן דף 32-5 לת/2 מול דף 32-52 חתימות 1-21 לת/2.

בסיכומיהם טענו הנתבעים טענות לעניין מקור מומחיותו של ד"ר ורדי. נטען כי מדובר במומחה מתחום הפיזיקה כאשר הרקע שלו תחום הגרפולוגיה נרכש באופן אוטודידקטי, ללא למידה ו/או הסמכה כלשהי. הנתבעים הפנו לעדותו של ד"ר ורדי באשר לצורת הלמידה האוטודידקטית שלו (סע' 27 לסיכומים). מאידך טענו, כי הגב' רווה שהינה המומחית מטעמם הינה בוגרת מצטיינת בבית הספר הפרטי לגרפולוגיה (ראו ס' 26 לסיכומים), ובעדותה אף פרטה האחרונה את הכשרתה ולימודיה בתחום הגרפולוגיה. משכך נטען כי קיים קושי בקבלת חוות דעתו של ד"ר ורדי.

אני דוחה את הטענה. ראשית, כבר נפסק, כי אין הכרח שהמומחה יהיה בעל השכלה פורמאלית ואין מניעה שמומחיותו תהיה נעוצה בלימוד עצמי או מרכישת ניסיון מקצועי (ראו לעניין זה גם - ע"א 70/88 שושנה פז נ' חנה אלון, מד(3) 032 (1990)). שנית, מסקנות חוות הדעת של ד"ר ורדי מצאו את ביטויין אף בחו ות דעתו של מר שי, ואף בעצמי מצאתי את ההבדלים בין החתימו שבמחלוקת לבין החתימות נשוא מסמכי ההשוואה. הטענה כאמור נדחית.

עוד טענו בסיכומיהם הנתבעים, כי חוסר ידיעתו של ד"ר ורדי בתחום הגרפולוגיה באה לידי ביטוי בין היתר בכך שהוא ערך את הבדיקה באמצעות זכוכית מגדלת ולא באמצעות מכשור אחר משוכלל. עוד נטען, כי על אף שהמחלוקת נשוא התביעה היא טענת זיוף בשני הסכמי מכר (מיום 25.5.15 ומיום 28.5.16), הרי שכעולה אף מעדותו (עמ' 12) ד"ר ורדי לא צרף את החתימות נשוא הסכם המכר מיום 28.5.16 ולא התייחס לחתימות אלו כלל , מכאן שלא ניתן לקבוע ביחס לעסקה זו כי היא מזויפת. הטענה נדחית. הנתבעים לא מפרטים מה הוא אותו "מכשור משוכלל" ששימוש בו מקנה לאותו מומחה את את ה ידיעה נטענת בתחום הגרפולוגיה. בכל הנוגע לאי התייחסותו של ד"ר ורדי לחתימה נשוא הסכם המכר מיום 28.5.16 הרי שהתייחסות כזו קיימת בחוות דעתו של מר שי ( מומחה התובע), בעמ' 2 לת/2, ומסקנותיו של האחרון עולות בקנה אחד עם מסקנות ד"ר ורדי. אף טענה זו נדחית.

כתב היד במחלוקת
כאמור הנתבעים אף טענו, כי התובע כתב את שמו על שני תשריטי חלוקה (מיום 25.5.15 ומיום 28.5.16) במיקום של החלקים שהוא העביר לכאורה לנתבע 1 במסגרת הסכמי המכר. המדובר הוא בנספחים 8 ו- 14 לנ/8. התובע העיד כי זהו אינו כתב ידו על תשריטי חלוקה אלו (ראו בעמ' 51, שורות 24-28). אף בעניין זה הוגשה לתיק חוות דעתו של ד"ר ורדי (במש/2).

בחוות דעתו בחן ד"ר ורדי האם החתימות של התובע (כתיבת שמו של התובע) על תשריטי החלוקה זויפו. לצורך ההשוואה בחן ד"ר ורדי אף שתי חתימות אותנטיות שנחתמו בפני בית המשפט ביום 16.1.18 (ראו לעניין זה מש/2) ובפניו ביום 11.3.19. בנוגע לתשריטים הנ"ל הגיע ד"ר ורדי למסקנה, שקיימת סבירות כי החתימות של התובע נחתמו על ידו על גבי שני התשריטים וזאת בדרגה 3 מתוך 5. במסגרת חוות דעתו ציין , כי לא היה בפניו מקור (של התשריטים ועליהם החתימות) וכי היה עדיף לבדוק את המקור כדי לסלק את האפשרות לזיוף מתוחכם יותר.
בעדותו העיד ד"ר ורדי כי: "לפעמים אנחנו לא משוכנעים עד הסוף ולכן יש דרגות שונות ובחוות דעתי המשלימה כתבתי שהדרגה היא שלוש מתוך חמש, לעומת חוות דעת ראשונה שזו הדרגה הגבוהה ביותר" (ראו בעמ' 16, שורות 34-36).

אציין, כי בצידם השמאלי התחתון של תשריטים נשוא חתימות המחלוקת, הופיע שמו של מר איסמעיל ראוף שהינו מהנדס ומודד מוסמך. אף כעולה מעדותו של הנתבע 1, הרי שהתובע הביא את התשריט מיום 25.5.15 (נספח 6 לת/3) מאיסמעיל ראוף המודד (בעמ' 81, שור' 9-14).

אלא שאותו מר ראוף הנ"ל הצהיר בתצהירו (ת/3) כי שתי תשריטים אלו (שצורפו כנספחים 5-6 לתצהירו) "לא עשיתי ולא מופיעות אצלי כתוכניות שעשיתי וערכתי לבקשת התובע ו/או לבקשת אדם אחר" (סע' 11 לת/3). כן הצהיר, כי מדובר בתוכניות מזויפות וכי הן עותק מתכנית החלוקה שהכין לתובע בחודש 1/2015 לפיה חולק מגרש 78/4 למטרת העברתו לבניו של התובע (סע' 12 לת/3).

עוד הצהיר האחרון (בסעיפים 13-15 לת/3), כי בתוכניות אלו הורידו משום מה את קווי החלוקה בין המגרשים (תת החלוקה) של הבנים ומחקו את הטבלה שמחלקת את מגרש 78/4 ל- 5 מגרשים ( 4 לבניו של התובע ואחד לצורך הרחבת הכביש). יחד עם זאת שכחו להוריד את מספר המגרש 78/4/1 שהינו הרחבה לכביש שנוצר עקב חלוקת של מגרש 78/4 בתכנית שעשיתי בחודש 1/2015 דבר שמעיד על מעשה זיוף. כן הצהיר, כי בתוכניות אלו נשארו המידות שמחלקות את המגרש 78/4 ל- 4 חלקים של הבנים והם מצד מערב 30.65, 28.78, 28.92, 29.00 דבר המעיד על כך שהתכוניות הן עותק מתכנית החלוקה שעשיתי בחודש 1/2015 לאחר זיוף שנעשה. כן הצהיר, כי התובע לא ביקש ממנו לאחד ארבעת המגרשים למגרש אחד ו/או לבטל את החלוקה שעשה, וככל שהיה מתבקש לעשות כן התשריט היה נראה אחרת.

אף בעדותו העיד מר ראוף, כי הוא לא הכין את נספחים 5-6 לתצהירו, וכי נספחים 5-6 הם "כאילו שכפול של נספח 4 [הכוונה נספח 4 לתצהירו] אבל בהורדת הקווים האופקיים של החלוקה" עוד העיד, כי הוא כבר 20 שנה מודד במשרד שלו ולא יצאה ממשרדו כל תכנית ללא ידיעתו. הוא העורך היחיד במשרד. כן העיד כי יש לו משרטטת אבל היא לא מוציאה תוכניות (בעמ' 27, שורות 26-33). עוד העיד, כי לאחר שהכין את תשריט מס' 4 שצורף לתצהירו במסגרתו ביקש ממנו התובע לעשות חלוקה לבניו, הרי שהתובע לא חזר לבקש ממנו כל תיקון. כן העיד כי להערכתו מישהו מחק את הקווים (בעמ' 27 שורות 34-36 וכן בעמ' 28, שורות 1-2).

אציין, כי עדותו של מר ראוף הנ"ל לא נסתרה, היתה עקבית, משכנעת ונמצאה אמינה עליי. הנה כי כן, מחד מונחת בפניי חוות דעתו של ד"ר ורדי אשר קבעה כי מדובר בחתימת התובע בדרגה של 3 מתוך 5. לאמור המדובר בחוות דעת שאינה מובהקת (בשלושה מקרים מתוך חמש מדובר בחתימה של התובע ובשניים המקרים האחרים אין המדובר בחתימה של התובע, ואם נתרגם לאחוזים הרי שניתן לומר כי מדובר ב- 40% בהם אין המדובר בחתימה של התובע). מצידו השני עומדת עדותו האיתנה של המהנדס ראוף ולפיה התשריטים עצמם הינם מזויפים, וכי הוא כלל לא ערך אותן. בשקלול ראיות אלו יחד מתקבלת המסקנה, כי אף בעניין זה לא עלה בידי הנתבעים להרים את הנטל ולשכנע בדבר אמיתות החתימה על גבי התשריטים, וכך אני קובע.

מכאן לטענות הנתבעים בסיכומים.

בסיכומיהם טענו הנתבעים, כי מר ראוף הינו עד שאינו ניטרלי והינו מעוניין בתוצאות המשפט. הטענה נדחית. פרט לטענה כי מר ראוף "מעוניין בתוצאה" (של המשפט) לא פורט על ידי הנתבעים כיצד תוצאה כזו או אחרת של המשפט דנן אכן תשפיע על מר ראוף באופן שהופך אותו להיות עד בעל אינטרס. מדובר בטענה בעלמא ללא כל פירוט וביסוס ומשכך דינה להידחות.

עוד נטען בסיכומים (סע' 79), כי האמור בתצהירו של מר ראוף אינו עולה בקנה אחד עם המציאות, מאחר וכל המעיין בתשריטים (שצורפו כנספחים 5-6 לתצהירו של מר ראוף) מגיע למסקנה, כי "לא ניתן להוריד מהם את קווים, כנטען, מהתשריט מבלי לעוות את יתר הקווים" (זאת נאמר ביחס לגרסה של מר ראוף כי בתשריטים אלו הורדו הקווי החלוקה שהוא ביצע בתשריטים קודמים שערך). הטענה נדחית. עיינתי בתשריטים שערך מר ראוף והשוותי אותם אל מול התשריטים השנויים במחלוקת. לא מצאתי בסיס לטענה, זאת מאחר ולטעמי אין כל קושי למחוק את קווי החלוקה המופיעים בתשריטים וזאת מבלי לפגוע כלל ביתר הקווים המופיעים על גבי תשריטים אלו.
לסיכום – לא שוכנעתי בדבר אמיתות חתימות/ כתב היד של התובע על גבי התשריטים.

חוות הדעת של המהנדס – מר רוני אברהמי

אף בנוגע למיקום הפגישה לשם החתימה על ההסכמים המוכחשים לא עלה בידי הנתבעים לשכנע כנטען על ידם.

בעניין זה אציין, כי בתצהירו (נ/8) הצהיר הנתבע 1 (בסע' 12-13) בנוגע לעסקה מיום 25.5.15 כי עו"ד איאד (הנתבע 2) הכין הסכם מכר וכן הכין את כל יתר המסמכים הרלוונטיים לצורך דיווח אודות העסקה, וכי תואם מועד עם הצדדים שנקבע ליום 25.5.15 בשעות הערב, במשרדו של עו"ד איאד לצורך החתמת הצדדים על המסמכים הנ"ל. אלא שהתובע לא התייצב לפגישה. משכך, הנתבע 1 נסע באותו היום יחד עם עו"ד איאד לביתו של התובע בכפר עראבה על מנת להחתים אותו על המסמכים ושם הציג עו"ד איאד בפני התובע את הסכם המכר ביחס לעסקת המכר, ולאחר שהתובע אישר את כל הנתונים המפורטים בו הוא חתם בפני עו"ד איאד ובנוכחות הנתבע 1 על הסכם המכר.
כן הצהיר בנוגע לעסקה מיום 28.5.16, כי ביום 28.5.16 הוא התקשר אל עו"ד איאד ואמר לו שהוא יושב עם התובע בביתו בכפר עראבה, והוא ביקש מ מנו להגיע על מנת לאמת את החתימה שלו על המסמכים הקשורים לעסקת המכר השלישית, ואז הגיע איאד לביתו של התובע וראה כי התובע כבר חתם על המסמכים. על המפגשים שנתקיימו לכאורה בעראבה אצל התובע הצהיר גם עו"ד נוג'ידאת בעצמו (ראו ס' 5 ו- 13 לנ/6).

התובע הצהיר, כי הוא כלל לא נפגש עם הנתבעים (ראו סע' 24 ו- 25 לת/13). בעניין זה אף הגיש לתיק חוות דעת בתיק בנושא האיכון הסלולארי של מר רוני אברהמי – מהנדס רדיו ותקשורת סלולארית (ת/15). מר אברהמי הנ"ל, קבע בחוות דעתו, כי על פי ניתוח איכוני של מנוי הנתבע מס' 1 (מנוי סלקום שמספרו כמפורט בחוות הדעת בעמ' 6 ) הרי שביום 25.5.15 לא תועדו למנוי זה איכונים בזמנים הרלוונטיים בעראבה. כן ציין כי המנוי הנ"ל אוכן ברצף שיחות בבועיינה נוג'ידאת כל אחה"צ והערב ובלילה בעילוט כמתואר ומפורט בחוות הדעת. לסיכום קבע, כי בהתבסס על איכוני מנוי נתבע 1, במועד 25.5.15 המנוי לא אוכן בעראבה, כך שלא נתקיימה כלל פגישה בעראבה.

עוד קבע מר אברהמי בחוות דעתו, כי על פי ניתוח איכוני של מנוי הנתבעים 1-2 וכן מנוי התובע (כל המנויים פורטו בעמ' 6 לחוות הדעת), הרי שביום 28.5.16 מנויי הנתבעים 1-2 לא אוכנו באתר/ים המכסה את ביתו של התובע בעראבה. מנגד תועדו לנתבעים 1-2 איכונים לאורך היום, שעות אחר הצהריים והערב איכונים במקומות אחרים לרבות – נצרת, בועיינה נוג'ידאת, משהד, נצרת עילית כביש 77 ועוד. עוד עולה מחוות דעתו, כי מנוי התובע אוכן במועד הנ"ל בכ- 3 שיחות בערב בביתו שבכפר עראבה והסביבה. לסיכום קבע, כי בהתבסס על איכוני המנויים במועד 28.5.16 ובזמנים הרלוונטיים לא אוכנו המנויים יחדיו בעראבה ולמעשה הנתבעים 1-2 לא אוכנו כלל בעראבה (ראו הנ"ל בעמ' 22 לת/15).

הנתבעים לא מצאו להגיש חוות דעת מטעמם, לניתוח איכוני.

בסיכומיהם טענו הנתבעים 1-2, כי לא הוכח על ידי התובע, כיצד היתה דרך ההתקשרות בין הנתבעים לבין התובע בתקופה הרלוונטית, וככל ודרך ההתקשרות היתה באמצעות מכשירים ניידים כלשהם, הרי שלא צוינו מספריהם בתקופה הרלוונטית. נטען, כי בא כוח הנתבעים הציג לבית המשפט מסמך ובו צוינו מספרי המנויים הרשומים של הנתבעים (מוצגים נ/7 ונ/9). אציין כי בנוגע לנ/7 הרי שמצויים בו חמישה מנויים, כאשר המנוי החמישי הוא המנוי נשוא חוות דעתו של מר אברהמי (ראו גם השלמת חקירתו הראשית של הנתבע 2 (בעמ' 70 שו' 2-5 לפרוט'). כן טענו בסיכומיהם הנתבעים 1-2, כי בהינתן, כי בבעלותו של הנתבע 1 קיימת חברה בע"מ והוא סיפק לעובדים בה מכשירי טלפון, הרי שייתכן כי מספר המנוי שנמסר למר אברהמי שייך למי מעובדי החברה ולא לנתבע 1 אישית. עוד טענו הנתבעים בסיכומיהם כי מר אברהמי לא קיבל פלט איכון לגבי מני התובע ומנוי נתבע 2 ביחס למועד 25.5.15.

אקדים ואומר, כי למרות בליל הטענות הנ"ל של הנתבעים, הרי שמעיון בסיכומיהם עולה, כי מכוח הטענות הנ"ל מבקשים הנתבעים למעשה לבסס את המסקנה, לפיה "יש להפחית ממשקלה הראייתי של חוות דעת המהנדס" (ראו הכותרת ד' לסיכומי הנתבעים 1-2 וכן בסע' 57 לסיכומיהם). אלא שכפי שכבר ציינתי לעיל (בראשית פסק דיני) , כי אף אם עסקינן בראיה זעירה למדי, הרי שיש בה כדי להעביר הנטל לשכמי הנתבעים. עם זאת, הנתבעים מצידם כלל לא הציגו כל חוות דעת נגדית בעניין איכון הטלפונים שהיו בחזקתם ובשימושם בתקופה הרלוונטית להסכמים הנטענים על מנת להוכיח כי אכן נתקיימו אותן פגישות נטענות בעראבה, ובכך לסתור את גרסת התובע.
הנתבעים אף לא טענו כל טעם להימנעותם מהבאת הראיה. כידוע, הימנעות מהבאת ראיה "בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה" (ראו לעניין זה - ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.07.2008), פסקה 26 לפסק הדין).
לאמור הימנעות הנ"ל תומכת בגרסת התובע, לפיה אותן פגישות בעראבה כלל לא נתקיימו.

תשלום התמורה:

באשר לתמורה בגין הסכמי המכר הנטענים הציג הנתבע 1 בתצהירו גרסה ולפיה התמורה בגין מכירת הזכויות בחלקה 78/5 בשטח של 2,061 מ"ר עמדה על 222,000 ₪ (סע' 3 להסכם מיום 25.5.15). עוד הצהיר, כי התמורה שולמה ב- 4 שיקים על סך של 45,000 ₪ כל אחד (אותם שיקים שנבדקו על ע"י המומחים דלעיל, ואשר לאחר בחינת חוות דעתם הגעתי למסקנה, כי לא השתכנתי באמיתות חתימות התובע על גבם). כן הצהיר, כי יתרת התמורה (יתרה העומדת על סך של 42,000 ₪) שולמה באמצעות קיזוז כספים ששילם הנתבע 1 לתובע והם כדלקמן – הלוואה שנתן ה נתבע 1 לתובע על סך של 15,000 ₪ (נטען כי נמסר לו שיק בסכום זה), סך של 24,000 ₪ המהווה סכום ששילם הנתבע 1 בגין מס שבח נשוא העסקה עם מחמוד בכר בנו של הנתבע 1בגין עסקאות מיום 9.5.13, וכן תשלום סך של 3,000 ₪ בשיק ששילם הנתבע 1 לתובע על מנת שזה האחרון יעביר למודד לשם הכנת תשריט חלוקה (הכוונה בגין מכירת זכויותיו לנתבע 1 נשוא הסכם המכר מיום 25.5.15. ראו גרסתו של הנתבע 1 בסעי' 9-12 לתצהירו).

באשר לעסקת המכר מיום 28.5.16 הצהיר הנתבע 1, כי מדובר בתמורה על סך של 400,000 ₪ ( עבור 10,130 מ"ר) אשר אותה הוא שילם במזומן " לאחר שגייסתי סך של 200,000 ₪ מקרובי משפחה והיתרה בסך של 200,000 ₪ סכום שהיה ברשותי". כן הצהיר כי ביום 30.5.16 הוא נטל הלוואה מבנק הפועלים והחזיר את הכסף לקרובי המשפחה. (ראו סע' 25-26 לתצהירו נ/8).

התובע הצהיר, כי הוא כלל לא קיבל כל תמורה מהנתבע 1 בגין מכירת יתרת זכויותיו בחלקה 78 (ראו סע' 23 לת/13).

הנתבע 2 העיד בעניין התמורה, כי תשלום התמורה לא היה בפניו (ראו עמ 72 שורות 9-10), וכן בהמשך עת שנשאל: "אני מבין שבעניין התמורה אתה לא התערבת כלל" השיב: "לא התערבתי בכלל. לא שילם בפניי" (בעמ' 76, שורה 36 וכן בעמ' 77 שו' 1). יתר העדים מטעם הנתבע כלל לא התייחסו לעניין זה. נמצא כי בענייננו מדובר בעדות יחידה של בעל דין.

הנתבע 1 לא הביא כל ראיה חיצונית לחיזוק גרסתו. כך למשל באשר לתמורה בגין ההסכם הראשון, הרי שהנתבע 1 לא הביא כל אסמכתא כי אותם 4 שיקים אכן נפרעו. כמו כן לא הביא כל אסמכתא לפרעון השיק בסך של 3,000 ₪ אותו מסר לכאורה לתובע בגין תשלום שכר טרחה למודד, מה גם שאותו מודד העיד כי הוא כלל לא דרש שכר מהתובע ו/או מאדם אחר בגין תשריטים אלו (ראו סע' 11 לת/3). אף באשר לסך של 15,000 ₪ אשר לגביו הצהיר הנתבע, כי הוא סכום המשקף הלוואה שנתן לתובע, כאשר התובע העיד לגביו כי סכום זה ניתן לו עבור הארכת תקופת השכירות (בגין שכירות של השוכר פ איק בכר ראו עמ' 25, שורו 12) לא הובאה ראיה מטעמו של הנתבע שתפריך את הנטען. בסיכומיו טענו הנתבעים (סעי' 101-102) , כי בהעדר הסבר משכנע לנסיבות קבלת השיק ע"ס של 15,000 ₪ וסך של 3,000 ₪ המסקנה הם כי אלו שולמו. הנתבע לא השכילו להבין על מי מוטל הנטל בעניין זה, אחרי שהתובע הצהיר כי הוא כלל לא קיבל כל תמורה.

באשר לתמורה בגין ההסכם השני, הרי שגם כאן לא הביא הנתבע 1 ראיות חיצוניות. כך למשל בעוד שהצהיר האחרון, כי הוא גייס סך של 200,000 מקרובי משפחתו, הרי שלא הובא אף לא קרוב אחד על מנת שיתמוך בגרסתו. ההלכה בעניין הימנעות מהבאת ראיה ידועה והיא כנגד הנתבעים.

בנוסף לא נראה לי סביר כי בגין מכירת זכויותיו בחלקה 78 בגודל של 762 מ"ר יקבל התובע תמורה בסך של 120,000 ₪ (ראו נספח 4 לת/13), ואילו בגין מכירת זכויות באותה החלקה באותה חלקה בגודל של 10,130 תעמוד התמורה אך על 400,000 ₪. הטענה של הנתבע 1 כי הוא קיבל מחיר טוב בגין הקרקע מאחר והיה עליו לשלם לפולש (ס' 18 לתצהירו) כלל לא הוכחה. לא הוכח שהנתבע 1 שילם לפולש.

לאחר הגשת סיכומי הנתבעים ביקש התובע להגיש סיכומי תשובה מטעמו. בתשובתו לתגובת הנתבעים באשר לבקשתו לעשות להגשת סיכומי התשובה, ציין התובע כי טענות הנתבעים בסע' 112-114 לסיכומיו ביחס לתמורה הינו "ניסיון להטעות בהשוואת התמורה לעסקה מיום 28/5/16 להסכמים אחרים" (סע' 4 לתשובה לתגובה).

עיון בסיכומי הנתבעים בסעיפים הנ"ל מעלה כי הנתבעים טענו בהם כי עיון בהסכמי המכר שצורפו לתצהירו של התובע מעלה מפורשות כי המחירים שנקבעו בהם בהשוואה לעסקת המכר השנייה (הכוונה לעסקה מיום 28.5.16) אי ן בהם כל רבב. עיינתי בהסכמים אלו שצורפו לתצהיר התובע. מדובר בעסקות שנעשו בחלקות אחרות ולא בחלקה 78 דנן. איני סבור כי לשם "השוואת התמורה" יש לילך לעסקאות השוואה בחלקות אחרות שעה שיש עסקה להשוואה בחלק דנן (חלקה 78). הטענה נדחית.

הנה כי כן לא מצאתי הנמקה לקבלת גרסת הנתבע 1 אך ורק על סמך עדותו.

אני קובע כי לא עלה בידי הנתבעים לבסס את הטענה באשר לקבלת התמורה.

גם מכלול הראיות בתיק אינו נוטה לטובת הנתבעים:
כאמור, אף מכלול הראיות הנוספות בתיק לא פועלות לטובת הנתבעים.

בעניין זה אציין, כי נוכח העדויות הרבות שהובאו בפניי התרשמתי, כי מדובר בתובע (בגיל גבורות) שהינו בעל נכסי דלא ניידי לא מועטים ואשר נהג לעשות עסקאות מכר (ואף שכירות) בנכסיו הנ"ל בדפוס פעולה מסוים ודווקני. מהעדויות שהוגשו ושנשמעו בפניי עלה כדבעי, כי כאשר התובע היה מתקשר בעסקת מכר הוא היה עושה זאת בנוכחות בני משפחתו, ראו לעניין זה תצהיריהם של 3 עדים שעימם עשה התובע עסקאות מכר – מר סאלח סעיד דראושה (ת/8), מר נאדר עדנן עסאלה (ת/9) וכן מר של מר ופיק יוסף נאסר (ת/10). הנ"ל אף נחקרו בפניי ועדותם לא נסתרה. אף בנו של הנתבע 1 (מר מחמוד פאיק שתצהירו סומן נ/5) העיד כי בעסקת המכר שביצע עם התובע " הגיע התובע עם הבן שלו אוסמאמה למשרד של עורך הדין " (בעמ' 58, שורוה 28). כן ראו לעניין זה תצהירים של ראויה יאסין (סע' 5 לת/11) אשר הצהירה כי אביה מכר בשנים האחרונות למספר אנשים קרקע במקומות שונים ובשלך גילו המתקדם נהוג כי בכל עסקה מלווה אותו בן משפחה. כך גם הצהיר אוסאמה יאסין ( סע' 4 לת/12), בנו של התובע.

דפוס הפעולה של התובע היה מתבטא אף בכך שהתובע היה מתקשר בעסקאות מכר הוא זה שהיה בוחר את עורך הדין שייצג אותו בעסקה ולא הקונה (אף לעניין זה ראו סע' 4-5 לת/8, 4-5 לת/10 טכן 3-5 לת/8). כן ראו לעניין זה עדותו של מר נאדר עדנאן עסאלה ולפיה: " הוא ביקש ממני למרות שיש לי הרבה עורכי דין מהמשפחה אבל התובע התעקש שהוא רוצה רק את עזמי.." (עמ' 44 שורות 34 ובעמ' 45 שור 1). אף עד מטעם הנתבעים, מר מחמוד פאיק בכר, העיד בנוגע לעסקה שערך עם התובע: "התובע רצה שהעסקה תתקיים אצל עורך הדין הזה, עו"ד אבו יונס מוחמד. זה התובע ביקש ובגלל זה הלכנו אליו" (בעמ 58, שורות 30-31).

עוד עולה כי התובע תמיד היה מבקש כי הקונה הוא זה שישלם את מס השבח בעסקה ולא הוא – המוכר, וזאת על אף שבחלק מהסכמים צוין, כי המוכר ישלם את מס השבח (ראו לעניין זה סע' 6 לת/9) סע' 6 לת/8, וכן סע' 6 לת/10). כן ראו לעניין זה עדויות סאלח, נאדר וופיק הנ"ל (עמ' 44, שורות 1-10, עמ' 45 שורות 1-10 ושורות 26-30). כן ראו לעניין זה אף עדותו של עו"ד אבו יונס, שייצג את התובע ובנו של הנתבע 1 בעסקאות ולפיה: " נרשם בהסכמים שכאילו משולם מס השבח משולם על ידי התובע אבל בפועל על פי הסיכום ביניהם, משפחת בכר, הרוכש, צריך לשלם את זה". וכן העיד: "התובע במפורש, גם מניסיון שלי עמו בעסקאות קודמות שביצעתי עבורו וגם יכול להעיד, במגזר הערבי בכלל, מי שקונה משלם. גם מס שבח וגם מס רכישה" (בעמ' 37 שורות 8-9, 22-23). זה המקום לציין, כי הנתבעים בסיכומיהם טוענים, כי עדותיהן של 3 העדים (סאלח, נאדר וופיק הנ"ל וכן של עו"ד אבו יונס) הינם עדות מפי השמועה שאין לקבלה (סע' 72-73 לסיכומים). הטענה נדחית. מדור בעדים שנתנו עדות בנוגע לעניין שהיה להם ניסיון ישיר לגביו.

דפוס פעולה נוסף מתבטא בכך שהתובע לאחר ביצוע העסקה וקבלת התמורה היה פונה לחלפן כספים ספציפי – אבו חליל בסכנין אשר בדק וספר את הכסף (ראו לעניין זה ס' 7 לת/9, ס' 8 לת/10. אף עד הנתבעים, מר מחמוד פאיק בכר העיד כי לאחר שהם חתמו על ההסכמים :" ירד התובע לחלפן כספים למטה" (בעמ' 59 שור' 5), וכן העיד הנתבע 1 בעצמו לגבי עסקה שנערכה עם בנו (מחמוד הנ"ל), עת נשאלה איך שולמה התמורה: " היה חלק מזומן וחלק בשיק על 49,500 ₪ שהתובע פרע אותו אצל חלפן כספים אבו חליל". (בעמ' 79 שורות 3-34).

הנה כי כן מאחר ולתובע היה דפוס פעולה דווקני בעסקאות מכר שביצע, הרי שלא סביר בעיניי כי התובע יחרוג מדפוס פעולה זה ויתנהל בעסקת מכר בדרך אחרת והיא באופן שמפורט בתצהירי הנתבעים.

עוד עלה מחומר הראיות, כי התובע ביקש ממר ראוף איסמעיל המודד להכין לו תשריט חלוקה לפיה מגרשו 78/4 יחולק לתתי מגרשים שווים וזאת על מנת להעביר חלקים אלו לבניו (ראו סע' 6 לת/3). המדובר בחלק הצפוני של החלקה של התובע (בגין חלקים אלו נערכה לכאורה עסקת המכר נשוא מיום 28.5.16). עוד הצהיר התובע כי סמוך לחודש 2/2015 הוא סיכם עם עו"ד חסן גרבוני להעביר לו את מגרש 78/4/1 כאשר יתרת 3 המגרשים יהיו לבניו של התובע וכי הוא ועו"ד גרבוני חתמו על תשריט בנוגע לכך (ראו סע' 13-15 לת/13). לאמור את המגרשים נשוא עסקת המכר מיום 28.5.16 התכוון התובע להעביר לבניו ואת חלקה 78/4/1 למכור לגרבוני, כך שלא סביר בעיניי כי לתובע היתה כוונה למכור את החלקה 78/4 לנתבעים.

הנתבעים מצדם לא סתרו את הנ"ל. נהפוך הוא, בסיכומיהם טענו הנתבעים, כי התובע כלל לא הביא את אותו עו"ד חסן הנ"ל שלו נמכר מגרש 78/4/1 לעדות. לטענתם, "אילו הזמין התובע את עו"ד חסן נאסר היה בכך כדי לסתור את עסקת המכר השניה עם הנתבע 1" (ראו ס' 104 לסיכומים). ברי הוא כי הנטל להוכיח את התקיימות העסקה מוטל על שכמי הנתבעים והם לא עמדו בו.

עוד אציין, כי בנוגע לחלק הדרומי של חלקה 78 (מגרש 78/5) נשוא עסקה מיום 25.5.15, הרי ששטח זה השכיר התובע לבנו של הנתבע 1. כאשר נשאל הנתבע 1: "ש. נכון שהשטח שאתה אמור לרכוש לפי הצעתו הוא אותו שטח ששכרת בהתאם להסכם השכירות ". השיב: "כן, זה אכן אותו שטח, בהמשך לעסקה הקודמת של 762 מ"ר" (בעמק 81, שורות 1-2). בהסכם השכירות של חלקה זה (נספח 5 לת/13), צוין, כי תקופת השכירות הינה לחמש שנים החל מיום 1.1.14 ועד ליום 31.12.18. עוד צוין, כי דמי השכירות בגין מלוא התקופה הנ"ל מסתכמים בסכום של 25,000 ₪. כן צוין כי: "דמי השכירות ישולמו ע"י השוכר לידי המשכיר במעמד חתימת הסכם זה, והמשכיר בחתימתו על ההסכם מאשר קבלת מלוא סכו דמי השכירות". משכך, שעה שמדובר במכר של אותו חלק שהושכר ושעל פי הסכם השכירות דמי השכירות שולמו באופן מלא, הרי שלא סביר בעיניי כי נעשתה עסקת מכר שכלל לא כלל התייחסות לעסקת השכירות הנ"ל או לפחות לקיזוז הסכומים שניתנו בגינה.

לאור כל האמור לעיל הרי שלא שוכנעתי כי נתקיימו עסקאות המכר נשוא התביעה.

בסיכומיהם מפרטים הנתבעים תחת פרק ו' שורה של "אינדיקציות" המלמדות לטענתם, כי לתובע היתה ידיעה אודות עסקאות המכר, ולכן אין ספק כי התובע התקשר בעסקאות המכר. המדובר בטענה בדבר כתיבת שמו של התובע על תשריט החלוקה (סע' 81-87 לסיכומים) כאמור טענה שאותה דחיתי באשר לא שוכנעתי באמיתות החתימה של התובע על תצהירים אלו , טענה כי התובע קיבל את מסמכי רשויות המס שנשלחו לכתובתו בעראבה, טענה בה לא שוכנעתי באשר איני סבור כי העובדה לפיה הנתבע 1 "מחזיק בדרישות המקוריות" של רשויות המיסים מלמדת כי התובע קיבל אותן כנטען על ידי הנתבעים. כן נטענו טענות נוספות (89-95) אשר איני סבור שיש באלה כדי להוכיח כי התובע אכן התקשר בעסקאות המכר.

עוד טענו הנתבעים בסיכומיהם כי התובע התחמק מלהשיב על שאלות, ולא הביא עדים ומסמכים רלוונטיים (ראו הטענות בפרק ז לסיכומים). גם באלה אין כדי להועיל לנתבעים. הנתבעים מנסים לעורר ספק בטענות התובע, אלא שתפקידם הוא להוכיח את התקיימות העסקה. דבר שלא עלה בידם לעשות.

הטענה החלופית של הנתבעים:

כאמור בכתב הגנתם העלו הנתבעים טענה חלופית ולפיה גם העדר חתימתו של התובע על הסכמי המכר אינה שוללת העברת הזכויות לידי הנתבע 1 שעה שהתובע נתן את הסכמתו המפורשת או מכללא לכך. בסיכומים לא שבו הנתבעים על הטענה הנ"ל. ההלכה בעניין זניחת הטענה בסיכומים ידועה. הטענה נדחית.

לאור האמור לעיל אני קובע, כי הנתבעים לא עמדו בנטל בדבר התקיימות העסקאות נשוא התביעה.

סוף דבר:
התביעה מתקבלת.
מוצהר כי העסקאות הנ"ל מיום 25.5.15 ו- 18.5.16 בין התובע לנתבע 1 בטלות ומבוטלות וכן כל רישום שנעשה מכוחם בלישכת רישום המקרקעין , בטל ומבוטל.
(התובע רשאי להגיש לחתימתי פסיקתא לצורך הביטול, בנפרד).

הנתבעים ישלמו לתובע , יחד ולחוד, הוצאות ההליך (לרבות שכ"ט עוד) בסך כולל של 35,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, ט' תמוז תש"פ, 01 יולי 2020, בהעדר הצדדים.