הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 41461-04-17

החלטה בבקשה מס' 42
בפני
כבוד ה שופט עאטף עיילבוני

התובע
פלוני
ע"י ב"כ עו"ד מוחמד אבו בכר

נגד

הנתבעים

  1. משרד הבריאות בית חולים הלל יפה בחדרה
  2. ענבל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אלון זאואר ואח'
3. מרכז רפואי העמק בעפולה
4. קופת חולים של ההסתדרות הכללית
ע"י ב"כ עו"ד הוד-סוקול ושות'

החלטה

הקדמה:

לפניי בקשה מטעם הנתבעת מס' 4 להורות על פסילת חוות דעת פרופ' עיד, המומחה הרפואי אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הכירורגי, וכן בקשה להורות על מחיקת התובענה נגדה על הסף, מחמת אי צירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה.

הרקע העובדתי לבקשה:

ביום 25.4.17 הגיש התובע תביעה נזיקית נגד בית החולים הלל יפה (להלן: "בית החולים") ו"ענבל", לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, בעקבות התנהלות רשלנית של בית החולים במסגרת הליך ניתוחי שאותו עבר (ניתוח לפרוסקופי לתיקון שני בקעים מפשעתיים).

בפרק העובדתי שנכלל בכתב התביעה המקורי צוין כי לאחר הניתוח בבית החולים "הלל יפה" ובעקבות כאבים והקאות, טופל התובע על ידי רופא המשפחה, ובהמשך, אף הופנה לבית החולים "העמק" בעפולה, שם עבר, לבסוף, ניתוח לפרוטומיה פתוחה על רקע החמרה במצבו בשל חסימת מעיים ממושכת. עוד נטען כי התובע סובל מעצירות, שלשולים, כאבי בטן ואי נוחות, וממשיך לקבל טיפולים רפואיים.

כתב התביעה המקורי נתמך בחוות דעתו של ד"ר הנרייך, מומחה לכירורגיה כללית.

ביום 15.12.17 הגישו הנתבעות בכתב התביעה המקורי כתב הגנה, ובהמשך הגישו לתיק בית המשפט חוות דעת של פרופ' אריאל הלוי, מומחה מטעמן בתחום הכירורגי.

במסגרת דיון שהתקיים לפניי ביום 25.10.18 ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הבהרתי כי בכוונתי למנות מומחה מטעם בית המשפט, לצורך מתן חוות דעת בשאלת האחריות ובשאלת גובה הנכות. ב"כ הנתבעות עמד על כך שתישמרנה כל זכויות הנתבעות לגבי חוות הדעת הרפואית של המומחה מטעמן.

לאחר שהצדדים הודיעו כי הגיעו להסכמות בשאלת זהות המומחה מטעם בית המשפט, הוריתי ביום 28.1.19, על יסוד הסכמת הצדדים, על מינויו של פרופ' אחמד עיד מבית החולים הדסה בירושלים, כמומחה מטעם בית המשפט.

וזו לשון החלטת המינוי:

"בהתאם להסכמת הצדדים, אני ממנה את פרופ' אחמד עיד מבית החולים הדסה ירושלים כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הכירורגי, לשם בדיקת התובע ומתן חוות דעת בשאלת האחריות, כלומר אם קיימת בנסיבות המקרה רשלנות רפואית, ובשאלת הנכות, השנויות במחלוקת בין הצדדים".

עוד הוריתי לצדדים להמציא למומחה העתק של כל המסמכים הרפואיים שבשליטתם, אשר נוגעים לנושא שבמחלוקת, לרבות חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמם , והפניתי תשומת לב המומחה לכך שהוא ממונה מטעם בית המשפט, כך שעליו לבצע את בדיקותיו וליתן את חוות דעתו רק לאחר קבלת כל המסמכים מטעם כל הצדדים.

ביום 25.7.19 הוגשה לתיק חוות דעתו של מומחה בית המשפט. בחוות דעתו, ציין המומחה כי "המקרה של מר סביחאת [התובע – ע"ע] נושא חוו"ד זו, ייצג סוגיה רפואית של בקע מפשעתי כלוא כאשר הטיפול בו בבה"ח הלל יפה וגם בבה"ח העמק חרג מאמות המידה המקובלים".

בהמשך, פירט מומחה בית המשפט באיזה אופן התבטאה רשלנות כל אחד מבתי החולים הללו בטיפול בתובע. המומחה קבע כי בית החולים "הלל יפה" לא ווידא חיוניות התוכן שהיה כלוא בבקע מימין בזמן הניתוח, וכן קבע כי לא הייתה עילה רפואית לתיקון הבקע משמאל. בכל הנוגע לבית החולים "העמק", ציין המומחה כי בית החולים שחרר את התובע לביתו ולא ניתח אותו כבר עם פנייתו הראשונה לבית החולים, דבר שעשוי היה למנוע את כריתת המעי הדק.

למותר לציין כי בשלב זה בית חולים העמק, עדיין לא היה צד להליך משפטי זה.

על רקע חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, הגיש התובע ביום 4.8.19 כתב תביעה מתוקן, במסגרתו צירף כנתבעות נוספות את הנתבעות 3 ו- 4, מרכז רפואי "העמק" וכן שירותי בריאות כללית, בהתאמה.

בכתב התביעה המתוקן ומעבר לטענות שהועלו כלפי בית החולים "הלל יפה", ביקש התובע לייחס לבית החולים "העמק" טיפול רשלני במצבו, בפרט בכל הנוגע להחלטה לנתחו באיחור. ביחס לקופת חולים כללית, טען התובע כי חרף ביקוריו התכופים במרפאה, לא אבחנו הרופאים את בעייתו ולא הפנו אותו לקבלת טיפול ו/או לעריכת בדיקות מתאימות לצורך אבחון מצבו הרפואי.

ביום 5.2.20 הגישו הנתבעות 1 ו- 2, הנתבעות בכתב התביעה המקורי, כתב הגנה מטעמן. כתב הגנה מטעם נתבעים מס' 3 ו- 4 (בית חולים "העמק" וקופת חולים כללית) טרם הוגש לתיק בית המשפט.

ביום 16.4.20 הוגשה בקשת הנתבעת מס' 4 (קופת חולים כללית) לפסילת חוות דעת מומחה בית המשפט ולסילוק התביעה על הסף – היא הבקשה שלפני.

תשובת התובע לבקשה הוגשה לתיק בית המשפט ביום 17.5.20. במקביל, עתר התובע במסגרת בקשה מס' 23 למתן פסק דין נגד הנתבעים מס' 3 ו- 4 בהעדר הגנה. תגובה לתשובת התובע הוגשה לתיק בית המשפט ביום 26.5.20.

לשם הנוחות וכדי להקל על "התמצאות" בפרטי הגורמים המעורבים, יכונו להלן הצדדים לפי כותרת כתב התביעה המתוקן: הנתבע מס' 1 – בית חולים "הלל יפה"; הנתבעת מס' 2 – ענבל; הנתבע מס' 3 – מרכז רפואי "העמק"; ולבסוף, הנתבעת מס' 4 – קופת חולים כללית (היא המבקשת בבקשה שלפניי).

טענות הצדדים:

על פי הנטען בבקשה, קופת חולים כללית לא הייתה במקור צד להליך, והמומחה אף נתבקש לחוות דעתו רק בנוגע למחלוקת בין הצדדים להליך המקורי, וחרף זאת, בחוות דעתו התעלם המומחה מהחלטת המינוי ומגדר המחלוקת בין הצדדים לאותו הליך, והטיל אחריות גם על קופת חולים. לשיטת קופת החולים, תיקון כתב התביעה מצד התובע והוספתה כנתבעת נוספת, נסמך על חוות דעתו של מומחה בית המשפט בלבד. קופת החולים מצביעה על שלושה טעמים המצדיקים, לטענתה, פסילת חוות הדעת: הראשון, החלטת המינוי של מומחה בית המשפט ניתנה מבלי שניתנה לה הזדמנות להשמיע את טענותיה בדבר עצם המינוי; השני, חוות הדעת של מומחה בית המשפט מתייחסת לפעולות של צד שעמדתו כלל לא הובאה בפניו; השלישי, חוות דעתו של מומחה בית המשפט ניתנה תוך חריגה מהסמכות שניתנה לו בגדרי החלטת המינוי, שעה שבאותה עת, המחלוקת היחידה שעמדה על הפרק עניינה שאלת רשלנות בית החולים "הלל יפה" במסגרת הטיפול שהעניק לתובע במועד הרלוונטי, ולא רשלנות קופת חולים כללית או כל גורם אחר. בנסיבות אלה, טוענת קופת חולים כללית כי יש להורות על פסילת חוות הדעת, וכפועל יוצא, על סילוק התביעה על הסף, בהעדר חוות דעת רפואית לתמיכה בטענות הרפואיות המועלות על ידי התובע נגד קופת חולים כללית ובעילות התביעה המיוחסות לה.

מנגד, התובע סבור שיש לדחות את הבקשה, ואף לדחות את בקשת קופת חולים כללית להאריך לה את המועד להגשת כתב הגנה מטעמה, ובתוך כך, להורות על מתן פסק דין בהעדר הגנה נגד קופת חולים כללית (בקשה זו הוגשה כבקשה נפרדת וסווגה בתיק האלקטרוני כבקשה מס' 23). התובע טוען כי על פי ההלכה, פסילת חוות דעתו של מומחה בית המשפט הוא מהלך שראוי לנקוט בו במקרים חריגים בלבד, אשר המקרה דנא אינו נמנה עליהם. התובע טוען כי קופת החולים אינה מלינה על מקצועיותו של המומחה, אלא סבורה שדי בכך שהגיש את חוות דעתו לפני צירופה להליך כדי להצדיק פסילת חוות דעתו. לטענת התובע, המבקשת קיבלה את כתב התביעה ב- 8/19 והיה בידיה די זמן להעלות את טענותיה במסגרת כתב הגנה, ואף להגיש חוות דעת נגדית מטעמה. לשיטתו, המבקשת לא תמכה את בקשתה בראיות או בתיעוד רפואי התומך בטענתה בדבר פגיעה בזכויותיה הדיוניות, וקיימת אפשרות שהמומחה מטעמה יתמוך בדעתו של מומחה בית המשפט, ולו באופן חלקי, כך שלא צפוי כל יתרון במהלך לפסילת המומחה שבו נוקטת קופת החולים. עוד טוען התובע כי במקרה דנא, הועבר מלוא התיעוד הרפואי המתייחס לעניינו למומחה בית המשפט, לרבות התיעוד מקופת החולים ומבית החולים "העמק" , ולא נטען, בוודאי שלא הוכח, כי קיים תיעוד רפואי נוסף שלא הונח בפני המומחה לפני כתיבת חוות דעתו. בנסיבות אלה, סבור התובע כי טענות קופת החולים הן במישור הכללי-עקרוני בלבד, ולא במישור המהותי, שכן בפן המהותי, מלוא התיעוד עמד בפני המומחה, שהחליט כפי שהחליט באופן עצמאי ובלתי תלוי, כשכל התמונה העובדתית-רפואית פרושה לפניו. התובע מוסיף וטוען כי אף אם דבק פגם בחוות דעת מומחה בית המשפט, הרי שבידי בית המשפט כלים להעריך את חוות הדעת במבחנים של משקל ומהימנות, על בסיס חוות הדעת עצמה וראיות נוספות (ככל שתוגשנה) ובכך לשמור על האיזון בין האינטרסים השונים, מבלי לפסול את חוות הדעת.

לגוף הטעמים המפורטים בבקשה, טוען התובע כי משעה שקיימים פערים משמעותיים בין מומחי הצדדים, לא היה מנוס אלא למנות מומחה מטעם בית המשפט, כך שהצגת עמדת המבקשת לעניין עצם המינוי, עוד בשלב המינוי, לא הייתה משנה לכאן או לכאן. כן מוסיף התובע כי לא עלתה מצד קופת החולים כל טענה לעניין זהות המומחה או מקצועיותו והגינותו. בנוסף נטען כי בחינת הפגיעה בזכות הטיעון של קופת החולים אל מול הפגיעה הפוטנציאלית בתובע (מעצם פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה חלופי), מובילה למסקנה כי הפגיעה בתובע עלולה להיות חמורה, בוודאי חמורה יותר מהפגיעה בקופת חולים כללית, זאת לצד הפגיעה בהליך, עיכובו וסרבולו. עוד נטען כי המומחה מטעם בית המשפט לא חרג מסמכותו, שכן החלטת המינוי לא הגבילה את סמכותו של המומחה, אלא התירה לו לקבוע מהו נזקו הכולל של התובע ולהתייחס לשאלת האחריות בגין הנזק שנגרם לו, על בסיס התיעוד הרפואי, יהא הגורם האחראי אשר יהא. לטענת התובע, המומחה פעל במסגרת תחום מקצועיותו ומצא כי לגורמים נוספים אחריות לנזק. על פי הנטען, אם המומחה לא היה מציין התרשמותו זו במסגרת חוות הדעת, היה חוטא לאמת ולתפקיד שהוטל עליו, שכן עסקינן במידע רלוונטי וחשוב למחלוקת בין הצדדים. יתירה מכך, לטענת התובע משלא קבע המומחה מהו חלקו של כל גורם בנזק, ייתכן שחלקה של קופת חולים כללית יהא מזערי, וגם לכך יש ליתן את המשקל המתחייב.

אשר לבקשה לסלק את ההליך על הסף מחמת אי צירוף חוות דעת, טוען התובע כי מחיקת הליך בהעדר עילה הנו מהלך שיש להשתמש בו במקרים חריגים בלבד, מה גם שבית המשפט רשאי לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת, ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט. במקרה שלפנינו, טוען התובע כי כתב התביעה המתוקן הוגש בהתאם לממצאי חוות הדעת של מומחה בית המשפט, ודי בכך כדי ללמד על קיומה של עילת תביעה. בנוסף לכך, לטענת התובע, לא נגרמה כל פגיעה בזכותה של קופת חולים כללית, שכן באפשרותה להגיש את מלוא ראיותיה, לרבות חוות דעת מומחה מטעמה.

בית החולים "העמק", אשר לא הובהר אם מיוצג על ידי ב"כ קופת חולים כללית, אם לאו, לא הגיש עמדתו ביחס לבקשת קופת חולים כללית. כך גם לא הוגשה תשובת בית החולים "הלל יפה" וענבל לבקשה, על אף ההזדמנות שניתנה להם.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לבקשה ובתגובה לתשוב ה, ובהינתן ההלכות הידועות בתחום, הגעתי לכלל מסקנה שלפיה במקרה זה, אין מנוס אלא להורות על פסילת חוות דעתו של מומחה בית המשפט, פרופ' עיד, וקיום הליכי מינוי מומחה מטעם בית המשפט מראשיתם, זאת מבלי לפגוע – חלילה – במהימנותו של המומחה או במקצועיותו.

פסילת חוות הדעת של פרופ' עיד:

לא צריכה להיות מחלוקת בדבר משקלה המשמעותי של חוות דעת רפואית הניתנת על ידי מומחה מטעם בית המשפט בתביעות נזיקין, בפרט תיקי רשלנות רפואית. כפועל יוצא, ההחלטה אם להורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, אם לאו, היא בעלת "משקל סגולי" רב בתיקים מעין אלה, שכן לחוות הדעת עשויה להיות השפעה רבה על גורל ההליך.

תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מורה כי בטרם מינוי מומחה מטעם בית המשפט ל עניין שבמחלוקת בין בעלי הדין, תינתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם. הדרישה לאפשר לכל בעלי הדין להשמיע את טענותיהם קיבלה ביטוי גם בפסיקת בתי המשפט (רע"א 1941/19 אסותא - מרכזים רפואיים נ' פלוני ( 25.06.2019)).

אשר לאפשרות כי בית המשפט יורה על פסילת חוות דעת של מומחה אשר הוא עצמו מינה, הרי שראוי כי הדבר ייעשה במקרים חריגים ונדירים בלבד, כגון: אם על פני חוות הדעת נראה פגם המעלה חשש ממשי לעיוות דין או לפגיעה בכללי הצדק הטבעי; כאשר קיימת טעות הבולטת על פני חוות הדעת, או מקום שנמצאת חריגה של המומחה מתחום מומחיותו ומהסמכות שהוקנתה לו על ידי בית המשפט (רע"א 1867/20 פלונית נ' בית חולים העמק ( 03.05.2020)).

ההלכה קובעת כי פסילת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט היא האפשרות הקיצונית ביותר, ולצדה עומדות חלופות מתונות יותר: הכרעה בשאלות הרפואיות על בסיס מכלול הראיות או מינוי מומחה נוסף (רע"א 6514/19 פלוני נ' שירות בריאות כללית ( 27.10.2019)).

עם זאת, ניתן למצוא בפסיקה מקרים "מובהקים", אם ניתן לכנותם כך, אשר בהם מצא בית המשפט כי הנסיבות מחייבות פסילת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט ומינוי מומחה אחר תחתיו.

כך היה, למשל, במקרה שבו הועברה לעיונו של המומחה מטעם בית המשפט חוות דעת מטעם אחד הצדדים בלבד. באותו מקרה נקבע כי במצב דברים שכזה, ככלל, יש למנות מומחה אחר תחת המומחה שמונה, זאת אף אם המומחה נהג בתום לב, ולו מפני החשש ממראית עין של עיוות דין (רע"א 6117/19 פלוני נ' מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר ( 09.12.2019)).

כך היה גם ברע"א 1941/19 אסותא - מרכזים רפואיים נ' פלוני ( 25.06.2019), הנזכר לעיל, שם דובר בנסיבות דומות לענייננו. באותו מקרה, הגיש תובע מסוים תביעת נזיקין נגד בית החולים וולפסון ומשרד הבריאות בגין התנהלות רשלנית של בית החולים. בהסכמת הצדדים ולאחר שהוגשו חוות דעת נגדיות, הורה בית המשפט על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הקרדיולוגיה. באותו עניין הוסכם כי כתבי הטענות והתיעוד הרפואי יועברו לעיונו של המומחה, ברם חוות הדעת הרפואיות מטעם הצדדים לא יועברו לעיונו. המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי לא הייתה התרשלות רפואית "מובהקת" מצד בית החולים וולפסון, ואולם מצא לנכון לייחס אחריות למכבי ולאסותא. בנסיבות אלה ובדומה לענייננו, הוגש כתב תביעה מתוקן על ידי צירוף הנתבעות הנוספות (מכבי ואסותא) לתביעה (בהמשך צורפו נתבעים נוספים).

בית המשפט העליון קבע כי בשל הפגיעה בזכויותיהם הדיוניות של המבקשים (הנתבעים הנוספים) וכן נוכח פגמים מהותיים שנפלו בחוות הדעת, שאינם ניתנים לריפוי, יש להורות על פסילת חוות דעתו של המומחה ועל מינוי מומחה אחר תחתיו.

וכך נקבע: "בענייננו, שוכנעתי כי לנוכח "המחירים הדיוניים" שמשלמים המבקשים בשל צירופם לתביעה בשלב מאוחר, לאחר שהתקבלה כבר חוות דעת המומחה, יש צורך לקיים מתחילתם את הליכי מינוי המומחה".

ובהמשך: " במקרה שלפנינו, המבקשים צורפו כנתבעים לתביעה רק לאחר שבית המשפט המחוזי כבר נתן את החלטתו בדבר מינוי המומחה וזאת על בסיס הסכמות המשיבים בדבר עצם מינוי המומחה ואופן גיבוש חוות דעתו... וכן רק לאחר שהמומחה נתן כבר את חוות דעתו בהתאם להסכמות האמורות. כפועל יוצא מכך, לא ניתנה למבקשים ההזדמנות – טרם מתן ההחלטה על המינוי – להשמיע את טענותיהם, כמצוות תקנה 130 ל תקנות סדר הדין האזרחי. משכך, ההחלטה על מינוי המומחה אינה יכולה לחול על המבקשים, אשר, כאמור, לא היו צד לתביעה בעת נתינתה. ממילא, גם חוות הדעת שהתקבלה טרם שהם צורפו להליך, אינה יכולה לחייבם" .

ועוד נקבע: "ודוק, הקביעה כי אין בכוחה של החלטת המינוי לחייב את המבקשים אינה נובעת אך מטעם טכני שהמבקשים לא היו צד להליך בעת נתינתה, אלא גם מטעם מהותי, שכן, במצב הדברים שנוצר, נפגעו זכויותיהם הדיוניות של המבקשים פגיעה כפולה – במישור הדיוני; בכך שלא הביעו עמדתם וטענו לעניין עצם מינוי המומחה, לעניין זהותו ולעניין אופן גיבוש חוות הדעת, ובמישור המהותי; בכך שלא הועברו לעיונו של המומחה כתבי הטענות והתיעוד הרפואי מטעם המבקשים לפני שגיבש את חוות דעתו. פגיעה זו הובילה לחוסר איזון ברור בין הצדדים, המעורר קושי מיוחד לנוכח ניגוד האינטרסים בין המשיבים לבין המבקשים, החלוקים ביניהם בסוגיית החבות בנזקים שנגרמו למשיב ... בהקשר זה יודגש כי חוות דעתו של המומחה גובשה על יסוד תיעוד רפואי שהועבר אליו על-ידי המשיבים, הנוגע, בחלקו, גם להתנהלותם של המבקשים... וזאת מבלי שניתנה, כאמור, למבקשים הזדמנות להעברת החומר ים מטעמם והתייחסותם לחומרים אלה".

מטעמים אלה, לאחר שנקבע כי הפגיעה בזכויותיהם הדיוניות והמהותיות של הצדדים הנוספים הובילה לפגמים שונים בחוות הדעת, ולאחר שבית המשפט הוסיף וקבע כי המומחה אף חרג מסמכותו, וכי לא ניתן לתקן את הפגמים שנפלו בחוות הדעת, הורה בית המשפט העליון, כאמור, על פסילת חוות דעת המומחה, ועל מינוי מומחה אחר תחתיו.

בהקשר דומה, נקבעו בברע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית ( 03.05.2018) הדברים הבאים: "גיבוש חוות דעת על-ידי מומחה בית המשפט לאחר שנחשף לחוות דעת מטעם צד אחד בלבד, כמוהו - בשינויים המתחייבים - כמתן פסק דין בהיעדר כתב טענות או בהיעדר כתב סיכומים של מי מבעלי הדין".

עוד נקבע מיד בהמשך כי: "משכך, במקרים כאלה, כבענייננו, בהם המומחה לא מילא אחר חובותיו המקצועיות וגיבש את חוות דעתו מבלי שבחן את חוות הדעת הרפואית מטעם אחד הצדדים להליך (אף אם בשוגג וללא כוונת מזיד מצד המומחה עצמו), נפגעה זכות הטיעון של אותו צד - זכות שהיא אבן יסוד במשפט. על כן, נפל פגם מהותי בחוות הדעת היורד לשורש ההליך, אשר ככלל, לא יהיה ניתן לרפאו. במצב שכזה, הפגיעה בתקינות ההליך, בזכויותיו הדיוניות של בעל הדין שחוות דעתו לא הובאה לפני המומחה, ובמראית העין בכל הנוגע לניטראליות המומחה, היא אינהרנטית לפגם שנפל בהליך גיבוש חוות הדעת, ועל כן מצדיקה את פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה אחר".

הדברים שצוטטו משני פסקי הדין האחרונים יפים, בשינויים המחויבים, גם לענייננו.

במקרה דנא, לא צריכה להיות מחלוקת כי בעת עריכת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לא עמד בפניו כל תיעוד רפואי מצד קופת חולים כללית או מרכז רפואי "העמק", וכמובן אף לא עמדה לנגד עיניו חוות דעת נגדיות מטעם גורמים אלה. באותה עת, הללו לא היו צד להליך, לא הביעו עמדתם לגבי הצורך במינוי, החלופות העומדות על הפרק, זהות המומחה ועוד.

הואיל ובמקרה שלפנינו, קופת חולים כללית והמרכז הרפואי "העמק" צורפו כנתבעים לתביעה רק לאחר שמומחה בית המשפט נתן את חוות דעתו (ליתר דיוק: בעקבות ממצאיו של המומחה והקביעות בחוות דעתו), משמעות הדברים היא כי לא ניתנה לצדדים אלה הזדמנות, עובר למתן ההחלטה בדבר המינוי, להשמיע את טענותיהם. כך גם ברי כי חוות הדעת ניתנה מבלי שאלה המציאו למומחה את כתבי טענותיהם, כמו גם תיעוד רפואי וחוות דעת נגדיות מטעמן. בנסיבות אלה, הואיל ובאותה עת לא היו צד להליך דנא, החלטת המינוי אינה יכולה לחול עליהם, ואף חוות הדעת של מומחה בית המשפט אינה יכולה לחייבם (השוו: רע"א 1941/19 אסותא - מרכזים רפואיים נ' פלוני ( 25.06.2019) הנזכר לעיל).

יושם אל לב כי אמנם המומחה מטעם בית המשפט גיבש את חוות דעתו גם על בסיס תיעוד רפואי הנוגע גם לקופת חולים כללית ומרכז רפואי "העמק" (ראו סעיפים 1 ו- 3 בפרק "החומר שעמד לפני" בחוות דעת המומחה). עם זאת, כאמור, שעה שלא ניתנה לאותם גורמים הזדמנות להעביר למומחה מטעם בית המשפט את מלוא החומרים מטעמם (ככל שקיים תיעוד נוסף מעבר לזה שהועבר), את התייחסותם לחומרים אלה, לרבות כתבי הטענות שלהם, ואת חוות הדעת הנגדיות מטעמם, הופר האיזון הבסיסי בין הצדדים, המאפשר למומחה לגבש חוות דעת על בסיס תמונה עובדתית מלאה ומאוזנת, ועל כן – עם כל הצער שבדבר – אין מנוס אלא להורות על פסילת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

מעבר לפגם שעניינו פגיעה בזכות הטיעון של קופת חולים כללית ומרכז רפואי "העמק" והפגיעה בכללי הצדק הטבעי, נראה כי המומחה מטעם בית המשפט אף חרג מסמכותו. זאת, משום שבמסגרת החלטת המינוי נקבע כי עליו לחוות דעתו "... בשאלת האחריות, כלומר אם קיימת בנסיבות המקרה רשלנות רפואית, ובשאלת הנכות, השנויות במחלוקת בין הצדדים". על פי החלטת המינוי, אפוא, הסוגיות המקצועיות שאליהן היה אמור המומחה להתייחס הן רק אלה השנויות במחלוקת בין הצדדים. משמע: הצדדים הקיימים בתיק, ולא צדדים אחרים, שנכון לאותו שלב היו "זרים" או "חיצוניים" להליך.

משהתייחס המומחה גם לטיפול רפואי שניתן על ידי אותם גורמים חיצוניים, ולא התמקד רק בטיפול הרפואי שניתן לתובע בבית החולים "הלל יפה", ומשעה שאותם גורמים חיצוניים לא היו באותה עת צד לתביעה וממילא ששאלת הטיפול שניתן במסגרתם לא הייתה "במחלוקת בין הצדדים", נראה כי המומחה חרג מהסמכות שהוקנתה לו בהחלטת המינוי, על כל המשתמע מכך.

בטרם סיום מצאתי להוסיף כי בנסיבות העניין שלפנינו, אינני סבור כי ניתן לרפא את הפגמים שנפלו בחוות הדעת, או "להכשיר" בדיעבד את החלק הדן בשאלת האחריות של בית החולים "הלל יפה" בלבד, תוך השמטת החלק בחוות הדעת הנוגע לאחריותם של הצדדים החדשים וכן השמטת הקביעה הסופית של המומחה לעניין נכותו של התובע (קביעה שאף היא אינה יכולה לחייב את הצדדים החדשים בתיק). זאת בין משום שהפגמים שנפלו בחוות הדעת הם משמעותיים, ובמקרים דומים, הורו בתי המשפט על פסילת חוות הדעת מיסודן; בין משום ששאלת החבות בתיק היא שאלה שצפויה להיות מורכבת בשל מספר הגורמים המעורבים וחלקו הנטען של כל אחד בגרימת הנזק (כשעל פני הדברים אין עסקינן בשני אירועים נפרדים ומובחנים); בין משום הקושי "לנטרל" מתוך חוות הדעת את הקטעים המתייחסים לאחריותם של גורמים אחרים ולאפשר אובייקטיביות של המומחה החדש, ככל שימונה (אשר יכול וייחשף לחוות הדעת); ובין משום שיש בכך כדי לסרבל את ההליך ולהקשות על ניהולו, בייחוד אם תידרש חקירה כפולה של מומחים מטעם בית המשפט בסוגיות עובדתיות ומקצועיות דומות.

לא אסיים פרק זה מבלי להעיר כי התחושה אינה נוחה מפסילת חוות דעת של גורם מקצועי, רופא מומחה ששמו הולך לפניו, לא כל שכן מומחה מטעם בית המשפט. סבורני כי במקרה דנא אכן נקלע המומחה לבעייתיות משעה שהוצג לפניו תיעוד רפואי אשר לשיטתו מלמד על אחריות של גורמים רפואיים נוספים שאינם חלק מההליך. בנסיבות אלה, ניתן להבין מדוע סבר המומחה כי יש להשלים את הדיון בשאלת הגורמים האחראים (לשיטתו) לנזקו של התובע, על מנת להציב לפני בית המשפט תמונה מקצועית רחבה ומלאה עד כמה שניתן. עם זאת, כאמור, הפגמים שנפלו באופן מתן חוות הדעת הם משמעותיים ובלתי ניתנים לריפוי. בנסיבות אלה, מבלי שיהא בכך כדי לגרוע ממקצועיותו, הגינותו ומהימנותו של המומחה, אין לי אלא ללכת בקו שהתווה בית המשפט העליון במקרים דומים, ולקבוע כי מקרה ייחודי זה נמנה על המקרים המצדיקים פסילת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

הבקשה להורות על סילוק התובענה על הסף מחמת אי צירוף חוות דעת רפואית:

לנוכח התוצאה שאליה הגעתי בדבר פסילת חוות דעת מומחה בית המשפט, אשר עליה מבוסס כתב התביעה המתוקן, אני מתיר לתובע להגיש בקשה להאריך את המועד לתיקון התביעה על ידי הגשת חוות דעת מתוקנת מטעמו. לכשתוגש בקשה זו ולאחר שאקבל עמדת יתר הצדדים, אראה אז להכריע בה.

סוף דבר:

על כן, אני מקבל את הבקשה לפסילת חוות דעתו של פרופ' עיד.

אני מייעד את הדיון הקבוע לפניי ליום 2.7.20 לשמיעת טענות הצדדים בדבר מינוי מומחה חלופי מטעם בית המשפט בתחום הכירורגי, אך ככל שהצדדים יסברו שעד אז לא יהא התיק במתכונתו החדשה מוכן לדיון, יהא עליהם להגיש בקשה מתאימה לשינוי מועד הדיון.

בנסיבות העניין, בגין בקשה זו – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' סיוון תש"פ, 27 מאי 2020, בהעדר הצדדים.