הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 36165-05-17

לפני כבוד השופט יונתן אברהם
התובעת
המועצה המקומית ראמה
ע"י ב"כ נמיר קאסם חוסיין

נ ג ד

הנתבעים
1. פלג הגליל - החברה האזורית למים וביוב בע"מ
ע"י ב"כ שני זינגר ואח'
2. הממונה על תאגידי המים והביוב (נתבע פורמלי)
ע"י ב"כ מפמ"צ, עו"ד רוני אור
3. עיריית צפת (נתבעת פורמלית)
ע"י ב"כ ענבל בן ארי
4. המועצה המקומית חצור הגלילית (נתבעת פורמלית)
5. המועצה המקומית טובא זנגריה (נתבעת פורמלית)
ע"י ב"כ עואודה נידאל
6. המועצה המקומית יסוד המעלה (נתבעת פורמלית)
7. המועצה המקומית גוש חלב (נתבעת פורמלית)
ע"י ב"כ אליאס סאבא
8. המועצה המקומית מג'אר (נתבעת פורמלית)
ע"י ב"כ ופיק שבאט
9. המועצה המקומית פקיעין (נתבעת פורמלית)
ע"י ב"כ נח'לה מח'ול
10. המועצה המקומית פסוטה (נתבעת פורמלית)
ע"י ב"כ סובחי איוב
11. המועצה המקומית סאג'ור (נתבעת פורמלית)
ע"י ב"כ איאד בולוס
12. המועצה המקומית חורפיש (נתבעת פורמלית)
ע"י ב"כ נעים בדר
13. המועצה המקומית עיילבון (נתבעת פורמלית)
ע"י ב"כ ד"ר זרייק לואי
14. המועצה המקומית בית ג'אן (נתבעת פורמלית)
ע"י ב"כ עאדל עלי

פסק דין

עסקינן בתובענה כספית לתשלום סך של 5,474,161 ₪ בגין טענה להפרת התחייבות חוזית מצד הנתבעת 1 עת נמנעה האחרונה מלשלם לתובעת בעד השימוש שהיא עושה במתקן לטיהור שפכים באזור כרמיאל, הכל כמפורט להלן.

הצדדים לתביעה:
התובעת הינה רשות מקומית.

הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ העוסקת במתן שירותי מים וביוב לרשויות מקומיות (להלן: "התאגיד").

נתבע 2 הינו הממונה על תאגידי המים והביוב (להלן: "הממונה").

נתבעות 3-14 הינן רשויות מקומיות בעלות מניות בתאגיד הנ"ל, יחד עם התובעת.

טענות התובעת בכתב התביעה המתוקן:
התובעת, בין יתר תפקידיה, אחראית לאיסוף, הולכה וטיפול בשפכים של תושבי כפר ראמה.
לשם קיום תפקידה הנ"ל הקימה התובעת מערכת להולכת שפכים אשר חיברה את כלל בתי ועסקי תושבי ראמה לקו הראשי שבפאתי הכפר ואשר הוביל את השפכים למאגרים שהקימה התובעת דרומית לכביש 85.
ביום 19.6.2006 התקשרה התובעת בהסכם עם איגוד ערים לענייני ביוב (אזור כרמיאל) (להלן: "איגוד כרמיאל") לרכישת שירותי מים וביוב. בין השירותים אותם רכשה התובעת במסגרת ההסכם הנ"ל, הוסכם כי התובעת תוליך את השפכים של תושבי כפר ראמה אל מתקן לטיהור שפכים הנמצא בבעלותו של איגוד כרמיאל, כאשר זה האחרון יהיה אחראי על הטיפול בשפכים, התפלתם ויבצע פעולות בקשר עם שפכים אלו (אלו יכונו להלן: "השירותים").
התובעת רכשה את השירותים הנ"ל לתקופה של 18 שנה קדימה לתקופה שבין 1.1.07 עד 31.12.2025. תמורת השירותים הכוללת בסך של 5,436,439 ₪ שולמה ע"י התובעת מראש ועבור כל התקופה. משכך, תמורת השירותים לכל שנה קלנדרית, הינה תמורה השירותים הכללית חלקי 18 (תקופת השירותים ) בתוספת הצמדה עד לתחילת השנה הרלוונטית.
בסמוך לחודש 7/2010 התקשרה התובעת עם התאגיד בהסכם, לפיו שירותי המים והביוב הניתנים לתושבי ראמה יוסבו לתאגיד, החל מחודש אוקטובר 2010 (הסכם זה יכונה להלן – "הסכם להעברת נכסים" או "ההסכם"). על פי הסכם זה, כלל שירותי המים והביוב הניתנים לתושבי ראמה הוסבו לתאגיד ולשם כך רכש התאגיד מאת התובעת את כלל המיטלטלין והמקרקעין שלה הקשורים בשירותי המים וביוב.

בין הצדדים להסכם נתגלעו מחלוקות בנוגע לתמורה אותה חייב התאגיד בגין כלל המיטלטלין והמקרקעין הקשורים בשירותי המים והביוב בראמה, ולמרות שהסכם זה הפנה לסקר נכסים מיום 31.3.08, המשיכו הצדדים להסכם לנהל משא ומתן ביחס לגובה התמורה.
הצדדים להסכם אף העבירו ביניהם חלופת מכתבים בנוגע לשווי נכסי התובעת, כאשר התאגיד מצדו תמחר (במכתבו מיום 17.3.11) את השירותים הנ"ל ב- "אפס", והתובעת הסתייגה במכתבה מיום 9.7.13 מתמחור זה.
ביום 11.7.13 חתמה התובעת על מסמך שכותרתו: " מסמך הבנות מקדים לצורך ביצוע הסבת מלוות ביוב", אך אף חתימתה על מסמך זה לוותה בהסתייגות. אלא שחרף הסתייגויותיה כאמור, היתה התובעת חייבת לחתום על ההסכם וזאת נוכח הרגולציה בתחום.
לטענת התובעת התאגיד החל לנהל את משק המים והביוב של ראמה החל מחודש 10/2010 מבלי לשלם לתובעת את תמורת השירותים. לטענתה, הינה זכאית לקבלת מלוא התמורה שהיא שילמה לאיגוד כרמיאל בגין שירותים שהוזמנו על ידה, אך נוצלו בפועל על ידי התאגיד, מבלי שהאחרון ישיב לה את עלותם.
בתביעתה הפנתה התובעת לסעיף 4 להסכם להעברת נכסים. לטענתה, שירותי הטיפול, ההתפלה וכיוצ"ב עניינים של שפכי ראמה, הינם שירותים הנוגעים "להפעלה השוטפת של משק המים והביוב" כמפורט בסעיף 4 להסכם. משכך שירותים אלו, אמורים להיות משולמים ע"י התאגיד וזאת, החל מחודש 10/20210 כמצוות סע' 4 להסכם.
הימנעות מתשלום זה ע"י התאגיד מהווה הפרה בוטה של התחייבות התאגיד מכוח ההסכם והיא מזכה את התובעת באכיפת ההסכם ותשלום מלוא עלות השירותים ו/או פיצוי במלוא שווי התמורה ששילמה התובעת עבור השירותים החל מחודש 10/2010.

הגנת התאגיד:
בכתב הגנתו טען התאגיד טענות סף בדבר העדר סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתובענה, בדבר התיישנות ושיהוי. טענות אלה כבר הוכרעו על ידי במסגרת החלטתי מיום 13.7.18.
תחת הכותרת: "הרקע הרלוונטי" ציין התאגיד, כי הוא הוקם מכוח חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א – 2001 ( להלן:" חוק תאגידי מים וביוב" או " החוק"). לטענתו, בשנת 2008 הוא קיבל מאת הממונה ( נתבע 2) רישיון הפעלה אשר מכוחו הוטלה עליו האחריות על משקי המים והביוב של מספר רשויות וביניהן התובעת. לטענתו, החל מיום 8.7.10 הוא אחראי על ניהול משק המים והביוב בתחום שיפוטה של התובעת וזאת מכוח הדין ומכוח ההסכם שנחתם בין הצדדים במועד זה.
לטענתו, לאחר החתימה על ההסכם הפכה התובעת חלק מהבעלים בתאגיד. המניות אשר הוקצו לתובעת הן פועל יוצא של שווי הנכסים התפעוליים שהועברו מהתובעת לתאגיד כפי שנקבע בסקר הנכסים שהוכן ע"י התובעת ואושר ע"י הממונה.

לטענתו ההסכם שנחתם בין התובעת לתאגיד הינו בבואה של הוראות החוק הנ"ל. מכוח הוראות סע' 11(א) לחוק אף אושרו ביום 21.8.05 "כללי העברת נכסים" אותם קבע הממונה, והם אלו שהסדירו את העברת הנכסים התפעוליים מהרשות המקומית אל התאגידים בהתאם לסעיף 9 לחוק, וכן קבעו את עקרונות התמחור של נכסים אלו.
לטענתו אף העברת זכויות מהרשויות המקומיות לתאגיד בהתאם לסעיף 10 לחוק נעשתה במסגרת הסכמים אשר נחתמו בין תאגידים לרשויות מקומיות בכפוף לאישור הממונה מראש בהתאם להוראות סע' 11(ב) לחוק.

לטענתו במסגרת ההסכם דנן הוסדרה העברת הנכסים התפעוליים, הזכויות והחובות של התובעת ששימשו את משק המים והביוב שלה. העברה זו נעשתה לפי החוק ולפי כללי העברת נכסים. לטענתו, הסכמים דומים באופיים להסכם דנן נחתמו עם כלל הרשויות שהצטרפו לתאגידים שהוקמו ברחבי הארץ. לפיכך, התיקון אשר מבקשת לערוך התובעת בסקר הנכסים שלה והכללת הלוואת עבר אותה נטלה לצורך פיתוח תשתית ביוב אינו רק בעל השלכות מקומיות.
לטענתו סעיף 2 להסכם דנן המתבסס על סעיף 9 לחוק הנ"ל קובע כי כל זכויותיה של התובעת בנכסים התפעוליים ששימשו את משק המים והביוב שלה ערב צירופה לתאגיד יועברו לידי התאגיד. נכסים אלו וערכם פורטו בסקר נכסים (נספח ב' להסכם). סקר הנכסים הוכן בהתאם להוראות סע' 9(א) לחוק ובהתאם לכללי העברת נכסים, והסקר כולל רק את הנכסים התפעוליים המועברים מהרשות לתאגיד. התובעת היא זו שהכינה את סקר הנכסים לצורך הצטרפותה לתאגיד. סקר זה טעון את אישור הממונה והוא מהווה את הבסיס לחתימה על ההסכם.
התאגיד לא היה חלק מהליך הכנת או אישור סקר הנכסים של התובעת. התאגיד אינו סוברני לאשר או לדחות סקר זה. הממונה הוא זה שאמון על בחינת סקרי נכסים ואישורם או תיקונם.

במסגרת סקר הנכסים שהוכן ע"י התובעת, ביקשה האחרונה לכלול גם את הלוואת העבר שנטלה לצורך מימון הרחבת מט"ש כרמיאל בסקר הנכסים. אולם בקשתה זו לא נתקבלה מהטעם כי אין המדובר בנכס תפעולי על פי הכללים שנקבעו לעניין זה.
ביום 10.7.2008 אישר הממונה את סקר הנכסים של התובעת אולם בגרסתו המאושרת רק קווי הביוב אושרו ע"י הממונה כנכסים תפעוליים וערכם הועמד על סך של 13,760,000 ₪. מהנוסח המאושר של הסקר נגרע לא רק התשלום אותו ביצעה התובעת עבור הרחבת המט"ש אלא גם נכסים נוספים אשר תומחרו על ידה בסך של 1,795,000 ₪.

נטען כי אי הכללת תשלום זה בסקר הנכסים אינו ייחודי לתובעת שכן בהתאם לעמדתו של הממונה הלוואת עבר שתכליתה שדרוג של מערכת הביוב של התובעת שנים לפני ההצטרפות לתאגיד אינה נכס תפעולי מכמה טעמים. כך למשל במסגרת החוזה שנחתם בין התובעת לבין איגוד כרמיאל (נספח ב' לתביעה) צוין בסעיף 40 לחוזה זה, כי התובעת לא קיבלה זכויות שלכהן במט"ש. אף אם המט"ש היה בבעלות התובעת הרי שההשקעות שביצעה לצורך הקמתו או הרחבתו אינן נופלות בגדר נכס תפעולי אלא מהווה השקעות עבר. רק המט"ש עצמו מוגדר כנכס תפעולי (ראו בהרחבה סע' 34 לכתב ההגנה).
עוד נטען כי מכוח הוראות סע' 11(א)(2) ו-11(א)(3) לחוק נקבע בסעיפים 6-7 לכללי העברת נכסים כי התמורה בגין שווי הנכסים תינתן לרשות באמצעות הקצאת מניות בתאגיד וחלקה האחר יועבר לתאגיד כהלוואת בעלים. אף בסעיף 16 להסכם דנן נקבע כי 60% מכלל הנכסים שיועברו לתאגיד הינם בתמורה למניות שיוקצו לתובעת בתאגיד ואילו יתרת הנכסים (40%) תהווה הלוואת בעלים. מכאן הרי שבכל מקרה התובעת אינה זכאית לתגמול כספי עבור הנכסים שהועברו לתאגיד, כמבוקש בתביעתה. לאמור אם יתוקן סקר הנכסים תהיה זכאית התובעת לכל היותר להעלאת חלקה בהקצאת המניות התאגיד ולחלק גדול יותר בהלוואת בעלים. לפיכך הרי שלתביעתה הכספית דנן אין מקום.
עוד נטען אם תתקבל התביעה, הרי ששיעור אחזקותיה של התובעת בתאגיד יוגדל ואקט זה יוביל לדילול אחזקותיהן של יתר הרשויות החברות בו ויפגע באותן רשויות באופן ישיר. בנוסף, היעתרות לטענות התובעת והכללת רכיבים שאינם בגדר נכס תפעולי במסגרת סקר הנכסים של התובעת עשויה להפלות את אותן רשויות מקומיות לרעה לעומת התובעת.
באשר לטענת התובעת ולפיה המקור לחיוב התאגיד בתשלום הלוואת העבר ששילמה לצורך הרחבת המט"ש הינו סע' 4 להסכם נטען, כי התובעת מפרשת באופן שגוי את הוראות סעיף 4 זה (המבוסס על סעיף 10 לחוק).
נטען כי מלשון ההוראה בהסכם עולה כי הזכויות, הסמכויות, החובות וההתחייבויות אותן מעבירה הרשות לתאגיד מכוח הסכמים נוגעת רק להפעלה השוטפת של משק המים והביוב מיום צירופה של הרשות המקומית כבעלת מניות בתאגיד ואילך. לפיכך החל מחודש 11/2010 התאגיד הוא הלקוח של איגוד כרמיאל והוא זה שמשלם לאיגוד עבור השפכים המוזרמים משטחה המוניציפלי של התובעת למט"ש. התאגיד הוא זה שנושא בהתחייבויות התובעת לאיגוד ביחס לטיב השפכים המוזרמים למט"ש ובכל התחייבות אחרת הנוגעת להפעלה השוטפת של מערכת הביוב.
נטען כי כעולה מסע' 4 סיפא להסכם, הרי שהרשות המקומית היא זו שתמשיך לשאת בעצמה בכל התחייבויותיה לפירעון מלוות עבר (קרי כדוגמת ההלוואה מושא התביעה) אשר הועמדו לרשותה בכל הנוגע להשקעותיה בנכסי משק המים והביוב שלה עובר לצירופה לתאגיד. בכתב ההגנה הפנה התאגיד לסעיפים נוספים בחוק ובהסכם על מנת לתמוך במסקנתו.
נטען כי בסעיף 4 צוין אמנם צוין כי: "הרשות המקומית מתחייבת להעביר ומעבירה בזאת לידי התאגיד בכפוף לאישור הממונה מראש לגבי כל הסכם ואו התקשרות ו/או עסקה את כל זכויותיה וסמכויותיה לפי הסכמים.. כמפורט ברשימת ההסכמים המצורפת להסכם זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומנת נספח ג.." עם זאת מלבד אזכור נספח ג' להסכם לא צורף דבר כנספח.

עוד נטען כי סע' 22 להסכם קובע חריג להוראה שנקבעה בסע' 4 ו- 16 להסכם. לפי סע' זה הרשות והתאגיד יהיו רשאים להגיע להסכם נפרד ולפיו הלוואות העבר אשר נטלה הרשות עד למועד צירופה לתאגיד לטובת תשתיות המים ו/או הביוב שלה, תוסבנה ע"ש התאגיד כולן או חלקן עד גובה הלוואת הבעלים, ובכפוף לאישור הממונה. מכוח הוראה זו חתמו ביום 22.9.13 התובעת והתאגיד על הסכם להסבת מלוות מכוחו הוסבו ע"ש התאגיד מלוות בביוב שניתנו לתובעת בגובה של 5,694,030 ₪.
עוד נטען כי בניגוד לאמור ע"י התובעת בתביעתה, הרי שלצורך תשלום חלקה בהרחבת המט"ש והרחבת קו ביוב מאסף קיבלה האחרונה 50% מהסכום במענק מאת המינהל לפיתוח תשתיות ורק 50% מהסכום הנתבע ניתן להלוואה. מכאן כי סכום המלוות הכולל שניתן לצורך פרויקט זה עומד על סך של 2,650,000 ₪ ולא כנטען בתביעה. התובעת לא הביאה ולו ראשית ראיה כי המלוות מושא התביעה לא נכללו במסגרת הסכם הסבת מלוות, כאשר למיטב ידיעת התאגיד כל המלוות שקיבלת התאגיד הוסבו ע"ש התאגיד והוא אשר פורע אותן.
בניגוד לנטען בתביעה, הרי שרק יומיים לפני החתימה על הסכם הסבת מלוות נודע לתאגיד לראשונה, כי הרשות המקומית חולקת על אי הכללת התשלום עבור מט"ש כרמיאל במסגרת סקר הנכסים. לעמדה זו שקיבלה ביטוי במכתב התובעת מיום 9.7.13 נלוותה דרישת התובעת כי תשלום זה ייכלל במסגרת סקר הנכסים באופן שלשווי נכסי הביוב אשר הועמד ע"י הממונה ע"ס 10,413,000 ₪ תתווסף ההלוואה מושא התביעה וכפועל יוצא תגדל קרן הלוואת הבעלים. עם זאת, הרי שלא ניתן להגדיל את גובה הלוואת הבעלים, אלא בכפוף לתיקון סקר הנכסים. מדובר בתיקון שהינו בניגוד לעמדת הממונה.
עוד נטען, כי בניגוד לאמור בתביעה, הרי שהתובעת אינה אחראית כיום על הולכה וטיפול בשפכי תושבי כפר ראמה הגם שבעבר היתה אמונה על כך.
באשר לטענה של התובעת כי היא רכשה שירותים מאיגוד כרמיאל נטען כי התובעת לא רכשה שירותים. התובעת התחייבה לתשלום הוני בסך של 5,202,334 ₪ עבור השתתפות שדרוג המט"ש. בעבור הוצאות תפעול ואחזקה של מערכות המט"ש נקבע בחוזה (עם איגוד כרמיאל, נספח ב) כי התובעת תשלם סך של 1.05 ₪ בגין כל מטר מעוקב של שפכים שהוזרמו בפועל. החל מחודש 10/2020 התאגיד משלם רכיב זה. כמו כן החל מיום 1.1.15 מועד כניסתם לתוקף של כללי איגוד ערים (תעריפים לשירותי ביוב שמספקים איגודי ערים לביוב) הרי שהתאגיד משלם למט"ש כרמיאל סך של 1.769 ₪ למטר מעוקב.
באשר לטענה של התובעת לפיהן היא היתה חייבת לחתום על ההסכמים נטען כי אכן התובעת היתה חייבת להצטרף לתאגיד אולם חתימתה על ההסכם עם התאגיד נעשתה ללא כל הסתייגות מצידה. אף על גבי מכתבו של גזבר המועצה מיום 19.4.08 לא התלוותה כל הסתייגות. כן נטען כי הסתייגותה של התובעת על גבי מסמך הבנות המקדים מנוג ד להסכם שנחתם בין התובעת לתאגיד.
הגנת הממונה (נתבע 2):
נטען כי התובענה מושתתת על עילה חוזית בהתאם להסכם שנחתם ביום 8.7.10. משכך מדובר בתביעה שהתיישנה נוכח הגשתה כנגד הממונה כמעט כ- 9 שנים ממועד החתימה על ההסכם הנ"ל.
בכתב הגנתו תחת הכותרת: "הרקע העובדתי" עמד הממונה על החובה להקים תאגיד מים וביוב ברשויות המקומיות, תוך הפנייה לסעיפים שונים שבחוק תאגידי המים. לדידו החל מיום 31.7.07 יום כניסתו לתוקף של חוק תאגידי מים וביוב חל איסור על רשויות מקומיות להפעיל עצמאית את שירותי המים והביוב וחלה עליהן החובה להתאגד. הרשות המקומית יכלה להקים תאגיד ו/או להצטרף לתאגיד קיים. לשיטתו, למרות שבחוק קיימת אפשרות לכפות את ההתאגדות הרי שצירופן של רשויות לאורך השנים לתאגידים נעשה בצורה וולונטרית ומוסכמת.
לטענתו מרבית התאגידים הוקמו בין השנים 2008-2009 והצירוף של רשויות לתאגידים נעשה על בסיס הסכם שהתגבש בין הרשות לתאגיד והוגש לאישור הממונה. אישור הממונה אודות הצירוף היה בכפוף לאישור מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב ולאחר שהממונה בחן בין היתר כי אין בצירוף לפגוע באיתנות הפיננסית של התאגיד. לדידו אחת ממטרותיו של חוק תאגידי מים וביוב הינה ניהול עסקי ומקצועי של התאגיד ובמסגרת זו גם חובת הממונה לשמור על האיתנות הפיננסית של התאגידים.
עוד ציין הממונה כי לשם עידוד הקמת תאגידי מים וביוב ובינוי תשתיות ראויות ניתנו לרשויות מענקים והלוואות. המענקים שניתנו ע"י המדינה הינם מענקי תיאגוד לתאגיד והן לרשות המקומית המצטרפת בעניין הצירוף לתאגיד. מענקים אלו מועברים לצדדים להסכם בהתאם לחוזרי מענקי מדינה בתחום המים והביוב שפורסמו הממונה ומשרד האוצר וכן בהתאם ל"סיכום בינמשרדי בנושא מענקים בתחום המים והביוב" כפי שמתעדכנים מעת לעת.
בהתאם לחוזרים אלו, הרי שהצדדים להסכם (תאגיד המים והביוב והרשויות החברות בו) קיבלו מענקים לפי מפתח מענקים הקבוע בחוזרים. מבדיקה שעלתה נמצא כי במקרה דנן התובעת קיבלה מענקי תאגוד בסך של 491,000 ₪.
אף הממונה (כמו התאגיד) הפנה בכתב הגנתו אל "כללי העברת נכסים" שהותקנו בשנת 2005 ומהווים לשיטתו את הפלטפורמה לצירוף רשויות מקומיות לתאגידי מים וביוב. לטענתו בכללים אלו נקבע כי רשות מקומית שהקימה חברה לבדה או ע"י הצטרפות לרשויות אחרות תעביר לחברה זו את מלוא זכויותיה בנכסים התפעוליים ששימשו ערב הקמת החברה את משק המים והביוב של הרשות, וזאת לפי סע' 9(א) לחוק תאגידי מים וכן לפי מפקד נכסים והערכת שווי הנכסים שברשותה.
על מנת ליתן תמריץ לרשויות מקומיות להצטרף או להתאגד לתאגיד קיים נקבע בכללים אלו כי התמורה בגין הנכסים המועברים לתאגיד תהא באמצעות הלוואת בעלים בשיעור שבין 30%-40% משווי הנכסים והיתרה בהון מניות. הרשויות המקומיות ערכו בעצמן מפקד נכסים שאושר ע"י הממונה, ועל בסיסו נגזר גובה הלוואת הבעלים והון המניות.
לטענתו, לעתים מפקד הנכסים לא שיקף נכונה את ערכם של תשתיות המים והביוב בתחום הרשות שהיה גבוה בחלק מהמקרים בהרבה משווי התשתיות בפועל. לעיתים השווי של התשתיות היה אפסי בשל הבלאי שנוצר בתשתיות. לרוב התאגיד הוא זה שנשא בתשלום מלוא ערך התשתית הפגומה ואף נדרש לקחת הלוואות למימון שיקום ושדרוג התשתית הישנה. נטען (בס' 21 לכתב ההגנה) כי "אף אם מפקד הנכסים לא נתן ביטוי לעיתים לתשתיות חדשות שהוקמו על ידי הרשות המקומית טרם הקמת התאגיד (תשתיות שממונו במרבית המקרים במלואן מהיטלי מים וביוב שגבו הרשויות מהתושבים ו/או ממענקי מדינה ..), בפועל התאגיד הוא זה שנשא בעלויות, הן בהלוואת בעלים והן בעליות הדרשות לשם התאמת התשתית".
נטען כי עריכת סקר הנכסים הינה עבודה מאומצת. במסגרת הסקר נבדקות כלל ההוצאות שהוצאו ע"י הרשות לטובת תשתיות המים והביוב. סקר זה מתבצע ע"י הרשות ועל בסיסו נעשה התחשיב של גובה המניות וסכום הלוואת הבעלים (כאמור לעיל). נטען כי עצם החתימה של הרשות על הסכם הצירוף וקבלת כספי המדינה בגין צירוף זה מהווה הסכמה לתנאי הצירוף של התובעת לתאגיד.
נטען כי במקרה דנן לא מדובר בנכס שהועבר לתאגיד באשר המט"ש לא הועבר לתאגיד במעמד צירופה של התובעת לתאגיד. לפיכך, הרי שבסקר הנכסים שבוצע עמד שווי המט"ש על 0 שכן התאגיד לא נדרש לשלם עבור נכס זה שלא עבר לבעלותו.
עוד נטען כי אמנם על פי כתב התביעה התובעת שילמה סך של כ- 5 מיליון ₪ עבור שימוש במט"ש כרמיאל. עם זאת כנגד אותה עלות גבתה התובעת היטל טיהור שפכים מתושביה. הכנסות אלו כיסו את ההלוואה אותה נטלה התובעת בגין השקעה זו וזאת בנוסף למענקי מדינה אותם קיבלה התובעת בגין ביצוע השקעות בתשתיות הביוב. נטען כי בחלוף השנים לא ניתן להתחקות אחר מסמכים המעידים על מקרות המימון להשקעה אותה ביצעה התובעת בתשתיות הביוב עובר להקמת התאגיד.
נטען, כי מדובר בתביעה שהוגשה לאחר שכבר נחתם הסכם העברת נכסים עם התאגיד בשנת 2010 ולאחר שכבר הרשות קיבלה מענקים וכספי הלוואת בעלים מאת התאגיד בסך של 4.7 מיליון ₪ בגין הנכסים של הרשות שהועברו לתאגיד, בהתאם לתחשיב שאישר הממונה.
נטען כי לאחר שמבוצע סקר הנכסים שוב אין לחזור ולהידרש לעדכונו ו/או תיקונו מכמה נימוקים. האחד, לעדכון של סקר הנכסים קיימת השפעה ניכרת על הלוואת הבעלים וכפועל יוצר השפעה על חוסנו של התאגיד. שני, על פי שיטת התעריפים משנת 2010, לשווי הנכסים על פי הסקר קיימת השפעה ניכרת על מחירי רכישת המים אותם קובעת רשות המים והשפעה קריטית על מצבו הכספי של התאגיד. לו יעודכנו הסקרים כיום לא יהיה ניתן לתקן את מחירי רכישת המים לתאגידים עבור השנים שחלפו וזאת בהתאם לכללי התעריפים ומי שיישא במלוא הנזק הכספי ממצב זה הוא התאגיד. שלישי, משמעות עידכון ופתיחה של מפקד הנכסים יכול להוביל למסקנה כי התאגיד שילם ביתר שאת לרשות באשר הסקר יביא בחשבון תשתיות שבמועד עריכת הסקר ערכן ירד. הרשות אינה נפגעת כתוצאה מאי עידכון נכסים חדשים היות ובמידה והיא מימנה את הנכסים במלוות הרי שכל מלוות הביוב של הרשות ממילא הוסבו לתאגיד.
לפיכך הרי שהתובעת לא יצאה מופסדת, שכן התאגיד לקח על עצמו את כל מלוות הביוב של התובעת ובנוסף טרם צירופה לתאגיד קיבלה התובעת מענקים בגין השקעות בתשתיות המים והביוב.
הממונה הצטרף לעמדת התאגיד לפיה התובעת לא רכשה שירותים אלא התחייבה לתשלום הוני בסך של 5,202,334 ₪ עבור השתתפות במימון שדרוג המט"ש. התשלום בוצע ע"י התובעת באמצעות המחאת זכויותיה לכספי הלוואה ו/או מענקים בשיעורים שלא הוכחו על ידה ומבירור שערך התאגיד עולה כי מחצית מהסכום הנתבע ניתן לה ע"י מענקים. עוד נטען כי סקר הנכסים הוא אשר קובע לעניין ההסכם בין התאגיד לתובעת ואין כל מקום לשינוי בסקר זה.
הגנת הנתבעת 3 (עיריית צפת) :
עירית צפת הצטרפה לכתב ההגנה שהוגש ע"י התאגיד. אף נתבעת זו ציינה כי בניגוד לנטען בתביעה, הגם שבעבר התובעת היתה אחראית על הולכה וטיפול בשפכי כפר ראמה, הרי שהחל מיום 8.7.10 התאגיד הוא זה שאחראי לכך.
נטען כי בניגוד לנטען בתביעה הרי שהתובעת לא רכשה שירותים, אלא התחייבה לתשלום הוני בסך של 5,202,334 ₪ עבור השתתפות במימון שדרוג המט"ש. כמו כן התשלום שבוצע ע"י התובעת לא הוכח על ידה. כמו כן מחצית מהסכום הנתבעת בכלל ניתן לתובעת במענקים. בעבור הוצאות תפעול ואחזקה של מערכות המט"ש נקבע בחוזה, כי התובעת תשלם סך של 1.05 ₪ בעבור כל מטר מעוקב של שפכים שהוזרמו בפועל, כאשר החל מחודש 10/2010 התאגיד הוא אשר משלם עבור רכיב זה, והחל מיום 1.1.15 מועד כניסתם לתוקף של כללי איגוד ערים, משלם התאגיד למט"ש כרמיאל סך של 1.796 ₪.
עוד נטען, כי התאגיד אמנם נכנס בנעלי התובעת בכל הקשור בהפעלת משק המים והביוב בשטחה של התובעת ברם הוא לא רכש ממנה את כל המיטלטלין הקשורים בשירותי הביוב, אלא את הנכסים המפורטים בסקר נכסים.
עיריית צפת הצטרפה לטענות התאגיד כי התאגיד מעולם לא היה חלק מהליך אישור סקר הנכסים מול הממונה ולא ידע כי התובעת חולקת על ממצאיו, אלא רק לאחר קבלת מכתב התובעת מיום 9.7.13. עוד נטען כי התובעת היא זו שהכינה את סקר הנכסים, כאשר הממונה הוא זה שדרש את השמטת ההלוואה שלקחה לצורך הרחבת מט"ש כרמיאל, והתובעת תיקנה את הסקר בהתאם לדרישותיו.
נטען כי סקר הנכסים אושר בשנת 2008 ע"י הממונה ורק בחלוף כ- 6 שנים ממועד אישור סקר הנכסים וכ-3 שנים ממועד החתימה על ההסכם נודע לתאגיד לראשונה על הסתייגות התובעת.
נטען כי אמנם התובעת היתה חייבת להצטרף לתאגיד ברם חתימתה על הסכם עם התאגיד נעשתה ללא כל הסתייגות מצידה. אף למכתבו של גזבר התובעת מיום 19.4.08 לא התלווה כל הסתייגות.
הגנת הנתבעת 5 (מ.מ טובא – זנגריא):
אף מועצה זו טענה כי היא מצטרפת לכל טענות ההגנה שנטענו ע"י התאגיד. לטענתה משמעות קבלת התביעה היא פגיעה בחלקה ובמניותיה בתאגיד. נתבעת זו מתנגדת לכל שינוי בהרכב המניות ובחלוקה מחודשת של החלקים ומניות התאגיד.
הגנת הנתבעת 7 (מ.מ. גוש חלב):
נתבעת זו ציינה כי היא העבירה את מלוא זכויותיה במערך המים והביוב לתאגיד עוד בשנת 2008. לטענתה אין כל מקום לשנות ו/או לפגוע בזכויותיה בתאגיד ובאחוזים שהוקצו לה מכוח העברת זכויותיה וזאת בשל טענת ההתיישנות.
נטען כי יש לדחות את התביעה כנגדה מחמת העדר יריבות. נטען כי הסעדים המבוקשים בתובענה אינם אמורים להשפיע על זכויותיה. נטען, כי במסגרת ההסכם משנת 2006 שצורף לתביעה ( ההסכם בין התובעת לאיגוד ערים) נקבע מפורשות כי לתובעת לא יהיו כל זכויות במט"ש או בשותפות כרמיאל מקורות – מט"ש כרמיאל והסביבה. עוד הובהר במסגרת סע' 40 להסכם הנ"ל כי התובעת לא תהיה אחראית לשום השקעה במכון טיהור לרבות בכל חלק שלו ולא תהיה לה כל חלק בהפסדיו.
נטען כי אופייה ומהותה של ההתקשרות מעידים על התקשרות בין ספק ללקוח שאין בהן כל זכויות קנייניות בתאגיד המים כרמיאל ומכאן הרי שבצדק רכיב זה לא קיבל כל ביטוי בסקר הנכסים של התובעת. עוד נטען, מדובר בחיוב כספי בין התובעת לתאגיד ואינו רלוונטי כלל לנתבעת 7.
הגנת נתבעת 8- מ.מ. מג'אר
נתבעת זו טענה כי היא העבירה את מלוא זכויותיה במערך המים והביוב שבתחום שיפוטה לתאגיד וזאת עוד מאז שנת 2010. כן טענה כי מאז הוענקו לה זכויות בתאגיד מכוח ההסכם שנחתם בינה לבין התאגיד בשנת 2010 ואין כל מקום לפגוע בזכויותיה בתאגיד ובאחוזים שהוקצו לה מכוח העברת הזכויות הנ"ל בחלוף תקופת ההתיישנות.
עוד לטענתה, אין כל יריבות בינה לבין התובעת והסעדים המבוקשים אינם אמורים להשפיע על זכויות הנתבעת 8. נטען כי במסגרת הסכם ההתקשרות שצורף לתביעה מיום 19.6.06 הובהר מפורשות מהותו של השירות שניתן לתובעת ע"י איגוד כרמיאל, התמורה וכן משך ההתקשרות ואף נקבע הסכם כי לתובעת לא יהיו כל זכויות במט"ש או בשותפות כרמיאל מקורות – מט"ש כרמיאל והסביבה.
נטען כי אופיה ומהותה של ההתקשרות מעידים על התקשרות בין ספק – לקוח שאין בהן כל זכויות קנייניות בתאגיד ומכאן שבצדק לא קיבל רכיב זה כל ביטוי בסקר הנכסים של התובעת.
נטען כי מדובר בחיוב כספי בין התובעת לתאגיד ואינו רלוונטי כלל לנתבעת 8. כן הכחישה הנתבעת את מרבית סעיפי התביעה מחוסר ידיעה.
הגנת נתבעת מס' 9 (מ.מ. פקיעין):
נתבעת זו הכחישה את רוב סעיפי התביעה מחוסר ידיעה. נתבעת זו טענה כי ההתחשבנות שבין התובעת לתאגיד לא מחייבת אותה והיא לא תסכים שזכויותיה יפגעו. לטענתה אין לערוך כל שינוי בהרכב ובחלקים של כל אחת ואחת מהרשויות הכלולות בתאגיד בשל הטענה כי על התאגיד לשלם כספים לתובעת מעבר לסקר הנכסים. כל הרשויות התקשרו עם התאגיד על בסיס סקר נכסים בגין נכסים קבועים.
הגנת נתבעת 10 - מ.מ. פסוטה
אין בתיק האלקטרוני כתב הגנה מטעם נתבעת זו. קיימה הודעה ובקשה לעדכון ייצוג של מועצה זו מיום 8.7.19 וכן קיימת בקשה מיום 7.1.20 לפטור נתבעת זו מהתייצבות לדיון.
הגנת נתבעות 4 ו-6 , חצור הגלילית ויסוד המעלה
נתבעת 4 (חצור הגלילית) וכן נתבעת 6 (יסוד המעלה) לא התגוננו כנגד התביעה.
הנתבעת מס' 11 (מ.מ. סאג'ור)
נטען כי יש לסלק התביעה על הסף ולחלופין לגופה. נטען כי כתב התביעה לא נמסר לחשב המלווה של המועצה כמצוות סע' 142ג1 לפקודת העיריות. משלא נעשה כן יש לראות את התובעת כמי שלא ביצעה מסירה מלאה של התביעה, באשר מסירה למועצה אין די בה.
אף נתבעת זו טענה כי התאגיד נכנס בנעלי התובעת בכל הקשור בהפעלת משק המים והביוב בשטחה של הרשות המקומית. אף נתבעת זו טענה כי קבלת התביעה משמע כי שיעור אחזקותיה של התובעת בתאגיד יגדל וכך גם גובה הלוואת הבעלים אותה העמידה לטובת התאגיד. הגדלה זו תבוא ע"ח יתר הרשויות המקומיות ותוביל לדילול אחזקותיהן.
נטען כי אי הכללת ההלוואה במסגרת סקר הנכסים אינה ייחודית לתובעת. הלוואות כאמור לא נכללו באף אחד מסקרי הנכסים של יתר הרשויות החברות בתאגיד וכן של הנתבעת דנן מאחר והשקעות לצורך שדרוג תשתיות המי ם והבי וב אינן בבחינת נכס תפעולי אלא השקעות עבר שהכללתן הוחרגה במפורש במסגרת הסכמים שנחתמו בין הרשויות לתאגיד. רק הנכסים עצמם שניבנו באמצעות הלוואות אלה מוגדרים כנכס תפעולי ותימחורם נעשה במסגרת הכללים שנקבעו במסגרת כללי העברת נכסים. לפיכך אף מהטעם הזה קבלת התביעה עלולה להפלות את יתר הרשויות שכן קבלתה משמעותה החלת כללי הצטרפות מטיבים בניגוד לחוק.
הנתבעת 12 (מ.מ חורפיש), נתבעת 13 (מ.מ. עילבון) וכן נתבעת 14 (מ.מ. בית ג'אן):
אף נתבעות אלו טענו כי הן לא יסכימו כי בעקבות בסכסוך יפגעו זכויותיהן באופן שהגדלת שיעור האחזקות של התובעת בתאגיד תבוא על חשבונן של יתר הרשויות המקומיות בתאגיד.
חומר הראיות:
מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר נאסיף מויס – גזבר המועצה המקומית ראמה (ת/1). הנ"ל נחקר נגדית על תצהירו.
מטעם התאגיד הוגש תצהירו של מר אדי שוסב – מנכ"ל פלג הגליל החל משנת 2018, כאשר בין השנים 2015-2018 שימש האחרון כממלא מקום מנכ"ל וסמנכ"ל כספים פלג הגליל, ובשנת 2008 כסמנכ"ל הכספים (נ/1). הנ"ל נחקר על תצהירו נגדית.
הנתבעת 12 (מ.מ. חורפיש) הודיעה כי היא סומכת ידה על תצהיר התאגיד כחלק מראיותיה בתיק זה. הודעה דומה הוגשה גם ע"י נתבעת 14 - מ.מ. בית ג'אן.
אף ב"כ עיריית צפת הודיעה במסגרת הדיון מיום 15.7.20 כי הם סומכים ידם "התצהיר ועל החקירות שיבוצעו על ידי עו"ד זינגר" (ב"כ התאגיד). (עמ' 8 שורות 12-13).
יתר הנתבעות לא הגישו ראיות.
התובעת והנתבעים 1-2 הגישו את סיכומיהם בכתב.
דיון והכרעה:
הערה כללית ומקדימה – כל ההדגשות אינן במקור אלא אם צוין אחרת.
אקדים ואציין כי בכתב התביעה טענה התובעת (בין היתר), כי היא היתה זכאית להכליל בסקר הנכסים (אותו אישר הממונה) את השירותים שהיא רכשה מאיגוד ערים כרמיאל לצורך חישוב התמורה המגיעה לה מאת התאגיד. לעניין זה ראו פרק ה' לתביעה בצירוף הנספחים המופיעים תחת הסעיפים בפרק זה, שם ציינה התובעת כי השירותים שרכשה מהתאגיד תומחרו ב- אפס, וכי היא התובעת העלתה את הסתייגותה בנוגע לשווי השירותים, כך שלשיטתה היה צורך להכליל את הסכום ששולם על ידה למט"ש כרמיאל בסקר הנכסים (כן ראו גם סע' 29-38 לת/1).
אלא שבפרוטוקול הדיון מיום 15.7.20 הצהיר ב"כ התובעת כדלקמן (עמ' 13 שורות 10-28):
"מוסכם עלינו שהסכום הזה ששולם למט"ש כרמיאל לא נכלל בסקר הנכסים. מוסכם עלינו העמדה של הממונה שזה לא יכול להיות נכס, לא עונה להגדרה של נכס תפעולי, זאת אומרת מעולם זה לא יכל להיות חלק מהסקר נכסים. אנו טוענים שמה ששילמנו זה שירות שעל פי סעיף 4 של הסכם ההצטרפות ביננו לבין פלג הגליל, פלג הגליל אמורה היתה לשלם לנו אותו. נכון, בזמן אמת, מועצת ראמה טעתה / הוטעתה וחשבה שזה בסמכות של הממונה ושהממונה יכול לאשר אותו אבל אנחנו בדיעבד גם המועצה הבינה, אני לא ליוויתי אותה אז, מייצג היום. העמדה שלנו היום היא שחרף הטעות של מועצת ראמה התשלום הזה איננו יכול להיות חלק בסקר הנכסים מאחר ואיננו עונה לנכס תפעולי. זה מוסכם עלינו שזה אינו יכול להיות נכס תפעולי. המחלוקת היא סביב הסכום הזה ששולם למט"ש כרמיאל, היינו 5 מיליון ₪, האם הוא שירות שהועבר במסגרת הסכם הצטרפות של ראמה לפלג הגליל, האם זה שירות שראמה נתנה. המועצה נותנת שירותים לתושבי המועצה בכל הקשור למים והביוב.
אנו טוענים שהשירות הזה הוא חיוב כלפי התושבים של המועצה ואנו טוענים שהייתה המחאה של חיוב זה לפלג הגליל. האם אכן נותנים את השירות הזה לתושבי ראמה. השירות הזה, פלג גליל או ראמה אז היו מתווך בין התושב לבין מט"ש כרמיאל בסופו של דבר מי שעושה את הטיפול זה מט"ש כרמיאל. מט"ש כרמיאל אומר אתם צריכים לשלם לי ככה וככה וזה מופיע בחקיקת העזר. אנו טוענים שהזכות לגבות את התשלום שיש להעביר למט"ש כרמיאל על ידי המועצה, גם זכות זו הועברה לפלג הגליל יחד עם המחאת החיוב ובסופו של דבר מי שחויב בתשלום הזה למט"ש כרמיאל זו המועצה ולא פלג הגליל ועל כן מגיע לנו סכום זה".

אף בסיכומיה (בסע' 37) הפנתה התובעת לפרק ג' לתגובתה לבקשה מס' 7 בתיק (בקשה של התאגיד לסילוק התביעה על הסף). בפרק ג' הנ"ל ציינה התובעת כי המערכת ההסכמית שבינה לבין התאגיד מוסדרת בחוק תאגידי מים וביוב, וכי בהתאם לסימן ב' לחוק זה הרי שהעברת הפעילות מרשות לתאגיד כוללת שלושה נושאים: א. העברת עובדים (המעוגן בסע' 8 לחוק) ב. העברת נכסים (המעוגן בסע' 9 לחוק) ג. העברת זכויות והתחייבויות (המעוגן בסע' 10 לחוק). לשיטתה, כעולה מס' 11 לחוק וכן כעולה מכללי העברת נכסים (צורפו ע"י התאגיד לסיכומיו) הרי שסמכויות הממונה מצומצמות להליך העברת נכסים בלבד, וכי טענותיה מושא תביעתה מתייחסות להעברת זכויותיה לקבלת שירותי טיפול בשפכים לידי התאגיד (קרי לפי סע' 10 לחוק). לטענתה, " סעיף 4 להסכם שנכרת בין התובעת לנתבעת ... קובע כי הנתבעת תבוא בנעלי התובעת דהיינו, הנתבעת לוקחת לעצמה את הזכות לקבלת שירותי טיפול בשפכים מאיגוד כרמיאל ומנגד הנתבעת נושאת בהתחייבות התובעת דהיינו, בחובה לשלם תמורת שירותי הטיפול בשפכים".
הנה כי כן, לאור העולה מסיכומי התובעת ולאור הצהרת ב"כ התובעת לפרוטוקול הדיון דלעיל, הרי שהתובעת ממקדת את המחלוקת בטענה לפיה השירותים אותם רכשה מאיגוד כרמיאל הינם בבחינת זכות שהועברה לתאגיד אשר מזכה אותה בתמורה בהתאם לסעיף 4 להסכם להעברת הנכסים.
אדון במחלוקת זו כדלהלן.
פרשנות חוזה  - מסגרת נורמטיבית:
סעיף 25 ל חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, שתוקן בשנת 2011, קובע כדלקמן -
"(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

בע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ ( פורסם בנבו, 08.02.2018), נאמר לעניין פרשנות הסכם כדלקמן –
"אין חולק כי לשון החוזה – על מגוון הוראותיו – היא נקודת המוצא לכל הליך פרשני. יתרה מזאת, כל זמן שלשון החוזה ברורה וחד-משמעית ומצביעה באופן בהיר על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים בעת כריתת החוזה, הבכורה בהליך הפרשני תינתן לה. רוח דברים אלה עוגנה זה מכבר בסעיף 25( א) לחוק החוזים ( חלק כללי), התשל"ג–1973, כפי שתוקן בתיקון מס' 2 לחוק החוזים משנת 2011 ... עם זאת, בנסיבות שבהן לשון החוזה אינה חד-משמעית .. על הפרשן להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים על רקע כלל הוראות החוזה ובאמצעות בחינת הנסיבות החיצוניות לו. בתוך כך, יש ליתן את הדעת להתנהגות הצדדים במסגרת המשא ומתן שהביא לכריתת החוזה; להתנהגותם במהלך הוצאתו לפועל של החוזה; לחוזים נוספים הקיימים בין הצדדים; לנוהג המסחרי המקובל; וכיוצא באלה...".

מן הכלל אל הפרט:
במקרה דנן כעולה מסע' 3 לסיכומיה, התובעת "מבססת את תביעתה על הוראות סעיף 4 " להסכם להעברת נכסים שכותרתו: "העברת זכויות וחובות להפעלת המערכות" (נספח ב לת/1).
סעיף 4 להסכם זה קובע כדלקמן:
"הרשות המקומית מתחייבת להעביר ומעבירה בזאת לידי התאגיד בכפוף לאישור הממונה מראש לגבי כל הסכם ו/או התקשרות ו/או עסקה את כל זכויותיה וסמכויותיה לפי ההסכמים, ההתקשרויות והעסקאות בכל הנוגע להפעלה השוטפת של מערכות המים והביוב ולמתן שירותי המים והביוב ערב יום צירופה כבעלת מניות בתאגיד, כמפורט ברשימת ההסכמים המצורפת להסכם זה כחלק בלתי נפרד הימנו ומסומנת כנספח ג', (להלן "ההסכמים").
צילומי הסכמים עצמם, מצורפים אף הם להסכם זה ומסומנים לפי הסדר נספח ג-1 עד נספח ג-___.
מיום צירופה של הרשות המקומית כבעלת מניות בתאגיד, בדרך של הקצאת מניות לידיה בשיעורים המפורטים בהמשך, יהיו הזכויות והסמכויות בהתאם להסכמים נתונות לתאגיד, והחובות וההתחייבויות המוטלות על הרשות המקומית לפי ההסכמים, ככל שהן נוגעות להפעלה השוטפת של משק המים והביוב, יהיו מוטלות על התאגיד, והוא יבוא במקום הרשות המקומית לכל דבר. למען הסר ספק יובהר ויודגש כי מלבד ההסכמים המפורטים לעיל התאגיד לא קיבל על עצמו כל התחייבות נוספת אחרת שהיא".
לשונו של סעיף זה ברורה וחד משמעית. מלשונו של סעיף זה עולה בבירור כי הזכויות, הסמכויות, וכן החובות וההתחייבויות מכוח הסכמים אותן העבירה הרשות לתאגיד כאשר זה האחרון יבוא במקומה לכל דבר, נוגעים " להפעלה השוטפת של משק המים והביוב".

אלא שבמקרה דנן איני סבור כי הזכות הנטענת נו געת להפעלה השוטפת של משק המים והביוב.

על מנת להסביר את מסקנתי אפנה לסעיף 20 להסכם עליו חתמה התובעת עם איגוד כרמיאל אשר צורף כנספח א לת/1. יוער כי התובעת מבססת את תביעתה בהתייחס לסע' 20.1 להסכם זה בו צוין כי התובעת תשלם לאיגוד כרמיאל סך של 5,202,334 ₪ שהינו הסכום הנתבע בצירוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן (ראו סע' 13 לתביעה).

אביא להלן את נוסח סע' 20 להסכם בין התובעת לבין איגוד כרמיאל שכותרתו: "תמורה" כדלהלן:

" הרשות המקומית תשלם לאיגוד בגין הזרמת השפכים למכון הטיהור את התשלומים הבאים (להלן: "התמורה"):
20.1 סך של 5,202,334 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן (כללי), מן המדד שפורסם ביום 15.5.2005, ועד ליום ביצוע התשלום בפועל, וזאת כהשתתפות הרשות המקומית במימון ביצוע עבודות שדרוג של מכון הטיהור וקו המאסף הראשי לצורך הגדלת כושר ההולכה של מי השפכים. תשלום זה ישולם ע"י הרשות המקומית, באמצעות כספי הלוואות ו/או מענקי שיינתנו לה ע"י המינהל לתשתיות ביוב.
תשלום זה חושב על בסיס ההון אשר באגרות עבור שימוש במכון הטיהור ועבור שימוש במאסף, וזאת בהתאם לתחשיב מעודכן לגובה האגרות לחודש פברואר 2004. תשלום זה חושב ונקבע תוך היוון מרכיב ההון לפי ריבית בשיעור של חמישה אחוזים לשנה לפי אומדן כמות השפכים של הרשות המקומית ל- 20 השנים הבאות מיום חתימת חוזה זה.
20.2 בעבור הוצאות תפעול ואחזקה של מערכות הטיהור ( המרכיב התפעולי אשר באגרות) תשלם הרשות המקומית לאיגוד מידי ה- 15 של כל חודש, סך של 1.05 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן כללי, מן המדד שפורסם בחודש מאי 2005 ועד ליום התשלום בפועל, וזאת בעבור כל מטר מעוקב של שפכים שהוזרמו בפועל למכון הטיהור בחודש הקודם.
מובהר בזה כי סכום זה מתייחס להזרמת שפכים מהרשות המקומית, אשר הם בעלי שיעור צריכת חמצן כימית שאינו עולה על 1000 מיליגרם לליטר ושיעור מוצקים מרחפים שאינו עולה על 380 מיליגרם לליטר.
משמעם של המרכיב ההוני והמרכיב התפעולי הנם כדלקמן:
המרכיב ההוני באגרות משמעו החזר חלק יחסי בהשקעה בהקמת מכון הטיהור לרבות קו המאסף הראשי וקו סניקת הקולחים בתוספת ריבית והצמדה.
המרכיב התפעולי משמעו הוצאות התפעול ואחזקה של כל מערכות מכון הטיהור, ובכלל זה, בין השאר, גם המאסף הראשי וקו סניקת הקולחים והכולל בין היתר עלויות כוח אדם, אנרגיה, חומרים כימיקלים, חלקי חילוף ותקורה לתפעול מכון הטיהור".

מסעיף 20 הנ"ל עולה בבירור כי אותו סך של 5,202,334 ₪ הינו מרכיב הוני ומהווה תשלום בגין מימון ביצוע עבודות שדרוג של מכון הטיהור וקו המאסף לצורך הגדלת כושר ההולכה של מי השפכים. לאמור אין המדובר בתשלום הנוגע להפעלה השוטפת של העסק. תשלום הוני זה משמעו החזר החלק היחסי בהשקעה בהקמת המכון לרבות קו מאסף ראשי.

לחיזוק מסקנתי, אף אפנה לעדותו של מר נאסיף מויס, גזבר התובע עת נשאל עניין זה כדלקמן (בעמ' 10 שורות 2-7) :
"ש. זה יהיה נכון להגיד למעשה התשלום שנכתב בהסכם בין התובע לבין איגוד ערים כרמיאל היה תנאי לאפשרות שלכם להזרים את השפכים למט"ש, בלי ההרחבה שלו לא ניתן היה להזרים את השפכים.
ת. לא הייתה לנו שום ברירה אחרת אלא להעביר את השפכים לכרמיאל. כרמיאל לא הייתה חייבת לקבל את השפכים של ראמה, אבל בהסכם התנאי היה שאנחנו יהיה לנו סכום חד פעמי שנשלם להם על מנת שיוכלו להרחיב את היכולת שלהם לקבל את השפכים שלנו".

קרי אף לשיטת התובעת עצמה אין המדובר בתשלום הנוגע להפעלה השוטפת אלא לתשלום חד פעמי לשם הרחבת המט"ש על מנת שיוכל לקבל את שפכיה של ראמה. לפיכך אין התובעת יכולה להיבנות מסע' 4 להסכם להעברת נכסים על מנת לקבל את התמורה מושא תביעתה.
לא למותר להעיר, כי לעומת הרכיב ההוני, הרי שהתשלום הנקוב בסעיף 20.2 לעיל הינו סכום הנוגע להפעלה השוטפת של משק המים והביוב. סכום זה משולם (באופן שוטף) ע"י הרשות לאיגוד מדי ה- 15 של כל חודש סך של 1.05 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וזאת בגין כל מטר מעוקב של שפכים שהוזרמו בפועל למט"ש בחודש הקודם, כאשר בסכום זה (שאינו נתבע בהליך דנן) כן נושא התאגיד וזאת אף לשיטתה של התובעת (ראו סע' 26 לסיכומיה).

באשר לתשלום מושא סע' 20.1 המהווה את המרכיב ההוני, הרי שכאמור נקבע לגביו בבירור בהסכם של התובעת עם איגוד כרמיאל, כי משמעו החזר חלק יחסי בהשקעה בהקמת המט"ש. בעניין זה אף קובע המשכו של סע' 4 להסכם להעברת נכסים בנספח 2 לת/1 (שלא בכדי לא צוין המשכו של סע' 4 על ידי התובעת) כדלקמן -

"למען הסר ספק מובהר בזאת, כי הרשות המקומית תמשיך לשאת בעצמה ועל חשבונה בכל התחייבויותיה לפרעון מלוות העבר אשר הועמדו לרשותה בכל הנוגע להשקעותיה בנכסי משק המים והביוב שלה עובר למועד צירופה לתאגיד".
עוד קובע סע' 20 הנ"ל, כי הסך של 5,202,334 ₪ ... ישולם ע"י הרשות המקומית, באמצעות כספי הלוואות ו/או מענקי שיינתנו לה ע"י המינהל לתשתיות ביוב.

במקרה דנן אישר גזבר התובעת בעדותו כי מחצית מהסכום ששילמה התובעת לאיגוד כרמיאל ניתן לתובעת כמענק מהמדינה ומחציתו כהלוואה, הכל כדלקמן (בעמ' 10 שורות 8-16):
"ש. נכון יהיה להגיד שמחצית מהסכום שהתחייבתם עליו בהסכם ניתן לכם כמענק מהמדינה ומחצית אחר ניתן לכם כהלוואה.
ת. מה שהיה נהוג שנותנים הטבות לרשויות, הטבות ייחודיות לרשויות המקומיות מבחינת תנאי המענק. הכוונה שלי שאותה הטבה כאילו מתנה לראמה עבור ההצטרפות ואכן עכשיו חוזר לשאלה שלך, התשובה היא כן".
בחקירתו החוזרת נשאל הגזבר כדלקמן (בעמ' 17 שורות 29-32):
"ש. בתשובתך לגבי תהליך ההצטרפות למט"ש כרמיאל, סיפרת על מתנה. תבהיר האם המתנה היא כללית או רק לצורך ההצטרפות למט"ש?
ת. מה שקיבלה המועצה המקומית ראמה זו מתנה עבורה ולא מתנה כללית וזה ניתן למועצה על מנת להקל עליה שתחזיר את החובות שלה במסגרת אותו הסדר".
אף בעדותו החוזרת ציין כי מדובר במתנה שאינה כללית אלא למעשה ספציפית, קרי לשם ההצטרפות למט"ש.

הנה כי כן נוכח היותו של הסכום מושא סע' 20.1 להסכם של התובעת עם איגוד כרמיאל (נספח א לת/1) החזר יחסי של השקעה, ונוכח מימון מחצית הסכום הנ"ל ע"י התובעת באמצעות מלוות שניתנו לתובעת מהמדינה ונוכח האמור בסעיף 4 סיפא להסכם להעברת הנכסים כאמור לעיל, הרי שהתובעת היא זו שצריכה לשאת בתשלום זה שהינו מלוות עבר שלה בנוגע להשקעות אשר הועמדו לרשותה טרם צירופה לתאגיד, ולא התאגיד כנטען. לא למותר להעיר כי נוכח עדותו של הנ"ל, הרי שהתובעת כלל לא שילמה מכיסה את כל הסכום הנתבע אלא שילמה לכל היותר אך את מחציתו באמצעות הלוואה. לפיכך, הרי שאף אם היה בסיס לתביעה דנן (מה שאין כן) הרי שהוא היה מתמצא לכל היותר במחצית מהסכום הנתבע.

לסיכום - הסכום מושא התביעה ששילמה התובעת לאיגוד כרמיאל אינו בבחינת זכות הנוגעת להפעלה השופטת של מערכת המים והביוב, אלא מהווה תשלום בגין השקעה (רכיב הוני) אשר לגבי השקעותיה של הרשות כמפורט לעיל, קובע ההסכם מפורשות כי הרשות היא זו שתמשיך לשאת במלוותיה אלה.

טעם נוסף שבגינו לא מצאתי לקבל את התביעה הינו כי גזבר התובעת אישר בפני כי התאגיד הוא זה שפורע את ההלוואה שניתנה לתובעת לצורך הרחבת המט"ש וזאת בהתאם להסכם הסבת מלוות שנחתם בין הצדדים (נספח ה לת/1). כאמור הסכם העברת הנכסים קובע כי הרשות המקומית תמשיך לשאת בעצמה בהלוואותיה מושא השקעות העבר שלה. עם זאת קובע סע' 22 לאותו הסכם כי:

"התאגיד והרשות המקומית יהיו רשאים להגיע לידי הסכם נפרד ולפיו, הלוואת העבר אשר נטלה אותה רשות, עד מועד צירופה לחברה, לטובת תשתיות המים ו/או הביוב שלה, תוסבנה על שם התאגיד כולן או חלקן, עד גובה הלוואת הבעלים, כך שהתאגיד יפרע את יתרות ההלוואה של הרשות, עד גובה הלוואת הבעלים, כאמור" .

בעניין זה העיד בפני גזבר התובעת כדלקמן (בעמ' 10 שורות 20-22) –
"ש. אתם למעשה את ההלוואה שניתנה לכם לצורך הצטרפות לאיגוד ערים כרמיאל, העברתם אותה, הסבתם אותה על שם פלג הגליל הסכם הסבת מלוות.
ת. כן".

לאמור התובעת בעצמה באמצעות עד שלה הודתה כי מחציתו של הסכום האחר שניתן לה כהלוואה ( ולא כמענק) הוסב בכלל לתאגיד בהסכם הסבת מלוות.
ברי הוא כי מדובר בתביעה מקוממת שאין להיעתר לה.

מכאן לטענות בסיכומי התובעת.

בסיכומיה טענה התובעת באריכות (סע' 4-17) כי כעולה מסע' 46 לתצהירו של הגזבר שלה (ת/1) הרי שההסכם בינה לבין איגוד כרמיאל (נספח א לת/1) היה חלק בלתי נפרד מהסכם העברת הנכסים (קרי נספח ב לת/1) וכי הסכם בינה לבין איגוד כרמיאל אף כונה בשם נספח ג- 1 בהסכם העברת נכסים. לטענתה , עדות העד מטעם התאגיד, כי התאגיד נכנס בנעלי התובעת והפך להיות לקוח של מט"ש כרמיאל החל מחודש 11/2010 "תואמת את הפסקה השנייה של סעיף 4 ואשר קובעת כי פלג הגליל תבוא בנעלי ראמה בכל הקשור להסכמים אשר צורפו לסעיף 4 ובכל הקשור בהם בלבד".

הטענה נדחית.

אמנם בסעיף 4 להסכם להעברת נכסים נקבע כי:
"הרשות המקומית מתחייבת להעביר ומעבירה בזאת לידי התאגיד בכפוף לאישור הממונה מראש לגבי כל הסכם ו/או התקשרות ו/או עסקה את כל זכויותיה וסמכויותיה לפי ההסכמים, ההתקשרויות והעסקאות ..., כמפורט ברשימת ההסכמים המצורפת להסכם זה כחלק בלתי נפרד הימנו ומסומנת כנספח ג', (להלן "ההסכמים").
צילומי הסכמים עצמם, מצורפים אף הם להסכם זה ומסומנים לפי הסדר נספח ג-1 עד נספח ג-___.
וכן הוצהר ע"י גזבר התובעת בסעיף 46 לת/1 כי:
"פלג הגליל הכירה את ההסכם בין ראמה לאיגוד כרמיאל, ידעה על השירותים ותמורתם וההסכם בין ראמה לאיגוד כרמיאל היה חלק בלתי נפרד מההסכם ההצטרפות ואף כונה כנספח ג1' להסכם ההצטרפות.."

אלא שמנגד עדותו הנ"ל של גזבר התובע ניצבת עדותו של מנכל התאגיד ולפיה (סע' 23 סיפא לנ/1):
"ההסכמים וההתקשרויות והעסקאות ככל והיו לא צורפו כנספח להסכם בין הנתבעת לתובעת".

העובדה כי התובעת בעצמה צרפה לת/1 את הסכם להעברת נכסים ללא שצורף לו כל עותק של ההסכם בינה לבין איגוד כרמיאל או כל עותק של הסכם אחר אומר דרשני ואך מחזק את עמדת התאגיד, כפי שהובעה בעדות מנכ"ל התאגיד כי להסכם להעברת הנכסים לא צורפו כנספח כל הסכמים והתקשרויות ועסקאות. בהקשר זה אציין, כי לפי ההלכה, הימנעות בעל דין מלהציג לבית המשפט ראיה רלוונטית, שיש באפשרותו להציגה, להוכחת טענתו, מבלי לספק טעם משכנע לכך יוצרת חזקה, הניתנת לסתירה, לפיה אילו ראיה או עדות שכזו הייתה מוצגת לפני בית המשפט, הרי שהיה בה לתמוך דווקא בגרסת הצד שכנגד. חזקה זו נובעת מתוך ההיגיון וניסיון החיים כי צד להליך, לא היה נמנע מהבאת ראיות הפועלות לטובתו. כאשר ראייה רלבנטית, הנמצאת בהישג ידו של בעל דין אינה מובאת על ידו לפני בית המשפט, יש לעצם עובדה זו משקל ראייתי לחובתו של בעל הדין שנמנע מהבאתה ( ראו לעניין זה למשל - ע"א 8382/06 כורש בוטח נ' דוד כהן( 26.08.2012)).
לאור האמור לעיל נדחית הטענה.

עוד טענה התובעת בסיכומיה תחת פרק ג' שכותרתו: "פלג הגליל נהנה וראמה חסרה" כי בסע' 15-20 לתצהיר גזבר התובעת פורט כי התובעת שילמה מראש סך של 5,436,439 ₪ על חשבון תמורת השירותים ו"תחת תשלום תמורה שוטפת בסך מצטבר של 1.65 ₪ לכל מ"ק שפכים, היא תשלם סך של 1.05 ₪ לכל מ"ק" (ראו סע' 25 לסיכומים). לטענתה ההפרש הנ"ל (קרי 0.60 ₪) נובע מהסכום 5,436,439 ₪ הנ"ל שהתובעת שילמה על חשבון תמורת השירותים עד ליום 31.12.2025. לטענה ברור כי התאגיד נהנה מההנחה הנ"ל בתשלום השוטף שהשיגה התובעת ונהנה מתשלום התמורה שהוקדמה ושולמה ע"י התובעת בסך 5,436,439 ₪ הנ"ל, כאשר התובעת מנגד נמצאת חסרה.
הטענה נדחית.

ראשית מדובר בטענה שכלל לא עלתה בתביעה, כאשר התאגיד מצ דו טען בסיכומיו להרחבת חזית אסורה (ראו סע' 23 לסיכומיו).

שנית, בתצהיר גזבר התובעת אליו מפנה התובעת הוצהר כדלקמן (סע' 19 לת/1): " כנגד הקדמת תשלום המרכיב ההוני, ניתנה בהסכם הנחה המרכיב התפעולי. תחת תשלום 1.35 ₪ לכל מ"ק, ראמה נדרשה לשלם תשלום שוטף בגובה 1.05 עבור כי [ צ"ל – "כל"] מ"ק שפכים שתזרים למט"ש כרמיאל ". קרי לפי המוצהר מדובר בהנחה של 0.3 ולא 0.6. כך שמדובר בטענות סותרות ואף מהטעם הזה אין בידי לקבל הטענה.

לסיכום:
התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות כדלקמן:
לנתבע 1 - סך כולל של 50,000 ₪.
לנתבע 2- סך כולל של 15,000 ₪.
לכל יתר הנתבעים (למעט נתבעים 4 ו-6), סך כולל של 5,000 ₪ לכל נתבע בנפרד.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אדר תשפ"א, 08 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.