הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 35028-06-20

לפני כבוד השופט יונתן אברהם
התובעים
.1 גבי אנקר
.2 עדינה אנקר
ע"י עו"ד נתן פנץ

נ ג ד

הנתבעים
.1 בית לחם הגלילית - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ
ע"י עו"ד פרוכטר ואח'
.2 שושנה (סוזן) פיפר
באמצעות האפוטרופוס שלה - מר אריאל (אריק) פיפר
ע"י עו"ד מגדל ואח'

החלטה

הבקשה לפיצול סעדים

1. בפניי בקשת התובעים לפיצול סעדים.

2. בתביעה שהגישו התובעים מתבקש צו מניעה המורה לנתבעת 1 (להלן: "האגודה") להימנע ממשיכת תוכנית שהגישה האגודה לאישור הועדה שעניינה קביעת קו גבול חדש שבין נחלת התובעים לנחלת הנתבעת 2 . כמו כן, מתבקש צו עשה המורה לאגודה לחתום על כתב שיפוי כלפי ועדת התכנון , עליו נדרשה לחתום ולחלופין לדאוג שהועדה תסכים כי התובעים יחתמו במקומה על אותו כתב שיפוי.

3. בבקשה הקצרה שהוגשה נטען כי, כל עוד לא תאושר התוכנית הנ"ל להזזת קו הגבול לתוך נחלת הנתבעת 2, הרי שנמנעת מהתובעים האפשרות להשתמש בשטח שאמור להתווסף לנחלתם, ככל שיוזז קו הגבול, ועל כן נגרמים להם נזקים או הפסדים זאת לרבות הכספים שהם משקיעים בהליכים המשפטיים בשל כך.

4. נטען כי, לא ניתן בשלב זה לכמת את אותם נזקים ועל כן נתבקש סעד של פיצול ההליכים.

תשובת המשיבה 1 לבקשה

5. האגודה בתגובתה ביקשה לדחות את הבקשה לפיצול סעדים.

6. נטען כי על הבקשה חלות תקנות 44 ו-45 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984. ברם, נוכח העובדה שקדם המשפט נקבע ליום 25.5.2021 דומה כי חלות הוראות פרק ח' לתקנות החדשות משנת תשע"ט המחייבות הגשת בקשות בכתב ברשימת בקשות.

7. ראשית נטען, כי לבקשה לא צורף תצהיר ועל כן יש לדחותה מטעם זה.

8. לגופה של בקשה נטען כי, לפחות לגבי העבר ידוע לתובעים מהו הנזק ומה טיבו העתידי. נטען כי היה על התובעים לפרט את נזקיהם בעבר והם לא עשו כן. כמו כן ובזיקה לאי הגשת תצהיר היה עליהם לתמוך טענות אלה לגבי נזקיהם בעבר, בתצהיר.

9. כן נטען כי, התובעים מודים בפה מלא שאם בכלל נגרם להם נזק בעבר הוא נגרם באשמתם בלבד ומסקנה זו עולה מכתב התביעה המתוקן ונספחיו. לעניין זה הפנתה האגודה לסעיף 19 פרק א' לכתב התביעה המתוקן וטענה כי לא ניתן לטעון לשמירת זכות לגבי נזק עתידי מבלי לקבל היתר על כך מבית המשפט.

10. יתר על כן נטען, כי התובעים מודים שהחלטת האגודה להתנות את הסכמתה לחתימה על כתב השיפוי בחתימת האגודה "גב אל גב" על כתב שיפוי דומה על ידי התובעים היא החלטה מוצדקת. בעניין זה הופנה בית המשפט למכתבו של עו"ד פנץ מיום 27.9.2021, נספח 11 לכתב התביעה ולסעיף 2 שבו.

11. על כן, וככל שמדובר בנזקים הנטענים בשל מעשי האגודה, אלה לא הראו ובכך מודים התובעים.

12. עוד נטען, כי באותו מכתב של עו"ד פנץ אף נטען כי מהלך של נקיטת הליך משפטי על ידי מרשיו היה מיותר ולא ראוי.

13. כן נטען, כי דין דומה אחד על הטענה כי יגרם נזק עקב "משיכת התוכנית". האגודה לא משכה את התוכנית נכון לרגע זה, אלא התוכנית גוועה מאליה נוכח חלוף הזמן שהקצתה הועדה למילוי התנאים בהם הותנתה התוכנית ונוכח הוראות חוק התכנון והבניה הקובע כך.

14. אשר לנימוק כי הפיצול נדרש לצורך "הוצאות משפטיות", נטען כי אלו נפסקו בכל הליך בעצמו והן לא מהוות עילה לפיצול ההליכים.

15. לאור כל האמור נתבקשה דחיית הבקשה.

תגובת המשיבה 2 לבקשה
16. גם משיבה זו ביקשה לדחות את הבקשה. לטענתה על תובע לכלול בתביעתו את כל הסעדים המבוקשים על ידו והנובעים מאותה עילה, זאת על מנת למנוע כפל התדיינות והטרדת נתבעים ואילו רשות לפיצול סעדים היא חריג לכלל זה.

17. לטענתה, כתב התביעה המתוקן איננו מכיל כל סעדים המבוקשים כלפיה והיתה לתובעים הזדמנות לטעון זאת במסגרתו לאחר שתוקן. על כן אין לתת להם הזדמנות שלישית להגשת כתב תביעה שלישי כמקצה שיפורים.

18. עוד נטען כי, מדובר בשטח מגודר שנכלל בתוכנית הנ"ל ומיועד לפי התוכנית לעבור לתובעים ועל כן ניתן כבר היום לדעת מהם הנזקים הנגרמים מאי העברתו.

19. לטענתה, על פי הפסיקה לתובע ינתן היתר לפיצול סעדים רק במקרים חריגים בהם יפגע התובע פגיעה מהותית אם לא יעשה כן. במסגרת זו שיקולים של הכבדה על הנתבע ונוחות התובעים, כגון תשלום אגרת בית משפט מופחת, אינם מהווים טעם מוצדק ואינטרס לגיטימי לפיצול סעדים.

20. לטענתה, התובעים לא הניחו כל תשתית עובדתית לקבלת הסעד ולא הראו מדוע נכון לסטות מן הכלל לפיו יש לכלול את כל הסעדים באותה תובענה.

21. כן נטען, כי הואיל שהתובעים מבקשים קידמוה של התוכנית בפני ועדת התכנון, וככל שתתקבל תביעתם, הרי הנזק שאותו הם מבקשים נובע מאי קידומה וככל שנזק זה קיים, בוודאי ניתן לכמתו כבר בשלב זה. נטען כי, כבר היום ניתן לחשב את השטח שלטענת התובעים הוחסר מהם ועל כן ניתן לחשב את הנזק הנטען. עניין ההוצאות המשפטיות ממילא נפסק ויפסק בהליך הרלוונטי.

22. לאור האמור, נתבקשה דחיית הבקשה.

דיון והכרעה:

23. בקשה לפיצול סעדים עיקרה בתקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן:"התקנות") הקובעת כדלקמן:

"מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו".

24. ביסוד תקנה 45 עומד הכלל של מעשה בית דין, ובכללו עקרון השתק העילה, שנועד להגן על הנתבע ועל בית המשפט מפני התדיינות כפולה. הסיפא לתקנה, המעניקה לבית המשפט סמכות לאפשר לתובע לפצל את תביעותיו בשל עילה אחת, מהווה חריג לכלל. מטרתו של החריג היא - למנוע במקרים ראויים, טענה של מעשה בית-דין, הנובעת ממיצוי העילה שבה נתבע רק אחד מהסעדים שנצמחו מאותה עילה או חלק מהם. אותם מקרים ראויים הם מקרים בהם הכלל של מעשה בית דין עלול לפגוע במימוש זכויותיו המהותיות של התובע, עד שאין עוד הצדקה להחמיר עימו עד כדי כך באמצעים דיוניים (וראו רע"א 1399/11 קופת עליה - אגודה שיתופית לאשראי בע"מ נ' לזרום חברה קבלנית לבנין ופתוח בע"מ (פורסם בנבו, 19.01.2012), פסקה 14).
25. בענייננו עסקינן בתובענה למתן צו עשה וצו מניעה.
26. בפסיקה רווחת הגישה , כי פסק דין הצהרתי אינו מונע מכוח הכלל של השתק עילה תובענה לסעד אחר, אף אם בעת הגשת התובענה לסעד הצהרתי התגבשה כבר לתובע עילה לסעד מהותי, אך הוא העדיף לתבוע בשלב הראשון סעד הצהרתי בלבד. בהתאם לגישה זו אין התובע זקוק להיתר לפיצול סעדיו (ראו ע"א 10474/03 עודד הכהן נ' מלונות הים התיכון בע"מ (פורסם בנבו, 24.11.2005).
27. רציונל אותו "היתר טבוע", הוטעם בפסיקה בכך שלעיתים הסמכות ליתן סעד הצהרתי נתונה לבית המשפט המחוזי, ואילו הסמכות לדון בסעד הכספי, על פי שוויו נתונה לבית המשפט השלום, כך שממילא על התובע להפריד את תביעותיו, ועצם השוני הפוטנציאלי בסמכויות מצדיק את הפיצול ללא היתר מפורש (ראו ע"א 466/89 יאיר ותמר צברי נ' יואל ושונה מסוארי, מה(1) 177 (1990)), וכן רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים ולקלטות בע"מ נ' שוורץ, פ"ד נג(1) 670)).

28. סבורני כי רציונל זה חל גם במקרה דנן.
29. במקרה דנן אומנם התביעה היא לצוי עשה ולא תעשה, אולם סבורני כי הרציונל במתן היתר לפיצול אינו שונה.

30. הטענה לנזקים עתידיים ובלתי ניתנים לכימות מורכבת מחד מטענה לשויי דמי השימוש ברצועת הקרקע שצריכה לטענת התובעים להיווסף לנחלתם (רצועה ברוחב 2 מטרים אשר לפי פרטי התכנית מושא המחלוקת, נמשכים לאורך של כ-350-400 מטרים, היינו מדובר בשטח מחלוקת של כ-750 מ"ר). מאידך היא מורכבת מהוצאות משפט שיוציאו התובעים בהליכים משפטיים .

31. כבר בשלב זה ניתן לקבוע כי הוצאות משפט אינם מהווים טעם לפיצול סעדים שכן הם נפסקים בדרך כלל בהליך הננקט עצמו (או נשללים) ולא ניתן לתבוע אותם בשנית.

32. לא כן באשר לשווי דמי השימוש. בעניין זה לא ברור מה יהיה אורך ההליך דנן ומה יפסק בסופו ועל כן לכאורה, יש מקום לאור זאת להתיר פיצול סעדים. במקרה דנן יש מקום גדול יותר לכך נוכח העובדה כי דמי השימוש בגין קרקע חקלאית הגם שניתנם הם לשומה כבר עכשיו (בהערכה לכל מ"ר), אלא שנוכח השטח המצומצם מאוד שבמחלוקת (פחות מדונם אחד), גם אם ייארך ההליך דנן אפילו 10 שנים (על דרך ההגזמה), ניכר כבר עתה כי ממילא שווי דמי השימוש לא יעלה על סמכות בית משפט השלום . הדבר מתיישב היטב עם הרציונל שפורט לעיל.

33. על כן, סבורני כי דין הבקשה להתקבל.

34. המשיבות אמנם טענו כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, ברם לא מצאתי לדחותה רק מטעם זה, שכן עיקר המחלוקת הנוגע לבקשה הוא משפטי ולא עובדתי.

35. לאור האמור ניתן לתובעים היתר לפיצול סעדים כמבוקש.

36. כל אחד מן הנתבעים בנפרד , ישלם לתובעים הוצאות הבקשה בסך כולל של 500 ₪ (סה"כ יחדיו 1000 ₪).

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ' תמוז תשפ"א, 30 יוני 2021, בהעדר הצדדים.