הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 32483-06-16

לפני כבוד השופט יונתן אברהם
התובע
ביאל זועבי
ע"י ב"כ עו"ד פאיז שרקאוי

נ ג ד

הנתבעת/המודיעה לצד ג'
הקסטודיה דה טרה סנטה
ע"י ב"כ עו"ד חנן דורון

נ ג ד

צד ג'
עו"ד מועין דאוד ח'ורי
ע"י ב"כ עו"ד מירב דניאל בונן

פסק דין

התביעה

לטענת התובע, בבעלות הנתבעת רשומים נכסי מקרקעין הידועים כחלקה 21 בגוש 17200 וכן חלקה 2 בגוש 17208 בכפר נין הסמוך לעפולה, בשטח כולל של 6530 מ"ר (להלן: "נכסי הכנסייה"). במקרקעין הנ"ל מצויה כנסייה שנבנתה לפני מאות שנים. במשך השנים הרבות דאגו תושבי הכפר המוסלמים, חלקם ממשפחת התובע, לקבל את הצליינים הנוצרים שביקרו בה בסבר פנים יפות, לדאוג לניקיון המקום ועוד.

הצד השלישי הציג את עצמו בפני התובע כמי ששימש במועדים הרלוונטיים לתביעה כיועצה המשפטי ובא כוחה של הנתבעת וכנציגה בשטח.

ביום 28/04/10 הגישה הנתבעת כנגד חלק מבני משפחת ברכאת שהתגוררו במבנה הכנסייה וסביבתו (שני בני משפחה שגילם מעל 60 שנה, נעמאן ועותמאן ברכאת) משך יותר מ- 150 שנה, תביעת סילוק יד, בטענה כי הבעלות בה נתונה לכנסייה.

הואיל שהגשת תביעת הפינוי יצרה מצב של שבירת הסטטוס הקיים משך מאות השנים ועלה חשש לפעילות אלימה כנגד הנוצרים מצד תושבי הכפר המוסלמים , פנתה הנתבעת תחילה באמצעות הצד השלישי לתובע, על מנת שיתווך ויעזור לה בסכסוך הנ"ל, זאת לאור היותו דמות מוכרת ומכובדת בעלת השפעה, בין היתר על משפחת ברכאת הנ"ל.

נטען שעו"ד ח'ורי ידע היטב על קשריו הטובים והחזקים של התובע עם משפחת ברכאת ועל יכולתו להשפיע עליהם לפנות את הנכסים בהסכמה.

עוד נטען כי הנתבעת ניסתה את מזלה בניהול משא ומתן עצמאי (ללא תיווך התובע) מול משפחת ברכאת, אולם משפחת ברכאת דרשה סך של מעלה 10,000,000 ₪ וכן הקמת ובניית שלושה בתים חילופיים לצורך הפינוי ולכך לא הסכימה הנתבעת.

בסופו של דבר פנתה הנתבעת באמצעות עו"ד ח'ורי לתובע לתווך בין הצדדים.

התובע סירב תחילה לבקשה ולאחר מכן ביקש שעל מנת שיוכל לסייע במשימה קשה זו, יובטחו לו ובאמצעות גם לבני משפחתו, פיצוי נוסף, מעבר לסכום שהוצע אז על ידי הנתבעת, בצורה של פיתוח המקרקעין "דבר שהיה מוביל להתרת הסך הרגעת הרוחות, תוך מתן תעסוקה לתושבי הכפר, בנייה, תחזוקה שמירה, ניהול בתי קפה, חנות למכירת מזכרות".

גמול זה לתובע נדרש מעבר לפיצוי שהוצע על ידי הנתבעת למשפחת ברכאת.

נטען בתביעה בהמשך כי נציגי הכנסייה (2 כמרים) נפגשו יחד עם הצד השלישי והתובע, על מנת לשכנע את התובע לפעול עבור הנתבעת לפינוי המקרקעין בדרכי שלום, תוך שהנתבעת התחייבה כלפי התובע כי אם יצליח במלאכתו, יקבל מהנתבעת כדלקמן:

"א. כל עבודות הבניה, שיבוצעו במקרקעין, על מנת להקים בית הארחה במקרקעין, בתי קפה, וחנות מזכרות, יבוצעו על ידי התובע ו/או קבלנים מטעמו.
ב. העובדים בבניית בית הארחה, בית הקפה וחנות המזכרות, יילקחו מתוך תושבי כפר נין (מתן תעסוקה לתושבי הכפר).
ג. בית הארחה, בית הקפה וחנות המזכרות, ישמשו את הצליינים השונים "העולים לרגל" לכפר נין, בו מצויה הכנסייה הקדושה.
ד. בית הארחה ינוהל על ידי התובע, באמצעות עובדים מתושבי כפר נין.
ה. חנות המזכרות תנוהל על ידי התובע, באמצעות עובדים מתושבי כפר נין.
ו. כל עבודות השמירה והתחזוקה, הן של בית ההארחה שיוקם, והן של הכנסייה, ינוהלו על ידי התובע, באמצעות תושבי כפר נין". (הציטוט מתוך סעיף 27 לכתב התביעה).

נוכח ההתחייבות הנ"ל, נרתם התובע למשימה, נפגש פעמים רבות עם נכבדי הכפר נין, הסתייע באנשים נוספים ובסופו של דבר הצליח לשכנע את משפחת ברכאת להתפנות בדרכי נועם ופיצוי כספי בסך כולל של 1,250,000 ₪, נכון ליום 15/08/10, בהתאם להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בתיק תביעת הפינוי.

לטענת התובע, הנתבעת לא מילאה את התחייבויותיה כלפיו עד עצם היום הזה והיא אף מתכחשת אליהם.

התובע טען כי פנה אף בכתב ביום 11/04/12 בדרישה לקיום ההתחייבויות כלפיו, אולם נענה בתשובה מתחמקת ומתנערת מן ההתחייבות.
התובע פנה גם במכתב לצד השלישי בעניין זה, ללא שקוימה ההתחייבות.

לטענת התובע, מומחה מטעמו ערך שומה של השווי הכספי של התחייבויות הנתבעת, ככל שהייתה מקיימת אותן והגיע ל שווי של 8,511,000 ₪.
התובע טען כי הנתבעת חבה לו סך זה בשל הפרת התחייבויותיה, כמו גם בשל עשיית עושר שלא במשפט ובשל ניהול משא ומתן בחוסר תום לב כלפיו.
עוד טען כי הוא זכאי לסכום גם מכוח דיני השליחות, דיני הנזיקין, בשל רשלנותו או קלות דעתו של הצד השלישי שהפר חובותיו, תוך ה צגת מצגי שווא רשלניים כלפי התובע וגרם לו להאמין כי הנתבעת תעמוד במלוא התחייבויותיה.

לטענת התובע, בשל הפרת התחייבות הנתבעת, מתייחסים תושבי הכפר או חלק מהם אליו כיום בזלזול, בחוסר כבוד, משום שהוא הבטיח להזרים עבודות לכפר באמצעות עבודות תשתית שונות ותחזוקה כפי שהתחייבה הנתבעת ולא קיימה.
בשל כך הוא חש כיום מושפל, מבוזה, הכל כתוצאה ממחדלי הנתבעת.
בשל תחושות אלה של עוגמת נפש, טען התובע שהוא זכאי לסך של 300,000 ₪.

סך הכל העמיד התובע את תביעתו על סך של 8,811,000 ₪.
הגנת הנתבעת
הנתבעת הכחישה את טענות התובע ואת הטענה כי נתנה לו התחייבויות כנטען על ידו.

עוד טענה כי זהו גלגול שני של תביעה זו. שכן, היא הוגשה בעבר בבית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 19162/11/12 - להלן: "התביעה הקודמת"), תביעת שהועברה מחמת העדר סמכות מקומית לבית משפט השלום בירושלים ונמחקה על ידי התובע לאחר שנוהלה כ- 3 שנים בהליכים מקדמיים.

נטען כי התביעה הנוכחית, שסכומה גבוה פי שלוש ויותר מגובה התביעה הקודמת, נעדרת פרטים מהותיים ומדויקים אודות ההתחייבות הנטענת בתביעה. פרטי מי שהתחייב, מועד ההתחייבות ופרטי ההתחייבות עצמה.
כמו כן, לוקה התביעה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב חמור, המחייבים דחייתה בשל נזק ראייתי שנגרם כתוצאה מהשיהוי.

אשר לכנסייה נטען כי היא בעלת חשיבות עליונה במעלה עבור הנתבעת וקהל מאמיניה וקרויה, כנסיית בן האלמנה, שכן, לפי המסורת הנוצרית, הקים ישו במקום זה את בנה היחיד של אלמנה מקומית לתחייה.
חשיבות זו מלמדת עד כמה מופרכת טענת התובע הטוען כי ניתנה לו התחייבות למסירת פרויקט הבנייה, ההפעלה והניהול של המוסדות הקיימים במקום, בהתחייבות כלאחר יד, נעדרת תיעוד בכתב וכפי טענותיו בתביעה.
לטענת הנתבעת, מופרכות טענות התובע מתחדדת בשים לב למיהותו, היינו, היותו אדם נעדר ניסיון והכשרה של ממש בקידום ומימוש פרויקטים של בנייה כמוזכר על ידו בתביעה, אדם הנעדר אמצעים כלכליים למימושם, אדם הנעדר ידע ומקצועיות בניהול מוסדות כאמור.
הנתבעת גם מצאה לציין כי שיקים שמסר התובע לצורך תשלום האגרה, נתגלו לא תקינים וכך גם הוצאות שנאלץ לשלם במעמד הגשת התביעה בהתאם להחלטה בתביעה הקודמת, שולמו כולם באמצעות שיקים של אדם אחר ולא של התובע והדבר יש בו כדי להעיד על חוסר יכולתו הכלכלית.

עוד נטען כי ההתחייבות הנטענת על ידי התובע, " בטלה, בוטלה כדין או מבוטלת בזאת, נוכח התרמית ההטעיה, הטעות, העושק והכפייה המכוונים בהם נקט התובע כלפי הנתבעת, לנסות ולהלך עליה אימים בתיאור דרמטי של תוצאות, בעוד בפועל לא היה לדברים שחר".

נטען כי מתיאורו של התובע בתביעה את "החשש לפעולות אלימות", עולה ניחוח חריף של בקשה לתשלום דמי חסות/"פרוטקשן".
הנתבעת טענה לעניין זה כי "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה".

נטען כי דמי החסות שמבקש התובע בתביעתו, שיעורם עולה כמעט פי 7 ויותר מדמי הפינוי ששולמו בשעתו לצורך פינוי המקרקעין.

הנתבעת הכחישה כי נוצרו מתח וחשש לאלימות עקב תביעתהפינוי וטענה כי לאחר הידברות ונכונותה לשלם פיצוי לא מבוטל בדרכי שלום, פונו המקרקעין ללא קשר לתובע.

לחלופין נטען כי אף אם הייתה התחייבות, הרי שהתובע לא קיים את חלקו. שכן, הפינוי נתקיים ללא קשר וללא תיווך של התובע.

עוד נטען כי במקרקעין מושא התביעה, לא קם ולא יקום בית הארחה בעתיד הנראה לעין וכי מעולם לא נמסרה לאחרים מלאכת הפעלת בית הארחה לצליינים, בהיותה שירות דתי הניתן על ידה לקהל מאמיניה העולים לרגל לארץ הקודש.

הנתבעת הכחישה את כל יתר טענות התובע בתביעה.

עוד טענה כי בהעדר כל ביסוס לקיומה של התחייבות מצידה כלפי התובע, ביקש התובע בנוסחה החדש של תביעתו, להדגיש ולהאדיר את תפקידו של הצד השלישי, תוך טענה למצגים שכביכול הציג לו הצד השלישי.

באשר לצד השלישי, טענה הנתבעת בכתב הגנתה כדלקמן:

א. הצד השלישי שימש כב"כ הנתבעת בעניינים משפטיים משך שנים.
ב. התברר לנתבעת בדיעבד כי הצד השלישי ביצע במהלך השנים פעולות משפטיות עבורה מול צדדים שלישיים, תוך היותו נתון בניגוד עניינים חמור ותוך פעולה כלפיה במרמה, לרבות קבלת שוחד והעדפת אינטרסים של אותם צדדים שלישיים על פני אינטרסים של הנתבעת שולחתו. הנתבעת פירטה דוגמא לכך בנוגע לעסקאות הקשורות למקרקעין בירושלים (ראה סעיף 23.3 להגנתה).
ג. על רקע זה הגישה הנתבעת תביעה כספית על סך 96.6 מיליון ₪ כנגד הצד השלישי. נטען כי על אף שבית המשפט המחוזי בירושלים דחה את התביעה הנ"ל בעיקר מטעמי התיישנות, קבע בית המשפט המחוזי מפורשות בפסק הדין כי הצד השלישי נהג באופן חמור, שאינו הולם את עיסוקו והפר באופן בוטה את חובת האמון שלו כלפי הנתבעת. לטענתה, הקביעות בפסק הדין הנ"ל יש בהן כדי ללמד היטב כי הנתבעת מעולם לא הסמיכה אותו להתחייב בפני התובע, ככל שאכן התחייב.
ד. עוד טענה כי נוכח המתיחות בינה לבין הצד השלישי, נמנע הצד השלישי מלשתף איתה פעולה לצורך הכנת הגנתה ולפיכך הגישה את הודעת צד ג' נגדו.

לאור כל האמור, ביקשה לדחות את התביעה נגדה.

ההודעה לצד ג'

במסגרת ההודעה לצד ג', שבה הנתבעת על טענותיה באשר למרמה והפרת אמונים מצדו של הצד השלישי כלפיה וטענה כי ככל שיוכחו בתביעה טענות התובע למתן התחייבויות על ידי הצד השלישי בשמה, הרי שיש לחייב את הצד השלישי לשפות אותה בכל סכום בו תחויב בשל הפרת חובותיו של הצד השלישי כלפיה ובין היתר:

א. הפרת חובת הנאמנות לפי סעיף 8 לחוק השליחות.
ב. הפרת החובה לגלות לשולח כל ידיעה וכל מסמך הנוגעים לנושא השליחות ולתת לו דין וחשבון על פעולותיו לפי סעיף 8 (1) לחוק השליחות.
ג. הפרת החובה שלא להיות שלוח של שולחים שונים בנושא שליחות אחד, שלא על דעת שולחיו, לפי סעיף 8 (2) לחוק השליחות.
ד. הפרת החובה שלא לעשות פעולת שליחות עם עצמו, לפי סעיף 8 (3) לחוק השליחות.
ה. הפרת החובה שלא לקבל טובת הנאה או הבטחה לטובת הנאה בקשר לנושא השליחות, שלא בהסכמתו של השולח, לפי סעיף 8 (4) לחוק השליחות.
ו. הפרת החובה להימנע מכל דבר שיש בו ניגוד בין טובת השולח ובין טובתו שלו, או של אדם אחר, לפי סעיף 8 (5) לחוק השליחות.
ז. פעולה ברשלנות חמורה כלפי התובעת ותוך חריגה מהסטנדרט בו היה נוהג ומייצג עורך דין סביר בנסיבות העניין.

לצרכי אגרה ועל אף סכום התביעה, העמידה הנתבעת את סכום ההודעה על סך של 2.6 מיליון ₪.
הגנת צד ג'
הצד השלישי הכחיש את כל טענות התובע וכן את טענות שולחת ההודעה.

הצד השלישי פירט גם הוא בכתב הגנתו את הליכי התביעה הקודמת וטען כי בתביעה הקודמת כל שנטען כלפיו היה כי הוא היה "עד, להתחייבויות שניתנו לתובע, על ידי נציגי הנתבעת ואף אישר בפני התובע התחייבויות אלה".
כן נטען כי בתביעה הקודמת, לכל אורכה נטען כי ההתחייבויות ניתנו לתובע על ידי "נציגי הנתבעת" ולא על ידי הצד השלישי.
כך גם השיב התובע בתצהיר תשובות לשאלון באותה תובענה.

נטען כי התביעה הנוכחית מתאפיינת בתוספת של טענות עובדתיות ביחס לתביעה הקודמת וכן מבוקש בה סעד כספי גדול באופן משמעותי.

הצד השלישי טען להעדרה של עילה ו/או להעדרה של יריבות בין במסגרת התביעה העיקרית ובין במסגרת ההודעה לצד ג'.
נטען בעניין זה כי בין התובע לנתבעת קיים סכסוך בקשר לזכויות בשל התחייבויות שלטענת התובע ניתנו לו על ידי הנתבעת ולא על ידי הצד השלישי.
עירובו של הצד השלישי נובע מסכסוך מלאכותי, שלא בתום לב, שיצרה הנתבעת בעת שהחליטה להעביר את הצד השלישי מייצוגה, פעולה ממנה מנסה התובע להיבנות כעת בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט.

הצד השלישי הכחיש קיומם של יחסים חוזיים, או יחסי עורך דין לקוח בינו לבין התובע וכן הכחיש קיומה של כל חובה שבדין מצדו כלפי התובע.

עוד טען הצד השלישי להתיישנות ולחלופין לשיהוי ניכר בהגשת התביעה, להעדר קשר סיבתי עובדתי או משפטי בין הנטען בתביעה לבין הנזקים הנטענים בה.

עוד נטען כי שולחת ההודעה ניתקה במעשיה ו/או במחדליה את הקשר הסיבתי ככל שהיה קיים.

הצד השלישי טען כי לא התרשל כלפי יתר הצדדים לתביעה ולא התחייב כלפיהם במאומה וכן לא הציג מצגי שווא כלשהם ועל כן דין התביעה נגדו להידחות.

בהמשך הגנתו, הכחיש את כל יתר טענות שולחת ההודעה/הנתבעת.

אשר לתביעה שהוגשה נגדו בבית המשפט המחוזי בירושלים על ידי הנתבעת, נטען כי זו נדחתה נגדו ביום 30/11/14 ואין בינה לבין ההליך הנוכחי קשר כלשהו.
הצד השלישי אף מצא לצטט מתוך פסק הדין שניתן באותה תביעה, קביעות של בית המשפט שם אודות בכירי הנתבעת שהעידו בפניו, חוסר מהימנותם, התחמקותם ממתן תשובות וכיו"ב.

לאור כל האמור, ביקש הצד השלישי לדחות הן את התביעה והן את הודעת הנתבעת המופנית כלפיו.

חומר הראיות

מצד התובע הוגש תצהיר עדות ראשית שלו (ת/1), אליו צורפו נספחים שונים וביניהם נסחי רישום של המקרקעין מושא התובענה, כתב התביעה לסילוק יד שהגישה הנתבעת בשעתו כנגד בני משפחת ברכאת והבקשה למתן רשות להתגונן שהוגשה שם, הסכם הפשרה שנכרת לבסוף באותה תביעה וכן תכתובות בין התובע ליתר הצדדים כנטען בתביעה.
כן הוצגו מצד התובע תצהיר עדות ראשית של מר עאבד אל כרים זועבי (ת/2) ושל מר ראפת זועבי (ת/3).
עוד הוצגה חוות דעת כלכלית (ת/4) של הכלכלן אמיר זועבי נושאת "תאריך שיערוך: 14/06/16" על סך של 8,511,000 ₪.
אני מוצא לנכון לציין כבר עתה, כי על אף טענת התובע, כי הוא תיווך בין משפחת ברכאת לבין הנתבעת, הרי שהתובע לא טרח להעיד אף אחד מבני משפחת ברכאת, דבר הפועל לרעת התובע כפי שעוד אפרט בהמשך.

מצד הנתבעת הוגשו:
נ/1 - שאלון שנשלח לתובע.
נ/1 א' - תצהיר תשובות לשאלון שמסר התובע.
נ/1 ב' - תצהיר תשובות משלים שמסר התובע.
נ/1 ג' - תצהיר גילוי מסמכים שמסר התובע.
נ/2 - שאלון שנשלח לתובע.
נ/2 א' - תצהיר תשובות לשאלון שמסר התובע.
נ/2 ב' - תצהיר תשובות משלים שמסר התובע.
נ/3 - תלושי שכר של התובע.
נ/4 - צו עיקול שניתן על נכסי התובע לבקשת הנתבעת.
נ/5 - צו עיקול נוסף לטובת הנתבעת על נכסי התובע.
נ/6 - מכתב עו"ד יגאל מזרחי אל הצד השלישי מיום 15/05/12.
נ/7 - חוות דעת כלכלית של מר אמיר זועבי מיום 22/01/13 שנערכה עבור התובע.
נ/8 - חוות דעת רו"ח שנערכה על ידי רו"ח עופר אביב.
נ/8 א' - סקר תיירות נכנסת, דו"ח שנתי 2014 של משרד התיירות.
נ/9 - תצהירו של האב דוב רומיר יאסטל.
נ/10 - תצהירו של האב איברהים פאלתס.

מצד צד ג' הוגש תצהיר עדותו הראשית של עו"ד מועין ח'ורי (ג/1).

מגישי התצהירים ועורכי חוות הדעת הנ"ל, נחקרו בפניי בחקירות נגדיות.

סיכומי טענות התובע

בסיכומיו טען התובע שלא יכולה להיות מחלוקת כי הוכח שהנתבעת התחייבה כלפיו לשלם לו שכר טרחה ולמסור לו זכויות ו/או נכסים ו/או הטבות כספיות, שכן, גרסתו וגרסת עדיו היו מהימנים, בניגוד לראיות הנתבעת שהתאפיינו בהכחשה כללית, לא הגיונית ובסתירה לעדות הצד השלישי.

התובע היפנה לאמור בתצהירו, בו פורטו הטענות שהובאו בכתב תביעתו (ופורטו לעיל).

בתשובה לטענת השיהוי, טען כי כבר ביום 11/04/12, שלח מכתבים בדרישה לקיים את ההתחייבות, אך נתקל בתשובה כי לא ניתנה התחייבות.

התובע היפנה לפרוטוקול ולעדויות שמסר במסגרת חקירתו לגבי מתן ההתחייבות וכן למגעים שנוהלו בינו לבין עו"ד ח'ורי בעניין משפחת ברכאת וטען כי עו"ד ח'ורי הוא זה שפנה אליו.

התובע גם היפנה לעדות העד עבד אל כרים זועבי וטען שעד זה אישר שנתקיימו שתי פגישות בביתו בנוכחות התובע ועו"ד ח'ורי וכי במסגרתן ניתנה לתובע התחייבות מטעם הכנסייה תמורת מאמציו.

כן היפנה התובע לדברי עד זה שלפיהם באחת הפגישות נכח נציג הכנסייה.

עוד היפנה התובע לעדות העד ראפת זועבי וטען כי היא תומכת בעדותו וכי מר ראפת אישר שהוא היה אמור לספק עובדים לשמירה, ניקיון, שיפוצים וכל מיני עבודות נוספות.

התובע היפנה גם לחוות הדעת הכלכלית ולחקירת השמאי/כלכלן מטעמו וטען כי עדות השמאי בחוות דעתו לא נסתרה בחקירתו הנגדית.

התובע הקדיש בסיכומיו פרק לניתוח עדויות עדי הנתבעת.

באשר לעדות האב דוברומיל יאסטל, טען כי עד זה העיד שאחרי חודש 09/2010, הוא לא היה מעורב ולא קיבל עדכונים אודות המקרה וכי אחרי פינוי משפחת ברכאת היה "אירוע חשוב".
כן אישר עד זה שהנתבעת ביקשה מעו"ד ח'ורי להגיע להסכמה.

אשר לעדות האב איברהים פלטס נטען כי זה העיד כבר בהתחלה שבזמן הרלוונטי לתביעה, הוא לא היה מודע לשום דבר שהתרחש, למרות שהיה המורשה הכללי של הנתבעת.

לאור האמור טען התובע שעדויות עדי הנתבעת היו בלתי מהימנות, בחרו בשיטת הכחשה כללית והרחיבו עד מאוד את יריעת המחלוקת בשל כך.

עוד טען כי עדי הנתבעת סתרו את עצמם מיניה וביה וכי עדותם נסתרה על ידי עדות הצד השלישי. עדויות אלו לא היה בהן כדי לסתור את גרסתו העקבית ומהימנה של התובע או לקעקע את גרסתו.

כן טען התובע שחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת התבררה כבלתי מהימנה.
היא עסקה בשאלת הכדאיות הכלכלית של העסק והיא אינה רלוונטית לתביעה דנן.
מה שרלוונטי הוא השווי של השירותים שהיה אמור התובע לספק.
כן נטען כי מומחה הנתבעת אישר שהוא בעצם לא ערך חוות דעת נגדית אלא רק ביקר את חוות דעתו של מומחה התובע.
כן נטען שמומחה הנתבעת אישר שנתון של 800 דולר למטר הוא סביר.
כן אישר שאחוז רווח קבלני לביצוע פרויקט כגון זה שבתביעה הוא 12 אחוז וזה שיעור סביר.
כן נטען כי בנוגע לאחוזי התפוסה, מעבר להעלאת טענה כללית שאחוז תפוסה של 50 אחוז "אינו הגיוני", לא הועלתה על ידי מומחה הנתבעת שום הערכה נגדית.
מומחה זה אף אישר שתמורת לינה של 240 ₪ ללילה היא על הצד הנמוך.

אשר לעדותו של עו"ד ח'ורי, טען התובע בסיכומיו כי עו"ד ח'ורי העיד שדיווח לקסטוד פייר פטיסטה אודות הצעת התובע לעזור בפינוי משפחת ברכאת וכן העיד שהוא נתבקש על ידי המורשה הקודם לאב דוברומיל (עבדל מסיח') לגמור את העניין בשקט.
כן אישר עו"ד ח'ורי קיומה של פגישה בנוכחות האב דוברומיל עם התובע ושני עדים מטעמו שהנתבעת לא טרחה להביאם לעדות מטעמה. בשל כך, אי הבאתם לעדות פועלת כנגדה על פי הפסיקה.

עוד נטען כי עדותו של עו"ד ח'ורי סותרת את דברי האב דוברומיל, שכן, עו"ד ח'ורי אישר שהתובע הוא שהכיר לו את מר עבד אל כרים זועבי.
כן אישר שהייתה פגישה במסעדת סהרה וגם בביתו של מר עבד אל כרים.
עוד הוא אישר שכל פעולותיו דווחו לנתבעת, בניגוד לטענות עדי הנתבעת שהם לא שמעו מעולם על התובע.
כן אישר עו"ד ח'ורי בעדותו שהנתבעת רצתה לשמור על השקט בפינוי, נוכח העובדה כי מדובר בכפר שלם המאוכלס בתושבים מוסלמים.
כן אישר העד שיתכן שהנתבעת הייתה מגיעה להבנה עם התובע וכי היה משא ומתן בין האב ג'רוס לבין התובע.
כן אישר שמי שניהלו את המשא ומתן מטעם הנתבעת היו מוסמכים להתחייב מתוקף תפקידם.

התובע היפנה לתשובה 7 לתצהיר תשובות לשאלון בהליך קודם מיום 13/06/14 (נספח ו ל- ג/1) וטען ששם השיב בתצהיר עו"ד ח'ורי כי כפי שידוע לו התנהל משא ומתן בין התובע לבין נציגי הכנסייה סמיר ניירוז ואיברהים פלטס.
פרטי המשא ומתן לא היו ידועים לעד.
כמו כן, במענה לשאלה 8 לשאלון הנ"ל, כשנשאל אם ההתחייבות הייתה בכתב או בעל פה, טען שלא ראה מעולם מסמך בכתב, אולם הקסטוד עבד אל מסיח' פלטאס, דוברומיל ו ניירוז, אמרו לו מפורשות שהם מעוניינים לסיים בהבנה ובשקט בסיועו של התובע וראש המועצה.

התובע היפנה גם לתשובות נוספות לשאלון בהליך הקודם, שם העיד עו"ד ח'ורי בתשובה בתצהיר שלפי הידוע לו, האב סמיר ניירוז, סגן המורשה הכללי והאב איברהים פלטס המורשה הכללי, הם שניהלו את המשא ומתן עם התובע.

כן היפנה לתשובה לשאלה 15 שם, שם נשאל הצד השלישי "אלו התחייבויות לקחה על עצמה הקסטודיה" והשיב: "ראה תשובה לעיל. ידוע מנציגי הקסטודיה שהם מעוניינים בפינוי שקט הכרוך בתשלום כסף, בהעסקה, שמירה, בנייה, תחזוקה וכן בניהול המתחם וכל הקיוסק או בית קפה שיוקם או בטובת הנאה אחרת" .

נטען כי תשובות אלה של עו"ד ח'ורי בתצהירו, מחזקות את טענות התובע ומאשרות אותן.

כמו כן, ככל שניסה עו"ד ח'ורי להרחיק את עצמו ממעגל המעורבים ומקבלי ההחלטות, עדיין די כדי לפגוע בירי עה הרחבה שהנתבעת יצרה, של הכחשה כללית בנוסח "לא היו דברים מעולם".

התובע היפנה בסיכומיו לדברים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון בע"פ 3372/11 קצב נגד מדינת ישראל בדבר היות "יריעת המחלוקת", כלי מרכזי בידי הערכאה הדיונית בקביעת העובדות.
נטען כי על אף שמדובר בהלכה במשפט הפלילי, יש ליישמה במשפט האזרחי מקל וחומר.

בסופם של הסיכומים, ביקש ב"כ התובע לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בתשלום סכום התביעה.

סיכומי טענות הנתבעת

הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בטענה כי היא אינה מבוססת על ראיות כלל.

לטענתה, בעוד שכל התביעה איננה מבוססת על אף ראיה, קיים מסמך אמין בזמן אמת, הלא הוא מכתב הדיווח של הצד השלישי לאב דוברומיל מיום 16/08/10 (נספח ב' ל- נ/9) ובו מתוארת כל השתלשלות העניינים עד לסיום פינוי משפחת ברכאת.
במסמך זה לא מוזכר כלל התובע או ההתחייבויות "הפנטסטיות שניתנו לו" כביכול.
במסמך זה נזכרת מעורבות מר כרים זועבי, איש ציבור שפעל מכוח תפקידו ולא לצורך קבלת שכר וסייע להגיע לפינוי השקט.

נטען כי לבד מהיעדר מסמך כלשהו בדבר ההתחייבויות הנטענות, התובע אף לא יכל לתאר באופן קוהרנטי את המקום בו ניתנו ההתחייבויות, את הזמן בו ניתנו, את הגורם שנתן אותם ומסר שלל גרסאות סותרות בעניינים אלו.

הנתבעת היפנתה לעדות האב דוברומיל בתצהירו (נ/9), בסעיפים שונים שנטען שלא נסתרה וממנה ניתן ללמוד "מדוע לא יתכן שהקסטודיה הייתה מתחייבת במתן התחייבות כזו כלפי התובע" (הפנייה לסעיפים 21-28, 30, ו- 48 לתצהיר).

הנתבעת גם היפנתה לעדות עו"ד ח'ורי בתצהירו (סעיפים 26-28), שלפיה מעולם לא התחייב כלפי התובע הוא עצמו וגם לא נכח בשום פגישה שבה כביכול התחייבו נציגי הקסטודיה כלפי התובע (סעיפים 25 ו- 29 ל- ג/1).

לטענתה, האב דוברומיל לפי עדותו לא השתתף בפגישה כלשהי עם התובע ולא נודע לו על כמרים שהשתתפו בפגישה שכזו וכך גם האב פלטס (שהעיד ב- נ/10).

נטען כי בניגוד לעדות התובע כי האב פלטס השתתף בפגישה עימו והתחייב כלפיו, האב פלטס נכנס לתפקידו רק לאחר שהושלם ונחתם ההסכם הסופי עם משפחת ברכאת ובעניין זה הופנה בית המשפט לסעיף 5 ל- נ/10.

נטען כי עדות האב דוברומיל בסעיף 37 לתצהירו, שמעולם לא נתקל במצב בו שילמה הנתבעת שכר תיווך העולה פי 7 ויותר על סכום הפיצוי, מלמדת על מופרכות התביעה.

עוד נטען כי לפי עדות האב דוברומיל בסעיף 42 לתצהירו, לצורך התקשרות בעסקה למכירת קרקע או השכרה בתקופה העולה על 10 שנים, נדרש אישור הכס הקדוש.

כן הופנה בית המשפט לסעיף 46 לתצהירו של האב דוברומיל בדבר היעדר כוונות כלשהן של הנתבעת כיום ובמועדים הרלוונטיים לתביעה, לבנות את המבנים שטוען התובע שהובטח לו שיבנו במקום באמצעותו או בניהולו.

נטען כי משלל הגרסאות של התובע, עולות טענות שונות.
לפי גרסה אחת, ניתנה התחייבות בפגישה אחת. לפי גרסה נוספת, בשתי פגישות ולפי גרסה שלישית, בשלוש פגישות.

כן נטען כי בכל פעם ניתנה לטענת התובע ההתחייבות כביכול על ידי אדם אחר (עו"ד ח'ורי, האב פלטס, האב ניירוז, האב בירארו (שאיננו מוכר לאיש)).

לגבי מקום מתן ההתחייבות כביכול נטען תחילה ע"י התובע שניתנה בנצרת. פעם אחרת נטען שהיא ניתנה במנזר (סעיף 32 לתצהיר התובע) ופעם נוספת שהיא ניתנה דווקא במשרד עו"ד ח'ורי (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 29 ואילך) ולפעמים בכפר נין.

הנתבעת היפנתה בסיכומיה לגרסאות שניתנו לגבי מספר הפגישות בהן ניתנו ההתחייבויות (ראה סעיפים 7.1-7.5 לסיכומים).
כן היפנתה לשוני בגרסאות לגבי מי נכח באותן פגישות (ראה סעיפים 7.6-7.8 לסיכומים).
כן היפנתה לזהות הכמרים שהוזכרו על ידי התובע (ראה סעיפים 7.9-7.11 לסיכומים).
כן היפנתה לגרסאות שונות בשאלה מי התחייב, עו"ד ח'ורי או הוא והכמרים יחדיו (ראה סעיפים 7.12-7.15 לסיכומים).
כן היפנתה לטענה לעניין קיומו של מסמך בכתב (ראה סעיפים 7.16-7.18 לסיכומים).

עוד טענה הנתבעת כי התובע מנסה להיבנות מעדותו של הצד השלישי ומאזכר גורמים שלא נזכרו כלל בעדותו, כאילו התחייבו כלפיו (האב ג'רוס, הקסטוד ועבד אל מסיח'), אולם מעדות עו"ד ח'ורי עולה כי כל הידע שלו האישי סוכם במכתבו הנ"ל מיום 16/08/10 שצורף כנספח ב' ל- נ/9.
נטען כי כל עדותו הנ"ל אינה מעבר לעדות שמיעה/סברה.
הנתבעת אכן הייתה מעוניינת בפינוי שקט בדרכי שלום של משפחת ברכאת ואף שילמה סכום משמעותי של 1.25 מיליון ₪ לצורך זה, למרות שהיה בידה פסק דין חלוט לפינוי.
הנתבעת היפנתה למקומות שונים בעדותו של עו"ד ח'ורי בעניין זה.

לסתירת טענתו של התובע בדבר "תרומתו" לפינוי משפחת ברכאת, היפנתה הנתבעת ל- נ/1 ו- נ/1 א' סעיף 24, שם השיב בשלילה לשאלה אם היו לו קשרים קודמים עם בני משפחת ברכאת.

עוד טענה כי אפילו מעדות התובע עולה כי כל פעילותו, לפי טענותיו, הסתכמה ב- 10 פגישות.

לטענתה, טענות התובע בתביעתו בדבר יכולת השפעה על משפחת ברכאת, המנוגדות לעדותו הנ"ל כי לא היו להם קשרים קודם, נועדה להאדרת תביעתו.

לטענתה, "מעלתו" של התובע הייתה דווקא בתחום ה "פרוטקשן".

בסוף סיכומיה טענה הנתבעת להעדרו של כל הסכם, גמירת דעת ומסוימות בחומר הראיות שנפרש בפני בית המשפט.

עוד היפנתה הנתבעת בסיכומיה לשאלונים עליהם השיב התובע ומהם עולה כי אין לו כל יכולת כלכלית להקים את כל הפרויקטים שלטענתו הבטיחה לו הנתבעת שיקים עבורה.

לאור כל האמור, ביקשה הנתבעת לדחות את תביעתו של התובע.

סיכומי טענות צד ג'

הצד השלישי ביקש להצטרף לטענות הנתבעת בסיכומיה כנגד התביעה לרבות בנוגע לטענות בדבר העדר התחייבות של הנתבעת ושל הצד השלישי כלפי התובע. נטען דין ההודעה לצד השלישי להידחות ולו רק משום זניחת הנתבעת בסיכומיה את מלוא הטענות כנגד הצד השלישי.

נטען כי התובע פעל בחוסר תום לב תוך שימוש לרעה בהליכי משפט עת הטעה את כב' השופטת מיכל שרביט במסגרת ת"א 19162-11-12 (בתביעתו הקודמת) וכן את בעלי הדין בהליך זה, שעה שתחם את בקשתו להפסקת התובענה בתיק הנ"ל בנימוק של "הגדלת הסעד הכספי בלבד".

נטען, כי התובע מנוע ומושתק מלהעלות טענות המנוגדות לטענות שטען במסגרת התביעה בת"א 19162-11-12 הנ"ל.

נטען כי כב' השופטת מיכל שרביט קבעה בפסק דינה ת"א 19162-11-12 כי מלוא ההליכים המקדמיים שבוצעו בתיק הנ"ל ישמשו אף לצורך התביעה הנדונה. משכך הרי שאין באפשרות התובע לחזור בו מהצהרותיו בתיק הנ"ל. נטען כי טענותיו של התובע כנגד הצד השלישי בתיק דנן מהוות הרחבת חזית/ שינוי חזית (ביחס לטענותיו בתיק הנ"ל).

נטען כי כל אשר נכתב ע"י התובע בכתב התביעה המקורי כנגד הצד השלישי היה כי "עו"ד מועין חורי היה גם עד, להתחייבויות שניתנו לתובע, על ידי נציגי הנתבעת ואף אישר בפני התובע התחייבויות אלה". התובע טען במפורש לאורך כתב התביעה המקורי כי ההבטחות שבגינן הגיש את תביעתו ניתנו לו על ידי "נציגי הנתבעת", ולא ע"י הצד השלישי. כך גם השיב התובע בתשובותיו לשאלון שנשלח אליו במסגרת התיק הנ"ל. עם זאת במסגרת ההליך דנן טען התובע לראשונה בחוסר תום לב ובניגוד לתשובותיו לשאלון בהליך הקודם, כי הצד השלישי "היה חלק בלתי נפרד מהתחייבות הנתבעת".

נטען כי הוכח ע"י הצד השלישי אשר גרסתו היתה סדורה ואחידה, כי הצד השלישי לא הבטיח לתובע הבטחות כלשהן ולא התחייב כלפיו בכל צורה. הצד השלישי אף טען בתצהירו ובחקירתו הנגדית, כי לא היה עד להבטחות שכאלו.

נטען ע"י הצד השלישי כי אין כל יחסים חוזיים ו/או יחסי עו"ד – לקוח בין התובע לצד השלישי. הצד השלישי אינו חב כל חובה שבדין ו/או חובת זהירות מושגית ו/או קונקרטית כלפי התובע, וממילא לא הופרה חובה שכזו.

נטען כי התובע מבקש להסתמך בתביעתו על נספח ה' שצורף (לכאורה לתובענה). אלא שנספח זה כלל לא צורף לתובענה. לאחר שב"כ הצד השלישי דרש מהתובע להעביר לעיונו עותק מנספח ה' הנ"ל, נשלח ממשרד ב"כ התובע עותק מאותו נספח ה', ברם אין בו כל התחייבות מטעמו של הצד השלישי אלא בקשה לקבלת מסמכים.

נטען כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את קיומה של התחייבות מצדו של הצד השלישי כלפי התובע, מאחר ולא היתה כל התחייבות שכזו. טענתו של התובע אף הוכחה כשקרית.

נטען תוך הפניה לעדותו של התובע, כי ככל שהיו התחייבויות ואשר הצד השלישי אינו מודע להן הרי שהתחייבות שכזו לא ניתנה ע"י הצד השלישי ולא בנוכחותו, אלא ע"י כמרים מצד הנתבעת.

נטען כי יש להעדיף את גרסתו הסדורה והעקבית של הצד השלישי על פני עדותו הבלתי מהימנה של התובע ועדיו. נטען כי הצד השלישי כלל לא נחקר אודות גרסתו הסדורה לפיה לא פנה אל התובע או מי מטעמו ולא נזקק לשירותיו כמגשר גם בעניינים אחרים ולא פנה אליו ביוזמתו על מנת לפתור סכסוך עם משפחת ברכאת (ראו בהרחבה סע' 17 לסיכומי הצד השלישי).

נטען כי לא נסתרה גרסתו של הצד השלישי לפיה לא היתה פגישה שבה הוא היה בלווית של שני כמרים בביתו של ראש המועצה – מר עבד אלכרים בכפר נין, ולא היתה כל התחייבות שלו או של גורם כלשהו מטעם הנתבעת שצד ג' היה נוכח ועד לה, כי התובע יקבל את הנטען בסעיף 43 לתצהירו.

נטען כי כעולה מעדות הצד השלישי הרי שלתובע לא היה כל חלק בהסכם הפשרה שנחתם עם הנתבעים בתביעת הפינוי. טענת הצד השלישי בתצהירו כי לא ראה כל התחייבות בכתב של הנתבעת כלפי התובע וכי הוא עצמו לא העלה דבר על הכתב לא נסתרה ולא בכדי.

נטען כי הצד השלישי לא הציג גם כל מצג שווא בפני התובע ולא התחייב בשם הנתבעת כי ישולם לתובע סכום כלשהו עבור פינוי משפחת ברכאת. הצד השלישי הצהיר כי בשנים בהן ייצג את הנתבעת, הרי שהאחרונה לא היתה מוציאה כל פרוטה ללא בדיקות, ביקורת ואישור אנשי מקצוע.

כל שידוע לצד השלישי ואשר עליו הצהיר בתצהיר תשובות לשאלון שנשלח אליו ע"י ב"כ התובע, כי הקסטוד, עבד אלמסיח, אברהים פאלתס, האב דוברומיק ונירוז היו מעוניינים לסיים (את הסכסוך) בהבנה ובשקט בסיועו של התובע וראש המועצה, אלא שהצד השלישי לא נכח בפגישות ביניהם ולמעשה מדובר בעדות שמועה בלבד.

נטען כי הוכח שהצד השלישי לא התרשל כלפי הנתבעת, לא פעל בקלות דעת, לא הפר את חובת השליחות או חובת הנאמנות כלפי הנתבעת ולא התחייב בשם הנתבעת כלפי התובע או כלפי כל אדם אחר כי ישולם סכום כלשהו עבור פינוי משפחת ברכאת. נטען כי הוכח כי הצד השלישי לא קיבל טובות הנאה ולא פעל בניגוד עניינים ומתוך הטעיה או מרמה ולא הפר חובת זהירות. הוא לא הפר חובה חקוקה ולא פעל בעושק ו/או כפייה כנטען ע"י שולחת ההודעה.

דיון והכרעה:

באשר לתביעה העיקרית, השאלה העומדת במוקד המחלוקת הינה האם ניתנה התחייבות מצד הנתבעת או מצד צד ג' – כנציג הנתבעת כלפי התובע, ואם כן, מה היה תוכנה של אותה התחייבות. כמו כן, ככל שיימצא כי ניתנה התחייבות כאמור, אזי יש להוסיף ולבחון האם התובע מילא את תפקידו שבגינו ניתנה אותה התחייבות נטענת.
הערה מקדימה וכללית- בכל מקום בו קיימת הדגשה בקו היא אינה במקור אלא אם כן נאמר אחרת.

א. האם ניתנה לתובע התחייבות?

על מנת להוכיח את ההתחייבות הנטענת הוגש ע"י התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו (ת/1). בתצהירו הצהיר התובע, כי לאחר שהנתבעת הגישה בחודש 4/2010 תביעת פינוי וסילוק יד כנגד חלק ממשפחת ברכאת היה חשש גדול כי העניינים יצאו מכלל שליטה, דבר העלול להוביל לאלימות ( סע' 18 לת/1). עוד הצהיר בהמשך ( סע' 24 לת/1), כי מנת לבצע הליך שקט של פינוי ולמנוע אלימות ומתיחות בין האוכלוסייה המוסלמית בכפר לנתבעת, פנתה הנתבעת לתובע תחילה באמצעות עו"ד ח'ורי על מנת שיעזור לה ויתווך בינה לבין ברכאת להגיע להסכמה בדבר פינוי המקרקעין בהסכמה ללא צורך במתן פסק דין, תוך שהנתבעת מודעת לכך כי " לתובע יתרונות וכוח השפעה רב מאוד על משפחת ברכאת". עוד הצהיר התובע, כי הוא ידע מעו"ד ח'ורי ( צד ג' בתביעה דנן), כי עובר לפניה אליו ניסתה הנתבעת לשכנע את ברכאת להתפנות ללא התדיינות ברם מו"מ זה נכשל שכן משפחת ברכאת דרשו סכום של מעל 10 מיליון וכן הקמה ובנייה של שלושה בתים חלופיים כאשר הנתבעת לא הסכימה לכך וביקשה לפנות את הנכס " תמורת תשלום זעום ביותר" (סע' 28 לת/1).

כן המשיך התובע והצהיר ( סע' 30 לת/1) כי הנתבעת פנתה אליו " תחילה ע"י בא כוחה ובשלב יותר מאוחר גם באמצעות הנציגים הישירים שלה, וביקשה את הסיוע שלי בניהול המשא ומתן וגישור עם משפחת ברכאת, כדי להוביל לפינוי הנכס בהסכמה וגם בכדי לחסוך סכומי כסף אדירים, הכל תוך שמירה על שלום בית בכפר נין". עוד המשיך והצהיר כי לאחר שהוא בחן את השטח באופן ראשוני וניהל שיחות עם התושבים היו לו חששות, כי העניין לא יצליח וכי הוא " יצא רע מכל הסיפור הזה" ולפיכך סירב להצעה. אלא שעו"ד ח'ורי ביקש ממנו שוב להתערב, וכדי לקבל משימה קשה זו הוא ביקש ממנו כי יובטחו " גם לבני המשפחה מעבר לסכום שהוצע אז על ידי הנתבעת, השקעה בפיתוח המקרקעין, בדגש על האפשרות למתן תעסוקה לתושבי הכפר, בניה, תחזוקה שמירה, ניהול בתי קפה, חנות למכירת מזכרות" ( סע' 32 לת/1).

וכן המשיך והצהיר התובע ( סע' 34-43 לת/1):
"בשלב זה נכנסו לתמונה גם נציגי הנתבעת עצמה בנוסף לעו"ד ח'ורי, ותחילה נפגשתי איתם, למיטב זכרוני היו שם האב סמיר ניירוז והאב דה נירו, לאחר תיאום מראש שעשה עו"ד ח'ורי במנזר קלריס בנצרת, באותה פגישה שוב העלו את הנושא וביקשו את התערבותי בהתאם להמלצת עו"ד ח'ורי. הסברתי להם באותו מעמד את הבעייתיות, במיוחד כי בני משפחת ברכאת התנגדו בצורה ברורה לפינוי ואף איימו כי הפינוי יהיה על גופותיהם!! ולא יבגכימו [צ"ל יסכימו] לפנות את בתיהם, יחד עם זאת בנושא והבטחתי לבדוק שוב את השטח, קרי את תגובת הכפר.
בשלב זה גם עירבתי את ראש המועצה האיזורית, כולל כפר נין, מר עבד אלכרים זועבי שהוא קרוב משפחה שלי וביקשתי את תמיכתו למהלך. במקביל אני הצעתי לבדוק חלופה של הקמת דיור חלופי למשפחת ברכאת בכפר. לצורך זה נפגשתי עם קבלן בשם ראפת זועבי מכפר נין, אשר גם יש לי ו/או היה לו בשעתו מגרש המיועד לבניה כדי שיקבל על עצמו את פרויקט הקמת 4 דירות מגורים למשפחת ברכאת תמורת הפינוי. בהקשר זה נפגשנו אני וראפת ועו"ד ח'ורי במסעדת סהארה בנין ודנו בנושא. לאחר בחינה מעמיקה לנושא התברר כי העלויות של הקרקע והבניה מגיעות ל כ- 6 מליון ₪ דבר שלא היה מקובל על עו"ד ח'ורי ולכן אופציה זו ירדה מן הפרק. המשכתי בעזרת ראש המועצה ומכובדים נוספים לחפש פתרון והתגבשה אצלי עמדה ו/או רעיון, וביקשתי פגישה נוספת מול נציגי הכנסייה. ואכן ניפגשנו שוב אנו אותם שני כמרים עו"ד ח'ורי בבית ראש המועצה בכפר נין.
באותו מעמד ובאותה פגישה התחייבה הנתבעת באמצעות שלושה נציגיה כי באם אצליח במלאכת הגישור ו"הנתבעים" יפנו את המקרקעין, בהסכמה, במתכונת שהיא ביקשה ובסכומי פיצויי סבירים, כי אז אקבל מהנתבעת כדלקמן ..." (בהמשך סע' 43 לת/1 פורט תוכן ההתחייבות..).

לסיכום עד כה- מתצהירו של התובע עולה הנתבעת פנתה אליו ( ללא שצוין מועד מוגדר) תחילה ע"י עו"ד ח'ורי על מנת שיעזור לה בניהול המשא ומתן בינה לבין משפחת ברכאת בעניין פינוי המקרקעין. בהמשך ( לא צוין מתי) נכנסו לתמונה בנוסף לעו"ד ח'ורי גם נציגי הנתבעת עצמה האב סמיר והאב דה נירו אותם פגש התובע במנזר קלריס בנצרת ( שוב לא צוין מועד) ושם באותה פגישה ביקשו את התערבותו בנושא, כאשר בהמשך ( שוב לא צוין מתי) נתקיימה פגישה בבית ראש המועצה ( מר עבד אלכרים זועבי) בכפר נין שוב עם אותם שני כמרים ( קרי, האב סמיר ניירוז והאב דה נירו שצוינו בס' 34 לת/1) כאשר באותה הפגישה התחייבה הנתבעת באמצעות שלושת נציגיה ( עו"ד חורי ושני הכמרים הנ"ל) בהתחייבות מושא התובענה המופיעה בסע' 43 לת/1.

אלא שבעדותו בבית המשפט העיד התובע כי מי שהתחייב בפניו הם " איש דת מהכנסייה ועו"ד מועיין ח'ורי" (עמ' 13 שורה 19). כאשר נשאל מתי ניתנה ההתחייבות לא ידע התובע להשיב (עמ' 13 שורה 21). כאשר נשאל שוב מתי ואיך ניתנה ההתחייבות הוא השיב: "עו"ד מועין ח'ורי הוא היה נציג הכנסייה.. דרכו הכרתי את איש הדת שלהם ושניהם הבטיחו את ההבטחות" (עמ' 13 שו 23-24). וכן העיד בהמשך " היו הבטחות ממר ח'ורי ואחד מטעם הכנסייה". כאשר נשאל ע"י בית המשפט " אתה ידע להגיד לנו שם מי מטעם הכנסייה?" הוא השיב: "אם אני לא טועה, מישהו בשם דנירו. לא מכיר אותו אישית אלא דרך העורך דין..." (עמ' 13 שורה 33 ועמ' 14 שורה 1). הנה כי כן למרות שבתצהירו הצהיר התובע כי הנתבעת התחייבה בפניו באמצעות שלושה מנציגיה ( אותם שני כמרים – האב ניירוז והאב דה נירו ועו"ד ח'ורי) הרי שבעדותו בבית המשפט צמצםאת מספר המתחייבים לשני אנשים – איש דת מהכנסייה ועו"ד ח'ורי.

כחלק מחומר ראיותיה הגישה הנתבעת אף שאלון ותצהירי תשובות לשאלון שניתנו במסגרת ע"י התובע בת"א 19162-11-12 – התביעה הראשונה שהגיש התובע בבית המשפט בירושלים ביחס לאותה ההתחייבות דנן ( ראו נ/1, נ/1א, נ/1ב', נ/1ג'). במסגרת נ/1 נשאל התובע ( שאלה 28 לנ/1): "מי היו ( פרט שמות ותפקיד) נציגי הקסטודיה אשר השתתפו בפגישה/ פגישות בה ניתנה ההתחייבות הנ"ל"? הוא השיב: "שמותיהם לא זכורים במדויק, אחד האנשים היה פטלס" (ראו נ/1א). כאשר נשאל ( שאלה 29 לנ/1): "מי מבין הנוכחים בפגישות כנ"ל הוא אשר התחייב בהתחייבות הנטענת" הוא השיב בתצהיר משלים לתצהיר התשובות לשאלון ( סע' 2.7 לנ/1ב'): " ייתכן ואני משבש את השם של המתחייבים, אך למיטב זכרוני המדובר בכמרים ששמם האחד פלטס והאחר בררו או דררו". בחקירתו בבית המשפט בתיק דנן אישר התובע כי הוא חתם על אמת על תצהירי תשובה הנ"ל ( ראו עמ' 19 שורות 9-10). הנה כי כן לתובע גרסאות שונות בעניין הגורם שהתחייב כלפיו בהתחייבות הנטענת. פעם אחד מדובר בשלושה אנשים ( שני כמרים – האב ניירוז, האב דה נירו ועו"ד ח'ורי), פעם אחרת באיש דת ובעו"ד ח'ורי ופעם נוספת אחרת הסמוכה למועד ההתחייבות הנטענת מדובר בכמרים העונים לשם פלטס ובררו או בכלל דררו ללא מעורבות עו"ד ח'ורי, וזאת תוך שהתובע בכלל לא יודע לספר מתי ניתנה אותה התחייבות.

מלבד הגרסאות המשתנות הנ"ל בנוגע לגורם המתחייב בשם הנתבעת, הרי שמצאתי אף סתירות בגרסת התובע. כאמור בתצהירו הצהיר התובע כי הוא נפגש עם נציגי הנתבעת – האב ניירוז והאב דה נירו במנזר קלאריס בנצרת ( ראו סע' 34 לת/1) וכן הצהיר בהמשך כי הוא ביקש פגישה נוספת מול נציגי הכנסייה וכן המשיך: "ואכן נפגשנו שוב אנו אותם שני כמרים עו"ד ח'ורי בבית ראש המועצה בכפר נין" ( סע' 42 לת/1). לפי המוצהר בתצהירו, הרי שבפגישה אצל ראש המועצה לא היתה זו הפעם הראשונה בה נפגש התובע עם אותם שני כמרים. מנגד, כאשר נשאל התובע מי היה בפגישה אצל ראש הכפר בביתו ( ראש הכפר הינו ראש המועצה ונתקיימה אצלו לפי עדותו של התובע: "פגישה אחת הייתה אצל ראש הכפר, כאילו ראש המועצה" (ראו עמ' 14 שורה 19)) הוא השיב " הייתי אני וראש הכפר ומועין ועוד 2 אנשים מהכנסייה אם אני לא טועה.." כאשר נשאל מי אלה שני האנשים האלה? הוא השיב:"... אני לא מכיר אותם. פעם ראשונה נפגשתי איתם". (עמ' 15 שורה 1-2), וזאת כאשר בתצהירו הוא הצהיר כי הפגישה אצל ראש המועצה היתה הפעם הנוספת שבה נפגש עם אותם שני כמרים. מדובר ללא ספק בסתירה בעדותו.

בנוסף, מתצהירו של התובע עולה בבירור, כי ההתחייבות של הנתבעת כלפיו באמצעות נציגיה נעשתה במעמד הפגישה בבית ראש המועצה שבכפר נין וכלשונו: "באותו מעמד ובאותה פגישה התחייבה הנתבעת באמצעות שלושת נציגיה..." (ראו סע' 43 לת/1). קרי ההתחייבויות ניתנה במסגרת פגישה אחת שנתקיימה בבית ראש המועצה. עם זאת, בעדותו בבית המשפט העיד התובע כי: " ההתחייבות ניתנו לי ב- 3 פגישות שונות" ( עמ' 14 שור' 15-16).

בנוסף לגרסתו המשתנה של התובע וכן לסתירות הנ"ל מצאתי גם, כי עדותו של התובע אף אינה הגיונית. התובע כאמור הצהיר, כי הנתבעת פסלה בעבר הצעות לפיצוי משפחת ברכאת בדמות של הקמת דיור חלופי בעלות בנייה של כ -6 מיליון ₪ ( ראו סע' 40 לת/1) וכי הנתבעת בכלל פנתה אל התובע לפי גרסתו: "בכדי לחסוך סכומי כסף אדירים" ( סע' 30 לת/1) וכן " ביקשה לפנות את הנכס תמורת תשלום זעום ביותר" (סע' 30 לת/1). אם כך הוא הדבר, הכיצד האמור לעיל מתיישב עם התוצאה הסופית של הליך הפינוי שבמסגרתו הנתבעת תצטרך לשלם למעשה ( לפי גרסת התובע) תמורת הפינוי סך של כ- 9,761,000 ₪ (1,250,000 ₪ למשפחת ברכאת וסך של 8,511,000 ₪ לתובע ראו סע' 36 לתביעה), כאשר מראש לפי גרסת התובע הנתבעת פנתה אל התובע לאחר שכבר פסלה הצעות נמוכות מכך וביקשה את הפינוי תמורת סכום זעום? ברי הוא כי מדובר בגרסה שאינה הגיונית ועינה מתיישבת עם השכל הישר . מה גם שאין כל פרופורציה בין התוצאה שהושגה – פינוי משפחת ברכאת בסך של 1,250,000 ₪ לבין " דמי התיווך/ הגישור" שסוכמו לפי גרסת התובע לשם השגת התוצאה הנ"ל.

חוסר ההיגיון בעדותו של התובע אף נמצא בעניין נוסף. התובע הצהיר כאמור כי הפנייה אליו לשם אותו תיווך בין הנתבעת למשפחת ברכאת נעשתה מאחר ולתובע כוח השפעה רב מאוד על משפחת ברכאת ( סע' 24 לת/1). עם זאת בחקירתו הנגדית העיד כי הקשר בינו לבין משפחת ברכאת עובר לתביעת הפינוי היה: "רק קשר של שלום שלום" ( עמ' 15 שורה 26). אם כן עולה השאלה - כיצד ייתכן שיש לתובע השפעה כה רבה על משפחת ברכאת אם הקשר שהיה לתובע עם בני משפחת ברכאת עובר לתביעת הפינוי הסתכם ב"קשר של שלום שלום"? גם בעניין זה לא מצאתי כל היגיון.

כל האמור לעיל מלמד על קושי לסמוך על עדותו של התובע. עדותו של התובע אינה עקבית וסדורה, אינה הגיונית והיא אף נסתרה. עת עסקינן בהתחייבות בהיקף הנטען מצופה היה כי ייחתם מסמך כתוב לגביה, ולכל הפחות כי התובע כמי שטוען שהתחייבו כלפיו בהתחייבויות הנאמדות ע"י ידו בכ- 8.8 מיליון ₪, ירשום לעצמו פרטים מהותיים בנוגע לפרטי התחייבות זו ולכל הפחות כגון – המועד שבו ניתנה אותה התחייבות וכן שמות האנשים שהתחייבו בפניו. משלא נעשה כן ובהינתן הפגמים הנ"ל בעדותו של התובע, הרי שכאמור מצאתי קושי של ממש לתת אמון בעדות התובע.

התובע ביקש להיבנות אף מעדותו של העד עבד אלכרים זועבי שהינו לפי עדותו "קרוב משפחה" של התובע ( ראו סע' 36 לת/1). עם זאת גם מעדותו של הנ"ל לא מצאתי כי התובע יכול להיבנות. בתצהירו הצהיר הנ"ל כי על מנת לשכנע את משפחת ברכאת לפנות את המקרקעין תמורת פיצוי שאינו גדול נערכו בבתו שבכפר נין שתי פגישות. פגישה אחת נערכה עם עו"ד מועין ח'ורי, בילל זועבי ואיש עסקים וקבלן בניין בשם ראפת זועבי, כאשר בפגישה זו נעשה ניסיון להגיע לפשרה עם משפחת ברכאת לפיה יבנו במימון הכנסייה 4 בתים על קרקע שתירכש מראפת זועבי ובתים אלה יועברו למשפחת ברכאת ובתמורה לשכנוע של משפחת ברכאת לקבל פשרה זו יקבל בילל זועבי את שכר התיווך(ראו הנ"ל סע' 9 לת/2). עוד הצהיר כי ההצעה הנ"ל היתה יקרה ו"נפלה" ו"התחילו לנהל משא ומתן על פיצוי כספי זעום, כאשר בילל יקבל את אותם דברים שהובטחו לו קודם". (סע' 11 לת/2). עוד הצהיר בהמשך ( סע' 13 לת/2) "באחד השלבים, ניפגשתי בביתי עם עו"ד מועין ח'ורי, בילל זועבי, כומר ו/או אדם נוסף מהכנסייה וזאת על מנת לגבש את ההצעה השנייה בעניין הפיצוי הכספי". וכן הצהיר כי :"לפי מה שידוע לי ההבטחות שהובטחו לבילל זועבי ע"י עו"ד מועין ח'ורי ואנשי הכנסייה אף נרשמו על ידי עו"ד ח'ורי במזכר שנרשם על ידו, לפי מיטב זכרוני, בפגישה שקיימנו בביתי .."

בניגוד לעדותו של התובע כי נתקיימה " פגישה אחת" בביתו של ראש המועצה ( עמ' 14 שורה 19), הרי שהנ"ל הצהיר ( ואף חזר על כך בחקירתו הנגדית בעמ' 31 שורה 19) כי נתקיימו שתי פגישות בביתו. בניגוד לתובע שהצהיר כי הפגישה עם הקבלן ראפת זועבי ועו"ד ח'ורי נתקיימה בכלל במסעדת סהרה ( ראו סע' 38-39 לת/2), העיד הנ"ל כי אותה פגישה עם ראפת זועבי נערכה בכלל בביתו. אף מתצהירו של מר ראפת זועבי לא עולה כי אותה הפגישה בינו לבין התובע ועו"ד מועין ח'ורי שבה הוצעה ההצעה לבנות למשפחת ברכאת על המגרש שלו בניין בן 4 קומות נערכה בביתו של ראש המועצה. בתצהיר דובר על מסעדת סהרה ( ראו סע' 5-7 לת/3, וכן ראו עמ' 41 שורות 17-18). וכך אף הצהיר אף עו"ד מועין ח'ורי על פגישה עם ראפת והתובע במסעדה ( ראו סע 21 לג/1). מסתמן לאור האמור כי מדובר בעדות מופרכת. כמו כן עת נשאל עבד אלכרים: "אני חושב שהתבלבלת... כי הפגישה שהיתה עם הקבלן, אתה לא הייתה בה.." הוא השיב: "לא התבלבלתי. אני זוכר טוב מאוד על מה שסוכם בינינו לבין משפחת ברכאת. ראפת היה..." (ראו עמ' 34 שורות 11-17) . אלא שמתצהירים של התובע ושל מר רפאת זועבי וכן של עו"ד ח'ורי עולה כי העד עבדל כרים הנ"ל כלל לא היה בפגישה עם רפאת זועבי אותה הפגישה שבה לכאורה סוכם כי תמורת שכנוע משפחת ברכאת לקבל את הפשרה ( שבסוף " נפלה") יקבל בילל את " הניהול, האחזקה והשמירה של בית הקפה + בית הארחה + חנות מוכרות, שיוקמו על המקרקעין של הכנסייה, והוא גם זה שיהיה אחראי על הבנייה של מבנים אלה ( יזמות)" (סע' 9 לת/2). מה גם שאף למקרא תצהירו של מר העד עבד אלכרים לא עולה ממנו כי הנ"ל אכן השתתף בפגישה הראשונה שנערכה בביתו אלא אך שהיא נערכה בביתו, ומשכך כל האמור לגביה הינו עדות שמועה ותו לא. באשר לפגישה השנייה שנערכה בביתו של העד עבד אלכרים ושבה השתתף מר עבד אלכרים, עולה מתצהירו של האחרון כי היא נערכה " על מנת לגבש את ההצעה השנייה בעניין הפיצוי הכספי" (סע' 13 לת/2). אין באמור משום אינדיקציה לגבי התחייבות שניתנה לתובע. משכך לא מצאתי כי התובע יכול לסמוך על עד זה על מנת להוכיח את ההתחייבות הנטענת.

באשר לעדותו מר ראפת זועבי אשר אף עליה ביקש התובע להסתמך עת אישר האחרון כי: "הוא היה אמור לספק עובדים לשמירה, ניקון ושיפוצים וכל מיני" (סע' 6 לסיכומי התובע), הרי שאין בה כדי להועיל לתובע. מתצהירו של הנ"ל כלל לא עולה כי הוא היה עד למתן התחייבות כזו או אחרת של הנתבעת או של עו"ד ח'ורי כנציג הנתבעת לתובע. כל שעולה מתצהירו ( ת/3) כי הוא נפגש עם התובע וכן עם עו"ד ח'ורי במסעדת סהרה על מנת למצוא פתרון לפינוי של משפחת ברכאת ולמצוא להם מקום מגורים חלופי, כאשר הפתרון שהוצע הוא בניה של בניין בן 4 קומות על המגרש של ראפת הנ"ל, פתרון שכאמור לא יושם ולא התקבל בסופו של יום כפי שעולה מיתר העדויות בתיק.

אף יתר העדויות שהוגשו לתיק – מטעם הנתבעת ומטעם צד ג' אין בהם כדי לסייע לתובע, אלא ההיפך.

מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של האב דוברומיר יאסטל אשר שימש כמורשה הכללי של הקסטודיה בין השנים 2007-2010 ( סע' 4 לנ/9). הנ"ל הצהיר כי לא ידוע לו על פגישות ישירות כלשהן שנערכו בין מי מכמרי הקסטודיה לבין התובע והוא אישית מעולם לא השתתף בפגישה שכזו. עוד הצהיר לפני כן, כי אכן הם הורו לעו"ד ח'ורי לבחון אפשרות להגיע להסדר כספי עם משפחת ברכאת אשר יאפשר את פינויה בהסכמה. יחד עם זאת עו"ד ח'ורי מעולם לא הוסמך להתחייב בשם הקסטודיה בכל הסדר מול משפחת ברכאת אלא אך נדרש להביא לאישור הקסטודיה כל הצעת הסדר ( סע' 26-27 לנ/9). כן הצהיר כי הוא מעולם לא הכיר את שמו של התובע טרם התביעה וכי גם מדיווחיו של עו"ד ח'ורי הוא עודכן כי ראש המועצה מר עבד אלכרים זועבי הוא זה שיהיה מעורב בתהליך " וזאת בלבד". עוד הצהיר כי מעולם לא הובאה לאישורו הצעה כלשהי למתן שכר תיווך לתובע או לכל אדם אחר עבור הפינוי בכסף או בשווה כסף ( סע' 30 לנ/9). עוד הצהיר כי הוא אינו מכיר בעל תפקיד בכנסייה העונה לשם " דה נירו" (או שם שצוין בתצהירו של התובע). אף בחקירתו הנגדית העיד הנ"ל כי הוא לא ידע על מעורבות של התובע בהליך הפינוי של משפחת ברכאת ( עמ' 58 שו 4-6) וכי הוא לא זוכר כי התנהל מו"מ בשם אנשי הקסטודיה בין עו"ד ח'ורי לבין התובע למציאת פתרון למשפחת ברכאת, וכי המו"מ היחיד שהוא מודע לו הוא עם משפחת ברכאת ( עמ' 59 שורה 14-21). אף בעדותו בבית המשפט חזר והעיד כי לא השתתף באף פגישה שבה היתה התחייבות של הקסטודיה בנוגע למה שהתובע מספר בתביעה ( עמ' 59 שו' 29-32). אף התובע בעצמו לא ציין בסיכומיו כי עד זה יש בו כדי לאשש את גרסתו. משכך אין בעד זה כדי לסייע לתובע.

אף עדות האב איברהים פאלתס שאת שמו ציין התובע במסגרת תשובות לשאלון ( כמי שהתחייב כלפיו ראו סע' 2.7 לנ/1-ב) לא סייעה לתובע. הנ"ל הצהיר כי " אני הייתי מעורב בקבלת הנכס מאת משפחת ברכאת, לאחר חתימת הסכם הפשרה" (ראו סע' 5 לנ/10) לאמור, אין לעד זה ידיעה אישית אודות הנעשה עובר לחתימה על הסכם הפשרה, כפי שאף עולה מחקירתו הנגדית ( עמ' 61 שורות 1-6).

בסיכומיו הפנה התובע לעדותו של עו"ד ח'ורי וכן לתשובות של האחרון במענה לשאלון שנשלח אליו בהליך הקודם ( שנתקיים במסגרת ת"א 19162-11-12). לטענת התובע תשובותיו הנ"ל של העד ח'ורי מאשרות את טענות התובע. אסקור להלן את תשובותיו של עו"ד ח'ורי ( המצויות בנספח ו לנספח ג/1) אליהם הפנה התובע, ואבחן האם אכן יש בהן כדי לאשר את טענות התובע.

במסגרת שאלה 7 נשאל עו"ד ח'ורי: "האם מי מטעם הקסטודיה התחייב בפני התובע בהתחייבות הנטענת בתביעה?", הוא השיב: " בניסוחה זאת שאלה כללית ככל שהיא מתייחסת " להתחייבות הנטענת בתביעה" אולם ככל שידוע לי התנהל מו"מ בין התובע לבין נציגי הכנסיה סמיר נירוז, איברהים פלתס. פרטי המו"מ לא היו ידועים לי".

במסגרת שאלה 8: " האם ההתחייבות היתה בכתב או בעל פה?", הוא השיב: "..לא ראיתי מעולם מסמך בכתב, אולם הקסטוד עבד אלמסיח ( הוסף בכתב יד), פלתס, דוברומיר, נירוז אמרו לי מפורשות שהם מעוניינים לסיים בהבנה ובשקט בסיועו של התובע וראש המועצה".
כן השיב מר חורי במסגרת שאלה מס' 12: "לפי הידוע האב סמיר ניירוז סגן המורשה הכללי והאב איברהים פלתס, המורשה הכללי ניהלו את המשא ומתן עם התובע".

וכן עת נשאל בשאלה 15: " אילו התחייבויות קבלה על עצמה הקסטודיה? " הוא השיב: "ידוע מציגי הקסטודיה שהם מעוניינים בפינוי שקט הכרוך בתשלום כסף, בהעסקה, שמירה, בניה, תחזוקה, וכן בניהול המתחם וכל הקיוסק או בית קפה שיוקם או בטובת הנאה אחרת".

תשובותיו של עו"ד ח'ורי אינן מאשרות את טענות התובע כנטען על ידו. עו"ד ח'ורי השתמש במילים " לפי הידוע" ככל שידוע" ו- "ידוע". לא ברור מקור הידיעה, האם מדובר בידיעה אישית אם לאו. כמו כן הנ"ל דיבר על מו"מ ולא על התחייבות, כאשר ממילא פרטי המו"מ לא היו ידועים לו. זה המקום לציין כי מתשובותיו של הנ"ל עולה, כי לכאורה האב פלתס היה מעורב במו"מ, כאשר מנגד בתצהירו הצהיר האב פלתס כי מעורבות החלה רק לאחר חתימת הסכם הפשרה עם משפחת ברכאת ( סע' 5 לנ/10). יחד עם זאת אני מעדיף את עדותו של האב פלתס באשר לא ברור מקור ידיעתו של עו"ד ח'ורי למוצהר על ידו בתצהיר תשובות לשאלון.

התובע כאמור אף הפנה לעדותו של עו"ד ח'ורי בבית המשפט. עם זאת, העדות של עו"ד ח'ורי המובאת ע"י התובע בסיכומיו ( ולפיה – עו"ד חורי אישר כי מי שהכיר לו את מר עבד אלחלים היה התובע, עו"ד חורי אישר כי נתקיימה פגישה עם התובע במסעדת סהרה, עו"ד חורי נתבקש ע"י עבדלמסיח " לגמור את העניין בשקט" וכן יתר העדויות שהובאו ע"י התובע בסע' 14-17 לסיכומיו ) אין בה כל הוכחה בדבר אותה התחייבות נטענת.
לסיכום – לא הוכח ע"י התובע מתן ההתחייבות הנטענת.

אף תוכן ההתחייבות לא הוכח ע"י התובע. כאמור לא מצאתי ליתן אמון בגרסת התובע וגרסת עבד אלכרים זועבי. עדותם נסתרה. העד ראפת זועבי כלל לא הצהיר ולא העיד על תוכן ההתחייבות שניתנה, ולגבי יתר עדי הנתבעת אף הם לא סייעו לתובע ( תשובותיו של עו"ד ח'ורי לשאלון בהליך הקודם לא ברור האם הן בידיעה אישית אם לאו), ולגבי האב פלתס והאב דוברומיר אין בעדותם דבר אודות תוכן ההתחייבות.

על כל אלה יש להוסיף את מחדלו של התובע להביא לעדות את בני משפחת ברכאת ללא כל הסבר, על מנת שאלה יעידו ממקור ראשון על תרומתו הנטענת לפינויים, על כי עזיבתם את הכנסייה בנסיבות בהן עזבו אותה היתה לאור תרומתו , ועל כך כי ללא התערבותו של התובע לא היו מפנים את השטח, כפי שטען התובע . הימנעות זו יש בה טעם משמעותי לפגם והיא מוסיפה לרושם בדבר חוסר נכונות טענות התובע בתביעתו. כידוע אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד שלו נשמעה עדותו היה בה כדי לפגוע בטענות הצד שנמנע מה באתו ( ראו לעניין זה גם ע"א 2275/90 לימה נ' פרץ (1993)). התנהלות מעין זו "מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב" ( ראו ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף (27.7.08).

סוף דבר

תביעת התובע לא הוכחה ועל כן היא נדחית.
בהתאמה, נדחית גם הודעת צד ג'.

בפסיקת ההוצאות לקחתי בחשבון כי הגשת הודעת צד ג' נדרשה עקב טענות התובע כי הנ"ל התחייב בפניו בשמה של הנתבעת, שעה שלטענת הנתבעת לא הוסמך הצד השלישי לעשות כן.

לאור האמור אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של 40.000 ₪ וכן מחייב את התובע לשלם סך 40,000 ₪ לצד השלישי , עו"ד חורי.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ב, 11 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.