הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 31360-12-14

לפני כבוד השופט יונתן אברהם
התובעת
בני עאדל ג'באלי בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד פיראס ג'באלי ואח'

נ ג ד

הנתבעת
מדינת ישראל - משרד הביטחון
ע"י ב"כ עו"ד זהרה ש. שיח'

פסק דין

בפני תביעה כספית, חוזית ונזיקית שעניינה על פי הנטען נזקים והפסדים שנגרמו לתובעת על ידי הנתבעת במהלך התקשרות עימה בחוזה לביצוע עבודות עפר ודרכי מערכת, אשר נחתם בעקבות זכייתה של התובעת במכרז, הכל כפי שיפורט להלן.

הצדדים לתביעה:
התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בביצוע עבודות קבלניות.

הנתבעת היא מדינת ישראל – משרד הביטחון אשר הזמינה מאת התובעת " עבודות עפר ודרכי מערכת בגזרת בית - אריה עופרים, גזרה 1 קטע 5 רנטיס צפון – מעבר רנטיס".

רק ועובדות שאינן שנויות במחלוקת:
בחודש 11/2005 פרסמה הנתבעת מכרז לביצוע עבודות עפר ודרכי מערכת בגזרת בית אריה עופרים. התובעת זכתה במכרז זה.

לאור זכייתה של התובעת במכרז הנ"ל, נחתם בינה לבין הנתבעת ביום 9.4.06, הסכם מחירים מס' 561/4567/505.0 (להלן: "הסכם המחירים"). הסכם המחירים נחתם לתקופה של חצי שנה עם אפשרות להאריכו בשתי תקופות נוספות, כל אחת בת שנה.

סעיף 00.08 במסמך ג1 להסכם המחירים קובע, כי תקופת הביצוע ( של העבודות) תקבע בהתאם להיקף הכספי של ההזמנה, הכל המפורט בטבלה כדלקמן –

היקף כספי של ההזמנה במיליוני ₪
תקופת הביצוע
עד 6.00
מ- 9.00-6.01
מ- 12.00-9.01
מ- 16.00-12.01
מ- 20.00-16.01
מ- 35.00-20.01
3 חודשים
4 חודשים
5 חודשים
6 חודשים
7 חודשים
8 חודשים

עוד נקבע בסעיף 00.08 הנ"ל, כי במידה ויעודכן ההיקף הכספי של ההזמנה, תשתנה תקופת הביצוע בהתאם לטבלה הנ"ל.

ביום 27.8.06 הוצאה לתובעת הזמנת עבודה מס' 661/4707/5-000-01 לביצוע עבודות עפר ודרכי מערכת, כמפורט בנספח ט' להסכם המחירים – " מפת אזורים וגזרות". ההזמנה הוצאה על סך של 5,018,610.23 ₪ ( כולל מע"מ) (ראו סעיף 6 לתביעה וסעיף 16 ל- נ/2).

בד בבד עם הוצאת ההזמנה ניתן לתובעת צו התחלת עבודה לתקופה של 3 חודשים, החל מיום 10.9.06 ועד ליום 9.12.06.

במסגרת ההזמנה הנ"ל נדרשה התובעת להקים קטע מכביש מע"צ שמספרו 446 באורך של 2.8 ק"מ אשר סומן במפה האזורית שצורפה כנספח ט' להסכם המחירים כקטע מס' 5. כן נדרשה להקים קטע מקוו התפר אשר נמצא דרומית לקטע כביש מע"צ הנ"ל.

בהתאם להסכם המחירים, ההזמנה וצו התחלת העבודה, החלה התובעת לבצע את העבודות נשוא ההסכם. התובעת הקימה את החניון והמשרדים שלה בשטח הישראלי, מערבית לקו התפר הקיים.

במהלך ביצוע העבודות נערכו בין הצדדים 11 הסכמי שינויים, כך שהתובעת נדרשה בסופו של דבר לבצע עבודות בהיקף כספי בסך של 21,317,924.54 ₪ ( כולל מע"מ) ( ראו הסכמי השינויים שצורפו כנספח ה למוצגי התובעת, ונספח ד' לנ/2).
תקופת הביצוע של כל העבודות נשוא הסכמי השינויים הנ"ל עמדה בסופו של דבר על 18 חודשים ( ראו סע' 10(ג) לתביעה וסעיף 58 לכתב ההגנה).

ביום 26.11.08 אושר החשבון הסופי שהגישה התובעת לנתבעת בגין העבודות שביצעה התובעת, בסך של 21,630,591.09 ₪.

טענות התובעת:
התובעת טענה, כי בעוד שההיקף הכספי של ההזמנה גדל, והוא עמד על סך של 18,727,784.5 ₪ ( הסכום לפי החשבון הסופי ללא מע"מ), הרי שתקופת הביצוע ארכה מעבר לתקופה חוזית הקבועה בהסכם, שלא באשמתה.

לטענתה, תקופת הביצוע של פרויקט בהיקף כספי של 16.01 מיליון ₪ ועד 20.00 מיליון ₪ נקבעה לתקופה של 7 חודשים ( ראו לעיל סעיף 00.08 במסמך ג1). עם זאת, משך ביצוע העבודות ארך פרק זמן של 18 חודשים ( החל מיום 10.9.06 ועד ליום 28.2.08), מסיבות שאינן תלויות בה, ואינן באשמתה ואחריותה.

לטענת התובעת, היא תפסה את השטח נשוא העבודות בתחילת חודש 8/2006, והחלה לבצע עבודות ראשוניות ללא תכניות. בהמשך ( לא שציינה המועד) היא קיבלה מאת הנתבעת אך ורק את התוכניות הנוגעות להקמת הקטע מקוו התפר. לטענתה, חרף דרישותיה החוזרות לקבל את התוכניות של כביש מע"צ, הרי שהנתבעת לא המציאה לה את התוכניות. לטענתה, התעכבות הנתבעת במסירת התוכניות לביצוע כביש מע"צ גרמה להימשכות ביצוע העבודות.

לטענתה, הנתבעת פיצלה את העבודות כך שהתובעת לא ביצעה את עבודות קו התפר וכביש מע"צ במקביל. לטענתה, היא ( התובעת) תכננה לבצע חלק מכביש מע"צ במקביל לביצוע העבודות בקו התפר. ביצוע בעבודות במקביל היה מפחית בעלויות האבטחה בהן נשאה, שכן אותה קבוצת מאבטחים היתה מאבטחת בביצוע העבודות בקוו התפר ובכביש מע"צ. דחיית ביצוע העבודות בכביש מע"צ גרמה להגדלת עלויות אבטחת העבודה, ולהארכת משך ביצוע העבודה.

עוד טענה התובעת, כי גם לאחר שקיבלה את התוכניות לביצוע העבודה בכביש מע"צ ( לא ציינה המועד) ניתנה לה הוראה על ידי רשות שמורות הטבע להפסיק העבודה, ורק ביום 6.11.06 נתקבלה הוראה סופית להתחיל בעבודות בכביש מע"צ.
ההוראה הסופית הנ"ל, ניתנה לה מבלי שהנתבעת המציאה לה תכניות של מעקף בגדר ההפרדה הקיים ( BY PASS ""). לטענתה, תכניות אלו נמסרו לה באיחור, דבר שגרם לדחייה נוספת בביצוע העבודות.

לטענת התובעת, לאחר שהיא קיבלה את התכניות לכביש מע"צ והחלה את העבודות בו, היא מסרה לנתבעת לוח זמנים להשלמת העבודות בכביש מע"צ עד ליום 27.11.07. עם זאת, לאחר תחילת ביצוע העבודות בכביש מע"צ, ניתנה הוראה בדבר הקפאת העבודות בצומת בין החתכים 330-337 שבכביש וזאת עד ליום 28.3.07, דבר אשר גרם להארכה נוספת של ביצוע העבודות.

לטענתה, במסגרת ביצוע העבודות בכביש מע"צ נדרשה התובעת להוביל חומרי מילוי מהצד המזרחי של גדר הביטחון הקיימת אל הצד המערבי שלה. נוכח ההוראות על הקפאת העבודות בצומת הנ"ל ובשל העדר תכנון של מעקף (" BY PASS "), לא התירה הנתבעת לתובעת לפתוח מעבר כניסה בגדר הביטחון הקיימת באזור כביש מע"צ המתוכנן. בשל כך נאלצה התובעת לבצע הובלה בדרך חלופית ארוכה יותר עם תנאי שטח קשים ביותר, כאשר אף עניין זה גרם להתמשכות העבודות מעבר למתוכנן וגרם לה לעלויות .
לטענתה, היא דרשה מהנתבעת פעמים רבות להסדיר את פתיחת הכניסה בגדר הביטחון הקיימת באזור בעת ביצוע הקמת כביש מע"צ.

עוד טענה התובעת, כי היא קיבלה את התכניות לביצוע מערכות תאורה רק ביום 12.9.07, כאשר משך ביצוע עבודות אלה נמשך כחודשיים, וכי היא קיבלה את תכניות לביצוע המגלשות במדרונית אך ביום 18.9.07, כאשר משך ביצוע עבודות אלה ארך כשלושה חודשים. עוד טענה, כי היא נדרשה לבצע עבודות נוספות ב"כביש האנטנה" ולהסיר את תעלות הניקוז כולל יציקת כוורות לאורך קו התפר.
בשל כל הנ"ל, משך ביצוע הפרויקט התארך מעבר למתוכנן והוא נמשך עד לסוף חודש 2/2008. לטענתה, היא פנתה אל הנתבעת בבקשות להארכת מועד הביצוע והנתבעת אישרה את הארכת ביצוע העבודות עד לסוף חודש 2/2008.

עוד טענה התובעת, כי לאחר שבוצע החיבור בין קו התפר החדש עם הקיים בסמוך לחניון שהוקם על ידה בצד הישראלי ( הצד המערבי של הגדר הביטחונית), הודיעה הנתבעת על פתיחת מעבר לרכבים בגדר ההפרדה אשר נמצא בסמוך לחניון. בשל מהלך זה, נדרשה התובעת להציב מאבטחים 24 שעות בקו התפר. התובעת דרשה מנתבעת תוספת תשלום בגין עלויות אבטחת המעבר מאחר ועלויות אלו לא היו חלק מהסכם המחירים.

לטענת התובעת, במהלך ביצוע העבודות, היא התריעה בפני הנתבעת על הנזקים ו/או העלויות שעלולים להיגרם לה בעקבות התמשכות ביצוע הפרויקט, פיצול העבודות של כביש מע"צ וקו התפר, הגדלת מרחק ההובלה ואבטחת המעבר בסמוך לחניון. התובעת אף התלוננה על הקלות הבלתי נסבלת בהטלת קנסות אבטחה בטענה של כשלים באבטחת המקום.

לטענתה, עת אישרה הנתבעת את החשבון הסופי שהגישה התובעת, היא לא אישרה לה רכיבים של ניהול מתמשך, הוצאות נוספות של אבטחה וכן עלויות בעקבות הארכת דרך ההובלה. לטענת התובעת היא פנתה אל הנתבעת בכתובים ביום 24.1.09 ולאחר פנייתה התקיימו בין הצדדים מספר פגישות ברם פגישות אלו לא הניבו פרי.

התובעת טענה, כי העבודות בפרויקט בוצעו לשביעות רצונה של הנתבעת וזאת למרות הקושי הרב שנוצר בעקבות התנהגותה ו/או מחדליה של הנתבעת אשר נעשו ביודעין וללא הצדק. לטענתה, הנתבעת נקטה במדיניות של סחבת, עיכובים ופעולות הנתבעת בנושאים שהיו בתחום אחריותה התנהלו בעצלתיים.

לטענתה, הנתבעת הציגה בפניה מצג שווא רשלני באשר ליכולתה לקיים את התחייבויותיה. התובעת הסתמכה על מצגים אלו, פעלה על פיהם ושינתה את מצבה לרעה. מעשיה ו/או מחדליה של הנתבעת מהווה הפרה של חובה חקוקה של סעיף 2 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד -1974.

לחילופין טענה התובעת, כי הנתבעת התרשלה כלפיה ולא נהגה כפי שמזמין עבודה סביר היה נוהג באותן נסיבות. התובעת טענה למעשים ומחדלים של הנתבעת כמפורט בסעיף 28 לתביעה.

לטענת התובעת, הנתבעת התעלמה מזכויותיה ואף לא נענתה לדרישותיה. כמו כן היא גילתה אדישות וזלזול כלפי הנזקים וההפסדים שעלולים להיגרם לה. לטענתה, מדובר בהתנהגות חמורה שבעתיים מאחר והיא נעשתה בכוונה תחילה לאור העובדה כי הנתבעת ידעה אודות הנזקים שעלולים להיגרם לתובעת.

לטענת התובעת נזקיה ו/או הפסדיה בגין מעשי ואו מחדלי הנתבעת הינם כדלקמן –
א. בגין תשלום ביצוע עבודות אבטחה עקב פיצול העבודות בקו התפר ובכביש מע"מ - סך של 670,000 ₪.
ב. בגין קנסות אבטחה – סך של 80,000 ₪.
ג. בגין אבטחת הגבול – סך של 1,500,000 ₪
ד. בגין עלויות בשל מרחק הובלה גדול – סך של 1,200,000 ₪.
ה. בגין ניהול מתמשך והוצאות תקורה – סך של 2,000,000 או לחילופין 2,315,215.7 ₪ בהתאם לנוסחה הקבועה בסעיף 42 לתנאי הסכם המחירים.
מפאת שיקולי אגרה העמידה התובעת את תביעתה על סך של 5,000,000 ₪ בצירוף מע"מ.

טענות הנתבעת:
הנתבעת טענה, כי יש לסלק התביעה על הסף מחמת התיישנותה. לטענתה, מדובר בתובענה אשר הוגשה ביום 15.12.14 בגין הוצאות ונזקים שנגרמו לכאורה לתובעת בשל עבודות שביצעה עבור הנתבעת בין המועדים 8/2006-2/2008.
לטענתה, כל רכיבי התביעה התיישנו כאשר מרוץ תחילת ההתיישנות חל ממועד בו החלה התובעת בביצוע העבודות ולא יאוחר ממועד סיום אותן עבודות.
לטענתה, המועד האחרון שבו סופקה אבטחה על ידי התובעת במסגרת כל העבודות שביצעה חל ביום 31.10.07, לפיכך, הרי שהתביעה בנוגע לרכיב האבטחה התיישנה.
באשר לרכיב הוצאות בגין הובלת חומרים מצידה האחד של גדר הביטחון לצידה השני וזאת בגין אי פתיחת מעקף בתוואי כביש מע"צ, טענה הנתבעת, כי מדובר בעבודות אשר החלו בחודש 2/2007, כאשר ביום 30.4.07 כבר נפתח המעקף. משכך אף רכיב זה התיישן.
באשר לרכיב הניהול מתמשך, טענה הנתבעת כי התובעת ויתרה עליו במפורש בחודש נובמבר 2007 במסגרת בקשה להאריך לה את תקופת ביצוע העבודות ( נספח ג' לכתב ההגנה), כך שהתובעת הודתה כי עילה זו עמדה לה כבר בחודש 11/2007. משכך, אף רכיב זה התיישן.

עוד טענה, כי יש לסלק את התביעה מחמת השיהוי שבהגשתה.

עוד טענה הנתבעת, כי יש לדחות את התביעה לאור חתימת התובעת על סעיף ויתור תביעות במסגרת החשבון הסופי. לטענתה, סעיף זה מהווה מחסום לתביעתה.

לגופם של דברים טענה הנתבעת, כי אורכו של כביש מע"צ שאותו נדרשה התובעת להקים היה פי שניים מאורכו הכולל של קטע קו התפר. לטענתה, היא מעולם לא התחייבה בפני התובעת כי ביצוע העבודות בשני מקטעים אלו יימסר לתובעת במקביל. לטענתה, סעיפים 00.14 ו – 00.26 למסמך ג'1 להסכם המחירים קובעים במפורש כי: "על הקבלן לקחת בחשבון שלביות הביצוע ופיצול קטעי העבודה כתוצאה משילוב קטעי מכשול עם " מרקם חיים" והצורך להקמת אמצעי בטיחות חריגים ו/או יצירת דרכי מעבר זמני. כל הנ"ל כלול במחירי היחידה ולא תאושר תוספת מחיר בגין כך" וכי: " אין התחייבות לרצף טריטוריאלי בין הקטעים או אפילו בתוך הקטע".

באשר לטענת התובעת, כי ההיקף הכספי של ההזמנה גדל ועמד על 18,727,784.5 ₪, ברם תקופת הביצוע ארכה מעבר ל – 7 חודשים, טענה הנתבעת, כי אין המדובר בהגדלת ההיקף הכספי של ההזמנה במובן אשר יש בו להעמיד את תקופת הביצוע על פני 7 חודשים. לטענתה, במהלך ביצוע העבודות, בהתאם לצרכי הביצוע של המקטע נשוא ההזמנה ובהתאם לתקציב שעמד לרשות הנתבעת נחתמו על ידי הצדדים הסכמי שינויים במסגרתם נמסרו לתובעת תכניות נוספות לביצוע, כאשר יש לראות בכל אחד מהסכמי השינויים צו התחלת עבודה חדש ממנו יש למנות את תקופות הביצוע. לטענתה, ההיקף הכספי של כלל העבודות נשוא ההסכמים אשר שולם לתובעת עמד על סך של 21,630,591.09 ₪ ( כולל מע"מ).
למען הזהירות טענה הנתבעת, כי ככל שיש להעמיד את תקופת הביצוע על פני 7 חודשים, הרי שעל התובעת לפצות את הנתבעת בפיצויים מוסכמים בסך של 2,500,000 ₪ וזאת בגין פיגוריה בלוחות הזמנים.

לטענת הנתבעת, התובעת היא זו שפיגרה בלוחות הזמנים ונדרשה על ידי הנתבעת פעם אחר פעם להחיש את עבודתה, שאם לא היא תחויב בקנסות פיגורים מוסכמים.
לטענת הנתבעת, התובעת אף הגישה בקשה להאריך לה את תקופת ביצוע העבודות במסגרתה היא ויתרה באופן מפורש על תביעותיה בעניין ניהול בעניין ניהול מתמשך, וזאת על מנת להימנע מתשלום הפיצויים המוסכמים. לטענת הנתבעת, בקשה זו אושרה על ידה מתוך התחשבות בתובעת וכחלק מאיזון של תביעות הצדדים ( סכום הפיצויים שהגיע לתובעת, אל מול ויתורה של התובעת על תביעותיה בעניין ניהול מתמשך).

לטענתה, אילו היא ידעה, כי בכוונת התובעת להגיש תביעה בחלוף שנים כה רבות הרי שבוודאי היא לא היתה מוותרת על הפיצויים המוסכמים המגיעים לה בגין הפיגורים שבעבודת התובעת. לטענתה, גם לאחר שהתובעת ביצעה מסירה ראשונה של האתר ( בחודש 3/2008) נמצאו ליקויים רבים אשר התובעת נדרשה לתקנם ואשר לא תוקנו על ידה גם במסירה שניה של האתר ( בחודש 4/2008), כך שהתובעת הינה האחראית הבלעדית לפיגור בלוחות הזמנים ולעיכובים.
לטענת הנתבעת, העבודות שנמסרו לתובעת לביצוע נמשכו באופן רציף, בהתאם לנדרש בשטח מבחינת שלביות הביצוע ותוך שמעת לעת התווספו עבודות נוספות ובהתאם הוגדל גם השכר החוזי, כאשר לא היו כל עיכובים מצידה של הנתבעת.
לטענתה, התובעת היא זו שביצעה את העבודות באיטיות ובהערכות בלתי מספקת ( כעולה מיומני העבודה וסיכומי הסיורים שנערכו) ולפיכך אין לה להלין אלא על עצמה.

לטענתה, על התובעת היה לקחת בחשבון את שלביות ביצוע העבודה ופיצול קטעי העבודה, כאשר הצעת התובעת למכרז הוגשה על בסיס נתונים אלו שהוצגו בפניה במלואם. לטענתה, אין בתכנון של התובעת לבצע את העבודות במקביל כדי לחייב את הנתבעת.
לטענתה, ביצוע העבודות במקביל ממילא לא היה מאפשר הצבת צוות אבטחה אחד, וזאת בשל תנאי השטח לרבות מרחק בין שני המקטעים והבדלי גובהם.

לטענתה, למכרז הוגדר מפרט אבטחה ברור וכל חריגה מדרישות אותו מפרט צוינה ביומני האבטחה אשר נחתמו על ידי שני הצדדים ושולמה או הופחתה מהחשבון הסופי.
לטענתה, הצעת התובעת במכרז הוגשה על בסיס שהוגדר באופן ברור במפרט האבטחה, ומחיר האבטחה גולם במחירי היחידה בהם נקבה התובעת בהצעתה.

באשר לקנסות אבטחה שהוטלו על התובעת, טענה הנתבעת כי אלה הוטלו עליה כדין בהתאם להסכם וזאת בגין ליקויי אבטחה שנמצאו בשטח כגון שומרים שנרדמו וכלי רכב שלא תאמו את מפרט האבטחה. היומנים נחתמו על ידי שני הצדדים. כן נטען, כי מדובר בקנסות בסך של 26 אלף ₪ ( ולא בסך של 80,000 ש"ח ).

באשר לטענת התובעת כי דרך הובלת החומר התארכה, טענה הנתבעת, כי בסיור הקבלנים שבוצע בשטח הוצגו לקבלנים אתר העבודות ודרכי הגישה לאתר. לטענתה, היא מעולם לא התחייבה בפני הקבלנים לפתוח במהלך העבודות כל פתח בגדר הקיימת על מנת לקצר את מרחקי ההובלה, כך שהצעת התובעת למכרז הוגשה על בסיס היכרות עם תנאי השטח וידיעה ברורה כי " במידה ויהיה פיצול בקטעי הביצוע, לא תשולם כל תוספת מחיר עבור העברת עודפי החפירה מקטע לקטע" (סעיף 51.08 למסמך ג'2).
לטענתה, קטע המעקף היה קצר ונמצא בתחומי האורך הכולל של הקטע נשוא הזמנת העבודה, כך שאין כל ממש בטענות התובעת בעניין עיכובים בביצוע העבודה בשל מרחק ההובלה.

הנתבעת טענה כי בניגוד לנטען על ידי התובעת, הרי שתוכניות ראשונות לביצוע עבודות עפר בקו התפר נמסרו לה עוד ביום 30.7.06, קרי עוד לפני שהתובעת תפסה את השטח בחודש אוגוסט 2006 וזאת בהתאם ליומן העבודה.

באשר לטענה כי הנתבעת לא המציאה לתובעת את התכניות בנוגע לכביש מע"צ, טענה הנתבעת כי הובהר לתובעת שאין כל קשר בין ביצוע העבודות במכשול קו התפר לבין ביצוע העבודות בכביש מע"צ. לטענתה, כבר בעת ביצוע העבודות במכשול קו התפר פיגרה התובעת בלוחות הזמנים ונדרשה לתגבר כלים ומשאבים.
לטענת הנתבעת, תכניות לביצוע כביש מע"צ נמסרו לתובעת ביום 25.10.06 כאשר אישור לתחילת העבודה ניתן כבר ביום 30.10.06, ולא כפי שטענה התובעת. כמו כן בהתאם ליומני העבודה לא היתה כל פגיעה בהתקדמות העבודה בשל אי מסירת תכניות " BY PASS " ו/או תכניות מעברי המים כנטען על ידי התובעת.

בכל הקשור ללוח זמנים להשלמת עבודות בכביש מע"צ, טענה הנתבעת, כי התובעת הגישה תחילה לוח זמנים שלא אושר על ידי הנתבעת ולפיכך נדרשה להגיש לוח זמנים מתוקן המתאים לקצב העבודה הקיים בפועל, ורק ביום 7.1.07 מסרה התובעת לו"ז מעודכן שעמד על יום 20.11.07.

הנתבעת הכחישה את טענת התובעת כי ניתנה הוראה על הקפאת העבודות בצומת בין החתכים 330-337, לרבות את נכונות יומן העבודה מס' 34 שצורף.

הנתבעת הכחישה את טענת התובעת לגבי מועד קבלת תכניות לביצוע מערכות התאורה ומגלשות במדרונית, לרבות נכונות יומני העבודה מס' 58-59 אשר צורפו על ידי התובעת. לטענתה, מדובר בעבודות גמר שלא ניתן לבצען טרם סיום שלבי העבודה הקודמים.

עוד טענה הנתבעת , כי התובעת מעולם לא העלתה בפני הנתבעת טענות בדבר נזקים לכאוריים שעלולים להיגרם בעניין " התמשכות ביצוע הפרויקט". התובעת מעולם לא העלתה בפני הנתבעת טענה של ניהול מתמשך, ואף ויתרה עליה, כך שמדובר בלא יותר מאשר ניסיון להתעשר על גב הנתבעת באמצעות הגשת תביעה קנטרנית וטורדנית המוגשת בחוסר תום לב.

לטענת הנתבעת, בניגוד לנטען על ידי התובעת, הרי שהיא מעולם לא התעלמה מפניות התובעת. התובעת קיבלה מענה מלא לכל פניותיה הרבות במסגרת פגישות שנערכו איתה. טענותיה נדחו בשל היותן בלתי מוצדקות ונוגדות את ההסכמים.

הנתבעת הכחישה את טענת התובעת באשר להצגת מצגי שווא וכן הפרה של ההסכם. לטענתה, היא עמדה במלוא התחייבויותיה כלפי התובעת על פי ההסכם ומלוא התמורה בגין העבודות שולמה לתובעת כאשר התובעת היא זו שלא עמדה בהתחייבויות והפרה את תנאי ההסכם, ומנסה בחוסר תום לב ושיהוי ניכר לזכות שלא כדין בסעד תוך שימוש לרעה בהליכי משפט.

הנתבעת הכחישה את הטענות בדבר התרשלותה. לטענתה, מדובר בטענות בעלמא וללא ביסוס.
לטענתה, אין יסוד לטענת התובעת, כי הנתבעת פעלה בניגוד להוראות החשב הכללי. לטענתה, התובעת קיבלה את כל התמורה החוזית לרבות בעניין האבטחה וזאת בהתאם להסכמים ועל בסיס יומני עבודה ואבטחה, אשר נחתמו על ידי שני הצדדים במהלך ביצוע העבודות.

לטענת הנתבעת בניגוד לנטען על ידי התובעת, היא העסיקה אנשי מקצוע מיומנים אשר פיקחו על העבודות התובעת. לטענתה, לא נותר אלא להביע תמיהה על תלונות התובעת בעניין היקף העבודות שאותן היא זכתה לבצע, בגינן זכתה להכנסות נוספות מבלי שהעלתה כל טענה כי אינה מעוניינת להמשיך בביצוע העבודות בהתאם לשינויים שבוצעו.

הנתבעת הכחישה את הסכומים הנתבעים וטענה כי אלה מופרזים וחסרי בסיס, הכל כמפורט בכתב הגנתה.

חומר הראיות:
מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר ריאד גבאלי – מנהל ובעל מניות בתובעת ( סומן ת/1), כן הוגש תצהירו של מר איאד קונדוס, מהנדס בניין אשר שימש כמנהל הפרויקט מטעם התובעת ( סומן ת/2), כן הוגש תצהירו של מר נביל גראיסי, מודד מוסמך ( סומן ת/3). כמו כן הוגשה חוות דעתו של המהנדס רמי שמיר ( סומנה ת/4).

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של המהנדס ד"ר צבי ציקליק ( סומן נ/1). כן הוגש תצהירו של מר אלי ידיד אשר שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמנהל אזור פיקוח מטעם הנתבעת ( סומן נ/2).

נוכח הפערים בין חוות הדעת השונות, מונה על ידי בית המשפט (חרף אי הסמכת הנתבעת ) מומחה מטעם בית המשפט (חוות דעת סומנה במש/1). כן צורפו תשובות המומחה לשאלות הבהרה שנשלחו אליו מטעם הצדדים ( סומנו במש/2).

הסכמה דיונית:
עוד אציין, כי הצדדים הגישו לתיק " הודעה בדבר הסכמה דיונית", אותה אישרתי בהחלטתי מיום 23.12.18. בהודעתם הנ"ל ביקשו הצדדים לחקור את המומחה מטעם בית המשפט. כן ביקשו וזאת מבלי שהדבר יתפרש כהסכמה או הודאה של מי מהצדדים, כי זולת המומחה לא יחקרו המצהירים והמומחים מטעמם בחקירת נגדית. עוד ביקשו, כי לאחר חקירת המומחה מטעם בית המשפט יסכמו את טענותיהם בכתב בהסתמך על כלל החומר שבתיק.

דיון והכרעה:
הערה כללית ומקדימה – כל ההדגשות בקו אינן במקור, אלא אם נאמר אחרת.

כאמור, הנתבעת טענה, כי יש לסלק את התביעה מחמת התיישנות, מחמת שיהוי וכן בשל חתימתה של התובעת על סעיף ויתור תביעות כנגד הנתבעת.

בכל הנוגע לטענה בדבר התיישנות התביעה, עליה שבה הנתבעת בסיכומיה, הרי שמצאתי לדחות את הטענה.

סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 ( להלן: "חוק ההתיישנות") שכותרתו: "הזמן להתיישנות" קובע כדלקמן -

"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה ( להלן – תקופת ההתיישנות) היא –
(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים;.."

וכן נקבע בסעיף 6 לחוק ההתיישנות -

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

אימתי מתחיל מרוץ תקופת ההתיישנות בענייננו?

לטעמי, תשובה זו נעוצה בסעיף 60 להסכם המחירים ( צורף כנספח א' לנ/2) שכותרתו " סילוק שכר החוזה" והוא קובע כדלקמן –

"לא יאוחר מ – 60 יום מיום השלמת המבנה כולו, יגיש הקבלן למנהל חשבון סופי בצירוף כל המסמכים הקשורים בו, כולל רשימת תביעותיו הסופיות".

לאור העולה מסעיף זה, הרי שמועד הגשת החשבון הסופי הינו למעשה המועד האחרון שהוסכם בין הצדדים למיצוי כל תביעותיו של הקבלן ( התובעת).
סעיף 60 הנ"ל סותר את טענת הנתבעת בסיכומיה, כי הואיל שהתובעת " לא תבעה רכיב זה במסגרת החשבונות החלקיים", תביעתה התיישנה.
לפיכך, תקופת ההתיישנות לגבי כל תביעה ו/או דרישה שלא אושרה לתובעת במסגרת החשבון הסופי ( לרבות כל תביעה שלא נדרשה על ידה במסגרת החשבון הסופי), תתחיל להימנות ממועד אישור החשבון הסופי.

בענייננו, החשבון הסופי אושר לתובעת ביום 26.11.08 ( ראו נספח י' לנ/2). משכך מרוץ ההתיישנות לגבי תביעת התובעת מתחיל במועד הנ"ל.
7 שנים לאחר המועד הנ"ל, מעמיד את סיום תקופת ההתיישנות על יום 26.11.15 ( בקירוב).

במקרה דנן מדובר בתובענה שהוגשה ביום 15.12.14. משכך היא הוגשה בטרם חלפה לה תקופת ההתיישנות הנ"ל. לפיכך, הטענה לסילוק התביעה מחמת התיישנות נדחית.

בכל הנוגע לסילוק התביעה על הסף בשל השיהוי שבהגשתה הרי שהנתבעת זנחה אותה בסיכומיה ( ראו פרק " טענות מקדמיות, בעמ' 3 לסיכומיה) ומשכך איני נדרש לה. בהקשר זה אציין, כי דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים – אם בשל שגגה או במכוון – כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה ( ראו למשל – ע"א 3250/02 וינצלברג נ' ש.א. דיזל פרטס בע"מ ([ פורסם בנבו], 7.7.2005)).

ויתור על תביעות:
הנתבעת כאמור טענה, כי יש לסלק את התביעה על הסף גם בשל חתימתה של התובעת על סעיף ויתור תביעות במסגרת החשבון הסופי. לטענת הנתבעת, התובעת מעולם לא העלתה בפניה כל טענה בעניין ניהול מתמשך, והטענה הועלתה לראשונה בכתב התביעה.
לטענתה בסיכומיה, עיון בנספחים שצרפה התובעת לתצהיריה ( נספחים כא' – לט'), שהינם תכתובות בין הצדדים מעלה, כי אין בהם " בדל זכר" לתשלום בגין ניהול מתמשך.

לטענתה, התובעת פנתה אל הנתבעת בחודש 11/2007 ( הפניה צורפה כנספח ג' לכתב ההגנה) בבקשה להאריך לה את מועד ביצוע העבודות תוך ויתור מפורש על תביעותיה בעניין ניהול מתמשך, וזאת על מנת להימנע מתשלום פיצויים המגיעים לנתבעת בגין פיגור בעבודתה.

בסיכומיה הפנתה הנתבעת לסעיף 51(1) להסכם המחירים הקובע, כי על הקבלן להגיש רשימת תביעותיו לתשלומים נוספים בתוך 60 יום לאחר אותו החודש שבו בוצעה העבודה. כן קובע סעיף 51(2) כי: "כל תביעה שלא נכללה ברשימת התביעות כאמור בס"ק (1) רואים כאילו הקבלן ויתר עליה לחלוטין וללא תנאי".
לטענת הנתבעת, הקבלן ( התובעת) לא הגיש רשימת תביעות בהתאם להסכם המחירים, ועל כך רואים אותו כמי שמוותר על תביעה זו.
עוד לטענתה בסיכומיה, כי בהתאם לסעיף 42(7) להסכם המחירים, בכדי שהקבלן יהיה זכאי לפיצוי בגין ניהול מתמשך עליו לבקש זאת ולהעלות את טענותיו במסגרת החשבון הסופי ואף קודם לכן תוך 60 יום מיום האירוע. לטענתה, "הקבלן לא תבע בחשבון הסופי ו/או בשום מסמך עד להגשת התביעה".

לאחר שעיינתי בחומר הראיות, מצאתי לדחות טענות אלו.

ראשית, התובעת צירפה מספר מסמכים המלמדים כי היא העלתה בפני הנתבעת את דרישתה לניהול מתמשך עובר להגשת התביעה בכמה הזדמנויות שונות, כדלהלן -

כך למשל, במסגרת נספח כב' לת/1 צורף מסמך סיכום פגישה שנתקיימה בין הצדדים ביום 27.12.07 וממנו עולים הדברים הבאים–

"להלן הסיכום:
....
אבטחה:
...
מרחק ההובלה שגדל
איאד צריך לעשות תוכניות עם מרחקי הובלה ומרכזי כובד של העובדה שכולם יבינו. חשוב לציין את העיכובים בעבודה ואת הניהול המתמשך".

בנוסף, במסגרת מכתב התובעת מיום 24.1.09 ( נספח כו' לת/1) ששלחה אל הנתבעת עולה כדלקמן:

" לאחר קבלת התשלום הסופי של החשבון להלן הסתייגויותינו:
.. בסך הכל התאפשר לנו להתחיל לפרק את הגדר רק לאחר 5 חודשי עבודה מתחילת העבודה בכביש מע"ץ. לעיכוב הנ"ל יש מס' משמעויות כספיות:
..
..
הארכה של משך העבודה ביותר מארבעה חודשים עם כל המשמעויות של עלויות אבטחה וניהול".

התובעת אף חזרה על נוסח ס"ק ג' הנ"ל במכתבים נוספים ששלחה לנתבעת – מכתב מיום 25.10.07 ומיום 20.8.08 ( ראו נספחים כ'- כא' לתצהיריה).

לאור האמור לעיל, הרי שיש לדחות את טענת הנתבעת תוך הפניה לסעיף 42(7) להסכם המחירים, כי: "הקבלן לא תבע בחשבון הסופי ו/או בשום מסמך עד להגשת התביעה". כן יש לדחות את הטענה, כי עיון בנספחים שצורפו לתצהירי התובעת מלמד, כי אין בהם " בדל זכר" לדרישה בגין ניהול מתמשך.

בכל הנוגע לטענת הנתבעת, כי התובעת ויתרה על תביעותיה במסגרת החשבון הסופי עליו חתמה ביום 26.11.08, אציין, כי לאחר שעיינתי בחומר הראיות, מצאתי כי התובעת חתמה ביום 4.1.09 על מסמך נוסף שכותרתו – " סיכום חשבון סופי לאחר הבדיקה" שאף בו הצהירה, כי אין לה כל תביעות מלבד סכום החשבון הסופי. עם זאת, בסופו של מסמך זה צוין בכתב יד - " בכפוף להסתייגויות הידועות לכם ע"פ סיכום", כאשר סיכום בין הצדדים שבו עלו הסתייגויות התובעת נמצא כאמור במסגרת נספח כב' לת/1 עליו כבר עמדתי לעיל.
הנתבעת בסיכומיה התעלמה ממסמך זה.

לפיכך, גם אם התובעת חתמה במסגרת החשבון הסופי על תניית ויתור על תביעות, הרי שחתימתה נעשתה בכפוף להסתייגויות ועל פי סיכום ( כפי שהוצג לעיל), משמע לא נתקיים ויתור של התובעת בנוגע לרכיבים נשוא התביעה.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את הטענה של הנתבעת לסילוק על הסף מחמת חתימה על סעיף של ויתור על תביעות.

עוד אני דוחה את טענת הנתבעת, כי יש לסלק את התביעה על הסף בהסתמך על נספח ג' לכתב ההגנה בו ביקשה התובעת להאריך לה המועד לביצוע העבודות תוך ויתור על תביעותיה לניהול מתמשך. לעניין זה התייחסה התובעת במסגרת תצהירו של מר איאד קונדוס ( סומן ת/2) הגורם שכתב את מסמך ג' הנ"ל. כעולה מהצהרתו, הרי שנספח ג' מתייחס להארכת משך ביצוע העבודה של התובעת מיום 20.11.07 ועד לחודש 2/2008 , ואין במכתב זה ויתור על דרישת התובעת לניהול מתמשך עד ליום 20.11.07, שכן ממילא אושרה לתובעת הארכת משך ביצוע העבודה מחודש 1/07 עד 11/07 ( ראו סע' 45-47 לת/1).

הנתבעת מצידה טענה בסיכומיה, כי טענת התובעת הנ"ל ( כי היה מצידה אך ויתור חלקי של חודשיים) סותרת את התנהלות הצדדים לאחר אותו מכתב ויתור, ולכן יש לדחות את הטענה.

לאור הראיות המצויות בתיק כפי שעמדתי עליהם לעיל ( סיכום פגישה מיום 27.12.07 מכתב מיום 20.8.08, מיום 24.1.09), המלמדות דווקא על התנהלות אחרת של הצדדים ( לאחר משלוח אותו מכתב – נספח ג' לכתב ההגנה) והיא – עמידה של התובעת על תביעתה בעניין ניהול מתמשך ( כן ראו את מכתב הנתבעת אל התובעת מיום 2.6.09 ( נספח לה' לת/1) ) , הרי שיש לדחות את טענת הנתבעת. ראיות אלו מתיישבות עם עמדת התובעת ומחזקות אותה ומחלישות את עמדת הנתבעת.

לאור כל האמור לעיל, נדחות כל טענות הנתבעת בדבר ויתור התובעת על רכיב ניהול מתמשך.

ומכאן לדיון בטענות התובעת לגופן.

כאמור התובעת עתרה לפיצוי בגין 3 רכיבים – ניהול מתמשך, מרחק הובלה ואבטחה. אדון ברכיבים אלו כסדרם.

ניהול מתמשך והוצאות תקורה:
בעניין זה כאמור טענה התובעת, כי בשל נסיבות התלויות בנתבעת בלבד, כפי שפורטו בתביעה נגרמו עיכובים והתמשכות בביצוע העבודות נשוא ההזמנה מעבר לנדרש.
לטענתה, על פי הסכם המחירים תקופת ביצוע של הזמנה בהיקף כספי של 16.01 מיליון ₪ עד 20.00 מיליון ₪ עומדת על 7 חודשים. עם זאת תקופת הביצוע נמשכה בפועל 18 חודשים ( מיום 10.9.06-28.2.08). לפיכך הרי שבשל הניהול המתמשך, על הנתבעת לשלם לה את הוצאות התקורה כמפורט בתביעתה.
הנתבעת מצדה טענה, כי התובעת היא זו שגרמה לעיכובים בעבודה. כן טענה הנתבעת כי אין המדובר בהגדלת היקף כספי של ההזמנה במובן שיש להעמיד את תקופת הביצוע על 7 חודשים כנטען, אלא שבמהלך ביצוע העבודות נמסרו לתובעת תכניות נוספות, כאשר יש לראות בכל אחד מהסכמי השינויים צו התחלת עבודה חדש ממנו נמנות תקופות הביצוע הרלוונטיות.

בעניין האחריות להימשכות העבודה קבע המומחה מטעם בית המשפט בסעיף 3.6 לחוות דעתו כדלקמן -

"האחריות על הימשכות העבודה מעבר לזמן החוזי מתחלק בין משרד הביטחון לבין הקבלן שלו חלק נכבד בהימשכות משך הביצוע ולנושא זה השלכות לגבי המחלוקת בין הקבלן למשרד הביטחון בנושא " ניהול מתמשך והוצאות תקורה".

במסגרת שאלות ההבהרה שנשלחו למומחה מטעם בית המשפט נשאל המומחה על ידי הנתבעת במסגרת שאלה 5.18 כדלקמן –

"מה שיעור אחריותו של הקבלן בהימשכות העבודה? לעומת אחריותו של המזמין?

על כך השיב המומחה מטעם בית המשפט בתשובותיו לשאלות ההבהרה ( במש/2), כדלקמן –
"ראה תשובתי לשאלה 5.16 בקירוב 50%".

אף בחקירתו הנגדית חזר המומחה על חלוקת האחריות בין הקבלן למזמין ( תובעת לנתבעת) עת העיד המומחה לעניין זה כדלקמן ( בעמ' 28 שורות 9-12) כדלקמן –

"ש. אתה בתשובות לשאלות ההבהרה וגם בחוות דעתך כתבת שאשם על התמשכות העבודות רובץ והקבלן נושא בחלק נכבד בזה ובתשובות לשאלות ההבהרה חילקת את האשם חמישים אחוז קבלן וחמישים אחוז מזמין.
ת. כן".

בסיכומיה לא חלקה התובעת על קביעתו הנ"ל של המומחה לעניין האחריות ושיעור החלוקה ( ראו סעיף 26 לסיכומיה).

הנתבעת מאידך טענה בסיכומיה, כי: "על אף שהנתבעת חולקת על קביעת המומחה לעניין האשם בהתארכות ביצוע העבודה, לצורך חישוב הנוסחה תקבל הנתבעת את קביעת המומחה באשר לערך T1 כ – 13.25 חודשים " ( סעיף 25 לסיכומיה).
עם זאת, מדובר בטענה שלא בוססה ולא פורטה כלל בסיכומיה של הנתבעת, אף לא באמצעות הפניה לחוות דעתו של המומחה מטעמה. משכך אני דוחה אותה.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את עמדת המומחה מטעם בית המשפט וקובע, כי האחריות להימשכות העבודה מוטלת על התובעת והנתבעת בשיעור של 50% לכל אחד.

ומכאן לקביעת שיעור הפיצוי.

על מנת להידרש לקביעת שיעור הפיצוי אין מחלוקת בסיכומי הצדדים, כי יש לפנות לסעיף 42 להסכם המחירים שכותרתו: "ארכה או קיצור להשלמת המבנה" הקובע כדלקמן –

" (1) ניתנה פקודת שינויים המחייבת את ביצועה של עבודה נוספת או שונה מזו שהובאה בחשבון לצורך קביעת מועד השלמת המבנה או המחייבת את ביטולה של חלק מהעבודה או הפסקתה, לפי סעיף 46 בתנאי החוזה, רשאי המזמין, ביוזמתו הוא או לפי בקשת הקבלן, לקבוע בה את השינוי במועד השלמת המבנה.
(2) נגרם עיכוב בביצוע המבנה כתוצאה מנסיבות התלויות במזמין, רשאי הקבלן לבקש ארכה להשלמת המבנה, והמזמין יקבע את שיעור הארכה בפקודת שינויים, בכפוף לתנאים בסעיף קטן (4)".
...
(5) נגרם עיכוב בביצוע המבנה כתוצאה מהנסיבות המפורטות בסעיפים קטנים (1) ו- (2), ישלם המזמין לקבלן – בכפוף לתנאים סעיף קטן (4) – הוצאות תקורה בשיעור שייקבע לפי הנוסחה שלהלן:
Q=P { T1 * K0-K1}
---
TO

Q = הוצאות התקורה;
P = אחוז ההוצאות המוסכם המבוטא כשבר עשרוני: באתר סגור – 5%;
באתר פתוח – 6%;
K0 = סכום החוזה, ללא מע"מ;
K1 = סכום הביצוע במחירי בסיס, ללא מע"מ וללא התייקרויות;
T0= תקופת הביצוע החוזית;
T1 = תקופת הביצוע, כולל ארכות שניתנו בהתאם לסעיפים קטנים (1) ו-(2) או תקופת הביצוע בפועל – הקצרה מבין השתיים"

מומחה בית המשפט חישב את ניהול המתמשך לפי הנוסחה הנ"ל כדלקמן -

"תקופת הביצוע:
עבור " גדר ההפרדה" בהתאם להיקף הביצועי שקבעתי 4,345,117 ₪ בתוספת מע"מ ובהתאם לסעיף 00.08 במסמך ג'/1 הינו 3 חודשים.
עבור " כביש 446" בהתאם להגדלה מס' 3 בסכום 7,999,952.11 הינו 4 חודשים.
בהתאם להגדלה מס' 4+8 בחפיפה בסכום 8,476,854.71 הינו 4 חודשים.
בהתאם להגדלה מס' 11 סיום העבודה בסכום 2,959,991 הינו 0 חודשים.
מסירת תוכניות לכביש 446 לאחר צו התחלת עבודה – ראה 2.5 1.5 חודשים.
מסירת תוכניות BY PASS – ראה 2.6 1.5X50% 0.75 חודשים
סה"כ תקופת ביצוע לצורך חישוב ניהול מתמשך 13.25 חודשים.
חישוב ניהול מתמשך לפי נוסחה בסעיף 42 לחוזה מדף
P אחוז ההוצאות המוסכם באתר פתוח 6%.
K0 סכום החוזה ללא מע"מ 18,457,077 ₪
K1 סכם הביצוע ללא מע"מ 18,727,785 ₪
T0 תקופת הביצוע החוזית 8 חודשים
T1 תקופת הביצוע כולל ארכות 13.25 חודשים.
710,505= 18,727,785 – ((18,457,077) X 8/13.25) X 6%
סכום הניהול המתמשך לו זכאי הקבלן = 710,505 ₪ ( לא כולל מע"מ)".

בסיכומיה חלקה הנתבעת על ערךT0 ( משך הביצוע החוזי) שקבע המומחה מטעם בית המשפט. באשר ליתר הרכיבים לא חלקה הנתבעת בסיכומיה.
לטענתה טעה המומחה שהעמיד את T0 על 8 חודשים. לטענתה, בחוות דעתו ובחקירתו ( אליה הפנתה הנתבעת) קבע המומחה כי משך הביצוע החוזי הינו 11 חודשים. מכאן שיש להעמיד את T0 על 11 חודשים. כאשר תוצאת החישוב צריכה לעמוד על סך של 210,276 ₪.

אין בידי לקבל את הטענה. T0 הינה תקופת ביצוע חוזית. סעיף 00.08 להסכם המחירים שכותרתו: "תקופת ביצוע" קובע כדלהלן –

"תקופת הביצוע תקבע ע"י המפקח עבור כל " הזמנה" (צו התחלת עבודה) בנפרד ובהתאם לאמור להלן.
על הקבלן לסיים ביצוע כל " הזמנה" שתוזמן ע"י המפקח שהיקפה כמפורט בטבלה במחירי החוזה ( כולל מ.ע.מ.) בהתאם לתקופות הביצוע המפורטות להלן:..."

בענייננו הוצא אך צו תחילת עבודה אחד מיום 10.9.06 ( ראו חקירתו הנגדית של המומחה בעמ' 16 לפרוט' שורות 6-13). לפיכך יש לראות את כל הסכמי השינויים שנחתמו ( נספח ד' לנ/2) כ"הזמנה" אחת ( ראו גם תשובה 5.21 של המומחה לשאלת הנתבעת במש/2).

משקבעתי כי מדובר בהזמנה אחת, כאשר היקף הפרויקט עמד על 21,317,924.54 ₪ (כולל מע"מ) , הרי שתקופת הביצוע החוזית עומדת על 8 חודשים ( ראו בטבלה סעיף 00.08 לנספח ג1 להסכם המחירים).

אני דוחה את טענת הנתבעת כי המומחה העמיד בחוות דעתו ובחקירתו את תקופת הביצוע החוזית על 11 חודשים. עיון בחוות דעתו של המומחה ( סעיף 4.2( ה)) מלמד כי המומחה העמיד את T0 על 8 חודשים. בנוגע לעדותו, הרי שהנתבעת " ליקטה" חלקים מעדותו של המומחה, ולא פרסה את כולה ממנה עולה כדלקמן ( בעמ' 25, שורות 14-25)-

"ש. ...אתה למעשה אישרת לי שמשך הביצוע על פי ההסכם, נניח שהמזמינה היתה מוסרת את התוכניות בזמן, היה צריך להיות 11 חודשים.
ת. כן.
ש. ומשך הביצוע בפועל..
ת. לא בפועל. בפועל זה 18 חודש. משך הביצוע לצורך חישוב ניהול מתמשך הוא 13.25 חודשים
ש. בחישוב שלך, אתה כתבת ש T0 הוא 8.
ת. נכון.
ש. ו- T1 הוא 13.25.
ת. כן.
ש. מדוע, האם זה לא היה נכון לקבוע ש- T0 הוא 11 במקום 8 והביצוע בעצם 13.25. האם זה לא מה שהיה צריך לקבוע? מדוע צץ פה ה- 8? ה- 8 לא רלוונטי.
ת. נכון. אם לוקחים את הסכום הכולל של ההזמנות, תקופת הביצוע היה נקבע 8 חודשים".

כעולה מעדותו הרי שיש להעמיד את T0 על 8 חודשים, וכך אני מורה.

בסיכומיה טענה הנתבעת, כי בחוות דעתו לא פיצה המומחה את הנתבעת בגין העיכוב בביצוע העבודות שנגרם מאשמת התובעת בהתאם להוראות סעיף 54 להסכם המחירים ולסעיף 8 למסמך א' להסכם המחירים לפיהם נקבע פיצוי מוסכם בסך של 7,500 ₪ ליום איחור.
אני דוחה את הטענה. הנתבעת אמנם טענה בכתב הגנתה כי יש לקזז את מלוא הסכומים המגיעים לנתבעת מהתובעת בשל הפרות ההסכם מצידה.
עם זאת מדובר בטענת קיזוז שלא בוססה דיה, לרבות באמצעות הגשת תחשיב וכן מדובר בטענה שנזנחה בתצהיר הנתבעת. לפיכך יש לדחותה.

מכאן אעבור לטענות התובעת בסיכומיה לגבי החישוב שערך המומחה מטעם בית המשפט. לטענת התובעת בסיכומיה יש להעמיד את T1 על 15 חודשים ולא על 13.25 חודשים.
לטענתה, המומחה קבע בסעיף 4.2( ד) כי T1 הינה תקופת הביצוע כולל ארכות שניתנו לתובעת עומדת על 13.25. לטענתה, קביעת המומחה הנ"ל מבוססת לשיטתו על כך שלוח הזמנים והארכות שהוגשו על ידי התובעת לא קיבלו אישור בכתב מטעם הנתבעת. כעולה מסעיף 3.2 לחוות הדעת של המומחה בה נאמר כי: " לוחות הזמנים הללו לא קיבלו אישור רשמי ממשרד הביטחון, מאידך אין כל תגובה שהלוחות הזמנים אינם מאושרים".

לטענתה, מחומר הראיות עולה כי הנתבעת אישרה את לוח הזמנים עד לחודש 11/07 ובשל כך זכאית התובעת לניהול מתמשך עד לאישור אותו לוח זמנים, קרי 15 חודשים.

לטעמי יש לקבל את עמדת התובעת.

בעניין זה נחקר המומחה מטעם בית המשפט כדלקמן ( בעמ' 20, שורות 15-24) -

"ש. מ- 09/2006 עד 11/2007 יש 15 חודשים, נכון? לערך.
ת. כן.
ש. ואם הקבלן היה מסיים את העבודה עד 20/11/07 כפי שהוא הגיש בלוח הזמנים, אז אתה לא היית קובע שהעיכוב, שמשך הביצוע הוא באחריות הקבלן אלא בנסיבות שתלויות במזמין, נכון?
ת. אם לוח הזמנים שאתה מדבר עליו היה מקבל אישור, הייתי רואה אישור שהמזמין אישר אותו והוא הסכים לזה, אז אכן לא הייתי קובע זמן ביצוע 13.25 חודש אלא לפי לוח זמנים.
ש. ואם נגיד שהיתה הסכמה בשתיקה כפי שאמרת, מאחר ולא היה שום מסמך שאומר " לא", אז יש אפשרות שמשך הביצוע יהיה עד ליום 20/11/07?
ת. בהנחה שבית המשפט יקבע שאכן ניתנה הסכמה בשתיקה ללוחות הזמנים הנ"ל, אז זמן הסיום הוא אכן 11/2007".

הנתבעת אישרה כי לוח הזמנים לסיום העבודות עמד על יום 20.11.07. כך עולה מכתב ההגנה של הנתבעת בסעיף 68 –

"האמור בסעיף 11 ו' לכתב ההגנה איננו מוכחש למעט המועד להשלמת העבודות אשר תוכנן ליום 20/11/07 ולא ליום 27/11/07 כנטען על ידי התובעת..." .

לפיכך אני מקבל את טענת הובעת כי יש להעמיד את T1 על 15 חודשים ( מחודש 9/2006- 11/2007).
משכך החישוב יהיה כדלקמן –
952,754 =( 18,727,785 – (18,457,077) X 15/8) X 6%

אולם מאחר והנתבעת אחראית רק ל- 50% מהימשכות העבודות, הרי שיש לפצות את התובעת בגין מחצית רכיב הניהול המתמשך.

בחקירתו העיד המומחה כדלקמן –
"ש. חמישים אחוז קבלן זיכית אותו בניהול מתמשך 700,000 ₪.
ת. כן. זיכיתי אותו עבוד (צ"ל – עבור) 5.25 חודשים שזה בערך חמישים אחוז".

יחד עם זאת, 5.25 הינו הערך המייצג את זמן הפיגור הכולל, מאחר והינה התוצאה המתקבלת לאחר שמחסירים את T0 מ- T1 (13.25-8).
לפיכך יש ליתן לתובעת אך פיצוי בשיעור 50% מזמן הפיגור הכולל, ובסך של 476,377 ₪ (50% מ- 952,754 ש"ח ).

מרחק הובלה:
בסיכומיה טענה התובעת, כי יש לאמץ את קביעת המומחה לעניין זה כפי שנקבעה בסעיף 4.3 לחוות דעתו.

בסעיף 4.3 לחוות דעתו קבע המומחה כדלקמן:

"פיצול העבודה למקטע מזרחי ומקטע מערבי כפי שציינתי בסעיף 4.1 גרם להשלכות הן בעלויות התפעול של הקבלן והן במשך הביצוע...אני סבור כי יש לפצות את הקבלן על פיצול העבודה לשני המקטעים...
ו. חישוב הפיצוי להעברת חוסר החומר במקטע המערבי
כמות החוסר בחומר המילוי על פי נספח 7 א 44,285 מ"ק
מחיר מילוי מובא על פי סעיף 51.2.085 ההסכם 22.0 ₪
עודף כמות החפירה בכל האתר 122,405 מ"ק
כמות שסולק מהשטח לפי חשבון סופי 68,906 מ"ק
כמות החפירה שנחסך סילוקו מהאתר
122,405-68,906 53,499 מ"ק
הפרש מחיר בין חפירה והובלה למילוי לבין
חפירה וסילוק מהשטח 4.0 ₪.
הפיצוי
מילוי מובא 44,285X 22.0 = 974,270 ₪
הפחתה בגין אי סילוק חומר מהאתר 53,499X 4.0 = 213,996 ₪
760,274 ₪
פחות 20% הנחה חוזית לעב' עפר 152,055 – ₪
סה"כ פיצוי להעברת חוסר החומר 608,219 ₪ ( לא כולל מע"מ)".

בחקירתו הנגדית הבהיר המומחה את קביעתו שבסעיף 4.3 לחוות דעתו כדלקמן ( בעמ' 21, שורות 5-19)–
"ש. ..אתה בסעיף 4.3 בחוות דעתך, בדקת את תביעת הקבלן ואישרת כי מגיע לו פיצוי, נכון?
ת. תראה, עניתי על לא מעט שאלות משני הצדדים על נושא מרחק הובלה.
ש. נעזוב מרחק, לגבי הפיצוי.
ת. קודם כל אענה על מרחק הובלה. רוב השאלות שלי וגם בכתב התביעה וגם בכתב ההגנה, מתייחסים למרחק הובלה ואכן מרחק הובלה על פי החוזה, לא מגיע לקבלן פיצוי על מרחק הובלה. נקודה. בגלל שזה סגור בחוזה לאיזה מרחק הוא צריך להוביל את החומר ולא מגיע פיצוי. מאידך, כאשר בחנתי את המהות של הפרויקט וראיתי שבשביל שהקבלן יוכל להתקדם ביצוע הפרויקט ולגמור אותו בזמן סביר ולא בזמן חוזי, כי הוא לא גמר בזמן חוזי אלא בזמן סביר, אז צריך לפצות אותו ומצאתי דרך על פי חוזה לפצות אותו וזה לשלם לו על החומר שהיה חסר לו להביא אותו מחוץ לאתר ואני לא רוצה שזה ישתמע כאילו פיצוי על מרחק הובלה. מרחק הובלה אין פיצוי.
ש. מפנה אותך לסעיף4.3ג' לחוות דעתך, "אני סבור שיש..".
ת. נכון.
ש. פיצוי בגין הפיצול שהוביל בסופו של דבר להובלת החומר נכון?
ת. אל תקרא לזה הובלה. על הספקת חומר חסר".

וכן בהמשך ( בעמ' 29, שורות 20-28):
" ש. יכול להפנות אותך לכל המסמכים שהוגשו על ידי התובעת לרבות חוות הדעת, תצהירים ואין זכר לכך שהובא קוב אחד מחוץ לאתר. מה שנטען לאורך כל הדרך בעניין תוספת עבור הובלת חומר, זה בכך שהבייפס היה חסום ועל כן נאלצו לנסוע בתוך המתחם מרחק גדול יותר על מנת להוביל את החומר. הא ותו לא. שום דבר אחר לא הוזכר באף מקום שהוא חומר מחוץ לשטח.
ת. אתה צודק ואני מזכיר לך שהשאלה הזו כבר עלתה היום ואמרתי שאני לא התייחסתי כלל לנושא של הובלת החומר. נושא של הובלת החומר כפי שמופיע בכתב התביעה משתי סיבות. אלף, אין מה להתייחס וניסו וגם בחוות הדעת אני כותב שכל ניסיון לנסות לקבל פיצוי עבור כל מיני קשיים שהיו בהובלת החומר למקום המילוי לא מקובלים עליי והדרך הנכונה הא לשלם על פי סעיף חוזה שזה חומר מובא מבחוץ".

כעולה מעדותו של המומחה, הרי שזה האחרון קבע כי לתובעת לא מגיע כל פיצוי בגין מרחק הובלה. המומחה הבהיר כי הפיצוי שקבע בחוות דעתו, הינו בגין הבאת חומר מילוי מחוץ לאתר. אלא שמדובר ברכיב שלא נתבע בתביעה. התובעת גם לא עתרה גם לתקן את תביעתה לאחר קבלת חוות דעתו של מומחה בית המשפט על ידי הוספת רכיב זה.
מסעיפים 10( ה), 13, 20 (ב) וכן עמ' 9 סעיף ג, שהינם הסעיפים שעוסקים ברכיב של עלויות בשל מרחק הובלה עולה, כי התובעת דרשה פיצוי אך בגין עלויות בשל מרחק הובלה גדול ולא פיצוי בגין הבאת חומר מחוץ לאתר.

לעניין טענות התובעת שכן נטענו בתביעתה (כאמור בסעיפים הנ"ל בתביעתה) הרי שאני דוחה אותן.
סעיף 51.08 לנספח ג'2 להסכם המחירים קובע כי: "במידה ויהיה פיצול בקטעי הביצוע לא תשולם כל תוספת מחיר עבור העברת עודפי החפירה מקטע לקטע" כך שהתובעת אינה זכאית לפיצוי בגין עלויות של הובלת חומר בשל המרחק של ההובלה.
כן נקבע בסעיף 00.37 לנספח ג1 להסכם, כי: "המשרד שומר לעצמו את הזכות להודיע לקבלן להוביל את עודפי החפירה מגזרה לגזרה ולמרחק של עד 15 ק"מ מגזרת החוזה ולמקום שיורה המפקח. כל הנ"ל כלול במחיר היחידה של הסעיף ולא תשולם על כך תוספת מחיר".

בענייננו טענה התובעת כי " ציר הובלת החומר הוארך בלפחות 1.2 ק"מ" (ראו סעיף 5 לנספח יט לתצהיריה), כך שהנתבעת אינה זכאית לרכיב הנתבע מאחר והוא כלול במחיר היחידה.

לאור האמור לעיל, הרי שאני דוחה את תביעת התובעת לעניין רכיב זה.

אבטחה:
בסיכומיה טענה התובעת כי חרף עלויות האבטחה המרובות שנשאה התובעת נוכח התמשכות הפרויקט, הרי שהמומחה מטעם בית המשפט לא מצא לנכון לפצותה.

לטענתה בסיכומיה, מן הראוי לפצותה בגין עלויות אלו בשל הימשכות ביצוע הפרויקט 7 חודשים נוספים לפי חישובי המהנדס מטעמה ( מר רמי שמיר).

בחוות דעתו קבע המומחה מטעם בית המשפט בסעיף 4.4 לחוות דעתו כדלקמן –

"א. לטענות הקבלן בענין " האבטחה" על כל היבטיו אין כל ביסוס. במפרט המיוחד מסמך ג'/1 בפרק 00.14 " אבטחה, שמירה וחניונים", הובהר בצורה מפורטת את אחריותו וחובותיו בנושא שמירה, אבטחה וחניונים.
ב. בסעיף קטן ה-1 בפרק 00.14 הובהר במפורש שלקבלן לא ישולם בנפרד עבור אבטחה וחניונים לרבות אחזקתם.
ג. בסעיף קטן ה- 4 נאמר מפורשות שבמידה והקבלן אינו עומד בדרישות האבטחה ינוכה מחשבון סכום אשר ישקף את הפער בין הדרישות האבטחה לבין האמצעים אשר העמיד הקבלן בפועל.
ד. מפרט האבטחה מפרט במדוייק את כמות ציוד וכישורי האבטחה אשר על הקבלן להעסיק, יתרה מכך מתייחס גם לאבחנה שבין " מכשול" גדר המערכת לבין " ציר מרקם חיים" כביש 446.
ה. ברצוני להפנות לאמור במפרט המיוחד בנושא פיצול בקטעי העבודה כתוצאה משילוב קטעי מכשול עם " מרקם חיים.
במידה וימסרו לקבלן קטע עבודה של 1 ק"מ מכשול ובמקביל 1 ק"מ ציר מרקם חיים, כחלק מאותה העבודה, יחושב אורך הקטע שנמסר כ- 2 ק"מ.
באופן זהה יחושבו האורכים לכל חיבור בין קטעי גדר לציר מרקם חיים צמוד.
הנ"ל קשור לסוגיית הפיצוי בגין עבודה מ- 3 ק"מ בכל היבטי עלויות האבטחה.
על הקבלן לקחת בחשבון שלביות הביצוע ופיצול קטעי העבודה כתוצאה משילוב קטעי מכשול עם " מרקם חיים" והצורך להקמת אמצעי בטיחות חריגים ו/או יצירת דרכי מעבר זמני.
כל הנ"ל כלול במחיר היחידה ולא תאושר תוספת מחיר בגין כך".

בחקירתו הנגדית, העיד המומחה מטעם בית המשפט כדלקמן ( בעמ' 21, שורות 20-34 ובעמ' 22) :

"ש. לגבי עלויות אבטחה, אתה מסכים איתי שהקבלן נושא בעליות האבטחה.
ת. כתוב בחוזה שזה חלק ממחיר היחידה".

וכן בהמשך ( בעמ' 22, שורות 3-7):
"ש. מסכים איתי שהנוסחה שאתה מתייחס אליה מתייחס לעלויות שמירה שלא מתלוות לביצוע עבודות בפועל, להבדיל מהמקרה פה, שהעבודות היו מבוצעות בליווי אבטחה צמודה, להבדיל משומר, הן עלויות פער דרסטי שהנוסחה הזו לא מביאה אותו בחשבון במקרה הספציפי
ת. לא מקבל את זה. כפי שאמרתי בהתחלה, מחיר היחידה הבסיסי הוא מגלם את כל העלויות. כלומר, אם יש שמירה מיוחדת או יש עבודה מיוחדת, או כל דבר, זה מגולם במחיר היחידה".
לאור האמור לעיל, ולאחר ששוכנעתי כי אכן בהסכם בין הצדדים כך סוכמו הדברים מלכתחילה, הרי שעלויות הקבלן בנושא האבטחה הינן חלק ממחיר היחידה ואני דוחה את תביעתו בעניין זה.

התובעת הפנתה בעניין זה לחוות הדעת של המומחה מטעמה. עם זאת, אין בדעתי לקבלה. ראשית המומחה מטעם בית המשפט הינו מומחה ניטרלי שאין לו עניין בתוצאות הסכסוך בין בעלי הדין ( ראו ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' חנן רוזנטל [14 עמ'], נב(4) 563 (1998)), ולפיכך חוות דעתו עדיפה בעיני. שנית בעוד שהמומחה מטעם התובעת לא עמד למבחן החקירה הנגדית, הרי שהמומחה מטעם בית המשפט נחקר על חוות דעתו והיא לא נסתרה. שלישית, כאמור לעיל, הוראות החוזה תואמות לחלוטין את קביעת המומחה מטעם בית המשפט.

כמו כן, בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת (מר שמיר) צוין בעמ' 14 כדלקמן –
" הדרישה לאבטחת העבודה של הקבלן היא דרישה מיוחדת בהסכם זה. דרישה כזו נדרשת מהקבלן מכוון שהעבודות מבוצעות בשטחי הגדה ובאזורים מסוכנים. ...על פי סעיף 00.14( ה) למסמך ג1 ..הקבלן אינו זכאי לתשלום בגין עלויות האבטחה המינימאליות שנקבעו בסעיף 00.14( ו) ועלויות אלו מוטמעות במחיר היחידה בכתב הכמויות. דהיינו הקבלן אינו מתוגמל בגין עלויות האבטחה המינימאליות הנדרשות על ידי המזמין.."

מדובר בקביעות שאינן נכונות. הדרישה לאבטחה אינה מיוחדת, אלא היא חלק ממחיר היחידה. אין זה נכון לומר כי הקבלן אינו מתוגמל בגין עלויות האבטחה המינימאליות הנדרשות על ידי המזמין. לעניין זה ראו סעיף 00.14 למסמך ג'1 להסכם המחירים שכותרתו: "אבטחה, שמירה וחניונים", ממנו עולה בין היתר כמות המאבטחים הנדרשת והרכבים הנדרשים כי יוצמדו להם, וכן ראו מסמך ד – כתב כמויות ומחירים להסכם המחירים שם תומחרה עלות של האבטחה.

לאור האמור לעיל אני דוחה את טענת התובעת לפיצוי בגין אבטחה.

ריבית:
כאמור תביעת התובעת התקבלה בעניין רכיב הניהול המתמשך ( בסך של 476,377 ₪).

בתביעתה עתרה התובעת לתשלום הסכום הנתבע בצירוף מע"מ " בתוספת הפרשי ריבית והצמדה חוקית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל" (הסעיף האחרון לתביעתה). אף בחוות הדעת שהוגשה מטעמה לא נכלל חישוב של ריבית החשב הכללי, אלא צוין כי יש להוסיף לסכומים נשוא חוות הדעת " מע"מ בשיעור 17% בנוסף להפרשי הצמדה וריבית" (ראו עמ' 19 לת/4).

בסיכומיה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין ניהול מתמשך " בתוספת ריבית החשב הכללי" (סעיף 62 לסיכומיה). התובעת צרפה לראשונה בסיכומיה טבלת חישובים ממנה עולה, כי היא חישבה את הריבית מיום 26.11.08 ( מועד אישור החשבון הסופי), ועד ליום 3.5.19 וזאת בניגוד לנטען בתביעתה.

אין ספק כי מדובר בשינוי חזית של התביעה שאין להתירה. התובעת אף לא הסבירה בסיכומיה מדוע שינתה את החזית. התובעת לא עתרה בתביעתה להוספת הריבית הנ"ל בתביעתה ואף נמנעה מלצרף לתביעתה ו/או לחוות הדעת מטעמה כל תחשיב הכולל את הריבית הנ"ל, באופן שהנתבעת היתה יכולה להתגונן כנגד טענות אלו. אין צורף לומר כי התחשיב הוא ראיה שאין לצרפה לסיכומים אלא צריך היה להגישה במסגרת הבאת הראיות.

משכך אני דוחה את טענת הנתבעת בסיכומיה וכן את החישוב שערכה.

לסיכום:
על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 476,377 ₪ בצירוף מע"מ.
הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות (לרבות שכ"ט עו"ד) בסכום כולל של 20% וכן מע"מ מן הסך הנ"ל, בתוספת החזר אגרה בשיעור של 2.5% מסך הפיצוי הנ"ל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג תמוז תשע"ט, 26 יולי 2019, בהעדר הצדדים.