הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 2513-10-17

מספר בקשה:13
בפני
כבוד ה שופט עאטף עיילבוני

המבקש
פלוני

נגד

המשיבה
מנורה חברה לביטוח בע"מ

החלטה
הקדמה:
 
לפניי בקשה להתיר למבקש להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של יד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הוועדה הרפואית לעררים"), אשר לפיה נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 10% בתחום האורתופדי ו- 25% בתחום הנפשי, בגין תאונת דרכים מיום 16.7.17.

נכות זו מהווה קביעת דרגת נכות על פי דין, לפי הוראות סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן "חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים").

בקשת התובע להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים עניינה בתחום האורתופדי בלבד.
 
 טענות הצדדים:
 
המבקש טוען כי קביעת הוועדה הרפואית לעררים שונה באופן מהותי מקביעה שניתנה בעניינו של התובע במסגרת הליך שעניינו פוליסת ביטוח תאונות אישיות, שם ניתנה חוות דעת מטעם חברת הביטוח "כלל", אשר על פיה נקבעה לתובע בתחום האורטופדי נכות בשיעור משוקלל של 19%.

התובע מבהיר בבקשתו דנא כי בכוונתו לפנות, במקביל, לבית הדין לעבודה, בתביעה מתאימה כנגד קביעת הוועדה הרפואית לעררים.

כן צירף התובע לבקשתו חוות דעת רפואית מטעמו (ד"ר אמין אליאס פאר), המעמידה את נכותו על שיעור של 39.2%, הכוללת נכות בשיעור של 5% בגין צלקות.

מנגד, המשיבה סבורה שיש לדחות את הבקשה, שכן במרכזה, למעשה, טענה אחת בלבד, המתבססת על כך שמומחה אחר קבע נכות שונה מזו שקבעה הוועדה הרפואית לעררים. על פי הנטען, לא יעלה על הדעת להתיר הבאת ראיות לסתור במקרה מעין זה, בייחוד בהינתן הפסיקה שלפיה יש להתיר הבאת ראיות לסתור במקרים חריגים בלבד. המשיבה טוענת כי היעתרות לבקשה משמעה פתיחת הצוהר לסתירת הוועדות הרפואיות לכל דורש אשר ימציא חוות דעת אחרת מטעמו, ובנסיבות אלה, אין בסיס לבקשה ודינה להידחות, תוך חיוב התובע בהוצאות.

המסגרת החוקית וההלכה הפסוקה:

סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, קובע כך:
 
"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

(ההדגשות שלי – ע"ע)
 
ההלכה הפסוקה ביחס לבקשות להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הינה ברורה וידועה, ומיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד ובנסיבות יוצאות דופן (ראו למשל רע"א 5229/19 פלוני נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו, 17.11.2019); רע"א 796/19 פלוני נ' "הפול"- המאגר הישראלי לביטוחי רכב (פורסם בנבו, 28.02.2019)).

נסיבות חריגות אשר עשויות להצדיק היתר שכזה כוללות פגם משפטי חמור בעבודת הוועדה הרפואית, שינוי עובדתי מהותי במצבו של הנפגע או מידע רלוונטי שלא עמד לנגד עיני הוועדה. תחת אותם חריגים חוסה קבוצת המקרים שבהם לא עמדו לפני הוועדה הרפואית עובדות חשובות ומהותיות בדבר מצבו של הניזוק לפני התאונה או לאחריה, העשויות היו להביא את הוועדה הרפואית לשנות ממסקנתה (רע"א 7950/19 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 30.12.2019)).

עוד נקבע כי לצורך קבלת היתר להביא ראיות לסתור, אין די בהצבעה על פער בין עמדת הוועדה הרפואית לבין עמדתו של מומחה מטעם הצדדים, או על פער בין קביעות הוועדה מדרגה ראשונה לבין אלו של הוועדה לעררים (רע"א 683/19 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (פורסם בנבו, 27.03.2019)).
 
הנטל להוכיח כי קיימת הצדקה להתיר הבאת ראיות לסתור מוטל על שכמו של הטוען לכך, ובמקרה דנא על המבקש (התובע).

מן הכלל אל הפרט:

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, הגעתי לכלל מסקנה שלפיה המקרה הנדון אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים להתיר לתובע להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי.

הבקשה נסמכת על הטעם המרכזי שלפיו ברשות המבקש (התובע) חוות דעת רפואית אחרת, אשר ניתנה בגדרי הליך אחר (בעקבות פנייה לפי פוליסת ביטוח תאונות אישיות), הקובעת נכות גבוהה יותר בתחום האורתופדי מזו שנקבעה בוועדה הרפואית לעררים. אין בנימוק זה כדי להוות, בכל הכבוד, טעם מיוחד המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור.

פער בין הקביעות בחוות דעת שניתנה לבקשת מבטחת אחרת בהתדיינות לפי פוליסת ביטוח תאונות אישיות, לבין קביעות הוועדה הרפואית לעררים בענייננו, כשלעצמו, אין בו כדי להצדיק התרת הבאת ראיות לסתור את קביעות הוועדה, לא כל שכן מקום בו אין מדובר בפער מהותי, כבענייננו. מקל וחומר שלא קיימת הצדקה להתיר הבאת ראיות לסתור מקום בו הבקשה נסמכת על הטעם שעניינו פער בין קביעות הוועדה הרפואית לעררים לבין קביעת מומחה רפואי מטעם התובע.

אם בכל מקרה של שוני או פער בין קביעות מומחה רפואי זה או אחר לבין קביעות הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ניתן היה להביא ראיות לסתור – כל מטרת סעיף 6ב' הייתה מתרוקנת מתוכן.

יושם אל לב כי המבקש לא צירף לבקשתו כל תיעוד מהוועדה הרפואית לעררים, וביקש להסתמך על חוות הדעת הרפואית מטעם המבטחת בפוליסת תאונות אישיות ועל חוות הדעת הפרטית מטעמו – ועליהן בלבד. משכך, ממילא שלא ניתן לעיין בדוחות הוועדה הרפואית לעררים ולבחון את מסקנותיה, גם אם היה מתעורר צורך לעשות כן.

סוף דבר:
 
מן המקובץ עולה כי אין בבקשה טעמים המצדיקים התערבות בית המשפט. לפיכך וכפי שהוסבר לעיל, אני דוחה את הבקשה.

המבקש (התובע) ישלם למשיבה הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ג טבת תש"פ, 20 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.