הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 24909-01-17

מספר בקשה:12
בפני
כב' השופט זיאד הווארי, סגן נשיא

המבקש/ הנתבע:

מרדכי דביר

נגד

המשיבה/ התובעת:

מ.ש. מלמה (1991) בע"מ

החלטה

1. לפניי בקשה של הנתבע (להלן: "המבקש") לפיצול הדיון בתיק, באופן בו תדון תחילה שאלת אחריותו של המבקש לפירעון החוב נשוא התביעה מכוח הערבות הנטענת , ורק במידה ו ייקבע כי אכן נוצרה ערבות המחייבת את המבקש, תתברר שאלת היקף החיוב המגיע למשיבה.

2. המשיבה שימשה כקבלן משנה לביצוע עבודות מתכת במסגרת פרויקט המצוי בבעלותה של חברת בגד נכסים בע"מ (להלן: "החברה" או "המזמינה"), אשר המבקש משמש דירקטור בה.

3. המשיבה, כקבלן משנה, לא התקשרה עם החברה, אלא עם קבלן ראשי בשם חברת בני בכר בע"מ חברה לבניה בע"מ (להלן: "הקבלן"), אשר נקלעה להליכי חדלות פירעון במסגרתם נפתח נגדה תיק פר"ק ומונו נאמנים לבדיקת תביעות החוב.

בחודש דצמבר 2016 הגישה המשיבה תביעת חוב לנאמנים בסך 2,975,623 ₪, בגין חובות שהקבלן נותר חייב לה לטענתה (להלן: "תביעת החוב").

במקביל, בחודש ינואר 2017 הגישה המשיבה את התביעה דנן כנגד המבקש מכוח דיני הערבות, בגין אותו חוב נשוא תביעת החוב. לטענתה, התחייב המבקש לשלם למשיבה כל סכום שיגיע לה באופן אישי במידה והקבלן לא יעמוד בתשלום ולחילופין מכוח דיני הנזיקין.

4. המבקש כפר בקיומה של ערבות וטען כי לא ניתנה כל ערבות מצדו. הוסיף כי אם תתקבל הטענה בדבר קיומה של ערבות הרי היא מצומצמת ביותר וחלה על שבועות בודדים. עוד הוסיף, כי גם אם ייקבע שקיימת לו אחריות כלשהי, יש לדחות את התביעה במישור הנזק.

5. במסגרת הישיבות הראשונות שהתקיימו לפניי, נדחה התיק על מנת לקבל את הכרעת הנאמנים בשאלת גובה החוב של הקבלן (בין היתר לצורך בחינת הסמכות העניינית). במסגרת ההכרעה שהתקבלה לבסוף, הפחיתו הנאמנים את גובה החוב לסך של כ-1.5. מיליון ₪ והמשיבה הגישה ערעור על כך.

במסגרת הערעור על החלטת הנאמנים, הגיעו המשיבה והנאמנים להסכם לפיו תבוטל הכרעת החוב של הנאמנים והבירור בדבר גובה החוב של הקבלן כלפי המשיבה, יועבר לבית משפט זה ויתברר במסגרת ההליך דנן.

6. בהתאם לכך הוגשה הבקשה שלפניי, במסגרתה ביקש כאמור המבקש לפצל את הדיון, כך שתחילה תתברר סוגיית האחריות ורק לאחר מכן, במידה והדבר יידרש, תתברר סוגיית גובה הנזק.

מנגד, התנגדה המשיבה לבקשה, תוך שטענה כי סוגיות האחריות והנזק קשורות זו בזו ועל כן נדרש בית המשפט לדון בהן במאוחד.

7. לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובות, נחה דעתי כי דינה להתקבל.

לטעמי, וכפי שטען המבקש, יש צורך ממשי לדון תחילה בסוגיית האחריות ובשאלה באם בכלל קיים במקרה שלפנינו הסכם ערבות? באם כן, מהו היקפו- טרם כניסה לסוגיית גובה החוב?

מעיון בכתבי הטענות של הצדדים נחה דעתי כי היקף הדיון בסוגיית האחריות הינו מצומצם יחסית, כאשר ההכרעה בו נסמכת על מספר עדים ועל מסמכים והתכתבויות בין הצדדים. מנגד, צפוי הדיון בסוגיית הנזק להיות מורכב, כאשר זאת ניתן לראות, בין היתר, בהסתמך על עמדת המשיבה עצמה, אשר בערעור על הכרעת החוב של הנאמנים הצהירה בפני בית המשפט כך:

"ב"כ הצדדים: "הגענו להסכמה שלפיה הכרעת הנאמנים בתביעת החוב תבוטל. בשל מורכבות המחלוקת והעובדה שאין דיבידנד לחלוקה, מוסכם כי הכרעה בתביעת החוב תהיה בהתאם להכרעה שמנהלת המערערת נגד מוטי דביר...."

במסגרת תשובתה לבקשה ניסתה המשיבה לטעון כי למעשה סוגיית גובה החוב אינה מורכבת, וא ולם הדברים אינם מתיישבים עם עמדתה במסגרת הערעור המתואר, שם כאמור ביקשה העברת הסוגיה לבית משפט זה נוכח מורכבותה.

מכל מקום, עיון בכתבי הטענות מלמד כי סוגיית הנזק צפויה להיות מורכבת, כאשר מטבע הדברים יהיה צורך לבחון במסגרתה חשבונות, דוחות, ביצוע הבניה בפועל ומן הסתם גם בקבלת חוות דעת מומחים בנושאים לא מ ועטים. מורכבות ההליך אף גדלה נוכח העובדה שהקבלן עצמו כלל אינו צד לתביעה דנן, ועסקינן בהתחשבנויות שהמבקש כלל לא היה צד להן.

אף מקובלת עליי עמדת המבקש, כי בסוגיית הנזק יהיה צורך להעיד עדים רבים , לרבות הנאמנים וגורמים שונים בקבלן , וכן להידרש לטענת הקיזוז שהעלה המבקש בכתב ההגנה.

8. כידוע בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), ניתנה לבית המשפט הסמכות להורות על פיצול הדיון מקום בו הוא רואה שיש בכך לקדם את ההליך.

השיקולים המנחים לפיצול הדיון נקבעו בין היתר ברע"א 4878/12 מנהלת המחלקה לרפואה תעסוקתית קופ"ח כללית נ' פלוני (10.10.12), שם נקבע:

"אכן, יהיו מקרים בהם פיצול הדיון מייעל את ההליך. כך יהיה כאשר הנושא שהועמד לדיון תחילה הוא נושא מוגדר ומצומצם שדיון מהיר וקצר בו עשוי להביא לסיום ההליך כולו. כך גם ראוי לפצל כאשר הדיון בסוגיית הנזק ( למשל) הוא דיון מורכב במיוחד, או שיש לו עלויות יוצאות דופן, ומאידך גיסא יש אפשרות ממשית שהתובענה תידחה על יסוד העדר חבות. יש מצבים בהם הדין מחייב פיצול דיון, כגון בתביעות לשון הרע ( רע"א 3576/94 הנ"ל), או כאשר ההכרעה בשאלה המקדמית תקבע את המסלול הדיוני לבירור יתר השאלות ( למשל, כאשר יש מחלוקת בשאלה אם אירוע נזיקי הוא בגדר " תאונת דרכים" לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975)."

עוד יפים הדברים שנאמרו ע"י כב' השופט אורנשטיין ( כתוארו דאז) בת"א ( מחוזי ת"א) 36415-11-11 דורלם השקעות (1999) בע"מ נ' דלק נדל"ן – נכסים מניבים בע"מ ואחרים (10.2.13), אשר צויינו במסגרת הבקשה:

"עם זאת, ישנם מצבים בהם נכון וראוי יהיה לפצל את ההליך. מקרים אלה ייתכנו כאשר ההכרעה במחלוקת הראשונה, עשויה להביא את ההליך לידי סיום, והצדדים לא יידרשו לבירור יתר המחלוקות, במיוחד אם אותן מחלוקות הן סבוכות או כרוכות בעלויות ניכרות, או שבירורן יצריך זמן רב.
...
המחלוקות שיש לבררן בשלב הראשון של בירור ההליך, כאמור לעיל, הן מוגדרות, ברורות ומצומצמות. בירורן של אלה, אינו אמור להתמשך זמן ניכר, והכרעה בהן עשויה לייתר את המשך בירור ההליך. בית המשפט העליון ראה באלה, כטעם לפצל את הדיון.
לעומת זאת, סוגיית אכיפת ההסכם ובמיוחד הפיצויים, הינה סבוכה ותצריך בירור ממושך, הכרוך בעלויות ניכרות, וכמצוות בית המשפט העליון, טעמים אלה מטים את הכף לפיצול הדיון. בהקשר האחרון אציין, כי עיינתי בחוות הדעת, וזו נסמכת על נתונים שונים לרבות השוואתיים, הנחות, הצגת מודלים עסקים, תרחישים ועוד. כל אלה, דרושים בחינה ובדיקה מעמיקה, שאינן פשוטות כלל ועיקר. הנתבעות יידרשו, כך יש להניח, לחוות דעת של מומחה או מומחים מטעמן, ולא ניתן לשלול כי לאחר מכן, יורה בית המשפט על מינוי מומחה מטעמו. למותר לציין כי כל אלה יצריכו משאבים ניכרים, ובהכרח יגרמו להתארכות ניכרת של ההליך, על מנת לאפשר לנתבעות להצטייד בחוות דעת מומחים ובהמשך מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הגשת חוות דעת מטעמו ולאחריה שאלות ותשובות הבהרה. בהמשך, עריכת חקירות של המומחים על חוות הדעת מטעמם, שברי כי תחייב הקדשת מספר ימי הוכחות לא מבוטל. אוסיף כי מכתבי ההגנה עולות המחלוקת התהומיות בנושא הנזק, דבר שמחזק את המסקנה האמורה. אוסיף כי כל זאת, עשוי להיחסך לאור ההכרעה בשלב הראשון".

לטעמי יפים דברים אלו אף לגבי התיק דנן. מקום בו הגעתי למסקנה כי סוגיית הנזק הינה מורכבת משמעותית מסוגיית האחריות ומקום בו הכרעה בסוגיית האחריות עשויה לייתר את הדיון בסוגיית הנזק כליל, הרי שנחה דעתי כי בנסיבות העניין נכון וראוי לפצל את הדיון.

אוסיף, כי לא מצאתי ממש בטענות שהעלתה המשיבה כנגד הפיצול האמור ולא מצאתי כי בפיצול יהיה כדי לפגוע בה באופן כלשהו. הדיון בשאלת אחריותו של המבקש מכוח דיני הנזיקין (מצג שווא רשלני) אף היא תומכת בפיצול הדיון, עת ניתן יהיה לדון באם מתקיימים יסודות האחריות במסגרת בחינת שאלת האחריות ובמנותק מסוגיית הנזק- כפי שנעשה לא פעם במסגרת תיקי נזיקין אחרים.

לא מצאתי כאמור ממש בטענות המשיבה לעניין הקשר הבלתי ניתן להפרדה בין סוגיות האחריות והנזק ואף לא מצאתי כי הפסיקה אליה הפנתה רלוונטית לסוגיה שלפנינו בנסיבות העניין.

9. סוף דבר, אני מקבל את הבקשה ומורה על פיצול הדיון באופן בו תידון תחילה שאלת אחריותו של המבקש לפירעון החוב נשוא התביעה מכוח הערבות הנטענת. רק במידה ו תיקבע אחריות כאמור (ובמסגרת זו גם היקפה), תתברר סוגיית הנזק שנגרם למשיבה והסכום אותו היא זכאית לקבל.

המשיבה תשלם למבקש הוצאות ושכ"ט בגין בקשה זו סך של 3,000 ₪ ללא כל קשר לתוצאות בהליך העיקרי.

הישיבה הקבועה לק.מ. ליום 10/6/19 שעה 11:00 תישאר על כנה.

10. המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ צדדים.

ניתנה היום, כ"ז אדר ב' תשע"ט, 03 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.