הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 20854-03-18

מספר בקשה:31
בפני
כבוד ה שופטת אילונה אריאלי

התובעים

  1. א.ד.ר. בנין ופיתוח (2010 ) בע"מ
  2. רמזי עוויד

נגד

הנתבעים

  1. מיכאל אילוז
  2. חגית אילוז
  3. אלעד אילוז
  4. עמית אילוז
  5. הילה פרץ
  6. אולפאת חדאד

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעים מס' 1, 2 ו- 4 לעיכוב ההליכים בשל "הליך תלוי ועומד" ולמחיקת התביעה נגד הנתבעים מס' 1 ו- 2, מאחר שהוגשה בלא שניתן לתובעת היתר לפיצול סעדים.

כתב התביעה

2. עסקינן בתביעה כספית שעילותיה בנזיקין ובדיני עשיית עושר ולא במשפט ועניינה, על פי הנטען בכתב התביעה, במעילה שביצע הנתבע מס' 1, במשך מספר שנים ובהיקף של מיליוני ש"ח, בעת ששימש כמנהל הכספים של החברה התובעת מס' 1 (להלן: החברה).

3. כתב התביעה מגולל בפירוט את מעשי המעילה הנטענים ואלה הם בתמצית:

שימוש שעשה הנתבע מס' 1 בכספי החברה, לשם מימון ההקמה של חברה בשם "י.א מרכז מזון בע"מ" (להלן: חברת מרכז מזון) ולשם ניהול "עוקץ י.א. מרכז מזון" - פרשה שבגינה נעצר הנתבע מס' 1. חלק ניכר מטענות התובעת בתביעה דנן, מבוסס על חקירת המפרקת בתיק הפירוק של חברת מרכז מזון, אשר ביקשה לחייב את הנתבע מס' 1 בחובות חברת מרכז מזון, בשל מעשיו הנטענים.
נטילת הלוואות בסך כולל של כמיליון וחצי ₪ מאת התובעים ואי השבתן.
נטילת כספים מן החברה, אותם שלשל הנתבע מס' 1 לכיסו, לכיסי מקורביו או לנותני שירות מטעמו. בכלל זה - משיכת שיקים של החברה לטובתו; שימוש בלא רשות בכרטיסי אשראי של החברה למטרות פרטיות שלו ושל קרובי משפחתו; מימון הליכים משפטיים פרטיים מכספי החברה ועוד. הנתבעים מס' 2-6 הם מי שנהנו, על פי הנטען, ממעשי המעילה של הנתבע מס' 1. כך למשל, הנתבעת מס' 2, אשת הנתבע מס' 1, נהנתה מכספי החברה לצורך רכישת בית וכלי רכב והנתבעת מס' 5, כלתו של הנתבע מס' 1, נהנתה מתלושי שכר פיקטיביים ומכספי החברה, אף שלא עבדה מעולם בחברה.

סירוב הנתבע מס' 1 למסור לחברה שיקים של לקוחותיה אשר נמשכו לפקודתה ומוחזקים בידי הנתבע מס' 1.

הגדלת חיובי הארנונה של החברה עקב איחסון ציוד של חברת מרכז מזון במגרש אותו ניסה הנתבע מס' 1 לגזול מן החברה.

הבקשה לעיכוב הליכים בשל "הליך תלוי ועומד"

4. המבקשים טוענים כי ביום 26.10.17 הגיש הנתבע מס' 1 תביעה בבית הדין לעבודה בנצרת, נגד התובעים כאן ונגד נתבעים נוספים, בה הוא תבע כספים המגיעים לו בגין עבודתו בחברה ובגין סיום העסקתו בה שלא כדין (סע"ש 53574-10-17, להלן: התביעה בבית הדין לעבודה). התביעה דנן והתביעה בבית הדין לעבודה נסובות על מסכת עובדתית ומשפטית אחת. טענות התובעים כפי שהועלו בתביעה דנן, זהות לטענות שהם מעלים בהגנתם בבית הדין לעבודה ולשיטתם הנתבע מס' 1 איננו זכאי לכספים אותם הוא תובע, הן בשל עצם מעשי המעילה והן בשל קיזוז כספי המעילה. לפיכך, מן הראוי לעכב את ההליך כאן ולא לקיים דיון מקביל באותן סוגיות, אשר יגזול זמן שיפוטי יקר ועלול להביא להכרעות סותרות. ההכרעה בהליך בבית הדין לעבודה יכול ותייתר את ניהול ההליך דנן. על מנת שהדיון יעוכב מחמת "הליך תלוי ועומד", אין זה הכרחי שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העומדים לדיון בשתי התובענות ובין הצדדים להן, ודי שבשתיהן עומדת לדיון סוגיה מהותית זהה.

5. המבקשים מפנים לפסיקה התומכת בעמדתם ובפרט להלכה שנקבעה בפסק הדין בעניין רע"א 2407/14 רוחם ואח' נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (14.10.2015, להלן: הלכת רוחם), אשר קובעת כי ככלל, כאשר מוגשת תביעת מעסיק לבית המשפט האזרחי בטענה של גניבה ומעילה מצד העובד ותביעה של העובד בבית הדין לעבודה בקשר לזכויותיו, והתביעות נסובות על מערכת עובדתית דומה ושאלות דומות, נכון יהיה להעמיד את ההליך בבית המשפט האזרחי על בסיס העיקרון של "הליך תלוי ועומד".

6. המבקשים מוסיפים כי התביעה בבית הדין לעבודה הוגשה שנה וחצי לפני התביעה דנן והיא מצויה בשלב בו הצדדים כבר הגישו תצהירי עדות ראשית. בענייננו, לעומת זאת, טרם הוגש כתב הגנה מטעם המבקשים.

7. התובעים מתנגדים לבקשה. לטענתם, מדובר בניסיון סרק של המבקשים לעכב את התביעה הכספית שהוגשה נגדם, לטובת תובענה מאולצת, שהוגשה ונוגעת לענייניו הפרטיים והצרים של הנתבע מס' 1 בלבד.

עוד נטען כי הנתבע מס' 1 הודה בבית הדין לעבודה בנטילת שתי ההלוואות על סך של כמיליון וחצי ₪ והובהר לו ע"י בית הדין לעבודה, כי ממילא הוא לא יזכה לכל תשלום בעין מן התובעים, שכן הם זכאים לקיזוז יתרת ההלוואות.

8. התובעים אינם חולקים על כך שקיימת חפיפה מסוימת בין כתב התביעה דנן לבין קו הגנתם בתביעה בבית הדין לעבודה ולטענתם הדבר מתבקש, שכן מדובר בעובד שמעל בכספי החברה ולפיכך איננו זכאי לקבל את הזכויות הסוציאליות אותן תבע, הן בשל מעשיו והן בשל קיזוז. שומה היה על החברה להביא בפני בית הדין לעבודה את כלל טענותיה נגד הנתבע מס' 1. התובעים לא הגישו תביעה שכנגד בבית הדין לעבודה, הן משום מומחיותו של בית המשפט האזרחי לדון בה והן בשל כללי הסמכות העניינית, המפקיעים מבית הדין לעבודה את הסמכות לדון בתובענה שעילותיה בנזיקין. התובעים מפנים לפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין רע"א 1573/16 הרט נ' חב' אורג'יניקס (24.05.16, להלן: עניין הרט).

9. התובעים מוסיפים וטוענים כי קיימים בתביעה דנן נתבעים נוספים שלא היו עובדי החברה מעולם ותביעתם כרוכה בתביעת הנתבע מס' 1. התביעות נגדם עומדות בפני עצמן ולתובעים הזכות לבררן. התובעים מפנים בעניין זה לרע"א 8587/17 חאין נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (30.11.17, להלן: עניין חאין).

10. עוד נטען, כי בקיומו של ההליך בבית הדין לעבודה, אין כדי לייתר את ההליך בתביעה דנן. ההליך שם עניינו זכויותיו הסוציאליות הנטענות של הנתבע מס' 1 בלבד, ותו לא. על מנת לשלול טענות אלו, די יהיה שהתובעים (הנתבעים שם) יראו כי הנתבע מס' 1 ביצע גניבות כעובד ובית הדין לא יידרש להכריע פוזיטיבית בכל טענות הגניבה. גם בעניין זה מפנים התובעים לפסקי הדין בעניין הרט ובעניין חאין.

11. לחלופין טוענים התובעים, כי יש ליתן את "הבכורה" לדון בטענותיהם כנגד מעשיו של הנתבע מס' 1 לערכאה המוסמכת לבירור טענות אלה, היינו לבית משפט זה. קדימות הזמנים הכרונולוגית בהגשת התביעה בבית הדין לעבודה, איננה חזות הכל. מבחינת הטפל והעיקר, לא יהיה מוצדק להותיר את ההכרעה בטענות התובעים, בהכרעה אגבית או לכאורית על ידי ערכאה שאיננה מוסמכת לתת סעד בעטיין לגופן.

הבקשה למחיקת התביעה בהעדר היתר לפיצול סעדים

12. בעניין זה טוענים המבקשים כי ביום 18.5.2017 הגישה החברה תביעה בבית משפט זה, נגד הנתבעים מס' 1 ו- 2, בה נתבע סעד הצהרתי בדבר בעלותה בנכס המקרקעין בכפר תבור, שאת זכויותיה בו ניסו הנתבעים מס' 1 ו- 2 לגזול ממנה, לטענתה, תוך זיוף מסמכים (ת"א 40728-05-17, להלן: תביעת המגרש).

בתביעה דנן טוענים התובעים, כי הנתבע מס' 1 אחסן באותו מגרש ציוד של חברת מרכז מזון ובכך גרם להגדלת תשלומי הארנונה המושתים על החברה, תשלומים בסך של 24,801 ₪ ששולמו מכספי החברה בגניבה ובלא ידיעתה ואת השבתם תובעת החברה כאן.

13. הנתבעים מס' 1 ו- 2 טוענים כי במסגרת תביעת המגרש, ביקשה החברה להתיר לה לפצל סעדיה, כך שהסעדים הכספיים בשל מכלול מעשיהם של הנתבעים, ובכלל זה "המרמה והעוקץ אשר נקט אילוז כלפיה לאורך השנים", יתבררו בהליך נפרד. חרף זאת ומבלי שהחברה קיבלה היתר כאמור, הוגשה התביעה דנן. משכך, מכוחו של הכלל בדבר מיצוי העילה ובהתאם לתקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), דין התביעה דנן להימחק על הסף, ככל שהיא נוגעת לנתבעים מס' 1 ו-2.

14. התובעים טוענים, מנגד, כי הבקשה להיתר פיצול סעדים הוגשה על ידי החברה מפאת הזהירות בלבד, נוכח העובדה כי באותה העת היא טרם עמדה על מכלול נזקיה, אך כיום כבר ברור כי לא חלה עליה בשעתו כל חובה לבקש בקשה זו. אין שום קשר בין עילות התביעה דנן - מעילות הנתבע מס' 1 והברחת כספי החברה בדרכים שונות, לבין העילה עליה נסמכת תביעת המגרש. על פי תקנה 46 לתקנות, "תובע רשאי לאחד לתובענה אחת כמה עילות, בין נגד נתבע אחד ובין נגד כמה נתבעים יחד". הוא איננו מחויב לעשות כן.

15. אף אם יאמר כי נזקי הארנונה שנגרמו לחברה כאמור, נובעים בעקיפין מן העילות בתביעת המגרש, ממילא אסור היה לחברה לתבוע אותם במסגרת התביעה לסעד הצהרתי בתביעת המגרש, שכן מדובר בסעד כספי שהינו בסמכות בית משפט השלום. הכלל הוא, כי כאשר קיימים שני סעדים לתובע, האחד מצוי בסמכות ייחודית של בית משפט השלום והשני בסמכות ייחודית של בית המשפט המחוזי, סעדי התובע "מפוצלים מאליהם". לחלופין, הלכה היא כי סעד הצהרתי איננו יוצר השתק עילה כלפי סעד אופרטיבי הנובע ממנו. מכל מקום, תביעת המגרש עודנה תלויה ועומדת ובמידת הצורך בית המשפט הדן בתביעת המגרש עדיין מוסמך להתיר את פיצול הסעדים.

דיון והכרעה

הבקשה לעיכוב הליכים מחמת "הליך תלוי ועומד"

16. על פי הדוקטרינה של "הליך תלוי ועומד", לערכאה הדיונית סמכות להורות על עיכוב הדיון בהליך שבפניו עד להכרעה בהליך אחר שבו מתבררות שאלות דומות וזאת על יסוד שיקולים שעניינם יעילות הדיון, חיסכון במשאביהם של בית המשפט ובעלי הדין ומניעת הכרעות סותרות (רע"א 5394/09 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' KIA MOTORS CORPORATIONS, 27.6.2012; ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, 12.6.75).

ההחלטה על עיכוב ההליכים בשל קיומו של הליך תלוי ועומד, הינה החלטה שבשיקול דעת המושפעת ממגוון שיקולים ובהם - זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון במשאבים ובפרט בזמן שיפוטי, ומניעת הכרעות סותרות. שיקול חשוב נוסף הינו השאלה האם עשוי אחד ההליכים לייתר את השני, בשל יצירת מעשה בית דין (רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן, 28.01.02; רע"א 346/06 חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ, 14.5.06).

17. המקרה הקונקרטי של עיכוב ההליכים מקום בו מתנהלים במקביל הן תביעה אזרחית שעילתה בנזיקין ועניינה מעילת עובד בכספי החברה, והן תביעת העובד בבית הדין לעבודה לקבלת זכויותיו, נדונה בבית המשפט העליון, בהרכב תלתא, בהלכת רוחם. נפסק שם , כי במקרים המתאימים, נכון יהיה להעדיף - כעניין של מדיניות וכיבוד הדדי בן ערכאות - נקיטה בהעמדת ההליך בבית המשפט האזרחי על בסיס העיקרון של "הליך תלוי ועומד", כך שההליך בבית הדין לעבודה יתברר קודם ורק לאחר מכן יתברר ההליך בבית המשפט האזרחי. זאת, אף אם אין חפיפה מלאה בין כל השאלות שעשויות להתעורר במסגרת שתי התביעות. עוד נפסק, כי אין מקום ליצור הליך של "מרוץ סמכויות", כך שהתביעה שתוגש קודם היא זו שתתברר ראשונה.

עם זאת נפסק בהלכת רוחם, כי אין מדובר ב"כלל ולא תעבור" אלא בעניין שנתון לשיקול דעת בית המשפט, כשעליו לשקול שיקולים כגון: התקדמות ההליך בבית המשפט האזרחי; היקף השאלות המשותפות בשני ההליכים; חלקו של הדיון בתנאי העבודה בשאלות המשותפות (ככל שהדיון בסוגיה זו רחב יותר ראוי שתתברר קודם התביעה בבית הדין לעבודה); הכרעתה של איזו ערכאה בשאלה שבמחלוקת תהווה מעשה בית דין ביחס לערכאה האחרת; והאם הליך אחד עשוי לייתר את האחר.

כך, בפסקי הדין בעניין חאין ו בעניין הרט, אשר ניתנו לאחר הלכת רוחם, אישר בית המשפט העליון את החלטות בתי המשפט האזרחיים שלא לעכב את ההליכים הנדונים בפניהם, בתביעות נזיקין נגד עובדים שעילותיהן תרמית, גזל וכדומה, בשל קיומו של הליך תלוי ועומד בבית הדין לעבודה.

18. סבורני כי גם בענייננו, אף שטענות התובעים בתביעה דנן הן אותן טענות ממש המבססות את הגנתם בתביעה שהגיש נגדם הנתבע מס' 1 בבית הדין לעבודה, נסיבות העניין מצדיקות שלא להורות על עיכוב ההליכים בתביעה דנן וזאת מכמה טעמים, אשר יפורטו להלן:

19. ראשית, עיקר המחלוקת בין הצדדים, בשתי הערכאות, הינה טענת החברה כי הנתבע מס' 1 מעל בכספיה, כמפורט בהרחבה הן בכתב התביעה דנן והן בכתב ההגנה בתביעה בבית הדין לעבודה. מדובר, לפי הנטען, במעילה רחבת היקף, אשר כוללת רכיבים רבים ונמשכת על פני שנים.

ודוק: מקריאת כתב התביעה וכתב ההגנה בתביעה בבית הדין לעבודה עולה, כי הנתבע מס' 1 טוען שם כי עבודתו בחברה הופסקה שלא כדין ביום 22.4.2017, לאחר שביום 19.4.2017 הוא נעצר על ידי משטרת ישראל בחשד למעורבותו בפרשת הונאה של "רשת הסופרמרקטים" - זו המתוארת בכתב התביעה דנן, כאשר פיטוריו נעשו לטענתו בחוסר תום לב, בלא שנערך לו שימוע ובלא ששולמו לו מלוא זכויותיו ובכלל זה - פיצויי פיטורין, פיצויי הלנת שכר, חלף הודעה מוקדמת, פיצויי הלנת שכר ועוד. הנתבעים שם (ובתוכם התובעים כאן) טוענים כי בשל מעשיו של הנתבע מס' 1 (כפי שהם מתוארים גם בתביעה דנן), הוא איננו זכאי לזכויות הנתבעות על ידו, בין אם משום עצם המעשים ובין אם בדרך של קיזוז.

הנה כי כן, עיקר המחלוקת אותה יידרש בית המשפט (בשתי התביעות) לברר ולהכריע בה, הינה השאלה האם הנתבע מס' 1 אכן מעל בכספי החברה, כנטען.

לעומת זאת, חלקו של הדיון בתנאי העבודה ובזכויות להן זכאי הנתבע מס' 1 עקב הפסקת עבודתו בחברה (אם יימצא שלא מעל בכספי החברה כנטען), הינו קטן. מכתב ההגנה בבית הדין לעבודה אף עולה, כי אם יידחו טענות הנתבעים שם בדבר מעילת העובד, הדיון בקביעת ובחישוב הזכויות להן הוא זכאי יהיה מצומצם בהיקפו, אם בכלל.

אין מחלוקת, כי הסמכות העניינית לדון בתביעה שעילתה בנזיקין ועניינה מעילת עובד בכספי המעבידה, נתונה לבית המשפט האזרחי. כך נפסק בהלכת רוחם ועל כך הנתבעים אינם חולקים (שהרי הם אינם מבקשים לסלק את התביעה דנן מחמת העדר סמכות עניינית אלא לעכב את הדיון בה).

בנסיבות אלה, גם מכוח שיקולים של עיקר וטפל, מקום בו עיקר הסכסוך נוגע בשאלות שההכרעה בהן מסורה לסמכותו העניינית של בית המשפט האזרחי, לא יהיה זה נכון לעכב את ההליכים דווקא בתביעה דנן.

20. זאת ועוד, על מנת שבית הדין לעבודה יקבע אם הנתבע מס' 1 זכאי לזכויות להן הוא טוען, די יהיה בכך שהתובעת תוכיח מקצתם של מעשי המעילה הנטענים. יתרה מכך, בית הדין לעבודה יוכל לסיים מלאכתו בעצם הקביעה כי בוצעו מעשים כנטען, והוא לא יידרש לבצע בירור ותחשיב מדויק של כל מעשה ומעשה מבין שלל המעשים הנטענים. אף לצורך טענת הקיזוז הדבר לא יידרש, שכן לכאורה, על פי הנטען, די יהיה בקיזוז ההלוואות שלא הושבו. בנסיבות אלה, ההכרעה בתביעה בבית הדין לעבודה ממילא לא תייתר את הדיון בתביעה דנן.

21. שיקול נוסף המטה את הכף אל עבר דחיית הבקשה לעיכוב ההליכים, הינו העובדה שבתביעה דנן קיימים נתבעים נוספים (הנתבעים מס' 2-6), שאינם בעלי דין בתביעה בבית הדין לעבודה וממילא ההכרעה שם לא תייתר את הדיון בעניינם.

יתרה מכך, הואיל והטענה הינה שנתבעים אלה נהנו מפירות מעשי המעילה שביצע הנתבע מס' 1, מן הראוי לנהל את התביעה בערכאה שבה הם בעלי דין ומתוקף כך תינתן להם ההזדמנות לפרוס הגנתם, בטרם יוכרעו הטענות נגדם. בבית הדין לעבודה קולם (כנתבעים) לא יישמע, אף שבכתב ההגנה שם מועלות נגדם אותן טענות קשות המועלות בתביעה דנן.

22. מכל הטעמים שפורטו לעיל, נדחית הבקשה לעיכוב ההליכים.

הבקשה למחיקה על הסף בשל העדר היתר לפיצול סעדים

23. גם בעניין זה דין הבקשה להידחות.

תקנה 45 לתקנות קובעת, כי "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו".

24. עילתה של תביעת המגרש שהגישו התובעים, שונה מעילות התביעה דנן שהגישו. אין מדובר באותם מעשי תרמית וגזל. לפיכך, אין מדובר בעילה אחת, ניתן היה להגיש בגין עילות נפרדות אלה תביעות נפרדות (תקנה 46 לתקנות) ולא נדרש היתר לפיצול סעדים, אף אם נתבקש.

הרכיב היחיד בתביעה דנן שעילתו נובעת, לכאורה , מאותה עילה שבגינה הוגשה תביעת המגרש, הינה הטענה לנזקי הארנונה שנבעו בשל איחסון הציוד במגרש. בעניין זה צודקת התובעת, כי אף אם מדובר בסעדים בשל עילה אחת, ממילא לא ניתן היה לתבוע את הסעד הכספי עם הסעד ההצהרתי, שכן הראשון נתון לסמכותו הייחודית של בית משפט השלום והשני לסמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי. לפיכך, לא נדרש היתר לפיצול סעדים בגין רכיב זה, אף אם נתבקש.

סיכום

25. על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשים (הנתבעים מס' 1, 2 ו- 4) יישאו בהוצאות ובשכ"ט עו"ד התובעים בסך כולל של 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו.

המבקשים יגישו כתב הגנה בתוך 30 יום ממועד מסירת החלטה זו.

26. אשר לנתבעת מס' 5 (הילה פרץ) - בהמשך לדיון שהתקיים ביום 17.10.18 ולהחלטה מיום 25.10.18, תודיע הנתבעת מס' 5 עד ליום 10.1.19 האם היא עומדת על בקשתה לסילוק התביעה על הסף או להעברתה לבית הדין לעבודה.

בהעדר הודעה כאמור, תימחק הבקשה.

בעניין זה יובא התיק לעיוני ביום 13.1.19.

27. התיק לקדם משפט ליום 28.2.19 בשעה 10:00.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.