הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 14647-04-17

לפני כבוד השופט יונתן אברהם
התובעים
.1 יואב אהרוני
.2 מרים אהרוני
.3 דוד מירסקי
.4 שוש מירסקי
ע"י ב"כ עו"ד שגיא מירום

5. אפרת סלע - נמחקה

נ ג ד

הנתבע
קיבוץ יפעת
ע"י ב"כ עוה"ד יואב שימשי וספיר חזן

פסק דין
על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט

רקע

התובעים הם שני זוגות והם כולם חברי קיבוץ יפעת, הנתבע (להלן: "הקיבוץ").

בקיבוץ התנהלו הליכי שיוך דירות בהתאם להחלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל משך 17 שנה לערך ועד שנת 2016. בשנת 2016 החליט הקיבוץ לעבור למתווה שיוך, לפי החלטה 1456 (1411 דאז, להלן: "החלטת המעבר").

בהחלטת המעבר הנ"ל נקבע מנגנון של "איזוני מעבר", שהם תשלומים שהחברים הפחות וותיקים ידרשו לשלם לחברים הוותיקים כדי לשפות אותם עבור תוספת דמי ההיוון שיושתו עליהם כפועל יוצא מהחלטת המעבר, וביח ס לסכום דמי ההיוון שאמורים היו הוותיקים לשלם, אילו בוצע שיוך במתווה החלטה 751.

בחודש 06/2016 התקבלה באסיפת החברים של הקיבוץ החלטה המאשרת תקנון שיוך דירות מפורט, בו נכללו איזוני המעבר הנ"ל. בהחלטה זו נקבע, בין היתר, שבמידה ותשלומי האיזון לא ישולמו עד ל- 01/12/16, יחזור הקיבוץ למתווה שיוך לפי החלטה 751.

במהלך חודש 11/2016 הוחתמו עשרות משפחות חברים בקיבוץ וביניהם התובעים על הסכמי שיוך פרטניים. לפי הסכמים אלה נדרשו התובעים (ואחרים), לשלם בעת החתימה, עשרות אלפי ₪ ואלה שולמו. כמו כן חתמו התובעים על הצהרות לרשות מיסוי מקרקעין והתחייבו לשלם סכומים נוספים בעתיד.

ביום 20/12/16 זומנה אסיפה כללית לדיון בשתי הצעות, האחת מטעם מספר משפחות בקיבוץ שסירבו לשלם את התשלומים של איזוני המעבר והשנייה מטעם הנהלת הקיבוץ .
בסופה של אסיפה כללית זו, הוחלט להעביר את הצעת ההנהלה להכרעה בקלפי.
(בתובענה דנן נטען תחילה כי מדובר היה באסיפה כללית בלתי חוקית אך מטענה זו חזרו בהם התובעים בהמשך).

אסיפה כללית נוספת זומנה ליום 17/01/17 ובה הוחלט להעביר "הצעת הפשרה" של ההנהלה (שלפי הנטען על ידי התובעים, הופטרו בה ה לכה למעשה החברים הפחות וותיקים מהחובה לשלם לחברים הוותיקים את מרבית תשלומי המעבר) להצבעה בקלפי .

בהליך הקלפי אושרה בסופו של יום הצעת הפשרה הנ"ל והקיבוץ פעל על פיה. בהתאם להצעת הפשרה הנ"ל ובהתייחס לעניין דנן, בזיקה לתובעים, הסכומים שאמורים היו לקבל התובעים במועד החתימה על הסכם השיוך קטנו וכמו כן יתרת תשלומי איזוני המעבר צריכה להשתלם לתובעים בעתיד, במועד שבו ימכרו את דירתם לצדדים שלישיים.

בגין שינוי זה שהביאה הצעת הפשרה במועדי תשלום יתרת תשלומי האיזון לתובעים, שהינם מחברי הקיבוץ הוותיקים, הוגשה התובענה דנן.

הגדרת המחלוקת

המחלוקת בתובענה דנן אינה נוגעת לגובה הסכומים שעל הקיבוץ לשלם לתובעים כדמי איזון (כ- 51,000 ₪ לאהרוני, אשר מתוכם כבר שולמו כ- 24,000 ₪ וכ- 7,250 ₪ למירסקי), או לחובות העבר של אהרוני לקיבוץ (כ- 120,000 ₪), אלא היא נוגעת למועדים בהם יש לבצע תשלומים אלו.

טענות התובעים בתמצית

לטענת התובעים, הם חתמו על הסכם השיוך בנוסח שנוסח על ידי הקיבוץ וגם בעלי זכות החתימה היו אמורים לחתום עליו באותו מעמד, אלא שנאמר להם שמטעמים טכניים, הוא ייחתם מספר ימים אחר כך ועל כן משנחתם הסכם השיוך, הוא המחייב לעניין מועדי התשלומים הנ"ל ואין להכיל עליהם, משעה שהם חתמו כבר על הסכם השיוך, את מועדי התשלום לפי הצעת הפשרה שאושר ה בקלפי, אלא על הקיבוץ לכבד את החוזה שחתם עם התובעים ולקיימו כלשונו.
על כן מועד העברת תשלומי ההעברה אליהם צריך להיות במועד בו הם יחתמו עם רמ"י על הסכם.
התובעים ביקשו להצהיר על בטלות החלטת האסיפה הכללית מיום 17/01/17 בטענה כי כינוסה וקבלת ההחלטות בה, נעשו בחוסר תום לב ע"י הקיבוץ. כן ביקשו לקבוע כי מועדי התשלום שנקבעו בהסכם השיוך במועד עליו חתמו, קודם לכינוס האסיפה הכללית מיום 17/01/17, הם התקפים.

טענות הקיבוץ בתמצית

הקיבוץ ביקש לדחות את התובענה. לטענתו, פנו התובעים כבר בעניין חוקיות האסיפה הכללית הנ"ל מיום 17.1.17 לרשם האגודות השיתופיות וזה קבע בהחלטתו כי לא נפל פגם בכינוס האסיפה הנ"ל.

כמו כן ולחלופין, טען הקיבוץ כי הסכם השיוך אליו מפנים התובעים קובע מפורשות שהתובעים יקבלו על עצמם כל שינוי או תיקון שתאשר האסיפה הכללית, גם לאחר חתימת ההסכם באשר להסדרי שיוך הדירות.

חומר הראיות

מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של התובעים 1 ו- 3 והם נחקרו חקירה נגדית במהלך הדיון.
לתצהירים צורפו נספחים רבים לרבות הח לטות הקיבוץ וההסכמים שנחתמו.

מטעם הקיבוץ הוגשו תצהיריהם של מר אמיר כהן, אחראי שיוך דירות בקיבוץ וכן של מנהל הקהילה, מר גלעד דקל.
גם אליהם צורפו נספחים רבים.

דיון והכרעה

בין הקיבוץ לכל אחד מזוגות התובעים נחתם הסכם שיוך (נכון למועד הדיון לא הייתה מחלוקת כי גם נציגי הקיבוץ חתמו על הסכם זה). הסכם זה נחתם על ידי התובעים בחודש 11/2016 ובסופו נקבע בסעיף 13.3 כדלקמן:

"13.3. אין תוקף לכל שינוי או תוספת להסכם זה, אלא אם נעשה בכתב ובחתימת הצדדים. על אף האמור בסעיף זה, החלטות הקיבוץ בדבר שינויים ו/או תוספות ו/או גריעה מתוכנית השינוי ו/או הסכם זה ו/או נספחיהם שיתקבלו באסיפה הכללית של קיבוץ יחשבו כחלק בלתי נפרד מהסכם זה והחברים מתחייבים למלאם כאילו היו חלק מהסכם זה".

לפי לשון ההסכם כאמור בסעיף 13.3 לעיל, שינויים או תוספות להסכם אשר התקבלו במסגרת החלטות הקיבוץ באסיפה כללית, יחשבו כחלק בלתי נפרד מן ההסכם .

עובר לשמיעת הראיות שבפניי עמד ב"כ הקיבוץ על הצורך בחקירת המצהירים מטעם הקיבוץ. כדבריו בעמוד 8 שורה 1 לפרוטוקול:-

"אני עומד על כך שתישמענה ראיות כדי להראות שהקיבוץ נהג בחוסר תום לב ולא בדרך מקובלת".

אציין כי במהלך שמיעת הראיות שבפניי וחקירת עדי הקיבוץ, לא נשאלו שאלות הנוגעות לחוסר תום ליבו של הקיבוץ לפי מיטב הבנתי ומכל מקום לפי התרשמותי, לא נתגלו ולא הוצגו ראיות המלמדות על חוסר תום לב שכזה.

לכאורה ועל פי הפרשנות המתבקשת, היה עליי לדחות את התובענה ולהורות כי הקיבוץ פעל כשורה, על פי החלטות המוסדות הרשמיים שלו ועל פי תקנונו וכי מועדי התשלום והקיזוז בין הקיבוץ לצדדים צריכים להיעשות על פי המנגנון שנקבע בהחלטת האסיפה הכללית (במסגרת הצעת הפשרה הנ"ל) מיום 17/01/17.

ברם, מצויים אנו במסגרת מחלוקת שמתנהלת בין קיבוץ לחבריו. החיים בקיבוץ מתנהלים באווירה קהילתית ובבוא בית המשפט לפסוק בתובענה על דרך הפשרה, סבורני שרשאי הוא להביא במסגרת שיקוליו, גם שיקולים של "שמירת השלום" בין חברי הקיבוץ לעתיד במסגרת חיי הקהילה .

תוך שהבאתי במסגרת שיקוליי את האמור לעיל וכן בהתחשב בכך כי כל יתר חברי הקיבוץ הוותיקים חתמו כבר על הסכם השיוך ואף הופנו לחתימת הסכם מול רמ"י (היינו שפסק דין זה לא יהווה מעין תקדים לחברים וותיקים נוספים "היושבים על הגדר") וכן בהתחשב בגובה הסכומים הנ"ל שאינם משמעותיים יתר על המידה יחסית להיקף סכומי פרויקט ההרחבה בכללותו, אני פוסק על דרך הפשרה כי מועדי התשלום והקיזוז של הסכומים הנ"ל, יתבצעו כולם יחדיו ביום 01/07/19.

בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' שבט תשע"ט, 07 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.