הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת הפ"ב 2464-06-19

לפני כבוד השופט ערפאת טאהא

המבקש
יוסף אשכנזי ת.ז. XXXXXX410
ע"י ב"כ עוה"ד פרג' בנימין

נגד

המשיבה
בוז'ו חקלאות ומים בע"מ חברות 514240720
ע"י ב"כ עוה"ד דוד ישי

פסק דין

בפני בקשה לביטול פסק בוררות שניתן ביום 23/5/19, על ידי כב' השופט (בדימוס) ד"ר עדי זרנקין.

רקע עובדתי

1. המבקש, יוסף אשכנזי (להלן: "המבקש" או "יוסף אשכנזי"), ניהל יקב לייצור יין שנקרא יקב בן זמרה כעסק פרטי ולא באמצעות חברה. בשנת 2013 נכרת "הסכם שותפות ונאמנות" בין המבקש לבין חב' בוז'ו חקלאות ומים בע"מ (להלן: "חב' בוז'ו"), בגדרו הסכימו הצדדים על העברת הפעילות ביקב, על כל התכולה, הציוד והמלאי שבו, לחברה בשם יקב בן זמרה בע"מ (להלן: "החברה" או "חברת יקב בן זמרה"), שהייתה בבעלותו הבלעדית של יוסף אשכנזי. בהתאם למוסכם, התחייב יוסף אשכנזי להעביר לחברת יקב בן זמרה את פעילות היקב, הציוד והמלאי שבו ויפסיק את הפעילות העצמאית שלו. כן התחייב יוסף אשכנזי להעביר לחב' בוז'ו 50% ממניות חברת יקב בן זמרה, כך שכל אחד מהצדדים יהפוך לבעלים של 50% ממניות החברה. מנגד, חברת בוז'ו התחייבה להעמיד לרשות חברת יקב בן זמרה הלוואת בעלים בסכום השווה בשקלים ל- 1,100,000 ₪ באופן ובתאריכים שפורטו בהסכם. כן הסכימו הצדדים להעתיק את פעילות היקב והחברה למקום חדש שייבנה באזור התעשיה דלתון, שם ייבנה יקב חדש ומרכז מבקרים. בהתאם למוסכם, עד לבניית היקב החדש תמשיך החברה לפעול ולהפעיל את היקב במקום הקיים ללא תשלום כל תמורה עבור השימוש במבנה ובמקום, למעט תשלומים שוטפים בגין מים, חשמל וארנונה, שישולמו על ידי החברה.

2. באשר להתחשבנות הכספית בין הצדדים נקבע בהסכם, כי יוסף אשכנזי יהיה זכאי למשוך סכום של 600,000 ₪ מחשבון החברה כהחזר הלוואות בעלים כדלקמן: סכום שם 450,000 ₪ תוך 30 ימים מחתימת ההסכם וסכום נוסף של 150,000 ₪ תוך 12 חודשים מאותו מועד. סוכם עוד, כי יוסף אשכנזי ישמש כמנהל בפועל של החברה/היקב במשרה מלאה ויקבל משכורת אשר העלות הכוללת שלה (העלות למעביד) לחברה תעמוד על סך 17,000 ₪. כן הוסכם, כי חב' בוז'ו תקבל דמי ניהול חודשיים בסך כולל של 2,000 ₪ + מע"מ. בהתאם למסוכם, הסדר זה יעמוד בתוקף עד להחלטה אחרת שתתקבל בין הצדדים, או עד לסיום 24 חודשים מחתימת ההסכם. בסעיף 12 להסכם נקבע, כי אם לאחר חלוף 24 חודשים יתברר כי הייתה ירידה ברווחים של העסק מעבר ל- 10% מהתחזית שנקבעה, תופחת משכורתו של יוסף אשכנזי בשיעור יחסי לשיעור הירידה (0.66% על כל 1%) ואם תהייה עליה ברווחים מעבר ל- 10%, משכורתו של יוסף אשכנזי תעלה בשיעור יחסי לשיעור העליה (0.33% על כל 1% של עלייה).

3. בסעיף 33 להסכם נקבע, כי "חילוקי דעות בין הצדדים להסכם זה, בקשר עם כל עניין הקשור בהסכם זה, ו/או בפירושו ו/או ביצועו, יועברו, על פי פניית צד להסכם, להכרעת בורר יחיד, עו"ד שמעון בן הרוש שנבחר בהסכמת הצדדים. בהעדר יכולת של עו"ד בן הרוש ימונה הבורר על ידי יו"ר לשכת רואי החשבון. סעיף זה יחשב כהסכם בוררות לכל צורך ועניין. הבורר יהיה כפוף לדין המהותי בישראל, ולדיני הראיות וינמק פסק דינו, אך לא יהא כפוף לסדרי הדין".

4. בין הצדדים התגלעו מחלוקות עמוקות באשר למהות ההתקשרות ביניהם, האם מדובר בשותפות עסקית שלפיה זכאית חב' בוז'ו למחצית ממניות החברה ולמחצית העסק, או שמא חב' בוז'ו היא משקיעה שלא רכשה זכויות ביקב, בציוד שבו ובמלאי. כן התגלעו בין הצדדים מחלוקות בשאלה מי מהם הפר את הוראות ההסכם, האם יוסף אשכנזי משך כספים מעבר לסכומים שהיה רשאי למשוך על פי ההסכם, האם חב' בוז'ו עמדה בהתחייבויות שלה והזרימה את כל הכספים שהיה עליה להזרים בהתאם להסכם, ומה הסעדים הנדרשים במקרה זה.

5. עו"ד שמעון בן הרוש מונה כבורר בין הצדדים בהתאם להוראות ההסכם, אך בשל טענות שהעלה יוסף אשכנזי לקיומו של חשש למשוא פנים ופנייתו לבית המשפט בענין זה, בוטל הליך הבוררות בפני עו"ד בן הרוש, ובהסכמת הצדדים מונה השופט (בדימוס) עדי זרנקין, כבורר ביניהם. בישיבת הבוררות שקיים הבורר ד"ר זרנקין ביום 18/2/18, ניתנו על ידו הוראות על גילוי ועיון במסמכים, הגשת כתבי טענות ועוד. בישיבה זו חזרו הצדדים על ההסכמות שלפיהן, הבורר ידון על פי הדין המהותי ודיני ראיות וינמק את פסקו, אך לא יהיה כפוף לסדרי הדין.

6. ביום 23/5/19 נתן הבורר את פסקו לאחר ששמע את ראיות הצדדים ואת סיכום טענותיהם. בהתאם לפסק הבוררות, חב' בוז'ו הזרימה לחברת יקב בן זמרה את הסכומים שהתחייבה להזרים בהתאם להסכם ועל כן, היא לא הפרה את ההסכם. מנגד, המבקש משך מחשבון החברה סכומים העולים על הסכומים שהיה רשאי למשוך בהתאם להסכם ואף משך משכורות בעלות של 17,000 ₪ גם לאחר תום השנתיים הראשונות לחתימה על ההסכם, על אף שהייתה ירידה ברווחים של החברה מעבר ל- 10% לעומת תחזית הרווחים. בהתאם לכך קיבל הבורר את התביעה נגד המבקש, וחייב אותו להשיב לחברה סכום של 500,000 ₪, סכום שמשך מעבר לסכומים שהיה רשאי למשוך בהתאם להסכם וכן חייב אותו להשיב לחברה סכום נוסף של 191,760 ₪ שמשך ביתר כתשלומי שכר. עוד נקבע בפסק הבוררות, כי בהתאם להוראות ההסכם (סעיף 20) רשאי כל צד למנות מנהל לחברה וזכות זו עומדת גם לחברת בוז'ו. על כן, קבע הבורר, כי יש לקבל בחברה החלטה על מינוי מנהל לחברה מטעם חב' בוז'ו.

הבקשה לביטול פסק הבוררות

7. יוסף אשכנזי לא השלים עם פסק הבוררות, והגיש את הבקשה לביטולו המונחת בפניי. במסגרת הבקשה עתר יוסף אשכנזי לביטול פסק הבוררות בהתבסס על כמעט כל עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות. נטען, כי הבורר לא פסק בהתאם לדין המהותי ודיני הראיות על אף שהסכם הבוררות קובע שעליו לתת את פסקו בהתאם לדין המהותי ודיני הראיות (עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(7) לחוק הבוררות). נטען עוד, כי בניגוד למוסכם בין הצדדים, הבורר לא נימק את פסקו ועל כן, דין פסק הבוררות להתבטל מכוח הוראת סעיף 24(6) לחוק הבוררות. המבקש הוסיף וטען, כי מתקיימת במקרה דנן עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות מאחר שהבורר פעל בחוסר סמכות או תוך חריגה מסמכות. המבקש טען עוד, כי דין פסק הבוררות להתבטל מכוח הוראות סעיף 24(5) שעניינו אי הכרעה בעניין מהותי שנמסר להכרעת הבורר. כן טען המבקש לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(9) שעניינה מתן פסק בוררות שתוכנו מנוגד לתקנת הציבור, לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(8) שעניינה בפסק בוררות שניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו ולעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) המסמיכה את בית המשפט לבטל פסק בוררות מחמת קיומה של עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.

8. נוכח ריבוי הטענות שהעלה המבקש כמפורט לעיל, אדון בכל אחת מעילות הביטול הנטענות בנפרד, אציג את טענות המבקש כפי שהובאו בבקשה ובטיעונים בעל פה בפניי וכן את טענות המשיבה ככל שיהא צורך בכך, ואכריע את הדין בנוגע לכל עילה בנפרד.

פסק הבוררות ניתן שלא לפי הדין המהותי

9. המבקש טען, כי מהותה האמיתית של העסקה בינו לבין חב' בוז'ו היא מכירת מניותיו בחברת יקב בן זמרה בע"מ לחב' בוז'ו תמורת סכום של 600,000 ₪. ברם, ועל מנת להתחמק מתשלום מס, נערכה העסקה באופן שבו נערכה, קרי הזרמת כספים על ידי חב' בוז'ו לחברה כהלוואות בעלים ומשיכת כספים אלה, או חלקם, על ידי יוסף אשכנזי, גם כהלוואות בעלים. לשיטתו, פסק הבוררות שותק בכל הנוגע למהות הכלכלית של העסקה ואינו מסביר כיצד ייתכן שבין לילה אחד, על ידי העמדת הלוואות בעלים בסך 1,100,000 ₪, הפכה חב' בוז'ו לבעלים של מחצית היקב, מבלי שהשקיעה ולו אגורה אחת מלבד אותה הלוואות בעלים, שיכולה הייתה למשוך חזרה יום למחרת. על פי הנטען, מדובר בעסקה למכירת מחצית מניותיו של יוסף אשכנזי בחברת יקב בן זמרה לחברת בוז'ו. מאחר שזו מהות העסקה האמיתי נקבע בהסכם שיוסף אכנזי זכאי למשוך סכום של 600,000 ₪ השווים למחצית השקעותיו בחברה, וזו הסיבה לכך שנקבע בהסכם שמשיכת הכספים מהחברה נעשית מתוך הכספים שחב' בוז'ו מעבירה לחברה. לשיטתו, מאחר שמכירת המניות ותשלום תמורה בגינן באופן ישיר, מהווה עסקה שיש לשלם בגינה מס, נערכה העסקה באופן שצוין לעיל כדי להשתמט מתשלום מס. מאחר שפסק הבוררות אינו מכריע בסוגיית מהותה הכלכלית של העסקה בהתאם לדין המהותי ודיני הראיות, דינו להתבטל.

10. אין בידי לקבל טענה זו. עיון בפסק הבוררות מלמד, כי הבורר בחן את מהות העסקה שבין הצדדים וקבע, על סמך הראיות שהובאו בפניו, כי מדובר בהסכם שותפות לכל דבר וענין, וכי מהות העסקה אינה הלוואה בלבד כפי שנטען על ידי יוסף אשכנזי (סעיף 33 לפסק הבוררות). אכן, פסק הבוררות אינו מתייחס לשאלה אם ההסכם נכרת בכוונה להתחמק ממס ואם הדרך שנבחרה בהסכם לעריכת ההסכם היא דרך חוקית ואם לאו. ברם, העדר התייחסות לשאלות אלה בפסק הבוררות מקורה בעבודה שהצדדים, לרבות יוסף אשכנזי עצמו, לא העלו ולו טענה אחת בעניין זה. בתמצית הטענות שהגיש בפני הבורר (הוגש וסומן כמוצג מש/1) העלה יוסף אשכנזי שלל טענות לצורך תקיפת תוקפו של ההסכם וביטולו. בין היתר נטען, כי הוא חתם על ההסכם, מבלי שהיה מיוצג ומבלי שעו"ד בן הרוש שייצג את חב' בוז'ו הסביר לו את תוכנו. הוא טען, כי חתם על אסופת ניירת, מבלי שניתנה לו הזדמנות לעיין בנוסח ההסכם או לקבל הסברים לגבי מהותו ותוכנו, ועל כן הוא לא הבין את משמעות ההסכם ותוצאותיו. יוסף אשכנזי טען עוד, כי נפלו פגמים מהותיים בהסכם, היות וחסרים בו פרטים המאיינים אותו מכל תוכן מחייב שכן, לא מצוין בו שווי העסקה בכללותה, ולא פורטו שווי ציוד היקב שהיה קיים ברשותו ואופן העברתו ועוד. בטענות אלה דן הבורר והכריע את הדין לחובת יוסף אשכנזי לאחר שמצא, כי אין בסיס עובדתי וראייתי לטענותיו הנ"ל. ברם, יוסף אשכנזי לא העלה כל טענה, ולו ברמז, באשר למהות העסקה כפי שנטען בבקשה לביטול פסק הבוררות ולא הועלתה על ידו כל טענה באשר לחוקיות ההסכם, ועל כן, לא התייחס הבורר לטענות אלה ולא דן בהן. בנסיבות אלה לא ניתן לקבל את הטענה שפסק הבוררות ניתן שלא בהתאם לדין המהותי או דיני הראיות.

11. המבקש טען עוד, כי בפסק הבוררות התעלם הבורר מהוראות סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (להלן: "חוק התרופות"), אשר קובע כי לא ניתן להורות על אכיפת הסכם שאכיפתו היא כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי (סעיף 3 (2)); ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית המשפט (סעיף 3(3)); או שאכיפתו בלתי צודקת בנסיבות העניין (סעיף 3(3) לחוק התרופות). לטענתו, מאחר שחלפו כ- 6 שנים מאז נחתם ההסכם ועד היום לא נבנה היקב החדש, הרי אילו הבורר היה נותן את דעתו להוראת סעיף 3 לחוק התרופות, פסק הבוררות לא היה מורה על אכיפת ההסכם. עוד טען, כי בהתאם להלכה הפסוקה הוראות סעיף 3 לחוק התרופות אינה מאפשרת אכיפת חוזה שותפות. על כן, אילו הבורר היה נותן את דעתו להוראת סעיף 3 לחוק התרופות ולא היה מתעלם ממנה, הוא לא היה מורה על אכיפת ההסכם.

בטענות אלה לא מצאתי ממש. עיון בתמצית הטענות שהגיש יוסף אשכנזי בפני הבורר מלמד, כי הוא לא העלה כל טענה בעניין זה ומטעם זה לא התייחס הבורר להוראות סעיף 3 לחוק התרופות. משלא הועלתה בפני הבורר טענה לעניין תחולת הוראת סעיף 3 לחוק התרופות, לא ניתן לבסס עליה עילה לביטול פסק הבוררות בטענה שהבורר התעלם מן הדין המהותי. על הבורר להכריע במחלוקות שבין הצדדים על פי הטענות המועלות בפניו, ואין הוא רשאי לחרוג מגדרי המחלוקות והטענות שהביאו הצדדים. על כן, לא זו בלבד שבדין לא התייחס הבורר להוראת סעיף 3 לחוק התרופות, אלא שאם היה פועל אחרת, ייתכן שהיה נופל פגם בפסק הבוררות.

גם לגוף הטענה אין בה ממש. עיון בפסק הבוררות ובסעדים האופרטיביים שניתנו בגדרו מעלה, כי אין ולו כלום בין הוראת סעיף 3 לחוק התרופות לבין המקרה דנן. במסגרת פסק הבוררות חויב אשכנזי להשיב לחברה סכומי כסף שמשך ביתר ושלא בהתאם להסכם וכן, חייב את הצדדים לקבל החלטה על מינוי מנהל לחברה מטעם בוז'ו. כאמור, אין בין הוראות אלה ובין הוראת סעיף 3 לחוק התרופות ולא כלום. סעדים אלה לא נופלים באף חלופה שבסעיף 3 ועל כן, דין הטענה שהבורר לא פעל לפי הדין המהותי להידחות. גם הטענה שהבורר הורה על אכפת הסכם שותפות לא ניתן לקבל. כפי שהובא לעיל, השותפות הוקמה עם החתימה על הסכם השותפות, אשר קוים ואף בוצע בחלקו. בהתאם לכך בוז'ו הזרימה לחברה כ- 1.1 מיליון ₪, מחצית ממניות אשכנזי עברו לחברת בוז'ו, היקב על הציוד והמלאי שבו עבר לחברה, יוסף אשכנזי משך מחשבון החברה מאות אלפי שקלים שהוזרמו על ידי בוז'ו, וניהול היקב והפעלתו עברו לחברת יקב בן זמרה, ויוסף אשכנזי הפך למנהל שכיר של החברה תמורת משכורת שמשך לאורך התקופה. עולה, אם כן, כי השותפות קיימת בפועל כך שהטענה שהבורר הורה על אכיפת הסכם שותפות היא טענה חסרת בסיס, עובדתי או משפטי.

פסק הבוררות ניתן שלא לפי דיני הראיות

12. המבקש טען, כי בסעיף 36 לפסק הבוררות קבע הבורר, כי בנוסף לסכום של 750,000 ₪ שהשקיעה חברת בוז'ו במזומן בחברה, היא השקיעה סכום נוסף של 300,000 ₪ בציוד ובשירותים. לטענת המבקש, קביעה זו שלפיה השקיעה חב' בוז'ו סכום של 300,000 ₪ בשירותים, אינה לפי דיני הראיות. לטענתו, קביע זו התבססה על עדות בעל פה של רוה"ח מאיר דהן שהוא רואה החשבון של חב' בוז'ו, מבלי לפרט ולנמק איזה ציוד הכניסה בוז'ו, האם חב' בוז'ו הייתה רשאית על פי ההסכם להכניס ציוד ושירותים במקום כסף והאם יוסף אשכנזי הסכים לכך. לטענתו, כאשר מבקשים להוכיח תשלום סכום של 300,000 ₪ לחברה בציוד ובשירותים, חל כלל הראיה הטובה ביותר המחייב הצגת חשבוניות המוכיחות את מהות הציוד והשירותים שניתנו ואת שוויים.

אין בידי לקבל טענה זו. מדובר בטענה ערעורית על קביעת הבורר שהוכח בפניו תשלום סכום של 300,000 ₪ בציוד ובשירותים. אין בפי המבקש טענה שהבורר קיבל כראיה מסמך או ראיה אחרת בלתי קבילים ואין טענה שהבורר קיבל ראיה, מבלי שעורך הראיה העיד בפניו. הטענה שהראיות שעמדו בפני הבורר (במקרה דנן עדותו של רואה החשבון מאיר דהן) לא היה בהן די כדי להרים את הנטל להוכיח טענת תשלום הסכום של 300,000 ₪ הינה טענה ערעורית במהותה, שאינה יכולה להביא לביטול פסק הבוררות. גם אם טעה הבורר בקביעתו, שלפיה הוכח בפניו תשלום סכום של 300,000 ₪, ואינני רואה צורך להכריע בסוגיה זו, אין בטעות זו של הבורר כדי להוביל למסקנה שהבורר לא פעל בהתאם לדיני הראיות ואין בה כדי להצדיק ביטול פסק הבוררות.

פסק הבוררות אינו מנומק

13. המבקש טען, כי הבורר לא נימק את קביעתו לחייב אותו להשיב לחברה סכום של 500,000 ₪ וסכום נוסף של 1919,700 ₪ כתשלומי שכר. לטענתו, ראוי כי הנמקת הבורר תהייה מבוססת לא רק על בקיאות משפטית כי אם גם על חשיבה עסקית והסכמית. נטען, כי על ההנמקה להיות ברורה ותפרוש בפני הצדדים את קווי חשיבתו של הבורר. חובת ההנמקה מקבלת משנה תוקף, כך נטען, כאשר בנוסף לחובה לנמק, קבעו הצדדים שהבוררות תהייה לפי הדין המהותי ודיני הראיות. לשיטת המבקש, מאחר שפסק הבוררות לא נימק כיצד קבע הבורר את הסכומים של 500,000 ₪ ושל 191,700 ₪ שעליו לשלם לחברה, דין פסק הבוררות להתבטל.

גם טענה זו דינה להידחות. עיון בפסק הבוררות מלמד, כי הבורר פירט את הנימוקים שהביאו אותו לתת את הכרעותיו באופן מפורט וממצה למדי. הוא התייחס לכלל טענות הצדדים, פירט את הראיות שהובאו בפניו, והסביר בצורה מנומקת ומקיפה כיצד הגיע למסקנות שבפסק הבוררות. באשר לחיובו של המבקש להשיב לחברה סכום של 500,000 ₪ קבע הבורר, כי המבקש משך מחשבון הבנק סכומים העולים על אלה שהיה רשאי למשוך בהתאם להסכם. קביעה זו ביסס הבורר, כפי שעולה מפסק הבוררות, על ראיות שונות שעמדו בפניו, לרבות על עדותו של המבקש עצמו, אשר הודה בחקירתו הנגדית בפני הבורר כי משך סכום של 500,000 ₪ מעבר לסכום שהיה רשאי למשוך על פי ההסכם. עולה, אם כן, כי פסק הבוררות מנומק היטב בעניין זה. מהבקשה ומטיעוני המבקש ניתן להבין, כי טענתו היא שהראיות שעמדו בפני הבורר מלמדות, כי המבקש משך סכומים קטנים באופן ניכר ממה שקבע הבורר. גם אם נכונה טענה זו, ואינני רואה צורך להכריע בעניין, אין משמעות הדבר שפסק הבוררות איננו מנומק. ייתכן שהבורר טעה בסכום שנמשך ביתר, אך אין בטעות כזו, ככל שקיימת, כדי להצדיק ביטול פסק הבוררות.

באשר לקביעה שעל המבקש להשיב לחברה סכום של 191,700 ₪ שמשך ביתר כשכר עבודה, הסביר הבורר, כי בהתאם להוראות ההסכם, בתום 24 חודשים ממועד החתימה עיו, היה על המבקש להתאים את שכרו לנוסחה שנקבעה בהסכם, קרי להפחית את השכר נוכח העובדה שהרווחים בפועל ירדו ביותר מ- 10% לעומת תחזית הרווח. הבורר הסביר עוד, כי החישוב שנעשה על ידי חברת בוז'ו באשר לסכומים שעל המבקש להשיב שגוי, וכי בהתאם לחישוב שנעשה על ידו, השכר ביתר שמשך המבקש מהחברה מסתכם בסכום של 191,700 ₪ וסכום זה עליו להשיב. מדובר בהנמקה ממצה ומספקת. אכן, הבורר לא פירט כיצד עשה את החישוב ומה הייתה הנוסחה החשבונאית שעל פיה נקבע הסכום. ברם, פירוט זה אינו נדרש שעה שהבורר פירט בפסקו את מלוא העובדות והנימוקים שמאפשרים לצדדים להבין את דרך עבודתו של הבורר ואת אופן הסקת המסקנות על ידו.

חריגה מסמכות ואי הכרעה בעניין מהותי

14. טענות המבקש בנוגע לעילות הביטול המפורטות בסעיפים 24(3) ו- 24(5) לחוק הבוררות מבוססות על הטענות שהובאו לעיל ושעניינן אי הכרעה במהותה הכלכלית של העסקה, העדר הנמקה ומתן פסק בוררות שלא לפי הדין המהותי ודיני הראיות. מאחר שטענות אלה נדחו כפי שהובא בהרחבה לעיל, גם הטענות המבוססות על עילות הביטול דנן, דינן להידחות.

תוכנו של הפסק מנוגד לתקנות הציבור

15. המבקש טען, כי תוצאת פסק הבוררות מנוגדת לתקנת הציבור. לטענתו, פסק הבוררות מותיר הסכם בלתי חוקי על כנו ומאפשר לבוז'ו לצבוע רווחים מהעסקה שכרתו עם המבקש ולמשוך אותם בעתיד כהלוואות בעלים ולא כדיבידנד, וזאת במטרה להתחמק ממס.

אין בידי לקבל טענה זו. כי שהובא לעיל, טענות לעניין אי חוקיות ההסכם ולעניין כוונת הצדדים עת ערכו אותו באופן שבו נערך, היה על המבקש להעלות בפני הבורר ולהביא ראיות להוכחת טענותיו. משלא העלה המבקש טענות בעניין זה בפני הבורר באופן שמאפשר למשיבה להגיב עליהן ולהביא ראיות להפרכתן, אין המבקש יכול להעלותן, לראשונה, במסגרת הבקשה לביטול פסק הבוררות. די באמור כדי להביא לדחיית הטענה.

16. גם לגוף העניין, אינני סבור שצודק המבקש בטענותיו הללו. אין ספק, וכך נקבע בפסק הבוררות, כי הסיבה לעריכת ההסכם הייתה הקשיים הכספיים בהם נתקל יוסף אשכנזי בהפעלת היקב. בנסיבות אלה שבהן קיים עסק פעיל אם כי סובל מקשיים כלכליים, הזרמת כספים על ידי משקיע זר נעשית במקרים רבים בדרך של העמדת הלוואת בעלים לחברה שבקשיים והעברת מניותיה או חלקם לאותו משקיע. מהלך זה אין משמעו מכירת מניות וצביעת התמורה על ידי משיכת דיבידנד. כך הוא המצב במקרה דנן. חברת יקב בן זמרה לא הייתה פעילה עובר לחתימה על ההסכם ועל כן, לא היה למניותיה ערך ממשי. בנסיבות אלה טענת המבקש שהמשיבה רכשה את מניות החברה תמורת סכום של 1,100,000 ₪ חסרת בסיס. אין כל היגיון כלכלי בכך שהמשיבה תרכוש מניות חברה לא פעילה תמורת סכום כה משמעותי. הגיוני יותר, וכך נרשם בהסכם, שכל אחד מהצדדים יזרים סכום כזה או אחר לחברה וכספים אלה יירשמו כהלוואות בעלים. יוסף אשכנזי העביר לחברה את פעילות היקב, הציוד והמלאי שבו ושוויים של אלה נרשם כהלוואת בעלים. אינני מוצא כל פסול בכך ואינני סבור שיש במהלך זה כדי להביא להשתמטות מתשלום מס. אכן, כאשר חב' בוז'ו תמשוך חזרה את ההלוואה, היא לא תשלם מס, אך הדבר מובן מאליו, שכן סכום זה היא הוציאה מכיסה, ואין כל סיבה שבגינו תשלם מס. ברם, כאשר תבקש חב' בוז'ו למכור את חלקה בחברה, אין ספק שהיא תצטרך לשלם מס בגין חלק זה.

הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו

17. המבקש טען, כי לפי סעיף 2 לחוק הבוררות והוראות התוספת הראשונה, על הבורר היה ליתן את פסקו תוך 3 חודשים ממועד תחילת הדיונים (13/2/2018), ולכל היותר לאחר אורכה של 3 חודשים נוספים. לטענתו, בניגוד להוראות החוק והתוספת, פסק הבוררות ניתן ביום 26/5/19, בחלוף יותר מתשעה חודשים מהמועד האחרון שהחוק והתוספת קובעים.

18. טענות אלה דינן להידחות ועדיף היה אילו לא היו נטענות כלל. המבקש לא טען לאורך כל התקופה שבה התנהל הליך הבוררות טענה או חצי טענה לעניין המועד לסיום הליך הבוררות ומתן פסק הבוררות. הוא אף התייצב לדיונים בפני הבורר לאחר שחלף המועד הקבוע בחוק ובתוספת לסיום הליך הבוררות. סעיף 26(ג) לחוק הבוררות קובע: "לא תשמע טענה של בעל-דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו". המבקש לא טען, ומילא לא הוכיח, כי שלח הודעה כאמור לבורר שבה שמר לעצמו את זכות לטעון לעניין מועד מתן פסק הבוררות. משלא עשה כן, אין הוא יכול היום להעלות טענות לעניין מועד מתן פסק הבוררות.

סוף דבר

19. הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית. בהתאם לכך, הנני מורה על אישור פסק הבוררות. המבקש, יוסף אשכנזי, ישלם למשיבה הוצאות הליך זה ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 25,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, ותסגור את שני התיקים שבכותרת.

ניתן היום, ח' תשרי תש"פ, 07 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.