הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת ה"פ 70271-01-17

לפני כבוד השופט יונתן אברהם
המבקשים
.1 יוסף אמיר
.2 אתי שמחה אמיר
ע"י ב"כ עו"ד מנחם גדרון

נ ג ד

המשיבים
.1 כרם בן זמרה - מושב עובדים של הפועמ"ז להתיישבות שיתופית בע"מ
.2 עמוס בגא
.3 אושרית בגא
משיבים 2-3 ע"י ב"כ עו"ד דן זוהר
4. רן אביהו בגא
ע"י ב"כ עו"ד רחל דיין

פסק דין

עסקינן בתובענה למתן פסק דין בו יוצהר , כי המבקשים הינם בעלי הזכויות בנחלת ההכפלה של נחלה 28 במושב כרם בן זמרה וכי ז כויות הנחלה הנ"ל מגולמות במגרש מס' 140 בהרחבת המושב הנ"ל.
כן נתבקש בית המשפט להצהיר , כי המבקשים זכאים להתקבל ל הליך חברות באגודה אצל המשיבה 1, הכל כפי שיפורט להלן.
הצדדים לתובענה:
המבקשת 2 הינה בת מושב כרם בן זמרה והינה נשואה למבקש מס' 1 (ייקראו להלן יחד: "המבקשים"). המבקשים הינם בעלי הזכויות במגרש 140 אותו רכשו, המצוי בהרחבה של המושב הנ"ל (ייקרא להלן: "המגרש").

המשיבה מס' 1, הינה אגודה שיתופית חקלאית (תיקרא להלן: "האגודה" או "המושב").

המשיבים 2-3, על פי הנטען בתובענה הינם בעלי הזכויות בנחלה מס' 28 שבמושב.

המשיב 4, הינו בנם של המשיבים 2-3.

רקע והליכים קודמים:
בשנת 1949 הוקם המושב דנן על ידי קבוצת עולים מטורקיה. זכויותיה של האגודה במקרקעין של המושב עוגנו בחוזה שכירות משבצת תלת – צדדי (להלן: "הסכם המשבצת") שנחתם בין רשות מקרקעי ישראל (להלן:"רמ"י"), הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "הסוכנות") והאגודה.

עד שנות ה- 80 של המאה הקודמת הוקצו במושב 61 נחלות (להלן: "נחלות המייסדים"). בין השנים 1982-1985 הוקצו במושב 21 נחלות נוספות למועמדים מטעם בעלי הנחלות המייסדים. בהמשך השנים, פעלה האגודה לשינוי הפרוגרמה של המושב לצורך הכפלת מספר הנחלות במושב ל- 122 נחלות, כך שאף יתר בעלי נחלות המייסדים יזכו להמליץ על מועמד מטעמם לקבלת נחלה (ר או הרקע הנ"ל סע' 16-17 לתובענה וכן פרוגרמת המושב שצורפה כנספח כד ' למש/10).

ביום 19.1.99 נתקבלה החלטת האסיפה הכללית של האגודה בה הוחלט כדלקמן: " להשלים ל- 40 נחלות להרחבה מתוך 61 המייסדים שלא קיבלו בהרחבה וכך הושלמה ההרחבה למייסדים לפי רשימה שמית כדלקמן" (נספח 1 להמרצת הפתיחה).

ביום 31.8.02 נתקבלה החלטת האסיפה הכללית של האגודה בה הוחלט פה אחד בין היתר כדלקמן: "להוסיף 40 נחלות למושב כרם בן זמרה כאשר לאחר תוספת זו תעמוד האגודה על 122 נחלות" (סעיף 2 לתובענה, נספח 2 לנספח כד' למש/10).

עוד יצוין כרקע לתובענה דנן עליו לא חלקו הצדדים, כי בשנת 2006 אושר הסדר מעטפת שנחתם בין האגודה לבין נושיה וזאת ע"י המשקם בהתאם לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (ראו סע' 21 לתובענה, מש/6).

בשנת 2007 הוקצו הזכויות במגרש 140 דנןלגב' אורית בגא, אחותו של המשיב 2 (להלן: "הגב' אורית") (ראו גם ס' 68 לתשובת משיבים 2-3).

ביום 28.12.09 נערך ונחתם הסכם מכר בין הגב' אורית הנ"ל לבין המבקשים במסגרתו הועברו הזכויות במגרש לידי המבקשים (להלן: "הסכם המכר").
בחודש 4/2010 הגישו המשיבים 2 ו-4 דנן תביעה בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת (תמ"ש 3775-04-10). במסגרת תביעה זו טענו המשיבים הנ"ל, כי הגב' אורית החזיקה במגרש בנאמנות עד להגעתו של המשיב 4 לגיל 18, ומשכך לא היתה רשאית למכור את המגרש. בית המשפט מצא שלא להורות על ביטול הסכם המכר, עם זאת הורה לרוכשיםלשלם למשיב 4 סך של 87,500 ₪ בתוספת של הפרשי הצמדה וריבית. על פסק הדין הנ"ל הגישו המבקשים דנן ערעור (עמ"ש 34157-11-13) בו הוחלט בין היתר, כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה יוותר על כנו.

ביום 29.12.10 נתקיימה במשרד החקלאות ופיתוח הכפר (להלן: "משרד החקלאות") ישיבה שעניינה: "עידכון פרוגרמה", בה השתתפו אף נציגים מהאגודה. על ישיבה זו עוד ארחיב בהמשך בהתייחס להכרעה בטענות הצדדים.

ביום 29.6.11 נערכה ברשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"), ישיבה בנושא: "משבצת כרם בן זמרה". בסיכום ישיבה זו צוין בין היתר כדלקמן : "מטרת הבקשה למשרד החקלאות היא הכפלת מס' הנחלות של 61 המשפחות המייסדות כך שסה"כ תקן הנחלות המבוקש הינו 122 נחלות, לפי 45 ד'. כאשר 40 הנחלות החדשות הן מגרשים שכבר שווקו ומבוקש הסבתן לנחלות...המינהל מודיע שבאופן כללי הוא תומך ברעיון" (ראו התייחסות למסמך זה גם בסע' 45 לתשובת המשיבים 2-3 וכן נספח כד למש/10).

ביום 17.6.15 נערכה ישיבה נוספת במשרד החקלאות שעניינה "כרם בן זמרה". בישיבה זו השתתפו נציגי המושב, וכן נציגי משרד החקלאות. בסיכום ישיבה זו נקבע בסע' 3 כי: "1. יש להגיש פרוגרמה מעודכנת על נספחיה, ע"פ המפרט להגשת פרוגרמות (הועבר לקדמון). 2. יש להעביר רשימת התושבים בחלוקה ל: 61 נחלות המייסדים, 21 נחלות ההרחבה ו – 41 המגרשים במסגרת ההרחבה הקהילתית, זאת, בתיאום, עם המחוז וכמקובל ביחס לבקשת הכפלת נחלות בהתאם לנוהל.." (ראו סע' 45 לתשובת המשיבים וכן סע' 65 לתשובת משיב 4).

ביום 1.6.16 נערכה ישיבה של ועדת הפרוגרמות במשרד החקלאות. בסיכום הישיבה צוין, כי הוועדה ממליצה לשר החקלאות ופיתוח הכפר להגדיל את תקן מספר הנחלות במושב מ- 82 נחלות ל- 123 נחלות וכן להגדיל את תקן גודל נחלה מ- 30 דונם ל- 45 דונם. ביום 22.8.16 שלחה הגב' רותי פרום אריכא (יו"ר ועדת הפרוגרמות) מכתב לשר החקלאות בו הודיעה לו על המלצת הוועדה להגדלת תקן מספר הנחלות ותקן גודל הנחלה במושב.

ביום 23.8.16 אישר שר החקלאות כי: " תקן מספר הנחלות במושב כרם בן זמרה יגדל ויעמוד על 123 נחלות. תקן גודל הנחלה יגדל ויעמוד על 40 דונם לנחלה".

ביום 30.1.17 הוגשה המרצת הפתיחה דנן.

ביום 5.2.17 נתקיימה ישיבה של ועד הנהלת האגודה. במסגרת ישיבה זו ביקשו המשיבים 2-3, כי הנחלה תינתן לבנם – המשיב 4 וזאת במסגרת ההרחבה העתידית במושב של 123 המגרשים. בישיבה זו הוחלט ע"י רוב חברי הוועד להיעתר לבקשה " לרשום את זכויות הנחלה לבן רן – ובכפוף להחלטה של בית – המשפט ככל שתהיה, רישום הזכויות לא כוללות חברות באגודה" (ס' 77 לתובענה, נספח ב ו- טו לתגובת המשיבים).

ביום 6.2.17 נערכה פגישה ברמ"י בנושא: "כרם בן זמרה – פרוגרמה", בה הציג המושב בין היתר כדלקמן: "במסגרת הגדלת תקן הנחלות, האגודה מבקשת להמיר לנחלות 41 מגרשים קהילתיים ששווקו בגודל של דונם שחלקם מבונים וחלקם בהליכי בנייה, לכולם יש חוזה חכירה".

גדר המחלוקת

האם (כטענת המבקשים) למגרש 140 הנ"ל, אותו רכשו המבקשים, צמודות גם זכויות נחלה כפי שאושרו ע"י הגורמים המוסמכים במסגרת הליך הכפלת הנחלות במושב, או שמא (כטענת המשיבים) , זכויות הנחלה מתקיימות בנפרד מן המגרש הנ"ל ? זו השאלה שבמחלוקת בתיק דנן.

טענות המבקשים:

המבקשים טענו כי 40 המגרשים של הרחבת המושב עליהם נמנה המגרש 140 דנן, הם אלו שהוקצו לצורך השלמת הליך הכפלת הנחלות.

על מנת לתמוך בטענתם הנ"ל הפנו המבקשים להחלטות האגודה משנת 1999 וכן משנת 2002, וטענו כי בהחלטות אלו נקבע באופן מפורש, כי האגודה יוזמת הליך של הקצאת 40 מגרשים בהרחבת במושב לצורך הענקת זכויות של נחלות למגרשים אלו.

המבקשים אף הפנו לפסק הדין בתמ"ש 3775-04-10, וטענו כי אף הוא תומך בטענתם הנ"ל, עת נקבע בו בסע' 2, כדלקמן: "במושב כרם בן זמרה בוצע, כמקובל במושבים רבים, תהליך של "הרחבה", קרי הפשרת מגרשים לצורך מכירתם למתיישבים חדשים בעלי זיקה למתיישבים הישנים. המטרה הייתה לאפשר לצעירי המושב לרכוש בית במושב ובהמשך אף נחלה.
כן הפנו המבקשים לפרוטוקול הדיון בעמ"ש 34157-11-13 שם טען המשיב 2 דנן (ע"י בא כוחו), כי לאחר פסק הדין הנ"ל: "אין לנו נחלה כי אין לנו מגרש". (קרי, כי אף לשיטת המשיבים למגרש זה צמוד נחלה). לטענת המבקשים, קביעת בית המשפט לענייני משפחה שלא להורות על ביטול העסקה עם הגב' אורית כך שהמבקשים נותרו לבסוף בעלי הזכויות במגרש, המיועד בסופו של יום לקבל זכויות של נחלה (ס' 2 לפסק הדין), הפכה לחלוטה.
לפיכך, הרי שאין כל מחלוקת, כי המבקשים הם בעלי הזכויות החוקיים במגרש המיועד לקבל זכויות של נחלה.

לטענת המבקשים , על אף קביעת בית המשפט כי הינם בעלי הזכויות במגרש כך שלמעשה כפועל יוצא הינם זכאים להתקבל לחברות באגודה ולקבל זכויות בנחלה, הרי שעד למועד זה הם לא התקבלו לחברות באגודה.

עוד טענו, כי בשנת 2012 הגישו 9 חברי אגודה תביעה כנגד האגודה למניעת השלמת הקצאת 40 הנחלות במושב במסגרת ת"א 4452-02-12 אברהם פרידמן נ' כרם בן זמרה, ואף בעניין זה שבה האגודה על עמדתה, כי 40 מגרשי ההרחבה שבמושב הם הנחלות החדשות.

המבקשים אף הפנו לסיכומי הישיבות שנתקיימו במשרד החקלאות בעניין עדכון הפרוגרמה של המושב, לסיכום ישיבה בוועדת הפרוגרמות במשרד החקלאות וכן לסיכומי הישיבות ברמ"י (ראו נספחים 9-15 להמרצת הפתיחה) וטענו, כי אף ממסמכים אלו עולה, כי 40 מגרשי ההרחבה אשר הוקצו ל- 40 המומלצים של בעלי הנחלות הם אלו שיוסבו לנחלות לצורך הליך השלמת הליך הכפלת הנחלות.

עוד טענו המבקשים, כי במשך השנים ראתה האגודה במבקשים כמי שזכאים להירשם כבעלי הזכויות בנחלה. כראיה לעניין זה הפנו המבקשים ל"רשימת מומלצים להכפלת נחלות מייסדים" אשר ערכה האגודה במשך השנים במסגרתה נרשמו המבקשים כמי שמיועדים ועתידים לקבל את הזכויות בנחלת ההכפלה של נחלה 28, היא הנחלה המייסדת (נספח 16 לתובענה). עם זאת, בעקבות מסכת הלחצים והאיומים מטעם המשיבים 2-3 שלא לקדם את הליך הקצאת הזכויות בנחלה למבקשים, הקפיאה האגודה את הטיפול בעניינם של המבקשים.

עוד נטען, כי ביום 31.1.16 שלחו המבקשים מכתב לאגודה בעניין זכויותיהם לנחלה במגרש 140 במושב. עם זאת, האגודה לא טרחה להשיב על המכתב הנ"ל, ואף לא החלה לקבל את המבקשים לחברות באגודה.

נטען כי לו ייקבע, כי המשיבים 2-3 הם אלה שזכאים לקבל את נחלת ההכפלה של נחלה 28, אזי יידרשו המוסדות להקצות למועמד מטעם נחלה 28 מגרש נוסף אשר ישמש כחלק א' של נחלת ההכפלה (מאחר והמבקשים כבר מחזיקים במגרש 140), כך שנחלה 28 תקבל את הזכות להמליץ על שני מועמדים לקבלת שני מגרשים, והדבר יהווה פגיעה בעיקרון השוויון בין חברי האגודה.

עוד טענו המבקשים, כי הם נשאו ונושאים בכל החובות ו/או התשלומים ביחס למגרש ובין היתר נשאו בדמי היוון בסך של 89,694 ₪, דמי פיתוח בגין תשתיות המגרש בסך של 40,000 ₪, תשלום לגב' אורית בסך של 175,000 ₪, וכן תשלומים לה"ה בגא בסך של 76,538 ₪, כך ששווי עסקת הרכישה של המגרש וזכות הנחלה יחדיו, ללא חישוב הוצאות נלוות רבות ואחרות עמדה על 381,232 ₪.

לטענתם, עסקאות אחרות אשר נערכו במושב לרכישת זכויות במגרשי ההרחבה המיועדים לקבל זכויות של נחלות נערכו בסכומים פחותים יותר , לרבות עסקאות אשר נערכו לאחר העסקה נשוא ההליך דנן. על מנת לתמוך בטענתם, ציינו המבקשים בתובענה 6 עסקאות שנעשו במושב, וטענו ביחס לכל העסקאות הללו, כי מדובר בעסקאות לרכישת מגרש בהרחבה וכפועל יוצא ובאופן אינהרנטי – גם זכות לקבלת נחלה לכשיושלם ההליך.

עוד נטען, כי על שווי העסקה הגבוה ניתן אף ללמוד מחוות הדעת השמאית אשר נערכה ביחס למגרש, בה הוערך שווי המגרש בסך של 238,000 קרי כ- 150,000 ₪ פחות ממה ששילמו המבקשים בפועל עבור המגרש. עוד נטען, כי שווי העסקה (הגבוה) הינו גם נגזרת ישירה של הקרבה להשלמת הליך הקניית מעמד של נחלות למגרשי ההרחבה, אשר החלה האגודה לקדם בשנת 1999 וכן התייקרות מחירי הנדל"ן במדינה.

לטענת המבקשים, המשיבים 2-3 כלל לא יכלו לממש את הזכות לנחלה והם התעתדו למכור בעצמם את המגרש ( בעניין זה הפנו המבקשים לס' 132 לפסק הדין בתמ"ש 3775-04-10). עוד נטען, כי הקצאת זכות למגרשי ההרחבה דרשה תחילה את הסרת העיקולים אשר הושתו על המגרשים על ידי המשקם וזאת לאור חובות האגודה לנושיה השונים. אלא שבמסגרת ההליכים בפני המשקם פרעו כל חברי האגודה למעט המשיבים 2-3 את החובות על מנת לאפשר את הפשרת המגרשים. לתמיכה בטענה זו צרפו המבקשים את "בקשה למתן הוראות באשר להקצאת מגרש מס' 140 בהרחבת המושב" (נספח 18 לתובענה) שהוגשה על ידי האגודה למשקם, שם צוין, כי ועד האגודה מעונין להודיע למשיבים 2-3 כי ככל ולא ישלימו את התשלום הוא יהיה רשאי לפנות לרוכשים פוטנציאליים לרכישת המגרש.

עוד לטענתם, כי באותה התקופה לערך (לא צוין המועד) הוכרזו המשיבים 2-3 כחייבים מוגבלים באמצעים, כאשר הסדרת הזכויות במגרש דרשה הוצאות כספיות נכבדות וכן נדרש היה להקים בית על המגרש תוך התקופה הקבועה בהסכם הפיתוח עם רמ"י. עוד נטען, כי על מצבם הכלכלי הקשה של המשיבים 2-3 ניתן אף ללמוד מכך כי בתחילת ההליכים בפני בית המשפט לענייני משפחה, פקע צו מניעה זמני למניעת רישום זכויות המבקשים במגרש לאור זאת שהמשיבים לא הצליחו להפקיד בקופת בית המשפט 40,000 ₪ כתנאי למתן הצו.

נטען, כי משנקבע בפסק הדין (תמ"ש 3775-04-10), כי המשיבים התעתדו בלאו הכי למכור את המגרש ואתו באופן אינהרנטי את הזכות להכפלת הנחלה, הרי משבוצעה עסקה בשווי העולה באופן ניכר על שווי הזכות בפועל, ומשלא היה בידי המשיבים האפשרות לממש את הזכות במגרש ובנחלה במועדים הרלוונטיים, הרי שזכות המבקשים להקצאת נחלה השתכללה והושלמה והינה בגדר "מעשה עשוי".

באשר להחלטת האגודה מיום 5.2.17 (להקצות למשיב 4 זכויות של נחלה) נטען, כי הינה בטלה לאור מועד קבלתה (לאחר שהוגשה התובענה דנן) ולאור העובדה שהיא נתקבלה שלא כדין, עת נתקיימה ללא הודעה מוקדמת ומבלי שהנושא היה קבוע בה כחלק מסדר היום.
נטען, כי בהחלטת האגודה הנ"ל נקבע כי:" בכפוף להחלטה שיפוטית" זכאי המשיב 4 לקבלת זכויות של נחלה. משכך , הרי שמדובר בהחלטה מותנית ומותלית בשני תנאים מצטברים. ראשית- קביעה של ערכאה שיפוטית בדבר זכאות המשיב 4 לנחלה ושנית - מגרש פנוי להקצאה כראש נחלה.
נטען כי עד למועד זה לא הגישו המשיבים כל תובענה לערכאה שיפוטית בעניין זכויות המשיב 4 בנחלה. נטען, כי בעבר כבר נקבע תקדים שבמסגרתו הוקצתה נחלה נוספת במושב מעבר להכפלת נחלות המייסדים. נטען, כי אם ייקבע כי המשיב זכאי לזכויות של נחלה הרי שיש להקצות לו זכויות אלו שלא על חשבון המבקשים.

עוד טענו המבקשים, כי שאלת מעמדם של 40 מגרשי ההרחבה כבר עלתה בה"פ 1126-03-15 דוידוביץ נ' כרם בן זמרה. במסגרת הליך זה נקבע, כי מגרש 144 ככל יתר 40 המגרשים בהרחבת המושב הוקצו כחלק מהשלמת הליך הכפלת נחלות במושב מ- 61 ל- 122 והוא מיועד לשמש כראש נחלה. נטען, כי מעמדו של המגרש דנן זהה למגרש 144 הנ"ל. נטען, כי לאור ההליך הנ"ל היה אמור ההליך דנן להתייתר, אלא שהאגודה בוחרת שלא לקדם את הליך קבלת המבקשים לחברות ומאלצת את המבקשים לפנות לערכאות משפטיות.

תשובת האגודה:

בהחלטתי מיום 9.5.18 (שורות 4-5) קבעתי, כי בהיעדר התייצבות מטעם האגודה אני מורה כי האגודה לא תהיה רשאית להתגונן כנגד התובענה, אלא אם כן יותר לה הדבר במסגרת החלטה מיוחדת.

תשובת משיבים 2-3
המשיבים 2-3 טענו, כי המבקשים רכשו את המגרש בחוסר תום לב, לאחר שגזלו אותו במעשה נוכלות מאת בנם הקטין (המשיב 4), כפי שעולה מפסק הדין בתמ"ש 3775-04-10. עוד טענו, כי המבקשים אף ניצלו את העובדה, כי המשיבים 2-3 היו שרויים במצב כלכלי קשה שלא אפשר להם להפקיד את סכום העירבון להבטחת צו המניעה (שנתבקש בתיק הנ"ל), ובחרו לקדם את העסקה נשוא המגרש. לאור זאת טענו, כי דין התביעה להידחות על הסף בהתאם לכלל לפיו: "מעילה בת עוולה לא תצמח תביעה", וכן בהתאם לכלל לפיו אין ליתן "לחוטא לצאת נשכר".

לטענתם , הזכות להחליט למי תוקצה הנחלה הינה זכות ופררוגטיבה של חברי המושב בעלי משק מייסדים בלבד, קרי ל הם בלבד. נטען, כי כל משק מייסד רשאי להקצות מגרש בהרחבה למומלץ מטעמו ובהמשך לכך, כאשר יוחלט על הקצאת זכות לנחלה, הזכות להחליט למי היא תועבר הינה של בעלי משק המייסדים. נטען, כי אין כל חובה שבדין להקצות את הזכות לנחלה למי שקודם לכן הוקצה לו המגרש (אף שיש בכך היגיון מסוים).

נטען, כי הזכות לנחלה הינה זכות סחירה. כי במושב דנן כבר בוצעו מספר עסקאות בזכות לנחלה. כבר היו חברי מושב (משפחת סלומון יהודה, משפחת רוזין ומשפחת מזל) שמכרו את זכותם למגרש ולאחר זמן מה מכרו כנגד תשלום נוסף גם לרוכש המגרש את הזכות לנחלה, כך שמדובר בזכות שניתנת להעברה במנותק מהזכות למגרש.
עוד נטען, כי דוגמא נוספת לסחירות של הזכות לנחלה הינה המקרה של מר מרדכי נחמיאס בן משפחה של המבקשת , אשר קיבל זכות למגרש ואת הזכות העביר לאחיו (גדי נחמיאס). עם זאת, בעת הקצאת הזכות לנחלה בחר מר מרדכי נחמיאס הנ"ל להעבירה דווקא לבתו שכלל לא קיבלה מגרש בהרחבה של המושב, אלא היא הצמידה את הזכות לנחלה ל"בית מקצועי" שרכשה מהמושב והסבה אותו לבית מגורים. למיטב ידיעת המשיבים בהמשך מר גדי נחמיאס רכש מאת משפחת מילס מגרש בהרחבה וכן זכות לנחלה שאותה הצמיד דווקא למגרש שקנה מאת אחיו (מרדכי).

עוד טענו כי עיון בפרוטוקול ועדת פרוגרמות מחודש יוני 2016 (נספח 12 לתובענה) מלמד, כי הקצאת קרקע הינה לחברי האגודה. לפיכך, הרי שהמבקשים שאינם חברי אגודה אינם עומדים בתנאי הסף להקצאת נחלה כלשהי ומשכך יש לדחות את תביעתם על הסף.

נטען, כי החלטת המושב מיום 5.2.17 להקצות את הזכות לנחלה למשיב 4, הינה החלטה סבירה שאין להתערב בה. נטען, כי החלטה זו מבהירה, כי רישום הזכות לנחלה על שם המשיב 4 נובעת גם מהעובדה, כי בעתיד הקרוב ישנה כוונה להקצות מגרשים נוספים לצורך הרחבת המושב ב- 123 מגרשים נוספים, דבר שיאפשר למשיב 4 להצמיד למגרש העתידי את הזכות לנחלה.

נטען, כי החלטת המושב הנ"ל הינה הגיונית ומוצדקת. נטען, כי מדובר בהחלטה שמתקנת במידה מסוימת את העוול שגרמו המבקשים למשיב 4. נטען, תוך הפנייה לפסיקה, כי את ההחלטה הנ"ל יש לבחון לפי הכללים המקובלים לבחינת החלטה במשפט המנהלי, קרי לפי מבחן הסבירות, המידתיות, ההגינות ותום הלב. נטען, כי במקרה דנן מדובר בהחלטה סבירה ומידתית שאין להתערב בה.
עוד נטען, כי חרף שצוין בהחלטה הנ"ל הערה, כי היא כפופה להחלטה של בית משפט, הרי שאין בכך כדי לאיין את תוקפה הנורמטיבי, באשר כל החלטה של גוף ציבורי כפופה לאי ביטולה על ידי הערכאות השיפוטיות.

נטען עוד, כי גם אם ההחלטה הנ"ל נתקבלה לאחר שהוגשה התובענה, מה שאין כן, הרי שאין הדבר פוסל את ההחלטה, באשר ועד המושב רשאי לקבל כל החלטה חוקית בכל זמן שהוא.
נטען, כי משפחת המשיבים 2-3 הינה משפחה יחידה בעלת 2 קולות באגודה, ומאידך משפחת נחמיאס (המשפחה של המבקשת) מונה כמעט 40 קולות חברים באגודה. לפיכך, דווקא לאור העוצמה הרבה של משפחת נחמיאס במושב, נהיר הוא כי החלטת המושב להקצות את הזכות לנחלה למשיב 4 מבוססת על עקרונות של צדק ויושר בסיסיים.

המשיבים 2-3 הפנו לסיכום ועדת הפרוגרמות של משרד החקלאות מיום 1.6.16 בו צוין בעמ' 6 (סעיף 3), כי: "הוועדה מציינת כי אין בסמכותה לאשר הרחבה קהילתית ואין היא מתערבת במנגנון הפנימי באגודה אולם ביקשה לשמוע מהו לפרטיו כדי להשתכנע כי הכוונה לתקן את המעוות בחלוקת הקרקעות בין החברים. המנגנון מורכב וקשה ליישום ויש להביא בחשבון כי יהיו חריגים ולהיערך בהתאם". נוכח האמור לעיל, נטען, כי גם אם מדובר במקרה חריג (הכוונה להחלטת המושב להקצות למשיב 4 את הנחלה), הרי שקבלת החלטה כאמור הינה בסמכותה של האגודה אשר נתנה משקל לנסיבות המיוחדות של מקרה זה.
כן הפנו לעמ' 2 סעיף 1 למסמך הנ"ל הנ"ל ממנו עולה כי: "ההחלטה מבוססת על הגדלת מספר נחלות הוותיקים מ- 61 נחלות ל – 123 נחלות, באמצעות תוספת נחלה לבן אחד לכל נחלת ותיקים... ". לפיכך טענו, כי הקצאת נחלת ההכפלה לבנם, עולה בקנה אחד עם הפרוגרמה של המושב.

עוד נטען, כי חוסר תום הלב של המבקשים נמשך אף בפני בית משפט זה. לטענתם, המבקשים "שוכחים" לציין, כי קודם לדיון בערעור בבית המשפט המחוזי (הכוונה לעמ"ש 34157-11-13) פנה ב"כ המבקשים (עו"ד אליוט רוזנשטיין) אל המשיבים והציע להם הצעה לפיה, המבקשים יסכימו לוותר על הערעור ובלבד שהמשיבים יחתמו למבקשים, כי הם מסכימים להקצאת הזכות הצפויה בנחלה. הצעה שהמשיבים סרבו לה בתוקף.
לפיכך, הרי שהמבקשים ידעו היטב כבר במועד העסקה, כי בזכות למגרש לא גלומה הזכות לקבלת נחלה, כך שטענת המבקשים לקיום זכות שכזו הינה חסרת תום לב.

נטען, כי לא ניתן לומר כי עניין הנחלה נכלל בדיון בתמ"ש 3775-04-10, באשר הזכות לנחלה הפכה לזכות אמיתית רק בהחלטת שר החקלאות מיום 23.8.16.
נטען, כי בניגוד לטענת המבקשים, הרי שעניין הנחלה אוזכר בתיק הנ"ל בצורה אגבית בלבד וכעובדת רקע ולא היה בעניי ן זה כל דיון .

עוד נטען, כי התמורה ששולמה על ידי המבקשים בגין המגרש אינה תמורה הולמת בגין המגרש, וקל וחומר לא בגין מגרש בצירוף זכות לנחלה ושיש בכך כדי ללמד על עשיית עושר ולא במשפט. נטען, כי ראיה לטענה זו, הינה העתק משומה שנערכה על ידי רמ"י במסגרת העסקה שבין המוכרת (הגב' אורית) לבין המבקשים ואשר מלמדת כי שווי המגרש במועד העסקה עמד על 238,000 ₪ (לא כולל מע"מ), כאשר המגרש עצמו נמכר בסך של 175,000 ₪, ועיון בשמאות מלמד, כי שווי המגרש אינו מגלם גם שווי לזכות של נחלה.

באשר לפיצוי ששילמו המבקשים למשיבים (הפיצוי שנקבע בתמ"ש 3775-04-10), ואשר נכלל לטענת המבקשים בשווי העסקה נטען, כי סכ ום זה שולם לאור העוול שגרמו המבקשים למשיבים. באשר לסכום דמי ההיוון (סך של 89,694 ₪), נטען, כי סכום זה הוסתר מרשות המיסים (וראו בהרחבה ס' 35 לתשובת משיבים 2-3).

עוד נטען, כי בניגוד לנטען על ידי המבקשים, אין בנספח 8 שצורף לתובענה (עסקאות נדל"ן מאתר רשות המיסים), כל ראיה, כי נמכר מגרש הכולל את הזכות לנחלה. נטען, כי טענת המבקשים כי עסקאות הנדל"ן מבטאות גם שווי של נחלה עומדת בסתירה להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים בישיבת קדם המשפט הראשונה (בתיק דנן) לפי שווי של מגרש שונה מהותית משווי של נחלה לרבות מגרש. נטען, כי ידוע למשיבים כי נערכו עסקאות נפרדות במושב בגין הזכות לנחלה, כאשר שווי הזכות עמדה על 400,000 ₪ לכל הפחות.

עוד נטען, כי בניגוד לתמ"ש 3775-04-10 בו נקבע, כי לא ניתן ליתן סעד של אכיפה היות ומדובר במעשה עשוי מאחר והשבת המגרש אינה האפשרית הואיל והרוכשים שינו את מצבם, הרי שבמקרה דנן הרציונל של "מעשה עשוי" אינו מתקיים שכן הזכות לנחלה עדיין ניתנת להעברה.
נטען, כי ככל שהמשיב 4 יזכה להקצאת מגרש בעתיד הקרוב במסגרת הרחבה נוספת שתעשה במושב (כעולה מסיכום ועדת הפרוגרמות נספחים 10-11 לתובענה) הרי שהוא יוכל לעשות שימוש בזכות לנחלה. נטען, כי אף אם לא יוקצה למשיב 4 מגרש בפרוגרמה שאושרה לאחרונה, הרי שעומדת למשיבים 2-3 הזכות לפצל את המגרש שעליו מצוי משק מייסדים ולהקצותו למשיב 4.

באשר לפסק הדין בה"פ 1126-03-15 דוידוביץ' אליו הפנו המבקשים נטען, כי מדובר בפסק דין שניתן בהסכמה ללא כל הנמקה. נטען, כי ההנמקה לה טוענים המבקשים (כי הקצאת המגרשים נועדה להכפלת הנחלות) אינה מופיעה בפסק הדין. נטען, כי נסיבות פסק הדין אינן ברורות לחלוטין, וכי כתבי הטענות ומערכת ההסכמים לא הוצגה. נטען, כי לא דובר בעניין הנ"ל במקרה של גזל כמו במקרה דנן, וכי במקרה הנ"ל דובר על בנים ממשיכים של בעלי משק המייסדים שזכו בזכות לנחלה.

באשר לטענת המבקשים כי האגודה "מאלצת" אותם לפנות לערכאות על מנת לקבל זכויות של נחלה ולהתקבל כחברים באגודה נטען, כי תכלית אגודה שיתופית הינה טיפוח עזרה הדדית בין חברי האגודה, וכי וועד האגודה רשאי שלא לקבל חבר לאגודה כאשר המועמד אינו מתאים לחיי חברה בקהילה. נטען, כי לאור הדרך הכוחנית שבה השתלטו המבקשים על המגרש ופגעו בזכויותיהם של חברי האגודה אחרים (בעלי זכות מייסדים), תוך ניצול מצוקתם הכלכלית, הרי שקבלתם לחברות תהיה בלתי סבירה, באשר המבקשים אינם ראויים להיות חברי אגודה.

עוד נטען, כי המבקשים אינם חברי אגודה ולפיכך הם אינם יכולים לטעון לפגיעה בעיקרון השוויון. נטען, כי אף אם טענת המבקשים היתה נכונה, והמשיב 4 יהיה זכאי להקצאה "חריגה" של מגרש הרי שמדובר בהחלטה הוגנת שאינה מהווה פגיעה בעיקרון השוויון אלא לכל היותר "העדפה מתקנת". כעולה מדיון של וועדת פרוגרמות (עמ' 6 סע' 8 לנספח 12 לתביעה), הרי ש"תיקון עיוותים" אינו מונח זר להליך הקצאת נחלות והוא מתחייב בנסיבות העניין.

עוד נטען, כי למבקשים אין כל זכות לנחלה אף לפי כל מערכת ההסכמים הרלוונטיים למגרש. המשיבים הפנו ל"הסכם" עליו חתמה לטענתם הגב' אורית מול האגודה (צורף כנספח ח לתשובה), נטען, כי מהסכם זה עולה, כי לא נלווית אל הזכות במגרש בהרחבה כל זכות נוספת לרבות כל זכות להכפלת נחלה. נטען, כי אף המבקשים חתמו על הסכם עם האגודה בנוסח זהה להסכם עליו חתמה הגב' אורית עם האגודה (כאמור נספח ח לתשובה), ברם לא צרפו אותו מאחר והיה משמש לרעתם.

המשיבים אף הפנו להוראות ההסכם שעליו חתמו המבקשים עם הגב' אורית (הסכם מיום 28.12.09). לטענתם, הסכם זה קובע בסעיף 3.2.1 כי: "הקונים מצהירים כי בדקו ובחנו את המגרש על כל היבטיו, הזכויות בו, מצבו במשפטי, שטחו..ויעודו..". כן נקבע בסעיף 4 להסכם הנ"ל, כי: ".. הקונים רוכשים בזאת מאת המוכרת את מלוא זכויותיה במגרש". נוכח האמור בסעיפים אלו, טענו הרי שהמבקשים רכשו לכל היותר את הזכויות של אורית במגרש (הזכויות כפי שעלו מההסכם עליו חתמה הגב' אורית עם האגודה) ולא זכויות מעבר לכך.
נטען, כי חזקה על המבקשים שהיו מיוצגים על ידי עורך דין במועד רכישת המגרש שהיו מודעים למערכת ההסכמים הנ"ל.

עוד נטען, כי המשיבים ניסו לפעול על מנת לקבל את המסמכים עליהם חתמו המבקשים בקשר לרכישת המגרש. עם זאת, מר גדי נחמיאס ( בן משפחה של המבקשת 2) הסתגר עם התיק בארכיון האגודה ונטל שורה של מסמכים שזהותם אינה ידועה. לפיכך, הרי שהמבקשים גרמו למשיבים נזק ראייתי ועובדה זו יש לזקוף לחובתם (טענה זו עלתה אף בתשובת המשיב 4).

באשר לטענת המבקשים, כי המשיבים התכוונו למכור את המגרש נטען כי מדובר בטענה כוזבת מאחר והמשיבים 2-3 לא עשו כל ראשית פעולה לשיווק המגרש. לכל היותר במהלך ההליך הקודם הם טענו אגב אורחא, כי לו היו מציעים להם הצעה טובה הם היו שוקלים למכור את המגרש.

באשר לטענת המבקשים, כי המשיבים לא הגיעו לשלם בגין התשתיות והוצאות הפיתוח נטען, כי המשיבים פעלו בהתאם להסכם הפיתוח, שילמו את הוצאות הפיתוח, ורק בשל כך הוקצה המגרש לגב' אורית בגא בנאמנות עבור המשיב 4. נטען, כי לו היו נזקקים המשיבים למתן ארכה ליישום הסכם הפיתוח היו מקבלים אותה כפי שרמ"י נוהגת לעשות.

תשובת משיב 4

אף המשיב 4 הפנה לממצאי פסק הדין בתמ"ש 3775-04-10, וטען כי מדובר בתובענה חסרת תום לב עת עסקינן במבקשים שהגיעו לבית המשפט בידיים שאינן נקיות.

אף המשיב 4 הפנה לסעיפים 1, 2.4, 3 ו- 4.2 ל"הסכם" עליו חתמה הגב' אורית עם האגודה (נספח ב לתשובה), וכן הפנה להסכם המכר עליו חתמו המבקשים עם הגב' אורית (משנת 2009) וטען כי לשון ההסכם וכן בדיקת כלל הנסיבות האובייקטיביות החיצוניות להסכם הנ"ל מובילות למסקנה, כי המבקשים רכשו אך מגרש ולא נחלה. משיב זה אף הוסיף וטען, כי בכל מקום בהסכם עליו חתמו המבקשים עם הגב' אורית צוין אך "מגרש" בלבד, כאשר ה"מגרש" הוגדר מפורשות בהסכם: "המגרש ידוע כגוש 14264 חלקות 6 (בחלק) שטח 858 ממ"ר לערך, מגרש 140 לפי תכנית מפורטת מס' ג' 13291 הרשום במנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המגרש")". נטען, כי אם כוונת הצדדים היתה כך, הרי שהיה מדובר ברכישת זכות נוספת ייקרת ערך אשר היתה באה לידי ביטוי במפורש בהסכם.

עוד נטען, כי הזכות להכפלת נחלה אינה זכות ריקה מתוכן, ולא מדובר אך במכירת מגרש לבנייה, אלא גם בקבלת זכויות הקשורות בקבלת קרקע נוספת, מכסות מים, קבלת אמצעי ייצור, זכויות להשתתף בהגרלה לקבלת מכסת ביצים. מדובר בזכויות שנגרעות בפועל מהמשק המייסד (היינו המשיבים 2-3) הצריכים לוותר עליה לטובת המומלץ מטעמם. נטען, כי אישור הכפלת נחלה מצריך פעולה משולבת של כמה גורמים ביניהם רמ"י, הסוכנות היהודית, וועדת הפרוגרמות של משרד החקלאות וכו', וכי עצם העובדה כי בהסכם הנ"ל לא צוינו גופים אלו מעידה, כי מדובר אך במכירת מגרש לצורך בניית בית מגורים.

עוד טען משיב 4, כי אף מעיון בהסכם הפיתוח עליו חתמה הגב' אורית עם רמ"י ביום 3.12.07 (נספח ג לתשובת המשיב 4) מלמד, כי הזכויות שנרכשו על ידי הגב' אורית ושנמכרו למבקשים הם זכויות להקמת בית על מגרש, ולא כל זכות נוספת. נטען, כי בהסכם הפיתוח קיים סעיף בדבר העברת הזכויות לאחר בתוך התקופה של הפיתוח (36 חוד') וסעיף זה לבדו מלמד, כי אין המדובר בהקצאת מגרש במסגרת הליך של הכפלת נחלות, שהרי אם היה מדובר במגרש עם זכויות של נחלה, הרי שרמ"י לא היה נותן את הסכמתו להעברת המגרש לאור הוראת סעיף 3.3 לנוהל ועדת משנה לתוספת נחלות ביישובי קו העימות מיום 8.11.01 (להלן:" נוהל תוספת לנחלות ") שחל על המושב דנן וקובע, כי הזכאי לנחלה לא יהא רשאי להעביר את זכותו לפני תום 10 שנים מיום קבלת האישור מרמ"י.

נטען, כי אף המחיר שנקבע בהסכם למכירת הזכויות במגרש בסך 175,000 ₪ מלמד, כי אין בסיס לטענת המבקשים בדבר רכישת מגרש בהכפלת נחלות, נימוקי המשיב 4 זהים לנימוקי המשיבים 2-3. באשר לטענת המבקשים, כי הם שילמו למשיב 4 פיצוי בסך של 76,538 ₪ וכי סכום זה יש לכלול בשווי העסקה . נטען, כי במסגרת ערעור שהוגש על ידי המבקשים הופחת סכום זה לסך של 43,750 ₪. נטען, כי את הסכום הנ"ל לא שילמו המבקשים , אלא רק לאחר שהמשיב 4 נאלץ לפתוח תיק הוצל"פ.

נטען כי טענת המבקשים לפיה שילמו סך של 40,000 בגין דמי הפיתוח הינה ח סרת בסיס. נטען כי המבקשים צרפו בעניין זה קבלה על סך של 20,000 ₪ בלבד. כמו כן, מעיון בהסכם הפיתוח עליו חתמה הגב' אורית בגא עלה כי דמי הפיתוח עמדו על 30,000 ₪. נטען כי הגורם ששילם את החלק בדמי הפיתוח היא סבתו של המשיב 4 וכן ראו הטענה בהרחבה סעי' 35.
כן נטען, כי טענת המבקשים לפיה שולם על ידם דמי היוון בסך של 89,694 מוטב שלא היתה נטענת באשר על פי מסמך שצרפו המבקשים לתביעתם הרי שהם שילמו דמי היוון אך בסך של 85,584 ₪.

אף משיב זה טען, כי הזכות הינה הזכות של המייסדים, והיא אינה צמודה למגרש. נטען כי על פי סע' 1.1 לנוהל תוספת נחלות (ראו לעיל) הרי ש משק מייסד זכאי לנחלה נוספת לבנו בתנאי שיש לו בן ממשיך ובמקביל שאין לו בן נוסף המחזיק בנחלה במושב. כמו כן, על פי הוראות הנוהל הנ"ל, יש לקבל את אישור הנחלה המייסדת לוויתור על קרקע ועל מכסת מים וכן מכתב הסכמה, כי אין דרישות נוספת לאמצעי ייצור הן לנחלה המייסדת והן לנקלט מטעמה. נטען, כי על פי הוראות הנוהל מדובר בוויתור של 10 דונם לנחלה. כמו כן על פי הוראות הנוהל, נדרשת חתימה על תצהיר של בן/ בת המיועדים לתוספת נחלה ע"י נחלת המייסדים.

נוכח האמור בנוהל הנ"ל נטען, כי כבר נקבע בפסק הדין בתמ"ש 3775-04-10, כי הגב' אורית אך החזיקה במגרש בנאמנות עבור המשיב 4 וכי לא ניתנו לה כל זכויות במגרש וכל שכן לא ניתנה לה המלצת המייסדים להקצאת נחלה שמשמעותה וויתור על קרקע ומכסות מים.

אף משיב 4 (כמו משיבים 2-3) טען, כי כנהוג במושב הזכות לנחלה הינה זכות סחירה נפרדת שניתן להעבירה לגורם אחר מזה אשר קיבל זכות למגרש, וכי זכות זו נסחרת בסך העולה על 400,000 ₪. אף המשיב 4 הפנה בתשובתו לאותן דוגמאות של משפחות שביצעו עסקה ביחס למגרש ולאחר מכן ביחס לנחלה.

עוד טען משיב 4, כי גם בפסיקת בתי המשפט וגם בפסיקה של בוררים מטעם רשם האגודות השיתופיות הוכר כי הזכות לנחלה היא זכות סחירה נפרדת מהקצאת מגרש והיא כרוכה בוויתור של קרקע ומכסות יצור למומלץ מטעמם. המשיב הפנה להחלטה בתיק 1566/272/11 שקיר אבינועם נ' ארביב וכן הפנו לת"א 26353-08-11 דורון דעדוש נ' גורן.

נטען כי כל ניסיונם של המבקשים לטעון כי בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 3775-04-10) נקבע, כי המגרש מיועד להיות נחלה אין לו כל בסיס והוא סותר את טענות המבקשים עצמם לאורך הליך זה כי רכשו מגרש בלבד ותו לו. נטען, כי לו היה מדובר בזכות לנחלה הצמודה למגרש אזי בית המשפט לא היה מפצה את המשיב 4 בלבד אלא גם את המשיבים 2-3 באשר אלה יצטרכו לוותר על קרקע ומכסות מים.

עוד נטען כי בניגוד לטענת המבקשים, בהחלטת שר החקלאות (מיום 23.8.16) לא נקבע, כי 40 המגרשים בהרחבה הם אלו שיהיו לנחלות, אלא נקבע כי: "תקן מספר הנחלות במושב כרם בן זמרה יגדל ויעמוד על 123 נחלות. תקן גודל הנחלה יגדל ויעמוד על 40 דונם לנחלה". נטען, כי אף בהחלטת רמ"י מיום 6.12.17 (מש/12) אין כל קביעה כי כל 40 מגרשי ההרחבה יוסבו לנחלות.

עוד נטען, כי בישיבה במשרד החקלאות בעניין עדכון הפרוגרמה (מיום 29.12.10), כלל לא נקבע, כי 40 הנחלות הנוספות הן 40 המשפחות בהרחבה החקלאית, אלא זו היתה אך הצעה של הוועד.
נטען, כי בישיבה שנערכה במשרד החקלאות ביום 17.6.15 צוין, כי: "יש להעביר רשימה התושבים בחלוקה ל: 61 נחלות המייסדים ..וזאת בתיאום עם המחוז וכמקובל ביחס לבקשת הכפלת נחלות בהתאם לנוהל ". לפיכך, הרי שכל החלטה להקצאה הינה בהתאם לנוהל הכפלת נחלות (העברה לבן של נחלה מייסדת) , והיא אינה צמודה למגרש.
עוד נטען, כי אף סיכום ישיבת ועדת הפרוגרמות מיום 1.6.16 סותר את טענות המבקשים, באשר עולה ממנו כי כל המטרה בהכפלת הנחלות היתה להסדיר את השוויון בין חברי האגודה, כאשר חלוקת הנחלות תהא בהתאם לנוהל הכפלת הנחלות ( קרי חלוקת נחלות באופן שוויוני לכל בן של נחלה מייסדת).

עוד טען המשיב 4, כי אי קבלת המבקשים כחברים באגודה נעשתה כדין, באשר למבקשים אין כל זכות לקבלת נחלה והם לא רכשו כל זכות שכזו אלא אך מגרש לבניית בית מגורים.

באשר להחלטת האגודה מיום 5.2.17 נטען, כי היא ניתנה כדין והינה מבוססת על נוהל הקצאת הנחלות. כן נטענו טענו נוספות בהקשר זה הזהות לטענות המשיבים 2-3 (ראו ס' 71, 75).

חומר הראיות:
מטעם המבקשים - הוגש תצהירו של המבקש – מר יוסף אמיר (מב/1), שנחקר עליו בפניי. כן הוגש פרוטוקול ישיבת ועד הנהלה מס' 125 (מב/2). כן הוגש מכתבו של עו"ד פרי איקו מיום 27.6.11 (מב/3). כן הוגש פרוטוקול דיון מיום 31.10.11 בתמ"ש 3775-04-10 (מב/4). הוגש פסק דין שניתן בע"א (חי') 2067/02 (מב/5). הוגש ה תעודת עובד ציבור של הגב' איריס ורד (מב/6). הוגש קובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל מאפריל 2019 (מב/7). הוגש נוהל ביצוע B 37.03 מיום 12.5.19 (מב/8).

מטעם המשיבים הוגש תצהירה של אושרית בגא המשיבה 3 (מש/1), שנחקרה עליו בפנ יי. כן הוגש מכתב של עו"ד פרי עמרי מיום 1.2.07 (מש/2). הסכם בין האגודה למשפחת בגא נושא חותמת "נתקבל" מיום 17.4.07 ומאושר בתוקף של החלטה (מש/3). מכתב עו"ד אריה אבריאל מיום 28.3.07 (מש/4). תדפיס בנק לאומי סניף נהריה הנושא שם לקוח "עו"ד איקו פרי" מתאריך 14.5.07 (מש/5). פסק משקם בתיק מס' 1/1/30/17 (מש/6). מכתב רמ"י מיום 12/11/18 מופנה לעמוס ואושרית בגא (מש/7). מסמך שכותרתו: "הסדרת משבצת קרקע והכפלת נחלות מייסדים" (מש/8). נוהל עבודת ועדת הפרוגרמות, תאריך עידכון 9.6.05 (מש/9). כן הוגש תצהירו של המשיב 4, מר רן אביהו בגא (מש/10), שנחקר עליו בפניי. כן הוגש מכתב ועד מושב אבן מנחם מיום 8.4.19 (מש/11). כן הוגשה תעודת עובד ציבור של הגב' איריס ורד לעיל (מש/12), אשר העידה בפניי.
כן העידו בפני העדים הבאים מבלי שהגישו תצהיר.

מטעם המשיבים 2-3, העיד מר גדעון נחמיאס – חבר בוועד האגודה מחודש 4/2016 . כן העידה הגב' עירית מילס – יו"ר הוועד החקלאי והמקומי. כן העיד מר עמיר אנטלר – מנהל מחוז גליל גולן במשרד החקלאות . כן העיד מר יוסי רוזנברג חבר הנהלת אגודה.
מטעם המשיב 4 – העידה ד"ר רותי פרום אריכא – מנהלת הרשות לתכנון במשרד החקלאות.

דיון והכרעה:
הערה מקדמית – כל ההדגשות אינן במקור, אלא אם נאמר אחרת.

כאמור בתובענה דנן עתרו המבקשים ליתן צו המצהיר, כי הם בעלי הזכויות בנחלת ההכפלה של נחלה 28 (כיום במגרש 140). לטענתם, אותם 40 מגרשי ההרחבה שבמושב, עליהם נמנה מגרש 140 דנן הם אלו שיועדו לקבל מעמד של נחלה. שעה שרכשו את מגרש 140 רכשו עימו באופן אינהרנטי גם את הזכות להקצאת נחלה.
מנגד טענו המשיבים 2-4, כי הזכות לקבלת מגרש בהרחבה שבמושב לא מגלמת בתוכה את גם הזכות לקבלת נחלה, וכי הזכות לנחלה הינה סחירה ונפרדת מהמגרש, כך שניתן להצמידה למגרש אחר (ראו גם סע' 8 לסיכומי המשיבים 2-3, וכן ס' 34 לסיכומי משיב 4).

אדון להלן במחלוקת הנ"ל.

מעמדם של 40 מגרשי ההרחבה במושב:

לתובענה דנן צרפו המבקשים את החלטת האסיפה הכללית של האגודה משנת 1999, בה הוחלט כדלקמן: "להשלים ל -40 נחלות להרחבה מתוך 61 המייסדים שלא קיבלו בהרחבה. וכך הושלמה ההרחבה למייסדים לפי רשימה שמית כדלקמן..." (ראו נספח 1 לתובענה). כן הפנו המבקשים להחלטת האסיפה הכללית של האגודה משנת 2002 בה הוחלט כדלקמן: " להוסיף 40 נחלות למושב כרם בן זמרה כאשר לאחר תוספת זו תעמוד האגודה על 122 נחלות. ההחלטה התקבלה פה אחד". לטענת המבקשים, בהחלטות אלו נקבע באופן מפורש, כי האגודה יוזמת את הליך הקצאת 40 המגרשים בהרחבת המושב לצורך הענקת זכויות של נחלות למגרשים אלו (סע' 40 לתובענה). על טענה זו חזר המבקש 1 גם בסעיף 26 לתצהירו, וכן בסע' 6 לסיכומיו.

המשיבים מנגד כלל לא חלקו על ההחלטות הנ"ל של האסיפת הכללית, ואף לא התייחסו לטענות המבקשים בהתבסס על החלטות אלו. המשיב 4 אף צירף בעצמו את החלטת האסיפה משנת 2002 וזאת במסגרת נספח כד למש/ 10, ואף הסכים בסיכומיו (בס' 10), כי " ההחלטה איזה מגרשים יהפכו לנחלות היא ההחלטה של האסיפה הכללית".

לא זו בלבד שהחלטות אסיפה אלו לא זכו לכל התייחסות מצידם של המשיבים, אלא שעדי המשיבים 2-3 אישרו בעצמם במסגרת חקירתם, כי כבר באסיפה הכללית של חברי האגודה שנתקיימה בשנת 1999 תוכנן, כי המגרשים בהרחבה שבמושב הם יהיו אלו שיקבלו זכויות של נחלה.

כך העידה בפני הגב' עירית מילס, אשר משמשת כיו"ר הועד החקלאי והמקומי, בעלים של משק מייסד וחברת אגודה כדלקמן (בעמ' 69, שורות 28-32 וכן בעמ' 70 שור' 1-3):
"ש. ...האם מראש התכנון היה כ- 41 המגרשים 40 מגרשים ולאחר מכן 41 נחלות, האן זה היה התכנון המקורי?
ת. נכון.
ש. ונכון שהתוכנית להקצאת 41 המגרשים ואחר כך הפיכתם לנחלות לא השתנתה מאז שנת 1999 ועד היום וזו התוכנית שהאגודה קידמה יחד עם המוסדות.
ת. כן".
...
ת. אני 8 חודשים יו"ר הועד. אבל מן הסתם אני גם חברת אגודה.. היות שיש לי גם בת בהרחבה של ה- 40, אז למען יצירת השוויון גם של בתי, הוחלט באמת שהשוויון יהיה שהמגרשים האלה בבוא היום יהפכו להיות נחלות כמו שמגרשים אחרים בשנות ה- 80 נהפכו לנחלות".
ובהמשך (בעמ' 71, שורה 34):
"מהיום שקיבלנו את המגרשים האלה, ידענו שיהיו נחלות ב- 1999 היתה החלטה של האסיפה הכללית".
כן העידה בהמשך (בעמ' 71 , שורות 27-35):
"ש. אתם המלצתם על בתכם נטלי כמי שתהיה זכאית לנחלה.
ת. נכון.
ש. למה היית צריכה להמליץ על נטלי? יש לה מגרש בהרחבה.
ת. כמה ?
ש. כמי שתקבל נחלה.
ת. מההתחלה המלצנו עליה שהיא תקבל נחלה.
ש. מה זה מההתחלה?
ת. מהיום שקיבלנו את המגרשים האלה, ידענו שיהיו נחלות ב- 1999 היתה החלטה של אסיפה כללית..".

כך גם העיד בפני מר גדי נחמיאס, חבר בוועד האגודה שאף הוא הובא לעדות מטעם המשיבים 2-3 כדלקמן (בעמ'57, שורות 28-34, וכן בעמ' 58 שורות 1-2):
"אתה מכיר הליך הזה של הכפלת נחלות וזה נכון שהתחיל ב- 1999.
ת. הוא התחיל ב- 1981 עם קבוצת 21. עם הקבוצת 41 זה התחיל ב- 1999.
ש. תאשר לי שלאורך כל התקופה שבה דובר על תוספת של 41, דובר שהמגרשים בהרחבה אותם 41 מגרשים שעליהם דיברת קודם, הם יהיו אלה שיקבלו זכויות נחלה.
ת. כן.
ש. מתכוון שהאגודה הציגה את עניין ההכפלה, היא התייחסה לזה ש- 41 המגרשים יהפכו להיות עם זכויות נחלה.
ת. בשנת 1999 באסיפה הכללית של 1999 ובכל אורך הדרך נאמר חד וחלק, המגרשים הם הנחלות. לא דובר משהו אחר".
וכן בהמשך (בעמ' 62, שורות 4-6):
"..איך ייתכן שלאגודה אין עמדה והיא יושבת על הגדר בעניין סכסוך מהותי שמתייחס לכללים שלה. איך זה יכול להיות שאין לאגודה עמדה?
ת. העמדה של האגודה היא ש- 41 המגרשים הם הנחלות מתחילת הדרך.
ש. איפה זה כתוב? כשאתה אומר עמדת האגודה, איפה היא?
ת. זה רשום בהחלטת האסיפה הכללית מ- 99'".

מעדויות אלו עולה, כי כבר באסיפה הכללית של האגודה משנת 1999 הוחלט, כי אותם 40 המגרשים שבהרחבת המושב, הם יהיו המגרשים שיועדו לקבל מעמד של נחלה.

אם לא די בכך, הרי שהחלטת האגודה הנ"ל לייעד את אותם 40 מגרשי הרחבה לנחלות מצאה את ביטוייה אף בהמשך הדרך וזאת כעולה ממסמכי סיכום הישיבות שנערכו במשרד החקלאות (בעניין הפרוגרמה של המושב) לרבות בוועדת הפרוגרמות, בתוכנית האגודה (הפרוגרמה עצמה), וכן במסמכי סיכום דיון עם רמ"י כפי שאפרט להלן.

בישיבה שנתקיימה במשרד החקלאות ביום 29.12.10 (נספח 9 לתביעה) ושעניינה "עידכון פרוגרמה" בה השתתפו נציגי האגודה ונציגי משרד החקלאות עלה כדלקמן:
"כיום יש בכרם בן זמרה 80 משפחות – נחלות. השטחים מעובדים בהיקף גדול יותר מהמשבצת. מעוניינים להסדיר את הפלישות בתיאום עם ממ"י ע"י הכפלת נחלות המייסדים והגדלת תקן הנחלה. נערך מיפוי ותצלום אויר של כל החלקות המעובדות בשונות רבה בין החקלאים. החומר נמסר לממ"י. העיקרון הוא שוויון בגודל הנחלה.
הבקשה: הכפלת נחלות מייסדים מ- 61 ל- 122. תוספת של 40 נחלות מעבר ל- 82 הקיימות. התקבלה החלטת אסיפה בנושא ובחרו להכין פרוגרמה עם קדמון. 40 הנחלות הנוספת הן 40 המשפחות בהרחבה הקהילתית.
סוגיות לבדיקה:

  1. הפרוגרמה חייבת להיגזר מתכנית כוללת של המחוז לאזור.
  2. נושא השיוויון מבוטא בהחלטת האסיפה בצורה כללית אם יש טכניקה מוצעת לנושא זה יש לאשרה במפורש...".

מסיכום ישיבה זה עולה, כי מטרת האגודה בפרוגרמה היתה להסדיר את הפלישות בשטחים המעובדים על ידי חברי האגודה, וזאת באמצעות הכפלת נחלות המייסדים והגדלת תקן של הנחלה, כאשר האגודה ציינה בבירור, כי אותן 40 הנחלות הנוספות (אלו שישלימו את הליך ההכפלה ל 122 נחלות) יהיו המשפחות שבהרחבה הקהילתית.

עמדת האגודה הנ"ל מצאה את ביטויה אף בסיכום ישיבה מיום 17.6.15 שנתקיימה במשרד החקלאות (נספח 11 להמרצת הפתיחה). וכך עלה מסיכום ישיבה זה:
"רקע: למושב פרוגרמה מאושרת עבור 82 נחלות, 30 דונם לנחלה. סה"כ 2,460 דונם. במהלך השנים סיפחו חברים במושב שטחים לעיבוד חקלאי, ללא הרשאה וללא הסכם עם רמ"י.... "נקודות שעלו בדיון – 17.6.15: 1. " המצב הנתון כיום הינו 61 נחלות מייסדים מאוישות, 21 נחלות נוספות מאוישות ע"י בני מייסדים ועוד 41 מגרשים שחלקם בנויים בהרחבה הקהילתית. ..2. ביישוב אותר שטח המיועד להשלמה של חלקות המגורים הקטנות עבור 21 נחלות בני המייסדים ועבור 41 הנחלות החדשות המוצעות עבור בנים המתגוררים ב – 41 בתים בהרחבה.. בתשובה לשאלתה של רותי, הודיעו נציגי הוועד כי הנחלות החדשות המוצעות ב- 41 מגרשים להרחבה קהילתית, יתנו מענה מלא לכל בני המייסדים שטרם קיבלו נחלה. 4. הודגש כי בשונה מהכפלת נחלות מייסדים, הכוונה בפרוגרמה המוצעת לאפשר הסדרה של כל המשפחות המתגוררות בנחלות הקיימות ובמגרשים בהרחבה הקהילתית, באופן שוויוני. כלומר, 45 דונם לכל נחלה מבין 123 הנחלות המוצעות – בשונה מהכפלה בה נחלת המייסדים מצטמצמת ל -20 דונם, ונחלת הבנים בגודל 10 דונם בלבד".
כן צוין בסופה של ישיבה זו תחת המילה: "סיכום" –"1. יש להעביר פרוגרמה מעודכנת על נספחיה, ע"פ המפרט להגשת פרוגרמות (הועבר לדקמון). 2. יש להעביר רשימה של תושבים בחלוקה ל: 61 נחלות המייסדים, 21 נחלות ההרחבה ו 41 המגרשים במסגרת ההרחבה הקהילתית, זאת, בתיאום עם המחוז וכמקובל ביחס לבקשת הכפלת נחלות בהתאם לנוהל.. ".

לאמור, אף למקרא סיכום ישיבה זו עולה, כי הסדרת "סיפוח של שטחים ללא הרשאה" על ידי חברי אגודה תעשה על ידי הכפלת נחלות, כאשר אותם 40 המגרשים שבמסגרת ההרחבה הקהילתית יהוו את הנחלות המכפלות.

זה המקום לציין, כי בהתייחס לסיכום הישיבה הנ"ל (17.6.15), טען המשיב 4 בס' 65 לתשובתו, כי בסיכום זה נקבע, כי: הנחלות החדשות המוצעות יתנו מענה "לכל בני המייסדים שטרם קיבלו נחלה", ולא "לכל בעלי המגרשים". לטענתו, לנוכח זאת נתבקשו בישיבה זו (סע' 2 לסיכום הישיבה) נציגי הוועד להעביר את רשימת התושבים בחלוקה ל- 61 נחלות המייסדים, 21 נחלות ההרחבה ו- 41 המגרשים במסגרת ההרחבה הקהילתית, וזאת "כמקובל ביחס לבקשת הכפלת נחלות בהתאם לנוהל" (ראו גם סע' 31 לסיכומי משיב 4) מכאן עולה לשיטתו של משיב 4, כי כל החלטה להקצאת נחלה הינה בהתאם לנוהל הכפלת נחלות (קרי, כי משק מייסד זכאי לנחלה נוספת לבנו לפי סע' 1.2 לנוהל הכפלת נחלות, נספח ד' לתשובת משיב 4), והיא אינה צמודה למגרש. כן טען משיב זה (ס' 67 לסיכומיו), כי כל המטרה של הפרוגרמה היתה להסדיר את השוויון בין חברי האגודה בינם לבין עצמם, משכך קבלת טענת המבקשים כי 41 המגרשים הם הנחלות נוגדת את רוח הפרוגרמה (הכוונה לשיטתו בהסדרת השוויון היא, כי יש ליתן לכל בן של מייסד נחלה, כך שאם המבקשים יקבלו נחלה זה יפגע בעיקרון זה ויקפח את המשיב 4 ראו גם ס' 33 לסיכומי משיבים 2-3).

כבר עתה אומר, כי אני דוחה את שתי הטענות. במסגרת חקירתה הראשית נשאלה יו"ר ועדת הפרוגרמות, הגב' רותי אריכא כדלקמן (בעמ' 47, שורות 16-18):
"למה זהות האנשים היתה חשובה לכם, למה ביקשתם רשימה שמית. תסתכלי על מה אומרת הרשימה, שם המייסד ומי ההכפלה שלו.
ת. ציינתי את הנקודה הראשונה שיש נוהל מחייב אותנו לראות שיש פוטנציאל וודאי לאכלוס..".
וכן העידה קודם לכן:
"נוהל הכפלת נחלות המייסדים, מחייב אותנו לבסס כל דיון בבקשה על פוטנציאל וודאי של איוש הנחלות (באותו עמ' שורות 9-10). ובהמשך העידה (בעמ' 48,שו' 1-9), כדלקמן:
"אנחנו לא בודקים את האנשים, אנו בודקים שיש וודאות שלא נמצא את עצמנו עם נחלות לא מאוישות, כידוע יש החלטת מועצת מקרקעי ישראל שקבעה כללים לגבי סיום אפשרות איוש הנחלות וכמדיניות אנחנו פותחים פתח ליצירת נחלות ריקות".
"לשאלת בית המשפט: מתשובותייך אני שומע כי הזהות הספציפית לא עניינה אותך, אלא מה שעניין אותך זה רשימה מלאה שתאפשר שכל הנחלות שתוקצנה תאויישנה ואם היו מביאים גם שמות אחרים לנחלה זו, זה לא היה מפריע לכם?
ת. נכון ושהגבלנו את הרשימה, ישבנו עם האגודה, הרשימה הזו המימוש שלה כך או אחרת, תלוי באגודה".
וכן העידה (בעמ' 45, שור'33 עד עמ' 46 שור' 1) :
"אמרתי כי הטיפול שלנו בבקשת הישוב נעשה במסגרת נוהל הכפלת נחלות מייסדים. המשמעות היא, שכשמוגשת לנו פרוגרמה כזו, אנו רוצים לראות שכל מייסד קיבל בעצם את המענה שלו בתוך או 41 המגרשים שהופכים לנחלות, או בתוך 21 הנחלות הקיימות. בגלל זה קיבלנו מהאגודה רשימה של אותם חברים".
כן העידה עוד (בעמ' 46, שור 32-35):
"ש. כשהפרוגרמה דיברה הרבה על שוויון.. שוויון בין מי למי התייחסה הפרוגרמה?
ת. דיברתי על הפלישות או החריגות, על החריגות של עיבוד הקרקעות שבכרם בן זמרה והחריגות האלה נעשו בניגוד לכלל הקובע שגודל נחלה יהיה גודל שווה בכל הנחלות של הישוב".

כעולה מעדותה של הגב' אריכא, הרי שאין כלל נפקות לזהות הספציפית של האנשים הרשומים ברשימה שדרש משרד החקלאות אלא מטרת הרשימה למשרד החקלאות נעשתה אך על מנת שמשרד החקלאות ייווכח כי יש פוטנציאל איכלוס. לפיכך יש לדחות את טענת המשיב 4, כי המטרה היתה להעביר את המשק דווקא לבן הנחלה המייסדת, כך שהנחלה אינה צמודה למגרש.
באשר לטענת המשיב 4 בדבר הסדרת השוויון (ראו ס' 94 לעיל), הרי שגם היא נדחית באשר הגב' רותי אריכא הנ"ל העידה כי מדובר בשוויון בגודל של נחלה ולא שוויון בכך שכל בן של מייסד נחלה והוא בלבד יקבל נחלה.

עוד אציין בהקשר של סיכום הישיבה מיום 17.6.15, כי בישיבה הנ"ל השתתף גם מר יוסי רוזנברג, חבר הנהלת האגודה (ראו עמ' 96, שור' 11), אשר אף זומן לעדות מטעם המשיבים 2-3. כאשר נשאל מר יוסי האם הוא מאשר כי השתתף בישיבה זו, אישר שכן (עמ' 98, שור/ 15-16). כאשר נשאל, האם הוא מאשר, כי בסיכום הישיבה הנ"ל נרשם, כי בקשת האגודה בהליך הפרוגרמה היא להפוך את 41 המגרשים בהרחבת הישוב לנחלות, השיב: "לא זוכר אם זה מה שדובר. אבל אם זה רשום..איפה זה רשום?" (בעמ' 98, שורה 19). בהמשך כאשר הופנה מר יוסי הנ"ל לסיכום הישיבה לכותרת "נקודות שעלו בדיון" (סעיף 2 למסמך זה) זכר לפתע והשיב: "זה לא מה שדובר. זה מה שכתוב" (עמ' 98, שור 24), וכן המשיך והעיד: "הניואנס שכתוב פה "שזה המגרשים" הוא לא נכון, לפחות מה שהיה בשיח" (שורה 31-32). וכן המשיך והעיד: "פשוט שרשמו את הסיכום, הם לא הבינו, זה לא 41 בהרחבה, יש אנשים שגם גרים בתוך הישוב והם חלק מהקבוצה הזו" (בעמ' 99, שורה 1-2).

אציין כבר עתה, כי לא רק שעדותו של מר יוסי הנ"ל הינו עדות בעל פה הסותרת את האמור במסמך בכתב, אלא שהיא נסתרה באופן מוחלט על ידי הגב' ד"ר רותי פרום אריכא (בעמ' 44, שורה 14-16), שאף היא היתה נוכחת בישיבה מיום 17.6.15 הנ"ל, עת העידה בפניי בעניין הפרוגרמה של המושב כדלקמן (בעמ' 45, שורות 5-25):

"בכרם בן זמרה התקן הקיים ערב ההחלטה היה 82 נחלות. 61 נחלות היו של המייסדים וקיים נוהל מאוד ותיק בין רשות מקרקעי ישראל, משרד החקלאות והישובים בגליל שמאפשר הכפלת נחלות המייסדים, קרי, למעשה, המסלול שנבחר זה להכפיל את ה-61 נחלות שהיו של המייסדים ולהביא אותן ל-122, כאשר נוספה לזה נחלה אחת שהיא על פי החלטית בימ"ש. סה"כ 123 נחלות. 82 נחלות היו ערב ההחלטה, כאשר התבקשנו להשלים את החוסר של 41 נחלות. הישוב למעשה, קלט במהלך השנים כ -20 משפחות של בנים מייסדים למגרשי ההרחבה. אותה שכונה של הרחבה יכלה לספק מענה ל- 41 הנחלות המבוקשות. זה תהליך די מיוחד שבעצם אומר שכל מי שיכנס לתוך מגרש בהרחבה הקהילתית הזו מתוך 41, הוא יהפוך מבעל זכויות במגרש מגורים, הוא יוכל לקבל זכויות לנחלה. תהליך זה לא פשוט, אנו לא ממציאים פה נחלה יש מאין, אלא בעצם משנים זכויות במגרש מגורים של יחידת דיור לחלקת מגורים בנחלה שהיא בעצם באה עם אמצעי יצור חקלאי, אותם 40 דונם שכוללים חלקת מגורים במגרש ועוד שטח חקלאי בתוך משבצת הקרקע של כרם בן זמרה.
ו. הפרוגרמות דנה בפרוגרמה וקיבלה את הרעיון של הכפלת הנחלות של המייסדים עבור בני המייסדים, אבל ביישום של הפרוגרמה למי משויך כל מגרש שיהפוך לנחלה, אנו לא מתערבים.
כיוון שזה מקרה מיוחד שבו הפכנו 41 מגרשים לנחלות, ההחלטה עברה גם החלטה מיוחדת של הנהלת רמ"י מיום 6.12.17, היא בעצם באה מיד אחרי החלטתנו .. החלטה זו פתחה את הפתח ליישום החלטתנו. רק 41 המגרשים האלה יכולים לשמש כנחלות. אין עוד".

כעולה מעדותה של הגב' אריכא, הרי שבניגוד לעדותו של מר יוסי רוזנברג, בקשת האגודה בהליך הפרוגרמה אשר נתקבלה בסופו של יום ע"י משרד החקלאות וכן על ידי רמ"י מיום 6.12.17 (על החלטה זו עוד אעמוד בהמשך) היתה להפוך את 41 המגרשים בהרחבת המושב לנחלות, כאשר רק 41 המגרשים הנ"ל יכולים לשמש כנחלות. לאמור, עת האגודה מחליטה למי משויך כל מגרש (בהרחבה), הרי שרק מגרש זה ישמש כנחלה.

לא זו בלבד, אלא שהמשיב 4 בעצמו צרף לתצהירו את הפרוגרמה של המושב מחודש 5/2016 (ראו נספח כד' למש/10), מדובר בפרוגרמה שהוגשה לאחר שנתבקש בישיבה מיום 17.6.15 להגיש פרוגרמה מעודכנת, שאף ממנה עולה בעמ' 13, ס"ק א', תחת הכותרת: "יעדי התוכנית המבוקשת לאישור" כדלקמן:
"הגדלת תקן הנחלות, במושב כרם בן זמרה, מ- 82 נחלות בפועל ל- 123 נחלות כולל 41 היחידות שאושרו להרחבה הקהילתית והתאמתן למסגרת של נחלה".
לאמור אף מהפרוגרמה של המושב שצורפה על ידי המשיב 4 עצמו עולה, כי עמדת האגודה הינה, כי מגרשי ההרחבה הם אלו שיועדו לנחלות.

בנוסף, אף מהמלצת וועדת הפרוגרמות מיום 15.6.16 (נספח 12 לתובענה) להגדיל את תקן מספר הנחלות במושב ל- 123 נחלות אותה אימץ שר החקלאות בהחלטתו מיום 23.8.16, (נספח 14 לתובענה) עולה, כי בקשת המושב (בסעיף 1 עמ' 2) הינה כדלקמן:
"לאשר הגשת תקן הנחלות, במושב כרם בן זמרה, מ -82 נחלות ל- 123 נחלות, כולל 41 היחידות שאושרו ונבנו או נמצאות בשלב של בניה, במסגרת הרחבה קהילתית, ואישורן והתאמתן למסגרת של נחלה.
קרי, כי 40 מגרשי ההרחבה הם הנחלות המוכפלות.

אם לא די בכל אלה, אז החלטת רמ"י מיום 6.12.17 שצורפה למש/12 /תעודת עובד ציבור של הגב' איריס ורד – ראש צוות שימושים חקלאיים ברמ"י, סתמה את הגולל באשר למחלוקת דנן, עת נקבע בה כדלקמן:
"הנהלת הרשות דנה בבקשת מושב כרם בן זמרה להגדלת התקן ל- 123 נחלות לפי 40 ד' לנחלה ואישרה המתווה המפורט: הישוב נדרש להכין תכנית שתתאים לקיבולת הקבועה בתמ"א 35 סך של 450 יח"ד. התכנית תגדיר את מגרשי המגורים ביעוד מגורים בישוב כפרי (נחלות) ותייצר מצאי חדש של מגרשי הרחבה חלף אלו שהוסבו לנחלות...רמ"י תפעל להסב המגרשים לנחלות, היות ומדובר במגרשים מבונים איוש הנחלות החדשות יהיה מותנה בתשלום של 3.75% משווי חלקת המגורים בהתאם לכללי החלטה 1464...
הנהלת הרשות מאשרת את הצעת המרחב ברמה העקרונית. יחד עם זאת האגף החקלאי יפנה לגב' רותי פרום ממשרד החקלאות לקבל את אישורה להסדר המוצע ולייחודיות שבו (מכתב של משרד החקלאות לנהל הרשות) במסמך הודגש, כי הסדר זה הינו פרטני וייחודי ליישוב כרם בן זמרה ואין בו כדי לאשר כעיקרון הגדלת תקן נחלות על רקע המרת מגרשי הרחבה לנחלות אלא רק במקרים חריגים ויחודיים".
נוכח החלטה זו שלחה הגב' איריס ורד הנ"ל ביום 9.1.18 מכתב לאגודה, ממנו עולה כדלקמן (ראו מש/12 נספח 8, וכן נספח 2 למב/6) –
"א. הישוב נדרש להכין תכנית שתתאים לקיבולת הקבועה בתמ"א 35 התכנית תגדיר את מגרשי המגורים בישוב כפרי (נחלות) ותייצר מצאי חדש של מגרשי הרחבה חלף אלו שיוסבו לנחלות.
...
ג. רמ"י תפעל להסב המגרשים לנחלות..".

עת נחקרה הגב' איריס ורד על האמור במכתבה הנ"ל השיבה כדלקמן (בעמ' 122, שו' 23-27):
"מפנה אותך לנספח 2 ל – מב/6. בסעיף א' שעליו כבר נשאלת שכתוב שהתכנית תגדיר את מגרשי המגורים בישוב כפרי (נחלות) ותייצר מצאי חדש של מגרשי הרחבה חרף אלו שיוסבו לנחלה, הכוונה במגרשי המגורים כמו שכתוב בסוגריים נחלות שאליהן גם מתייחס סעיף ג' למכתבך? אותם 41 המגרשים?
ת. כן, ככלל כן ".

לאמור אף מהחלטת רמ"י עולה, כי 41 מגרשי ההרחבה הם אלו המגרשים שיועדו לקבל מעמד של נחלה. לא למותר להעיר, כי כעולה מבג"ץ 3859/17 קיבוץ רגבים נ' רשות מקרקעי ישראל (27.1.19), שם פורטה המסגרת הנורמטיבית בעניין סוגיית קביעת שטח המשבצת של ישוב חקלאי, נאמר, כי המלצת ועדת פרוגרמות עוברת לשר החקלאות כאשר רמ"י בוחנת את המלצתו של שר החקלאות ומקבלת עמדה סופית בנושא (ראו פסקה 4 לפסק הדין). משכך החלטת רמ"י סתמה את הגולל על מחלוקת זו.

נוכח האמור במסמכים ובעדויות עדי המשיבים עצמם, אני קובע, כי הוכחה בפני טענת המבקשים, כי 40 המגרשים בהרחבה עליהם נמנה מגרש 140 דנן הם אלו שיועדו להיות הנחלות.
זה המקום לציין, כי בסיכומיהם הפנו המשיבים לקביעות בית המשפט בתמ"ש 3775-04-10 בעניין חוסר תום הלב של המבקשים. לטענתם, ככל שבית המשפט יידרש לקבוע ממצאי מהימנות בתיק, הרי שיש ליתן משקל רב לעובדה, כי כבר נקבע בפסק הדין הנ"ל כי המבקשים אינם אמינים. בעניין זה אציין, כי מדובר בטענה שאין לה נפקות לאור זאת שאת הממצאים שקבעתי לעיל ביססו עדי המשיבים עצמם.

טענת המשיבים כי הפררוגטיבה להעניק את הזכות לנחלה הינה של משק המייסדים

עוד אציין, כי לא זו בלבד, שעמדת המבקשים הוכחה בפניי, אלא שעמדת המשיבים לפיה הזכות לנחלה הינה נפרדת מהמגרש כך שלמשק המייסדים יש את הפרורגטיבה להחליט למי העבירה, כך שניתן להעבירה גם למי שלא נמכר לו המגרש לא הוכחה ואף נסתרה.

כאמור על מנת לתמוך בטענתם ציינו המשיבים את משפחת סלומון יהודה, משפחת רוזין ומשפחת מזל , כדוגמא למשפחות אשר ביצעו עסקה בזכות למגרש ולאחר זמן מה מכרו כנגד תשלום נוסף את הזכות לנחלה. עם זאת, נציג מטעם משפחות אלו כלל לא הובא לעדות על מנת לאשש טענה זו. כידוע, הימנעות מהבאת ראייה רלוונטית ( לרבות עד), ללא הסבר סביר, מקימה חזקה לחובתו של הצד שנמנע מהבאתה וסבורני שבענייננו ניצב הדבר כנגד גרסת המשיבים (ראו גם – ע"א 8951/10 אורן יורם אריזות בע"מ נ' שקולניק ח.י בע"מ (2.11.14).

לא זו בלבד, אלא שעדויות עדי המשיבים עצמם סתרה עמדה זו.

כך למשל, העיד אמנם מר יוסי רוזנברג, כי הזכות לקבוע למי תוקצה הנחלה נתונה למשק המייסדים (עמ' 97, שור 11-13), אך יחד עם זאת כאשר נשאל: "נשאלת לגבי עסקאות שנעשו בהרחבה. תאשר לי שלמיטב ידיעתך מדובר היה בעסקאות הן של המגרש והן של הזכות לנחלה יחדיו" השיב: "כן מאשר" (בעמ' 99, שור' 18-20).

אף הגב' רותי אריכא העידה כי לא ניתן להצמיד נחלה למגרש אחר, אפילו במקרה בו רוכש הזכויות במגרש לא נתקבל לחברות באגודה, הכל כדלקמן (בעמק 48, שורות 16-21):
"ת. יש 41 מגרשים בכרם בן זמרה שניתן להסב לנחלות. לפי החלטת ההנהלה של רמ"י. במידה ואחד המגרשים, שניים עשרה שהופקו לאנשים שאינם מתקבלים לחברות באגודה ואינם או למשל דבקים בנחלה אחרת או לא עומדים בכללים שנקבעו לשיוך נחלות, המגרש הזה יישאר מגרש של הרחבה קהילתית ללא זכויות בנחלה.
ש. את הנחלה הזו אפשר להצמיד למגרש אחר?
ת. לא. בשום מקרה. ההחלטה שלנו אומרת במפורש שבאופן חריג מאפשרים פה, לשכונה שלמה של 41 מגרשים, על רקע נסיבות המיוחדות שהיא כבר מאוישת ב- 50 אחוז על ידי אותם בנים, להפוך אותם לנחלות. זה לא יקרה באף מגרש".

אף הגב' עירית מילס (יו"ר הוועד החקלאי והמקומי) העידה בפני כדלקמן (בעמ' 67, שורות 32 עד עמ' 68 שורוה 4)–
"..בשנת 1999 נתנו את השם של הבת שלנו לקבלת מגרש כמועמדת וידענו שהמגרש הזה בבוא היום יהיה נחלה. זאת אומרת זה לא היה מיד, ידענו שהמגרש הספציפי הזה שזה מספר 141, בבוא היום הוא יהפוך להיות לנחלה.
ש. מתי את החלטת שהבת שלך תקבל את הנחלה. היה עוד שלב נכון?
ת. תמיד ידעתי שברגע שהיא קיבלה את המגרש הספציפי הזה, היא תהיה הנחלה בסופו של יום כי אין משהו אחר. אותו מגרש בסופו של התהליך הוא יהיה הנחלה שלה. לא יכולתי לתת, כאילו לא יכולתי להגיד נגיד תקצו לי את זה, תשאילו לי כמגרש מוניציפאלי ותנו לי במקום אחר, היא תהיה הנחלה. ידעתי שבבוא היום המגרש המוניציפאלי הזה תהיה נחלה והיא תיקרא נחלה 141.
כן העיד מר גדי נחמיאס כדלקמן –
"אני מסכים שבהתחלה בראשית הדרך צריכה להיות הפנייה מהמשק המייסד" (בעמ' 59, שור' 27-28). וכן העיד לפני כן: "אחרי שהייתה ההפניה הראשונית ממשק המייסד, מי שקיבל יכל למכור למישהו אחר " (בעמ' 59, שור' 20-21).

אם לסכם עדויות אלה, הרי שעולה מהן, כי בניגוד לעמדת המשיבים, לא ניתן לנתק את הזכות לנחלה מהזכות למגרש ולהצמידה למגרש אחר שאינו נמנה על 40 מגרשי ההרחבה, וזאת אף במקרה שבו האגודה מחליטה שלא לקבל אנשים לחברות (לאמור מפעילה את זכותה להחליט מי זכאי לנחלה) גם אז לא ניתן יהיה להצמיד את הנחלה למגרש אחר, ו לכאורה התוצאה במקרה כזה היא כי המגרש יוותר ללא כל זכות לנחלה. עוד עולה, כי ברגע שהוקצתה הזכות למגרש הוקצתה למעשה אף הזכות לנחלה, כך שטענת המשיבים כי לבעלי הנחלה המייסדת יש זכות להחליט תחילה למי יוקצה המגרש וכן בהמשך זכות נוספת להחליט למי תוקצה הנחלה דינה להידחות. לאמור אין למשק המייסדים את הפררוגטיבה להחליט על הקצאת הנחלה במופרד מהמגרש. ברגע שהוקצתה הזכות למגרש על ידי משק המייסדים הרי שהיא הוקצתה יחד עם הזכות לנחלה.
במקרה דנן הזכות למגרש (הכוללת את הזכות לנחלה) ניתנה על ידי המשק המייסד לגב' אורית בגא. אף אם זכות זו נתנה לגב' אורית בגא בנאמנות, הרי שאין בכך כדי לגרוע מהמסקנה, כי בסופו של יום רכשו המבקשים מהגב' אורית בגא זכות למגרש צמוד לנחלה, שעה שבית המשפט לענייני משפחה לא הורה על ביטולו של הסכם המכר.

עוד אציין, כי המשיבים כולם אף הפנו לדוגמא נוספת המלמדת לשיטתם על סחירות הזכות לנחלה. המדובר בדוגמא של מר מרדכי נחמיאס (בן משפחה של המבקשת 2). לשיטת המשיבים מר מדרכי נחמיאס העביר את זכותו למגרש אל אחיו - מר גדי נחמיאס ואת הזכות לנחלה לבתו שכלל לא קיבלה מגרש בהרחבה, אלא קיבלה בית מקצועי. אלא שאף דוגמא זו לא הועילה למשיבים. מר מרדכי נחמיאס כלל לא הוזמן לעדות על מנת לתמוך בטענה זו. כמו כן מר גדי נחמיאס שכן זומן לעדות העיד, כי: "מרדכי נחמיאס היפנה אותי בשנת 1999 לקבל מגרש ונחלה" (עמ' 56, שו' 12), ולא העיד כי הפנה אותו אך לקבל מגרש ולאחר מכן במופרד נחלה . כן העיד כי לדרי (הבת של מרדכי) " יש מגרש ונחלה מ חלק מתוך ה- 41" (עמ' 56 שו' 3). ולפני כן העיד: "הבית של דרי ושלי נמצאים בתוך הישוב. יש 11 מגרשים מתוך ה- 41 שהם נמצאים בתוך הישוב הישן" (עמ' 55 שור 30-31) וכן העיד, כי: "כתוצאה משההרחבה ישבה על עתיקות, פסלו מגרשים ואז את החברים הכניסו לתחומי הישוב ואז נותרו 31 מגרשים בחוץ", כאשר אותם 10 המגרשים שבתוך בישוב הם חלק מתוך אותם 41 מגרשים שהוקצו בהרחבה (בעמ' 62 שור' 27-32), ולא כנטען כי דרי לא קיבלה מגרש בהרחבה האחרונה. על כן אף דוגמא זו לא הועילה למשיבים.

בסיכומיו הפנה משיב 4 לדוגמא של מר בוזו אהרון וטען, כי אושר בוועד האגודה לאדם זה להצמיד את הזכות לנחלה למגרש שלו שאינו נמנה על אותם 40 מגרשי הרחבה, כך שאף דוגמא זו מלמדת על כך שהזכות לנחלה אינה אינהרנטית למגרש. בהקשר זה הפנה המשיב 4 לעדותם של הגב' עירית מילס ומר יוסי רוזנברג (ראו סע' 35 לסיכומים). איני סבור כי יש בדוגמא זו כדי להועיל למשיבים, באשר מר רוזנברג העיד אמנם, כי: "הוועד לא התנגד, אך זה כפוף לאישור האסיפה הכללית" (בעמ' 103, שורה 20), כאשר הגב' עיריס מילס העידה, כי הוועד אמר: "הכל במסגרת מה שהמוסדות יאשרו. בהתאם לנוהלים...לא יכולה להתחייב" (בעמ' 75, שור' 26-27). לאמור, כלל לא היתה החלטה הקובעת באופן קטגורי כי למר בוזו הנ"ל יש את הזכות להצמיד את הנחלה למגרש שלו שלא נמנה על מגרשי ההרחבה.

בסיכומיהם הפנו המשיבים כולם לעדותו של מר עמיר אנטלר – מנהל מחוז גליל וגולן במשרד החקלאות, וטענו כי עד זה העיד (בעמ' 82, שורה 10), כי אין שום הכרח כי הנחלה המוכפלת תוצמד דווקא למגרש בהרחבה. ראו הטענה גם בסיכומי משיב 4 (עמ' 10). איני סבור כי עד זה יכול להועיל למשיבים באשר עד זה אמנם העיד, תחילה כדלקמן (בעמ' 82 שור' 7-12) –
"המבקשים פה טוענים שאתם הקצתם את 41 הנחלות האלה אך ורק למגרשים בהרחבה. כל מגרש בהרחבה ללא יוצא מכן הכלל, ללא קשר לזהות של מי רוכש אותו, מי יושב בו, הוא ורק הוא יהיה נחלה. האם העמדה הזו נכונה או לא?
ת. לא.
ש. מוחלט?
ת. מוחלט.
עם זאת, בהמשך כאשר עומת עד זה עם עדותה של ד"ר רותי אריכא, כי "רק 41 המגרשים האלה יכולים לשמש נחלות" שינה לפתע את נחרצות קביעתו עת השיב כדלקמן : "יכול להיות. אני לא יודע מה להגיד לך" (82, שורה 18) ובהמשך: " לתפיסה של משרד החקלאות בעצם אנחנו רצינו שכל ההרחבה תהפוך להיות חלק מזה, אבל אני לא יכול לענות על הקביעה הזו. אין לי מה לומר" (עמ' 82, שורות 13-21). ברי הוא כי לא ניתן להסתמך על עדותו של עד זה.

בסיכומיהם הפנו המשיבים 2-3 למש/ 8 מסמך שכותרתו: "הסדרת משבצת קרקע והכפלת נחלות המייסדים" לשיטת המשיבים מדובר במסמך שפרסמה האגודה לחבריה אודות הליך הכפלת הנחלות. לטענתם בסיכומיהם, בסע' 9 למסמך זה נכתב מפורשות, כי: " כל נחלה מכפילה המבקשת לבצע הכפלה תהא מחויבת במתן אישור כתוב על זהות המכפיל מטעמה". עוד נטען בסיכומי משיבים 2-3, כי במסגרת הודעה שהגישו המשיבים 2-3 לתיק צורף אף אותו אישור בכתב שכ ותרתו: "תצהיר מעניק הזכויות" עליו נדרשת חתימת בעלי הנחלה המקורית. מכאן עולה לשיטתם, כי רק הם המשיבים 2-3 כבעלי נחלה מייסדת רשאים להחליט לי תוקצה הנחלה החדשה.
אני דוחה את הטענה. עיון במסמך שהוגש במסגרת מש/8 מעלה, כי הוא אינו נושא תאריך. כמו כן על אף שבסופו צוין בכתב דפוס: "בברכה, ועדת אגודת כרם בן זמרה" הרי שלא ברור כלל מי ערך אותו. כמו כן החתימה על גביו בכתב יד מצוינת כדלקמן ב/, קרי – במקום המוסמך לחתום, כך שבוודאי שלא ניתן להסתמך על מסמך זה על מנת לתמוך בטענה.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את עמדת המבקשים כי 40 מגרשי ההרחבה עליהם נמנה המגרש 140 דנן, הם אלו המגרשים שיועדו לנחלה. משכך שעה שרכשו המבקשים את מגרש 140 אזי רכשו עימו את הזכות לנחלה ואני נעתר לבקשת המבקשים להורות כי הם בעלי הזכויות של נחלת הכפלה של נחלה 28 (כיום מגרש 140).
מכאן ליתר טענות הצדדים.

העדר הזכות לנחלה נוכח לשון ההסכם:

כאמור, עוד טען משיב 4, כי מבדיקת לשון ההסכם עליו חתמו המבקשים עם הגב' אורית בגא ביום 28.12.09 עולה מפורשות, כי המבקשים רכשו רך ורק את הזכות לבניית מגרש בהרחבה ולא את הזכות לקבלת נחלה על כל המשתמע מכך (סע' 23 לתשובת משיב 4) . כן נטען על ידי המשיבים כולם, כי הזכות לנחלה לא היתה יכולה להיות חלק מהממכר באשר זכות זו כלל לא הוענקה לאורית בגא (המוכרת) וזאת כעולה מהוראות ההסכם עליו חתמה הגב' אורית עם האגודה (כנספח ח' לתשובת המשיבים 2-3), כאשר לשיטת המשיבים אף המבקשים חתמו על הסכם כזה. נטען, כי אף מהוראות הסכם הפיתוח עליו חתמה הגב' אורית עולה, כי הזכויות אשר נמכרו למבקשים הם זכויות להקמת בית על מגרש בהרחבה ותו לא.

בסיכומיהם טענו המבקשים, כי בסעיף 4 להסכם המכר עם הגב' אורית בגא (נספח 3 להמרצת הפתיחה) צוין כדלקמן: "המוכרת מוכרת בזאת לקונים והקונים רוכשים בזאת מאת המוכרת את מלוא זכויותיה במגרש", כאשר לטענת המבקשים, הדיבר "מלוא הזכויות במגרש" הינו גם את הזכות לנחלה (ראו סעיף 18 לסיכומי המבקשים).

כבר עתה אומר, כי אני דוחה את טענת המשיבים. אציין תחילה, כי כעולה מעדותו של המבקש 1, שלא נסתרה, הרי שהמסמך היחידי עליו חתמו המבקשים הינו "חוזה מכירה", שנחתם בינם לבין הגב' אורית בגא, קרי נספח 3 לתובענה (ראו בעמ' 18, שור' 21). לאמור, בניגוד לטענת המשיבים, הרי המבקשים כלל לא חתמו על ההסכם שנטען על ידם כי אורית חתמה עליו עם האגודה (אותו נספח ח לתשובת המשיבים 2-3). הטענה כי מר גדי נחמיאס נטל מארכיון האגודה מסמכים שזהותם לא ידוע, כך שייתכן כי נטל אף את ההסכם עליו חתמו המבקשים עם האגודה הזהה להסכם עליו חתמה הגב' אורית עם האגודה, לא הוכחה בפניי (ראו עדותו של מר גדי נחמיאס בהקשר זה בעמ' 60 – 61).
יתרה מכן, עיון באותו "הסכם" שביחס אליו נטען כי הגב' אורית חתמה עליו עם האגודה מעלה, כי הוא צורף ללא חתימת האגודה (כך גם בהעתק שצורף על ידי משיב 4 במסגרת נספח ב' למש/10), כאשר הגב' אורית כלל לא הובאה לעדות על מנת לאשש את חתימתה בכתב יד המתנוססת לכאורה על גבי הסכם זה. משכך טענת המשיבים בדבר חתימתה של אורית על הסכם זה לא הוכחה.

באשר לבחינת הסכם המכר שכן נחתם על ידי המבקשים והגב' אורית, אפנה תחילה לסעיף 25(א) לחוק החוזים, התשל"ג – 1973 כדלקמן:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

לאמור, לשון החוזה היא נקודת המוצא של כל הליך פרשני. שעה שלשון החוזה ברורה וחד משמעית ומצביעה באופן בהיר על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים בעת כריתת החוזה, הבכורה בהליך הפרשני תינתן לה (ראו גם- ע"א 87/15‏ אורי צבי נורדן נ' גיורא גרינברג (16.10.2017)). עם זאת, כאשר לשון החוזה אינה ברורה וחד משמעית על בית המשפט להידרש גם לנסיבות החיצוניות לטקסט החוזי, שלאורן יש לבחון את אומד דעת הצדדים בעת שבה נפגשו רצונותיהם בכריתת החוזה (ראו: ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ (8.2.2018)).
כדי לבחון את אומד הדעת האובייקטיבי של צדדים להסכם, יש להתחשב באומד הדעת שניתן לייחס לצדדים הפועלים כאנשים סבירים בנסיבות העניין. התכלית האובייקטיבית מוסקת מתוך "אופיה ומהותה של העסקה שנקשרה בין הצדדים"(ר' לעניין זה ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, מט(2) 265 (1995).

בענייננו, הסכם המכר עליו חתמו המבקשים עם הגב' אורית בגא קובע במבוא כדלקמן:
"הואיל והמוכרת חתמה ביום 3/12/07 עם מנהל מקרקעי ישראל על חוזה פיתוח למגרש במושב כרם בן זמרה.
והואיל והמגרש ידוע כגוש 14264 חלקות 6(בחלק) שטח 858 ממ"ר לערך, מגרש מס' 140 לפי תכנית מפורטת מס' ג' 13291 הרשום במנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המגרש").
...
והואיל והקונים מעוניינים לרכוש את המגרש את המגרש מן המוכרת, והמוכרת מסכימה להעביר את זכויותיה במגרש לקונים.
והואיל והקונים קראו והבינו והם מקבלים עליהם את כל התחייבויות המוכרת כאמור בחוזה הפיתוח מיום 3/12/07.."
לאמור הסכם זה מפנה להסכם הפיתוח עליו חתמה הגב' אורית (המוכרת) עם רמ"י.

בהסכם הפיתוח (נספח ג' לתשובת משיב 4), צוין בפרק המבוא כדלקמן:
"המגרש": המגרש המתואר בתרשים המצורף ומהווה חלק בלתי נפרד מחוזה זה, ואשר פרטיו הם:
המקום: כרם בן זמרה השטח: 858 ממ"ר לערך
גוש רשום: 14264 חלקות: 6 (בחלק)
מגרש(ים) מס' 140 לפי תכנית מפורטת מס' ג'/13291
...
"מטרת ההקצאה": מגורים.
"הייעוד": על פי התכנית הנ"ל דהיינו:
מגורים/ נחלות וקיט".

הנה כי כן הסכם המכירה אשר מפנה להסכם הפיתוח עליו חתמה הגב' אורית עם רמ"י מעלה, כי על פי לשונו של ההסכם, מדובר במגרש שהייעוד שלו למגורים/ נחלות וקיט לפי תכנית מפורטת מס' ג'/ 13291 משכך נדחית הטענה בדבר היעדר עיגון לשוני בהסכם המכר. שעה שנמכר המגרש לתובעים נמכרה איתו אף הזכות לנחלה.
אף בחינת הנסיבות האובייקטיביות החיצוניות להסכם זה תומכות בעמדת המבקשים. כפי שצינתי בהרחבה לעיל. המבקשים צרפו לתביעתם את החלטת האגודה משנת 1999 (נספח 1 לתביעה) וטענו, כי כבר בהחלטה זו נקבע מפורשות, כי הליך הקצאת המגרשים בהרחבה (עליהם נמנה המגרש 140 דנן) הינו לצורך "הענקת זכויות של נחלות למגרשים אלו" (סע' 26 למב/1), הטענה אושרה אף על ידי עדי המשיבים 2-3 (הגב' עיריס מילס וכן מר גדי נחמיאס), כאשר אין חולק, כי עסקת המכר בין אורית למבקשים נולדה שנים רבות לאחר החלטות אלו. החלטת שר החקלאות מיום 22.8.16 (נספח 14 לתביעה) וכן החלטת רמ"י מיום 6.12.17 שהגיעה בעקבותיה אך הוציאה מכוח אל הפועל את החלטת האגודה הנ"ל. שעה שהחלטות אלו היו מצויות ברקע לחתימה על החוזה, הרי שניתן לומר, כי קונה ומוכר סביר (כמי שמיוצגים אף לפי שיטת המשיבים עצמם), היו עורכים בדיקה ומגיעים למסקנה, כי "הזכויות במגרש" (כפי שקבוע ב"הואיל" החמישי להסכם המכר עם אורית) כוללות אף את הזכות לנחלה, וכי עניין זה הוא חלק מתנאי ההסכם.

בסיכומיו טען המשיב 4, כי לאור העובדה שחוזה הפיתוח קובע, כי מטרת ההקצאה הינה "מגורים" בלבד, הרי שהזכויות שהוקצו לתובעים הינן זכויות למגורים בלבד, ואין בעצם העובדה שהייעוד המגרש על פי התכנית המפורטת החלה עליו הינו למגורים/ נחלות וקיט, כדי לגרוע ממסקנה זו. (וראה הטענה הנ"ל בהרחבה סע' 13-14 לסיכומי משיב 4).
אין בטענה הנ"ל כדי להועיל למשיב 4. שעה שעל פי החלטת האגודה נקבע, כי למגרשי ההרחבה יוענקו זכויות של נחלות, ושעה שיעודן של מגרשים אלו הוא גם לנחלות, אזי אין כל משמעות לכך שבחוזה הפיתוח מצוין כי מטרת ההקצאה הינה למגורים, ולא בכדי העידה מאוחר יותר הגב' איריס, כי כל שנדרש על מנת להסב מגרש זה לנחלות, הוא "פרודצורה טכנית" "לבטל את העסקה של המגרש ולהקצות נחלה" (בעמ' 120, שורות 24-29). מה שלא היה ניתן לבצע לו מגרשים אלו יועדו אך למגורים בלבד.

לאור האמור לעיל, נדחית הטענה של המשיבים, כי מתוך מערך ההסכמים עולה, כי נמכרה אך זכות למגרש.

הטענה בדבר שווי העסקה

עוד טענו המבקשים, כי סך הכל שווי עסקת רכישת המגרש וזכות לנחלה עומד על 381,232 ₪. (סכום זה מורכב מסך של 175,000 ₪ הסכום לגב' אורית מכוח הסכם המכר, דמי פיתוח בסך של 40,000 ₪, תשלום לה"ה בגא מכוח פסק הדין בתמ"ש 3775-04-10, וכן דמי היוון בסך של 89,694 ₪). לטענתם, עסקאות אחרות אשר נערכו במושב לצורך רכישת זכויות במגרשי ההרחבה התבצעו בסכומים פחותים יותר (ראו הטענה בהרחבה סע' 31-32).

על הטענה חזר המבקש 1 במסגרת סעיף 20-21 לתצהירו (מב/1), ובמסגרת תצהירו אף צרף אישורים בגין תשלומים. כן הוצג במסגרת נספח ו לתשובת המשיבים 2-3 אישור מיסים על תשלום בסך של 175,000 ₪ נשוא הסכם המכר מיום 28.12.09. המבקש 1 אף העיד כי "שילמנו מעל 381,000 ₪" (עמ' 17, שו' 14), וכן העיד, כי הם שילמו את הכסף שסוכם בחוזה, קרי 175,000 ₪, וכי לאחר " תקופה לא מבוטל ת שאורית לא יכלה לעמוד בתשלומים בגלל המצב הכלכלי שלה" הם נשאו גם בתשלום בגין דמי ההיוון (כ- 89,000 ₪) הסכום שהיה על הגב' אורית בגא לשלם. משכך העיד, כי הם כלל לא הוליכו שולל את רשות המיסים עת הצהירו כי שילמו בגין העסקה 175,000 ללא סכום דמי ההיוון (ראו בעמ' 17, שורות 16-29).

המשיבים מצידם טענו, כי התמורה ששולמה בגין המגרש מסתמכת בסך של 175,000 ₪ בלבד שהינו סכום הנקוב בהסכם המכר עם הגב' אורית ותמורה זו פחותה משמעותית מהתמורה בגין מגרש בצירוף נחלה, דבר המלמד כי נמכר אך מגרש בהרחבה ולא נמכרה זכות לקבלת נחלה. כן טענו שידוע להם, כי בגין עסקאות נפרדות במושב אך לזכות לנחלה עמדה שווי הזכות לנחלה לכל הפחות על 400,000 ₪ (ראו בהרחבה 2-3 בסיכומיהם סע' 42-51, וכן בסיכומי משיב 4 סעיפים 18-26).

איני סבור, כי שווי העסקה עומד על 381,232 כפי שטענו המבקשים. עיון בנספחים שצרפו במסגרת מב/ 1 מעלה, כי דמי הפיתוח עמדו על 85,584 ₪, ולא כנטען על ידם, כאשר אין כל אינדיקציה כתובה כי המבקשים הם אלו ששילמו סכום זה. אמנם צורפו שתי קבלות שהוציאה האגודה בסך של 40,000 ₪ (ראו נספח 22 למב/1), ברם אין בהן כדי ללמד כי מדובר בתשלום דמי פיתוח. אף באשר לסכום ששילמו המבקשים לה"ה בגא מדובר בסכום שהופחת לסך של 43,750 ₪, לאור פסק הדין בעמ"ש 34157-11-13, כאשר ממילא סכום זה אינו חלק משווי עסקת הרכישה אלא הוא ניתן כפיצוי במסגרת פסק דין. משכך אני מקבל את טענת המשיבים, כי שווי העסקה עומד למעשה על 175,000 ₪ (הסכום הנקוב בסכם המכר).

אף טענת המשיבים כי הזכות לנחלה נמכרה במושב ב- 400,000 ₪ הינה טענה שנטענה בעלמא. עת נשאלה המשיבה 3 (אושרית בגא): " את טוענת גם שאת יודעת על עסקה בשווי של 400,000 ₪, מפנה אותך לסעיף 39 לתצהיר". השיבה: "זה עם הנחלה אחר כך , שאנשים קנו נחלות, זה היה מאוחר יותר . כן נשאלה: "שאלתי אותך אם את יודעת שווי של עסקאות ואמרת שאת לא יודעת" השיבה: "משמועות ולא ממשהו שראיתי עסקה" (בעמ' 35, 20-25). המסקנה כי מדובר בטענה בעלמא, עלתה גם לאור עדותו של המשיב 4, כאשר זה הצהיר תחילה כי ידוע לו שכאשר נמכרה זכות לנחלה בנוסף לזכות למגרש, סכום העסקאות היה גבוה "עד למעלה מ- 400,000 ₪. עם זאת, בעדותו בבית במשפט העיד: " רק שווי של נחלה עתידית בסביבות כ- 500,000 ₪". ואף המשיך והעיד " זה מה ששמעתי פלוס מינוס" (בעמ' 90 שורות 8-9), לאמור גם עד זה ניזון משמועות, כך שמדובר בטענות בעלמא, כאשר המשיבים לא הציגו כל ראיה אחרת. המשיבים יכלו להציג לחלופין מהצגת חוזי רכישה דומים, הערכה שמאית אולם גם זו לא הוצגה.

בענייננו, אקדים ואציין, מגיש התובענה הם המבקשים. לא הוגשה תביעה שכנגד לביטול עסקה. לא נתבקש סעד של ביטול עסקה במסגרת תביעה כאמור.

יתר עלכן, אף אם היתה מוגשת תובענה מנגד בה היה מבוקש סעד כאמור, בהתבסס על הטענה כי מדובר בשווי עסקה נמוך (175,000 ₪), הרי שלכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה וטעות כשזו כידוע אינה עילה לביטול הסכם (סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי)], תשל"ג – 1973). לא למותר להעיר, כי המונח "טעות בכדאיות העסקה" פורש בפסיקה כטעות ביחס לשווי נושא ההתחייבות הכלולה בעסקה, לערך הכולל של העסקה, לשווי המסחרי או הכלכלי, לרווח או לתועלת שתצמיח העסקה (ראו ע"א 280/87 רן קופלמן נ' דניאל בינקין, מג(2) 753 (1989)).
משכך, ממילא אין בטענה זו (של שווי עסקה נמוך) כדי לשנות מאופי הזכות שנמכרה שהינה הזכות למגרש בצמודה לו הזכות לנחלה.

החלטת האגודה מיום 5.2.17 להקצות את הנחלה למשיב 4:

החלטת האגודה מיום 5.2.17, קבעה כדלקמן : "משפ' בגא הנ"ל ביקשו כי הנחלה (במסגרת הגדלת הנחלות – פרוגרמה) תינתן לבנם רן בגא (היות והמגרש במסגרת 41 הבנים נמכר למשפ' אמיר אתי) – במסגרת ההרחבה העתידית של 123 – המגרשים ותירשם הנחלה ע"ש רן. הוחלט ע"י רוב חברי הוועד למעט גדי נחמיאס שמתנגד ,
להיעתר – לבקשתם לרשום את זכויות הנחלה לרן בגא – ובכפוף להחלטה של בית המשפט ככל שתהיה, רישום הזכויות לא כוללות חברות באגודה ".
המבקשים טענו ,בין היתר, כי המשיבים 2-3 הגיעו לישיבת ועד זו "ללא הודעה מראש ומבלי שהנושא היה קבוע כחלק מסדר היום" ועל כן החלטת הוועד נשוא ישיבה זו התקבלה שלא כדין ועל כן, היא בטלה וחסרת כל תוקף.

אציין, כי כעולה מפרוטוקול של ישיבה זו (נספח ב' לתשובת משיבים 2-3), הרי שנכח בה אף מר נחמיאס גדעון. מר נחמיאס אשר כאמור הובא לעדות מטעם המשיבים 2-3 העיד בעניין זה כדלקמן (בעמ' 55, שור 20-21).
"הישיבה הזו התנהלה לא כסדרה, עמוס ואושרית לא היו על סדר היום, הם ניצבו בכניסה והתחילו להטיח את הכל". אף הגב' אושרית בגא העידה בעניין זה, כי הם (המבקשים) לא זומנו לישיבה זו, אלא: "אנחנו זימנו את עצמנו" (עמ' 38, שור 1-2).
שעה שמדובר בהחלטה שנתקבלה כאשר נושא ההחלטה לא היה על סדר יומה של ישיבה זו ברי הוא כי מדובר בהחלטה שנתקבלה שלא כדין (ראו לעניין זה גם סעיף 32 לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה – 1975 , שכותרתו: "כינוס ישיבות של הועד").
יש לזכור, החלטה זו עומדת בניגוד להחלטות האסיפה הכללית של המושב (משנת 1999 ומשנת 2002), עליהן עמדתי לעיל. האסיפה הכללית היא האורגן העליון באגודה השיתופית . וועד האגודה אינו רשאי לסטות מהחלטותיה, אלא אם הוסמך ע"י האסיפה עצמה לעשות כן. לא הוכח בפניי כי במקרה זה הוסמך הוועד להחליט בניגוד להחלטת האסיפה הכללית. גם מטעם זה דין ההחלטה בטלות.
מעבר לכך אציין, כי בניגוד לטענת המשיבים, הרי שמדובר בהחלטה שאינה הגיונית לאור עמדתה של האגודה כפי שהובעה כדבעי במסמכים השונים לרבות בהחלטות האסיפה (משנת 1999 ומשנת 2002) כי הנחלות צמודות אך למגרשי ההרחבה, וכן לאור עדותה הברורה של הגב' רותי אריכא, כי בשום מקרה לא ניתן להצמיד את הנחלה למגרש אחר (בעמ' 48, שורות 20-21), כך שהחלטה זו יוצרת מצב אבסודרי לפיה המבקשים לא יוכלו יהיו זכאים למימוש זכותם לנחלה והן המשיב 4 (מר רגן בגא) לא יהיה זכאי לכך, מאחר ואין לו מגרש בהרחבה כך שזכות זו תאבד לריק.
נוכח האמור לעיל, אני מקבל את טענת המבקשים כי מדובר בהחלטה שנתקבלה שלא כדין.

הסעד בדבר הליך של קבלה לחברות במושב:

כאמור המבקשים עתרו בהמרצת הפתיחה אף לקבלת צו המצהיר, כי הם זכאים להליך קבלה לחברות באגודה.
על אף היות עניין זה חלק מן המחלוקת בתובענה דנן, ועל אף שעניין זה הועלה כסעד מפורש בתובענה, לא טרחה האגודה להתייצב לדיון שנתקיים לשמיעת המרצת הפתיחה לצורך הגנה על החלטתה (שלא לקבל את המבקשים כחברים), וכפי שצויין לעיל, נקבע בהחלטתי במהלך הדיון כי האגודה לא תהיה רשאית להתגונן בפני התובענה עקב אי התייצבותה .
לאור האמור, אני מצהיר כי המבקשים זכאים להתחיל בהליך קבלה לחברות באגודה ועל האגודה לזמנם לצורך הליך זה תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

סוף דבר

מוצהר בזאת כדלקמן:
המבקשים זכאים להליך קבלה לאגודה כפי שביקשו, והדבר יעשה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל האגודה.
הזכויות שרכשו המבקשים במגרש 140 הנ"ל, כוללות את זכות הכפלת הנחלה מספר 28 (שהזכויות בה / בנחלה 28 שייכות למשיבים 2-3).

146. אני מחייב את המשיבים לשלם למבקשים הוצאות ההליך כדלקמן:
א. משיבה 1 תשלם למבקשים הוצאות בסך כולל של 10,000 ₪.
ב. משיבים 2-3 יחדיו ישלמו למבקשים הוצאות בסך כולל של 10,000 ₪.
ג. משיב 4 ישלם למבקשים הוצאות בסך כולל של 10,000 ₪
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו טבת תש"פ, 12 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.