הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת ה"פ 10752-02-20

בפני
כבוד ה שופטת עינב גולומב

מבקש

יוסף בלאן

נגד

משיבים

  1. הוועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא עמקים
  2. מועצה מקומית כפר-כנא

פסק דין

לפני בקשת המשיבה 1 (להלן – המשיבה) לסילוק התובענה על הסף בשל היעדר עילה ומטעמים נוספים.

רקע ותמצית טענות הצדדים:

1. ענייננו בתובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, בה מבוקש סעד של קביעת גובה הפיצוי המגיע למבקש בגין הפקעת זכויותיו בשתי חלקות קרקע , עפ"י פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן – הפקודה) או חוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן – חוק התכנון והבניה).

2. לפי המפורט בתובענה, המבקש הוא בעלים של מקרקעין הידועים כחלקה 21 בגוש 17386 וחלק מחלקה 8 באותו גוש, המצויים בתחום השיפוט של כפר כהא (להלן – המקרקעין).

3. בכתב התובענה נטען כי לפי תכנית מתאר ג/8588 שאושרה בשנת 1999, ייעוד חלק מהמקרקעין הוא לשטח ציבורי פתוח. בתכנית נקבע כי השטחים הכלולים בה המיועדים לצרכי ציבור יופקעו ל פי חוק התכנון והבניה בתוך 3 שנים לאחר אישורה של התכנית. אלא שחרף הוראה זו, לא פורסמו ביחס למקרקעין הודעות לפי סעיף 5, 7 ו- 19 לפקודה.

4. לטענת המבקש, במצב דברים זה הופקעו ממנו המקרקעין דה פקטו, בשל ייעודם הציבורי לפי התכנית, ומשכך הוא זכאי לפיצויי הפקעה. לעניין שיעור הפיצויים צירף המבקש חוו"ד שמאתי לפיה שווי פיצויי ההפקעה המגיעה לו הוא בסך 1,021,472 ₪.

5. המשיבה הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף. הנימוק העיקרי בבקשה הוא היעדר עילה. זאת, מ שהמקרקעין לא הופקעו בשום שלב ולא פורסמו לגביהם הודעות לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה. בהיעדר הפקעה לפי החוק, הרי שלא קמה זכות לפיצויי הפקעה.

6. המשיבה מציינת עוד כי כיום חלה על המקרקעין תכנית מאוחרת ג/20388, שפורסמה למתן תוקף ביום 22.4.16.לפי תכנית זו, אחת מהחלקות מושא התובענה הוגדרה לייעד שצ"פ ומגורים, והשנייה לייעוד שצ"פ ודרך. חלקות אלה סומנו בתכנית כשטח המיועד לתכנית איחוד וחלוקה. תכנית איחוד וחלוקה כאמור הופקדה ומצויה בשלב של שמיעת טענות. בהתאם לתכנית שהופקדה, המבקש צפוי לקבל מגרשי תמורה בעד החלקות שב בעלותו. המשיבה טוענת כי המבקש הסתיר עובדות מהותיות אלה בתובענה וגם בגין כך יש לסלק הת ובענה על הסף.

7. עוד טוענת המשיבה כי יש לסלק את התובענה על הסף משעולה ממנה כי למעשה המבקש מלין על ירידת ערך המקרקעין בשל אישור התכנית. לטענה מעין זו מיוחד בדין מסלול תביעה ספציפי, לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. המבקש נמנע מלתבוע במסגרת מסלול זה, אין בידיו לעשות כן כיום בשל התיישנות ולא ניתן לעקוף זאת באמצעות תביעה אזרחית.

8. המבקש בתגובתו לבקשה טוען כי אין מקום לסלק התובענה על הסף. לטענתו, אמנם ההפקעה לא הושלמה שכן לא פורסמו הודעות לפי סעיפי הפקודה, אולם במב חן ה תוצאה הקרקע הופקעה למעשה, משהוא מוגבל מלעשות בה שימוש. לטענתו, הרשות איננה רשאית ליעד שטחים לצרכי ציבור בתכנית ולאחר מכן להזניח את המטרה הציבורית ולהותיר את בעל הקרקע במצב "המתנה" תוך הנצחת המצב. עוד לטענתו, במסגרת התכנית שהופקדה לאיחוד וחלוקה בשטח בו כלולים המקרקעין, התייחסה המשיבה למקרקעין ה אמורים ככאלה שהופקעו בפועל וייעדה להם ערך אפס בטבלת ההקצאה והאיזון. המגרשים החלופיים המיועדים לו לפי תכנית האיחוד וחלוקה, הם עבור זכויות במקרקעין שאינם לצרכי ציבור. בנוסף מעלה המבקש טענות באשר להליך הדיון בהתנגדויות לתכנית לאיחוד וחלוקה. עוד לטענתו, במסגר חווה"ד מטעמו חושב ערך המקרקעין לפי ייעוד שצ"פ, ומכאן שאין לקבל את טענת המשיבה לפיה התובענה היא במהות בגין ירידת ערך בשל תכנית.

9. בתשובתה לתגובת המבקש טוענת המשיבה כי מתגובת המבקש עולה בבירור כי טענתו העיקרית מתייחסת לכך שייעוד המקרקעין שונה בתכנית לשצ"פ, אך הוא מנוע מלהעלות טענות במישור זה משלא הגיש תביעה מתאימה בגין ירידת ערך. עוד עולה מתגובת המבקש כי התביעה נובעת מכך שהמבקש לא קיבל את מבוקשו בתכנית האיחוד וחלוקה, וככל שביקש להשיג על כך היה עליו לפעול בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה.

הכרעה:

10. לאחר עיון בטענות הצדדים מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל.

11. כידוע, סילוק תביעה על הסף בשל היעדר עילה הוא צעד חריג, הנשמר רק לאותם מקרים בהם ניתן לקבוע כי אף אם יוכחו כל טענות התובע בכתב התביעה, לא יהיה בידו לקבל את הסעד הנתבע. ככל שקיימות מחלוקות עובדתיות ונתונים רלוונטיים לעילת התביעה הטעונים בירור , אין להורות על סילוק התביעה על הסף בטרם עריכת בירור לגופם של דברים (רע"א 10091/02 Simens Aktiengesellschaft נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ ( 2004); רע"א 1575/14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (2014).

12. בענייננו, אין בין הצדדים מחלוקות עובדתיות רלוונטיות לעילת התביעה, אלא מסגרת הנתונים היא מוסכמת. קרי, אין חולק כי לא בוצעו הליכי הפקעה לפי הפקודה/חוק התכנון והבניה, כי ייעוד חלק מהמקרקעין כפי שנקבע בתכנית הוא ציבורי וכי בשנת 2016 אושרה תכנית נוספת הקובעת ייעודים ציבוריים וכי בהתאם לה הוגשה תכנית איחוד וחלוקה המצויה בשלבי דיון ואישור במסגרתם הגיש המבקש התנגדות.

13. בהתייחס לעובדות האמורות, המחלוקת בין הצדדים משפטית בלבד, והיא, האם קמה למבקש עילה בדין לתשלום פיצויי הפקעה במצב הדברים הקיים. משכך, אין מניעה להכריע בה לאלתר ובגדר בקשת סף.

14. לגופה של שאלה, התשובה עליה היא בשלילה. הזכות לפיצויי הפקעה קמה בעד רכישה כפויה של מקרקעין ע"י הרשות. סעיף 3(1) לחוק לתיקון דיני הרכישה לצורכי ציבור, תשכ"ד – 1964 (להלן – חוק הרכישה ) קובע כי לעניין רכישה לפי הפקודה, רואים שטח כנרכש במועד בו פורסמה הודעה לפי סעיף 5(1) לפקודה. זהו אף המועד הרלוונטי לקביעת שומת הפיצוי, לפי סעיף 12 לפקודה (ובהפקעה לפי חוק התכנון והבניה – היום השישים לאחר פרסום ההודעה, סעיף 190 (א)(4) לחוק התכנון והבניה) ). לעניין המועד לתשלום הפיצויים קובע סעיף 9א(א) לחוק הרכישה, ביחס לסכום הפיצויים שאיננו שנוי במחלוקת, כי הפיצויים ישולמו בתוך 90 ימים מקבלת החזקה בידי הרשות המפקיעה או איתור בעל הזכויות, לפי המאוחר. הזכאות לפיצויי הפקעה מכוח הדין אינה מתגבשת כל עוד לא נעשתה רכישה כפויה, קרי – לא פורסמה הודעה לפי סעיף 5 לפקודה. יצוין כי בהתאם לפסיקה, מועד היווצרות העילה לתשלום פיצויי הפקעה הוא אף מאוחר לכך – יום תפיסת החזקה בנכס המופקע (ראו: ע"א 481/74 עזרא בסה נ' הועדה המקומית לתו"ב תל-אביב-יפו, פ"ד כט(2) 98, 101; ובהקשר של התיישנות - דנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עירית פתח תקווה (פורסם במאגרים), פ"ד ס(4) 437 ). בענייננו, אין כל חולק כי לא בוצעו הליכי ההפקעה לפי החוק. כאמור לעיל, לא פורסמה הודעה לפי סעיף 5 לפקודה ביחס למקרקעין וממילא לא בוצעו הליכים נוספים להשלמת ההפקעה. משכך, לא קמה לבעלים זכות לפיצויי הפקעה מכוח דיני ההפקעה. הטענה "להפקעה דה-פקטו", בשל שינוי הייעוד של המקרקעין אשר מגביל את יכולת בעל המקרקעין לעשות בהם שימוש פרטי, איננה מקימה עילה לתשלום פיצויים מכוח דיני ההפקעה.

15. אכן, בסיטואציה כמו בענייננו נפגעת יכולתו של בעל המקרקעין לעשות שימוש במקרקעין ונפגע ערכם . בהקשר זה מעמיד הדין עילת תביעה שאיננה תלויה בהליך ההפקעה, היא תביעה בגין ירידת ערך עקב שינוי תכנית, לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. המבקש בענייננו לא פעל בדרך זו והיא איננה עומדת עוד בפניו עקב התיישנות (רע"א 6483/15 נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ נ' רות קטן ואח' (פורסם במאגרים) (2016) ). אשר לטענות המבקש בדבר השתהות של הרשות בקידום הליכי ההפקעה לאחר שינוי הייעוד, הרי שטענות מעין אלה עשויות במקרים מתאימים להצמיח לפרט עילה לתבוע סעד רלוונטי לאותה השתהות, כגון – תביעה לביטול הת כנית או לחלופין לאכוף על הרשות קידום הליכי ההפקעה או תביעה נזיקית בגין נזק שנגרם עקב מחדלי הרשות. בעניינו של התובע כאן, אפשר שעומדות לו עילות תביעה מעין אלה, ואפשר שלא (במאמר מוסגר יוער כי בפניו לכאורה מכשול בדמות התכנית החדשה שאושרה בשנת 2016 והליכי האיחוד וחלוקה המתנהלים ביחס למקרקעין ). אולם אין כל צורך להידרש לכך בענייננו , כמו-גם לסוגיה של דמי שימוש ראויים (הנכללים בחוו"ד השמאי מטעם המבקש, אך בסעיף 13 לכתב התובענה הובהר מפורשות כי אין הם חלק מהתובענה דנן), שכן העילה היחידה של התובענה דנן היא תשלום פיצויי הפקעה מכוח הפקודה או חוק התכנון ובניה . עילה כזו איננה עומדת למבקש, משלא בוצעו הליכי הפקעה כאמור לעיל .

16. אשר לטענות המבקש בתגובתו כנגד תכנית האיחוד וחלוקה, הרי שאין הן חלק מעילת התביעה כפי שפורטה בתובענה ומכל מקום ברי שאין להידרש לכך במסגרת תובענה אזרחית ו בידי המבקש לפעול למיצוי זכויות ההשגה והערעור במסגרת ההליך התכנוני.

17. אשר על כן אני מורה על מחיקת התובענה על הסף בהיעדר עילה.

18. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא

ניתנה היום, י"א חשוון תשפ"א, 29 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.