הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפמ"ק 49786-12-21

בקשה מס' 1
בפני
בפני כב' השופטת אסתר הלמן, סגנית נשיא

המבקש

חאלד רחאל

נגד

המשיבה

מדינת ישראל – משרד האוצר
הרשות לאכיפה במקרקעין

החלטה

הבקשה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה המנהלי, שהוצא על ידי המשיבה ביום 20/5/21 (הודבק במקרקעין ביום 6/6/21) עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש, נדחית ללא צורך בקבלת עמדת המשיבה.

הרקע

המשיבה הוציאה ביום 20/5/21 צו הריסה מנהלי ביחס למבנה עץ בשטח של כ – 134 מ"ר אשר נבנה ללא היתר בניה על מקרקעין שייעודם חקלאי.

ביום 16/6/21 עתר המבקש לבית המשפט קמא בבקשה להורות על ביטול הצו המנהלי יחד עם בקשה לעכב את ביצועו. על פי בקשתו, עוכב ביצוע הצו עד להחלטה בבקשה שהגיש.
במהלך דיון שהתקיים ביום 6/7/21 ובהמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים לידי הסכמה שלפיה תדחה הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי, ללא צו להוצאות. יחד עם זאת, הוסכם כי יינתן עיכוב ביצוע של הצו עד ליום 6/11/21 ולהסכמה זו ניתן תוקף של החלטה.

ביום 18/11/21 (קרי, לאחר שחלף המועד לביצוע הצו) הגיש המבקש בקשה דחופה לעיכוב ביצוע הצו לפרק זמן של 6 חודשים נוספים. המשיבה התנגדה לקבלת הבקשה וביקשה לדחותה על הסף, משום שאיננה עומדת בדרישת התקנות לעניין מועד הגשתה ואופן הגשתה.

ביום 19/12/21 נדחתה הבקשה. בית המשפט קמא פירט בין נימוקי החלטתו כי המבקש תמך את הבקשה במכתב של מהנדס בו הוא מודיע כי התכניות ההנדסיות מצויות בהליכי תכנון, ולא צירף תצהיר של מהנדס, כדרישת תקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) תש"ע – 2010 (להלן : "התקנות"). בנוסף, נקבע כי מתגובת המשיבה עולה שמדובר בקרקע חקלאית, ההיתר איננו בהישג יד ואף טרם הוגשה תכנית מפורטת, שמכוחה ניתן יהיה להגיש בקשה להיתר. ממילא סעיף 259ט(ד) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה -1965 קובע תקופת עיכוב מקסימאלית של 6 חודשים, שדומה כי מוצתה במקרה הנדון.

המבקש הגיש ערעור על החלטה זו יחד עם בקשה לעכב את ביצוע הצו עד להכרעה בו. כאמור, דינה של הבקשה להידחות שכן סיכויי הערעור הינם קלושים וכן בשים לב להוראות חוק התכנון והבניה ותכליתם של צווי הריסה מנהליים.

בקשתו של המבקש לעכב את ביצוע הצו למשך 6 חודשים נוספים לא עמדה בתנאי הסף ולכן דינה היה להידחות על הסף, כמתחייב מהוראות סעיף 6 לתקנות.
הבקשה לא הוגשה במועד (7 ימים לפני מועד ביצוע הצו) כנדרש בתקנה 2(א)(2) לתקנות. היא גם לא נתמכה בתצהיר של איש מקצוע המתייחס לטענה כי קיים סיכוי ממשי לקבלת היתר הבניה בתוך פרק זמן קצר (תקנה 2(ג) לתקנות). ספק אם עמד המבקש בדרישה להמצאת תגובתה של המשיבה במצורף לבקשתו, שכן התגובה הלקונית שצירף לבקשתו התייחסה למכתב שהומצא לוועדה ולא לבקשה המלאה על כל נימוקיה.
בנסיבות אלה, לא היה מנוס מדחיית הבקשה על הסף, כפי שנהג בית המשפט קמא.

יתירה מכך, משנדחתה בקשתו של המבקש לביטול צו ההריסה המנהלי, לא ניתן להורות על עיכוב ביצועו של הצו אם העבודה האסורה איננה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין (סעיף 254ט(ד)(2) לחוק התכנון והבניה). ראו בהקשר זה רע"פ 8609/20 אבו פרג' נ' מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה (25/2/21). זאת מעבר לכך שהחוק קובע כי תקופת העיכוב לא תעלה על 6 חודשים, אלא במקרים חריגים שמקרה זה איננו נמנה עימם (סעיף 254ט(ה) ו- (ו) לחוק התכנון והבניה).

לאור המפורט לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט טבת תשפ"ב, 23 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.