הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"ג 2024-04-21

בפני
כב' השופטת אסתר הלמן, סגנית נשיא – אב"ד
כב' השופטת יפעת שטרית
כב' השופט סאאב דבור

המערערת

מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז צפון

נגד

המשיב

חוסין מנדורי (אסיר)
באמצעות עוה"ד נג'מה הייב

פסק דין

השופט סאאב דבור

מבוא

1. לפנינו ערעור המדינה על קולת העונש בהתייחס לגזר דינו של בית משפט השלום בקרית שמונה (כב' השופטת דוניא נסאר) כפי שניתן ביום 25.02.21, במסגרת ת"פ 1070-12-19.

2. המשיב הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של רכישה או החזקת נשק שלא כדין – לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין – תשל"ז-1977 והוטלו עליו עונשים אלה: 12 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי וכן חתימה על התחייבות כספית על סך 10,000 ₪.

3. הערעור מופנה כנגד קולת העונש, כך שמבוקש להחמיר ברכיב המאסר בפועל שהוטל על המשיב. לטענת המערערת שגה בית המשפט קמא בקביעת מתחם העונש ההולם ומכאן, גם במידת העונש הראוי למשיב, כפי שהוטל בסופו של יום.

כתב האישום

4. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 21.11.19, בשעה 09:00 או בסמוך לכך ובהתאם לצו שופט שניתן כדין, ערכו שוטרים, אשר מילאו אותה עת את תפקידם כדין, חיפוש בבית המשיב בכפר טובא-זנגריה (להלן: "המקום") ובמהלך החיפוש נמצא המשיב כשהוא מחזיק ברשותו בתוך הבית בחדר הממ"ד ברובה דמוי רובה סער מסוג 16-M (אייר סופט) אשר מיועד לירות כדוריות פלסטיק בקוטר של 6 מ"מ והוסב לירי תחמושת חיה בקליבר 5.56 מ"מ ומכיל חלקים של כלי נשק תקני (מכלול וקנה). נשק זה נבדק במעבדה ונוסה בירי חי ובכוחו להמית אדם (להלן: "הנשק").

באותן נסיבות החזיק המשיב בחלק תחתון של רובה 16-M הכולל ידית אחיזה, בית הדקים וקת, כמו כן מחסנית תואמת לנשק ו-30 כדורי תחמושת מסוג 5.56 מ"מ, קפיצים ומחזיר מכלול של נשק 16- M.

ההליכים בבית המשפט קמא

5. במסגרת ההליכים שהתנהלו בפני בית המשפט קמא; ביום 10.03.2020 הודיעו הצדדים, כי הגיעו לידי הסכמה מכוחה כתב האישום תוקן, המשיב הודה והורשע בעובדות כתב האישום המתוקן וטרם הטיעונים לעונש, ניתנה הוראה על הגשת תסקיר מטעם שרות המבחן בעניינו של המשיב. עוד הוסכם בין הצדדים, כי כל צד חופשי להעלות את טיעוניו לעניין הענש, כאוות נפשו לאחר שיוגש התסקיר.

תסקירי שירות המבחן

6. בעניינו של המשיב הוגשו שני תסקירים. עיון בתסקיר מיום 18.10.2020, מלמד, כי עניין לנו במשיב בן 24, נשוי ללא ילדים, עד למעצרו התגורר עם אשתו בדירה שכורה, ומאז שחרורו ממעצר הוא מתגורר בבית הוריו. המשיב סיים את לימודיו התיכוניים בהצלחה, ללא אירועים חריגים. כן, הוא שיתף כי לפני מספר שנים נהרג חברו הטוב מירי בראשו וכי תעלומת מותו טרם פוענחה, דבר שגרם לו, מאז אותו אירוע, חוויה גדושה בקושי רגשי.

7. המשיב התנדב לשירות צבאי ובמשך שנתיים שירת כנהג משאית, ריצה מאסר בעבודות צבאיות בגין עבירת גניבה. בשנת 2016 אובחן כסובל מתסמונת בכצ'ט המתאפיינת בדלקות פתאומיות באזורים שונים בגוף ואף הציג אישור רפואי המלמד על כך. על רקע מחלתו, הוכר המשיב במוסד לביטוח לאומי כבעל 100% נכות לצמיתות הזכאי לקצבת נכות.

8. המשיב שיתף, כי הוא נוטה להתאשפז לתקופות ממושכות וניכר, כי הוא מתקשה להתמודד עם מחלתו. אשתו עובדת בחנות שנמצאת בבעלות בני הזוג בראש-פינה והמשיב תאר מערכת יחסים תקינה ותומכת. מדברי המשיב עולה, כי בני הזוג מצויים בעיצומם של טיפולי פוריות ממושכים.

9. המשיב תיאר כי סביבת מגוריו בטובא הייתה בעייתית. על כן, בהיותו בבית ספר תיכון עבר ללמוד בסכנין, על מנת להתרחק מסביבה זו.

10. המשיב לא קיבל אחריות אקטיבית בנוגע לביצוע העבירה מושא הדיון כאן, שלל כל בעיה בתפקודו והכחיש קיומם של קשרים עם אוכלוסייה שולית בסביבתו או סכסוכים עם אנשים אחרים. לדבריו, החיפוש התבצע בדירה בה התגורר בעבר בשכירות בטובא ושיתף, כי בערב הקודם התבקש על ידי אחרים לאחסן את הנשק בביתו, הוא סירב לכך והופתע לגלות את הנשק בביתו. להערכתו, הנשק הוכנס דרך החלון, ללא ידיעתו.

11. קצינת המבחן התרשמה, כי המשיב ניהל אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל. התמודדותו עם המחלה גרמה להשלכות רגשיות קשות. להערכת שירות המבחן, חוסר קבלת אחריות פעילה, זאת לצד יתר גורמי הסיכון והיעדר מודעות עצמית לגורמים הנמצאים בבסיס ביצוע העבירה, מגבירים את הסיכון להישנות התנהגות מפרת חוק בעתיד. על רקע האמור, נמנעה קצינת המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו.

12. על רקע השוני הקיים שצץ בין דברי המשיב כפי שמשתקפים במהלך הדיונים (הודאתו בעובדות כתב האישום וקבלת אחריות מלאה על מעשיו בפני בית המשפט קמא), לבין דבריו בפני שרות המבחן (כפי המובא בתסקיר הראשון, ממנו ניתן ללמוד על נטילת אחריות חלקית בלבד), ביקשה ב"כ המשיב, כי יוגש תסקיר משלים בעניינו, אשר יבחן שוב את מידת לקיחת האחריות על מעשיו, בהתאם להודאתו.

13. על רקע האמור לעיל הוגש תסקיר נוסף בעניינו של המשיב. בתסקיר השני מיום 26.11.2020, גרס המשיב, כי כאשר ניקה את גינתו, הוא מצא במקום תיק עם כלי נשק והחליט לקחת אותו לביתו; את זאת הוא עשה בתמימות ומבלי להקדיש לכך מחשבה או לתהות באשר למשמעות והשלכות מעשיו. כן, הוסיף בציינו, כי למחרת היום, הגיעו שוטרים ומצאו את הנשק.

14. משביקשה קצינת המבחן לברר את פשר הפער בין גרסת המשיב בפניה באותו מועד אל מול גרסתו הקודמת כפי שבאה לידי ביטוי בתסקיר הראשון, טען המשיב, כי חשש מהשלכות הודאתו בפניה ולכן אמר בפעם הקודמת, כי אינו יודע כיצד הגיע הנשק לביתו. קצינת המבחן התרשמה, כי מדובר בגישה מיתממת שמטרתה למזער את חומרת המעשים.

15. הוסף לכך, המשיב מסר עוד, כי הבין את טעותו לאחר שנעצר וכי יימנע בעתיד מביצוע מעשים בניגוד לחוק. כן, הצהיר באופן מילולי, כי הוא מעוניין להשתלב בטיפול, אך לאחר שהוסברו לו תכני הטיפול שיש לעבוד עליהם ומה נדרש ממנו כמטופל, טען כי - משלמד את הלקח הוא יימנע מביצוע עבירות והתקשה לזהות מוקד המצריך שינוי וטיפול. מכאן, קצינת המבחן לא התרשמה מקיומה של נזקקות טיפולית ממשית.

16. לסיכום, קצינת המבחן התרשמה מקיומם של - חוסר התאמה להליך טיפולי ומודעות טיפולית נמוכה ולפיכך, הסיקה, כי הסיכוי של המשיב להיתרם מהשתתפות בהליך טיפולי הינו נמוך מאוד. בהינתן האמור, שרות המבחן שב ונמנע מלבוא בהמלצה טיפולית.

גזר דינו של בית המשפט קמא

17. לאחר שעמד על הערכים המוגנים שנפגעו, על מידת הפגיעה בהם, ולאחר שבחן את מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים, לצד הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, בית המשפט קמא קבע מתחם עונש הולם הנע בין 12 ל - 30 חודשי מאסר בפועל, זאת לצד ענישה נלווית.

18. בית המשפט קמא עמד על המסוכנות הגבוהה העולה מביצוע עבירות נשק ועל כך שעבירות הנשק הוכרו בפסיקה כ"מכת מדינה", אשר פגיעתה בשלום הציבור ובביטחונו, בפועל ובכוח, היא קשה ומכאן שגם אם לא הוכח כי נעשה שימוש עברייני בכלי הנשק, הרי עצם החזקתו מצדיקה ענישה משמעותית שיש בה כדי להרתיע את היחיד ואת הרבים.

19. בהקשר של הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, בית המשפט קמא עמד על סוג הנשק בו החזיק המשיב וכן, על העובדה שהוא החזיק במחסנית תואמת ובתחמושת יחד עם הנשק. כן, לא פסח על העובדה, כי בפי המשיב הייתה יותר מגרסה אחת באשר לנסיבות החזקת הנשק ולדרך בה הגיע הנשק לידיו.
אמנם, הרקע להחזקת הנשק לא קיבל ביטוי בעובדות כתב האישום. אולם, אין בכך כדי לגרוע מפוטנציאל הנזק לשלום הציבור הגלום בעצם החזקת הנשק. בית המשפט הפנה בצדק לאמור בע"פ 4945/13 מדינת ישראל נ' סלימאן (19.01.14) שם נפסק, כי: "...עצם החזקת נשק בעל פוטנציאל קטילה מבלי שיש עליו או על בעליו פיקוח מוסדר של הרשויות טומן בחובו סיכון, באשר המחזיק בו נתון תמיד לחשש שיתפתה לעשות בו שימוש, ולו ברגעי לחץ ופחד".

20. יתרה מזו, בית המשפט קמא עמד גם על כך, שלא מדובר בהחזקת נשק רגעית של מספר דקות, על סוג הנשק והעובדה שמדובר בנשק מוסב המסוגל לירות ולהמית אדם, זאת לצד החזקת חלקי חילוף שנתפסו יחד עם הנשק והמחסנית התואמת כמו גם התחמושת.

21. לצד זאת, בית המשפט קמא שת את לבו לעובדה שהנשק הוחזק כשהוא לא טעון, לא מוכן לירי, בביתו של המשיב ולא על גופו ו/או במקום ציבורי.

22. באשר למדיניות הענישה הנוהגת, עמד בית המשפט קמא על מגוון פסקי דין מהם עולה, כי הוטלו עונשים מגוונים בהתחשב, בין היתר, בסוג הנשק, טיבו ומידת מסוכנותו, המטרה שלשמה הוחזק, השימוש שנעשה בו וכן הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה; תוך ציון המגמה של בית המשפט העליון להחמיר בענישה.

23. בשלב הבא, ולצורך גזירת עונשו של המשיב, בחן בית המשפט קמא את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לצד שיקולים נוספים, ובתוך כך, עמד על המובא בתסקירי שירות המבחן אשר הוגשו בעניינו של המשיב, על עברו הפלילי (הכולל עבירת גניבה בזמן שירותו הצבאי), על יחסו לעבירה, על הודאתו שהביאה גם לחיסכון בזמן שיפוטי יקר, על מצבו הרפואי, וכן על הצורך בהרתעת היחיד והרבים. בהינתן האמור, מצא לנכון למקם את הענש הראוי למשיב בגבול התחתון של המתחם ומשכך, הוטל עליו ענש הכולל, בין היתר, 12 חודשי מאסר בפועל.

נימוקי הערעור

24. כאמור, המערערת מלינה על קולת העונש, תוך שהיא גורסת, כי מוצדק, ככלל וכמדיניות, להחמיר בענישתם של אלה שנוטלים חלק בביצוע עבירות נשק.

טענות לעניין מתחם העונש

25. בפי המערערת טענות באשר למתחם כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא. לשיטתה, שגה בית המשפט קמא בכך שלא נתן משקל ראוי לחומרת מעשיו של המשיב ולשיקולי ההלימה וההרתעה. חומרת העבירה, נסיבות ביצועה, בדגש על סוג הנשק והחזקתו בצמוד למחסנית תואמת המכילה 30 כדורים, אינם עולים בקנה אחד עם העונש אשר הושת על המשיב בסופו של יום.

26. לטענת המערערת, בעת האחרונה, לצורך מיגור התופעה של אלימות המלווה בשימוש בנשק חם, נוקטים בתי המשפט בגישה של העלאת רף הענישה, תוך שימת דגש על שיקולים הנוגעים לערכים החברתיים הנפגעים ומידת הפגיעה בהם, כמו גם, מדיניות הענישה הנוהגת.

27. המערערת הפנתה לע"פ 147/21 מדינת ישראל נ' ביטון (14.02.21), במסגרתו התייחס בית המשפט העליון, בין היתר, לצורך בהחמרת הענישה בעבירות הנשק, לרבות באשר לעבירות שעניינן - רכישה או החזקה של נשק.

28. עוד, תקעה המשיבה את יתדות טיעוניה בע"פ 4406/19 מ"י נ' סובח (5.11.19) במסגרתו נקבע, כי הענישה הקיימת בנוגע לעבירות נשק אינה משקפת נכונה את חומרת התופעה וכי מוצדק להעלות את רף הענישה בעבירות נשק. (ראו הפניה גם לע"פ 1729/19 עבאהרה נ' מ"י).

29. לטענת המערערת, המסר העולה מהפסיקה הינו ברור. עבירות נשק - לרבות החזקתו באופן בלתי חוקי - פוגעות בשלום הציבור ובביטחונו בצורה חמורה ביותר. החזקת נשק על ידי מי שאינם מורשים לכך אף מניחה את התשתית לעבירות חמורות מאוד, המבטאות פגיעה קשה ביותר בגוף האדם.

30. בעניין זה, עתרה המערערת למתחם ענישה הולם הנע בין 24 ל – 48 חודשי מאסר תוך שביקשה להטיל על המשיב עונש מאסר בן שנתיים וחצי.

לטענתה, שגה בית המשפט קמא כאשר קבע מתחם עונש הולם הנע בין 12 – 30 חודשי מאסר בפועל, שעה שמדובר בהחזקת נשק מסוג רובה מוסב שפגיעתו קשה יותר משל אקדח רגיל.

31. אמנם, בית המשפט קמא לא התעלם מסוג הנשק ומהסיכונים והנזקים שעלולים להיגרם תולדה לשימוש בו, בהשוואה לנשק קצר ו/או אקדח, ואף תמך קביעותיו בפסיקת בית המשפט העליון. עם זאת, נמנע מלתת לכך משקל הולם ונכון בעת קביעת המתחם.

32. לטענת המערערת, חלק נכבד מהפסיקה אליה התייחס בית המשפט קמא, נוגע לנסיבות קלות יותר בהן הנשק שהוחזק היה אקדח, בשונה מהמקרה העומד בפתחנו. לא זו אף זו, המשיב החזיק בנוסף מחסנית תואמת המכילה 30 כדורים, נסיבה שמעלה את רף החומרה של המעשים המיוחסים לו ומבליטה עוד יותר את מידת הפגיעה בערכים המוגנים. המערערת הפנתה לפסיקה מתאימה, כך לגישתה, ובכלל זה לעפ"ג (נצרת) 21260-10-19 מ"י נ' מזאריב (24.11.19) במסגרתו, נקבע עונש של 12 חודשי מאסר (מבלי למצות את הדין) עם הדגשת הצורך בהחמרה בענישה, על אף ששם דובר על נסיבות ביצוע עבירה פחות חמורות מהמקרה דנן.

טענות המערערת באשר לעונש הראוי למשיב בתוך המתחם

33. בפי המערערת טענות גם ביחס למיקום העונש בתוך המתחם, כאשר על פי הטענה, שגה בית המשפט קמא עת מיקם את עונשו של המשיב ברף התחתון ולא נתן משקל מספיק לעברו הפלילי ממנו עולה, כי למשיב הרשעה קודמת משנת 2017 שעניינה גניבה בידי עובד ציבור.

34. לטענת המערערת, בית המשפט קמא לא השכיל ליחס משקל הולם להתרשמות שירות המבחן באשר לקיומו של סיכון לא מבוטל להישנות ביצוע עבירות דומות בעתיד ולהעדר המלצה טיפולית שעשויה הייתה לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

35. זאת ועוד; גם גרסאותיו הסותרות של המשיב, אודות נסיבות החזקת הנשק, קרי – הכיצד הגיע הנשק לידי המשיב ומצא את דרכו אל תוך ביתו, לא נעלמו מעיני בית המשפט קמא. עם זאת, נמנע בית המשפט קמא מלתת לכך משקל הולם.

36. יתרה מזו, כפי הנטען, העונש שנגזר על המשיב אינו עולה בקנה אחד עם הצורך בהרתעה, הן ביחס למשיב עצמו והן ביחס לכלל הציבור.

37. בנוסף, יש לתת את הדעת כי עסקינן במכת מדינה ממשית, אשר הוכרה בפסיקה כתופעה המצדיקה החמרה בענישה.

38. כן, שגה בית המשפט קמא בכך שנתן משקל יתר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.

39. כאמור לעיל, בית המשפט קמא שגה כאשר נתן משקל מכריע לנסיבות אישיות, זאת על אף קביעת בית המשפט העליון, כי בעבירות נשק, במיוחד בעת הזו, לנסיבות אישיות יינתן משקל מועט, נוכח האינטרס הציבורי והצורך בהרתעת עבריינים פוטנציאליים.

40. הוסף לכך, הפגיעה שתיגרם למשיב ובני משפחתו כתוצאה מהטלת עונש של מאסר בפועל, אינה שונה מכל פגיעה ביחס לנאשמים בגילו ובמעמדו של המשיב העומדים בפני מאסר ראשון בחייהם, כך לטענת המערערת.

41. עוד המשיכה המערערת והטעימה, כי אכן, המשיב אובחן בשנת 2016 כלוקה במחלה בגינה אושרו לו 100% נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי. יחד עם זאת, העבירה בוצעה לאחר שהוא אובחן כחולה; משמע - המחלה לא מנעה ממנו מלבצע את העבירה. מכאן, לא היה מקום ליתן משקל מכריע למחלתו זו.

42. המערערת חזרה והדגישה, כי גזר דינו של כב' בית המשפט קמא אינו משקף נכונה את החומרה הרבה הגלומה במעשי המשיב ואת האינטרס הציבורי בענישה ממשית ומרתיעה, במיוחד שעה שעסקינן בעבירות חמורות ונפוצות, אשר יש בהן פוטנציאל פגיעה משמעותי בציבור בכללותו.

טענות המערערת ביחס למדיניות הענישה הנוהגת

43. לשיטת המערערת, הקו המנחה כיום באשר למדיניות הענישה הנהוגה, מלמד על מגמת החמרה בענישה של מבצעי עבירות נשק. יחד עם זאת, נהיר למערערת הכלל לפיו, על בית המשפט לקבוע את מתחם הענישה ההולם לעבירה בנסיבותיה, כך שרמת הענישה הנוהגת היא אך אחד מבין מגוון שיקולים רלבנטיים באשר לקביעת המתחם ואיננה מכתיבה אותו לבדה.

44. במסגרת סעיף 34 להודעת הערעור הפנתה המערערת למספר פסקי דין מהם ביקשה ללמדנו על מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים.

טיעוני המערערת בפנינו

45. במסגרת טיעוניה של המערערת בפנינו, היא שבה וציינה, כי מעבר למלחמת חורמה בתופעה זו (הכוונה - לעבירות הנשק), הגיעה העת להעלות את רף הענישה. מדובר בתופעה מסוכנת, צוברת תאוצה והזעקה לטיפול בה מגיעה מכל עבר, גם מתוך המגזר הערבי. המערערת הפנתה למספר אירועי ירי מהעת האחרונה אשר התווספו לשורה ארוכה של אירועים קודמים, כך שמיגור הנגע הממאיר הזה מחייב ביכור שיקולי ההרתעה והחמרה בענישה שבלעדיהם ניצבים אנו בפני שוקת שבורה.

46. לטענת המערערת, העבירה של החזקת נשק אינה קלה יותר משאר עבירות הנשק. כן, ברי כי אדם אינו מחזיק נשק (בניגוד לחוק) כקישוט ולבטח לא כאשר הוא מחזיק גם ב- 30 כדורים ומחסנית צמודה. לזאת יש להוסיף את סוג הנשק.

47. המערערת הוסיפה והפנתה גם להיקף התופעה תוך שהיא נוקבת במספרים רשמיים שמקורם במשרד מבקר המדינה ומשטרת ישראל, כאשר לדידה, הדרך היחידה להתמודד עם תופעה זו הינה - הרתעה.

48. המערערת שבה והפנתה למספר טעויות אליהן נקלע בית המשפט קמא בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם. לדבריה, היה מקום להתחשב לחומרה בעובדה שעסקינן בנשק מוסב שהוא הרבה יותר קל להשגה מאשר רובה סער אמיתי. נסיבה נוספת שבית המשפט קמא לא נתן לה את המשקל הראוי היא קיומם של מחסנית ו - 30 כדורים שנתפסו בצמוד לרובה. בהינתן אלה, , מתחם העונש ההולם צריך להיות בין 20 ל - 40 חודשי מאסר.

49. באשר לעונש הראוי למשיב, שבה המערערת והדגישה, כי בית המשפט קמא לא ייחס משקל מידתי נכון לעובדה שלחובתו של המשיב הרשעה קודמת אחת, לא נתן דעתו לתסקירים השליליים שהוגשו בעניינו מהם עולה, כי המשיב ניסה למזער את חומרת מעשיו ונתן הסברים סותרים באשר לדרך בה הגיע הנשק אליו; כל זאת מבלי שהביע נזקקות טיפולית. כן, במקרים כגון דא, אל לו לבית המשפט לנווט את דרכו לאורן של הנסיבות האישיות של המשיב ומצבו הרפואי; שיקולים, הנדחים בפני שיקולי ההרתעה.

50. משכך, לגרסת המערערת, היה על בית המשפט קמא למקם את עונשו של המשיב בגבול העליון של המתחם.

טענות המשיב

51. בטיעוניה בפנינו, העלתה ב"כ המשיב מספר טענות. תחילה ביקשה לעמוד על מספר אי דיוקים אשר לדידה עלו מטיעוני המערערת. כך לדוגמה, המערערת טענה, כי יחד עם הנשק נתפסה מחסנית תואמת המכילה 30 כדורים. זאת כאשר, כפי העולה מהתיאור העובדתי שבכתב האישום, נתפסה מחסנית ו- 30 כדורים קרי, לא נטען כי המחסנית הייתה מלאה כך שהטענה לפיה, נתפסה מחסנית המכילה 30 כדורים, אין לה בסיס ואין להביאה כשיקול לחומרה כחלק מנסיבות ביצוע העבירה.

52. כן, ההגנה ביקשה לייחס משקל לעובדה שמדובר בנשק שלא היה בו כל שימוש. אמנם, כל כלי נשק טומן בחובו פוטנציאל לשימוש. אולם, במקרה עסקינן, דובר בנשק שהונח כחפץ שאין לו הופכין.

53. לדברי ב"כ המשיב, יש לבכר את שיקולי השיקום על פני שיקולי ההרתעה, במיוחד שעה שמדובר בנאשמים שזה להם מאסרם הראשון, דבר שמסייע להם לחזור למוטב.

54. יתרה מזו, המשיב כאן ראוי לאמון בית המשפט שכן, לא הוסיף לבצע עבירות (אף שהיה משוחרר), התייצב לריצוי עונשו וביקש להשתלב בטיפול בין כותלי בית הסוהר.

55. לעניין מתחם העונש, ב"כ המשיב הפנתה לפסיקה המלמדת על כך שהמתחם אינו חורג מהמתחם שנקבע על ידי בית המשפט קמא.

56. ב"כ המשיבה הוסיפה והפנתה לשורה של פסקי דין, חלקם של בית משפט זה, מהם ביקשה ללמוד על מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות דומות. כך לדוגמה במסגרת ת"פ 46234-02-21 (מחוזי; נצרת) מדינת ישראל נ' נג'ם (26.05.21) נקבע מתחם עונש הנע בין 9 – ל 24 חודשי מאסר ועל הנאשם הוטלו 9 חודשי מאסר. באותו מקרה, יוחסה לנאשם עבירה של החזקת נשק מסוג M 16 שהוסב.
(התייחסות לשאר הפסיקה אליה הפנתה ב"כ המשיב, יבוא בהמשך).

57. לדברי ב"כ המשיב לאחר שמצא את התיק בגינה, המשיב לקח אותו. אמנם, היה עליו לדווח למשטרה. אולם, הוא לא עשה כן ומיד הבין את הטעות שלו.

58. עוד נטען על ידי ב"כ המשיב שלא היה בנמצא מידע מודיעיני כלשהו המצביע על כוונה לשימוש בנשק.

59. ב"כ המשיב שוב הפנתה בנוסף לפסיקה המתייחסת למתחם הענישה, בהדגישה, כי בעבירות של נשיאה החזקה ואף מקום בו בוצע ירי, הוטל עונש של 16 חודשי מאסר בפועל; לדוגמא ת"פ 13362-10-19 (מחוזי, נצרת) מדינת ישראל נגד הייב (14.07.20).

60. מכאן, בהינתן הפסיקה אליה הפנתה ב"כ המשיב ונסיבות ביצוע העבירה, אין מקום להתערב במתחם העונש כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא. זאת ועוד, לגבי נשק שהוא מסוג איירסופט מוסב, אין אינדיקציה מדויקת באשר לטיבו ואף לא ניתן לדעת מהי רמת הדיוק שלו. לזאת, יש להוסיף את העובדה, כי המחסנית שנמצאה בצד הנשק לא הייתה מלאה בכדורים, ולא הייתה בתוך הנשק; כך לדברי ב"כ המשיב.

61. ב"כ המשיב הוסיפה וטענה, כי לעניין העונש הראוי בתוך המתחם, גם כאן, אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא שכן, מדובר במשיב שיש לחובתו הרשעה קודמת אחת בלבד עת שימש כחייל. אמנם התסקירים אשר הוגשו בעניינו לא היו כה חיוביים, אולם, עדיין לא מדובר באדם בעל דפוסים עברייניים, אם כי עניין לנו בנאשם שלא ידע להתבטא בפני שירות המבחן. זאת ועוד, המשיב קיבל אחריות על מעשיו מיד לאחר קרות האירוע מושא כתב האישום.

הנה כי כן, צבר השיקולים הנ"ל, נוסף על מצבו הרפואי הקשה של המשיב והיותו נכה, מצדיקים את הצבת עונשו בתחתית המתחם.

62. ב"כ המשיב הפנתה אף לעובדה, כי למשיב נקבע דיון בוועדת השחרורים ביום - 28.6.21. למותר לציין גם, כי בהתאם לטיעוני ב"כ המשיב, ההתרשמות של גורמי שב"ס מתפקודו של המשיב בין כתלי הכלא, הינה מאוד חיובית, הוא לקח אחריות מלאה על מעשיו, שולב במתווה טיפולי ונמצא מתאים לתכנית שיקום. בשים לב לכל אלה, חשוב לפעול באופן שיסייע להמשך שיקומו של המשיב במיוחד לאחר שהצליח לבנות חיים חדשים, התחתן, אשתו ילדה ומצבו הרפואי אינו שפיר. עיננו הרואות, בנסיבות האופפות את המשיב כאן, כי שיקול השיקום גובר על השיקול של הרתעה וגמול.

63. גם המשיב עצמו אמר את דברו, הודה, הפיק לקח, הביע חרטה ושולב בתכנית טיפולית; כך לדבריו. כן, הוא ביקש את רחמי בית המשפט.

דיון והכרעה

64. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה גוזרת מחדש את דינו של המשיב, ואינה נוטה להתערב בעונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית, מלבד מקרים בהם נפלה טעות בולטת בגזר הדין, או כאשר העונש חורג באופן קיצוני מהענישה המקובלת במקרים דומים. (ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.01.09), שם פסקה 11; ע"פ 8095/16 עובדיה נ' מדינת ישראל (30.03.17)).

65. דומה, כי אין חולק היום, שתמנון תופעת האלימות (תוך שימוש בנשק) שהחל שולח את זרועותיו המסוכנות לכל חלקה טובה במחוזותינו, התעצם והפך אכזר ומסוכן יותר עם חלוף הזמן. המציאות בה אנו חיים כיום, האלימות המתפשטת ברחובות, הזעקה לעזרה שנשמעת מכל עבר ושימוש היתר שנעשה בנשק המוחזק באופן לא חוקי, כל אלה יחדיו, מחייבים את בית המשפט לתרום את תרומתו למען מיגור תופעה זו במטרה להוקיעה מן השורש ולגדוע את זרועות הרע.

66. בית המשפט העליון נקט בשנים האחרונות מגמה מוצהרת של החמרה בענישה בעבירות נשק, ועמד על כך פעמים רבות בשורה ארוכה של פסקי דין. כך גם בתי משפט השלום ובתי המשפט המחוזיים עליהם נמנה בית משפט זה; כל זאת על מנת למגר את התופעה הקשה והחמורה של שימוש בנשק, כאמצעי לפתרון סכסוכים או לשם ביצוע עבירות אלימות קשות. מאבק זה אמור לבוא לידי ביטוי בהטלת ענישה מחמירה הכוללת מאסר של ממש לתקופות ממושכות גם על אלה המחזיקים נשק באופן לא חוקי, ולא רק על מבצעי עבירות בנשק ברף גבוה יותר של חומרה.

67. במסגרת רע"פ 5613/20 אלהוזייל נ' מדינת ישראל (25.08.20), חזר בית המשפט העליון, כב' השופט י. אלרון, והדגיש את הדברים הבאים:

"לגופם של דברים, עבירות בנשק הפכו בשנים האחרונות, למרבה הצער, לתופעה נפוצה בקרב אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, המביאה לעתים מזומנות לפגיעה בחפים מפשע ולאובדן חיי אדם. כתוצאה מכך, בית משפט זה שב וקבע כי מתחייבת החמרה ממשית בענישה על עבירות אלו, על מנת לשדר מסר מרתיע מפני ביצוען (ראו למשל בע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח, [פורסם בנבו] פסקאות 16–17 לחוות דעתי (5.11.2019); רע"פ 7344/18 מג'יד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 10 (21.10.2018))."
(שם, סעיף 8 להחלטה).

יש לציין, כי במסגרת ההחלטה הנ"ל, נדחתה בר"ע על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום במסגרתו הושת עונש בן 12 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נוספים בעקבות הרשעה בעבירות של החזקת נשק שלא כדין והחזקת תחמושת לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין. שם, מדובר היה בנשק מסוג אקדח FN אותו החזיק הנאשם בביתו. בית משפט השלום קבע מתחם עונש הולם הנע בין 11 ל – 33 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית ומיקם את עונשו של הנאשם בגבול התחתון של המתחם.

68. עצם החזקת נשק טומנת בחובה סכנה רבה אף אם לא נעשה בו שימוש לצורך ירי ולא נגרם כל נזק כתוצאה מאותה החזקה. ראו לדוגמה - רע"פ 3619/21 אבו הלאל נ' מדינת ישראל (26.05.21), במסגרתו חודדו דברים אלה:

"אנו עדים פעם אחר פעם לשכיחותם של עבירות הנשק בקרב אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית. החזקת נשק חם בידי מי שאינו מורשה לכך עלול להוביל לתוצאות הרות אסון, אשר יגבו מחירים כבדים בנפש ולפיכך הסיכון הפוטנציאלי הגלום בעבירת החזקת נשק הוא רב. על כן, העובדה כי לא נגרמה פגיעה בחיי אדם, אין בה כשלעצמה כדי להמעיט מהחומרה הטמונה בהחזקת נשק שלא כדין ומהסיכון שנוצר לביטחון הציבור. משכך, ראוי להטיל ענישה מוחשית אשר יש בה כדי להרתיע עבריינים פוטנציאליים (רע"פ 5613/20 אלהוזייל נ' מדינת ישראל (25.08.20); רע"פ 4065/18 איאסו נ' מדינת ישראל (30.08.18))".

במקרה הנידון שם, המבקשים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום, אשר ייחס להם עבירות שעניינן - החזקת נשק ותחמושת שלא כדין, לפי סעיפים 144(א) ו-29(א) לחוק העונשין; זאת בגין החזקת שני כלי נשק מאולתרים מסוג קרלו, מחסניות, ו-4 כדורי 9 מ"מ, וכן החזקה של כדור תחמושת המשמש לנשק ארוך על ידי המבקש 1. בית משפט השלום השית על כל אחד מהמבקשים 9 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות.
ערעור המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל. בית המשפט המחוזי הדגיש את חומרת עבירת החזקת הנשק, שהיא מסוג פשע ובצדה עונש מקסימלי של שבע שנות מאסר, כמו כן, הדגיש את מדיניות הענישה הנוהגת המחייבת ריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.
עוד צוין, כי באותו מקרה לא מתקיימות נסיבות חריגות שיש בהן כדי להצדיק סטייה מהטלת עונש מאסר בפועל, שלא על דרך עבודות שירות; וכי המלצותיו של שירות המבחן הן שיקול אחד בלבד מיני רבים שעל בית המשפט לשקול. בהמשך לכך, נקבע כי בעניינם של המבקשים גובר עקרון ההלימה בענישה על פני שיקולי השיקום ועל כן יש להחמיר בעונשם.
בתוך כך, שקל בית המשפט המחוזי את העובדה כי במסגרת הודאתם במיוחס להם, לא סיפקו המבקשים הסבר באשר להחזקת הנשק והתחמושת.
נוכח זאת, גזר בית המשפט המחוזי על כל אחד מהמבקשים, 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרם. כן, עונש המאסר המותנה, שהושת עליהם בבית משפט השלום, נותר על כנו.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה והוסיף וקבע, כי במכלול הנסיבות, הוא סבור כי העונש שהושת על המבקשים אף מקל עמם ואין בו כדי לבטא את החומרה שיש בהחזקת כלי נשק מאולתרים.

69. דברים דומים צוינו במסגרת ע"פ 4406/19 "סובח" שלעיל, אליו הפנתה המערערת, כך, שהענישה הקיימת בעבירות נשק אינה משקפת את חומרת העבירות וכי יש להעלות את רף הענישה בהתאם. לשם ניקיון הדעת, יודגש כי הדברים אמורים גם ביחס לעבירה של החזקת נשק שלא כדין בידי הציבור. שם, בפסק דינו של כב' השופט מזוז, צוינו הדברים הבאים:

"על כן, המאבק בתופעות האלימות החמורות בחברה הישראלית בהן נעשה שימוש בנשק מחייב, מעבר למאמץ "לשים יד" על כלי הנשק הבלתי חוקיים הרבים שבידי הציבור, גם ענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות נשק, לרבות על עצם החזקה או רכישה שלא כדין של נשק. אזכיר כי המחוקק ביטא את גישתו המחמירה לתופעה זו כאשר קבע עונשים מחמירים של 7 שנות מאסר על רכישה או החזקה של נשק בלא רשות על פי דין, 10 שנות מאסר על נשיאה או הובלה של נשק בלא רשות על פי דין, ו- 15 שנות מאסר על ייצור, יבוא או סחר בנשק בלא רשות על פי דין (סעיף 144 לחוק העונשין, התשל"ז-1977); זאת אף בלא שנעשה בנשק שימוש לביצוע עבירה נוספת."

מגמת ההחמרה באשר לענישתם של עברייני נשק עוברת לאחרונה כחוט השני בפסיקתו של בית המשפט העליון בנוגע לכל החוליות המרכיבות את שרשרת עבירות הנשק, החל מהחזקה וכלה בשימוש בנשק לצורך ביצוע עבירות פליליות שונות תוך שימוש בנשק. במסגרת ע"פ 3169/21 מדינת ישראל נ' אגבריה (21.06.21), יוחסו לשני המשיבים שם, עבירות בנשק אשר כללו, הובלה, החזקה ונשיאה של נשק וגם עבירה של ירי מנשק חם לצד עבירות נוספות של איומים, היזק במזיד ועוד. בית המשפט העליון החמיר בעונש המאסר אשר הוטל על המשיבים והעמידו על 36 חודשי מאסר תוך שהוא חוזר ומדגיש את חומרתן של עבירות הנשק על כל סוגיהן; וכך נקבע שם, בסעיף 6 לפסק הדין:

"בשורה ארוכה של פסקי דין עמד בית משפט זה על החומרה הרבה הגלומה בעבירות הנשק. ביסוד עבירות אלו עומדת פגיעה בחיי האדם ובשלמות גופו, כמו גם בביטחון הציבור ובסדר הציבורי בכללותו (ע"פ 5522/20 חלייחל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 7 (24.2.2021) (להלן: עניין חלייחל); ע"פ 4406/19 סובח נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 17 (5.11.2019) (להלן: עניין סובח)). עבירות אלו חמורות במיוחד, בין היתר משום שהן עשויות לשמש בסיס לביצוע עבירות נוספות, למשל על רקע עברייני או על רקע של פעילות טרור (עניין חלייחל, פסקה 7; עניין גריפאת, פסקה 6; עניין סובח, פסק דינו של השופט מ' מזוז; ע"פ 135/17 מדינת ישראל נ' בסל, [פורסם בנבו] פסקה 10 (8.3.2017)). מגמת הענישה בגין עבירות הנשק הוחמרה עם השנים, עת הפכו העבירות לנפוצות יותר, ובין היתר ניתן משקל משמעותי לשיקולי הרתעה בעת גזירת העונש עליהן (ע"פ 5807/20 שיבלי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (30.12.2020); ע"פ 1944/20 מדינת ישראל נ' אמארה, [פורסם בנבו] פסקה 10 (2.9.2020); ע"פ 6469/19 אבו דקה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 11 (27.11.2019) (להלן: עניין אבו דקה); עניין סובח, פסקה 17).".

70. יוצא כי, ביעור התופעה של החזקת כלי נשק בלתי חוקיים תוך ביכור שיקולי ההרתעה הוא אינטרס ציבורי רם מעלה ותנאי הכרחי למאבק בתופעות הפשיעה הרווחות במחוזותינו.

71. כפי שניתן להיווכח, מנעד הענישה בעבירות נשק הוא רחב מאוד. שני הצדדים הפנו לפסיקה רבה ומגוונת המלמדת על מגוון עונשים אשר הוטלו בגין ביצוע עבירות נשק.

72. למותר לציין שוב, כי בית המשפט קמא לא פסח על סוג הנשק ונסיבות החזקתו, כך גם נתן משקל למדיניות הענישה הנהוגה בבואו לקבוע את מתחם העונש, זאת לצד בחינת הערכים המוגנים ומידת הפגיעה בהם. אולם, את זאת הוא עשה במידה שאינה משקפת נכונה את החומרה הטמונה בהחזקת נשק מהסוג בו החזיק המשיב, יחד עם מחסנית ותחמושת וחלקי חילוף (כאשר, המשיב סיפק מספר גרסאות לדרך בה הגיע הנשק לחזקתו; תחילה גרס, כי ערב לפני החיפוש שנערך בדירתו, הוא התבקש על ידי אחרים לאחסן את הנשק בביתו והוא סירב לכך והופתע לגלות את הנשק בביתו ולהערכתו, הנשק הוכנס דרך החלון, ללא ידיעתו. אחר כך, הוא שב וציין, כי עת ניקה את גינתו הוא מצא במקום תיק עם כלי נשק).
כן, דומה, כי מסקנותיו של בית המשפט קמא אינן עולות בקנה אחד עם הדרישה של הפסיקה הקוראת להחמרה בעבירות הנשק.

73. במסגרת רע"פ 6265/20 אבו אלקיעאן נגד מדינת ישראל (15.09.2020), נידון עניינו של מבקש, נעדר עבר פלילי, שהורשע לאחר ניהול הוכחות בהחזקת נשק מסוג אקדח ברטה חצי אוטומט, שנמצא מתחת לכיסא הנהג ברכבו, בצירוף מחסנית ובה כדורים. בית משפט השלום קבע מתחם עונש הנע בין 15 – 30 חודשי מאסר, לצד ענישה נלווית וגזר עליו 15 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ו-10,000 ₪ קנס. בית המשפט המחוזי הפחית בעונשו והעמידו על 12 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי עמד על הצורך בענישה מרתיעה בגין עבירות נשק, אולם בסופו של יום מצא להקל בעונשו של המבקש, לפנים משורת הדין, בשל נסיבותיו האישיות, תרומתו לקהילה, העדר עבר פלילי וחילוט רכבו. בקשה לרשות ערעור נדחתה תוך שביהמ"ש העליון קובע כך:

"יתרה מזאת, עבירה של החזקת נשק, בה הורשע המבקש, הינה עבירה חמורה המצדיקה ענישה במאסר מאחורי סורג ובריח ולא בדרך של עבודות שירות, כאמירה ערכית, וביתר שאת לאור הקלות הבלתי נסבלת של השגת נשק והחזקתו, על כל הכרוך בשימוש בו."

74. במסגרת ת"פ (שלום; באר שבע) 30406-04-16 מדינת ישראל נ' עמאר דובר על אחזקת שני כלי נשק מסוג תת מקלע מאולתר ומחסנית. שם, בית המשפט השלום קבע מתחם לגבי שתי העבירות כנע בין שנתיים לארבע שנים ואילו ביחס לעבירה אחת, נקבע מתחם כנע בין שנה לשלוש שנים. בסופו של יום הוטל על הנאשם עונש של שנתיים מאסר ובית המשפט המחוזי הקל בעונש והעמידו על 20 חודשי מאסר. רע"פ שהוגש לעליון, רע"פ 2265/18 עמאר נ' מדינת ישראל ( 29.03.18) נדחה תוך שבית המשפט העליון מוצא לנכון להדגיש:

"...אף שהעונש שהוטל על המבקש אינו קל בהתחשב במכלול נסיבותיו האישיות, אינני סובר כי העונש סוטה באופן ניכר ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של החזקת נשק, בייחוד לנוכח מגמת ההחמרה בעבירות מסוג זה" (שם, פסקה 11).

75. בפסק הדין בעפ"ג 23419-01-17 מדינת ישראל נ' זניד (22.03.17), נדון ערעור המדינה בעניינם של שני משיבים, האחד נתפס מחזיק אקדח בקוטר 9 מ"מ ביחד עם מחסנית ובה 17 כדורים, וכן רובה סער מאולתר דמוי M16 עם מחסנית ובה 28 כדורים, כאשר השני נתפס מחזיק בשני אקדחים ותחמושת. בית המשפט קמא קבע מתחם ענישה הנע בין 13 לבין 30 חודשי מאסר בפועל בנוגע למשיב שהחזיק את שני האקדחים ומתחם שינוע בין 16 עד 36 חודשי מאסר בפועל בנוגע למשיב שהחזיק אקדח ורובה סער מאולתר.
ערעור המדינה התקבל בהסכמת הצדדים תוך שהוחמרו עונשי המאסר שהושתו על המשיבים ל- 26 ו- 31 חדשי מאסר בפועל בהתאמה. בית המשפט המחוזי אף מצא לציין, כי המתחמים שנקבעו על ידי בית משפט השלום הינם נמוכים יתר על המידה וכי התוצאה הסופית אינה משקפת את חומרת העבירות.

76. במקרה נוסף, בת"פ (באר שבע) 7544-11-16 מדינת ישראל נ' אלאסד (06.04.17) נקבע על ידי בית משפט השלום מתחם ענישה בין 13 ל - 36 חודשי מאסר בפועל בגין אחזקת כלי נשק מאולתר אחד מסוג תת מקלע בצירוף מחסנית ובה 10 כדורים. באותו מקרה, הושת על הנאשם, בעל עבר פלילי שאינו מכביד, עונש מאסר בפועל בן 21 חדשים. ערעור שהוגש על גזר הדין (עפ"ג 22885-05-17) נדחה.

77. בגזר דין שניתן במסגרת ת"פ (שלום; באר שבע) 32560-12-16 מדינת ישראל נ' אלסאריעה (11.09.17), הורשע הנאשם בשתי עבירות: האחת; עבירה של ניסיון להחזקת אקדח מסוג ברטה (עבירה אשר תוקנה לניסיון במסגרת הסדר טיעון מאחר והנשק לא היה תקין). השנייה; עבירה של החזקת תת מקלע מאולתר כשכלי הנשק הוחזקו בביתו של הנאשם. בגין הרשעתו זו, נידון הנאשם לעונש של מאסר בן 20 חדשי מאסר בפועל. מתחם העונש אשר נקבע באותו עניין, נע בין 18 עד 42 חדשי מאסר. בקביעת מתחם העונש, עמד בית המשפט על המגמה של ההחמרה בענישה ומצא לקבוע מתחמי עונש ביחס לכל עבירה בנפרד כך שבגין העבירה של החזקת אקדח שאינו תקין ואינו יכול לירות נקבע מתחם הנע בין 10 – 24 חודשי מאסר; ובגין עבירה של החזקת תת מקלע נקבע מתחם הנע בין 12 – 36 חודשי מאסר ובגין עבירה של אחזקת תחמושת וקליעים בודדים של עד עשרות נקבע מתחם של עד 6 חודשי מאסר בפועל. בשילוב של כל המתחמים, קבע בית משפט השלום מתחם הנע כאמור בין 18 עד 42 חודשי מאסר.

ערעור ההגנה על חומרת העונש נדחה במסגרת תיק עפ"ג 26496-09-17 אלסראיעה נ' מדינת ישראל (15.11.17).

78. ראו גם גזר הדין בת"פ 65912-01-18 (שלום ; ב"ש) מדינת ישראל נ' אבו מדג'ם (14.02.19), שם נידון נאשם מס' 1 לעונש של 18 חודשי מאסר לצד עונשים נלווים. מתחם העונש אשר נקבע לגביו נע בין 15 ל - 24 חודשי מאסר וזאת בגין ביצוע עבירה אחת של אחזקת נשק ותחמושת שלא כדין כאשר החזיק בביתו אקדח חצי אוטומטי והחזיק בנוסף - 55 כדורים ושלוש מחסניות מלאות. ערעור אשר הוגש לבית המשפט המחוזי נדחה (עפ"ג 23083-03-19 (21.07.19)).
במסגרת ת"פ 22297-11-20 (שלום; ב"ש) מ"י נ' עובייד (27.4.21), נידון הנאשם 1 (לו הרשעה קודמת אחת) בגין עבירות שעניינן - החזקת נשק שלא כדין, החזקת חלקי נשק או תחמושת והחזקת סמים לצריכה עצמית, ל – 26 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים וקנס על סך 12,000 ₪. כן, שם נקבע מתחם ענישה הנע בין 24 ל – 48 חודשי מאסר בפועל. בהתאם לעובדות כתב האישום, הנאשם הנ"ל החזיק ברובה דמוי M16 וחלקי נשק, תחמושת (עשרות רבות של כדורים ומחסניות) וסמים מסוג קנביס (25 גרם).

79. מהפסיקה שלעיל, ניתן ללמוד על מגמה של החמרה בענישה ביחס למגוון עבירות הנשק. כאן המקום לציין, כי העבירה שעניינה החזקה של כלי נשק, משמשת כאחת החוליות הראשונות והחשובות בשרשרת עבירות-הנשק וניצבת כחוליה מרכזית בעמוד השדרה של מעשי אלימות המבוצעים תוך שימוש בנשק; מכאן, ברור הדבר, כי עניין לנו בחוליה מרכזית שבלעדיה אין.

80. לצד זאת, ערים אנו לפסיקה אליה הפנתה ב"כ המשיב. טול דוגמה, גזר דינו של סגן הנשיא, כב' השופט א. קולה בענין "ניג'ם" הנ"ל (ראו – סעיף 56 לעיל). שם, הורשע הנאשם במסגרת הסדר טיעון לאחר הליך גישור בעבירה של החזקת נשק ותחמושת, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, בגין אחזקתו של נשק מסוג רובה דמוי 16M שעבר הסבה ורובה מסוג קרלו וכן, החזקת תיק ובו כדורי תחמושת. בית המשפט קבע מתחם ענישה הולם כנע בין 9 חודשי מאסר ל- 24 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים. כן, בסופו של יום דן את הנאשם לעונש בן 9 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.

כן, במסגרת ת"פ (מחוזי; נצרת) 13590-08-20 מדינת ישראל נ' לנקרי (20.01.21), הוטל על הנאשם עונש של 11 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי, זאת בגין הרשעתו בביצוע עבירות של ניסיון לרכישת נשק ותחמושת, ניסיון לנשיאה והובלת נשק וכן, עבירה של הפרת הוראה חוקית. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם לעבירות הנשק כנע בין 11 ל - 36 חודשי מאסר. ויודגש, באותו מקרה מדובר היה בנשק מסוג אקדח צינור מאולתר כאשר במסגרת הסדר טיעון שגובש שם, המאשימה הגבילה את עצמה לעונש של 12 חודשי מאסר בפועל.

זאת ועוד, במסגרת גזר הדין אשר ניתן על ידי כב' השופט ח. סבאג בת"פ (מחוזי; נצרת) 13736-09-19 מדינת ישראל נ' בזייג (24.06.20) אכן נקבע מתחם עונש הנע בין 12 – 36 חודשי מאסר בגין ביצוע עבירה של החזקת נשק שלא כדין וכן החזקת אבזר לנשק לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין. אולם, בסופו של יום, נידון הנאשם לעונש של מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים. זאת על אף גילו הצעיר, העדר עבר פלילי וכן תסקיר חיובי. ערעור אשר הוגש לבית המשפט העליון על ידי הנאשם, נדחה לאחר שחזר בו מערעורו בהתאם להמלצת בית המשפט (ע"פ 4722/20 בזייג נ' מדינת ישראל (09.08.20)).

במסגרת ת"פ (מחוזי; נצרת) 4975-12-19 מדינת ישראל נ' חניני (15.03.21); שם הורשע הנאשם בביצוע עבירה לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין בכך שהחזיק בידו אקדח אויר עת שהה בחצר הסמוכה לביתו (המדובר שם באקדח אויר שבוצעו בו שינויים המאפשרים לירות תחמושת קליעית ובתוכו 4 כדורים) וכן בהחזקת כדורים תואמים. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 12 ל - 30 חודשי מאסר בפועל ודן אותו, בין היתר, לעונש של 20 חודשי מאסר. ערעור אשר הוגש לבית המשפט העליון נדחה (ע"פ 2141/21 חניני נגד מדינת ישראל (27.05.21)).

81. מהמקובץ לעיל, ניתן להיווכח, כי מנעד הענישה בעבירות נשק הוא רחב ומגוון מאד. זאת ועוד, מגמת ההחמרה בענישה מורגשת בפסיקת בתי המשפט על מגוון ערכאותיהם; הדברים אמורים ביחס לכל קשת עבירות הנשק, הן אלה המצויות בצד הנמוך יחסית של מדרג החומרה והן אלה המצויות במדרג חמור יותר.

82. ויודגש; נסיבות החזקת הנשק יכולות להשתנות וללמד על מידת החומרה והסיכון הפוטנציאלי לפגיעה באחרים. כך למשל, לא דומה החזקת אקדח להחזקתו של תת מקלע. כן, החזקת תת-מקלע אינה דומה להחזקה של רובה סער. רוצה לומר, מאפייני הנשק, סוגו, עוצמת האש הטמונה בו, מקום החזקתו, היותו טעון או פרוק, הימצאות תחמושת ואמצעי עזר בקרבתו, כמות התחמושת שנמצאה לידו וסוגה, הרקע להחזקתו, משך ההחזקה בו; כל אלו הן נסיבות שיכולות ללמד ולהשפיע על מידת החומרה והסיכון הטמון במעשה העבירה. כן, העובדה שעניין לנו בנשק מוסב מלמדת על החומרה הרבה הטמונה בתופעה נפוצה זו שיכולה חיש מהר להפוך כלי כלשהו לנשק מסוכן ביותר שבכוחו להמית אדם, ללא כל יכולת להתחקות אחריו. כן, תופעה זו הופכת את האפשרות להשגת נשק והחזקה בו לקלה ונגישה יותר.

באותו הקשר, רואה אני לנכון לציין גם, כי אין לקבל את הטענה שנשמעת חדשות לבקרים, לפיה – הנשק הוחזק מבלי שנעשה בו שימוש. רוצה לומר, עצם החזקת הנשק היא עצמה אקט שראוי להוקעה ומלמד על שימוש שעניינו "החזקה" שיכולה להיות מתמשכת. הדברים נכונים שבעתיים שעה שברי לכולם, כי לנשק אין רגליים וכי הוא לא צץ ו/או צמח פתאום במקום הימצאותו, בטח לא מתוך האדמה ו/או כגשם מהשמיים.

83. בענייננו, חוששני שבית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק למדיניות הענישה הנוהגת הקוראת מזה שנים להחמרה בענישה במקרים כגון דא ולא נתן משקל מספיק לסוג הנשק ולנסיבות החזקתו. כפי העולה מעובדות כתב האישום, המשיב נמצא מחזיק בתוך הבית בחדר הממ"ד ברובה דמוי רובה סער מסוג 16M (אייר סופר) אשר הוסב כדי לשמש לצורך ירי תחמושת חיה. באותן נסיבות, החזיק המשיב, בין היתר, גם בחלק תחתון של רובה 16 M הכולל ידית אחיזה, וכן מחסנית תואמת לנשק ו- 30 כדורי תחמושת.

כפי העולה מתסקיר שירות המבחן, לא ברור הרקע להחזקת כלי הנשק ומהו מקורו. בהקשר זה, המשיב סיפק לכך הסברים סותרים כפי שהדבר משתקף בדבריו הן בפני בית המשפט קמא והן בפני שירות המבחן.

84. לא אחטא למטרה אם אפנה שוב לפסק הדין אשר ניתן על ידי הרכב זה בענין "מזאריב" שהוזכר בסעיף 32 לעיל. שם נקבע בזו הלשון: "יחד עם זאת, אנו סוברים כי נכון היה לנקוט בקו המתחייב בשעה זו, של העלאת רף הענישה, כפי שעתרה המערערת. החמרה זו צריכה לבוא לידי ביטוי בהחמרת מתחמי הענישה, תוך מתן דגש לשיקולים הנוגעים לערכים החברתיים הנפגעים ומידת הפגיעה בהם, כמו גם בשים לב למדיניות הענישה הנוהגת. כמו כן, לצורך במיגור תופעת האלימות הגואה, שמאפייניה שימוש בנשק חם, יש ליתן משקל לשיקולי הרתעה בקביעת העונש בתוך המתחם" (שם, סעיף 17 לפסק הדין). דברים אלה כוחם יפה ביתר שאת גם היום, במיוחד שעה שעבירות הנשק הלכו וטפחו במהלך התקופה מאז ניתן פסק הדין הנ"ל.

85. בהינתן המקובץ לעיל, אציין, כי אינני תמים דעים עם רמת הענישה הקיימת באשר לחלק מפסקי הדין אשר ניסתה ב"כ המשיב להשליך את יהבה עליהם. הנני סבור, כי בשים לב לסוג הנשק, התחמושת שנמצאה בסמוך אליו, המחסנית, וחלקי נשק אחרים ועוד נסיבות, כפי שעמדתי עליהם לעיל, תחת מתחם הענש ההולם שנקבע על ידי בית המשפט קמא ביחס לעבירה של החזקת נשק מן הסוג הנדון, כשלצדו מחסנית וכדורים, מן הראוי לקבוע מתחם ענש הנע בין 18 ל - 36 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. אוסיף, כי לו היה מדובר ברובה סער (לא מאולתר) או בתת מקלע הטעון במחסנית עם כדורים, נכון היה לקבוע מתחם גבוה יותר, ובהתאמה - לו היה מדובר באקדח, מתחם העונש ההולם בגין החזקתו צריך היה להתחיל לכל הפחות ב- 12 חודשי מאסר בפועל ואף מעלה מכך.
ביחס לסוגיית האבחנה הנדרשת בין סוגי הנשק והשלכתה על מתחם הענישה, במסגרת ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (05.06.13) (שעסק בעבירות חמורות יותר מאלו שנוגעות לדיון כאן), נפסק כי -

"מתחם העונש ההולם בעבירות המבוצעות בנשק  צריך שיקבע בהתאם לסוג הנשק שבו מדובר. שהרי, סוג הנשק, כמו-גם ההיקף שבו נסחר, הוחזק, הובל וכיוצא באלה, הם נסיבות הקשורות בביצוע העבירה והם שקובעים את פוטנציאל הנזק הכרוך במעשה העבירה... למעשה, אין כל חידוש בקביעה כי קיים מדרג ענישה בעבירות המבוצעות בנשק, הנקבע, בין השאר, על-פי סוג, איכות וכמות הנשק שנעשה בו שימוש" (ראו - סעיף 10 לפסק הדין).

למען הבהירות, נכון לציין, כי מתחמים אלה (כפי המפורט לעיל) יכולים לנוע כלפי מעלה בהתאמה לכמות התחמושת (שלצד הנשק) ומאפייניה, היות הנשק טעון, מקום ההחזקה בנשק, הימצאותם של אביזרי נשק להחלפה בסמוך לנשק ועוד נסיבות שיכולות להיות רלוונטיות באשר למאפייניו הספציפיים של הנשק עצמו (כגון – משתיק קול), עוצמתו, ונסיבות משתנות ונוספות התלויות בעבירה עצמה.

86. באשר למיקומו של העונש הראוי למשיב בתוך מתחם הענישה, הנני סבור, כי יש להעניק משקל מידתי ונכון להמלצת שרות המבחן בעניינו של המשיב אשר לימדה על נטילת אחריות שאינה מלאה ואף הצביעה על סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד. באשר לשיקולי השיקום, ניכר כי המשיב לא הביע נזקקות טיפולית בפני שירות המבחן. שירות המבחן התרשם מחוסר התאמה וממודעות טיפולית נמוכה ובא לכלל מסקנה, כי הסיכוי להיתרם מהשתתפות בהליך טיפולי הינו נמוך מאוד. משכך, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית בעניינו של המשיב.

כן, לא נעלמה מעיני, העובדה, כי מדובר במשיב צעיר, אשר הודה במיוחס לו וחסך זמן שיפוטי יקר. לחובתו הרשעה פלילית אחת מבית דין צבאי שעניינה גניבה בידי עובד ציבור בגינה הוטלו עליו עבודות צבאיות לתקופה של 5 חודשים.

התסקירים אשר הוגשו, מעידים על משיב המשתייך למשפחה נורמטיבית. הוסף לכך, המשיב סובל מתסמונת בכצ'ט המתאפיינת בדלקות באזורים שונים בגוף ועל רקע מחלתו הוא מוכר במוסד לביטוח לאומי כבעל 100% נכות לצמיתות. המשיב מתקשה להתמודד עם המחלה והוא מתאשפז בבית חולים לתקופות ממושכות.

87. גם השיקול של הרתעת היחיד והרבים נשקלים לחובתו של המשיב. אין ספק, כי שיקול זה מקבל משנה תוקף במיוחד שעה שעסקינן בעבירות נשק ושעה שהאדמה בסביבה ההיקפית, כך על-פי הטענה, שהפכה שגורה במקומותינו (כפי גם טענתו של המשיב כאן לפיה – הוא מצא את הנשק בגינה הסמוכה לביתו) החלה להצמיח (במקום עצי פרי ונוי) קנים של רובים. בשים לב לחומרת התופעה ונפוצותה, וההקלה הקיימת בהשגת נשק מוסב, שומה על בית המשפט כאן להשתמש במחרשה של ההרתעה (קרי – סעיפים הרתעה אישית והרתעת הרבים בהתאם להוראות סעיפים 40ו. ו – 40ז. לחוק העונשין) ולבצע חריש עמוק על מנת לגדוע את שורשי הרע ובמקומם לפזר זרעים של שלווה ובטחון לציבור. יידעו כולם, מי שמוצא נשק נטוש במקום כלשהו, חובה עליו למוסרו מיד למשטרת ישראל ואל לו להתפתות ולהחזיק בו בניגוד לחוק. הטענה לפיה – נטילת נשק כלשהו או החזקה בו בניגוד לחוק, נעשתה לבל ייפגעו אחרים שיכולים להיקלע למקום הימצאותו של הנשק הנטוש, לא תישמע עוד.

88. על רקע כל האמור לעיל, הייתי ממליץ לחברותיי לקבל את הערעור, לקבוע מתחם עונש הולם לעבירה בנסיבותיה כנע בין 18 ל- 36 חודשי מאסר לצד עונשים נלווים ולקבוע את עונשו של המשיב ברף התחתון של המתחם (זאת מבלי למצות את הדין וגם בשים לב למצבו הרפואי) כך שיוטל עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים. אין שינוי ביתר רכיבי גזר הדין.

סאאב דבור, שופט

ס. הנשיא, השופטת אסתר הלמן - אב"ד
מסכימה.

אסתר הלמן, שופטת
ס. נשיא

השופטת יפעת שטרית
מסכימה.

יפעת שיטרית, שופטת

הוחלט, אפוא, פה אחד, לקבל את הערעור ולגזור על המשיב 20 חודשי מאסר בפועל, תחת 12 חודשי המאסר בפועל שהוטלו עליו בגזר דינו של בית המשפט קמא.

ניתן היום, י"ט תמוז תשפ"א, 29 יוני 2021, במעמד הצדדים.

אסתר הלמן, שופטת
ס. נשיא

יפעת שיטרית, שופטת

סאאב דבור, שופט