הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים 31

בפני כב' הנשיא אברהם אברהם
המערערת
שי - חברה לשירותי סיעוד בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עימאד נאסר

נגד

המשיב
דוד הלפר

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט הבכיר ר' קודסי)
בתא"ק 48046-02-16 מיום 8.10.18

פסק דין

  1. עיסוקה של המערערת במתן שירותי סיעוד. בכתב תביעה שהגישה נגד המשיב היא טענה, כי המשיב שכר את שירותיה עבור אמו, ובינה לבינו נחתם חוזה מתאים בו הוא התחייב לשלם לה עבור שירותי הסיעוד שיסופקו לאמו . היא סיפקה את השירות משך 13 חודשים, ואת התמורה בסך של 14,821 ₪ הוא לא שילם לה. מכאן תביעתה נגדו, שהוגשה בסדר דין מקוצר.
  2. בבקשת רשות להתגונן שהגיש פרש המשיב את הרקע לחתימת ההסכם עם המערערת. הוא תיאר, כי אמו נזקקה לשירותי סיעוד, ולכן פנה למוסד לביטוח לאומי, שם הוסבר לו כי לאחר שתאושר לאמו גימלת סיעוד, יהיה עליו לפנות לחברה למתן שירותי סיעוד, לחתום עמה על חוזה, ועם הצגת החוזה יעביר המל"ל לחברה ישירות את גמלת הסיעוד. בהתבסס על כך חתם המשיב על חוזה עם המערערת, והמל"ל אכן העביר למערערת את גימלת הסיעוד, בסך כולל של 23,604 ₪, משמע למעלה מן הסכום שהיא טוענת בתביעתה כי הוא חייב לה.
  3. בחקירתו על תצהירו טרם מתן רשות להגן הוטח בפני המשיב, כי המערערת סיפקה לאמו מספר שעות שבועיות העולה על ההיקף שאושר על ידי המל"ל, ומכאן הפער, אותו עליו לשלם. בתשובה הוא כפר בטענה זו, וטען כי אמו לא קיבלה שירות מעבר להיקף שאישר המל"ל. הוא קיבל רשות להגן, כפוף להפקדת סך 2,000 ₪, כיוון שכב' הרשם הבכיר סבר כי הגנתו דחוקה.
  4. בכתב הגנה שהגיש לאחר מכן שב המשיב על טענתו לפיה המערערת קיבלה מן המל"ל את מלוא המגיע לה. בעקבות טענות שנטענו בפניו לראשונה בחקירתו טרם מתן רשות להגן, במסגרתה הוגשו "יומנים" שמהם ביקשה המערערת ללמוד כמה שעות סיעוד קיבלה אמו של המשיב, הוא הוסיף בכתב הגנתו התייחסות, לפיה עד לחקירה הנגדית הנ"ל לא הוא קיבל את המסמכים אותם הגיש ב"כ המערערת בעת החקירה הנגדית (ואלה לא צורפו ולא נזכרו כלל בכתב התביעה), ובאשר ל"יומנים" – אמו לא נתבקשה כלל לחתום עליהם בזמן אמת . יתרה מכך, לאורך 13 החודשים בהם ניתן השירות לא הופנתה אליו או אל אמו כל דרישה מהמערערת, ולאורך כל התקופה הוא או אמו לא קיבלו ממנה חשבונות שוטפים על השירות שנתנה. הדרישה באה לראשונה, בלא פירוט, כשנה וחצי לאחר שהופסק השירות. לכן לא היה בידי המשיב לבדוק את אמיתות החשבון שבבסיס הדרישה. בעקבות קבלת הדרישה הוא פנה לנציגי המערערת בבקשה לקבל פירוט, אך לא זכה למענה. שלוש שנים אחר כך הוא קיבל מכתב עם פירוט חלקי. אחר כך באה התביעה.
  5. לשם הוכחת טענותיה העידה המערערת את מנהלת הגביה שלה. המשיב, שלא יוצג (ואין הוא מיוצג גם בערעור) על ידי עורך דין , לא העיד. לבקשת ב"כ המערער הוא נשאל שאלה אחת בכל זאת : האם הוא קיבל מכתב בדואר רשום (לא ברור מה הוא המסמך, באשר לא יכולתי לאתרו בתיק בית המשפט סריקה של מוצג זה, שסומן ת/1 ; מכל מקום, נוכח הדברים שאפרוש להלן נראה כי אין לו חשיבות להכרעה בערעור).
  6. בפסק דינו קבע כב' הרשם הבכיר בבית המשפט קמא, כי אין חולק שהמערערת סיפקה לאמו של המשיב שירות מעבר לשעות שאושרו על ידי המל"ל, וכי כל המחלוקת נסבה סביב ההיקף של השעות הנוספות שסופקו. הוא קבע כי ה"יומנים" חתומים על ידי אמו של המשיב והמטפלות שטיפלו בה . הוא ציין כי האם חתמה עליהם פעם בחודש. עם זאת, בית המשפט קמא לא נכון היה לקבל את היומנים ושאר החשבונות שהגישה המערערת, כרשומה מוסדית. על כן אין הם יכולים לשמש ראיה לאמיתות תוכנם. אלא שמכיוון שהמשיב אינו חולק על כך שהמערערת סיפקה שעות נוספות, ורק טען לאי דיוקים בחשבון, יש לקבל את הגירסה באשר לעצם הספקתן של שעות נוספות.

בית המשפט קמא עמד על התרשלותה של המערערת בכך שלראשונה פנתה למשיב כשנה וחצי לאחר שהופסק השירות, דבר שגרם לו נזק, בין השאר בכך שלא יכול היה לבקש השתתפות של האגודה בה מתגוררת אמו, אילו היתה באה דרישה כזו בעיתה.
בערבו של יום, על יסוד, מה שהונח לפניו, בחר כב' הרשם הבכיר קמא לחייב את המשיב בסך של 9,000 ₪, ובנוסף הוצאות ושכר טרחת עורכי דין בסך של 2,500 ₪.
7. על פסק דין זה מלינה המערערת, כשהיא טוענת כי היה על בית המשפט קמא לחייב את המשיב במלוא סכום החוב הנטען בתביעה. בהודעת ערעור ארוכה מאוד היא פורשת שלל של טענות, שתכליתן לשכנע בטעויותיו הרבות של בית המשפט קמא בפסיקתו.
דיון והכרעה
8. לאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח לפניי ולפני הערכאה קמא, בחרתי לדחות את הערעור, שאין בו, כפי שאין בתביעה שהגישה המערערת, כל ממש.
9. כפי שיכולנו להיווכח, והדברים עולים היטב מן החומר שבתיק בית המשפט קמא, לבד מן החוזה עליו חתם המשיב עם המערערת, לא הוגשה ולו ראיה אחת העשויה לתמוך בטענותיה של המערערת, לפיהן היא סיפקה לאמו של המשיב שעות בהיקף שעלה על זה שאושר על ידי המל"ל, ושבגינו מגיעה לה תמורה עודפת על הגימלה אותה היא קיבלה ישירות מן המל"ל. יתרה מכך, הדבר אף לא נטען על ידה בכתב תביעתה, שהוגש בסדר דין מקוצר ולא כלל דבר לבד מציון העובדה, לפיה נחתם בין הצדדים וכי התמורה שהוסכמה בו לא שולמה.
10. כב' הרשם קמא לא קיבל את היומנים ואת החשבונות שעליהם ביקשה המערערת להסתמך, כראיה (בבחינת רשומה מוסדית), ובכך הוא לא שגה. הנמקתו מקובלת עליי. מטעם המערערת לא הובאה כל ראיה תומכת, לבד מאותה מנהלת גביה שהעידה מטעמה, שלא יכולה היתה לאשש דבר וחצי דבר הקשור עם רישום היומנים, ניהולם, החתימה עליהם, בין על ידי המטפלת ובין על ידי אמו של המשיב. חשוב לראות, כי בידי המערערת היה להביא לעדות את המטפלות שטיפלו באמו של המשיב, כדי להוכיח את החתימה על היומנים. היא לא עשתה כן, והסתפקה בעדות של מנהלת גביה, שאין לה כל ידיעה אודות היומנים, החתימה עליהם על ידי המטפלת או על ידי האם וכו'.
11. הוכחה להספקת שעות סיעוד מעבר להיקף שאישר המל"ל לא הציגה המערערת, אם כן. בית המשפט קמא הניח, כי אין מחלוקת כי המערערת סיפקה שעות מעבר לאלו שאושרו על ידי המל"ל. עיינתי בכל אשר נטען מפיו של המשיב לכל אורך ההתדיינות, ולא יכולתי לראות היכן הוא מאשר את הדברים. הדברים בוודאי לא אושרו בעדות שניתנה מטעמו, שהרי הוא לא העיד כלל, לבד משאלה אחת ש עליה הוא נתבקש להשיב בסוף הדיון, ואין לה כל רלוונטיות (האם קיבל דבר דואר כלשהו). גם חקירתו בטרם מתן הרשות להגן לא היה אישור שכזה מפיו. וגם אם נראה את דברי הסיכום שלו לפני בית המשפט קמא בסופו של הדיון טרם מתן פסק הדין כאילו היתה עדות (או הודאה של בעל דין), אין בדבריו כל אישור כי סופקו שעות נוספות מעבר להיקף המאושר. יתרה מכך, אין כל ראיה לכך שאמו חתמה על היומנים או על מקצתם, כפי שמציין בית המשפט קמא בפסק הדין . המשיב איננו מאשר את הדברים בכל מקום שהוא לאורך כל ההתדיינות.
12. פועל יוצא מן הדברים הללו, לא היה מקום לקבל את התביעה ולו באופן חלקי, באשר היא לא הוכחה, ולו במקצת. על דברים אלה אוסיף, כי לכל אורכה של אותה שנה (או 13 חודשים) בה ניתן שירות על ידי המערערת, היא לא נתנה למשיב או לאמו דיווח שוטף אודות שעות השירות, ולא טענה מעולם כי היא מספקת למעלה מן השירות המאושר על ידי המל"ל. על כן סביר לגמרי היה כי המשיב יניח, כי המערערת אינה מספקת שירות למעלה מן המאושר, וכי עליו להשלים כספים מעבר לאלה שאותם קיבלה המערערת מן המל"ל. אילו היתה מדווחת באופן שוטף, היה בידו לבחון את הדברים בזמן אמת, וממילא היה בידו גם להפסיק את השירות העודף, אילו רצה בכך, ומכל מקום, לקבל השתתפות מאת האגודה בה מתגוררת אמו, כפי שקבע כב' הרשם הבכיר קמא. הדרישה ראשונה מן המערערת באה כשנה וחצי לאחר שהופסק השירות, שאז לא יכול היה המשיב לבדוק דבר וחצי דבר אודות ההיקף, שמעולם לא נטען בפני ו כי הוא חורג מן השעות המאושרות, מה גם שפניותיו לאחר מכן לקבלת פירוט לא נענו, כי אם שנים אחר כך, וגם אז לא ניתן לו פירוט מלא. ואם לא די בכל אלה, גם בכתב התביעה לא קיבל המשיב פירוט כלשהו, כי אם טענה כי ניתן שירות ולא שולם עבורו, בלא לציין דבר וחצי דבר אודות שעות נוספות מעבר לאלו ששילם המל"ל.
13. ומעבר לכל אלה, גם אם היה בסיס לקביעת בית המשפט קמא לפיה המשיב לא כפר בקבלת שעות סיעוד מעבר לאלה המאושרות על ידי המל"ל (וכאמור, אין כל בסיס לקביעה זו), הרי שעל המערערת היה להוכיח מה היה הפער. היא לא עשתה כן (אף שכאמור היה בידיה לעשות כן, ולו על ידי העדת המטפלות). על כן לא היה מקום לפסוק לזכותה על דרך של אומדנה סך של 9000 ₪, שהרי אין פוסקים בדרך זו כאשר יש בידי בעל דין להוכיח את תביעתו בראיות. לא ברור לי, מכל מקום, כיצד הגיע בית המשפט לסכום זה דווקא.
14. סיכומם של דברים, את תביעת המערערת היה על בית המשפט קמא לדחות כולה. הוא לא עשה כן, כאמור, ופסק לה חלק (נכבד) מן הסכום. המשיב השלים עם הפסיקה, אך לא כך עשתה המערערת, שבערעורה ביקשה להשיג על קיפוחה בכך שלא נפסק לה מלוא הסכום. ערעור זה טוב לו שלא היה מוגש כלל.
15. סוף דבר, אני דוחה את הערעור. המערערת תשלם למשיב הוצאות בסך של 15,000 ₪. בידי המשיב ליטול את מלוא סכום הערבון שהפקידה המערערת בהגשת הערעור.

ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשע"ט, 31 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.