הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים 07

בפני כב' הנשיא אברהם אברהם
המערער
גד חאיכ
ע"י ב"כ עוה"ד נדאל מילאוי ואח'

נגד

המשיבות
1. שחר - צח שרותי הסעות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עלי אסעד ואח'
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שרון גליק ואח'

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' הרשם הבכיר מ' ח'אלילה)
בתא"מ 35634-04-17 מיום 4.10.19

פסק דין

  1. המשיבה 1 היא בעליו של אוטובוס. ביום 25.8.16 באישון לילה פגעה מכונית באוטובוס וגרמה לו נזק. המשיבה 1 תבעה את בתו של המערער, שרשומה היתה כבעלת המכונית. יחד אתה נתבעה גם חברת הביטוח שביטחה את המכונית (היא המשיבה 2, ולהלן הפניקס). הפניקס טענה להעדרו של כיסוי ביטוחי, מכיוון שהפוליסה נועדה לנהג מעל גיל 40, בעוד שגילה של הבת, שנהגה במכונית בעת התאונה, נופל מ-40.
  2. בכתב הגנתה טענה הבת כי לא היא שנהגה במכונית, כי אם אביה. לטענתה, המכונית בשימושו של אביה, המערער, ורישומה נעשה רק על מנת לאפשר לו לקבל קצבה מאת הביטוח הלאומי. נוסף על כתב ההגנה ניתנה הודעה לצד שלישי להפניקס.
  3. ביום שנועד לשמיעת ראיות ביקשו המשיבה 1, המערער ובתו, "להחליף" את המערער עם בתו, כך שהוא יהיה הנתבע במקום בתו (כמו גם נותן ההודעה לצד שלישי כנגד הפניקס).
  4. נקודת המחלוקת שעמדה בפני בית המשפט קמא, והיא זו העומדת גם בערעור שלפניי, מתמקדת בזהות הנהג בעת התאונה, שכן אין חולק על אירוע התאונה ועל הנזק שהיא הסבה לאוטובוס. מקורה של המחלוקת הוא בכך, שאם המערער נהג במכונית, הרי שקיים כיסוי ביטוחי, בהיותו מעל גיל 40 ואם בתו היא שנהגה, לא קיים כיסוי ביטוחי כאמור.
  5. בפסק דינו דחה בית המשפט קמא את טענת המערער, לפיה הוא שנהג במכונית. לבד מהתרשמותו השלילית מעדות המערער, הוא נתמך בסימנים מסימנים שונים, ובתוכם אי הבאתם של עדים שבשליטתו, ובכלל זה העד שהודיע לנהג האוטובוס על התאונה. כיוון שכך נדחתה הודעת הצד השלישי שנתן המערער להפניקס.
  6. על פסיקה זו מלין המערער, בהודעת ערעור מפורטת שהניח לפניי, ובה הוא מבקש לשכנע מדוע יש לשנות מקביעתו של בית המשפט קמא. בעיקרו של דבר ניתן לחלק את טיעונו לשניים: בחלק האחד הוא מבקש לשכנע, כי הקביעה בפוליסה אודות גילו של הנהג היא בבחינת "חריג", ולכן הנטל לשכנע בקיומו של החריג, קרי בדבר זהות הנהג, רובצת לפתחה של המבטחת; בחלק השני הוא מבקש לשכנע, בחינת טענה חלופית, כי עלה בידו להוכיח כי הוא שנהג במכונית ולא בתו.
  7. לאחר שעיינתי בכלל החומר שבתיק בית המשפט קמא, ושקלתי בטענות הצדדים כפי שנפרשו בהליך הערעור, לא מצאתי להתערב בפסיקתו של בית המשפט קמא.
  8. ראשית אומר, כי הלכה היא משכבר, כי על המבוטח רובץ הנטל להוכיח את היסודות השונים המבססים את הכיסוי הביטוחי לו הוא טוען. בכלל זה עליו להוכיח את אירוע התאונה על מכלול מרכיביו, ולענייננו – את זהותו של מי שנהג במכונית המבוטחת בעת התאונה. לא בחריג עסקינן, אם כך, כי אם במרכיב ממרכיבי הכיסוי הביטוחי, אותם על המערער היה להוכיח.
  9. על המערער רבץ, אם כן, הנטל להוכיח כי הוא שנהג במכונית ולא בתו, ונטל זה לא עלה בידו להרים, כך פסק בית המשפט קמא הנכבד. קביעה זו של כב' הרשם הבכיר קמא היא בבחינת ממצא שבעובדה, ובכגון דא אין ערכאת הערעור מתערבת, להוציא מקרים היוצאים מגדר הרגיל. לא אכחיד, כי התלבטתי לא מעט אם המקרה שלפניי נופל בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים התערבות, אך לאחר ששבתי ועיינתי בכלל חומר הראיה שהובא בפני בית המשפט קמא, ובכלל זה עיינתי בפרוטוקול הדיון שם משתקפות עדויותיהם של מי שהעידו בפני הרשם הבכיר קמא, וכן בתמליל של החוקר שהקליט בסתר את המערער (נ/1), מצאתי כי המקרה שלפניי אינו מצדיק התערבות. ביסודו של דבר, העדות הבודדה להוכחת הטענה כי המערער הוא שנהג במכונית בעת התאונה היתה עדותו שלו, ועדות זו היא בבחינת עדות יחידה של בעל דין, כפי שקבע כב' הרשם הבכיר. עדות זו לא זכתה לסיוע ראייתי, וכב' הרשם הבכיר לא מצא טעם להסתפק בה כדי לקבוע ממצא (סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971). בכך לא ראיתי מקום להתערב.

ציינתי מעלה את התלבטותי, וזו מקורה בכך, שבכל הכבוד הראוי, לא עם כל פריטי הנמקתו של כב' הרשם הבכיר קמא יכולתי להסכים (סעיף 7 לפסק הדין, על שלל סעיפי המשנה שבו). טעמים אלו שמנה כב' הרשם הבכיר עשויים להתפרש גם אחרת. את התלבטותי הכריעה, מכל מקום, התרשמותו השלילית של כב' הרשם קמא מעדותו של המערער, ובכך עומד לו יתרון ברור על פני ערכאת הערעור.
10. סיכומם של דברים, מן הטעמים שהטעמתי, מצאתי לדחות את הערעור, וכך אני עושה. בנסיבות העניין לא מצאתי ליתן צו להוצאות בערעור.
ניתן היום, י"ג אייר תש"פ, 07 מאי 2020, בהעדר הצדדים.